קמינו פורטוגז 7 - יום אחרון בפורטוגל

פרק 7 – יום אחרון בפורטוגל

יום הליכה 5 (20.5.22) - מויאנה דו קושטלו לקמינהה (Caminha)

הבוקר בישלנו במטבח הדירה של יוג'ניה ארוחת בוקר מפוארת כשגלי, אספי (שקם כמו חדש) ויואבי מבשלים לנו מטעמים ואני נהנה לאכול אותם… את המוצ'ילות להעברה הספקנו לארוז עד 08:00, כרגיל, ואז התחלנו בבישולים. אגב, עד עכשיו החבר'ה שמעבירים את המוצ'ילות ממקום לינה אחד לשני עושים עבודה מצוינת, נקווה שימשיכו כך. אחרי ארוחת הבוקר רחצנו את הכלים, השארנו מכתב אהבה ליוג׳ניה, נעלנו את דלת הדירה והפלגנו לדרכנו. להרגשתי האישית אנחנו עוזבים את וילה דו קונדה במין תחושה של החמצה על שלא הצלחנו לבקר ולראות כאן עוד כמה אתרים מעניינים שיש לעיר היפה הזאת להציע. חבל, אבל אולי עוד נגיע לכאן שוב בעתיד, מי יודע?

וחוץ מזה היום הוא יום ההליכה החמישי והאחרון שלנו בפורטוגל. זהו. מחר בבוקר כבר נחצה את נהר מינהו (Minho) ונעבור לספרד לעוד 8 ימי הליכה. ולידיעת העוקבים, מי שמעדיף לעזוב מחר את דרך החוף ולהתחבר לנתיב המרכזי של הקמינו פורטוגז, יכול להמשיך ללכת יום נוסף בפורטוגל לאורך נהר מינהו ואז להתחבר לנתיב המרכזי בעיירה ולנסה (Valenca) ולעבור לספרד בעיר טוי (Tui) שנמצאת ממש לידה. מהעיר טוי מתחילים לצעוד בד"כ עולי הרגל שמסתפקים בהליכה בחלקו האחרון של הקמינו, כדי לזכות בתעודת הקומפוסטלה. אנחנו רצינו מאוד להמשיך ללכת לאורך חוף האטלנטי ולבקר בערי החוף המיוחדות גם בספרד, ולכן היה לנו ברור שמחר בבוקר אנחנו עוברים לספרד.

היציאה מויאנה דו קושטלו יכולה להיות מעט מסובכת, אך יואבי עם האפליקציה עשה לנו את זה קל ואנחנו נפרדנו תוך כדי הליכה מהעיר היפה הזאת. בהתלבטות בין מסלול החוף הרגיל ל-Senda Litoral הצמוד ממש לחוף האטלנטי, בחרנו הפעם במסלול הרגיל שהולך מעט מזרחה בעיקר כי הוא לא חשוף לשמש לכל אורכו. יש במסלול זה הרבה חורש ויערות מוצלים, ויש בו גם נהר עם אגם שבריירלי כותב שהוא כמו 'נווה מדבר' ושגם ניתן לרחוץ בו, שווה, לא? מבחינת מרחק הליכה אנו צפויים ללכת כ-30 ק"מ. זה לא מעט, אבל עדיין מרחק הליכה סביר עבורנו. אגב, בקטע אחד של הדרך, לאורך כ-4 ק"מ, שתי המסלולים מתאחדים, ואז גם נצעד לאורך האטלנטי.

בתחילת המסלול אנו צועדים ברחובות מרוצפים, לעיתים בין קירות גבוהים של גדרות בתים, על גבול האזור המיוער שממזרח. בקפה סנטרל (Cafe Central) בעיירה קורקו (Correco), מעט אחרי הכנסייה המקומית (Correco Iglesia) ואחרי כ-8.5 ק״מ הליכה, אנחנו שותים קפה יחד עם עוד מספר צליינים שכמה מהם אנחנו מזהים ככאלה שכבר ראינו בדרך. משיחות אתם אנו מבינים שכמעט אף אחד מהם לא מגיע עד העיר קמינהה (היעד שלנו היום), בגלל המרחק, והם מתכננים לישון בישובים שונים בדרך. אכן המרחק הוא שיקול, ועדיין לא הייתי מוותר על ערב בעיר יפה ומעניינת כמו קמינהה (Caminha).

מקורקו אנו ממשיכים לגבעות המיוערות שממזרח ולאחר כ-4.5 ק"מ מגיעים לנהר קאבאנאס ואל אגם קאבאנאס המדובר (Largo da Cabanas), שכולל בעצם כמה קטעי אגמים קטנים המחוברים ביניהם במפלונים הגולשים להם בנחת על הסלעים, וזה אכן מקום פסטוראלי ומקסים! יואבי ואספי עוברים לבגדי ים ומדגימים רחצה במים קרים, ברררר... גלי ואני מסתפקים בטבילת רגלים. בהתחלה אנו לבד כאן, והכל שקט כזה, רוגע, אך עד מהרה מצטרפות אלינו שתי בנות צעירות, ובהמשך עוד כמה צעירים שצועדים בשביל, כולם שמחים על ההזדמנות להתרעננות קלה ביום שמשי וחם כמו שיש לנו היום. מגיעה גם משפחה ממדינת איובה בארה"ב, אמא, שלושה בנים גברתניים ובת אחת; את המשפחה הזאת עוד נפגוש הרבה פעמים לאורך המסלול ונתוודע אליה בהמשך, אך כרגע גלי מחליפה עם האם רק מספר מילים בעת שהיא ובתה בוחנות את קור המים. 

לאחר ההפוגה הנעימה באגם אנחנו מטפסים ל-Cruzeiro da Matanca באזור שחלקו חקלאי ויש בו גם הרבה כרמים וגפנים שנטועות על טרסות. תוך כדי הליכה גלי רואה פתאום נחש גדול שנפל מאחת הגפנים לשביל, ומיהר להסתלק. הממ... מעניין אם זה נחש ארסי?  אנחנו ממשיכים תוך מבטים זהירים על הגפנים הסמוכות, ומכאן מתחילים את הירידה לכיוון העיירה אנקורה (Âncora).

בקפה או-פורנו (O Forno – 'התנור'), עדיין דרומית לאנקורה. אנחנו רואים את קריסטול ומארק ועוצרים להגיד שלום. מארק יושב במרפסת הקפה בחוץ, מעיין בספרו של בריירלי, ואני שואל איך הולך להם ולאן הם ממשיכים מפה. מארק אומר שהם מתכננים לישון כמה ק"מ לפני קמינהה, ומוסיף גם שבקפה בפנים ניתן לקבל חתימה בדרכון הצליינים. חתימה זה תמיד נחמד, אפילו שהדרכון שלנו מתחיל להתמלא במהירות, ואני נכנס פנימה ופוגש את הבעלים, ששמח להחתים את הדרכונים שלנו ולהוסיף בכתב ידו "בום קמינהו", דרך טובה! בפנים נמצא גם אדם לא צעיר אך נמרץ, עם חולצת פולו אדומה העונה לשם ג'ורג'י, שמספר לי בהתלהבות שלפני הרבה שנים הוא עבד על אוניה והגיע גם לנמל חיפה, כמה פעמים. הוא אוהב את ישראל, הוא אומר. ג'ורג'י הזה הוא טיפוס, ותוך כדי שיחה אנחנו עוברים לכדורגל (איך לא) ויוצאים החוצה למרפסת לארח לחברה למארק. מסתבר שג'ורג'י אוהד בנפיקה ליסבון ועדיין מבכה את אבדן האליפות לפורטו. לדבריו "בגלל נבדל של 2 ס"מ" פסלו להם שער... אני מראה לו תמונות מהמשחק האחרון של פורטו וחגיגות האליפות, והוא מסכים להודות שבכל מקרה האליפות השנה הגיעה לפורטו. יפה מצידו. בהמשך השיחה שגולשת להיסטוריה, הוא גם טוען שקולומבוס היה בכלל פורטוגלי והוא נולד בעיירה בשם קובה בפורטוגל. הממ... מעניין. כשקריסטול מראה לגלי תמונה של נחש גדול שהם ראו בדרך, אולי 'הנחש של גלי', אומר להם ג'ורג'י: "כאן לא צריך לפחד מנחשים, רק מאנשים...".

אנחנו נפרדים מג'ורג'י וממארק וקריסטול וממשיכים בדרכנו אל נהר אנקורה אותו אנו חוצים על גשר צנוע. על גדת הנהר, בינות לצמחיה הירוקה, יושבת קבוצה קטנה של ילדי גן עם שתי נשים מבוגרות וצופה בנו בעניין עד שהמבוגרות מאיצות בהם לסיים את ארוחת אחה"צ שלהן (עכשיו 15:00 לערך). הדרך מכניסה אותנו אל העיירה ממזרח, ואנו עוברים ליד בריכת השחיה העירונית ומגיעים אל כיכר הרפובליקה היפה. עצירה קצרה לשירותים וקנית מעט חטיפים להמשך הדרך, ואנו פונים לכיוון הטיילת ומתחברים ל-Senda Litoral במקום הנקרא Vila Praia de Ancora Castelo. מכאן שני השבילים הולכים יחד לאורך האטלנטי, כשמרחוק כבר ניתן לראות את השפיץ המחודד של הר סנטה טקלה (Monte Santa Tecla), שנמצא כבר בצד הספרדי של נהר מינהו, ליד העיירה גוארדה, ואותו נפגוש מחר.

לפני תחנת הרכבת של מולדה (Moleda) הדרכים נפרדות שוב, ואנו ממשיכים לקמינהה בנתיב שממזרח לפסי הרכבת. בעיירה מולדה אנו פוגשים על מרפסת אחד הבתים אדם מבוגר ונמרץ שגר על נתיב הקמינו ומציע חותמות לפי בחירה בדרכוני הצליינים שלנו. נשמע לנו אחלה ואנחנו בוחרים בחותמת צבעונית אותה הוא צובע עבורנו בעפרונות צבע, 4 דרכונים, 4 חותמות, ועכשיו יש לכולנו בדרכוני הצליינים שלנו גם חותמת צבעונית בצבעים של כתום, ירוק וצהוב. נחמד. הדרך ממשיכה ומובילה אותנו אל העיר קמינהה, כאשר המלון שלנו ממוקם ממש על הכיכר המרכזית, איזה מיקום נהדר! את המלון הזה גלי איתרה ממש ברגע האחרון, והוא המלון היקר ביותר שיהיה לנו בכל הקמינו (כ-38 אירו לאדם בשני חדרים זוגיים נפרדים). במלון המודרני הזה בעל החזות של המאה ה-18, שנקרא Design & Wine Spa Hotel יש ברכה וג'קוזי וארוחת הבוקר כלולה במחיר. לקחנו אותו בעיקר בגלל המיקום, והרצון להתפנק מעט, מגיע לנו, לא?

בעוד שאני יוצא לסיור ראשוני קצר בחלק ההיסטורי של העיר, ככה כמו שאני עם התרמיל על הגב, הדור הצעיר ממהרים לבריכה ולג'קוזי. אז בואו כמה מילים כלליות על העיר: קמינהה (Caminha) שוכנת על גדת נהר Minho המהווה כאן את הגבול בין פורטוגל לספרד ולחבל גאליסיה. זוהי הנקודה הרחבה בנהר המגיעה לשני ק"מ לערך. הנוף הירוק של המקום עם יערות האורן הצומחים על גבעות הגרניט, מושך אליו רבים הבונים כאן את ביתם השני, או שבאים לבלות את חופשת הקיץ. בעיר חיים 16,684 תושבים (2011). בעבר היה המקום כפר דייגים עד שהמלך אפונסו ה-3 החליט לבנות במקום טירה (בנייתה הסתיימה ב-1260) וכפר מבוצר. באותה תקופה היתה למקום חשיבות צבאית בגלל הגבול עם גאליסיה. הטירה בוצרה עוד בהמשך ע"י המלך דיניש ה-1. מהטירה נותרו מספר שרידים יחד עם המגדל שלה (הפך למגדל השעון  במאה ה-17), המהווה כניסה למרכז ההיסטורי של העיירה. במאות ה-16-15 היה המקום אחד מהנמלים המרכזיים של צפון פורטוגל וניהל סחר עם צפון אירופה, אפריקה והודו. עדות לתקופה יפה זו היא הכנסייה המרכזית (Igreja Matriz) שנבנתה במאות 16-15 בסגנון גותי מאוחר-רנסנס. כיום העיר מתפרנסת בעיקר ממסחר ותיירות.

מגדל השעון המפורסם (Torre do Relogio) נמצא ממש ממול למלון שלנו, ואני הולך להתרשם ממנו ומהמבנים שלידו, בית העיריה הישן וכנסיית הרחמים (Igreja da Misericordia). אחרי שאני עובר דרך שער מגדל השעון, אני מסתובב מעט בין המבנים ההיסטוריים השונים, פוגש כמה מסעדות ובתי קפה, ומתרשם שבערב מאוחר יותר בטח יש כאן אקשן, ושווה לבוא לראות. אחרי סבוב בכיכר המרכזית עם המזרקה, שכרגע נחה (Praca Conselheiro Silva Torres), אני שב למלון ומצטרף אל הצעירים בבריכה (לא משהו). מסתבר שכדי להיכנס לספא, שכולל ג'קוזי ובריכה, חייבים כובע-ים על השיער, והם גובים 2 יורו על כובע משומש! החבר'ה שלי כבר הספיקו לקבל 2 כובעים כאלה מזוג שסיים את השימוש בהם, וחסכו את התשלום, ואני קיבלתי אחד מהם בהמשך...

מאוחר יותר, לאחר מקלחת, אנחנו יוצאים לאכול ולהסתובב מעט בחלק ההיסטורי של העיר, לא לפני שאנחנו בודקים בקבלה מתי יוצאת מחר (שבת) המעבורת הראשונה לצד הספרדי. אצלי רשום 11:00 בבוקר, אבל מסתבר שהמעבורת הציבורית החוצה את הנהר כבר לא פועלת מזה זמן. וואלה, הפתעה. טוב, אנחנו מתייעצים עם פקידת הקבלה ומחליטים להזמין מונית שתיקח אותנו לנקודה בה הנהר הוא הכי צר, ושם נוכל לחצות עם סירת טקסי מהירה. אגב, למי שמרגיש שלא בנוח בסירות קטנות ומהירות (ולפעמים יש בנהר רוחות חזקות וגלים), ניתן גם לקחת אוטובוס או מונית ולנסוע כ-15 ק"מ צפון-מערב לאורך הנהר עד לעיירה Vila Nova de cerveira, לחצות את הנהר על גשר, ולחזור עם הרכב דרומה עד לעיירה גוארדה (Guarda) ומשם להמשיך ללכת.

בכיכר המרכזית יש מספר מסעדות עם שולחנות בחוץ והמקום בשעה זו, קרוב לעשר בלילה, די הומה. לאחר התלבטות אנחנו בוחרים, איך לא במסעדה מומלצת בעלת ניחוח איטלקי, מסעדת פיצה ופסטה (Sebastiao – Pizza, Pasta & Wine), ועולים לקומה השניה שלה. הפיצות פה נחמדות והאוכל בסדר בסך הכל, לא הרבה מעבר לכך. לאחר הארוחה אנחנו יוצאים להסתובב מעט בחלק ההיסטורי ולהתרשם מחיי הלילה כאן. השעה כבר אחת-עשרה בלילה, ואכן בתי הקפה ומועדון ריקודים אחד שראינו, שקודם היו ריקים הם עכשיו בפעילות מלאה. העיר בחלק ההיסטורי שלה נראית ממש כייפית ומהנה, אין רעש ובלגאנים אלא יותר רחש נחמד של אנשים שמבלים ונהנים.

כן חברים, וזהו גם הערב האחרון שלנו בפורטוגל (לפחות כרגע), ומכיוון שכך הרשו לי כמה מילים על ערי החוף הפורטוגליות בהן ביקרנו בימים האחרונים. אז ככה. יש קסם היסטורי ויופי מיוחד בערי החוף הפורטוגליות אותן אתה חוצה כשאתה הולך בקמינו פורטוגז, דרך החוף (Camino da Costa). הערים האלה שלחוף האוקיאנוס האטלנטי, קצהו המערבי של העולם הישן, הגיעו לשיא חשיבותן במאות ה-16-15 כאשר פורטוגל היתה מעצמה ימית מובילה בעולם. בערים אלה נבנו רבות מהספינות שהיו חלק מהצי הימי והן שימשו נמלי יציאה וחזרה למסעות הגילוי והחקר של הימאים הפורטוגלים.

מי מאתנו לא שמע על וסקו דה-גמה, הראשון שהגיע ישירות בדרך הים מאירופה להודו, או על פרדיננד מגלן, הראשון לחצות את המיצר הקרוי על שמו בארץ האש, ואת האוקיאנוס השקט, בדרכו להקיף את העולם? או על ברתולומיאו דיאש שהיה הראשון להקיף את כף התקווה הטובה, חואן רודריגז קברילו שגילה את קליפורניה, הנסיך הפורטוגלי אנריקה הספן ששלח עשרות אוניות למערב אפריקה ואיי האוקיאנוס האטלנטי, וחבריהם, כולם יורדי ים פורטוגלים? אכן באותן שנים של ׳עידן התגליות האירופי׳ בנתה פורטוגל אימפריה ימית חזקה שזכתה להכרת האפיפיור (1494) שפסק כי כל הארצות החדשות שהתגלו או יתגלו בעתיד יחולקו רק בין פורטוגל לספרד. אימפריה פורטוגזית ימית זו נשענה רבות על נמלי ערי החוף שלאורך האטלנטי מפורטו וצפונה.

בשנים שלאחר תקופת הפריחה של האימפריה הפורטוגלית חוו ערי החוף ירידה, עזיבת תושבים ושפל כלכלי, יחד עם פורטוגל כולה, ורק בעשרות השנים האחרונות הן משלימות תהליך שיקום כערי תיירות וקייט יפהפיות עם חופי רחצה מעולים לאורך האטלנטי, נמלים ומעגני סירות, והרבה שרידים היסטוריים שיודעים לספר על מקומן וחשיבותן של ערים אלה בהיסטוריה הפורטוגלית והעולמית.

וכך כשאתה חוצה בהליכתך בקמינו פורטוגז-דרך החוף (Camino da Costa) ערי חוף ועיירות פורטוגזיות כמו פורטו הגדולה, וילה דו קונדה, פובואה דה וארזים, אספוסנדה, ויאנה דה קאשטלו, וקמינהה, אינך יכול שלא להסתחרר מיופי הבתים, הסמטאות והכיכרות סביבך, לחוש את משק כנפי ההיסטוריה ולדעת שאתה בר-מזל להלך בתוך כל אלה.

ועכשיו חברים, רגע לפני שאנחנו הולכים לישון, הנה סיכום קצר של יום ההליכה החמישי. ובכן, יום ההליכה היום היה נחמד, הרבה בזכות הרחצה והמנוחה באגם קאבאנאס. הלכנו 30 ק"מ די בכייף, ונהנינו גם מקטעים מוצלים וגם מחוף הים. ויש גם 3 המלצות: 1. נהר קאבאנאס ואגם קאבאנאס (Largo da Cabanas) הם אחלה מקום מקסים וכייפי לעצירה, רחצה והתרעננות. 2. גם הליכה ב-Senda Litoral המקבילה היא בחירה טובה, רק קחו בחשבון שהמסלול כולו חשוף (שמש/גשם), וארוך בכ-2 ק"מ מדרך החוף הרגילה בה אנחנו הלכנו היום. 3. אל תחמיצו את קמינהה. זו עיר כייפית, במיוחד בחלק ההיסטורי שלה, ואפשר לבלות כאן ערב נעים מאוד.