פרולוג קצר
הטיול הראשון שלנו כמשפחה היה בעצם טיול פיילוט. לא ידענו איך זה יהיה. העולם מסביבנו התחלק ל-2: גולשי פורום למטייל, שטענו בלהט שטיול עם תינוק זו חוויה אחרת, שונה, אבל מיוחדת ומהנה.
מול קומץ הזוי של גולשי אתר למטייל עמד שאר העולם.
גם מחנה שאר העולם התחלק לשתי קבוצות:
קבוצת האופטימית: 'אי אפשר לטייל ולהנות עם תינוק בן 7 חודשים. זה יהיה לכם סיוט...'
ומולם הקבוצה הפסימית: 'איזה מן הורים אגואיסטים אתם? מה יקרה אם תוותרו שנה או שנתיים על טיול?...' המסקנות - בהמשך
אז למה בעצם לוגאנו?
כי בנוסף לדברים הרגילים שאנחנו מחפשים: טיולים רגליים בטבע מדהים, אגמים צלולים לטבול בהם, עיירות חביבות, אוכל טוב, וגו', הפעם חיפשנו גם מרחקי נסיעות קצרים ובעיקר מז"א נוח - היה חשוב לנו שבעונה זו (סוף יוני-תחילת יולי) נקטין את הסיכוי לקיץ חורפי בסגנון טירול למשל.
איזור לוגאנו בצפון איטליה/דרום שוויץ נחשב לאיזור עם האקלים הכי ידידותי בשוויץ ומבטיח הרבה מאד שמש בקיץ, וכשהתחלנו לקרוא עליו התאהבנו באיזור...
בפועל, למעט יום עם טפטופים בהתחלה ובאמצע ברוב הטיול היה קייצי וחם.
מכיוון שבאגם גארדה טיילנו לפני מספר שנים בירח דבש, התרכזנו הפעם באגמים מג'ורה ולוגאנו עם גיחות לאגם קומו ולשווייץ.
לנו 6 לילות בעיירה האיטלקית המדהימה porlezza, מהצד האיטלקי של אגם לוגאנו, ו-4 ימים בעיירונת המקסימה cannero riviera בצד הצפוני של אגם מג'ורה, סמוך לגבול השוויצרי.
מספר תובנות כלליות לגבי טיול עם תינוק
במקרה הוכנותי מראש שטיול עם תינוק לא דומה בשום דבר לטיול זוגי מבחינת קצב, הספק וכו'. אז הכינו…
בפועל, למרות שהכנתי טיול מאד מאד מרווח, עם מסלול אחד ליום, ולמרות שבאמת יש לנו זאטוט (בן 7 חודשים) מאד נוח, רגוע, שליו, וזורם עם כל גחמה שטותית של אבא שלו, עדיין מצאנו את עצמנו מבטלים חלק מהתוכניות.
זה לא רק זמן ההתנהלות עם התינוק (קצב הליכה יותר איטי, הפסקות אוכל, הפסקות מנוחה, החלפות חיתול, התארגנות בבוקר, התארגנות בערב וכו') אלא בעיקר העייפות של ההורים מהעניין.. כל אחד מההורים המותשים מצא עצמו 'מבטל יום טיול' לטובת יום מנוחה על שפת האגם. בדיעבד שני הימים האלו היו הימים הכי מקסימים בטיול ובהחלט השאירו מחשבות למה בעצם צריך לעבוד כל-כך קשה בטיול ולמה לא לשלב יותר ימי מנוחה כאלו במיוחד כשכבר ממוקמים בעיירות מקסימות על שפת אגם מדהים…
והאגם הכי יפה בצפון איטליה הוא...
מאחר והיינו בירח דבש באגם גארדה, ובלוגאנו-מג'ורה-קומו בטיול הזה, זה הופך אותנו למומחים מהמובילים בעולם לאגמי צפון איטליה.
בכלל, אני שוקל לעשות הסבה מקצועית לאגמולוג.
נראה לי יופי של מקצוע. מתגמל. פרקטי. וגם מהנה.
בכל אופן, כל הארבעה מקסימים ומיוחדים, כל אחד בדרכו. באגם מג'ורה אלו העיירות האיטלקיות (ואסקונה השוויצרית) שנותנות את תחושת הריביירה, באגם קומו אלו העיירות שנופלות בתלילות מההר לאגם אבל מבחינתי, ולפחות לטעמנו הסובייקטיבי וחסר החשיבות, האגם המקסים ביותר, עם הנופים הפראיים ביותר הוא זה: (לוגאנו כמובן למי שלא זיהה)
לינה:
שישה לילות ראשונים בעיירה האיטלקית porlezza - שהתגלתה כפנינה אמיתית שאיכשהו לדעתי מתפספסת פה ואולי טוב שכך...
העיירה עצמה ממוקמת מעולה - אומנם לא עיירת כוכב קלאסית (היא כוכב בעלת שתי זרועות בלבד...) אבל מאפשרת לטייל לעומק במרחקי נסיעות קצרים גם לאגם קומו וגם לאגם לוגאנו, מאפשרת גיחות קצת יותר ארוכות לעמק אנגדין בשווייץ, לבלינזונה ועמק טיצ'ינו השוויצרי וגם לאגם מג'ורה.
לפורלצה חוף רחצה מ-ה-מ-ם על האגם, ועיר עתיקה מקסימה במיוחד.
הדירה שלנו היתה ממש בלב ליבה של העיר העתיקה של פורלצה, וזו חווייה מקסימה. יש המון עיירות ימי ביניים באירופה ובאיטליה בפרט, עם מבוך של סמטאות אבן ובתים עתיקים אבל בזו ממש גרים אנשים...
ממש הרגשנו לשישה ימים שאנחנו גרים באיטליה.
זה לקום בבוקר, לבחור את הלחם לארוחת הבוקר במאפייה מתחת לבית, ואז לבחור את הנקניקים והגבינות במעדנייה הסמוכה, ואז ללכת לשתות את האספרסו לייד עם הקשישים המקומיים...
זה ה-'בונג'ורנו' שקיבלנו בלי סוף מהשכנים האיטלקים בעיירה... כיף גדול מאד…
אנחנו ישנו בדירה בבעלות זוג ישראלים. כל הבניין שלהם (בניין ימי-ביניים עתיק ומשופץ עם 4 דירות נופש) - http://www.lakeview-italy.com/apartments/ 
הדירה מאובזרת היטב וכוללת כל מה שצריך.
הדירה שלנו היתה העליונה וקיבלנו בונוס של נוף מדהים לאגם ולעיר העתיקה.
פשוט תענוג.
משפחה עם 2 ילדים (+ תינוק) תכנס בה בניחותא.
לדירה 2 חסרונות.
החסרון הראשון: מדרגות. הן תלולות, ורבות.
יש מדרגות בתוך הבניין עד הדירה הרביעית, ועוד הרבה מדרגות בתוך הדירה שבנוייה משלושה מפלסים.
איש הקשר המקומי של בעלת הדירה (שגרה בארץ) פגש אותנו והמליץ לנו להשאיר את הטיולון כל יום בחדר המדרגות המשותף לכל הדירות - עלינו זה מאד הקל - בכל אופן, הכניסה הראשונה לדירה עם כל הציוד היתה לא נוחה.
אגב - הדירות התחתונות הן בלי מדרגות, אבל גם בלי נוף...
חסרון שני - לדירה כמובן שאין חנייה.
למעשה אין כניסה בכלל של מכוניות לעיר העתיקה של פורלצה.
אנחנו קיבלנו הסבר מפורט מבעלת הדירה לגבי הסדרי החנייה, ובפועל, לקח לנו חצי יום בדיוק להבין 'מי נגד מי' ואיפה מחנים וזה היה מאד נוח - אבל שוב - ההגעה הראשונית לדירה, עם כל הציוד, כשעוד לא מכירים איפה בדיוק הדירה (מכשירי הניווט לא מביאים עד אליה אלא לכניסה למבוך הסמטאות) - לא נוח.
פורלצה עצמה, מומלצת מאד ופשוט עשתה לנו את הטיול.
הדירה שלנו מומלצת מאד למי שאין לו בעייה עם מדרגות...
4 לילות נוספים ישנו בעיירה cannero riviriera בחלק הצפוני של אגם מג'ורה, קצת אחרי שחוצים את הגבול משווייץ לאיטליה.
גם פה מדובר בעיירונת מקסימה עם עיר עתיקה קטנטנה וטיילת וחוף מהממים ביופיים על האגם.
אנחנו בחרנו בה בעיקר כי היא מירכזה לנו את היעדים שרצינו לבקר ממנה (סטרזה ואגם אורטה לכיוון אחד ועמק מגיה ועמק ורזסקה לכיוון שני) -
בפועל, גם העיירה הזו לא ממש אידיאלית ל-'כוכב' כי גם לכוכב הזה יש שתי זרועות בלבד ומדובר בכביש די צר ושוקק חיים...
מצד שני בהתחשב בנקודות בהם רצינו לטייל זו היתה אופצייה אידיאלית וחוץ מזה מדובר בעיירונת מקסימה מאד לגור בה. אנחנו לנו פה: http://www.booking.com/hotel/it/il-cortile-cannero-riviera.e n.html למלון יש מתחם של דירות סטודיו שמתאימות מאד לזוג עם תינוק ואנחנו לקחנו אחת מהן. העיירה עצמה מקסימה, חוף הים והטיילת שלה מרהיבים. הדירה עצמה מרווחת, מאובזרת, ויש בה כל מה שצריך - חוץ מדבר אחד קטן: מזגן.
בתחילת יולי היה חם ביום אבל בלילה לא היינו צריכים מזגן. מי שרגיש לחום (אנחנו לא כל-כך) - אז בדירות הסטודיו - אין מזגן.
קנרו ריביירה עצמה לא אידיאלית לשוטטות עם תינוק ובסמטאות שלה יש לא מעט מדרגות.
אנחנו הזמנו דירה עם חנייה - בפועל התברר שהחנייה לא צמודה לדירה אלא נמצאת כמה דקות צעידה משם - כמו במקרה של הדירה בפורלצה - ההגעה הראשונית לדירה מעצבנת קצת אבל ברגע שמתמקמים המקום פשוט מומלץ בחום.
היום הראשון
דוקא התחיל בסדר... טיסת בוקר עם אל-על למילאנו.
480 דולר לכרטיס שהוזמן חצי שנה מראש (כן. כשהזאטוט היה בן חודש כבר חיכה לו כרטיס טיסה...) יום קודם שלחנו נציג(ה) לנתבג לצ'ק אין מוקדם עם המזוודות וכסא הבטיחות וככה הגענו לטיסה שעה ורבע לפני עם עגלה ושני תיקי גב...
הטיסה היתה קלילה ונעימה, הזאטוט נמנם ברובה ובשאר הזמן התבדח עם הדיילות ועם הסבתא המאמצת שישבה איתנו במושב...
מאיזשהי סיבה כל הטיסה שלנו שכרה רכב דוקא מהרץ כך יצא שאני פסעתי בנינוחות לעמדת סיקסט כשאני חולף על פני תורים נרגנים ועצבניים של ישראליים מול דלפקי הרץ... מעולם לא הייתי ערוך כל-כך טוב עם אפליקציות ניווט, ומעולם לא התברברתי ככה ביום הראשון כמו בטיול הזה.
דוקא לאיזור של אגם לוגאנו הגענו בקלות רק על סמך הזיכרון שלי מהשוטטות בגוגל-מפ...
סמוך לאיזור לוגאנו הדלקתי את הווייז רק לגלות שאין לי אינטרנט...
עוצרים בצד ובודקים את כל ההגדרות באייפון והכל בסדר.
אז למה אין גלישה?...
טלפון למוקד תמיכת ח'ול של חברת פלאפון.
ההודעה האלקטרונית שלהם עוד מנסה למכור לי חבילת גלישה אטרקטיבית בחצי מחיר מזו שקניתי רק יומיים לפני...
בסוף עונים לי. מחליפים באופן ידני מפעיל.
הווייז ניעור לחיים. אני יודע שאצל כולם הוא עושה עבודה מדהימה.
אותי הוא ברבר כהוגן ביום הזה והתעקש להוביל אותי לכל מיני כפרים נידחים בהרים.לקח לי זמן להבין מה קורה פה:
אנחנו נמצאים ממש על הגבול בין איטליה לשוויץ והרשת הסלולרית עוברת כל הזמן ממפעיל איטלקי לשוויצרי ולכן האינטרנט מתנתק ואיתו גם הווייז מפסיק לתפקד...
בסוף הוצאתי מהתיק את המפה ואת הג'יפיאס הישן והטוב שהובאו אך ורק לשם גיבוי, ותוך רבע שעה הגענו לפורלצה המקסימה..
כבר כתבתי במבוא לענייני עיירות ודירות שפורלצה פתחה איתנו ברגל שמאל: מכשירי הניווט פשוט לא מסוגלים לנווט לכתובת של הדירה שנמצאת בלב העיר העתיקה.
אז צריך להחנות, לחפש ברגל (בגשם שוטף שאותו פגשנו בעצם בפעם הראשונה והאחרונה בטיול) ואז לנסות להבין איפה מחנים הכי קרוב כדי להעביר ציוד, ואז להעלות את הכל לקומה השנייה בבניין ואז לגלות שיש עוד המון מדרגות בתוך הדירה...
בין לבין נזרקים לאויר משפטים כמו 'לא מבינה למה לא בדקת קודם את הדברים האלו.... אבל כשמתמקמים בדירה, רואים את הנוף המדהים של האגם מהחלון, פותחים בקבוק יין שחיכה לנו בדירה ומרגישים את החיים הטובים מתקרבים אלינו.
לא היו לנו תוכניות גרנדיוזיות ליום הראשון שהיה אחרי לילה ללא שינה. התארגנות בדירה, קניות במכולת, סיבוב בעיירה המקסימה ובטיילת היפיפייה שלה, גלידה בפיאצה, פיצה בפיאצה, קפה בפיאצה, ולישון...
פגישה עם ג'ורג' קלוני
כאן ה מקום לגלות שג'ורג' קלוני, הוא ללא ספק שחקן הקולנוע החביב על אדיס (בצותא עם ג'וני דפ) ולכן היה זה אך מתבקש לפתוח את יום הטיול האמיתי שלנו באגם קומו, כמחווה אישית לג'ורג' שזה לא מכבר רכש באיזור נכס נדל"ני במחיר מציאה.
(השחקנית החביבה עלי, אגב, זו מירי בוהדנה. היא כן שחקנית!!!)
התכנון: להקדיש יומיים מלאים לאגם קומו (מנג'יו מרוחקת כ-25 דקות נסיעה מפורלצה), במהלכם נבקר בבלג'יו המתבקשת, בוארנה ההכרחית, בוילה קרלוטה הבלתי נמנעת ונצעד את מסלול ה-greenway walk - מסלול הליכה של 11 ק"מ בגבעות שמעל האגם שמוגדר כמסלול הליכה קליל ונוח לצעידה ומוערך בשלוש שעות.
מכיוון שהאיטלקים, בניגוד לשכניהם החרוצים בשווייץ ובאוסטריה, הם עם עצל, הטרוד כל היום בסייסטות, לגימת אספרסו קצר, יין אדום, ואיחולי בונג'ורנו מתנגנים וחסרי תכלית אחד לשני - הנחנו שהפעם אכן מדובר במסלול קל.
התחזית הבטיחה יום גשום.
בפועל קיבלנו יום חם, ושמיים שנעים בין מעוננים ומזרזפים ובין בהירים.
החנינו את הרכב בעיירה cadenabbia.
שם מסתיים המסלול.
לעיירה מספר יתרונות: א. חנייה בשפע
ב. עובר בה קו אוטובוס שאפשר לנסוע איתו לתחילת המסלול ולחזור ברגל
ג. שירות המעבורות שעובר בה לערים היותר אטרקטיביות באגם - מצויין
בפועל, עד שיצאנו, הגענו, חנינו, הבנו את המדחן האיטלקי, התארגנו וחיכינו לאוטובוס שיקח אותנו לתחילת המסלול כבר היה כמעט אחת בצהריים ולכן החלטנו לרדת בנקודת האמצע של המסלול (העיירה lenno) ולעשות חצי מסלול היום, לבקר בוילה קרלוטה שעוברת ממש במסלול, ואם יהיה כוח להפליג לאחת העיירות.
את חצי המסלול השני נעשה ביום הנוסף שנקדיש לאגם קומו.
המסלול מקסים.
הנופים שנשקפים על האגם מרהיבים, והוא נכנס לכל מיני כפרים ועיירות עתיקות ומקסימות.
ההליכה קלילה ונחמדה.
אממה? מזג האויר שיגע אותנו באותו יום.
שינויים קיצוניים מטיפטופים מעצבנים לשמש יוקדת, ושש פעמים במהלך ההליכה החלפנו לזאטוט מחליפת האיומים של החורף לבוקסר המנומר של הקיץ...
וילה קרלוטה עוברת ממש בסופו של המסלול הירוק אבל כשהגענו אליו כבר לא כל-כך היה לנו כוח והחלטנו לוותר
סיכום חציו הראשון של המסלול הירוק:
**** בסולם גיל ואדיס
דרגת קושי: קלה
מנשא או עגלה: הרבה יותר נוח עם מנשא. אבל תאורטית את החלק הזה של המסלול אפשר גם עם עגלה.
מסיום המסלול מעבורת קצרה לבלג'יו.
בלג'יו בהחלט מספקת תחושה של עיר עתיקה מלפני כמה מאות שנים - בעיקר כי הממלכה הבריטית עדיין שולטת שם.
בריטים בריטים ועוד בריטים
העיר קלישאתית מאד: חנויות מזכרות למכביר, סמטאות מרוצפות, מסעדות יקרות על הטיילת, ועדיין היא מקסימה ויפיפייה.
כצפוי לפי התחזית, העננים החלו להעלם ונהיה חם מאד, שזה הזדמנות מצויינת לקפוץ למימיו הצלולים של אגם קומו ('גיל אם אתה שוחה פה תעשה את זה בבקשה רחוק ממני שלא יקשרו אותך אלי ואל הבן שלי בבקשה...)
סיכום בלג'יו
**** בסולם גיל ואדיס
מנשא או עגלה? עם עגלה אפשר להסתובב לאורך הטיילת, או בכביש העליון של העיירה. מי שרוצה להסתובב בסמטאות שיורדות מלמעלה לאיזור החוף (וזה בעצם כל הכיף בעיירה הזו) צריך מנשא.
נ.ב. בטח שפגשנו את ג'ורג'י בסוף.
מסתבר שלא רק בעלי שוארמיות בישראל אוהבים לשים תמונה שלהם מחובקים עם ביבי נתניהו... גם ג'ורג'י מככב על קירות פיצריות ברחבי בלג'יו.
האנטישמיות באירופה זוקפת שוב את ראשה המכוער
ויהי ערב ויהי בוקר היום השלישי לטיול.
התחזיות מדברות על שמיים מעוננים וטיפטופים בבוקר ובהמשך היום חם ובהיר.
אדיס מקיצה משנתה, מציצה בעננים ומכריזה: 'סערה מתקרבת. איזה אופציה הכנת ליום חורפי?...
אני: 'אין יום חורפי היום. סתם עננים. וחוץ מזה לא הכנתי שום אופציה חורפית....
היא: 'בסופה כמו שמשתוללת בחוץ לא מטיילים בטבע עם תינוק. בוא ניסע למפעל השוקולד על יד לוגאנו...'
אני: ??????????? (סאבטקסט: מאיפה היא יודעת על מפעל השוקולד?...)
היא: 'הצצתי לך בסיכוומים... יש מפעל שוקולד עם מוזיאון נחמד על יד לוגאנו. היום נוסעים לשם. אי אפשר לטייל ברגל בסופה שכזו...'
טוב, אז זה היה מסוג הימים שכל דבר אפשרי השתבש בהם, ובסיומם אפשר היה לומר שני דברים חיוביים:
א. עדיין היה כיף
ב. כל השיבושים נכנסו ליום הזה ואחרי זה הכל זרם לנו כמו נהר בעמק הריין..
אז היעד הראשון שלנו הוא מפעל השוקולד אלפרוז בעיירה קסלאנו על גדות אגם לוגאנו.
במעבר הגבול השוטר השוויצרי מבקש דרכונים.
אופס... מה דרכונים עכשיו? הם נחים להם בשלווה במגירה שבדירה.
למה שלשום כשעברנו פעמיים משוויץ לאיטליה ולהיפך וכן היו לנו דרכונים אף אחד לא ביקש?
לשוא אני מנסה להסביר לשוטר שהכל בסדר ולא צריך דרכונים בשביל לעבור מאיטליה לשוויץ.
עושים פרסה וחוזרים לדירה לקחת דרכונים.
בדרך אנחנו מתווכחים האם שוטר הגבול השוויצרי התנהג בצורה הזו כי הוא אנטישמי ושונא יהודים, או גזען ושונא שחורים. ואולי גם וגם?...
חוזרים לדירה.
לוקחים דרכונים, נוסעים חזרה למעבר הגבול, בינתיים התחלף שוטר בעמדה השוויצרית והשוטר החדש בכלל לא מתעניין בנו ומסמן לנו לעבור…
אז כן: אני יודע שכולם עוברים בגבול לשוויץ ואף פעם לא מבקשים מכם דרכונים.
אנחנו עברנו בטיול הזה 6 או 7 פעמים ופעם אחת ביקשו מאיתנו האיטלקים ופעם אחת השוויצרים...
קצת אחרי לוגאנו נתקענו בפקק מהגהנום.
מסתבר שהיה איזשהו פסטיבל באיזור שהשוויצרים חגגו במשחק כדורגל נערים בין שתי הקבוצות הראשיות במחוז...
בקיצור, נסיעה שמתוזמנת ברבע שעה לקחה לנו שעה ורבע של עצבים...
והכי הזוי זה שהשוויצרים המגוחכים האלו יושבים ברכבים שלהם בפקק באדישות מעצבנת, בלי לצפור, להדחף, להפריס, לקלל, לחתוך...
פשוט כצאן המובל לטבח...
בשעה 12 וחצי בצהריים הגענו למפעל השוקולד רק לגלות שהוא סגור לרגל עבודות תחזוקה...
החנות, אבל, היתה פתוחה, אז קנינו לנו קצת, וגם טחנו די הרבה מהדגימות חינם (זה בסדר. ראינו זוג אנגליות שעושות אותו הדבר, וחוץ מזה אף אחד לא מזהה לעולם שאנחנו ישראליים...) ואחרי שלא יכולנו להכניס לתוכנו יותר גרם שוקולד נכנסנו לרכב והתחנו לנסוע חזרה לכיוון 'מסלול הזיתים' מקסטלנוגה לעיירה גאנדריה.
מדובר במסלול הליכה קצר וקליל, צמוד לאגם, בין העיירה castalnoga לעיירה gandria.
אנחנו מגיעים לגאנדריה.
מחנים את הרכב.
פרנקים שוויצרים? למה שיהיו לי? אז אני נכנס למסעדה לייד, קונה מיץ תפוזים קטן במחיר סימלי של 7 פרנק, מקבל עודף במטבעות, חוזר למכונה, משלשל 2 פרנק, בינתיים המוכרת מהמסעדה יוצאת אחרי וצועקת לי: 'סאטרדיי, סאטרדיי, נו פיימנט פור פרקינג...'
אני מרגיש דביל, לוחץ 'ביטול', בועט במכונה, וכלום.
הלכו השני פרנק והצטרפו לחשבונות הרדומים של יהודי אירופה בשואה במחשכי הבנקים השוויצרים...
יורדים לתחילת המסלול. השוויצרים, עם רציני ומסודר לכל הדיעות, כותבים באתר התיירות של לוגאנו שהמסלול לא מומלץ עם עגלה. אז יורדים עם מנשא. אדיס מציצה בתחילת המסלול וקובעת בהחלטיות:
'יופי. מסלול קל. לך לרכב תביא טיולון...'
את אדיס לא מעניין אתר האינטרנט של לוגאנו שטוען אחרת.
היא תופסת זוג קשישים בריטיים שבדיוק סיימו את המסלול מהצד השני והם מסכימים איתה שאין שום בעייה לעשות את המסלול עם עגלה...
אני ממלמל 'אבל באתר שלהם כתוב ש...' והיא צועקת מאחורי כתפי ש-'אם כבר אתה הולך לאוטו אז אולי תקרב אותו לנקודת התחלה הרישמית של המסלול...'
אז מעשה שהיה כך היה:
פיניתי את הרכב מהחנייה, נקודת החנייה הרישמית של המסלול היתה מפוצצת, וכשניסיתי לחזור לחנייה אותה פיניתי גם היא כבר ניתפסה.
אז נסעתי לנקודת הסיום, החנתי שם, והחלטתי לחזור את המסלול בחזרה עם העגלה. המסלול אומנם קל ונגיש לעגלה כמו שהבטיחו אדיס וחבר מרעיה הקשישים הבריטים, אבל עד המסלול יש ירידה מהגהינום במדרגות תלולות כשאני סוחב טיולון על הכתפיים ומתגעגע לימי הרווקות העליזים שלי...
וכשהגעתי לתחילת המסלול, עם גב רצוץ, עוד קיבלו את פני במשפט : 'אני לא מבינה למה כל דבר לוקח לך תמיד כל-כך הרבה זמן...'
מסלול הזיתים (olive senitario) -
***** בסולם אדיס וגיל
רמת קושי: קלה מאד - חצי שעה של הליכה נינוחה וקלילה בנוף מרהיב של האגם
הצ'ופר: עיירת הדייגים המדהימה gandria בסוף (או בתחילת) המסלול
מנשא או עגלה: תלוי את מי שואלים. גיל והשוויצרים בעד מנשא. אדיס בעד עגלה.
המלצה: גם מי שמגיע ליום/חצי יום, לאגם לוגאנו, המסלול הזה בהחלט אחד משיאי האיזור.
אפשר לקחת שייט מלוגאנו לגאנדרייה, ולחזור ברגל לקסטלנוגה.
למרות המדרגות ולמרות מפעל השוקולד, היינו מאושרים למדי בסיום המסלול.
השמיים התבהרו, והמראות המרהיבים של האגם פשוט עושים טוב.
אנחנו נוסעים נסיעה קצרה של מספר דקות לכיוון העיר לוגאנו עצמה.
מחנים סמוך לאגם בחנייה של מרכז הקונגרסים ויוצאים לשוטט בפארק (****)
איזה יופי של מקום!!! הפארק יושב על האגם, מטופח, מלא פרחים בכל הצבעים, כיף לראות חיי עיר: משפחות עם עגלות לצד האגם, צעירים עושים ג'וגינג ורוכבים על אופניים.
מז'א חמים ונעים ואני קופץ לאגם לשחיית אח"הצ מרעננת.
אחרי השחייה אנחנו עוזבים את האגם ועושים סיבוב קצר בעיר העתיקה של לוגאנו (***1/2) - יפה, מטופחת ואלגנטית. מחפשים מסעדה וקשה לבחור.
הכל כל-כך זול בשוויץ. גם האוכל במסעדות.
20 פרנק למנת פסטה (בלי בשר...)? זה ממש בחינם! אולי נקנה כמה מנות ונחלק לעניי שווייץ במחירים האלו?...
כאן המקום לחסוף את חיבתה העזה של אדיס למסעדות ג'אנק-פוד, ובראשן, השם ישמור, רחמנא ליצנן, מקדונלדס...
ומכיוון שאצלנו טיול בלי מקדונלס אחד לפחות אינו טיול אז אמרנו למה לא להפטר מזה עכשיו?...
אז אנחנו מסיימים את היום בארוחה מאד לא טעימה ומאד יקרה במקדונלדס לוגאנו לפני שחוזרים לדירה.
בנקודת הגבול השוטרים האיטלקיים מעכבים זוג שוויצריים באופל כסופה
קיץ? בשוויץ?
מתעוררים לבוקר חם, בהיר, ושימשי.
היום, אם ככה, נעשה את כל מה שמתחיל ב-'מונטה'.
בתוכנית להיום: מונטה סלבטורה, ומונטה ברה.
לשניהם מגיעים ברכבת שיניים שיוצאת מאיזור לוגאנו.
אדיס שאלה: 'אם זה מונטה וגם זה מונטה למה לעלות על שניהם?
למה לא להסתפק במונטה אחד ובזמן שיחסך ניסע שוב ללוגאנו, נעשה קצת שופינג?
נאכל במקדולנלדס?...'
אבל אני התעקשתי שתוכנית זה תוכנית.
אקדים ואומר שיש הגיון מסויים בשאלתה של אהובתי.
מי שקצר בזמן, או בממון (הרכבלים בשווייץ יקרים מאד) יכול להסתפק ברכבל אחד.
אנחנו, בכל אופן, נהנינו מאד משניהם, ואם הייתי חייב לבחור באחד הייתי אומר שדוקא monte bre, הנמוך מהשניים והמפורסם קצת פחות, היה מקסים אף יותר מאחיו הגבוה והמפורסם mt. san salvatore. 
מונטה ברה (***** בסולם גיל ואדיס)
מנקודת הרכבת יש מסלול הליכה שיורד לכפר ברה, כחצי שעה כל כיוון.
הנוף הנשקף לכפר ברה מהמם.
המסלול במנשא בלבד.
אין אפשרות לעשות אותו בעגלה.
יש גם נקודת תצפית מרהיבה מהמסעדה שלייד תחנת הרכבל, ומסעדה נוספת, כחמש דקות הליכה משם מספקת תצפית מרהיבה אף יותר. 
מונטה סן סלבטורה (**** בסולם גיל ואדיס)
התצפית מהמסעדה שלייד תחנת הרכבת מרהיבה.
מסלול של כרבע שעה מגיע לכנסייה משם נישקף נוף מרשים אף יותר.
בכניסה לכנסייה יש שילוט פנימה לתוך הכנסייה ל-'טרסה פנורמית' - לא לוותר על הטיפוס למעלה.
הנוף הנשקף מהטרסה הפנורמית עוצר נשימה.
המסלול לכנסייה ובעיקר הטיפוס בה לתצפית הפנורמית - במנשא בלבד. 
ברכב, בדרך חזרה אדיס אומרת: אני מותשת. מחר נשארים בעיירה ונחים.
אני: מה פתאום! אין דבר כזה! יש תוכנית...
היא: אז נדחה את התוכנית ליום אחרי...
אני: אי אפשר לדחות את התוכנית ליום אחרי.
ליום אחרי יש תוכנית משלו.
היא: לא איכפת לי. אני מותשת. וגם הוא מותש
אני: לא הוא לא
היא: כן הוא כן.
הוא: דברי בשם עצמך .. הוא פנתר. ירש את הגנים המשובחים שלי!
היא: אוקיי, אני מותשת. מחר יום חופש. לא נוסעים לשום מקום...
נופש בפורלצה - אול אינקלודד
התכנון המקורי להיום - שבוטל: יום נוסף לאגם קומו.
מזג האויר הצפוי - כמו אתמול (וכמו מחר) - חם, בהיר, שימשי. 
אז מה עושים ביום החופש בפורלצה:
1. קמים בבוקר מאוחר.
2. נשארים במיטה עוד מלא זמן.
3. יורדים לעיירה, קונים ג'בטה במאפייה, ירקות אצל הירקן, נקניקים וגבינות במעדנייה
4. מכינים ארוחת בוקר דשנה 
ארוחת בוקר 'פורלצה' של גיל ואדיס:
חביתה עם בצל מטוגן, סלמי, ופטריות שמפיניון
ג'בטה עם ממרח פסטו, ומבחר נקניקים וגבינות
מיץ תפוזים טרי סחוט
תותים
סלט ירקות: עגבניות שרי, בצל סגול, פלפל חריף, שמן זית, מלח גס, חומץ בלסמי
5. יורדים לקפה השכונתי מתחת לדירה ומזמינים שני אספרסו קצר, וטארט וניל-פירות יער
6. עושים סיבוב איטי בעיירת ימי הביניים המקסימה
7. עונים בנחת 'בונג'ורנו' לכל השכנים הפורלציים החביבים שלנו שלא מפסיקים להסתחבק באיטלקית עם הבמבינו הפרטי שלנו
8. מתנהלים באיטיות לכיוון החוף המדהים.
9. מבלים בנחת שעות ארוכות עם המקומיים על החוף בשחייה, שיזוף, ובעיקר מנוחה.
10. קופצים מהחוף לעיירה ואוכלים פיצה מרגריטה (היא) וספגטי א-לה-מר (הוא) בפיצה פרונטו
11. חוזרים לחוף דרך השביל שעובר ליד הנחל עם המפלונים.
12. קונים גלידה וניל ודובדבנים לאדיס, וטרימיסו ופירות יער לגיל
13. מבלים בנחת עוד כמה שעות בחוף בשחייה, בטלה, ומנוחה
14. חוזרים הביתה לנוח קצת במזגן.
15. מתקלחים ומתלבשים יפה.
16. יוצאים לעשות סיבוב על הטיילת המדהימה של פורלצה שמגיעה לעיירה השכנה cima
17. עוברים בדרך חזרה בבר המקומי, מזמינים בקבוק יין, לחם, ופלטת בשרים קרים
18. XXXXXXXX
19. הולכים לישון 
שביל הנחש
קמים בבוקר ליומינו האחרון בפורלצה.
מזג האויר, כמו ביומיים שקדמו לו: חם, בהיר, שימשי.
היום מתוכננת נסיעה קצת יותר ארוכה, לכיוון הכפר ההררי השוויצרי סוליו (soglio) בעמק ברגליה.
את הטיול הזה אכן יותר הגיוני לטייל מעמק אנגדין ואיזור סן-מוריץ השוויצרים, אבל מאד רצינו להגיע אליו ומדובר בשעה וחצי נהיגה סה"כ, רובה מרהיבה - לחופיו של אגם קומו.
השתמשתי כבר לא מעט פעמים בשמות התואר הסולידי 'מרהיב', 'מדהים' ו-'עוצר נשימה', אבל הנוף הנשקף מהכפר ומנקודות התצפית ממסלול ההליכה שעשינו הוא באמת כל הדברים האלו ואף יותר מכך....
בחיי שהגעתי מוכן ליום הזה - התכתבתי עם לשכת התיירות של עמק ברגליה וקיבלתי מהם כל מיני אופציות והצעות למסלול הליכה שיוצאים מהכפר ומתאימים, לטענתם, להליכה עם תינוק במינשא.
מאיזשהי סיבה שלא ברורה לי, כשהגענו לכפר, צד את עיני מסלול שלא היה בהמלצות לכיוון הכפר Promotogno.
הכפר נמצא למטה בעמק, ממש מתחת לסוליו, וראינו את השביל שיורד אליו.
נראה לנו ידידותי מאד.
כמו כן השוויצרים תיזמנו את זה ב-45 דקות
חמש הדקות הראשונות של המסלול אכן היו צעידה נינוחה ומהנה בשביל סלול בתוך אחו ירוק ופורח.
אח"כ המסלול נכנס לתוך היער והפך להיות קשה מאד.
רובו ירידות תלולות (וחלקו עליות תלולות גם הן) בין הסלעים, כשרוב הזמן אני משתמש בשתי ידי לאחז בסלעים וענפים כדי לא לעוף במדרון עם תינוק שמתנמנם לו במנשא.
בידיוק באמצע הדרך, כשעצרנו לנוח, נחש קטן ושחור חומק מתחת לסלע עליו התיישבתי עם הזאטוט שלנו...
עצרתי את הנשימה, התפללתי שאדיס פספסה את החזיון המרהיב הזה, ומיהרתי לנסות לדבר על מזג-האויר כדי להסיח את תשומת ליבה...
מאוחר מידי.
היא ראתה.
היא הביטה בי מבועתת ואמרה לי בשינאה תהומית:
'אתה מוכן להסביר לי לאן הבאת אותנו? יש פה נחשים!!!
אמרתי לה את כל הטיעונים ההגיוניים שאני מכיר.
אמרתי לה שהנחשים בשוויץ לא ארסיים.
שהם נייטרליים,
שהם מפחדים מאיתנו,
שהנחש בכלל היה מבואס בגלל שרוז'ה פדרר הודח בשלב המוקדם בווימבלדון,
שזה נחש טובלרון,
שרואים שהוא לא ארסי כי הוא שחור...
זה רק עצבן אותה עוד יותר.
'גיל תפסיק XXXXX את ה-XXX.
אתה אולי מבין בפסנתרים לא בנחשים...
אני לא ממשיכה במסלול הזה....'
זו כמובן היתה שטות מוחלטת להגיד.
אנחנו באמצע המסלול.
וכל דרדק בר דעת מבין שמבין שתי האופציות הקיימות, האופציה של לטפס חזרה את המסלול לתחילתו, מלבבת הרבה פחות.
גם אדיס, למרות פוביית הנחשים שלה, הבינה את זה.
המשכנו ללכת. בשתיקה רועמת.
קצת לפני היציאה מהיער פגשנו נחש נוסף...
מיותר אולי לציין - אבל אדיס לא ממש ממליצה על המסלול, על אף נופיו המדהימים...
והאמת? מסלול קשה וממש ממש לא מומלץ לעשות עם תינוק במנשא.
45 הדקות השוויצריות לקחו לנו בדיוק שעה וחצי, משם, מהכפר למטה, אוטובוס חזרה לסוליו. 
אגב, מתוך סקרנות, חזרה בסוליו, נכנסתי לטוריסט אינפורמיישן וראיתי שאכן המסלול מוגדר ברמת קושי 'מדיום'... כפיצוי הזמנו מילקשייק ענק בבית קפה שיושב על טרסה עם נוף (סליחה, אבל שוב...) עוצר נשימה.... 
זה לא בדיוק שהתאכזבנו מצ'נטוואלי
היום אנחנו נפרדים מאגם לוגאנו ומהדירה בפורלצה ועוברים לאגם מג'ורה ולקנרו ריביירה.
התחזית: חורפי וגשום.
בפועל, היה נעים יותר מימים הקודמים (24-25 מעלות אחרי כמה ימים של טמפרטורה שנעה סביב ה-30), שמיים שנראים כמו בחורף אבל לא יותר מטיפטופים פה ושם.
התכנון: טיול ברכבת הצ'נטוואלי (*** בסולם גיל, **** בסולם אדיס) היוצאת מלוקרנו שבשווייץ לדומדוסלה שבאיטליה.
הכוונה היתה לעצור במספר תחנות בדרך:
הכפר verdesio והרכבל לכפר ההררי rassa
העיירה האיטלקית malesco - משם יוצא מסלול הליכה קצר למפל מים
ומוזיאון הקירקס בעיירה verscio בתחילת העמק.
בפועל יצאנו מפורלצה מאד מאוחר:
סיימנו רק בבוקר לארוז, ואז החלטנו לנצל את המכבסה האוטומטית שיש בפורלצה כדי להגיע ליעד הבא עם סטוק בגדים נקיים ויבשים,
וממילא מז"א הסגרירי גרם לנו להיות איטיים ועצלנים אפילו יותר מתמיד...
בקיצור - הגענו לתחילת המסלול קרוב לשעה 13:00 בצהריים.
החלטתי להתחכם, ובמקום להחנות בתחילת המסלול, בלוקרנו, העדפתי להשאיר את הרכב תחנה - שתיים אחרי: בכפר ורסיו, מתוך כוונה להוזיל את עלויות החנייה וכן לאפשר לנו יותר מרחב תימרון עם ביקור במוזיאון הקירקס שבכפר הזה.
ובכן - אל תעשו את זה...
זוהי נקודת התחלה גרועה מאד מהסיבה שרק חלק מהרכבות בחזור עוצרות בו - רובן נוסעות פחות או יותר דיירקט ללוקרנו...
חוץ מזה - מוזיאון הקירקס היה סגור...
לא שירד יותר מידי גשם ביום הזה אבל אדיס הטילה וטו על לעלות עם הזאטוט ברכבל לכפר rassa, והמסלול הליכה ב-malesco גם נראה חסר טעם עם תינוק על הגב במזג-אויר סגרירי שכזה, וכך יצא שיום צ'נטוואלי שלנו הסתכם בלרדת בתחנות שצריך להחליף רכבת ולחכות לרכבת הבאה...
הטיול ברכבת זוכה לציונים גבוהים מאד גם בטריפ-אדוויזר וגם מחמאות מפה ועד להודעה חדשה פה באתר אבל אני לא ממש נפלתי מהרגליים.
זה נכון שהנוף יפה.
זה נכון שהיה לי נחמד לצפות בו בעודי מתרווח ברכבת ולא במבטים חטופים בנהיגה.
אבל -
הקטעים המדהימים מבחינת הנופים הם למען האמת די קצרים ולשניות בודדות בלבד, וגם הפעם היה לי קשה להתחבר לעניין מתוך רכבת נוסעת.
אדיס, אגב, אהבה מאד את הטיול הזה -
אני לוקח בחשבון שהאדישות שלי כלפי הטיול הזה היתה גם בגלל מז"א וגם בגלל שלא ניצלנו את התחנות בדרך לטייל בהן בגלל עייפות ועננים.
עם כל העצירות ועד שתפסנו רכבת חזרה שעוצרת בכפר 'שלנו' כבר היה שש בערב והתחלנו לנסוע על הגדה המזרחית של אגם מג'ורה משוויץ לכיוון דרום - לעבר איטליה. הנסיעה על הכביש הצר לצד האגם מלבבת במיוחד.
נופיו של אגם מג'ורה נגלים לעיננו.
זה לא הנוף הפראי והמרהיב של אגם לוגאנו אבל מקסים באופן שונה ומיושב יותר..
אנחנו מגיעים לקנרו ריביירה ומתאהבים בה בשנייה הראשונה עוד לפני שיצאנו מהאוטו...
גם פה, את המלון אין שום סיכוי למצוא, למרות השילוט.
הוא נמצא בתוך העיר העתיקה הקטנטנה של קנרו ריביירה והדרך היחידה לאתר אותו היא להשאיר את אדיס ברכב, ולחפש רגלית את המלון (אנחנו הזמנו דירת סטודיו עם גינה שלא נמצאת במתחם הראשי של המלון אלא במקום אחר בעיירה...) אני נכנס למלון ובחור חייכן פונה אלי: 'יו מאסט בי גיל, ווי אר ווייטינג פור יו...'
זהו ארנו. המנהל המקסים של המלון.
הוא צועד איתי לרכב שלנו.
לוקח אותנו לחנייה (שנמצאת במקום שלישי בעיירה, בחצר הבית הפרטי של הבעלים של המלון), ועוזר לנו עם המזוודות עד לפתח החדר.
סיבוב ראשון על הטיילת היפיפייה של קנרו ריביירה, והולכים לישון.
מחר חוזר הקיץ.
שני ימי חופש בטיול אחד?
הפעם זה היה תורי לקום בבוקר ולהכריז שהתוכניות להיום מבוטלות ואין לי כוח לנסוע לשום מקום...
קמתי בבוקר מותש ובלי שום כוח או אנרגייה להכנס לרכב ולנהוג ברחבי אירופה.
הימים שלנו עד עכשיו היו די עמוסים.
גם כשיצאנו מאוחר בבוקר זה תמיד אחרי התארגנויות ארוכות עם התינוק ובסוף היום כשחוזרים (לרוב די מאוחר) רק אז מתחיל 'יום העבודה' האמיתי איתו...
כצפוי, אדיס זרמה עם הרעיון ואמרה ש-'זה הרעיון הכי טוב ששמעתי ממך מאז תחילת הטיול....'
הקורבן, אגב, של יום החופש הבלתי צפוי הזה הוא עמק מאגיה השוויצרי שהיה מתוכנן ליום הזה ויידחה לטיול הבר-מיצווה ...
קמים ליום שימשי וחם מאד.
אין זכר לחורפונצ'יק של אתמול.
שותים אספרסו ועוגה על הטיילת, ויורדים לחוף המקסים שלה.
חשו- קנרו, אגב, לא ממש אידיאלית לטיולי כוכב.
גם לה, כמו לפורלצה, שתי 'זרועות כוכב' בלבד, אחת לכיוון סטרזה ואחת לכיוון לוקרנו ושוויץ, והכביש יחסית צר, מתפתל ודי שוקק.
עבורנו, אבל, היא פחות או יותר מירכזה את היעדים שתכננו במקור לטייל ממנה (סטרזה, אגם אורטה, עמק מאגיה ועמק ורזסקה) וחוץ מזה היא עיירה מקסימה -
אפשר לטייל ממנה בנחת לעיירות אחרות באגם באמצעות שירות המעבורות ויש לה חוף מדהים וטיילת מקסימה שמתאימים ליום מנוחה.
אז את הבוקר בילינו ברחצה באגם (הקריר למדי יש לציין - קר הרבה יותר מאגם לוגאנו ואגם קומו...) ומנוחה, ולקראת הצהריים הפלגנו מקנרו לעיירה cannobio הסמוכה.
השייט (****) והעיירה קנוביו (****1/2) מומלצים מאד.
השייט הוא דרך מצויינת להנות מנופי האגם המקסימים באווירה נינוחה ושלווה.
העיירה קנוביו היא עוד עיירונת איטלקית מקסימה עם מרכז עתיק מלא סימטאות, טיילת יפיפייה וחוף אגם מלבב (כן. שחיתי. למה לא?)
בקנוביו, למי שמעוניין, יש מסלול הליכה קליל בערוץ נחל.
היה בבנק המטרות שלנו אבל למי יש כוח בחום הזה...
בקיצור - לא עשינו הרבה בקנוביו חוץ מלשחות (שוב...) באגם, לבקר בפטיסריה הכי מדהימה שראינו באיטליה ולקנות בה חצי חנות, לשוטט במרכז העתיק המלבב שלה, להסתובב בטיילת, לאכול 'דונר-קבב' וגלידה, ולחזור חזרה... ואם צריך - אציין שהנה הסתיים לו עוד מועמד בולט ליום הכי כיפי שהיה לנו בטיול...
פיסת גן עדן העונה לשם החינני 'עמק ורזסקה'
כן אני יודע.
'פיסת גן עדן?' -
גם אני מאוכזב מהקלישאות שלי עצמי על הבוקר אבל באמת שאין לי דרך טובה יותר לתאר את היום המדהים הזה...
קמנו מלאי מרץ אחרי יום המנוחה של אתמול.
כמו ברוב הטיול גם היום היה לנו יום חם ושימשי.
והיעד הוא הכפר sonogno בסוף עמק ורזסקה.
אם להיות כנים אז אכתוב שבמהלך הנהיגה במעלה העמק, לא הבנתי כל-כך את ההתלהבות הרבה ממנו.
נחמד ולא הרבה יותר מזה.
הנופים נגלים במלוא עוצמתם בנהיגה בחזרה כשהעמק פרוס מתחתנו, וכמובן בעצירות בנקודות החן השונות ובמסלול ההליכה. 
הגעתי מצוייד בהמון אינפרומציה שקיבלתי מאתר האינטרנט המעולה של העמק שציידו אותי בהרבה מסלולים קלים - חלקם נגישים לעגלה.
אנחנו בחרנו במסלול הליכה לכיוון Val Redorta - מסלול קל ומעגלי של כשעתיים נינוחות כולל הרבה עצירות.
חלקו הראשון של המסלול על דרך סלולה ומתאים לעגלה.
הטיפוס למפל והעלייה (והחזרה בצמוד לנחל) מחייבים מנשא.
כל סופרלטיב שחוק שהשתמשתי בו בסיכום טיול הזה יתגמד מול המראות המענגים שבמסלול הזה. .
בסוף, אחרי הירידה מהמפל, מצאנו נקודה על הנחל עם 'ג'קוזי' טבעי לפיקניק מענג וטבילה. המים היו קפואים אבל היום היה כל-כך חם שזה פשוט היה מתבקש.
בדרך חזרה ויתרנו על התצפית מהסכר המפורסם, אבל כן ירדנו למנוחה ב-ponte de solti .
איזה קסם של מקום!!! שחייה מרעננת במים עם גוון ירוק בלתי אפשרי , אני חייב לציין שהמשפחה הישראלית שפגשנו במקום היתה הרבה יותר אמיצה ממני ולא רק שהם טבלו בבריכות שם הם גם (כמו השוויצרים) קפצו מהצוק בגובה 10 מטר למי קרח האלו. אז ממני: כל הכבוד, הרשמתם אותי!!!
בדרך חזרה עוצרים בעיירה אסקונה.
עוד עיירת ריביירה משגעת עם מרכז עיר עתיק וטיילת מקסימה.
אנחנו מצויידים בהמלצה של אורן למסעדת grotto baldoria -
מחליטים לתת עוד הזדמנות ל-waze שאיבד את אמוננו בתחילת הטיול והפעם הוא מספק את הסחורה ומביא אותנו לשם במדוייק.
מסתבר שעוד כמה עשרות תיירים קראו את סיפור הטיול של משפחת מרום בצפון איטליה ושוויץ -
המסעדה נפתחת בשבע, ובשבע בדיוק עשרות תיירים צובאים על הכניסה למסעדה וממלאים אותה לגמרי.
'סדרן העבודה' שמושיב את האנשים מזכיר מאד את הפרק הידוע מסיינפלד 'נאצי סופ' -הבאנדם לא מסוגל לחייך.
אפילו לא לתינוק הכי חמוד בעולם (שלנו...) -
ואפילו לא יכולנו להאשים אותו, כהרגלנו, בגזענות (או אנטישמיות) - הוא התנהג ככה לכולם...
הקונספט של הארוחה (הגשה של הרבה מנות - תפריט אחד לכולם) מעניין, אבל זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן מה שהיה באיזשהו שלב בלתי נסבל כשנמצאים עם תינוק שמתחיל לאבד סבלנות לכמות הרעש והאנשים סביבו...
סיבוב קצר ואחרון בטיילת המקסימה של אסקונה וחזרה לקנרו לישון...
מחר היום האחרון של הטיול והוא שמור לסטרזה והאיים הבורמיים 
איטליה ואנחנו - הסוף
ליום האחרון יצא לנו סטרזה והאיים.
עוד יום קיץ חם, ותוך נסיעה של פחות מארבעים דקות ואנחנו בסטרזה.
כיף לראות הרבה תיירים.
ציפינו ליותר גרוע (יולי, סופשבוע) אבל עדיין היה בגדר נחמד.
כולם היו שם ואין טעם להפליג שוב בתיאורים הארוכים...
למרות המוניותה וקלישאותה אהבנו מאד את סטרזה וגם את כל שלושת האיים.
קנינו כרטיסי שייט למעבורת שמסתובבת בין כל האיים ועברנו בנחת בכולם.
סטרזה:
אהבנו מאד.
אין בעייה עם עגלה.
איזלובלה:
אהבנו מאד.
הגנים והארמון מרהיבים.
אסור לוותר!
הסתובבנו עם עגלה והיה מאד לא נוח:
יש הרבה מדרגות בגנים ובארמון וחלק מהזמן היה צריך לסחוב את הזאטוט על הידיים וגם את הטיולון.
איזולה פסקרי - אי הדייגים.
מקסים.
שם גם עשינו את הפסקת השחייה היומית.
מומלץ מאד אם יש זמן.
אין בעייה עם עגלה.
איזולה מדרה -
גם אותו, אהבנו מאד!
עם מנשא בלבד, המון מדרגות ובלתי נסבל להסתובב בו עם עגלה. רציתי לסכם באיזשהו משפט פטריוטי -
משהו בסגנון 'טוב לנסוע אבל טוב לחזור'
אך זהו שלא.
טוב לנסוע.
כואב לחזור. צ'או צ'או איטליה
ואריבידרצ'י שוויץ 
