החוף המערבי (ארה"ב) ומקסיקו 32 יום

21 לספטמבר 2012
את הטיול תכננו חצי שנה מראש, מה שאומר קריאה של מסלולים שאחרים עשו לפנינו, סימון המקומות המבוקשים, הלבשתם על המפה וציור מסלול שמתחשב באי היכולת לנסוע במכונית יותר מחמש שעות ביום ( עם חריגה קלה באחד המקרים מחוסר ברירה), חישוב הימים וחיפוש לינה. המוטלים נבחרו על פי מיקומם, מחירם, אינטרנט אלחוטי חינם ואם אפשר גם משהו לאכול בבוקר. המחיר הממוצע ששילמנו היה בין חמישים למאה דולר, תלוי במיקום (מחיר לחדר ללילה) והיו מלונות שהגישו ארוחת בוקר לא רעה - בעיקר מאפים, פירות ואפילו וופל בלגי בהכנה עצמית. רמת האינטרנט היתה לא אחידה, בחלק מהמקומות היה אינטרנט מהיר (בעיקר רשת "סופר 8") ובחלק פשוט קטסטרופה. גם את הטיסה הזמנו דרך האינטרנט הרבה זמן מראש, והמחיר הזול ביותר היה דרך לונדון. במבט לאחור, בדרך חזרה היינו מעדיפים טיסה ישירה של אל על מלוס אנג'לס לתל אביב שהיתה מגיעה הרבה יותר מהר.
כשנחתנו בלוס אנג'לס ישנו במלון ליד שדה התעופה ללילה אחד. למחרת הלכנו לקחת את הרכב השכור שהזמנו דרך "דולר".

22 לספטמבר 2012
ב"דולר" הוצע לנו לשדרג את המכונית, כי אנחנו בהתחלה הזמנו גודל בינוני אבל כמות המזוודות שכנעה אותנו להחליף למכונית מרווחת יותר בתא המטען על מנת שהמזוודות לא ייראו מבחוץ. לבסוף שכרנו "אימפלה" ועשינו איתה מעל 5000 קילומטרים ב22 הימים הבאים. כמו כן, אחרי שבדקנו מספר אפשרויות, החלטנו לקנות GPS חדש עם תוכנה לארצות הברית מהארץ באמצעות דיל שהופיע באתר דילים. הGPS הוביל אותנו בביטחה למעט פעם אחת כשהוא לא הכיר כביש חדש, ופעם אחת כשבטעות כיוונו אותו על "הדרך הקצרה" ולא "הדרך המהירה" והוא הוביל אותנו לדרך הרים שנועדה לרכבי שטח. כמו כן ניצלנו הרבה את ה"קארפול" שנועד ליותר מנוסע אחד, מה שחסך פקקים. הנסיעה הראשונה שלנו היתה לסאן דיאגו, שם ביקרנו בעיירה "לה חויה" הציורית- עיירה עם חוף ים יפיפה שלידו הצטלמו זוגות מתחתנים רבים, וכמה כלבי ים על צוק. את ארוחת הערב הראשונה שלנו אכלנו ברשת JACK IN THE BOX כי שם היו מבצעים רבים כמו המבורגר גדול, צ'יפס גדול ושתיה בפחות מחמישה דולרים. חשוב רק לזכור שלא בכל מקום יש מבצעים זהים וצריך לבדוק מה משתנה מסניף לסניף. עוד רשתות שהיו משתלמות היו "ברגר קינג" ו"קנטקי פרייד צ'יקן" שהציע מבצע על "ארוחה משפחתית" שבהגשתה הפכה ל"ארוחה לגדוד" ובמקום עבור שלושה אנשים זה יכל להאכיל פי שניים בשקט. גם דיינר מרשת "דניס" הציע מנות יפות במחירים סבירים מאד. הרבה מהמקומות מציעים שתיה בסגנון ה"ריפיל" ממכונות הקולה.

23 לספטמבר 2012
טיול בפארק בלבואה ואחר כך יום ארוך בגן החיות של סאן דיאגו. את הכרטיסים הזמנו מראש באינטרנט. שווה להביא שתיה וכובע. בכרטיס שלנו היה משולב גם סיור באוטובוס שמראה את הפינות השונות בגן ומאפשר תכנון המסלול. מעבר לזה הכרטיס כלל גם רכבי "הופ און הופ אוף" שאפשר לתפוס כדי לחסוך הליכה וגם נסיעה נחמדה ברכבל. אנחנו תפסנו את האוטובוס הראשון של הבוקר, כשעוד לא כל כך חם. ישבנו בקומה העליונה (כובע חובה!) וגם קיבלנו הסברים על החיות שראינו בדרך. הגן דורש הרבה הליכה וכמעט יום שלם, אפשר ורצוי להביא אוכל ולא לקנות בפארק.

24 לספטמבר 2012
"עולם המים" של סאן דיאגו. גם כאן היו לנו כרטיסים מהאינטרנט. יש לציין שכשקונים באמצעות שובר מהאינטרנט, הרבה פעמים צריך ללכת לקופת שירות מיוחדת שם ממירים את השובר בכרטיס. חבל לבזבז זמן על תור רגיל ואז לגלות שצריך ללכת לקופה אחרת. בפארק רכבת הרים ברמה קלה שאיך שעלינו עליה בפעם הראשונה, רק נקשרנו, התחלנו לזוז, וכבר הרכבת התקלקלה והעובדים ייבשו אותנו חצי שעה ואז שחררו אותנו אחד אחד עם מצבר. יש לוקר לשמירת התיקים כדי לא לעלות לרכבת עם תיק, שעה ראשונה חינם. ההופעות מרהיבות, שווה לתפוס מקום כחצי שעה מראש, ולהקפיד לשבת רחוק מהאזורים הקרויים "אזור רטוב" מכיוון שיש ספלאשים רציניים של מים ואחר כך לא נעים להסתובב כך. יש גם "אזורים יבשים" אבל אם הם קרובים מדי לאזור הרטוב, חוטפים גם. הלכנו גם למתקן "ראפידס" - סירה עגולה ששטה בזרם, רק שפה המטרה היתה פשוט להרטיב את הנוכחים ותו לא, אפשר לוותר. מצד שני, מתקן נוסף של קרונית שעפה לתוך המים בשני שפריצים גדולים היתה מאד משעשעת. רצוי להביא מגבת.

25 לספטמבר 2012
נסיעה ארוכה ללאס ווגאס. הדרך מאד משעממת ומונוטונית. עוצרים בCALICO - עיר רפאים של כורי זהב. מקום נחמד להסתובב, הכל חנויות. תחנה הבאה במרכז הקניות של PRIMM, סוג של שכונת אאוטלטים לפני ווגאס. אין יותר מדי מציאות. בערב מגיעים למלון "אקסקליבר" או במילים אחרות "תחנה מרכזית" - הכניסה דרך הקזינו, והשומרים כולם מתעניינים בכל רגע "מאיפה אתם?". מסיימים את הערב בבילוי ארוך ברחוב פרימונט, עם מופע האורות המוסיקלי וכל הקהל. על המדרכות מסתובבים חקיינים שונים (אלביס, מיסטר טי, סנופ דוג ונערות גו-גו) שעובדים על בסיס טיפים ומצטלמים עם אנשים.
בכל מקום הרבה קישוטים לקראת ההלואין שיערך בסוף אוקטובר. לאס ווגאס היתה המקום היחיד שבו לא היתה לנו ארוחת בוקר במלון אבל יש בו סניפים של מקדונלדס, סטארבק וכו' ואפשר לקחת טייק אווי לארוחת בוקר ובכלל. יש גם בופה של המלון שמאפשר כניסה חופשית כל היום אבל עשינו חישוב שלנו אישית, לאור זה שאנחנו מסתובבים ולא ממש אוכלים הרבה, זה לא השתלם (משהו כמו 25 דולר לאדם). בווגאס גם היו המון מעשנים, גם בקזינו וגם ברחוב ובכל מקום, הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר שהיינו בו.

26 לספטמבר 2012
במשך היום הלכנו לחפש חליפות לגברים שבחבורה, הלכנו לאאוטלטים שקיבלנו המלצות אבל הסתבר שהמידה של הבן קטנה במיוחד וקשה להשיג משהו בשבילו. בסוף הפנו אותנו ל"מייסיס" ושם באמת מצאנו, בעזרת אשת המכירות של המקום, את כל החלקים הנחוצים במחיר הגיוני. האמת, החיים בווגאס הם בערב (אלא אם כן נקברים בקזינו), ביום אין יותר מדי מה לעשות. בערב עולים לגג הסטטוספרה - מגדל המחט שעל גגו יש מתקני לונה פארק מפחידים במיוחד. אפשר לקנות בכניסה כרטיסים לכל אחד מהמתקנים. אחר כך עוברים גם במלון סירקוס סירקוס ובבלז'יו למופע המזרקות (לא משהו האמת) ולהתפרצות הר געש מרשימה מאד במיראז' (גם כאן צריך לתפוס מקום איזה עשרים דקות קודם כי יש צפיפות ואם אתם עם ילדים קטנים או סתם לא ממש גבוהים אז יסתירו לכם וחבל, חלק מהמופע זה בתוך המים שמתחת להר הגעש). בין המלונות השונים יש רכבות שמחברות וחוסכות הליכה.

27 לספטמבר 2012
בבוקר בבריכה של המלון- אין שמשיות ואין קולרים. המטרה - לסחוט מכם כסף כמה שיותר על השכרת ביתן מוצל (עם טלוויזיה!) ועל מכירת שתיה. בערב המשך סיור בבתי המלון כולל מופע הפיראטים ב"אי המטמון" , שווה לקרוא מראש מה יש בכל מלון כי הרשימה ארוכה. יש מלונות עם עיצוב מיוחד כמו תקרה של צ'יהולי, מפל שוקולד, ציורי קיר, פסלים, מזרקות ואטרקציות שונות. הנמרים הלבנים של זיגפריד ורוי הם בתשלום ובשעות מוגבלות.

28 לספטמבר 2012
נסיעה ארוכה מאד לאזור הגראנד קניון. בדרך עוצרים בסכר הובר ובעיירה וויליאמס. את הסיור לסכר לא לקחנו, זה נראה קצת משעמם לשמוע הסברים "איך סכר פועל וכמה ליטרים של מים ליום". המלצה שלנו - לנסוע לתחנת המוצא של מסלול העליה על הגשר שמול הסכר - משהו כמו שתי דקות נסיעה ועשר דקות עליה (יש גם מסלול לנכים). התצפית מאד מרשימה ושם ניתן להבין מה ההבדלים בגובה המים. בהמשך סיור לילי בגרנד קניון, מאד מרשים לראות את השקיעה על הסלעים, רק שאחר כך נעשה מאד חשוך והפארק בקושי מואר, שווה להביא פנס קטן. בפארק, כמו ביתר הפארקים הלאומיים יש ברזי מים לשתיה ומילוי בקבוקים (הם מתנגדים למכירת בקבוקי מים בגלל שזה מלכלך את הסביבה ומעדיפים לחלק מים נקיים בברזים בחינם). לגרנד קניון, כמו לשאר הפארקים הלאומיים נכנסים בעזרת כרטיס פארקים - אחד למכונית. אם מתכננים יותר מפארק אחד, שווה כבר לקנות כרטיס שנתי שניתן גם למכירה הלאה. בעקרון אמורים לחתום על זה, בפועל לא בודקים. (לפרטים על כרטיסים כאלה אפשר לפנות אלי במייל [email protected]).

29 לספטמבר 2012
היום השני שהגענו לפארק הסתבר כ"יום הפארקים השנתי" שמאפשר כניסה חינם. באותו יום היתה שם חבורה של סנפלינג שמנקים בהתנדבות כל מה שנופל בתוך הקניון. הם סיפרו על כל מני דברים שנזרקים לשם, בעיקר מטבעות, שהורגות את הציפורים (הן מורעלות מהמתכות במטבעות שהן בולעות) ועל גילויי גופות ומה לא בתחתית הקניון. משם נסיעה ארוכה לPAGE דרך "פרסת הסוס", אגם פאואל וסכר גלן. ב"פרסת הסוס" יש לעקוב אחרי שילוט זעיר במיוחד ולרדת (ואחר כך לעלות) דיונה לא קטנה כדי להגיע לנוף ייחודי של מים וסלעים. קחו שתיה.

30 לספטמבר 2012
קניון ברייס. מסלול מתפתל בין העמודים הגבוהים. ההמלצה היא להתחיל מהצד הלא תלול (נגד כיוון השעון) אבל אנחנו בטעות התחלנו הפוך. זה דווקא יצא טוב כי לעלות היה הרבה יותר קל מהצד המתון. אחר כך מדריך סיפר לנו שההמלצה נועדה פשוט למנוע תאונות של ירידה מהצד התלול. מסלול של קילומטר וקצת שחלקו הראשון (אם יורדים מהצד התלול קודם) הוא המרשים. ארוחת הערב שלנו היתה בדיינר שהתהדר בשלט של "פיצה האט" אבל נראה שזה לא היה המקור לפי האיכות ולפי האיטיות.

1 לאוקטובר 2012
קניון ציון, פחות מוצלח מברייס. (עברנו את הגבול ליוטה, השעון שם שונה, צריך לבדוק!). מסלול מקיף נהר, מסלול לבריכות התחתונות (מאכזב). המון סנאים ובסוף גם כביסה (לכביסה צריך מטבעות של קווטר, אפשר לפרוט במכונה, יש סבון כביסה באריזות קטנות למכירה וגם מייבש, נוח מאד. היה סניף של מכבסה שהיה לו אפילו WIFI חופשי). ליד המלון יש מכונית משטרה ובה בובה מתחזה לשוטרת, חבל שלא הצלחנו צלם יותר מקרוב, רצוי עם דונאט ביד.

2 לאוקטובר 2012
נסיעה ארוכה מאד לכיוון יוסמיטי, עם עצירה בעיר החייזרים "רייצ'ל" ליד אזור 51. בית קפה חמוד עם שטרות של דולר חתומים על התקרה וחייזרים בכל פינה. למעלה יש אפילו "חניון לחלליות". חשוב להתחיל את המסלול עם מיכל דלק מלא מכיוון שאין תחנות בדרך. במקרה חירום ניתן לקנות גאלון או שניים במסעדה ברייצ'ל במחיר יקר.

3 לאוקטובר 2012
נסיעה ליוסימיטי - הפארק די יבש, המפלים התייבשו. אין יותר מדי מה לעשות שם. בדרך עצירה באגם מונו "ים המלח" המקומי. המון יתושים והשירותים הכי מגעילים בעולם ש"מככבים" גם ביוסימיטי עצמה, מי שנכנס מסתכן בהקאה.

4 לאוקטובר 2012
המשך יוסימיטי, כולל פארק הסקוויה. בגלל שהגענו בעונה היבשה, גם האגמים ברובם יבשים חוץ מהאגם התחתון. לכן גם קיצרנו מסלולים שלא מגיעים לשום דבר. שווה לברר אם יש משהו לראות לפני שמגיעים.

5 לאוקטובר 2012
נסיעה לסאן פרנסיסקו. את העיר התחלנו במקום התוסס ביותר "פיר 39" 0- אזור בנמל שנראה כמו גירסה עצומה של נמל תל אביב וכולל חנויות ואטרקציות. הענין הוא שהגענו בדיוק כשהיתה תצוגה אווירית מה שאומר המון מטוסי פעלולים ומטוסי קרב שהחרישו אוזניים ומליון איש היו שם כך שלא היה סיכוי לחנייה (וראינו חניונים שגבו בלי בושה חמישים דולר ליום והיו מלאים). הפתרון שמצאנו היה אוטובוס "הופ און הופ אוף" שעוצר בהרבה תחנות אטרקטיביות בעיר. החסרון היה שהוא נוסע רק עד שש בערב. עוד בנמל - המון אנשי צבא אמריקאי שניסו לשכנע עוברי אורח להתגייס, ועשו הופעות וחילקו כל מני דברים, אמני רחוב, מאפיה מטורפת, חנות לשמאליים ודק שעליו שכבו הרבה כלבי ים בקרבה גדולה לבני האדם שעומדים ומשקיפים עליהם. לקחנו שייט של עשרה דולרים לחצי שעה שמסתובב קצת באזור. בסוף זה היה מיותר כי את אלקטרז והגשר אפשר לראות מאותו מרחק בדיוק מהרבה נקודות בעיר בחינם. אנחנו לא לקחנו את הסיור של אלקטרז בעיקר מחוסר זמן, היינו קצרים בזמן ולהתחיל לראות חדרי כלא לא היה בעדיפות הראשונה. אחרי הנמל נסענו לביקור בכפר האומנים שצף על המים - סוסליטו, צבעוני מאד.

6 לאוקטובר 2012
סאן פרנסיסקו. באמצעות האוטובוס הגענו לתחנות שונות בגשר הזהב ( היה קצת ערפל שנמוג מהר מאד), תצפיות על אלקטרז, צ'יינה טאון, רחוב לומברד המעוקם ועוד קצת חגיגות בנמל. בכלל , רחוב לומברד מאד משעשע אבל תחנת האוטובוס היתה בתחתית רחוב אחר וכדי להגיע ללומברד צריך לעלות רחוב תלול במיוחד. אחר כך מגיעים לנקודה העליונה ורואים את כל המכוניות שנהנות לנסוע בפיתולים. בשני קצוות הרחוב הקטן יש שוטרים שמכוונים את התנועה ואת הסקרנים. זווית הצילום הטובה ביותר היא בחלק התחתון של הרחוב, ולאורך המדרכה יש מדרגות שאיתן אפשר להגיע למטה. ברחוב עצמו יש ריח חריף של בלמים.
בצ'יינה טאון יש הרבה שטויות, ומסעדה בשם "סברה" שהיתה סגורה אבל היה רשום עליה שהיא גלאט כשר ושמנת שוורמה עולה 12 דולר. יש גם פלאפל בשמונה דולרים, קצת יקר.

7 לאוקטובר 2012
מיסטרי ספוט - באמצע שום מקום נכנסים בליווי מדריך לבית משוגע שמושך אותך לקירות וגורם לך לפקפק במה שהעינים רואות. המקום שכוחות המשיכה משתגעים בו. נחמד מאד, רצוי להגיע מוקדם או להזמין מקום באינטרנט, כניסה עלתה חמישה דולרים לאדם ועוד חמישה דולרים לחנייה של מכונית אחת. החניון קטן וצפוף. אחר כך נסענו לסיור בסנטה קרוז- חוף יפה, אנשים מבלים ומרכז משחקים גדול כולל מאפיה שעושה סוכריות טופי בצורה מסורתית ואפשר לראות את העבודה דרך הזכוכית. "דרך 17 המייל" - הגיע הזמן שמישהו יגיד את האמת - בזבוז של זמן, כסף ודלק על סיור בשכונה של עשירים שמאפשרת צפיה בהם משחקים גולף, וחוף שנראה כמו עזה. אחר כך סיור בעיירה כרמל, לעשירים בלבד.

8 לאוקטובר 2012
לאורך כביש 1, עצירות בנקודות תצפית כמו "פוינט לובוס". שווה גם לעצור בתצפית על פילי הים, חוף שעליו שוכבים מאות מהם, משחקים, זורקים חול על עצמם ומאפשרים תצפית יפיפיה. ישנו במלון טוב יחסית אבל שנמצא בחור נידח איפשהו ליד טירת הרסט. אין רשתות מזון והמסעדות הבודדות שם שוחטות במחירים. נסענו חצי שעה לעיירה הסמוכה וקנינו קפואים למיקרוגל. לקח המון זמן לחמם וזו היתה הארוחה הכי פאטתית של הטיול. בדרך היה גם פסטיבל דחלילים שפוזרו ברחבי העיר.

9 לאוקטובר 2012
סיור בטירת הרסט (את הכרטיסים קנינו יום קודם) - סיור בחדרים השונים ואחר כך הסתובבות חופשית בגני הטירה, אחר כך סיור בעיר סולוונק (בדיוק עשר דקות לצלם את הסגנון הסקנדיבי באזור) ונסיעה ללוס אנג'לס. מספיקים רק סיור קצר בווניס ביץ'. ווניס ביץ' הוא אחת מתחושות הפספוס שלי כי בכלל תכנון זמן לקוי יכלנו לבלות שם רק כחצי שעה, בשעות בין הערביים כשמזג האוויר לא היה משהו, וחבל. החוף מגניב, יש הרבה בתים של עשירים ממש על קו המים, יש בסטות של דברים מופרעים כמו מריחואנה רפואית (המוכרים לבושים כמו רופאים בירוק), חולצות מיוחדות, אביזרים וסוגי אוכל שונים וגם חדר כושר פתוח בו שרירנים מתאמנים בלי חולצה.

 10 לאוקטובר 2012
יום באולפני יוניברסל ופארק השעשועים שלהם - סיור באולפנים, רכבת מגניבה של המומיות, מתקנים של הסימפסונס, עולם המים המופע (מרהיב ומרטיב!), שרק בגירסה חדשה, מופע אפקטים, רובוטריקים, הטרמיטור וסיור בדאונטאון. התור הכי ארוך הוא לסיור האולפנים שנמשך יותר משעה וכולל גם הסברים של מאחורי הקלעים וגם אפקטים מיוחדים כמו "קינג קונג" בארבעה מימדים - חוויה מיוחדת של מסכים ותלת מימד, ו"הרכבת התחתית" הם הצפות והדגמות. את יוניברסל כמו רוב האטרקציות שעברנו עליהן בלוס אנג'לס, עשינו בעזרת הכרטיס GO L.A. שהיה משתלם מאד. כיסינו את העלות שלו תוך שלוש אטרקציות וכל השאר היה בונוס. רק צריך לזכור ללכת לקופות השירות כדי להמיר אותו לכרטיסים, בדיוק כמו שקונים כרטיסים באינטרנט.

11 לאוקטובר 2012
הוליווד.
הדבר הראשון שחיפשנו היה השלט. הבעיה היא שהוא ממוקם רחוק על הגבעות. יש בעיקרון אפשרות לנסוע ולהתקרב אבל זמננו כרגיל היה קצר אז הסתפקנו בתצפית עליו מנקודות שונות בעיר. בדקנו באינטרנט איפה ממוקמים הכוכבים שעל המדרכה בדיוק (יש כתובת לכל כוכב). הכוכבים על הרצפה, מדאם טוסו, התאטרון הסיני, מוזיאון הוליווד, סיור רגלי עם המון הסברים על הכוכבים, על הוליווד, על איך מתבצע טקס האוסקר, סיור בבתי הכוכבים (בוורלי הילס- כאן היה פספוס כי לא היה לנו זמן להסתובב עצמאית ברודיאו דרייב למשל), וכל זה בכרטיס ה"גו אל איי". אגב, מוזיאון הוליווד הוא חוויה אדירה למי שחובב סרטים ישנים ויש לו את האוסף הגדול ביותר של פריטים על מרלין מונרו, כמו גם דברים חדשים כמו בגדים של "משמר המפרץ" ו"שושלת" לדוגמא.

12 לאוקטובר 2012
כרטיס ה"גו אל איי" שימש גם להזמנת סיורים באולפנים. היה מבחר של ארבעה ואנחנו בחרנו מתוכם שניים - של סוני ושל וורנר ברדרס. לשני הסיורים צריך להרשם מראש. הסיור בסוני היה סיור רגלי (סרטי קולומביה) וכמעט לא הרשו לצלם שום דבר. לקחו אותנו לחדרי עריכה והראו איך עושים אפקטים בסרטים. בוורנר ברדרס זה עולה יותר אבל משוכלל יותר - סיור בקרונית ומאפשרים לצלם הרבה יותר. בסוף מכניסים לאולפן צילום לפי בחירה מתוך מגוון של כחמישה, תלוי אם האולפן פנוי. אנשי הקרונית שלנו התאכזבו כשלא היתה אפשרות לבקר ב"מפץ הגדול" אבל במקום זה סיירנו בסט של "שניים וחצי גברים" והופתענו מכמה שזה קטן. הצילום באולפן אסור אבל במקום זה נתנו לנו לצלם ב"סנטרל פרק" של "חברים" ואפילו לשבת על הספה המפורסמת (מותר לצלם שם מכיוון שהסידרה כבר הסתיימה והתפאורה נשארה רק בשביל תיירים). בסוף היה סיור במוזיאון של חפצים ותלבושות מתוך סרטים וסדרות וגם כאן הצילום היה אסור בהחלט והכניסה רק לפי קבוצות. כיף לראות אביזרים שראינו בסדרות כמו "תעודת העיתונאית" של לויס לייין מתוך "סמולוויל" או הפסנתר של צ'ארלי מ"שניים וחצי גברים", כולל אפילו כד האפר שלו. החלק המרגש ביותר הוא הפסנתר המקורי מ"קזבלנקה" שמסתבר שהוא וורוד עם פרחים (?) "נגן זאת שוב סאם!!". בשני האולפנים קיבלנו תמונת מזכרת מתנה. בסוף עוד החלטנו לנצל את הכרטיס וראינו שהוא מציע קרטינג. אז נסענו למקום והסתבר שזה מקום מקצועי מאד. נגדנו התחרו חבר'ה שניכר שהם הרבה יותר מקצועיים במקום. סיימנו אחרונים.

 13 לאוקטובר 2012
פארק "סיקס פלאגס". ללכת לפארק שעשועים בשבת זו בעיה של צפיפות. ללכת לפארק שעשועים בשבת אחרי שהיה סגור כל השבוע ועושה אירועים מיוחדים להאלווין זו בעיה גדולה יותר. אבל ברירה לא היתה, עד ספטמבר הפארק פתוח כמעט כל יום, אבל מאוקטובר זה רק בסופי שבוע. התורים כבר בהתחלה היו ענקיים - אפילו לשירותי הנשים היה צריך לחכות כחצי שעה בתור עצום. עשינו עבודת מחקר ובחרנו את האטרקציות השוות ביותר ורצנו אליהן ראשונות. הדבר הכי משמעותי בפארק הן רכבות הרים מטורפות, לולאות, נפילות, מהירות, גובה זוויות בלתי אפשריות - פשוט מטורף. מקבלים בכניסה מפה ורשימה של האטרקציות שאמורות להיות מסודרות לפי דרגת האימה והפחד, מ"למתחילים" ועד "אקסטרים במיוחד". הענין הוא שבמיוחד בדרגה הבינונית אין שום קשר למציאות ואפשר מצד אחד למצוא שם רכבת הרים שמיועדת לגיל חמש לפי דרגת הקושי והפחד שלה, ומצד שני מתקן בשם "סופרמן" שמרים אותך ברוורס לגובה מטורף ואז מפיל אותך בשתי זוויות שונות. התורים נעו בין שעה לשעה וחצי (!) למתקן ובערב זה רק הלך והתמלא יותר.
נקודה חשובה- לא מרשים להכניס אוכל לפארק, הבאנו שקיות חטיפים והתבקשנו להשאירן במכונית. מצד שני אם אומרים לשומרים שאתם צמחוניים ניתן להכניס כמה פירות ומים. האוכל בפארק יקר והחניון עצמו מרוחק יחסית כך שצריך לתפוס אליו סוג של רכבת. אני לא יודעת אם זה טרנד אבל המון אנשים ,מבוגרים וצעירים, באו לפארק לבושים כמו גיבורי על (סופרמן, באטמן וכו') ובפארק עצמו ניתן היה לרכוש גלימות עם הסמלים המתאימים. המון אנשים קנו.

14-21 לאוקטובר 2012
הפלגה על ה"קרניבל ספלנדור" למקסיקו. יומיים בפורטו וויארטה (לקחנו טיול טעימות טאקילה מסוגים שונים ביום הראשון, וסיור ברגל ביום השני עם מוניות שאפשר להתמקח על המחיר, ללא מזגן), חצי יום בקאבו סאן לוקס (טיול סוסים בחוף בהה), הרבה חום, הרבה ספרדית, ובאוניה - הדגמת בישול, הופעות מרהיבות שאסור לצלם, צוות בידור פעיל, להקת סלסה, הרבה קומיקאים , הגרלות וחיות עשויות ממגבות. בין לבין המון אוכל (שלושה סוגי בופה, מסעדות -דלי, הודית, סושיה, מסעדת גריל ופיצריה שעובדת 24 שעות יחד עם ברזי גלידה ) וה"אקטטרווגנזה" - הארוחה האחרונה שבה יש התפרעות טוטאלית בתחום הקינוחים, עם מזנון ענק של שוקולד בכל צורה אפשרית - עוגות, קינוחים, כדורי שוקולד, גלידות, פירות, מפל שוקולד, מטוגנים בשוקולד וכו'. כל ערב קיבלנו את פירוט אירועי היום הבא כולל קוד הלבוש המבוקש. בשיט שלנו היתה סופת הוריקאן קרובה והאוניה עקפה אותה אבל היטלטלה מאד. צמידי SEA BAND עזרו מאד (ניתן להשיג בארץ בסופרפארם).

21 לאוקטובר 2012
ירידה מהאוניה. (בניגוד ל"פרינסס" שחייבו שליחת המזוודות יום קודם, ב"קרניבל" ניתן להוריד עצמאית).
 טיסה ארוכה (מדי) הביתה.