10 ימים בפארקים הלאומיים של יוטה, נבדה ואריזונה (ולקינוח לאס ווגאס).

יום האפס – 25/5/2013  - הכנות לטיסת לילה, אטלנטה - לאס ווגאס

הגענו לשדה התעופה כשעתיים וחצי לפני הטיסה. בזמן שחיכינו לעלייה למטוס, הציעה חברת דלתא 600$ ל- 11 האנשים הראשונים שיסכימו לדחות את טיסתם למחרת בבוקר. בעודינו מתלבטים שמנו לב כי הזוג שישב לידינו כבר קפץ על המציאה. ההתרגשות של הילדים לפני הטיסה היתה רבה מדי וויתרנו על ההצעה המפתה. הטיסה עברה פחות או יותר בסדר וגם קבלת הרכב עברה חלק. בלי להתברבר קצת עם ה GPS בהתחלה הרי כמעט שאי אפשר ובסיכומו של יום מצאנו את עצמינו במלון שלנו בסביבות 01:00 בבוקר – לא לפני שהסתנוורנו מעט מהאורות הידועים של לאס וגאס וחזינו בהמולה העירונית ברחוב הראשי (Strip).

לא ישנו הרבה (או בקיצור הילדים התעוררו מוקדם...) ואי לכך – פחות משש שעות מרגע שנכנסנו למלון שלנו כבר עזבנו אותו ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה היתה וול-מארט ורשימת הקניות כללה פירות, בקבוקי מים מינרליים, חטיפי אנרגיה ונשנושי חירום המיועדים להשבעת פיות קטנים, רעבים וחסרי סבלנות. מרחק הנסיעה מלאס וגאס להובר דאם הוא כ 30 מייל (כחצי שעה). שימו לב שעם ההגעה לסכר, ישנו חניון מצד שמאל אשר ישמח לגבות מכם 7 דולרים. אם אתם מעדיפים לשמור את הכסף אצלכם – ניתן להמשיך בנסיעה ומעט אחרי הסכר עצמו ישנם מספר חניונים ללא תשלום ובטווח הליכה קצר מהסכר וממרכז המבקרים. אנו בחרנו שלא לערוך סיור מאורגן במרכז המבקרים של הובר דאם ולהמתין עד למרכז המבקרים של סכר גלן ליד פייג'. עם זאת, העצירה והליכה רגלית על הסכר עצמו הינה מתבקשת ומהנה. ההובר-דאם מהווה גם את קו הגבול בין מדינות נבאדה ואריזונה. אריזונה אינה משתמשת בשעון קיץ ולכן אין שינוי בשעון כאשר בעונת הקיץ, עם זאת, על העוברים בחורף להזיז את השעון שעה אחת. למען הסר בלבול, ישנם שני מגדלים במתחם הסכר אשר מציגים את השעה בכל אחת מהמדינות. את הדרך חזרה לרכב, מומלץ לעשות בצד השני של הכביש –להשקיף מטה לקרקעית הערוץ ולהתרשם מגובהו העצום של הסכר (כ- 200 מטרים). בנוסף,ניתן להשקיף מעלה ולראות את הגשר מעל הערוץ שעליו עוברת האוטוסטרדה בין לאס וגאס לכיוון הגרנד קניון (HWY 93).הגשר – אשר נתמך על ידי קשת מושלמת - נישא הרחק מעל והינו מרשים ועוצמתי. אי אפשר שלא להתפעל מהגשר ואף להעריך את העבודה ההנדסית המורכבת שדרשה את בנייתו. לאחר מספר שנות בצורות ניתן לראות את קו המים המסמן את המפלס המלא על פי הבדל הצבעים בסלעים הסוגרים על הסכר.

בעת שביקרנו שם, בסוף השבוע הארוך של יום הזכרון(Memorial Day),ראינו מאות - ואולי אפילו אלפי - אופנועים ואופנוענים ( הארלי דווידסון בעיקר אבל גם אחרים...) – נוסעים לכיוון הסכר. למעשה, עם תום סיורינו במתחם הסכר ובעת שעשינו את דרכינו חזרה לכביש המהיר נחסמה על ידי המשטרה על מנת לאפשר לכל האופנועים לחלוף אף הם בדרכם חזרה לבולדר סיטי (Boulder City). מתברר שישנה מסורת אשר ביום הזכרון (Memorial Day) נוסעת שיירה ארוכה של אופנוענים לכיוון בולדר סיטי שם הם מתכנסים באתר ההנצחה. בדרכינו החוצה צפינו בפקק תנועה אדיר של מכוניות הממתינות להכנס להובר דאם. למזלינו, משכימי קום שכמותינו, הספקנו להגיע לשם טרם סגרה המשטרה את הכביש...

התחנה הבאה שלנו היתה קינגמן, מדובר בעיירה שכוחת אל אשר הוקם בה מוזיאון לכבוד כביש66 ההיסטורי. בתחילת שנות ה 30 שימש הכביש כדרך של תקווה לאנשים קשי יום וחקלאים שאיבדו את כל רכושם בבצורות ובגלל ניצול יתר של הקרקע שלהן ועקב קשיחות הבנקים. אלפי אנשים נדדו על הכביש הזה בדרך קשה, במשך ימים רבים מתוך תקווה למצוא עתיד טוב יותר בקליפורניה העשירה. גו'ן סטיינבק בספרו "ענבי זעם" היטיב לתאר את הקשיים בדרכים ואת קורות אותן משפחות בדרכן המקווה לעתיד טוב יותר. עם זאת, פחות 10% מהנודדים אכן שיפרו את חייהם בקליפורניה – רובם פשוט נוצלו עוד יותר עד שהתייאשו ונאלצו לסוב על עקבותיהם, בלא כלום – ללא כלום.המוזיאון המכיל מספר פריטים אוטונטיים מאותה תקופה (עגלה מעץ, משאית ישנה, כלי עבודה) ואף מכיל צטטות מהספר. המוזיאון מומלץ מאד למי שקרא את הספר. לאלו מבינכם שטרם קראו את הספר – המלצתי הראשונה תהיה לקרוא את הספר.... לאות הזדהות עם הכביש והספר, המשכנו לנסוע בו עד סליגמן (Seligman) שם הוא חובר שוב לכביש המהיר. סליגמן היא עיירה נידחת אך עם זאת – שימשה מקור השראה לסרט "מכוניות" (Cars)וניתן לראות שם את הרכבים עליהם נבנו כמה מהדמויות המופיעות בסרט. נחמד. אפשר לעצור ולצלם (לא צריך אפילו לרדת מהרכב). ישנם גם כמה חניונים עם מכוניות עתיקות שגם בהם ניתן לבקר (לחובבי הז'אנר...).

מסליגמן נסענו לווילאמס שם עצרנו לאכול ארוחת צהריים מאוחרת, קיווינו למצוא עיר שוקקת ומגוון מסעדות אבל בסופו של דבר מצאנו מסעדה איטלקית אחת בעיר. גם הם ידעו שהם היחידים בסביבה ולכן המחירים היו גבוהים בהתאם אולם האיכות – סבירה ולא יותר מכך. לאחר עצירת תדלוק קצרה (מחירים גבוהים יחסית שם – עדיף לתדלק קודם) – נסענו לגרנד קניון על מנת להנות ממראה הקניון בשעת השקיעה. עוד בטרם הגיענו לפארק עצמו – עצרנו במרכז המבקרים של הנשיונל גאוגרפיק בטוסייאן (Tusayan) וחזינו בסרט איי-מקס מדהים ומומלץ על הגרנד קניון. משכו של הסרט הוא כ 34 דקות והוא מוקרן פעם בשעה, שלושים דקות אחרי שעה עגולה. אפשרי לקחת קופון הנחה במרכז המבקרים הצמוד למוזיאון כביש 66 בקינגמן.

את תצפיות השקיעה בצענו מהמאטר פוניט (Mather Point) ומהיאופאי פוינט (Yavapai Point)אשר צמודות למרכז המבקרים של הגרנד קניון. המראות מדהימים, ההרים נצבעים באדום והשילוב של האור והצל מרתק ומהמם. ללא ספק, חוויה בעוצמה שלא הכרנו. לא סתם הקניון הזה אינו נקרא על שם אף אדם או סתם קניון "גדול", זהו הגרנד קניון ולא נראה שיש איזה שהוא קניון שיאיים עליו בקרוב. עם כל הכבוד (ויש כבוד...) גם לא קניון הזהב בראשון לציון. עייפים אך מרוצים מיום ארוך ועמוס בחוויות נשארנו ללון בתוך הפארק עצמו - במלון המסוויק לוגד' (Maswik Lodge). ישנן אפשרויות לינה נוספות בתוך הקניון (Yavapai Lodge, Bright Angel Lodge & Cabinsועוד).

היום השני– 27/5/2013 גרנד קניון (לינה בפייג', אריזונה)

החדר במלון בתוך הפארק היה משביע רצון ומאד פונקציונלי, שמחנו שבחרנו להשאר בתוך הגרנד קניון מה שאפשר לנו גם להנות מהצבעים בשקיעה וגם להתחיל את היום כבר בתוך הקניון ולחסוך זמן. המחיר, כ 100 דולר ללילה ללא ארוחת בוקר – סביר בהחלט. מומלץ לבצע את ההזמנה מוקדם ככל האפשר. כשלושה חודשים לפני בואנו רצינו להזמין את החדר הנ"ל (ישנם חדרים עם מזגן בכ 180$ללילה וישנם חדרים בלי מזגן בכ 100$ ללילה) – בעת שהזמנו כל החדרים ללא מזגן במסוויק לוגד' (Maswik Lodge)היו תפוסים מה שאילץ אותנו להזמין את החדרים היקרים יותר. בעונה של חודש מאי עת טמפ' המקסימום מגיעה לכ 25 מעלות ביום וכ 5 מעלות בלילה – אין צורך במזגן.. ההזמנה ניתנת לביטול ללא עלות עד 48 שעות לפני, כך שטלפון נוסף למלון שלושה ימים לפני בואנו אפשר לנו ל"שנמך" לחדר ללא מזגן ולחסוך כ 100 דולר.

לאחר הערכות קצרה בבוקר שכללה קניית קפה, ארוחת בוקר לילדים ורכישת חטיפים להמשך היום, השארנו את הרכב בחניית מלון המסוויק לוגד' (Maswik Lodge)והצטיידנו ליציאה למספר מסלולי הליכה בפארק. הפארק מכיל מספר רב של נקודות תצפית כאשר ניתן להתנייד בינהן עצמאית-רגלית או באמצעות אוטובוס שמופעל על ידי הפארק(ללא תשלום). תדירות האוטובסים נוחה מאד (כל 15 דקות) והם עוצרים בכל תחנה. אנחנו בחרנו במסלול האדום המוביל להרמיטס רסט (Hermits Rest) – מרחק הליכה כולל של כ 13 ק"מ (כיוון אחד). ירדנו בנקודת התצפית השנייה (Maricopa Point)והמשכנו רגלית כ 2.6 ק"מ עד למואבה פוינט (Mohave Point).זהו מסלול קצר יחסית, ממש על קצה הצוק, אשר נקודות התצפית שלו מאפשרות הסתכלות בזוית רחבה יחסית על הקניון (270 מעלות). ניתן כמובן לעשות את כל הדרך באוטובוס ופשוט לעבור מתחנה לתחנה ללא הליכה בכלל, לחילופין, אפשר להאריך את ההליכה על פי הכוח, מצב הרוח ובעיקר מזג האוויר. לאחר הליכה זו, עלינו שוב לאוטובוס ובחרנו נקודות תצפית נוספות בהן ירדנו לפני תום המסלול. לבסוף חזרנו עם האוטובוס לנקודת המוצא שהיא תחנת היציאה של האוטובוס האדום (Village Route Transfer).התמזל מזלינו ומזג האוויר שלנו היה פשוט קלאסי, נראה לי שגם אם היינו מבקשים – לא היינו יכולים לקבל טוב מזה (עד 25 מעלות, רוח קרירה מדי פעם). האוויר היה צלול מאד והראות מצוינת. על פי שלט באחת מנקודות התצפית– הצלחנו לזהות הר במרחק של כ 97ק"מ מאיתנו, המראות היו פשוט מרהיבים, אי אפשר היה לשבוע מהם ואי אפשר היה להפסיק לצלם. מצאנו את עצמינו מטיילים הרבה יותר ממה שתכננו ולמעשה העברנו כמעט את היום כולו בגרנד קניון.

את היציאה מהפארק עשינו על כביש 64 לכיוון פייג'על דזרט ויו דרייב (desert View Drive) – גם כאן ישנן מספר נקודות תצפית שאינן דורשות הליכה וורובן שוות את הטרחה שבמאמץ לרדת, לראות וכמובן לצלם. ראויות לציון במיוחד הן גרנדויו פוינט (Grandview Point) וליפן פוינט (Lipan Point) וכן דזרט ויו ווטצ' טאואר (Desert View Watchtower). יכולנו להשאר שם שעות ורק לצפות בנוף. לא לפספס!

בשל מפולת סלעים אדירה בכביש 89 בדרך לפייג' נאלצנו לנסוע בעיקוף שמאריך את הדרך בכ 40מייל. בשל העיקוף הנ"ל זמן הנסיעה בין הגרנד קניון לפייג' הוא כ 3 שעות (כ180 מייל). מומלץ לבדוק אם הכביש נפתח – זה יקצר את המרחק והזמן בין שני המקומות בצורה משמעותית. הדרך עצמה היא דרך מדברית ומרשימה כאשר מימין ושמאל רק חול וחול.אין כמעט יישובים ולמרות שמאד רצינו לאכול משהו - נאלצנו (ובעיקר נאלצו הילדים...)להמתין עד לפייג' עד מנת לזכות בארוחת ערב נורמלית. לנוסעים מהגרנד קניון לפייג'כדאי לקחת זאת בחשבון ולהצטייד בהתאם עוד בטרם עזיבתם את הגרנד קניון ואולי אף בטרם הגיעם אליו.

את הבוקר התחלנו בסיור בקניון אנטילופ (Antelope Canyon).ישנן שתי כניסות לקניון: עליונה (Upper) ותחתונה (Lower).שתי הכניסות נמצאות באחריות ותחת הניהול של שבט הנאבחו. את הבעלות על האדמות והזכות לגבות דמי כניסה ($6לאדם) הם קיבלו במסגרת הסכם שכלל הפקעת אדמות לטובת הקמת סכר גלן (Glenn Dam)אותו נתאר בהמשך. המסלול התחתון כולל סולמות המאפשרות מעבר בתוך הנקיק בעוד שבמסלול העליון הדרך הינה מישורית ולהערכתי מתאים הרבה יותר למשפחות עם ילדים ובוודאי ובוודאי עם ילדים קטנים (גילאי 3-5). עם זאת, הכניסה לתחתון פשוטה הרבה יותר ולמעשה ההליכה מתחילה ממש בחנייה בעוד שהכניסה לקניון העליות מחייבת נסיעה בדרך עפר שמתאגרת גם גיפ'ים גבוהים וחזקים במיוחד. אנחנו ביקרנו בחלק העליון של הקניון. משך הסיור נטו הוא כ 40 דקות כאשר בדרך כלל מספקות חברות הטיולים הסעה ממרכז העיר לקניון ובחזרה כך שמשך הסיבוב כולו הוא כשעה וחצי עד שעתיים. בשעות הבוקר ואחר הצהריים התעריפים נמוכים יותר והקניון פחות צפוף מה שמאפשר לצלם בנוחות רבה יותר וללא אנשים, כאשר בסיורי הצהריים (10:30, 13:00) יקרים יותר, צפופים יותר אך עם זאת אמורים להיות אטקרטיביים יותר מבחינת זויות ואפשרויות הצילום שקרני השמש החודרות לקניון מאפשרות. אנחנו בחרנו את הסיור המוקדם ולא התאכזבנו. חוויה נוספת שזימן לנו הסיור הנ"ל הוא שקיעה בחולות האדומים, העמוקים והטובעניים בדרך לקניון. כאנדקטודה אציין שבמהלך הדרך שאלה אותנו המדריכה מהיכן אנחנו, בתגובה לתשובתינו (ישראל) – נשאלנו האם זה ב"יוטה". השבנו שזה ב"מזרח התיכון" ועל פי תגובתה סביר להניח שהיא חשבה שהמדובר הוא במזרח התיכון של ארצות הברית...! ניסינו לדלות מידע נוסף על החלק הדרומי מהמדריכה אולם נענינו כי היא לא היתה שם מעולם... מה שמלמד, שהעולם אכן קטן אם בוחרים לראות אותו ככזה...

הסיור עצמו היה מרשים ביותר, עמית העדיף לשחק בעיקר בחול, אבל הילדים הגדולים ואנחנו התפעמנו מהיופי, ומהשילוב של האור, צל וחול. זה לא רק "מומלץ" זהו אתר חובה...!

התחנה הבאה היתה הליכה של כ 0.75 מייל (לכל כיוון) לתצפית פרסת הסוס (Horseshoe Bend). מפייג' יש לנסוע כשני מייל לכיוון דרום על כביש 89, עד לאבן דרך 545, שם יש שילוט המפנה לחניון ומשם למסלול הליכה עד לתצפית על העיקול המפורסם של נהר הקולורדו. העיקול יוצר צורת פרסה כמעט מושלמת. צוקים אדומים גבוהים ביותר, צבע המים הכחול, והנהר המרשים יוצרים מראה בלתי נשכח ותענוג לחובבי הצילום. ניתן אף להבחין (ולקנא במקצת– בעיקר ביום חם...) בקייקים המשייטים לאיטם או עוצרים לחנייה לצד הנחל. יש לשמור על הילדים שכן אין גדרות והצוקים, כאמור, תלולים ביותר.

לאחר הפסקת צהריים בבופה סיני (7$ למבוגר בצהריים, 10$ למבוגר בערב) בכניסה הדרומית לעיר (נחמד – ערך טוב לכסף) – המשכנו לסיור בסכר גלן. משך הסיור כ 45 דקות והוא מאפשר חוויה לימודית למבוגרים ולילדים בשילוב עם תצפיות על האגם ועל הנהר מצידו השני. חזרנו למלון למנוחה קצרה וטבילה בבריכה (מים קפואים). בערב יצאנו לאכול במסעדה מקסיקניתבמרכז העיר, המנות היו טעימות, גדולות ומשביעות ואפילו הילדים שנוף מאד בררניים במזון, מצאו מה לאכול ונהנו. (והכל במחיר סביר מאד). בקיצור, מומלץ!

לאחר ארוחת בוקר וצ'ק-אאוט מהמלון (סופר 8 – סביר)– נסענו לשייט באגם פאוול. לאגם יש יותר ממרינה אחת – אנחנו הלכנו לאנטילופ קניון מרינה(Antelope Point Marina) הנמצאת בהמשך הכביש המוביל לאנטילופ קניון התחתון. כפי שמעיד עליה שמה - המרינה נמצאת בהמשכו של החלק התחתון של האנטילופ קניון. הכניסה למרינה הינה בחינם למחזיקי כרטיס הפארקים השנתי (או בתשלום של 10$). בסמוך לחניון ישנו מרכז מבקרים ובדוכני המכירה שבו ניתן לבחור האם לשכור סירה ולבצע שייט באופן עצמאי או להשתתף באחד מהשיוטים המאורגנים. שכירת סירה נשמעת דבר מסובך – אך היא לא, ההפעלה פשוטה, ולאחר לימוד קצר ניתן לצאת לאגם. שכירת סירה נעשית למינימום של שעתיים. ישנן מספר סירות שמתוכן ניתן לבחור מה משכירים: סירות סקי, סירות "משפחתיות", ועוד. הכל בהתאם לתקציב, למספר האנשים ולזמן העומד לרשותכם. אנו בחרנו בשיוט מאורגן של שעה ובו שטנו לתוך האנטילופ קניון הסמוך למרינה. המראות של הצוקים האדומים ההולכים ומתנשאים משני הצדדים – מרשימים. משייטים עד לקצה האגם בתוככי הקניון ואז חוזרים בחזרה. יש לציין כי המסלול של השעתיים זהה לחלוטין מבחינת מסלול השיוט אולם מאפשר גם עצירה של כשעה בקצה האגם/תחילת הקניון לרחצה ו/או להליכה קצרה. מסלול עצמאי מומלץ הוא לשכור סירה לשעתיים ולשוט לכיוון הנבחו קניון. זוהי דרך של כשעה לכל כיוון והצוקים בנבחו קניון גבוהים עד פי שלושה מאלו של האנטילופ קניון.

לאחר השייט, שמנו פעמינו לכיוון מואב ביוטה,מרחק של כ 270 מייל. בדרך חלפנו על פני הכביש המוביל למוניומנט וואלי וכן כביש הגישה לקניונלנד – אזור הנידלס (Needles). הכניסה לקניונלנד –נידלס תאריך את הדרך בכמעט שעתיים (לא כולל הזמן לטיול בנידלס עצמם) ואי לכך למעשה לא אפשרית אם עושים שייט בבוקר של אותו יום. במידה ועושים את השייט ביום אחר ויוצאים מוקדם בבוקר מפייג' – ניתן להספיק לטייל גם בנידלס טרם ההגעה למואב. לחילופין ואולי אף בנוסף (תלוי בזמן המוקצה לכל פארק), ניתן יהיה לטייל גם במוניומנט וואלי ולאחריו להמשיך לנידלס ולמואב. במקרה שלנו, בשל עבודות בכביש שגרמו לדרך להתארך ולזמן להתקצר (וכמובן בשל השייט הנפלא בבוקר...) – נאלצנו להמשיך ישירות למואב ואת השעתיים שנותרו טרם השקיעה בחרנו לטייל בפארק הקשתות (Arches).


ההגעה בשעות הערב, בזמן הקסום לצילום, עת קרני השמש מאירות באור רך את המצוקים והקשתות היתה חוויה בלתי נשכחת. בשעתיים האלו הספקנו שני מסלולים קצרים – Balanced Rock – וכן Windows.המסלול הראשון – כשמו כן הוא: מאפשר לחזות בסלע אדיר מימדים המונח ביציבות על עמוד רזה יחסית . זהו מסלול קליל ומעגלי במשך כ- 15-20 דקות. בהמשך, עשינו מסלול מעגלי נוסף המאפשר לחזות בשתי קשתות גדולות מימדים וכמעט סימטריות אשר נראות כעיניים ענקיות. מעברן השני של העיניים מתנשאת קשת מרשימה נוספת.

עייפים אך מרוצים, חזרנו למלון שלנו במואב (מרחק של כ 4 מייל בלבד מפארק הקשתות), אכלנו ארוחת ערב ב Denny's (סביר אך לא יותר מכך).

חוכמת הבדיעבד: לילה שלישי בפייג' יאפשר שייט ארוך וממצה יותר וגם ריווח מסוים של שאר האטרקציות שהוזכרו לעיל. כמוכן הוא יאפשר ביקור גם במוניומנט ואלי והנידלס והגעה בשעת ערב מאוחרת למואב.

את היום הזה הקדשנו לפארק הקשתות. למעשה הפארק מחולק למספר אזורים כאשר בכל אזור ניתן לעשות מספר מסלולי הליכה באורכים שונים ובדרגות קושי שונות. לאחר שבערב הקודם מיצינו את אזור ה Windows, החלטנו ללכת על האטרציה המרכזית של הפארק: הדליקייט ארצ' (Delicate Arch).זהו מסלול הליכה הדורש מאמץ מסוים אך בהחלט אפשרי גם למשפחות עם ילדים. זה מסלול של "לך ושוב" ((עלייה בהלוך – ירידה בחזור) באורך כולל של 5 ק"מ וכ-3.5 שעות עם הפסקות. גולת הכותרת היא הרגע שבו מתגלה הקשת לאחר שמעפילים על השלוחה. גודלה של הקשת עצום, שמה הולם אותה היטב, השילוב עם ההרים המושלגים ברקע, הסלעים האדומים למרגלותיה ויתרת הדרך המתעקלת לבסיס שלה – עוצרי נשימה. זהו מסלול חובה למבקרים בפארק. ישנם המתפתים ללכת לצאת לנקודת התצפית המרוחקת מהקשת ולצפות בה ממרחק של כמייל. עצתי פשוטה: אל תתפתו ואל תתעצלו. לכו על זה. קחו את הזמן אבל לכו על זה. גם אם זה ייקח יותר משלוש שעות. אתם תודו לעצמיכם שעשיתם זאת.

מסלולי הליכה נוספים נמצאים בסוף הכביש המרכזי של הפארק סמוך לאתר הקמפינג באתר הנקרא Devils Garden. מסלול קצר וקליל הוא Pine Arch אשר למעשה מהווה מסלול צד מהמסלול המרכזי המוליך לקשת היבשתית (landscape arch). האחרונה היא קשת גדולת ממדים אשר מזכירה יותר גשר מאשר קשת. ההליכה לשתי הקשתות הנ"ל נמשכה כשעתיים וחצי ומומלצת מאד אף היא. בכך השלמנו את המסלולים שבצענו בפארק המדהים הזה. כדאי להקדיש לפארק כולו לפחות יום. חזרנו למואב, אכלנו במסעדת איטלקית סבירה פלוס במרכז העיר (Jay's Pasta).

נפרדנו ממואב ושמנו פעמינו לשני פארקים נוספים "הסוס המת" (Dead-horse State park) והקניונלנד –"אי בשמיים" (Canyon land - Island in the Sky). פארק המדינה(תשלום של 10 דולר בכניסה) מאפשר תצפיות מרשימות נוספות על נהר הקולורדו ועיקוליו השונים וכן פעילות ריינגרים לילדים. לאחר השלמת משימות הריינגר הצעיר קיבלו הילדים סיכה. עם זאת, כנראה שלאחר שחזינו בפרסת הסוס בפייג' – נעשינו מעט אדישים למראות מעט פחות מרשימים. סך הכל הביקור בפארק המדינה היה נחמד בעיקר כחוויה לילדים ולמעשה לא הוסיף זמן רב של נסיעה ובכך יתרונו. במקרה של מחסור בזמן – אפשר לוותר. הפארק המרכזי להיום היה הקניונלנד – אי בשמים. בפארק זה עשינו את מסלול הגרנד ויו (Grand View Point Trail) העוצר נשימה מסלול הגרנד ויו עובר על קצה המצוק, ובראות טובה מאפשר להשקיף למרחק של עשרות ק"מ דבר אשר מעניק את התחושה של הליכה על "אי בשמים". מכאן גם שמו. קצה המסלול הוא קצה של שלוחה והתצפית הנפרשת לנגד העיניים מרשימה ביותר. הדרך עצמה מישורית, והמסלול אינו קשה (כ-3 קמ" כשעה עד שעה וחצי). מסלול נוסף שעשינו היה הדרך למסה ארצ' (Mesa Arch). זוהי קשת מרשימה גם כן, והמסלול אליה קצר למדי כך שבסך הכל כדאי לעשותו (1.5 ק"מ, כ 45דקות).

המשכנו בדרך למלון new Western Hotelואכלנו במסעדת ה Flying M אשר הומלצה על ידי העובדת בדלפק הקבלה. סביר מינוס בסולם האוכל.

יום טיול מלא בפארק לאומי ברייס קניון. הפארק בעקרון פשוט יחסית לטיול, ישנו כביש מרכזי באורך של כ 18 מייל מנקודת ההתחלה עד לסיומו כאשר לכל אורך הדרך משובצות נקודות תצפית וכן נקודות התחלה למסלולי הטיול השונים בפארק.על מנת לצאת מהפארק יש לחזור בדרך בה נכנסנו. ישנם מספר מסלולי הליכה אפשריים באורכים שונים. אנחנו ביצענו מסלול מעגלי כאשר בנקודת ההתחלה - סנרייז פוינט – בחרנו את מסלול נבאחו טרייל (Navajo Trail ) אשר מתחיל בירידה תלולה ומהירה מהרכס לתחתית הקניון בשביל דמוי "מעלה עקרבים", הדרך מפותלת ויפה ביותר – גווני האדום והצורות השונות שנוצרו בתהליכי הבלייה מדהימים ומרתקים. לאחר הירידה ממשיך השביל עד למפגש שביל עם גני המלכה (Queens Gardens Trail). שביל זה נקרא על שם סלע שעם קצת דימיון – או שמא נומר הרבה דמיון – מזכיר את המלכה אליזבת.בנקודה ניתן להחליט אם להמשיך בנאבחו טרייל או להמשיך בשביל גני המלכה אשר מוליך לסנרייז פוינט. הדרך מסנרייז פוינט לסנסט פוינט סלולה על קו המצוק ואורכה כ 400מטרים. יש לבחור האם להתחיל בירידה התלולה (כאמור נבאחו טרייל) או שמא לסיים בה ואז להתחיל למעשה דווקא בשביל גני המלכה. שביל גני המלכה מאפשר ירידה/עלייה תלולים הרבה פחות אך גם מרשימים הרבה פחות. משך הטיול הכולל של שני השבילים הוא כ 3.5 שעות,כולל הפסקות למנוחה, תצפית וכמובן צילום.

מבין נקודות התצפית ישנן מספר ראויות לציון וראויות לביצוע (ע"פ סדר יופי/חשיבות):

1. ברייס פוינט – לא סתם נושאת נקודה זו את שם הפארק. הנוף הנשקף פנורמי ומדהים. לנקודה זו יש כביש גישה צדדי לא ארוך ולאחר מכן הליכה קצרה מאד לנקודת התצפית עצמה.
2. אינספירשיין פוינט.
3. נטורל ברידג' – נקודת תצפית על קשת גדולה (למעשה שם הנקודה היה צריך להיות נטורל ארצ').

4. ריינבו פוינט – הנקודה האחרונה בכביש/בפארק.

ישנן נקודות נוספות שלא בכולן עצרנו. סך הכל, בילינו בפארק המדהים הזה יום שלם. אין צורך ביותר מכך (למרות שאפשר כמובן לבצע מסלולים נוספים).

ביציאה מהפארק עצרנו בבופה של רובי'ס אין – ניתן לאכול בבופה או להזמין מנה יחידה. המגוון רחב, אולם כמו בכל בופה הכמות פוגעת באיכות. סך הכל היה בסדר. כדאי להגיע לפני שעה 17:00 אז עדיין ניתן להנות ממחירי צהרים (14 דולר למבוגר, 10 דולר לילד) בהשוואה למחירים בארוחת ערב (19 דולר למבוגר, 13 דולר לילד).

משם נסענו לספרינגדייל, למלון הבסט ווסטרן. הדרך עוברת בתוך פארק לאומי ציון שבו נטייל מחר. הכביש המהיר החוצה את הפארק עובר דרך מנהרה החצובה בהר באורך של כ 1.6 ק"מ כאשר מדי פעם יש מרפסות תאורה בהן קרני השמש חודרות כאלומת לייזר מרוכזת. המנהרה עצמה היא יצירת מופת הנדסית, אשר בכניסה אליה וביציאה ממנה ישנה עמדה עם שוטר/פקח. לאחר המנהרה יכולנו להתרשם מעט מהקניון אשר למעשה נוצר על ידי נהר הבתולה (Virgin River). הנהר חצב את דרכו בקרקע ויצר קניון צר אשר משני צידיו מתנשאים הרים גבוהים ביותר. ההרים בנויים משכבות שונות של קררע ובצבעים שונים כאשר הצבע הדומיננטי הוא אדום. המראות לקראת השקיעה עת השמש מאירה את פסגת ההרים האדומים השאירו היו מרשימים. הילדים עוד הספיקו לבלות בבריכה במלון בעוד אנו השתכשנו בג'קוזי וכל זאת מול הנוף עוצר הנשימה של ההרים הסובבים את ספרינגדייל שכן העיירה שוכנת ממש על הכניסה לפארק.

יום טיול מלא בפארק לאומי ציון.

מספרינגדייל בה לנו, ניתן לקחת שאטל אשר מסיע אותך לכניסה לפארק הלאומי שם יש לרדת ולהחליף שאטל לכזה שנכנס לתוך הפארק. רוב התחבורה בתוך לפארק בפארק מוגבלת לשאטלים האלה בלבד. הנסיעה בשאטלים מלווה בהסברים(מוקלטים...) על הפארק עצמו, ההיסטוריה שלו – בעיקר אירועי שטפונות ששינו את פני הפארק (האחרון בשנת 2010) וכן על הסביבה. ההסברים מרתקים ומעבירים את הנסיעה בעניין. לאור כל זאת, הנסיעה בשאטלים עצמם כדאית מאד בנוסף להיותה הכרחית. השאטל עוצר בכל התחנות, כאשר התחנה הראשונה היא מרכז המבקרים/מוזיאון שם ניתן לצפות בסרט של 20 דקות על הפארק. הסרט מוקרן כל 30 דקות. משיקולי זמנים, בחרנו להמשיך בנסיעה עד התחנה האחרונה (לפני שהשאטל עושה את זה דרכו חזרה) שם ירדנו והתחלנו במסלול הליכה בשם Riverside.זהו מסלול קל, כ- 3.5 ק"מ אורכו (הלוך חזור) כאשר הקירות הקניון משני הצדדים הולכים וסוגרים על הנהר עד שאין ברירה אלא להמשיך בהליכה בתוך המים בלבד. השביל,עד לסיומו ונקודת החיבור עם הנהר, סלול ואפשרי למעבר גם לעגלות ילדים. למחליטים להכנס לתוך הנהר ולהמשיך – יש לוודא שלא צפויים גשמים באזור ושאין סכנת שטפונות...

לאחר המסלול הזה ומאחר שכוחנו עדיין היה במותני ילדינו, החלטנו לבצע מסלול נוסף אשר נקרא weeping Rock. מדובר גם כן במסלול הלוך-חזור, אורכו ב 800 מטרים בלבד אשר לאחר טיפוס מתון מסתיים במעין מרפסת בתוך ההר כאשר תקרת המרפסת מטפטפת מים כל הזמן (ומכאן שם המסלול). שם חלופי יכול היה להיות "המרפסת של אלוהים" שכן הנוף הנשקף מהמרפסת על הפארק יפהפה. העצים הירוקים, ההרים הגבוהים, השמיים התכולים כאשר מסביב מטפטפים מים כל הזמן היו מראה ששווה את העלייה.

היה לנו מאד קשה להיפרד מהפארק המדהים הזה והחלטנו לשנס מותניים ולבצע "עוד מסלול אחד ודי", בחרנו במסלול ה- Emerald Pools.ישנן שלוש בריכות: תחתונה, אמצעית ועליונה. לאחר נסיעה קצרה נוספת בשאטל יורדים בתחנה של הלוד'ג עצמו, חוצים את הנהר (עוד הזדמנות לצלם...), ומטפסים עד לבריכה התחתונה (כ 1.6 ק"מ הלוך חזור). יש לציין כי הבריכות אינן כה מדהימות והדרך מעט מאתגרת (עלייה...). שתי הבריכות הראשונות – התחתונה והאמצעית – קרובות מאד, על מנת להגיע לבריכה העליונה יש להוסיף עוד כ 700 מטר בסך הכל.

חזרנו ללודג' התפנקנו בקצת מזון וגלידה ונחנו בצל העץ, ועזבנו את הפארק בסביבות השעה 17:00. הנסיעה ללאס ווגאס ארכה כשעתיים וחצי בדרך מדברית. כבר ממרחק רב אפשר לראות את אורותיה של העיר ולהתרשם מגודלה העצום. לאחר התארגנות קצרה במלון שלנו(אקסליבר). יצאנו לתור את סביבות המלון בלילה. היה חם מאד, היינו עייפים למדי והסיבוב היה קצר יחסית.

מייד כשירדנו ללובי המלון הסתערו עלינו אנשי מכירות והציעו הנחות משמעותיות להופעות במלונות בסביבה. בשל העובדה שטיילנו עם הילדים מתברר שהמופעים היחידים שניתן היה להציע לנו היו "Tournament of Kings" וכן " Blue Man Group".עוד התברר לנו שכדי לקבל את ההנחות האלו (כ 50 דולר ל 4 אנשים במקום כ 260 דולר ל4-אנשים), היה עלינו להשתתף בניסיון שלהם למכור לנו יחידת טיים שארינג במלון בלאס ווגאס. משהו בסגנון של קלאב הוטל אילת. מכיוון שאף פעם לא השתתפנו באירוע כזה ומתוך סקרנות (וגם מכיוון שלא היו לנו תוכניות לאותו בוקר) החלטנו ל"ללכת לשמוע".זו היתה חוויה מעניינת, כמות האנשים שהשתתפו בניסיון למכור לנו את היחידה הזו,האופרציה המורכבת (הסעות, מזון בחינם, סיורים באתר עצמו, וכו') רק העידו על מתח הרווחים האדיר שכנראה מניב העסק הזה. לקנות לא קנינו בסוף (אסור לקנות...!). טורניר המלכים היתה חוויה מומלצת לכל המשפחה. ה"טורניר" מתקיים במלון אקסליבר(מה שכמובן היה נול לנו מאד...). נכנסים למעין היפודרום גדול, אשר מוקף ביציעים בהם הקהל יושב. הישיבה היא ליד שולחן כאשר הצפייה במופע מלווה בארוחת ערב. הארוחה עצמה טובה למדי וכללה מנה ראשונה (מרק), עיקרית (עוף+תוספות) וקינוח. הקבל מחולק,על פי מקומות הישיבה, לקבוצות שונות אשר מיוצגות על "מלך". בין המלכים מתקיימות תחרויות שונות (קליעה למטרה, רכיבה על סוסים ועוד). משך המופע הוא כשעה וחצי והוא ניתן פעמיים בערב (18:00 ו 20:30). המופע עצמו ריתק את הילדים (וגם אותנו...) והינו מומלץ.

גודלם של המלונות עצום וההתניידות בתוכם ובינהם לוקחת זמן רב. קצת קשה להאמין אבל לעיתים מעבר ממלון אחד למלון הצמוד (!) או למלון מעברו השני של הכביש יכולה להמשך כ 30 דקות ואף יותר. קחו בחשבון כ 40 מעלות צלסיוס לפחות, שלושה ילדים וקיבלתם זוג הורים עצבני עם הסכמה רחבה שווגאס זה לא מקום לילדים...

 בערב כולם הלכו לישון והרי להיות בווגאס בלי להמר אי אפשר.. אז החלטתי לרדת לחצי שעה או עד שייגמר הכסף. לשמחתי הכסף לא נגמר מהר - ולאחר שלוש שעות, אדרנלין ואף רווחים צנועים סיימתי את היום...

טרם הליכתינו למופע האבירים, ביקרנו כמובן גם במלונות. כל לכל מלון "נושא" משלו…