טיול 12 יום בפורטוגל .סוף ספטמבר תחילת אוקטובר 2017
יום 1
יצאנו מהארץ בטיסת אל על שהגיעה בשעה 21:00 לליסבון. את הרכב הזמנו כבר מהארץ ואיש חברת ההשכרה המתין לנו בשדה על מנת למסור לנו את הרכב. לנו את הלילה במלון Holiday inn express ב OEIRAS כ 25 דקות נסיעה משדה התעופה. מלון נחמד מאד, נקי, עם ארוחת בוקר טובה ונקודת מוצא טובה ליום למחרת מבלי להיכנס אל ליסבון עצמה. .
יום 2
לאחר ארוחת בוקר סבירה יצאנו לנסיעה קצרה לאסטוריל(Estoril) וקשקאיש(Cascais) , כפר דייגים ששימש כאתר נופש של בית המלוכה במאה ה19. בתי עשירים ואחוזות חוף חולקים מקום לצד בתים מסויידים ומתקלפים. סירות דייגים, חופים צרים המוקפים במבנים פורטוגזיים אותנטים בפשטותם. דקורציות צבעוניות מתמזגות עם חזיתות הבתים המרשימות, המוקפדות, בצבעוניות מתחלפת. בליל חושים מגרה את העין ופותח את הלב לחוויה סימפטית ומלטפת. זו אסתטיקה שאיננה שמה דגש על דיוק הפרטים אלא על ההרמוניה הכללית המתקבלת מהמבט הרחב. נדמה כי אף אחד אינו מתחרה בשני אלא דווקא קיימת השתדלות לחיות בהרמוניה האחד לצד השני, וזה מתבטא באווירה הכללית הנעימה והמשרה נינוחות. כך סתם, "פשטות באוקינוס האטלנטי".
סימטאות צרות, מסקרנות נמתחות בינות לבתים ואין ספור בתי קפה וחנויות אמנים ותיירות מציעים את מרכולתם. הדגש על העיצוב הפשוט, הנגיש, האסתטי כבש את ליבנו וגרם לנו לרצות לשאת משהו ממנו איתנו. כדאי לשים לב שאתם מנווטים אל חוף הים ואזור המצודה. לאחר ששוטטנו ונהנינו מהרגע ואווירת המקום המשכנו בדרכנו אל קאבו דה רוקה (Cabo Da Roca) שהינה הנקודה המערבית ביותר באירופה. מגדלור אדום שנישא מעל הצוקים התלולים כמו מסמן לספינות הפורטוגליות את הדרך הביתה בימות סערה. הצוקים הנישאים ורסיסי המים הנישאים האוויר, צבע המים והסלעים המזדקרים מתוך האוקינוס משרים אווירה של חזרה בזמן. העין מחפשת את ספינות המפרש וההרגשה נשארת חסרה ומסופקת בו זמנית בשל האווירה העתיקה והאותנטית שנשמרת במקום. הטיול לאורך הצוקים הינו מפעים לב כשזרמי ערפל מכסים לפתע את ההרים והים והטמפרטורה הצונחת ורסיסי המים מעבירים צמרמורת בכל חלקי הגוף והנפש. נוף דרמתי, שווה.
בהמשך יצאנו בנסיעה קצרה אל אזור סינטרה (Sintra), ואל הארמונות והמבצרים הטמונים בלב הפארק. כבישים צרים שלא תמיד מאפשרים מעבר קל הופכים נסיעה קצרה לאיטית והצמחיה הדלילה של אזור החוף מתחלפת ליער עם הכניסה לפארק, ארמונות וצריחים צבעוניים מבצבצים בהדרם בינות לעצים. המשימה הראשונה היא למצוא חניה. אנחנו חנינו ממש ליד QUINTA DA REGALERIA יש אוטובוס סמוך (434) שעושה מסלול סיבובי בחלק מהאטרקציות ומגיע ויוצא מסינטרה עצמה, 3 יורו לאדם. אופציה שניה: הרבה ריקשות, נהגים במכוניות חשמליות צבעוניות המציעים הסעה פרטית 5 יורו לאדם. עלינו אל ארמון פנה (Park and National Palace of Pena) . כניסה עולה 17 יורו כניסה לאדם כולל הסעה מהכניסה אל הארמון התלוי בראש ההר וכניסה אל הפארק.
בארמון פנה ניכרת ההשפעה של התקופה הרומנטית בפורטוגל של המאה ה 19. קיטש אמיתי אך עקבי המשתמש באסתטיקה צבעונית וצבעים עזים מעוררי תשוקה וסקרנות. הארמון נבנה בהשפעות מוריות עם פסלי אבירים, נחשים ודמויות דמוניות לצד אספקטים ילדותיים הנלקחים מאגדות ילדים. כל אלו ארוזים בתוך מבצר וחומות צבעוניות ונישאות הדורשות נוכחות ושליטה. הסיור בארמון פנה פשוט מקסים. טוב טעם בבחירת הפרטים ושמירה על כמות מינימלית שלהם מאפשרים התרשמות ומבט על חייהם של דון פרננדו ומשפחתו עם השורשים הגרמניים הניבטים מכל עבר. שילובי ירוק בקבוק, עץ וצהוב, כלי הקרמיקה הצבעוניים, כלי הזכוכית וההשפעות ההודיות בחדרים הלקוחים מסיפורי המהרג'ות. הפארק המקיף אץ הארמון עצום ונחמד מאד לסיור.
הצריחים של QUINTA DA REGALERIA מרשימים בעיצובם וPALACIO NATIONAL DA SINTRA עם הצריחים החרוטים הבולטים שלו נראה מרחוק מהווה את סמלה של סינטרה.
התאכסנו בסינטרה במלון בוטיק מופלא בשם Palacio de Sintra בסוויטה העונה לשם Don Carlos חדר מעוצב בסגנון עתיק וחדר רחצה עם אמבטיה תלויה ואביזרים בצבעי נחושת. ארוחת בוקר מושקעת ביותר במוצרים איכותיים, טעימים ומענגים. חוויה נהדרת 90 יורו ללילה.
בערב אכלנו במסעדת BACALHAU המעולה בסינטרה , מסעדת טאפס ומאכלים מקומיים על טהרת דג הבקלה. זול ומעולה ,תבשילים פורטוגלים אותנטים מוגשים במנות קטנות ומעוצבות ומפגש ראשון שלנו עם האובססיה הפורטוגלית לדג הבקלה. לכל אורך הטיול שלנו ראינו אין ספור צורות וקומבינציות של דג הבקלה. כמנה עיקרית, מילוי, חטיף. הוא מופיע המון ונמכר כמעט בכל מקום, גם בסופר מרקט כשהוא פרוס ומיובש.
יום 3
את היום השני פתחנו בביקור ב AZENHAS DO MAR . כפר קטן השייך לסינטרה שבתיו הקטנים והמסוידים תלויים על צוק תלול לחופי האוקינוס האטלנטי. הכפר קטן מאד ואפשר לטייל בסמטאות הצרות ולהיפגש עם קסם אסתטי ופשטות הנשמרת באחידות מראה הבתים. לובן הבתים והשימוש במשיכות צבעי כחול קובלט בתוספת גגות רעפים, משווים מראה נקי ונעים, חף מהשתדלות. ישנו שביל מסומן במעלה גרם המדרגות הראשי ודרך הסימטאות המוביל אל פסגת הכפר, תצפית טבעית אל נוף האוקיינוס המרהיב והעוצמתי. עוד הליכה קצרה אל ראש הגבעה מובילה אל הצוקים מעל רצועת החופים הארוכה. הביקור במקום מאפשר שקט ורגיעה אחרי ההמולה התיירותית של סינטרה. יש במקום מסעדת דגים מומלצת מאד על שפת המים הנושאת את שם הכפר. עבורנו היה מוקדם מידי לאכול דגים בשעת בוקר.
משם המשכנו ברכב כשעה וחצי אל אובידוש (OBIDOS ) שהיא קרנבל צבעוני של תיירות מלוקקת. המקום מקסים כי העיירה המוקפת חומה הלקוחה מימי הבינים. לפני השער הראשי ישנה חניה מסודרת במכונות תשלום ואחרי שער הכניסה הראשי מחכה לכם חוויה תיירותית. הרחוב הראשי המרוצף באבן נמתח דרך כנסיית סנטה מריה אל הקצה השני. לכל אורך הרחוב חנויות תיירותיות ודוכני מזכרות עם פריטים שחוזרים על עצמם. חנויות המתמחות במוצרים של עץ השעם. עבורי זו פעם ראשונה שנתקלתי בנעליים מעץ שעם. אך אחרי שמטיילים קצת בפורטוגל מסתבר שמוצרי השעם מופיעים בכל מקום. דוכנים קטנים לממכר ליקר דובדבנים (GINJA) בכוסית שוקולד קטנה 1 יורו. ממש טעים.
אמנים רבים המציעים פריטים שלא ברור תמיד מה שימושם. באובידוש הקטנה יש מגמה לעודד ספרות ובמרכז הרחוב ישנה חנות ספרים עצומה וייחודית בה הספרים מסודרים בארגזי עץ של ירקות המוערמים עד התקרה. לצד הספרים יש מכירה של ירקות אורגניים ומוצרים מן הטבע. כל הבליל הזה משולב האחד בשני ומראה הדלעות לצד ספרים יוצרים שילוב לא שגרתי המעלה חיוך.
בקצה הרחוב ליד צריחי החומה טיפסנו בגרם מדרגות ועלינו על החומה המקיפה את העיירה. החומה גבוהה וניתן לראות ממנה את אמת המים המרשימה שהובילה מים אל העיר כמו גם האפשרות לראות את העיירה ממבט עילי. את הבתים הקטנים המסויידים בלבן וצבעי הכחול, צהוב ואדמדם המשמשים כעיטור לחלונות ולפתחים. ההקפדה על הצמחייה הצבעונית, ומראה החומה המקיף את המקום. שווה.
לא צריך יותר משעה וחצי עבור אובידוש. לנו קרקרה הבטן ועשינו מאמץ מיותר למצוא מסעדה שאיננה תיירותית מידי, מה שהתברר כמשימה בלתי אפשרית. התפשרנו על מנת סרדינים מטוגנים, תפוחי אדמה וסלט. טעים ויקר.
המשכנו לאביירו 160 ק"מ.
אביירו AVIERO
אביירו היא עיר תיירות הפתוחה אל הים כשרשת תעלות מרשתת את העיר. סחף רב שהגיע אל החוף יצר מבנה של ביצות וחסם את מעברי המים, מה שיצר בסופו של דבר את התעלות. סירות גונדולה ששימשו בעבר לאיסוף אצות משמשות היום להסעת תיירים. קראתי באיזה מקום את המונח "ונציה הקטנה" ומי שאמר אותו כנראה לא היה בונציה. אבל, האווירה חיובית המקום בהחלט נחמד מאד ושווה ביקור ולינה. מרכז העיר מלא בתי קפה , מסעדות ובארים והאווירה בהחלט נעימה. אביירו יפה מאד ויש לה מרכז עיר לא גדול עם מערכת הסתעפויות של תעלות וגשרים. קל מאד להתמצא במיוחד עם לנים במרכז העיר כמו שאנחנו עשינו סמוך לתעלות, וחיי הלילה. מצאנו כי מחירי המלונות באביירו יקרים מאד והתפוסה גבוהה. במלון אימפריאל מצאנו פשרה בדמות חדר סביר ב 42 יורו. לא מומלץ בכלל. מלון ישן, עתיק, שרות נוראי וחוסר סטייל קיצוני.
יצאנו בערב לאכול במסעדה יפנית (של סינים) העונה לשם NIPPON -KAN בופה פתוח תמורת 15 יורו לאדם. מנות חופשיות של סושי, שריפס ומעדני מטבח יפני וסיני עם אפשרות להרכיב לעצמך מנות בשר, ירקות ודגים אותם מקפיצים לך על מחבת. טעים מאד ומומלץ. זו מסעדה מקומית ודי מלאה, האלכוהול יחסית זול ויש מגוון די רחב של מנות במזנון. הם מאד נחמדים והשרות מצוין.
יום 4
בבוקר לאחר ארוחת הבוקר עשינו סיור קצר במרכז אביירו, ביקרנו בכנסיה והעפנו עוד מבט בתעלות וסירות הגונדולה. התכנון היה להגיע לפורטו. בדרך עצרנו ב CASTA NOVA עם חופי הרחצה הלבנים שלה המרושתים במסלולי הליכה על גשרי עץ לאורך חופי האוקיינוס. באזור כפר הדייגים אפשר לראות את בתי העץ הצבועים פסים בשלל צבעים כמו לקוחים מסיפורי האגדות.
בתים צרים עם חזית מקושטת משווים צבעוניות מרתקת ומרשימה ועצם הטיול לאורך הרחובות הינו בילוי בפני עצמו. שלל מסעדות פרוסות לאורך הרחוב הראשי היחידי בו ניתן להחנות את הרכב בחניה ציבורית. משם המשכנו לפורטו בה נבלה את 2 הלילות הבאים.
הזמנו דירה מ- AIRBNB , ברובע ההיסטורי של פורטו, דירה מקסימה, חדשה,משופצת ומרוהטת אקלקטית. (CASA DO BREINER).
אחרי שהתארגנו נסענו למוזיאון לאמנות עכשווית - SERRAVES הממוקם במבנה אדריכלי שהוא עבודת אמנות בפני עצמו. התערוכות היו מעניינות עם הרבה עבודות וידאו מהאוספים של המוזיאון. גולת הכותרת של המקום הוא הפארק והגנים סביב המוזיאון. טיול בשבילי קסם לצד ברכות מים, מדשאות ופינות ישיבה. הפארק מנוקד בעבודות אמנות סביבתיות היוצרות עניין ומשתלבות עם נוף היער המתחלף. מומלץ בחום.
בערב יצאנו למסעדה בשם Galleria de Paris. מסעדת פיוזן שנראית כמו חנות עתיקות ישנה עם ארונות ויטרינה הנמתחים עד התקרה הגבוהה ואין סוף פרטי אספנות מכל המינים והסוגים הכוללים גם אסלה ממוסגרת ומכשירי טלפון מהמאה שנה האחרונים. המוסיקה נהדרת ורקדנית קברט משתלשלת על חישוק מן התקרה הוסיפה לאווירה. שתינו בקבוק יין ואכלנו לזניה צמחונית ושיפודי ירקות באיכות וטעם מפתיע, טאפאס סרדינים וקינוח. היה מעולה. אווירה נהדרת, צעירה. כל הרובע והרחובות מסביב מאפשרים הרבה מאד אפשרויות בילוי. צריך רק לבחור מה מתאים לכם.
יום 5
פורטו (Porto)
תכננו לבלות את היום באזורים אליאדוש וריביירה של פורטו. לא חשבנו בכלל להזיז את הרכב מהחניה (יש המון חניונים בעיר) אפשרויות התחבורה מגוונות (אוטובוסים, מטרו, טראם) אנחנו הלכנו ברגל כמעט כל היום. פורטו פשוט עיר מקסימה עם קצב וצבעוניות עכשווית לצד מבנים היסטוריים, כנסיות ונהר. יש בה שלוה מחבקת, נעימות אשר מביטה אליך מכל עבר ואנשים נחמדים, מנומסים, רגועים.
פתחנו את הבוקר בשוק Bolhao שהוא שוק מקורה לממכר ירקות ופירות וחפצים לבית. השוק בנוי משתי קומות מקונסטרוקצית ברזל ודוכנים פזורים בקומתו התחתונה.
משם במרחק לא גדול נמצא בית הקפה המפורסם MAJESTIC בו ישבו אמנים ומפורסמים והוא בנוי בסגנון ארט נובו. גיי קיי רולינג בילתה הרבה בבית הקפה כאשר כתבה את אחד מספרי הארי פוטר. סיבה מצוינת לגבות מחיר כפול על קפה.
משם המשכנו ל SAO BENTO שהיא תחנת הרכבת של פורטו בה אפשר להתרשם מאמנות האריחים הפורטוגלית. פנים התחנה מעוצב באריחים המצוירים ביד בצבעי הכחול המפורסם ואלו מתארים פרקים חשובים בהיסטוריה הפורטוגלית. נושא האריחים שובץ לכל אורך דרכנו במבנים היסטוריים, כנסיות, ואף באופן מקומי ודקורטיבי על חזיתות הבתים בצבעוניות מרתקת. דרך האריחים תושבי פורטוגל יצרו לעצמם שפה ואמירה הבאה לידי ביטוי בבחירת הצבע והדוגמאות. החזרתיות עם אותו אריח על חזית בית שלם יוצרת דוגמא מרתקת וייחוד קונספטואלי במיוחד כאשר הבית השכן משתמש בצבע ודוגמא אחרת. מרהיב.
במרחק קצר משם על גבעה נחה וצופה הקתדרלה של פורטו SE DO PORTO במבנה מבוצר מהמאה ה 12 בסגנון רומאנסקי. תחת הכנסיה נמצא גשר הברזל פונטה דה דון לואיש פרימיירו, דרכו אפשר לחצות ברגל את הנהר לצד השני וניתן לראות ולחוות את יופיה וייחודיותה של העיר, לרדת ברכבל או ברגל אל הגדה השניה. מצאנו שהמסעדות ובתי הקפה באזור ריביירה נעימים יותר ובחרנו לשוטט על הטיילת הארוכה קאיש דה ריביירה לצד הסירות והמוני התיירים היושבים במסעדות. אכלנו במסעדת CHEZ LAPIN מנת דג ותבשיל מוקרם של ברווז ואורז. יקר וטעים.
אחרי מנוחה המשכנו בסימטאות האזור, מתרשמים ונהנים מיופייה של העיר אשר מציעה כמעט בכל פינה עניין ואסתטיקה שובת לב. חנויות רבות עוסקות בעיצוב ומייחדות את עצמן באסתטיקה מרשימה מחנויות טי שירטס יחודיות, ועד חנות המוכרת רטבים וריבות ייחודיות בשפורפרות הנראות כמו שפורפרת צבע שמן הממותגת באריזה מאלפת. או חנות עטופה בקופסאות סרדינים המציעה לך לקנות קופסת סרדינים שחודש ושנת הלידה שלך מוטבעת עליה עם מסר ייחודי.יש חנויות סרדינים רבות ומעוצבות בפורטוגל. יש מגמה להפוך את הסרדינים מאוכל עממי לאוכל ממותג, איכותי ויוקרתי והם עושים את זה על ידי הקמה של חנויות קונספט. מציגים בחנות אחת הרבה יצרנים שלכל אחד טעמים שונים, אריזה ייחודית צבעים, חריפות. יש גם טונה ובקלה בקופסאות שימורים ממותגות.
לקראת סיום היום בדרך לדירה נכנסנו לביקור קצר במוזיאון קטן הצמוד לכנסיה הקתולית Igeria da Misericordia . התערוכה עסקה בקשר בין השמיימי לבין היום יומי ומסלול התערוכה עובר דרך הכנסיה והעוגב כמו היו חלק מהתערוכה.
מיצינו את הכנסיות עם Igreja do Carmo כנסית רוקוקו מהמאה ה 18 וחזרנו לנוח לקראת בילוי הלילה.
יום 6
בבוקר התארגנו לנסיעה לעמק הדורו. בדרך עברנו דרך איזור החוף Praia de Leça da Palmeira . חופי ים לבנים גדושי גולשים, מסעדות ובתי קפה. השעה עוד היתה מוקדמת כדי לאכול דגים אבל בצהרים באזור הדייגים אפשר להינות מארוחות דגים על האש.
את הדרך לעמק הדורו עשינו דרך Vila Real הנמצאת 100ק"מ מפורטו. זו עיר גדולה שאמנם יש בה יקבים אך מצאנו אותה טובה יותר להצטיידות במים ומזון בשל הסופרים שנמצאים בה. משם ירדנו בכביש N322/323 לכיוון Pinhau השוכנת על גדת הדורו. הנופים בעונה הזו יפים ומרשימים, והכרמים המשתרעים על שיפולי ההרים ובין טרסות משווים מראה עוצמתי ומרתק. הנסיעה בכביש הצר בינות לכפרים והפתלתלות של הדרך מאפשרים נקודות תצפית משתנות.
עצרנו ב Provesende הנמצאת על גבעה ומצריכה סטייה קטנה מהדרך, זהו כפר מנומנם אך יפיפה שאפשר לטייל בין סימטאותיו הצרות ולעשות טיול קצר ברגל בינות לגפנים והטרסות. נקודת התצפית ממנו על נהר הדורו נהדרת. המשכנו ממנו אל ב Pinhau . כדאי לרדת אל הטיילת והגדה של הנהר בסימטה צרה שיש בה 2-3 מסעדות. המקום מתוייר מאד. אכלנו ארוחה קלה במסעדת Xtreem. כמה טאפאסים ושתיה לזוג 30 אירו. יקר אבל טעים.
משם המשכנו בכביש לאורך הדורו N222 לכיוון המלון שלו ביקב בוטיק הנקרא Quinta Casaldronho Wine Hotel. מלון בוטיק חדש ומפנק עם בריכת שחייה על הגג ונוף אל הדורו. 110 אירו ללילה. בערב הוגשה לנו ארוחת ערב הכי טובה שאכלנו עד כה בפורטוגל. סלט שריפס קר, מרק דלעת, ריזוטו עם בשר, דג קוד על מצע חומוס וקינוח נהדר. 25 אירו לאדם לא כולל שתיה. בקבוק יין נמכר ב 14 אירו. היה מעולה ממש.
יום 7
קמנו בנחת לאור היום ונוף נפלא הנשקף מן החדר. ארוחת הבוקר היתה מצוינת ממש.
פתחנו את היום בנסיעה לא ארוכה אל יקב מפורסם ועתיק הנקרא Quinta Nova. היקב נמצא על גדות נהר הדורו, בין מדרונות וטרסות גפנים. זהו היקב העתיק באזור ויש בו מלון, מסעדה ויקב . מומלץ להזמין סיור מראש כי הסיורים מוגבלים, אף על פי שהרבה יקבים מאפשרים גישה וכניסה וניתן להתרשם מתהליך הכנת היין. ביקרנו גם ביקב סמוך Quinta Da Foz שיש בו יקב ומרכז מבקרים קטן בו אפשר להצטרף לטעימות.
מחירים החל מ 12 אירו לאדם ולמעלה, תלוי מה תרצו לטעום. היינות ברובם אדומים ויבשים אך יש ייצור מסויים גם של יין פורט.
הנוף מרהיב, העמק מקסים ולמרות כי אנו מטיילים בתחילת אוקטובר הטמפרטורה עולה בקלות ל 33 מעלות וחם. בערב קריר מאד. חזרנו יחסית מוקדם אל המלון להינות מהאווירה כי גם השהות במלון היא חוויה בפני עצמה.
יום 8-12
ליסבון (Lisbon)
כבר בכניסה לליסבון ניכרת התרגשות גדולה עם מראה הגשר הענק החוצה והבתים הצבעוניים.
לקחנו דירה Airbnbמול הים ברובע Alfama. דירה מקסימה בתחילת המדרחוב עם נוף אל הנמל. אניות עצומות פורקות תיירים וצופרות בעוצמה המרעידה את כל הרובע. סימטאות צרות מוליכות אותך בינות לבתים במערכת הסתעפויות שנראות כאילו לא תוכננו מעולם. ב 1755 חוותה העיר רעידת אדמה חזקה במיוחד שגרמה להרס מוחלט של העיר ואיתו ירדו לטימיון גם השאיפות הקולוניאליות של המדינה והיא יצאה לדרך חדשה מבחינת התכנון, השקעת המשאבים והמבנה הפוליטי. זו היתה הזדמנות לבנות את העיר מחדש. כך נבנתה מחדש ליסבון בסגנון אדריכלי פומבליני. גם בדירה שלנו השאירו מקטע קיר חשוף המראה כיצד בתוך הקיר צלובים קורות עץ בתוך הטיט כנגד רעידות אדמה.
על מנת להתנהל בליסבון רכשנו כרטיס חופשי יומי 6.5 אירו שאיתו אפשר להתנהל בכל צורות התחבורה, אוטובוסים, מטרו, טראם, מעליות, מעבורות. אפשר לרכוש מראש למספר הימים הרצוי.
נסענו במטרו תחנה אחת אל מרכז העיר בתחנת Trerrio De Paco. בכיכר קומרסיו פסלו של המלך ז'וזה הראשון הרכוב על סוסו הביט בנו מלמעלה, מנסים לפלס את דרכנו בינות לגדודי התיירים, הקבוצות המאורגנות ומקלות הסלפי. הכיכר הרחבה מוקפת בבניניי ממשל. היא מרשימה בגודלה ויופייה וצבעי הצהוב הרכים משולבים באסתטיקה בסגנון האדריכלי הייחודי. שער אוגוסטה מחבר את הכיכר אל מדרחוב אוגוסטה. העיר תוססת, מהירה. בכל פינה יש מסעדה ובתי קפה, חנויות וכמות בלתי נתפסת של אנשים ברחובות.
עלינו על טראם 28E העולה במעלה הגבעות וירדנו בבזיליקת אסטרלה (Basilica Da Estrela). כנסיה מהמאה ה 18 הבנויה בסגנון ניאו קלאסי. היינו כמעט לבדנו ופתאום השקט המהדהד היווה ניגוד מוחלט לרעש וההמולה הבלתי נפסקים של העיר. הכנסיה מרשימה מאד בעוצמת פשטותה. מולה יש פארק קטן וירוק מרושת בשבילי הליכה, ספסלים ופינות חמד.
עוד נסיעה קצרה בקו 744 הביאה אותנו לקראת שקיעה אל קניון ענק בשם Amoreiras שעל הגג שלו יש תצפית 360 מעלות אל ליסבון (5 אירו) שווה מאד. נוף מדהים ועוצמתי של העיר מנקודת תצפית גבוהה שעונה על הציפיות.
חזרנו אל הרובע שלנו Alfama עם המטרו .קיבלנו המלצה למקום מקומי להופעת FADO בשם Estaco Zero .מקום קטן וצפוף. FADO הוא סגנון השירה הייחודי לליסבון והאמת היא שזה קיים כמעט בכל פינה. שני נגני גיטרה וזמר או זמרת הפורטים בעוצמה קולית על מיתרי הרגש ועושים מאמץ כנה להעלות דמעה של התרגשות לנוכח הפתוס שבשירה. הם עומדים בפינת מסעדות חשוכות, באווירת נרות רומנטית ושרים בלב רוטט על סיפורי אהבה נודעים, אכזבות ודרמות. זמרת פאדו שרה בגעגוע מכאיב על אהובה הספן שיצא אל הים ועדיין לא שב. היא מספרת כיצד היא מוצאת עצמה יורדת בכל בוקר אל הרציף ומביטה אל האופק בתקווה לראות מפרש מתקרב. המקום היה מלא אז נכנסנו למקום סמוך וכנראה בשל העייפות "נפלנו" למלכודת תיירים בצורת מנות ראשונות, לחם ומים המונחים על השולחן מבלי שביקשת. כשתקבלו את החשבון תגלו את המחיר של זה. לנו זה עלה 18 אירו. אכלנו דגים ומנת עוף, בקבוק יין. החשבון היה 90 אירו לאוכל בינוני. שלא כהרגלנו לא וויתרנו והם ויתרו על המנות הראשונות. ממחר נשים לב.
ליסבון חיה גם בלילה עם אין סוף מקומות בילוי, מסעדות ופאבים קטנים. השיטוט בסמטאות מבקש ממך ללכת לאיבוד, להתמסר אל הקצב של העיר, להיסחף אל ליבה ולטעום מן האוניברסליות בבליל הכאוס שבכל זאת שומר על סדר והתחשבות.
הבוקר נפתח לקול צפירת האניות מהנמל. יש משהו בקירבה לנמל שמעורר זכרונות קמאיים ממקור לא ידוע, כמו געגוע לדבר מה לא ברור וידוע.
אחרי ארוחת בוקר בדירה (היה סופרמרקט קרוב) עלינו על קו טראם 15 ל BELEM . נסיעה של 7 ק"מ בטראם עמוס תיירים. נתיב הנסיעה עובר מתחת לגשר 25 באפריל המרשים וארוך. ירדנו במנזר גרונימוש. יש כמה אתרי חובה ב BELEM הנמצאים בקירבה די גדולה האחד לשני.
התחלנו דווקא בביקור באנדרטת התגליות הנמצאת בדיוק מול מנזר גרונימוש אליו לא נכנסו בבוקר לאור כמויות התיירים העצומות והתורים הארוכים בכניסה. האנדרטה הינה מחווה למגלי הארצות וגיבורי פורטוגל עת היתה מעצמה והיא כוללת דמויות ידועות: ואסקו דה גמה, מגלן , אנריקה הספן והמלך מנואל. רק המחשבה על המסעות לגילוי הודו והפצת הנצרות בעולם מעוררת התפעלות. פורטוגל היתה אימפריה ולפורטוגלים חשוב להנציח את זה. אני אינני חובב אנדרטאות אך זו מרשימה במיוחד, מלאת סימבולים של חרטומי ספינות, חבלים, ומפרשים. בראש האנדרטה ישנה תצפית על נופיה של ליסבון.
מהאנדרטה יוצאת טיילת מקסימה ונעימה ובמרחק קילומטר אל מגדל בלם. מבנה בין מספר קומות שגם בראשו ישנה תצפית. לא מצאנו בו עניין מיוחד מלבד הנוף היפה ומראה הגשר התלוי הנשקף ממנו.
ממגדל בלם במרחק קצר ביותר נמצא מוזיאון BERARDO. לטעמי מוזיאון מדהים ומעניין במיוחד. התערוכות העיקריות מתחלקות לשתים : שני אוספים 1900-1960 , 1960-2010
האוסף הראשון מוליך אותך דרך עבודות הקוביזם ודושאן, קונסטרוקטיביזם, סוריאליזם. בהמשך התנועות שהופיעו לאחר מלחמת העולם השנייה המיוצגות על ידי פורמליזם, אקספרסיוניזם מופשט, בית הספר החדש של פריז, אמנות קינטית. אין הרבה עבודות מוצגות בכל סקטור וההקפדה על בחירת העבודות מעוררת התפעלות. כל חלק מוצג ומוסבר ומודגש. מרשים ביותר.
החלק השני כולל עבודות מ 1960-2010 מינימליזם, קונספטואליזם, פוסט-מינימליזם. תפקידה של השפה המילולית ויחסיה עם הדימויים בשימוש צילום, מיצבים ווידאו. אין מילים. לטעמי חובה.
מנזר גרונימוש (Mosteiro dos Jerónimos) נמצא מאחורי המוזיאון ואחרון המבקרים נכנס ב17:00. הגענו ב 16:30 והמקום היה דליל למדי כך שיכולנו להינות מהביקור במקום. אל הכנסיה ניתן להיכנס ללא תשלום. הכנסיה מרשימה ביותר וניתן לחלוף בה על קברו של ואסקו דה גאמה. הכניסה למנזר עולה 10 אירו. שווה. הבנין בנוי כמלבן בסגנון גותי עם פסלים וגילופי אבן בצורה של חיות ומוטיבים מעולם הים והספנות. המנזר נבנה במשך 100 שנה ושימש כמקום תפילה של המלחים לפני שהפליגו אל לא ידוע. במקום יש תערוכה המתארת את ההיסטוריה של העולם ופורטוגל על פי השנים. מציגה את המשפחה המלכותית בדיוקנאות מרשימים.
סמוך למנזר על הכביש הראשי לצד המסעדות הרבות ניתן להיכנס או נכון יותר לעמוד בתור ארוך על מנת לטעום את Pasteis de Belém ורסיה של Pasteis de Nata עוגית פאי קטנה עם מילוי מתקתק וטעים שיש בכל מקום בפורטוגל. זו גולת הכותרת של הפורטוגלים לצד חנויות הסרדינים הרבות והמעוצבות יש לומר. יש מגמה להפוך את הסרדינים מאוכל עממי לאוכל ממותג, איכותי ויוקרתי. על גבול האובססיה ניתן לראות הרבה מאד חנויות כאלו ברחבי פורטוגל.
את היום הבא פתחנו ממש בסמוך לדירה. ימי שבת ברחובות מסביב לקתדרלת ליסבון מתקיים שוק פשפשים שבו אפשר למצוא את כל שלא רציתם מעולם ואולי בא לכם לקנות. רחובות שלמים מוצפים במוכרים הפורסים את מרכולתם על הרצפה. המקומיים סיפרו לנו כי אפשר למצוא בו את כל הטלפונים והמחשבים הניידים שנגנבו מהם. בכלל יש בליסבון הרבה דגש ואזהרות חוזרות ונשנות על כייסים.
משם המשכנו אל רובע Chaido ההמוני והמתוייר. יש בו פינות חמד ופיאצות קטנות מלאות ספסלים , מזרקות ובתי קפה. לליסבון יש קטע חזק עם גרפיטי וברובע הזה ניתן לראות חלק מהעבודות הטובות שלאמנות הרחוב יש להציע. אנחנו רכשנו ספר הדרכה עם כל העבודות מצולמות ומוצמדת אליהן נקודת ניווט מדוייקת אותה אפשר להזין בגוגל ולהגיע.
שיטטנו בסימטאות והלכנו לאיבוד במבוכים עד שהגענו אל טראם קו 28 המפורסם ולקחנו אותו עד התחנה האחרונה בדרך לשוק שנקרא Campo de Ourique Market. זהו שוק קטן, קומפקטי ומגניב בהרבה מ Time OUT ההמוני שהיינו בו ביום הקודם. ב Time out אומנם יש הרבה יותר דוכני אוכל ואפשרויות אלכוהול, מוסיקה אך הוא עמוס בצורה בלתי סבירה במיוחד בשעות הערב. ב Campo de Ourique Market יש הרבה פחות דוכנים אך האפשרויות והאוכל הרבה יותר טעים. זהו המקום שאליו באים המקומיים ויש פה הרבה פחות תיירים. מקום נהדר לצהריים. שעות הלילה בסוף השבוע סביב מתחם Time Out היא חגיגת בילויים שקשה לתאר. עד אמצע הלילה הרחובות והגנים מוצפים בבליינים, אלכוהול, מסיבות, מוסיקה ומקומות בילוי.
אחרי השוק ירדנו ברגל כ 25 דקות לכיוון הגשר התלוי. ההליכה היא דרך אזור מהגרים שהדלות בו בולטת ביחס לשכונות אחרות בליסבון. מיד בירידה ליד הכניסה לבית הקברות ניצבת כנסיה לא שגרתית מעוצבת בפשטות וקווים נקיים. שווה להציץ בפנים . מינימליזם אסתטי מרשים ואווירה נהדרת ושקט עוטף. היא שייכת לארגון שתורם חינוך ועזרה לנערים. והיא נקראת Nossa Senhora Auxiliadora
מטרת הניווט שלנו אל הגשר היתה במטרה להגיע אל Lx Factory מתחם מעניין פתוח ומרתק של אמנים, בתי קפה, חנויות ספרים ועיצוב. המתחם מורכב ממבנים תעשיתיים. האווירה נהדרת,הופעות מוסיקה, אלכוהול, הרבה צעירים. בסביבת המתחם המון עבודות גרפיטי מצויינות והמיקום תחת הגשר מוסיף הרבה עניין ושיק למקום.
הגענו בשעות הצהרים המאוחרות והספיקו לנו שעתיים וחצי למצות את המקום, אך אפשר לבלות פה הרבה יותר. עלינו על קו 15 מספר תחנות עד לתחנת המעבורות והרכבת Cais Do sodre ועלינו על מעבורת (10 דקות ) לצד השני של הנהר ל Cacilhas . הגענו מעט לפני השקיעה והספקנו ללכת מערבה על הרציף ולעלות במעלית (1 אירו) לראש הצוק על מנת להשקיף על נוף הגשר וליסבון בשקיעה. הנהר, השקיעה, הסירות, האווירה והאנשים המתבוננים ברציף כל אלה שיוו הרגשה נעימה ומרגשת. מקסים. יש שתי מסעדות מתחת לאזור המעלית אחת מהם מאד מומלצת על ידי מקומיים Ponto Final שולחנות קטנים על המזח בקרבת המים. אווירה נהדרת.
את היום הבא פתחנו בטיול על הטיילת הארוכה והנהדרת של ליסבון. כל סביבת הטיילת עד הגשר התלוי מלאה בעבודות גרפיטי במיוחד באזור התעשייתי יותר הסמוך אל הגשר. משם לקחנו אוטובוס 732 עד לכיכר
כיכר עצומה בעורק תחבורה מרכזי בליסבון , עם שדרה ארוכה Praca marques de Pombal
המטפסת אל מעלה הגבעה עליה מתנוסס דגל עצום של פורטוגל ומזרקה משם המשכנו במטרו אל הקניון העצום COLOMBO שבו אין סוף חנויות של כל המותגים הידועים. אחרי שבילינו בו כמה שעות, חזרנו אל הדירה על מנת לאסוף כוחות לבילוי הערב.
אני אוהב להיות פה בליסבון ולהרגיש שייכות אוניברסלית שנותנת מקום לכל אחד. זוהי אמנם עיר תיירותית מאד אך היא נותנת כבוד לפרט. היא לא נדחפת ולא כופה את עצמה אך היא בועטת לך בבטן ולא מאפשרת לך להיות אדיש או סגור בעולמך. היא מבינה ומסבירה שאהבה ואחדות בין בני אדם מושגת על ידי שירה, חיוך וסימפטיה. ליסבון עברה תקופות קשות בעבר והיא שרה את שירי הגעגוע שלה, פורטת על מיתרי הרגש של אלו החוסים בצילה כי ליסבון היא כמו אותה נערה שאהובה הספן יצא אל הים ולא שב עדיין ולמרות געגועיה היא מביטה בתקווה אל העתיד.
