בחודש דצמבר 2015 יצאנו אני ובעלי לחופשה זוגית בזנזיבר. המלצה מספר אחת – 5 ימים אינם מספיקים! רצוי שבוע על מנת להספיק לטייל וגם לנוח.
האי זנזיבר הינו אי אקזוטי מדהים, בעל חופים קסומים, ים משגע, נופים מרהיבים ותושבים מסבירי פנים. המקום מושלם לחופשת בטן גב. מצד שני… מגיעים ליעד כזה אולי פעם בחיים! חוץ מזה, המלון שלקחנו היה במיקום מרוחק ודיי ללא חוף, בגלל המיקום שלו בצד דרומי – מערבי של האי, בו היו הרבה סלעים ושפל רוב שעות היום. אז כמובן שהייתי חייבת לבדוק גם את החופים המומלצים. אם אגיע עוד פעם לזנזיבר, הבטחתי לעצמי, ארגע ואשב יותר מול הנוף המדהים.
השקיעות המדהימות במלון
קודם כמה דברים –
מזג האוויר – תחילת דצבר הייתה תקופה מעולה לבקר באי, מגז האוויר היה חם ושמשי, הטמפרטורה הגיעה לכ – 34 מעלות. לא ירד גשם.
חיסונים – התחסנו בהתאם להמלצות בארץ, אך עשינו זאת מאוחר והחיסון לא היה מספיק חזק על מנת לספק הגנה (הגוף מפתח נוגדנים תוך שבועיים). הכל עבר בשלום.
ייתושים – לא היו הרבה ייתושים בצדמבר, בכל זאת התמרחנו בקפידה בתכשיר נגד ייתושים ולא נעקצנו. כמו כן נטלנו כדורים נגד מלריה, ללא תופעות לוואי.
טיפים לנותני שירות - מאד מקובל לתת טיפים, אנחנו נתנו. לא סכומים גדולים, מדולר אחד עד 10 דולר, תלוי בנסיבות. בטיולים פרטיים, כשהלכנו למסעדות הזמנו גם את המלווים (מדריך / נהג) לאכול איתנו, הם העריכו את זה מאד. אחרת הם יושביםבחוץ כמו מסכנים וממתינים / שומרים לך על הדברים, כשברור לך שהם לא יאכלו כל היום כי הם איתנו. לא נעים.
הזנזיבריים לרוב ידיתותיים ומסבירי פנים אך גם קצת מציקים ומנסים למכור כל דבר אפשרי – מזכרות, טיולים, אוכל, ציוד ומה לא. תגיעו למקום הכי שקט ומבודד – וגם פה מישהו מידימצא אתכם. ראינו שכאשר אנחנו מסתובבים עם נהג או מדריך מקומי אין הצקות.
ובכלל, המלצה מספר 2 – לקחת מדריך טיולים מקומי, עדיף פרטי ולא בקבוצה, תורם המון. יש המון המלצות כאן באתר. מדריך פרטי גם גמיש וניתן לבנות תכנית בהתאמה אישית. מדריכי טיולים בזנזיבר חייבים לעבור הסמכה על מנת להדריך תיירים – שימו לב שהמדריך שלכם הוא מדריך מוסמך.
בשמש הזנזיברית נשרפים במהירות שיא, גם עם קרם הגנה. גם כשמורחים כמה פעמים ביום.
זנזיבר זה ה- מקום לאכול פירות ים. טרי וטעים. מבחינת הפירות חרשנו על אננס.
מטבע מקומי – בעיקרון אפשר לשלם בכל מקום בדולרים אבל הם עושים המרה בשע”ח לא משתלם, לכן כדאי להחליף קצת כסף כבר בשדה התעופה. שע”ח בסטון טאון הכי משתלם, לכן אם אתם מתכוונים להגיע לעיר אז הכי טוב להחליף שם.
יום 1 – הגעה
אחרי טיסת לילה ישירה של כ – 6 שעות נחתנו על הבוקר בשדה התעופה של זנזיבר. מהר מאד מבינים שהגענו למדינת עולם שלישי. מלאתם טופס במטוס? פה תגלו שצריך למלא טופס דומה רק ארוך יותר. לאחר מכן כולם נדחקים בתור לחלון קטן לשלם 50 דולר לאדם בגין אשרת כניסה. הכל בחום ובדוחק. ביקורת דרכונים ואנחנו מסיימים. בחוץ אנו פוגשים את אדי הנהג, איתו יצרתי קשר עוד מישראל, ולוקח אותנו למלון. בדרך אדי מתאכזב קשות כשהוא מגלה שכבר שריינו טיולים לימים הקרובים.
המלון שהזמנו, Fruit & Spice Wellness Resort, נמצא כאמור בקצה הדרומי – מערבי של האי במקום מרוחק, וללא חוף ים נורמלי. חוץ מזה, המלון מדהים ביופיו ונהנינו בו מאד. הוא קטן ואינטימי (כ – 40 חדרים בלבד) ובבעלות איטלקית. הזמנו אירוח על בסיס חצי פנסיון, ולכן החלטנו להתארגן ולנסוע לאיזה חוף – לשחות קצת בים ולאכול ארוחת צהריים. אדי מסכים (תמורת תשלום נוסף של 60 דולר) להמתין לנו שעה וחצי ולקחת אותנו לחוף הים בכפר Paje, לשהייה על החוף וארוחת צהריים וחזרה למלון.
תמונות מהמלון
הכפר Paje ממוקם בצד המזרחי של האי, החוף שלו קסום ומיוחד במינו בעל מים בצבע טורקיז חלבי. המים נעימים להפליא. בחוף מסתובבים סוחרים משבט מסאי הטנזני המסורתי (המגיעים מהיבשת לעבוד באי). החול בחוף לבן אך יש הרבה אצות הנפלטות מהים. סה”כ חוף קסום ופראי.
Paje
לאחר השהייה בחוף, אנחנו אוכלים פירות ים במסעדה המקומית שאדי לקח אותנו אליה, ולסיום עושים סיבוב קניות בכפר בבקתות המציעות את הסחורה הזנזיברית הרגילה – דברי טקסטיל, פסלים, ציורים, מזכרות וכו', במחירים זולים (זול יותר לעומת סטון טאון). המלצה מספר 3 – להתמקח על כל דבר.
יום 2 – יער ג'וזני, חוות תבלינים והעיר העתיקה
להיום הוזמן יום טיול עוד מהארץ עם המדריך המקומי והמקסים אלמסי (עליו כתבתי טיפ נפרד). אלמסי יוצר קשר ערב לפני, ומגיע עם רכב ממוזג ונהג צמוד בדיוק בשעה שנקבעה. התכנון להיום – Jozani Forest, חוות התבלינים ו – Stone town.
שמורת יער Jozani
מגיעים למקום ומתחילים סיור עם מדריך של הפארק, הולכים בג'ונגל יפה, הצמחייה סבוכה ועצים גבוהים מתנשאים לגובה. זהו המקום היחיד בזנזיבר בו ניתן לראות קופי קולובוס אדום, אחד הסוגים הנדירים באפריקה, שנמצא בסכנת הכחדה. הקופים רגילים לנוכחות אדם ומתנהלים לידם בחופשיות. אין אפשרות לגעת או להאכיל אותם מחשש הדדי למחלות.
לאחר מכן אנחנו הולכים לביקור בשמורת המנגרובים, עצים הגדלים במים מליחים. הולכים על גשרוני עץ ותוך כדי מקבלים הסבר מהמדריך על העצים ועל בעלי החיים השוכנים במקום.
ביקור של תלמידים מקומיים
משם נסענו לסיור בחוות תבלינים הנמצאת צפונית לזנזיבר סיטי.
זנזיבר מפורסמת בתבליניה, שהמסחר בהם החל עוד בתקופה הרומית והתרחב באופן משמעותי החל מהמאה ה – 16 תחת השלטון הפורטוגזי. במהלך הסיור לומדים על גידול של תבלינים שונים ופירות טרופיים.
גם פה אנחנו מצתוותים למדריך מקומי חייכן שמקדם את פנינו בצהלות “שלום” ו – “סבבה”. האי מאד מתויר מאד ע”י ישראלים, לפי כמות התיירים הזנזיבריים בטוח חושבים שישראל היא מעצמה ענקית מימדים.
אהבנו את הסיור, מעניין מאד. תוך כדי העוזר של המדריך קולע לי קישוטים וסלסלה מעלים, מדגים יכולת טיפוס מרשימה על עץ קוקוס ושר את ה”המנון” המקומי Jambo שמתנגן לנו בראש בכל הימים הבאים, וגם פותח לנו קוקוס. בסוף הסיור אנחנו אוכלים ארוחת צהריים ב”מסעדה” של החווה – אורז עם רוטב עגבניות, סלט, דג, בננות ירוקות מבושלות (כמו תפוחי אדמה) וכמובן פירות טרופיים לקינוח. פשוט וטעים.
פלפל
אגוז מוסקט
ה”מסעדה”
Stone Town – העיר העתיקה של זנזיבר
טיילנו עם אלמסי בסמטאות העיר העתיקה תוך כדי שהוא מספר לנו על ההסטוריה של זנזיבר, חלק אפל ועצוב בה זה תחום הסחר בעבדים שהיה נפוץ מאד באפריקה. תופעת העבדות באי נמשכה גם לאחר שהוצאה מחוץ לחוק. נכנסנו לשוק המרכזי של העיר, לשוק העבדים (מרכז מבקרים), ביתו של פרדי מרקורי אשר נולד באי (אליו לא ניתן להיכנס אלא רק לראות מבחוץ). בכניסה לכל בית בעיר העתיקה מוצבת דלת עץ מגולפת ומרשימה, שמהעיטוריה ניתן היה ללמוד בעבר אם בעלי הבית היה סוחר עבדים או בעל חווה. היום העיטורים נעשים לעיצוב בלבד. המוזיאון הלאומי נמצא בשלבי התמוטטות עקב הזנחה ולא ניתן להיכנס אליו… עצוב, ממש עולם אחר. סה”כ היה מרתק ומוצלח במיוחד להתחלת הטיול – ללמוד קצת על המקום אליו הגענו.
שילמנו על כל היום 90 דולר לזוג כולל א. צהריים בחוות התבלינים.
יום 3 – היום הרגוע שלנו
על הבוקר נסענו לכפר Kizimkazi על מנת לצאת לסיור הדולפינים. אלמסי המדריך אמר שהוא גר רחוק ושזה יעלה לנו יותר לנסוע איתו, וסידר לנו נהג מהכפר הסמוך שדאג לאסוף אותנו ולהזמין עבורנו את הסיור.
מגיעים לחוף , יש המון סירות מנוע קטנות וכל נער מקומי הוא קפטן של סירה. מקבלים מסכות שנורקל וסנפירים ויוצאים לדרך. יוצאים לים בסירת מנוע ותוך 10 דקות מגיעים לאזור בו נמצאים הדולפינים וקופצים למים. בים שוחה להקה שלמה של דולפינים, אבל הדולפינים צוללים למטה מיד כשהאנשים קופצים פנימה, ולא ממש מסתדר כל העניין הזה של לשחות איתם. הסירות שוב מחפשות את הדולפינים, שוב קופצים למים, שוב הדולפינים צוללים וחוזר חלילה. עדיין רואים אותם מקרוב, ממש חוויה. יש המון סירות והאווירה די רועשת. אני מתלבטת בשאלה אם הדולפינים לא מוטרדים מידי מכל העניין…
מחיר – 50 דולר לזוג (כי המלון שלנו ממש קרוב לכפר).
שבע בבוקר בכפר Kizimkazi
הקפטן שלנו
מכיוון שהמלון שלנו ממש קרוב לכפר Kizimkazi, אנחנו מספיקים לחזור בזמן לארוחת בוקר ומעבירים את שאר היום במלון. המלון סיפק תעסוקה לא רעה – שייט בסירות קנו ושנירקול, בריכה, פילאטיס וסתלבט מול הנוף. תענוג.
יום 4 – Safari Blue
המלצה מספר 4 – אחד הטיולים הכי יפים, חובה. יום טיול שלם בים בין איים וחופים קסומים.
לטיול יוצאים מהכפר Fumba הנמצא דרומית לזנזיבר סיטי. גם נסגר עם המדריך אלמסי. לטיול הגיע אלמסי, נהג ועוד נהג שהביא עוד זוג ישראלים ממלון בצפון האי. בהתחלה מפליגים לאי הנעלם (sand bank). האי הנעלם הינו רצועת חול לבן נקי באמצע האוקיינוס, שבהמשך היום פשוט נעלם עם בוא הגאות. החבר'ה הזנזיבריים מיד מקימים סככה עם צל, חותכים פירות טרופיים, ומציעים שתייה. אנחנו נהנים מהחוף ומהים, מקום קסום.
לאחר מכן עולים על סירה, עוצרים לשנירקול ליד שמורת אלמוגים, ממשיכים ללגונה הכחולה בה גדלים עצי מנגרוב במים מלוחים. לסיום, מגיעים לאי נוסף ובו עץ באובב ענק בן 200 שנה. כאן מוגשת ארוחת צהריים בנוסח זנזיברי, קרי, פירות ים על הגריל ואורז, ופירות טרופיים לקינוח.
מחיר התענוג – 120 דולר לזוג.
האי הנעלם לפני היעלמותו
עוצרים באמצע הים לשנרקל
יום 5 – היום האחרון בגן עדן
זה היה אמור להיות יום מנוחה רגוע. אבל איך יכול להיות שלא אראה את החוף הצפוני שכולם אומרים שהוא הכי יפה? מצב לא מתקבל על הדעת.
תחילה יצאנו עם המדריך אלמסי והנהג ל – Prison Island. אל האי מגיעים בסירה מהנמל של זנזיבר סיטי, הפלגה של כחצי שעה. באי מבנה ששימש בעבר כתאי בידוד עבור חולים מסוכנים שחלו במחלות קשות, כגון הקדחת הצהובה, ולאחרונה הפך למקום תיירותי. איש עסקים הודי בנה באי מלון שנראה ריק ממבקרים והמקום משמש כיום בעיקר לשימור של צבי ענק שמגיעים לגיל של כ – 180 שנה. חוץ מהצבים אין ממש מה לראות באי, ולטעמי ניתן לוותר בקלות על הביקור בו.
הצבים אוהבים נעימי בצוואר
לאחר מכן נסענו לחוף הצפוני של האי בכפר Kendwa. אין מה להגיד – באמת חוף קסום! החול לבן ונקי, מים נעימים וצלולים, כמו לשחות בתוך חלום. שחינו בים ואכלנו ארוחת צהריים במסעדה על החוף. היה נדמה שבצפון האי הרבה יותר חם מאשר בדרום / מרכז.
בדרך חזרה המדריך הזמין אותנו לבקר בכפר שלו ולפגוש את משפחתו. התנאים בהם חיה משפחה זנזיברית טיפוסית הם תנאים בסיסיים ביותר שלא לומר תת תנאים. וזה עוד משפחה של מדריך טיולים, מקצוע עם הכנסה טובה יחסית. פינקנו את הילדים בבלונים צבעוניים שהבאתנו מישראל והם היו מאושרים.
היום הזה עלה לנו 100 דולר לזוג, לא כולל א. צהריים.
זהו, תם טיול מושלם. למחרת בבוקר טסנו חזרה לישראל.
