גיל ואדיס באלפים הצרפתים

גיל ואדיס באלפים הצרפתים - מאי 2010

פרולוג 

(או כל מה שרציתם לדעת על איפה ישנו, כמה שילמנו, מה אכלנוו ואיך היה לנו מזג-האויר...)

כללי
בסיפור הטיול הבא יחזרו לא מעט פעמים המילים 'מדהים' 'מקסים' או 'עוצר נשימה'.
 השימוש התכוף במילים אלו הוא לא (רק) בגלל אוצר המילים הדל של מחבר רשימה זו או חיבתו היתרה לקלישאות בנאליות אלא פשוט כי האיזור הוא גן עדן. חלום של אגמים, יערות מהאגדות, כפרים תלויים, עיירות עתיקות, נחלים, מפלים, פסגות מושלגות, אוכל מעולה, כרי אחו מלאי פריחה ופרות מלחכות עשב, ואנשים חייכנים ושמחים...

לינה
זו הפעם הראשונה שבחרנו במה שקרוי בלשון העם 'לינת כוכב'.
זה נקבע מאילוץ אבל התברר כהצלחה.
המיקום, באגם בורג'ה היה מצויין: נגיש לאוטוסטרדה, קרוב להרבה יעדי טיול, ובנוסף - בונוס נפלא של שקיעות מדהימות על האגם מידי ערב.
גם אנחנו התארחנו בצימר של גילה ואבי שעליהם יש המלצות רבות באתר ואנחנו מוסיפים את שלנו.
 זה לא רק המיקום (המעולה), הנוף (המקסים), ארוחות הבוקר (המושקעות מאד) או החדרים (המרווחים) אלא בעיקר הידע האינסופי שלהם על כל דבר שקשור באיזור והרצון שלהם לחלוק אותו עם אורחיהם.

אוכל
אוהבים אבל לא בונים את הטיול סביבו. לא מצטיידים מראש ברשימה מומלצת אלא 'עוצרים כשרעבים'. מסעדה בערב, ארוחת בוקר בצימר, ופיקניקים באמצע.

עלויות
סה"כ לזוג לעשרה ימים הכול כולל הכול כולל הכול -; כ-15 אלף שקל:
טיסות (הלוך לז'נבה וחזור מציריך שניהם עם אל-על) -; 1200 דולר
לינה כולל ארוחת בוקר -; 700 יורו
רכב (פיג'ו 207 דיזל) 240 יורו
מחיה: אוכל, דלק, אתרים, כבישי אגרה, אטרקציות: בערך 1000 יורו נוספים -; קצת יותר מ-100 ליום:

האמת היא שלא הרגשנו את צרפת יקרה מידי בטיול הזה: קניית אוכל בסופר - זולה מאד. דלק ומסעדות - קצת יותר זול מהארץ. יש הרבה כבישי אגרה אבל זה לא מסתכם לעלויות ענק. רוב הטיול מתבסס על טבע ולא על כניסה לאתרים בתשלום ואטרקציות יקרות.

 מה כן עלה הרבה? רכבל למון-בלאן - 80 יורו לזוג, ורכבת מז'נבה לציריך - 90 יורו לזוג.



מזג אויר
כשהגענו היו המארחים שלנו מוכנים להשבע שנחתנו לתוך חודש מאי הכי חורפי שהיה להם מזה שנים.
 בפועל - היו לנו 3 ימים ראשונים אפרוריים וקרירים (אם כי גשם ממש ראינו רק ביום הראשון וגם זה לא יותר מידי) - ובהמשך מזג-אויר התבהר והתחמם בהדרגה. ביומיים האחרונים כבר שחיתי באגם.

תכנון טיול
עבודת הכנה ארוכה הסתמכה על חומר (לא רב) בעברית, על הספר (באנגלית) של מישלן על האלפים הצרפתיים (הרחבה בסעיף הבא) ועל אתרים בריטיים בעיקר.
אתרי אינטרנט מקומיים רובם בצרפתית. נכון, אפשר לתרגם, אבל יש גבול...
 בפועל -; את המקומות הקסומים באמת גילינו בזכות המארחים שלנו, וטוריסט אינפורמיישן מקומיים שפוגשים בכפרים ובעיירות ויודעים להמליץ על המסלולים ה-'שווים באמת'.

נהיגה וניווט
הכבישים, בעיקר אלו שבמעברי הרים יכולים להיות מפחידים על גבול מסמרי שיער...
מצד שני, התחושה מאד בטוחה: אף אחד לא צופר, לא מנסה לעקוף תיירים מפוחדים, כולם מלאי סבלנות והתחשבות.
הג'י-פי-אס (mio moov200) היה אפקטיבי מאד במציאת כפרים ויישובים, והצטיין פחות במציאת אתרי טבע -; כלומר הניווט הסתמך על הג'יפי, על מפת מישלן ועל שילוט הכבישים הצרפתי המצויין.
 הערה: באיזור הגבול בין צרפת לשוויץ הג'יפיאס נכנס לחרדת החלפת מפות ונהיה פחות נוח (התוכנה לא מאפשרת לצפות או להשתמש בשתי מפות בו זמנית).

מדריך מישלן
גם המדריך הזה, כמו כל מדריכי מישלן, עושה עבודה מצויינת, ועדיין, חשוב לנו להזכיר: שיטת הכוכבים שלו היא סובייקטיבית לחלוטין. מישהו היה שם, וכתב את דעתו.
חלק גדול מהמקומות הכי מדהימים שראינו בכלל לא מופיעים במישלן. פגשנו מקומות של כוכב מישלן אחד שהדהימו אותנו. ופגשנו 3 כוכבי מישלן שאיכזבו קצת.
 בקיצור: להתייחס לדירוג הכוכבים שלו בערבון מוגבל.

ומי שרוצה שיטת דירוג אמינה, מקצועית, ורצינית הרבה יותר מוזמן להשתמש ב-'שיטת דירוג הכוכבים של גיל ואדיס':

***** לא לוותר
**** מומלץ מאד
*** כדאי
** אפשר לוותר
 * כדאי לוותר


 

יום 1 -; אגם ז'נבה, קניון השטן

נחיתה בז'נבה בעשר בבוקר -; כמובן אחרי לילה ללא שינה.
מצחיק לראות איך שבאותו שבוע הדיל של 'הרץ' היה הכי אטרקטיבי ולכן מול עמדת 'הרץ' משתרך תור של ישראלים קצרי רוח בעוד שעמדות שאר החברות שוממות לחלוטין.

קיבלנו את הרכב ויצאנו לכיוון היעד הראשון שלנו: הכפר yvoire שעל אגם ז'נבה, על גבול שוויץ צרפת. את פנינו קיבלה צרפת בקבלת פנים מלבבת במיוחד: גשם זלעפות, ערפל, שמיים אפורים, וטמפרטורה משובבת לב של 6 מעלות.

אנחנו יוצאים משדה-התעופה ואדיס תוהה למה אני לא רוצה להדליק את הג'י-פי-אס.
'כי ג'י-פי-אס זה לבחורות או לטירונים. גברים אמיתיים שישבו יום קודם על המפה והכינו מסלול לא צריכים מכשיר ניווט בשביל להגיע מפה ל-yvoire. קבלי...'

כבר ברמזור הראשון אחרי היציאה משדה התעופה אנחנו הולכים לאיבוד.
ומתברברים ומתברברים ומתברברים. אחרי שעה של ניסיונות מעצבנים למצוא את הכביש שנצמד לאגם ומוליך ל-yvoire אני מדליק את הג'י-פי-אס ותוך עשרים דקות אנחנו שם.

yvoire (**) הוא כפר ימי-ביניים קטן שנכנס לרשימת 'הכפרים היפים של צרפת' -; לא לגמרי בצדק - וזוכה לשני כוכבי מישלן.
הכפר חמוד, עם טיילת נחמדה על האגם אבל לא הפיל אותנו מהרגליים.
למרות מזג-האויר (ולמרות שהכפר קיבל ביקורות שליליות אצל כותב בלוג נחשב) מגרש החנייה במקום מפוצץ. ככה זה שאנשים מעדיפים להסתמך על מדריכי מישלן במקום על 'המדריך של גיל ואדיס'
כך שלמרות מזג-האויר היה קשה למצוא חנייה בחניון בכניסה. סיבוב בכפר, קפה ראשון (וגרוע...) בצרפת וממשיכים

 אנחנו בדרך לקניון 'השטן' - gorges du pont du diable (****).
הג'י-פי-אס מתזמן חצי שעת נסיעה. בפועל זה לוקח הבה יותר - אנחנו נכנסים ל-'הלם תרבות' מהנוף בנהיגה. הכביש מתפתל במקביל לנהר בין צוקים ויערות, כשמפעם לפעם אפשר לראות מפלון קטן של הפשרת שלגים שיוצא מההר לכיוון הנחל - אנחנו עוצרים כל כמה מאות מטרים לצילום או לסתם קריאות התפעמות. אח'כ מבינים ש-'ככה אי אפשר'...

באמצעות השילוט מוצאים את הכניסה לקניון. קונים כרטיס ויורדים לשמורה. הירידה היא דרך שביל שעובר ביער שנראה כאילו צילמו בו את 'אווטאר': שרכים, מפלונים, פלגי מים, פשוט מדהים.
ההליכה בקניון היא בקבוצות -; אבל לא צריך להגיע בקבוצות מאורגנות. המדריכים פשוט מחכים שיצטברו אנשים ואז מכניסים את כל הקבוצה פנימה.

פה נתקלנו לראשונה בטרחנות הצרפתית המעצבנת: הסיור הוא בצמוד למדריך ומלווה בהסברים מייגעים בצרפתית. בסוף אזרנו אומץ ו-'ברחנו' לקבוצה. חוץ ממבטי הכעס של המדריכה זה עבר בשלום...

כאמור - הקניון הזוכה לכינוי האקזוטי 'קניון השטן' - הקניון כלל לא שטני בעינינו אבל בהחלט מקסים.
הזרימה בתחילת האביב חזקה מאד והקניון עוצמתי. מרשים הרבה יותר מהקניון המפורסם והמתוייר יותר גורג'ה דו פייר בו נהיה בהמשך הטיול.

 מהקניון תכננו להגיע לאגם מונטריונד שאמור להיות ממש רבע שעה נסיעה משם (lac du montriord) שלט מאיר עיניים מבשר שהדרך לאגם חסומה. בגלל מזג האויר, העייפות, והשעה שמתחילה להתאחר מחליטים לא 'להתעקש' בחיפוש אובססיבי ולוותר. עולים לכיוון העיירה morzine, הכבישים מתפתלים בין היערות, כרי האחו והפרות והפסגות המושלגות. הנוף מהמם. עוצרים לתצפית וממשיכים לצימר שנמצא על אגם בורג'ה לייד אקס-לה-בן

יום 2 -; אגם בורג'ה (****)

עוד יום אפרורי וקריר מקדם את פנינו -; מה שכן, גשם כמעט ולא היה, למעט טיפטופים פה ושם שלא ממש הפריעו.

היום הזה אמור להיות יום 'איזי' -; בלי הרבה נסיעות, יום רגוע סביב האגם 'שלנו' כדי למלא כוחות מיום ההגעה המפרך.

כרגיל, אני מתעורר הרבה לפני אדיס. מספיק לעשות ריצת בוקר סביב האגם. חוזר. הגברת, כמה מפתיע, עדיין ישנה. מעיר אותה בעדינות, אם זה תלוי בה היא יכולה לישון גם 14 שעות רצוף - ארוחת בוקר ולדרך:

 נוסעים לכיוון הכפר Bourget du lac ומשם מתחילים בטיול רגלי (****) לכיוון הכפר השכן bourdeau.

הדרך מקסימה ועוברת ממש על החוף האגם כשמידי פעם השביל 'נפרד' מהחוף ומטפס לתוך יער עבות ומקסים. בסוף מגיעים לבורדו -; כפר יפה ומיוחד. בחצרות הבתים זורם נחל ששוחים בו דגים והבתים ממש נשפכים מהצוק לתוך האגם. המסלול מסתיים בנמל עתיק ויפיפה. סהכ כ-6 ק"מ הליכה הלוך ושוב, רובם מישוריים עם עלייה בינונית בסוף.

חזרה מבורג'ה, נוסעים לכיוון מנזר 'הוטוקומב' (***) בו קבורים רוב שושלת נסיכי סבואה והאיזור.
המנזר יושב ממש על האגם אבל הכביש שמגיע אליו מתפתל דרך ההרים המיוערים (אין גישה למנזר דרך האגם -; רק בשייט). הדרך מדהימה ועוברת דרך נקודת תצפית יפיפיה -; 'פסגת החתול'.
לא ממש הבנו מה חתולי בפסגה הזו אבל עדיין הנוף ממנה מדהים.

המנזר ממוקם בנקודה יפיפיה על האגם, והוא מרשים מאד. הביקור, כמה מפתיע -; אך ורק בקבוצה מאורגנת בליווי הדרכה צרפתית...

הפעם לפחות מציידים אותנו באוזניות דוברות אנגלית כך שהביקור מעניין. המנזר מרשים מאד מבפנים ושובר לנו את 'שגרת הטבע והאגמים' לשעה.

ממשיכים לכיוון הכפר המפורסם chanaz (**) -; שיושב על שפך נהר הרון לאגם בורג'ה.
הכפר נראה מאד ציורי וומרשים בתמונות עם השמיים הכחולים והשמש ובתי הקפה המפוצצים בתיירים. אבל עבורנו הוא היה מאכזב: בגלל מזג האויר האפרורי הוא היה שומם ונטוש.

לעומת זאת, הרוח קצת נרגעה ונהיה נעים אז קנינו סנדויצ'ים ושתיה ומצאנו נקודה יפה על הנהר לפיקניק לפני שממשיכים.

 השעה כבר היתה קרוב ל-18:00. אדיס טענה ש-'ראינו מספיק נוף וטבע בשביל יום אחד, בוא ניסע לאיזה עיר...נעשה קצת שופינג'

 מצד שני -; יש עוד מעל 3 שעות של אור והראות דוקא השתפרה. אז החלטנו שבדרך לאקס-לה-בן נעבור בתצפית col de chambotte (*****) המשקיפה על האגם שהומלצה לנו ע"י המאחרים שלנו וקיבלה חיזוק מהטוריסט אינפורמיישן בבורדו.

את הנהיגה לשם אפשר להגדיר בתור 'פחד אלוהים...'

הכביש צר מאד, מטפס בחדות כשתהום בצד אחד, והסיבובים חדים ובלתי צפויים. בחלקם הגדול אין שום סיכוי ששתי מכוניות יעברו ואז רכב אחד חייב לנסוע לצד התהום ברוורס כדי להגיע לנקודה בו הרכב השני איכשהו יצליח לעבור...

לשמחתנו הרבה, לפחות בעליה, שהיא המפחידה יותר, אף רכב לא עבר מולנו...

כל ניסיון לתאר את הנוף מהפסגה יהיה קלישאה. ישבנו שם לבד, על סלע, דוממים, ובהינו בתצפית המרהיבה מלמעלה על אגם בורג'ה והכפרים והיערות המקיפים אותו. ללא ספק השיא של היום ואחד משיאי הטיול שעוד יהיו לנו. פשוט תצפית מרהיבה, שאגב, לא מופיעה במדריכים השונים ובדירוגים.

בצער רב אנחנו נפרדים מהפסגה בעיקר בגלל שמתחיל להיות קר, אבל לא יכולים להפסיק לצלם אותה...

לאט ובזהירות יורדים חזרה למטה לכיוון אקס-לה-בן (***).

גם לפריקים של טבע ונופים, בסוף יום כזה אקס-לה-בן 'באה טוב'...

 אחרי כמות היערות והאגם שראינו נחמד להעביר את סוף היום בשוטטות ב-'חצי מדרחוב' של העיר שיש בה קסם ישן -; מין עיר אירופאית מיושנת 'של פעם'. מבקרים בקזינו המפואר, בבית העירייה, קפה והביתה לישון.

הטיפ היומי: אגם בורג'ה, מבחינת הנופים והתצפיות שעליו, מרשים לא פחות מידידו הסלב, אגם אנסי

יום 3 -; ליון

בבוקר, כשמתעוררים מביטים מהחלון באגם שלנו ומה רואים מעליו?
נכון. שמיים אפרוריים, טיפטוף מעצבן, ומד טמפרטורה שמראה עוד יום אביבי של 9 מעלות.

ליון היתה מראש אופציה ליום סגריר. אז לשמחתה הרבה של אדיס, שמחבבת ערים הומות, כבישים סואנים ורשתות האופנה - אנחנו מחליטים שאין טעם היום בטיולי טבע או תצפיות נוף בשל הקור והראות הגרועה.

בעצת המארחים שלנו אנחנו נוסעים לליון לא דרך האוטוסטרדה אלא בכביש צדדי מקביל שעובר בקניון מרשים בצמוד לנהר הרון.
תוך שעה ורבע אנחנו בליון. מחנים את הרכב באחד החניונים ליד העיר העתיקה, ואחרי 'קפה ראשון בליון' (שכולל ביקור דל קלוריות בפטיסרי הצמוד) מוצאים בקלות ובמהירות לא אופיינית לנו את מוזיאון המריונטות (**) בעיר העתיקה.

המוזיאון קצת מאכזב. בובה ועוד בובה ועוד בובה ועוד בובה... חסרה השקעה בתפאורה סביבתית: תאורה, מוסיקת רקע מתאימה, עיצוב שונה לאולמות...
מה שכן לפחות חמים ונעים שם.

יוצאים מהמוזאון ומסתובבים בסמטאות של העיר העתיקה המקסימה (****)

משם מתחילים לטפס במדרגות לגבעת פובייר ממנה אמורה להיות תצפית יפה על העיר וכנסייות מרשימות.

העלייה במדרגות לא קלה (יש אפשרות גם לעלות ברכבל) ובכלל ההליכה לא נעימה. קר מאד. רוח מקפיאה, וטיפטופים.
התצפית מלמעלה מרשימה (***). כל ליון פרוסה למרגלותינו, ורואים איך כל מרכז העיר הוא בעצם חצי אי שממוקם בין שתי נהרות. מצד שני הקור למעלה על הגבעה החשופה מתחיל להיות בלתי נסבל ואנחנו בורחים להתחמם בכנסייה.

הכנסייה יפיפייה. אנחנו יושבים בה שעה ארוכה ובוהים בתדהמה בציורי הקיר המרשימים שכולם מורכבים מפסיפס אינסופי.

לאחר שאזרנו כוחות והפשרנו יורדים חזרה לעיר העתיקה. במקרה נתקלנו ב-'מוזיאון המיניאטורות והעיצוב לקולנוע' (*****).

צרפתים תחמנים: בכניסה למוזיאון יש קומת כניסה שהיא בחינם. המיניאטורות שם כל-כך מרשימות ומרהיבות שאי אפשר שלא להכנס לשאר המוזיאון. שהוא כמובן בתשלום...

המוזיאון הוא בעצם שני מוזיאונים שונים: אחד למיניאטורות והשני לעיצובי דמויות קולנועיות. למעשה לא ברור מה הקשר בין שני הדברים. לצרפתים הפתרונות.

המוזאון מדהים. עוצר נשימה. בילינו בו המומים מעל 4 שעות ופשוט לא יכולנו לעזוב אותו.
אין גבול לרמת הדיוק, היצירתיות, והגאוניות שביצירות המוצגות שם שחלקן הזויות לחלוטין:
למשל מיניאטורה מדוייקת ושנונה להפליא של אולם אופרה בשיפוצים, או פאב בבוקר כשפורקים בו סחורה, או אולם תאטרון אבל מהצד של הבמה החוצה. הכל חד, שנון, ויפיפה.
אסור, פשוט אסור לוותר עליו למי שמגיע לליון. מדהים, כבר אמרתי???

יוצאים מהמוזיאון החמים והנעים לסיבוב נוסף בעיר. מחפשים את ה-'מעברים הסודיים' -; מדובר במעברים פנימיים בין חדרי מדרגות של בתים עתיקים ששימשו למסתור מפני הנאצים ובתקופות קדומות יותר פשוט קיצורי דרך מהנהר לעיר -; או לפחות ככה אמרה המדריכה הבריטית של הקבוצה אליה נדבקנו...

 אחרי קבב מעולה לארוחת צהריים, חצינו חזרה את הנהר מהעיר העתיקה לעיר החדשה. ליון החדשה היא עיר צרפתית אלגנטית ויפיפייה. אדיס, מכורבלת במעיל עבה, מאוהבת. בליון כמובן. אני, בסווצ'ר דקיק מהארץ רועד בכל הגוף וכבר מזמן איבדתי תחושה בכפות הידיים שלי...

ראדאר רשתות האופנה המפותח של אדיס מזהה בקצה השני של העיר חנות של celio והיא גוררת אותי לשם ברגישות אך בנחישות. כן. הם מקבלים אמריקן-אקספרס. ותוך כמה דקות אני יוצא משם עם מעיל בצבע סגול - שעתיד להפוך לאחד מסמלי המסחריים בחורף שלאחר מכן...

הטיפ היומי: לא לוותר על ליון. היא שונה ומיוחדת. גם מי שבא לשבוע, ולמרות שיש כל-כך הרבה טבע מדהים באיזור. ואולי דוקא בגלל זה...

יום 4 -; אנסי, ואיזור אגם אנסי.

ריצת הבוקר סביב האגם בישרה שינוי חיובי במזג האויר. עדיין קר אבל פחות עננים ורואים (לראשונה!!!) שמיים כחולים פה ושם.

גם המארחים שלנו אופטימיים: התחזיות אומרות שהגשם נגמר ומפה מזג האויר ישתפר ויתחמם בהדרגה.

היעד הראשון שלנו הוא הקניון gorges du fier (***)
הנחל נמצא 20 דקות לפני אנסי וזהו מסלול הליכה קליל ממש על שפת הקניון. החלק המרשים הוא בערך 7 דקות הליכה לכל כיוון. הקניון יפה, בהחלט שווה ביקור למי שמגיע לאיזור אנסי אבל פחות מרשים מקניון 'השטן' אותו ראינו ביום הראשון.

 מתקדמים לכיוון אגם אנסי מתוך כוונה לבקר בכפרים מסביב לאגם ולטפס לכיוון פסגת פורקלז (col de forclaz) המשקיף על האגם.

 אגם אנסי מדהים ביופיו. עוצרים בכפר היפה Talloires (***) ממנו מתחילים לטפס לכיוון דרך פורקלז **** (route de la forclaz) שאמורה להביא אותנו לפסגה.

עוצרים בדרך בבית קפה כדי לקבל הוראות הגעה יותר מדוייקות ובוחרים להתעלם באלגנטיות מהמלצר המקומי שמתעקש להסביר לנו בטעות שהדרך לפסגה סגורה ('פרמה מסייה, פרמה...')

באמצע הדרך תמרור מאיר עיניים: הכביש חסום. 'זו טעות'שכנענו את עצמנו. 'ודאי שכחו להוריד את התמרור מהחורף הקודם' הרי יום יפה היום. למה שיסגרו את הכביש? ועוד כשאנחנו צריכים להגיע? כל הדרך מישראל? מה ההגיון?

כעבור עוד כמה ק"מ - מחסום.
לאחר היסוס קל אנחנו מנווטים את עצמנו לעקיפתו. בשמחה רבה אנחנו רואים עוד 3 רכבים עושים בדיוק כמונו מאחורנו...

הנופים בטיפוס מרהיבים. שדות אחו מלאי פרחים בכל הצבעים, פרות רועות, צלצולי פעמונים, הכל נראה כאילו לקוח מהיידי בת ההרים. והכי חשוב: השמש מחייכת אלינו...

2 ק"מ מהפסגה הדרך חסומה. הפעם מחסום שאי אפשר לעבור עם הרכב. שנינו מסכימים ש-'אם כבר טיפסנו עד לפה אז מה הבעיה להשאיר את האוטו על הכביש ולעשות ברגל את 2 הק"מ טיפוס שנשארו עד הסוף?...'
בזהירות אני מסובב את האוטו בכביש הצר והתלול כדי שיהיה 'מוכן לירידה' ומתחילים לצעוד.

אחרי פחות מעשר דקות של עלייה תלולה שוב מחסום. הפעם כזה שאי אפשר לחצות. לא ברגל. אולי בסנפלינג. בצער רב אנחנו מפנימים את הויתור על פסגת פורקלז וצועדים חזרה לכיוון האוטו.
 לפחות הוא כבר מופנה לירידה.



יורדים בכביש המדהים חזרה לכיוון אגם אנסי. כל כמה מאות מטרים יש תצפית מרהיבה על האגם והכפרים שמסביבו. פשוט יפיפה.
מקיפים את האגם ומגיעים לעיר עצמה. לשמחתנו מגלים שהחנייה ביום ראשון היא בחינם. לצערינו מגלים את זה אחרי שכבר שלשלנו 2 יורו למכונה...

אנחנו רעבים ונכנסים לפיצרייה שנראית קצת מוזנחת ומזמינים שתי פסטות. מעולות.
אנחנו יחידים במסעדה, ובעל המסעדה הוא 'בנדוד' - אדיס מהרהרת ש-'בטח הוא יהיה בשוק אם יגלה שאנחנו ישראלים' ובדיוק באותו רגע הבנדוד אכן ניגש אלינו לנהל שיחת סמול טוק קלה באנגלית שבורה.

השאלה המיתולוגית 'where are you from' כמובן לא מאחרת להגיע, ובעקבותיה התשובה הכנה (לא. אנחנו לא מנופפים בישראל, אבל גם לא מתכוונים להתבייש בה...) -
משום מה בשלב הזה השיחה הידידותית נקטעה, המסעדן מלמל משהו בצרפתית וברח למטבח...

אנחנו מסיימים לאכול ולוקחים מהנמל של אנסי שייט על האגם (***).
 למרבה ההפתעה נהננו יותר מהקפת האגם הממונעת, המאפשרת עצירות בכפרים מאשר השיט: קודם כל כי בשייט היה קר מאד, ושנית - איך לא -; ההסברים המייגעים בצרפתית ברמקול שמסוגל להכריז על פינוי רצועת עזה...



האגם (****) מרהיב ביופיו, בין אם מתוכו ובין אם מחוצה לו.

לאחר השיט שוב יצאה השמש ואנחנו שוכרים אופניים ומתחילים לדבש סביב האגם.

לקנא בהם, בצרפתים: הכל מוקף מסלולים מסודרים: לאופניים, לרולר-בליידס, להולכי רגל, והכל יפה יפה יפה.

דיבשנו במרץ וראינו איך קשישות אירופאיות בגילאים שבארץ כבר לא יוצאים מהבית בלי פיליפינית צמודה עוקפות אותנו בנינוחות כאילו אין מחר, ועוד אומרות לנו בחיוך 'בונז'ור' תוך כדי...

אחה"צ מוקדש לעיר העתיקה של אנסי (****)
 הסיבוב בה מלבב. על אף שהעיר תיירותית מאד ומצולמת כל-כך (אומרים שבית הכלא הישן שלה שעל התעלות הוא האתר המצולם ביותר בצרפת. יותר מהאייפל או ממונט-סן מישל) היא לא מאכזבת ולא קלישאתית ולמרות גודלה או יותר נכון קוטנה -; היא מלאה פינות חמד.



 מאחר שמזג האויר השתפר ונותרו לנו עוד כשעתיים של אור החלטנו לחזור לאגם בורג'ה דרך היערות ודרך פסגת cret de chatillion -;
למרבה הצער, טעות ניווט אופיינית למדי הובילה אותנו לציר אחר, יפה לא פחות, מקביל לציר שאותו רצינו, אך שממנו אי אפשר לטפס לפסגה...

 הספקנו להגיע חזרה לאגם 'שלנו' ולצפות בשקיעה מדהימה בין ההרים שצבעה את האגם בגוונים של סגול, כחול ואפור

יום חמישי -; שאמוני והמונט-בלאן

התחזיות הצפויות על שיפור נוסף במזג-האויר והשמש המחייכת אלינו דרך החלון משכנעים אותנו שהיום נוסעים לשאמוני למה שצפינו שיהיה ה-'היי-לייטס' של הטיול: הרכבל ל-'אגווי דו מידי'.

הנסיעה לשאמוני על הכביש המהיר לוקחת כשעה ורבע, ולמרות שמדובר באוטוסטרדה, הדרך יפיפיה - בייחוד בחלק האחרון כשמתקרבים לשאמוני ופסגת המונט-בלנט מציצה בכל עיקול.

נוסעים היישר לאיזור הרכבל. המחיר לא זול: 42 יורו לאדם, לא כולל את החלק האחרון: הגונדולה לאיטליה, שעדיין לא פעילה באמצע מאי.

 המראות בעלייה בשני הרכבלים מדהימים: מיערות עבותים וכרי אחו לסלעים צחיחים ושלב ועד למעטה שלג כבד משולב בקצפת עננים...



 מה שכן -; בדיעבד קשה להגדיר את זה כ-'היי לייטס' של הטיול: העלייה ברכבל סגור ומחניק עם עוד כמעט שישים אנשים, חלקם - איך לאמר בעדינות מבלי לפגוע בעם הצרפתי - לא ממש חובבי מקלחת או צחצוח שיניים היתה לא נעימה בלשון המעטה (***)



 הקור למעלה הוא 10- (מינוס עשר!!!) ולמרות ששמנו את כל מה שיש לנו: צעיף של מכבי נתניה, גטקס, גופיות טרמיות, כובעים, ומעיל סגול שנקנה ב-celio בליון יומיים קודם - זה ממש לא הספיק -; כך שאי אפשר להשאר שם למעלה יותר מעשר דקות -; רבע שעה. אז יוצאים, מצטלמים, מתפעלים ויורדים חזרה...



 למטה, בשאמוני, מגלים לשמחתנו שמש אביבית ונעימה. הטמפ' לראשונה מעל 20 מעלות, ואנחנו אוכלים ארוחת צהריים במסעדה ממש על הנהר ונהנים מהחיים.



 שאמוני (****) היא עיר יפיפיה: הנהר זורם באמצע, הכל מוקף פסגות מושלגות ויערות והמונט-בלאן נשקף מכל פינה. המדרחוב שלה יפיפה ומפוצץ מסעדות, בתי קפה וחנויות. בקיצור עיר כיפית.



 אנחנו ניגשים לטוריסט אינפורמיישן ומבקשים מהבחורה החביבה והחייכנית מסלול הליכה יפה, קליל לשעה וחצי - שעתיים הליכה.
 הבחורה ממליצה לנו על מסלול שעובר דרך היערות ואמור להגיע לאגם נחמד באיזור. הוא מדגישה שזה מסלול קליל וכיפי - מקסימום שעה וחצי.

השעה וחצי הראשונות כוללות טיפוס תלול בתור היער. ואחרי הטיפוס הזה מגיע עוד טיפוס. ואחריו עוד אחד...

בדרך עוברים בין כפרונים קטנטנים עם עיזים וכבשים שמלחכות להן עשב כאילו אין מחר, צועדים בתור יערות מקסימים, כשאחת לכמה זמן יש נקודת תצפית כשכל שאמוני המוקפת פסגות מושלגות נפרשת מתחתינו.
המסלול יפיפיה (****). רק שהיה מפרך למדי ולקח 3 שעות...
 בסופו, אגב, מגיעים לאגמון שנמצא בערך 10 דקות צעידה מהטוריסט אינפורמיישן. הגיון אלפיני.

הטיפ היומי (והנדוש): לפעמים האטרקציה הכי מרשימה היא זוג רגליים, נעלי הליכה ובקבוק מים

יום 6 -; פארק לאומי בוז' (massif de bauges)

פארק לאומי בוז' הוא איזור הררי ומיוער שתחום למעשה בשטח שבין אגם בורג'ה (האגם 'שלנו') ובין אנסי ממזרח ושאמברי מדרום.
הוא כולל כמה מההרים המרשימים בחבל סבואה: הסמנוז והרוורד וכמה מהתצפיות היפות באיזור.
האיזור כולו יפיפה.

היעד הראשון הוא פסגת שטיון (***) cret de chatillion. כן -; בדיוק זה שאותו פספסנו יומיים קודם.
הדרך יפיפיה, במיוחד בחלקה הראשון שעובר (שוב) בין מרבדי פריחה מדהימים בשלל צבעים: צהוב וסגול ואדום, ופרות וכרי אחו ויערות עבותים...
הפסגה עצמה קצת מאכזבת לדעתנו -; בטח לא מצדיקה 3 כוכבי מישלן - ובטח שיפה פחות מתצפיות אחרות שראינו. למרות שיש תצפית יפה לפסגות המושלגות מסביב, מדובר בקרחת יער טרשית (סביר להניח שבגלל החורף הקשה אם היינו באים חודש קדימה האיזור היה מתמלא בכרי דשא) וסחופת רוחות.

לטייל ממש ברגל אי אפשר בגלל הרוחות והקור. אז נכנסים לבית הקפה שעל הפסגה ומקבלים את הקפה הכי גרוע שקיבלנו בצרפת (שזו, אגב, תחרות לא קלה. למעט בפאריז, הם פשוט לא יודעים להכין קפה) ונוסעים לכיוון נקודת הפסגה שעל הר mont revard (*****)

הדרך לשם עוברת דרך יערות מחט ומטפסת לנקודת תצפית מדהימה -; אולי המרשימה ביותר שראינו בטיול. יש מהרוורד תצפית פנורמית על אגם לה-בורג'ה והמדרונות המיוערים מסביבו לכיוון אחד ולכל הפסגות הגבוהות מכל כיוון אחר כולל המון בלאן.

מרהיב. פשוט להשכב על הדשא בין היערות, לשאוף את האויר הצלול ולבהות בנוף המדהים. במקום, אגב, יש מצנחי רחיפה. למי שבעניין - זה נראה כמו המקום המושלם לנסות.

התכנון המקורי -; לטייל רגלית מהפסגה לכיוון הכפר פקלז דרך היערות המקסימים נדחה.
 אחרי המסלול הקשה יום קודם, בשאמוני, אנחנו במצב-רוח של עצלנים. אז מטיילים קצת ביערות שמסביב, שמכל גיחה מהם מגיעים לעוד נקודת תצפית מדהימה על האגם ובסוף נפרדים מהאיזור ונוסעים לכיוון אגם thuile (***)

זה אגם הררי פצפון. הדרך אליו (כרגיל...) יפיפיה ועוברת דרך עוד ועוד יערות וכפרים קטנטנים ומקסימים שבכולם כנסייה עתיקה ויפיפיה, בולנג'רי, פטיסרי, וכמובן בר מקומי...
 האגם חמוד, מוקף פרחים -; ולמרבה השימחה יש גם שולחנות פיקניק ואנחנו פורסים את התכולה שרכשנו מבעוד מועד ועושים פיקניק על שפת האגם.



אחרי כמות הטבע והנופים שראינו ביום הזה שנינו תמימי דעים שאנחנו קרובים ל-'קצה גבול היכולת לעיכול נוף ליום אחד' אז נוסעים לכיוון שאמברי שנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה -; ממש מתחתינו.
העיר העתיקה של שאמברי (***) היא עיר רנסנסית מהודרת, עם המון חצרות פנימיות לבתים העתיקים...

מה שחיבבנו בה , זה שבניגוד לערים אחרות כמו אקס לה בן שמשדרת אווירה מבוגרת מאד, בשאמברי יש אווירה 'צעירה' יותר וזה בגלל האוניברסיטה האיזורית שנמצאת שם.
זה מורגש מאד בפאבים שנותנים הרגשה תוססת , רועשת ועליזה... מזכיר קצת אוירה של פאבים ירושלמיים...
אדיס אפילו נסחפה והציעה ש-'אולי ננסה למצוא פה איזה מועדון טוב?...'

 במקום זה מוצאים מסעדה הודית נחמדה ומסיימים את הערב בפאב עם הסטודנטים המקומיים.

הטיפ היומי: זהירות, נופים!!! מתברר שנוף מדהים, יום אחרי יום, עשוי לגרום לאדישות קלה כלפי פסגות, הרים, יערות, ואגמים נוספים

יום 7 -; 'דרך האלפים הגבוהים' (*****) כביש D925

מתעוררים לעוד בוקר מקסים ושמשי ומחליטים על יום טיול רכוב לדרך האלפים הגבוהים

היעד הראשון: העיירה conflans (****) -; שם שתינו אספרסו מעולה של בוקר והסתובבנו בעיירת ימי הביניים המקסימה והציורית.

נכון -; יש המון עיירות כאלו באירופה ובצרפת בפרט אבל מה שהקסים אותנו בזו שחיים בה אנשים ולא רק תיירים: רואים נשים תולות כביסה במרפסות ואנשים משקים עדניות ומקומיים הולכים לקניות...שזה דבר שלא ראינו בעיירות אחרות מהסוג הזה שנותנות הרגשה כאילו שהן קצת רק הצגה לתיירים.

משם עלינו על כביש 925. כל הדרך לבורג' סן מוריס הוא פחות מ-100 ק"מ אבל זה יום טיול מלא ועמוס.

הנוף משתנה בצורה דרמטית: מתחיל מנסיעה מסמרת שיער בין יערות עבותים ופסגות מושלגות.
 בהמשך מטפס הכביש לכיוון סכר רוזלנד (****). מדובר באגם היקוות מלאכותי שאוגר מימי הפשרת שלגים. האגם מדהים ביופיו והפסגות המושלגות מסביב יוצרות מראה פשוט מכשף.



כהרגלנו -; גם פה עשינו פיקניק בין הפסגות המושלגות והאגם המרשים. מה שכן -; מסלול הליכה לא היה אפשרי לעשות. קררררר...

מסכר רוזלנד הכביש ממשיך להתפתל לכיוון מעבר ההרים רוזלנד.
אנחנו מטפסים ומטפסים בכביש הצר והחד. המהירות הממוצעת לא עולה על 20 קמ"ש. מזג האויר מתענן, ומתקדר ו... מתחיל לרדת שלג. בהתחלה פתיתים קלים, ואח"כ ממש שלג!!!!
מסביב הכל לבן והמראה מדהים. כל כמה מאות מטר רואים רכב אחר (של תיירים...) שעוצר כדי לזרוק שלג אחד על השני...

לבסוף מעבר ההרים נגמר ומתחילים לרדת חזרה לכיוון העמק לכיוון בורג'-סן-מוריס.

העמק מדהים ביופיו. אנחנו עוצרים 'לנוח' מהנהיגה המפרכת (אני מותש מהנהיגה ואדיס מלהעיר לי כל שניה לנסוע יותר לאט...)

 למטה בעמק שוב זורחת שמש והשמיים כחולים, והציפורים מצייצות, ובכל נקודה לצד הדרך יש נחל וכרי דשא מקסימים ומפלים ויערות, רק להזרק על איזה סלע ולהקשיב לשאון המיים השוצפים ולהנות מהשמש החמימה -; כאילו השלג והקור של לפני חצי שעה היו דמיון.



בסוף הגענו לבורג' סן מוריס (***) -; שהיא, כמה מפתיע, עוד עיירונת חמודה עם מדרחוב מקסים.
יושבים בשמש החמימה, מתפעלים מהנוף המדהים ומהחיים הטובים ומחסלים מנת גלידה ענקית...

רוב האטרקציות בעיירה סגורות במאי: רכבת השיניים לרכס עוד לא פועלת וגם לא רכבת התיירים המקומית. מעבר סן ברנרד לכיוון איטליה יפתח רק באמצע יוני - אבל האמת שזה לא כל-כך משנה לנו אחרי כמות הנופים שזכינו ביום הזה.

אז חוזרים לאגם 'שלנו' הפעם בדרך מהירה ונוחה הרבה יותר -; מי מסוגל לעשות כזה מסלול פעמיים ביום הלוך ושוב? בטח לא אני...
 מגיעים לאגם 'שלנו' כמעט לשקיעה -; קונים אוכל ויורדים לחוף לפיקניק 'שקיעה' כיפי במיוחד



הטיפ היומי: למי שמבקר באיזור מומלץ שלא לטייל את דרך האלפים הגבוהים בתחילת הטיול. אח'כ הכל נראה קצת פחות

יום 8 -; רכבת כורים ויומולדת באנסי.

רכבת הכורים של la mure (***) נמצאת במרחק שעה ורבע נסיעה דרומה -; דרומית לגרנובל.

ס"הכ יוצאות שתי רכבות ביום. אחת בבוקר ושניה ב-14:30 בצהריים.

התכנון המקורי היה לשלב באותו בוקר טיול באיזור שמורת הורקור.

 אבל בבוקר פשוט לא התחשק לנו...

גודש. זה מה שהרגשנו אחרי כמות הנופים והמראות והחוויות של השבוע האחרון.

אז הוחלט לותר על הורקור (ואולי לשמור אותו לטיול אחר, אולי פרובנס הצפונית בעתיד...), ולבלות בוקר רגוע על האגם 'שלנו' לפני שיוצאים ליום טיול...
אז אחרי בוקר מקסים של בטלה עם ספר מול הנוף יצאנו לכיוון לה-מור..

מכיוון שביום הזה חגגתי יומולדת, המארחים שלנו, שפשוט יודעים כל דבר שקשור לאיזור הזה, ידעו אותי שהצגת תעודה עם תאריך לידה יזכה אותי בכרטיס חינם לרכבת...

 מדובר ברכבת ששימשה בעבר כורי פחם להגיע למכרות והוא נוסעת על מסילה צרה בדרך יפיפייה שעוברת בין אינספור אגמים וסכרים. מראה מרהיב ויפיפיה שלא זכה לתיעוד בשל לכתה לעולמה בטרם עת של מצלמתנו דוקא ביום זה.



תחנת הרכבת היא הומז' צרפתי נחמד לתקופת המערב הפרוע: ברקע מתנגנת מוסיקת דיקסילנד עליזה, וכל עיצוב התחנה מזכיר את מכרות הכורים של פעם -; הם אפילו שימרו שם מעין מזנון עתיק 'של פעם' עם המחבטות והסירים הישנים שם היו מטגנים מנצ'יז לכורים האמיצים.

לשמחתנו אנחנו מגלים שאנחנו היחידים על הקרון.

מה שכן -; הנסיעה, כמה מפתיע, מלווה בהסברים טרחניים ובלתי נגמרים, בצרפתית כמובן, מפי מדריכה חדורת מוטיבציה וחמושה ברמקול אימתני.

בדרך, ממש לפני התחנה בה מחליפים רכבת וחוזרים חזרה, עצרנו במכרה פחם. מדובר במוזיאון בו אפשר לצפות בביגוד ובציוד הישן של הכורים, לצפות בסרט הסבר (בצרפתית כמובן) ולרדת לסיור במכרה עצמו.
 למעשה המילה 'אפשר' אינה מדוייקת...

 כדי לבקר במכרה (**) חייבים קודם כל לעשות סיבוב של 20 דקות במוזיאון, לצפות בסרט בהקרנה קולקטיבית לנו ולעוד כעשרה פנסיונרים צרפתיים ואז לרדת עם מדריכה אסרטיבית לסיור במכרה.
הסיור, כמובן, מודרך. ההדרכה, נו באמת... בצרפתית.

ניסינו, כמו ביום הראשון, להתרחק מהקבוצה ולהסתובב לבד במכרה. בניגוד להצלחה בקניון השטן הפעם נחלנו כישלון חרוץ. המדריכה 'הזעיקה לעזרה' מדריך נוסף שפשוט נצמד אלינו, בנימוס אך בנחישות, ורמז לנו שאסור לנו לברוח לקבוצה...

סוף כל סוף הסיור נגמר ונמלטנו לנו חזרה לכיוון הרכבת חזרה...

 אגב -; הרכבת חזור עושה את אותו מסלול כמו ברכבת הלוך -; מה שלא מונע מהמדריכה עם הרמקול לחזור שוב על אותם ההסברים.

לסיכום: הנופים שנשקפים מהרכבת מרהיבים. אנחנו פחות התחברנו לחווית הרכבת עצמה בה אין לנו שליטה על מתי עוצרים. גם ההסברים הטרחניים והקולניים, מהם לא הבנו מילה, הציקו

כל שנותר כעת הוא להחליט איפה 'חוגגים' לי יומולדת.

ההחלטה מאד קלה -; חוזרים לאנסי המקסימה - הפעם לביקור ערב -; כי איזה מקום יכול להתאים יותר מהעיר המדהימה הזו לחגוג?

אז תוך שעה ורבע היינו באנסי, וצפינו שוב באגם המקסים בשקיעה והסתובבנו בין התעלות והסמטאות שהמראה שלהן בחושך עם התאורה המיוחדת על המים פשוט מכשף, ואכלנו ממש מול מוזיאון בית-הכלא
 במסעדה יקרה שהיא לחלוטין מלכודת לתיירים וחשבנו לעצמנו שבעצם 'אם האוכל טעים אז מה זה משנה אם זו מלכודת תיירים הרי בעצם אנחנו תיירים, לא?...'

הטיפ היומי: לא לוותר על אנסי בחושך. מראה מכשף.

יום 9 -; פארק chartreus (*****)

מתעוררים בבוקר ומנסים להפנים את העובדה האבסורדית שהיום זה יום הטיול האמיתי האחרון שלנו.

מחר יש לנו עוד יום כמעט מלא אבל הוא מוקדש להגעה לז'נבה, רכבת לציריך, וכמה שנספיק נטייל בציריך -; בקיצור יום 'טיול אמיתי' אחרון.

מתלבטים האם לבקר במערות הנטיפים שבשרטרז -; מצד אחד זה שונה מכל מה שעשינו עד עכשיו, מצד שני, קצת אבדה סבלנותנו לסיורים המודרכים ולהסברים האין-סופיים. אז מחליטים לנסוע לכיוון שארטרז ואז להחליט לפי מזג-אויר..

הנוף בשמורה עוזר נשימה. הנסיעה עוברת בקניונים צרים שעוברים מעל נהרות שוצפים ומפלים ויערות צפופים.
את אספרסו הבוקר אנחנו שותים בכפר המתוק להפליא -; saint Pierre d'entremont
אין בו שום דבר מיוחד. פשוט סתם עוד כפר יפיפיה מוקף הרים, ויערות, שבמרכזו עובר נחל מקסים.

אנחנו מוצאים בית קפה פתוח ויושבים בחצר שלו ממש על שפת הנחל הזורם.
מזג-האויר חמים ונעים.
מחליטים בינתיים לותר על המערה ולצאת למסלול הליכה לא רחוק מהכפר -; לכיוון saint meme (*****) שמגיע למפל יפה שאפשר אפילו לראות אותו קטן קטן מהכפר עצמו.

נקודת ההתחלה של המסלול היא פשוט גן עדן. אין דרך אחרת לתאר אותה: נחל שזורם עם מפלונים קטנים בין כרי עשב ירוקים ומרבדי פריחה צבעוניים כשהכל מוקף בהרים נישאים ויערות.
במקום יש קיוסק קטן, שרק בדיעבד התברר לנו שאפשר לשתות שם את ליקר שרטרז המפורסם...

מנקודת ההתחלה יש מגוון מסלולים ברמות אורך וקושי משתנות.
ההליכה (כשעתיים וחצי הלוך ושוב) והטיפוס עד הרכס די מפרכים אבל אין מילים לתאר כמה הנוף מרהיב: הצעידה ממש בתוך סבך יערות 'אווטאר' שמלאים שרכים ומפלים ונחלים, ומשם מטפסים למפל עצום ראשון, ומשם למפל שני ומשם למערה ממנה בוקע המפל בשצף קצף...

בסוף המסלול יורד חזרה ל-'גן העדן' וכל מה שנותר לנו לעשות, אחרי פיקניק זה פשוט לחלוץ נעליים, לטבול את הרגליים בנחל, להשתרע בעשב הרך בין מרבדי הפרחים, לעצום עיניים, ולנמנם שנת צהריים קלה...

מפה לשם, אחרי המסלול המפרך, והתנומונת בעשב, והפיקניק והקפה של הבוקר השעה כבר 16:30.

למערה אין טעם לנסוע -; היא עוד מעט נסגרת.

והאמת? אחרי היום המושלם הזה גם כבר אין חשק.

 אז נוסעים לאגם aiguabeettle (***) הסמוך, את ההמלצות עליו קיבלנו -; לא פחות ולא יותר -; ממכשיר הג'י.פי.אס שלנו:

מתברר שיש במכשיר אופציה לקבל אטרקציות תיירותיות הסמוכות למקום שבו אנו נמצאים.
ולא משנה איפה טיילנו בשבוע הזה, מכל מקום הוא 'התעקש' להמליץ לנו אך ורק על מקום אחד: אגם אגווה-בלט.

אז לשמחתו הרבה אנחנו נוסעים לאגם שנמצא ממש קרוב, ומגלים אגמון נחמד, לא פחות אבל גם לא יותר.
במדריך מישלן כתוב שהאגם הזה הוא החם ביותר באיזור ושהמים שלו נעימים לשחיה רוב השנה - מה שהוכח מהר מאד כשטות מוחלטת, המים היו קפואים ואין לי ספק שהכתב של מישלן לא טרח מעולם להכנס לשחות בו. בטח שלא במאי. בכל מקרה, מספיקים לחטוף שחייה קצרה ושעת שיזוף על גדות האגם וחזרה לאגם 'שלנו'

על יד האגם שלנו, קצת לפני השקיעה אנחנו מגלים שמזג-האויר החמים והאביבי שהגיע הוציא את המקומיים מהבתים והחוף מלא בנופשים ומשתזפים...
אז בלית ברירה מורידים חולצה וקופצים לשחיונת נוספת באגם שלנו.

 את הערב האחרון אנחנו מבלים על המרפסת בצימר המשקיפה לאגם עם בקבוק יין.

יום עשירי -; ציריך, וטיסה הביתה

בבוקר נפרדים בצער רב מהצימר, מהאגם, מהמארחים שלנו, ומחבל הארץ המקסים והיפיפיה הזה.
ונוסעים לז'נבה.

למרות ההסבר המפורט שקיבלנו מהמארחים שלנו איך להגיע לצד הצרפתי של נתב'ג ז'נבה מבלי להתבלבל - אנחנו מסתבכים ומגיעים דוקא לצד השוויצרי. ואז מסתבכים שוב ובסוף מצליחים להגיע לצד הצרפתי, להזדכות על הרכב (אצל אותה פקידה שזכרה היטב את אדיס) ולקחת רכבת לציריך.

שדה התעופה של ציריך הוא מקום איום ונורא. אין בו שום טוריסט אנפורמיישן מאוייש בבני אדם -; רק בשלטים, והניסיון לקיים איזשהו דו שיח עם תחנת האוטובוס שם נדון לכישלון.
בסוף עולים על רכבת שמורידה אותנו במרכז העיר.

עד הטיסה מספיקים להסתובב כמה שעות בציריך ברחובות העיר העתיקה היוצאים מה-'בנהוף-שטראוזה' וסביב האגם שסביבו המון הופעות רחוב מסוגים שונים.
היום חם ממש- ואנחנו מרגישים שזה ממש הכנה לחזרה לארץ.

ציריך תוססת, יפיפיה, צעירה, מלאת חיים, אבל אני לא סובל אותה מהשנייה הראשונה...

אולי בגלל המחירים המופרעים של כל פחית שתיה שם, אולי משהו אחר, ואולי סתם העיתוי של סוף הטיול.

 בעשר וחצי עולים על מטוס וחוזרים לארץ