טיול עצמאי 8 ימים בגאורגיה חודש אוגוסט 2017.
זכיתי והבן שלי יצא לרגילה מהצבא, אז איכשהוא התפתח טיול בנים, בגאורגיה.
למה לא להגיד גרוזיני? כי הם נעלבים. המשמעות של השם היא "ראש גדול" לכן הם החליפו את זה לגאורגיה שמשמעותה "אדמה טובה".
עשינו שתי החלטות בתחילת הטיול. טיולי הרים ברגל והשתדלות גדולה להתחמק עד כמה שניתן מלאכול יותר מידי חינקלי וחצ'פורי. בכלל, הגאורגים מקסימים ונחמדים אבל כמויות הבצק והפחמימות שהם מעמיסים עצומה.
אמצע אוגוסט 17- הגענו בטיסת לילה של גאורגיאן איירליינס לטיביליסי שנחתה ב 23:00. את הרכב הזמנו מהארץ ואיש חברת ההשכרה חיכה לנו ביציאה עם שלט ותוך דקות כבר היינו בנסיעה. הזמנו מהארץ מלון בסמוך לשדה התעופה IVERIA INN HOTEL , מלון מצוין ל142GEL. טיביליסי היתה גשומה באותו לילה אך כשהתעוררנו בבוקר מזג האוויר כבר חייך אלינו.
יום 1
תכננו לעלות לאזור הקאזבגי. יצאנו יחסית מוקדם יחסית ובדרך עצרנו בכנסית גווארי ובקתדרלת סווטיצחובלי של הכנסיה הגאורגית הנמצאת כ 20 ק"מ צפונית לטיביליסי, באזור ההיסטורי של מצ'חטה על מפגש נהרות ARAGVI - KURA ונשקפים ממנה נופים מרהיבים שעבורם שווה להגיע. הכנסיה עצמה מהמאה הרביעית ונקראת עמוד החיים בשל האגדה כי העמוד השביעי הכיל נוזל חיים אשר ריפא את האנשים מכל המחלות.
הבזיליקה של כנסית גווארי עצמה מעניינת, פשוטה, מינימליסטית ומשחקי האור עם צלב העץ במרכזה משרים אווירה מיסטית משהו, כשהשקט מסביב משתלב היטב עם הנוף העוצמתי שמסביב.
כמה מילים על הכבישים ונהיגה בגאורגיה. הרבה אנשים שדיברתי איתם וטיילו בגאורגיה לקחו נהג. אני בחרתי לנהוג לבד. אני חושב כי מעולם לא נהגתי בכאוס כזה ( מבלי להתחייב על המספרים המדוייקים).
מהירות ממוצעת 80 קמ"ש. 70% מהדרכים צרות ללא שוליים.
שני שליש מהרכבים הגה כמו אצלנו בשמאל.
שליש מהרכבים הגה בצד ימין כמו בבריטניה.
60% מהרכבים ישנים, כולל המשאיות ויש אין סוף.
40% הנותרים מרצדסים ורכבי יוקרה, כולל ג'יפים בעיקר שחורים.
60% מהדרך מסומנת פס לבן( רק כהמלצה) . תחזוקת רכבים גרועה וזה כולל פנסים ופגושים חסרים.
עכשיו דמיינו דרך צרה של 130 ק"מ שיורדת או עולה מההרים בגובה 2500 מטר. פס לבן ועשרות משאיות שמעכבות את התנועה שגם ככה איטית. העשירים רוצים לנסוע מהר, העניים יכולים רק לאט. התוצאה כאוס, עקיפות מטורפות, חצית פסים לבנים כאילו לא קיימים תוך צפירות והבהובי פנסים.
ועוד סוגיה : אם נוהגים כמו אצלנו בצד שמאל אבל שליש מהרכבים עם ההגה בצד ימין אז כשהנהג עוקף איך הוא בכלל רואה אם לא בא רכב ממול?
איך התגברנו על זה ? למזלנו קיבלנו מפלצת טויוטה 4 ראנר V8 כי בטיולי בנים אפשר להוציא אל הפועל את הצדדים שאני מצניע כשהבנות בסביבה.
הדרך הצבאית נמתחת ממצ'חטה אל הקזבגי לאורך 130 ק"מ (117E)אבל לאור התנאים זה לוקח כמה שעות נהיגה, תלוי גם במספר העצירות ועבירות התנועה שתעשו.
אגם אננורי נפרש לאורך הדרך. זהו מקווה מים שהנוף בו מרהיב וייחודי. והוא הפתח והמבוא ליופי וההדר של הרי הקווקז. אפשר ורצוי לעצור לאורכו באחת המסעדות המקומיות המספקות נקודת תצפית נהדרת, תוך אפשרות מנוחה והזדמנות לאכול משהו על הדרך.
אנדרטת הידידות נמצאת בקרבת הכביש הראשי, אך היא נמצאת בשיפוץ אז רק חלפנו על פניה בדרך ל STEPANMINDA שהיא נקודת המוצא לעליה לכנסית השילוש הקדוש.
הדרך אל הקאזבגי בגבול רוסיה רצופה נופים מוריקים, הרים נישאים, שקט וטבע שמחבר אותך אל הפשטות הטבעית. כנסיית השילוש הקדוש נמצאת בראש הר תלול כמו אומרת בו נראה אותך מגיע אלי. והאמת, קיבלנו המלצות להיעזר במקומיים שעולים עם רכבי שטח צרים (מיצובישי 4X4) תמורת 100GEL .הדרך חרוצה, תלולה ובוצית. השביל מאד צר וכמות גדולה של רכבים עולה ויורדת, מה שמצריך תמרונים ואילתורים בנהיגה. עלינו לבד כי הטויוטה ראנר שלנו גיכחה לנוכח המאמצים של השאר ואמרה לנו בחיוך שזה לא כוחות. זה לוקח 45 דקות. הנוף עוצר נשימה אבל זה לא חוכמה כי אנחנו אומרים את זה בכל מקום שהיינו וכמעט בכל עיקול כביש.
7 ק"מ בערך מדרום ל STEPANSMINDA יש פניה שמאלה אל הכפר SNO , כפר נחמד ושקט הממוקם על ערוץ נחל. הדרך אליו נוחה וממנו יוצאת דרך עפר של 12 ק"מ אל עבר הכפר JUTA. ברגע שדרך העפר עוזבת את המישור היא הופכת טרשית וחרוצה ודורשת 4X4 .
הגענו ל JUTA לקראת ערב והתדפקנו על דלת המלון היחיד הנמצא בכפר. היה מלא. ב JUTA גרות בסה"כ 16 משפחות שחלקן הגדול נמצא בכפר רק 5 חודשים בשנה, בשל תנאי מזג האוויר הקשים והשלג הרב בחורף. מצאנו גסט האוס פשוט בתוך בית של משפחה, עם שרותים בחוץ, ומקלחת עם תנור עצים. הסתבר שבעלי הגסט האוס דוברי עברית כי גרו בחולון כמה שנים בשנות ה 90 וחזרו לגאורגיה כי ישראל קשה להם. מגי בישלה לנו ארוחת ערב ולאבן דיבר איתנו על החיים. הם מתפרנסים מטיולי סוסים שלאבן מוציא ומהשכרת 2 החדרים בתוך ביתם. במפגש המרתק יכולנו לשמוע סיפורים אמיתיים על גאורגיה ולהתעניין בצורת החיים הנוכחית שלהם, עם גידולי הירקות בגינה הטיולים וההדרכות שקיבלנו ממנו על אפשרויות הטיול באזור ג'וטה. קיבלנו כיוונים ואפשרויות ותכננו טיול יום למחרת מוקדם בבוקר. עלות הגסט האוס ללילה כולל 2 ארוחות 100 GEL
יום 2
עמק ג'וטה
תחילת המסלול לעמק ג'וטה מתחיל בעליה רצחנית ומעייפת מאד בשביל מסומן מהגשר במרכז הכפר.
המסלול נע על צלע הר, בנוף עוצר נשימה. הטבע בגאורגיה פראי וראשוני. הוא נגע בנו וסחף את נשמותינו להזדהות ולהבנה באשר להודם ויפאתם של החיים. עבורי זהו טבע רוחני, אשר מעבר ליופיו הנשגב מבטא את ההרמוניה הראשונית בין ההרים והמים, הצבע והצליל. בני האדם בכלל והגאורגים בפרט אינם מהווים גורם השפעה על טבע זה בשל היותו ראשיתי ודומה כי כך נראה העולם בבריאה, בטרם הופיעו בני האדם.
אפשר ללכת בנחת ולהתמזג עם הטבע ללא הפסקה. עמק ג'וטה מסתיים עם מעבר (פס) הרים בגובה 3000 מטר ולאחריו יש מסלול מסומן לכיוון האגמים הצבעוניים.
המסלול דורש כושר גופני וכדאי מאד לקחת מספיק מים ואוכל מראש. בדרך חזרה קצת לפני הירידה חזרה לג'וטה יש HAT שבקומתו הראשונה יש מסעדה נחמדה, שתיה וקפה מצוין. הרבה תרמילאים מכל העולם מקימים אוהלים במתחם, ויש ערסלים הממוקמים אל מול הנוף ומאפשרים מנוחה באווירה משכרת. חלום.
לעת ערב התחלנו לרדת חזרה מג'וטה ולשים את פעמינו לכיוון חבל סוונטי עם עצירה לשינה ב KUTAISI העדפנו לנסוע לפנות ערב כי מראש היינו מודעים למרחק הגדול בין הקזבגי וחבל סוונטי. לקח לנו כ 5 שעות להגיע ל KUTAISI כשחלק ניכר מהדרך נעשה על האוטוסטרדה. לקחנו מלון טוב HOTEL EMPIRE במרכז העיר 110GEL שמסביבו כמה מסעדות שנראות טוב ביחס לאוכל שפגשנו עד אותו רגע. אין תשתיות, אבל העיקר הוא שיש חצ'פורי וחינקלי בכל מקום. אם לא בא לך חצ'פורי אז תאכל רק פורי (לחם). האנשים באמת מקסימים, טובי לב ומוכנים לעזור, רק שהם לא יודעים מילה באנגלית והגרוזינית שלי חייבת ריענון. בנוגע לאוכל אפשר לומר שהדרך ארוכה. איל שני לא מבשל כאן למרות שלא חסר עגבניות. תכלס, לא באמת אכפת לי, אני מנסה לינוק את הזמן המשותף ומתמקד בעיקר בשותף שלי למסע ובמראות שהם מעבר לבני אדם.
יום 3-6
חבל סוונטי
גאורגיה היא מדינה קשוחה בנוף דרמטי. יש בה עוני רב ואבטלה. לגור אצל ההורים גם כשאתה בוגר זה ענין תרבותי אך גם כורח מציאות. לא ניכר כי השמחה היא הרגש המוביל כאן, אלא הדאגה דווקא. זה באוויר באווירה ובמאמץ היומיומי לקיום עצמי. אני מוצא בכך עצב מסוים נוכח הפוטנציאל והיופי המרהיב של המדינה הזו. הדבר הכי נוצץ כאן זה השוטרים בניידות מצוחצחות מלאות פנסים וצ'קלקות. השוטרים במדים כחולים מגוהצים ללא דופי ומשקפי ריי באן כאילו אנחנו בניו יורק. בכל כניסה לכפר הכי דלוח קיימת תחנת משטרה במבנה מודרני.
כל עוצמת הטבע הזו מתועלת אל הטבע הארצי של גאורגיה. יש בה אנשים פשוטים, שורדים, החיים את היום יום שלהם במישור הארץ, כשחלקם ישובים רוב היום בפתח הבית שלהם, בוחנים מכוניות חולפות. המראה דהוי, עתיק, כמראה גלויה שנשלחה מזמן. אתה נוהג מאות קילומטרים ובדרך עוד כפר ואותו מבט משועמם. בתים מתפוררים עם חזיר בחצר, ופרות ישובות על הכביש.
אנחנו מדברים בינינו על מה שמשתקף לנו כמתבוננים מהצד, ומודים על המקום והאפשרויות שלנו.
העליה לחבל סוונטי מתחילה מעט אחרי ZUGADIDI , דרך המטפסת על ההר שבכל עיקול כביש אתה אומר וואו. הדרך נוסעת לאורך נהר PATARA ENGURI שמרהיב, מקסים וכל מיני סופרלטיבים אחרים לא יתארו את היופי הזה. המים מתחלפים בצבעי טורקיז ירוק, והצמחייה העשירה משווה לנוף מראה של גבעות מסודרות ע"י כח אלוהי.
הדרך אל מסטיה MESTIA ארוכה יחסית אך הנופים המשתנים, מעברי ההרים, המנהרות, ההרים התלויים, המים הרבים וחגיגת הטבע הזו עוזרים להעביר את הזמן בנעימים.
מסטיה נראית כמו חוויה נפאלית, עם המוני גסט האוסים מעץ, בתי קפה, ורוב תרמילאים מוחץ. אפשרויות הלינה רבות מאד ומתאימות לכל מנעד המחירים. אנחנו ישנו ב HOTEL SVANETI והתבאסנו כי יש מסעדה במבואת המלון, הפתוחה עד אמצע הלילה ובעלי הבית ובני ביתם דואגים להתווכח ולחגוג ולהפריע לאורחיהם לישון. חוויה מבאסת. יש הרבה אפשרויות זולות ומשתלמות יותר.
במרכז מסטיה יש בשדרת החנויות מרכז תיירות בו אפשר לקבל ייעוץ על מסלולים אפשריים באזור ,לקבל מפות באנגלית והוראות נסיעה. יש המון אפשרויות הכוללות מסלול 3 ימים בהליכה לאושגולי. לדעתי עדיף לנסוע ברכב לאושגולי ולעשות מסלולים יומיים משם. עשינו גם את טרק "צלב האגמים" שמתחיל ממסטיה ועובר דרך הצלב ליד הכנסיה עד לצלב שנמצא על ההר, מעבר לאגמים. מסלול ארוך מאד. בעיקרון זה 7-5 שעות, רק עליה. אנחנו העדפנו לקבל הקפצה מנהג שהסכים לקחת אותנו עד מעבר לצלב הראשון. הדרך בלתי אפשרית לנהיגה עצמית, בורות וחריצים רחבים שגם רכב חזק מאד יתקשה לעלות. הרכבים מתחממים מאד ונאלצים לעצור מספר פעמים בדרך, כי העליות מאומצות וקשות מאד.
מעבר לצלב עד האגמים זו דרך של שעה, עליה קשה. האגמים מרהיבים ומשתקפים היטב בנוף ההררי המושלג. ההמשך עד הצלב הבא הוא 3-4 שעות תלוי בקצב שלכם. העליה תלולה מאד, וקשה.
עשינו מאמץ כנה לגעת בעננים. יש משהו בעוצמה של ההרים העצומים הללו שמושך אותך למעלה כשאתה מפלס את דרכך בשבילים תלולים ומתמקד בפסגות מושלגות. שחינו באגמי זיעה ספוגי חיוך ואושר, בגבהים ועליות שמקצרות את הנשימה.
ביום ה 6 בערב ירדנו ממסטיה חזרה למישור הארץ. רצינו לעשות כברת דרך לכיוון טיביליסי. אז עצרנו בכפר שנקרא ZESTAFONI . בוקינג הראה רק שתי מקומות לינה. האחד בבית של משפחה, נראה טוב 90 דולר…
הגענו אל המקום בלי להזמין, בעלת בית מקסימה, המחיר 20 דולר כולל ארוחת בוקר שהיא הכינה לנו.(שוב חצ'פורי - אבל מעולה הפעם + כוסית קוניאק ). הנושא של פערי המחירים בין בוקינג לעולם האמיתי בלטו לנו כל הטיול כי אנחנו לא מזמינים מראש אם אנו לא מטיילים בעונה.
יום7
קמנו מוקדם בבוקר בכפר נידח, אבל בבית גאורגי נעים ומארח. בעלת הבית רצה אחרינו כל הבוקר עם נעלי בית כי כנראה שכאן לא מסתובבים יחפים :) ואפילו ציידה אותנו בשקית גדולה של אגוזי מקדמיה מהגידול שלהם. היתה מקסימה.
היתה לנו נסיעה של חצי שעה אל Katskhi pillar במישור המדינה. זוהי כנסיה שהוקמה על עמוד אבן טבעי במאה ה 8 .חוקר מהמאה ה18 כתב "נתגלתה כנסייה בראש עמוד אבן אך אף אחד אינו יודע איך להגיע אליה" .לאורך השנים פעלו שם נזירים שרקמו תכניות כיצד להתחמק מהחיים בהתבודדות מוחלטת ומנותקת.
מ1995 פעל שם נזיר אורטודוקסי גאורגי בשם האב מקסים שגדל כילד בכפר סמוך וקינא בנזיר שחי על עמוד האבן. הוא בנה את דרכו לכמורה וחי שם. בשל היותו צעיר הוא לא הורשה על ידי הכנסיה הראשית לגור על העמוד אלא מתחתיו, ואחרי שבגר לא הותר לו לחיות על העמוד כי הוא מבוגר. בצד עמוד האבן ישנו סולם מתכת בגובה 40 מטר אך אין אפשרות לעלות בו כי הכנסיה אינה מאפשרת זאת.
עמוד האבן הוא סימבול לדרך אל גן העדן והכמיהה לחיבור והתמזגות עם השמיים והבורא, הרחק מההמולה הארצית. לכנסיה האורטודוקסית אין שום כוונה שאנשים יתחברו אל הרוחני והנשגב אלא שישאירו את המלאכה הזו לה עצמה. לכן, תחת העמוד קיימת עוד כנסיה קטנה
שבה חיים כיום 3 נזירים המקיימים תפילות יומיות ומתחזקים דוכן מזכרות עם צילומי קדושים ונרות למכירה. המרחק בין הכנסיה בראש העמוד ובין הכנסיה בתחתיתו הוא המרחק שבין עולם הרוח והאמונה התלוי בקשר הבלתי אמצעי עם הבורא לבין לקיחת הבעלות על אמונה, מסחור ותיווך כי שפתו של אלוהים אינה מובנת. בגאורגיה הדת הראשית היא נוצרית אורטודוקסית . ישו הוא מוצר שיווקי הארוז ככוכב פופ בתכנית ריאליטי.
רצינו להמשיך ל GORI ולא רצינו לשוב על עקבותינו אז המשכנו בכביש המעגלי מ CHIATURA לכיוון ALI מה שהתברר כאתגר לא פשוט כי הדרך הסלולה מסתיימת ללא התראה ומתחיל שביל 4X4 קשה ואיטי לאורך 12 קילומטר היורדת מן ההרים אל מישור הארץ כשבדרך עשרות כפרים חקלאיים קטנים. הגענו ל GORI רק כדי להיכנס אל מוזיאון יוזף סטאלין.
יותר מחוסר הרצון לבקר במוזיאון סחפה אותי הסקרנות להבין איך ב 2017 עדיין מתקיים פולחן אישיות לאדם שרצח 10 מיליון בני אדם . ובכן : מרשים ומעניין.
החזקנו רק כמה דקות בסיור המודרך באנגלית הסקר את תחנות חייו של סטאלין. אחרי שהמדריכה אמרה בפעם ה 10 שסטאלין נולד ב Gori והוא גאורגי חתכנו ממנה והעדפנו את גוגל.
לא אלאה בפרטים רק כמה נקודות שהיא לא ציינה כמובן.
עיסוק : "משורר, סופר, פוליטיקאי, מהפכן, חייל". לטעמי פוליטיקאי זה אישיות, מהפכן זו נטייה, וחייל אי אפשר להגיד שזה היה עיסוקו. נשאר משורר וסופר.
מאד פואטי יש לומר. משורר וסופר שנולד בגאורגיה
כן ב Gori ( שמענו ) לאבא סנדלר כושל ואלכוהוליסט ואמא שהיתה עוזרת בית. בשנת 1884 סטאלין התקבל " לסמינר הרוחני של טיביליסי" אך המוסר הדתי היה לו קשה לעיכול והוא פרש אחרי שלא התייצב לבחינות.
בקיצור לא היה לו מה לעשות אז הוא הלך אחרי נטייתו הטבעית למהפכנות ובנה את דרכו להיות צאר רוסי. בדרך רצח הרבה מיליונים וגרם לחרפת רעב ( אולי זה העיסוק ? ) . במלחמת העולם השניה הגאורגים שלחו 700000 חיילים למאמץ המלחמתי, חצי מהם נהרגו וסטאלין הוא כמובן גיבור כי הוא נולד ב Gori וניצח לבד את גרמניה הנאצית. דרך אגב היתה לותכנית לכבוש בעצמו את רוב אירופה והבלקן.
מאות אלפי שבויי מלחמה רוסים ששרדו את השבי הנאצי נשלחו על ידו למחנות חינוך מחדש ועבודות כפייה בסיביר.
יש אלימות בגאורגיה, היא מורגשת. אנשים נחמדים אבל פתיל קצר כי כך שורדים בעולם אלים כשרוצח המונים הוא גיבור תרבות. הכיכרות בערים מוקדשות לפסלי גברים עם חרבות, אקדחים וסוסים. שאריות המחשבה הקומוניסטית שיושבת וממתינה עמוק בליבה של המדינה הזו. הניסיון להפוך להיות קפיטליסטים גרם למדינה להתדרדר עמוק במדד השחיתות העולמית. ב 2008 ,לא מזמן הרוסים פלשו לגאורגיה וכבשו את Gori . מעניין אם ביקרו במוזיאון.
בינתיים הגאורגים שונאים את הרוסים אבל שניהם אוהבים את סטאלין.
הגענו לטיביליסי…
טיביליסי איננה עיר גאורגית טיפוסית . זוהי עיר תוססת, צעירה עם בתי קפה ומסעדות( תודה לאל) , פאבים, מועדונים והופעות גאז. קניונים וחנויות יוקרה לצד אתרים עתיקים, כנסיות, בתי ממשל ומלונות פאר. לא הייתי בבטומי אבל מעריך שגם היא כזו.
שאר מישור הארץ מרוצף כפרים שהמאפיין שלהם הוא גדר המקיפה את הבית. שטחי הבתים מחוברים ביניהם אז לעיתים נוסעים קילומטרים רבים ורואים רק גדר מתחלפת והבתים מציצים מעל. ראיתי אלפי גדרות, מכל החומרים הצבעים והצורות .ראיתי המוני בתים בגאורגיה. עתיקים, סדוקים, מחודשים,רבים מהם בעלי חזית רחבה, עם גרמי מדרגות מעוצבים
ומעוקלים בחזית, מרפסות עץ מקיפות את הבית וגינות פרחים מעוצבות ומושקעות. בערים הקטנות המצב שונה, כי יש הרבה שיכונים שנבנו בתקופת הקומוניזם. מבני רכבת ארוכים, אפורים וקשים לצפייה. בין לבין אפשר לראות בתים צבעוניים אשר יושבי ביתם עשו מאמץ אמיתי למצוא תקווה ולהתחבר לצבעוניות מרעננת המביטה מעבר לדלות.
8 ימים של נסיעות , בילוי וטיול משותף מתאמים גם את קצב הלב והנשימה ובאופן מסתורי מתגלה ידיעה של צרכים ומחשבות לפני שהן נאמרות.
שמענו רק את המוסיקה ששנינו הכי אוהבים, ודיברנו על עצמנו, הרגשתנו וחוויותינו בחיים מבלי לדלל או לחסוך פרטים. דיברנו על פחדים וחששות, תקוות ורצונות
אך בעיקר השארנו מרחב ורווח לחיים לבוא ולהגשים אותם דרכנו כפי שנכון שיקרה.
גאורגיה היתה קשוחה איתנו בטיולי הרים קשים, ונהיגה ארוכה ומתישה בשטח הררי ובשבילים רצופי בורות וסלעים. אבל התארחנו אצל אנשים שתוך דקות הפכו לבני משפחה. הם דאגו לנו, האכילו אותנו והתעקשו לתת לנו נעלי בית כשישבנו יחפים בחצר שלהם. בבוקר הכינו לנו קפה, וחצ'פורי חם וטרי. הרגשנו בבית ואז עזבנו והם יצאו אל הכביש ונופפו לנו עד שנעלמנו בכביש.
