סלובניה וקרואטיה - אבא ומלש"ב

לכאורה משימה לא מסובכת. רגע לפני שהמלש"ב מתגייס ולא פחות חשוב, רגע לפני החורף, טעימה קטנה מהירוק הרענן של אירופה.

ביטולי טיסות, מחירים בשמיים ותחזית מזג אוויר הפכפך, גרמו להתלבטויות רבות, אבל בסוף הפור נפל על סלובניה וקרואטיה. הנער כבר ביקר בסלובניה לפני כ 10 שנים אבל לצערנו או לשמחתנו, לא זוכר כמעט כלום.

כדי להתאים את עצמנו עד כמה שאפשר למזג האוויר ולמצב בשטח, החלטנו שלא להזמין מקומות לינה מראש (זה כבר אחרי שיא העונה ולא חששנו שלא נמצא מקום). מלבד יעד הנחיתה, לובליאנה ומקומות בהם נרצה לבקר, לא נקבע דבר מראש.

רק בבוקר הטיסה, לאחר ששעת הטיסה נדחתה והבנו שננחת בלובליאנה בערב, הזמנו מקום לינה ללילה הראשון והחלטנו להתחיל את הטיול בסלובניה ולא בנסיעה לכיוון קרואטיה.

יום 1

נחתנו בלובליאנה ב 19:00 ומיהרנו לקחת את הרכב ששכרנו. הסדרנו תשלום עבור נסיעה בכבישים המהירים בסלובניה וכן תשלום ביטוח עבור מעבר עם הרכב לקרואטיה ולאיטליה ויצאנו לכיוון מקום הלינה שלנו, Apartments BB ב Bohinjska Bistrica, הסמוכה לאגם בוהיני. נסיעה בחושך במדינה שהרגע נחתת בה היא לא הדבר החביב עלי אבל לא מדובר בנסיעה ארוכה מאוד, וחלק מהדרך הוא  על גבי אוטוסטרדה מצויינת (אחרי שהנער הצליח להתגבר על הסירוב של וויז לבחור מסלול בכביש אגרה).

לא התאפקנו ועצרנו ליד אגם בלד לראות את הטירה והכנסייה שבאי מוארות, ומשם המשכנו בכביש חשוך שתיארנו לעצמנו שבצידיו נוף יפה, עד לבוהינסקה ביסטריצה.

מבירור שערכנו עם בעלי הדירה, הבנו ששום סופרמרקט לא פתוח למחרת (יום ראשון) והאפשרות היחידה לקנות משהו היא בחנות נוחות בתחנת דלק. ב 20:59 נכנסנו לסופרמרקט שראינו שעומד להסגר והספקנו לקנות קצת צידה לשעת חירום. משם המשכנו לפיצריה שהיתה עדיין פתוחה ומצויידים בארוחת ערב נסענו לדירה. המפתח חיכה לנו בכספת קטנה ומאחורי הדלת חיכתה לנו דירה מודרנית, מאובזרת ומתוקתקת.

יום 2

מזג האוויר אמור להיות היום מצויין ואנחנו נחושים לנצל אותו עד תום. בשש וחצי אנחנו כבר על הרגליים ובשבע כבר בדרכנו ברגל למאפייה, מפלסים את דרכנו בערפל בוקר כבד. הצטיידנו בלחמניות ואנחנו יוצאים לדרך ליעד הראשון, קניון מוסטניצה (Korita Mostnice). בדרך הכביש חולף ממש על שפתו של אגם בוהיני (Bohinj). בשל הערפל הכבד, שהשמש שרק זורחת עדיין לא מצליחה לפזר, אנחנו לא רואים אפילו לא רמז לאגם והנער נאלץ להאמין לי שבהמשך היום נראה אגם מרהיב.

יש כמה נקודות מהן ניתן להתחיל את המסלול ולכן לא כדאי להסתמך על הוויז אלא על ההוראות הבאות. נוסעים ל Stara Fuzina. מיד אחרי המרכז (ספורמרקט ומולו לשכת התיירות), פונים שמאלה ממש מול הגשר שחוצה את הנהר ומטפסים עד שמגיעים לשני מחסומים. השמאלי (המשך הכביש) מוליך לפי השלטים למגרש חניה במעלה הערוץ. הימני, למגרש חניה לא סלול מימין לכביש ומקצהו מתחיל שביל לעבר הקניון. אם יש משהו בולט שהשתנה מאז הביקור האחרון שלי בסלובניה, זה נושא החניה בתשלום. במקום כל מיני אחראי חניה, בכל מקום הותקנו מכונות תשלום אוטומטיות.

אחרי הליכה קצרה מגיעים לגשר השטן, ממנו תצפית ראשונה אל הקניון. ממשיכים בהליכה מבלי לחצות את הגשר ונהנים ממסלול הליכה יפהפה מעל ובצידו של הקניון העמוק.  המים שוצפים בשלל צבעים, היערות עוטפים מסביב בצבעי סתיו ראשונים ומיעוט המבקרים בשעה המוקדמת, מעניקים הרגשה של טבע אמיתי. שמי התכלת שהתחילו להתגלות הוסיפו לאווירה הנפלאה.

בגשר הבא גובים דמי כניסה אבל בשעה שאנחנו הגענו לא היה שם אף אחד. מכאן אפשר להמשיך ללכת בכל צד של הקניון שתבחרו. אנחנו המשכנו ללכת בצד בו הגענו. לאורך הדרך נקודות בהן אפשר לרדת אל הערוץ (בזהירות!) וליהנות מהמים ומהבורות העגולים שהם חותרים בסלעים.

המשכנו עד לגשר שמאפשר חציה של הערוץ לצד השני (אני חושב שזה הגשר הרביעי מתחילת המסלול, כולל גשר השטן). מכאן אפשר להמשיך בטיפוס שהדעות לגבי הקושי שבו חלוקות, לעבר בקתות הרים ומפל בקצה העמק. אנחנו החלטנו לוותר וחזרנו מצידו השני של הערוץ. כשהגענו לנקודת התשלום, היא היתה כבר מאוישת, אבל השומר פטר אותנו מתשלום. הגענו בחזרה לגשר השטן והפעם חצינו אותו והמשכנו כמה עשרות מטרים על מנת לצפות בסכר ומפל שנמצאים שם.

חזרנו למגרש החניה וגילינו שהרכב הבודד שהשארנו בבוקר, זכה להרבה חברים חדשים.

חזרנו בכביש לכיוון אגם בוהיני, שהפעם הופיע במלוא הדרו.

מעט לפני הגשר, ליד הכנסייה של Ribcev Laz, ראינו רכב שיוצא מאחד משלושת מקומות החנייה החינמיים שממוקמים שם. מיהרנו לתפוס את המקום ולא עזבנו אותו עד שהיינו מוכרחים.

ליד הגשר שכרנו אופניים ויצאנו לרכיבה, לאורך הנהר ובין שדות חקלאיים, לכיוון מקום הלינה שלנו, בוהינסקה ביסטריצה. קטע קטן מהמסלול מהכיוון ההפוך, עשינו לפני 10 שנים. זכרתי שאמרתי לעצמי שזה נראה שווה ושיום יבוא ואחזור לפה. ובכן, היום הזה הגיע!

מסלול מקסים, רובו מישורי או בשיפוע מתון למעט עלייה אחת קצרה וקצת קשוחה.

הירוק עוטף אותך מכל הכיוונים, פסגות ההרים ברקע והנהר מספק מוזיקת רקע של זרימת מים. קשה להאמין שמדובר בסוף הקיץ.

בכמה נקודות בנהר, עמדו דייגים בתוך המים וניסו (וגם הצליחו) לדוג.

בתוך כל היופי והשלווה הזו, היו לי פלאשבקים מהארץ. איך יכול להיות שממש ברגע זה, כשאנשים מסתובבים כאן חסרי דאגה או לפחות חסרי דאגות קיומיות, יש חטופים שנמקים במנהרות בעזה וחיילים ואזרחים בסכנת מוות יום יומית.

עשינו את הדרך הלוך וחזור ולאחר הפסקה לצהריים, נסענו להר Vogel. גונדולה עולה במעלה ההר לתצפית מרהיבה על אגם בוהיני, שנגלה במלואו. משם רכבל כסאות מוליך אל פסגת ההר לתצפית על כל ההרים הסובבים. מלבד נוף מרהיב, יש כמובן גם פסלים מעץ, צלב, פעמון משאלות ומשטח המראה למצנחי רחיפה, בקיצור כל הדרישות הבסיסיות מפיסגה של הר.

משם המשכנו בנסיעה קצרה למגרש החניה של מפל סביצ'ה (Slap Savica). בקופת התשלום אפשר אפילו לקבל ברושור בעברית. כ 500 מדרגות מוליכות לתצפית על המפל המרהיב (כ 80 מ') שמימיו נשפכים לסידרת בריכות בצבע טורקיז. בהחלט מראה מאוד מרשים.

המפל היה היעד האחרון שלנו באיזור האגם. ניסנו עוד לנצל את הזמן שנותר עד לשקיעה לנסיעה לבלד, לכמה תצפיות, אבל פקקי התנועה בכניסה לעיירה, הביאו אותנו לוותר.

סיימנו את היום בארוחת ערב בבוהינסקה ביסטריצה, במסעדה בשם שטרודל.

יום 3

היעד הראשון שלנו היום הוא קניון וינטגאר (Soteska Vintgar). הדרך עוברת על שפת אגם בלד וניצלנו את אור הבוקר ומיעוט התנועה לסידרת צילומים זריזה.

לפי אתר האינטרנט, יש שני מגרשי חניה מרכזיים, מהם יוצאת הסעה באמצעות אוטובוסים חשמליים. התייצבנו שם מיד בפתיחה אבל האוטובוס התעכב. כשהגענו לכניסה, הסתבר לנו שהחניה הישנה שזכרתי עדיין קיימת ושיכולנו להגיע עם הרכב ישירות לאתר. כמובן שמספר המקומות שם קטן יותר והמחיר גבוה יותר אבל זה בהחלט אפשרי. קיימת אפשרות גם להזמין מראש כרטיסים לשעה מסויימת. אני מניח שהאפשרות הזו נחוצה בשיא העונה אבל בזמן שאנחנו ביקרנו, לא איפשרו לאנשים שהזמינו מראש והקדימו את זמן הגעתם להכנס לאתר, למרות שלא היו מבקרים.

עוד חידוש מביקורים קודמים היה קסדות שמחולקות בכניסה. כנראה שקיימת סכנה של הדרדרות אבנים.

מספיק ביורוקרטיה ועכשיו למטרה שלשמה באנו. הקניון מרהיב ביופיו. מים שוצפים בערוץ הצר ומשנים את צבעם בין תכלת, ירוק וטורקיז. למרות שמדובר באחד מאתרי התיירות המרכזיים של סלובניה וההליכה בקניון היא על גבי גשרי עץ, מיעוט המבקרים בשעת הבוקר המוקדמת איפשר לחוות את עוצמת הטבע במיטבה.

המסלול בקניון מסתיים במפל גדול שבשילוב השמש שיצאה, פינק אותנו בקשת מרהיבה.

משם יש שתי אפשרויות לחזור לכניסה, במסלולי הליכה מעל הקניון. התייעצנו עם אחד מאנשי הצוות ובחרנו במסלול הארוך יותר שעולה ימינה. הליכה נחמדה (קצת עלייה) ביער עד שיוצאים אל אחו רחב ידיים שממנו אפשר להבחין אפילו במצודת בלד. משם הליכה קלה בנוף הירוק עד לכניסה לקניון שעכשיו כבר היתה עמוסה מאוד.

נסיעה קצרה למצודת בלד שממוקמת בראש צוק מעל האגם. עיקר העניין הוא הנוף הנפלא של האגם והאי הקטן שבו. בהחלט שווה ביקור.

משם לפינת הנוסטלגיה. אחד החניונים הנוחים בבלד נמצא למרגלות הרכבל שעולה למגלשות ההרים ב Straza. ניצלנו את ההזדמנות לגלישה קצרה וכיפית.

משם ירדנו לטיול בטיילת שמקיפה את האגם ומאפשרת נקודות תצפית יפות.

לקינוח, החלטנו לשוט אל האי שבאגם. הנקודה הקרובה ביותר לשיט עצמאי נמצאת בסמוך לאתר הקמפינג. מול הקמפינג חוף רחצה יפה שהיה עמוס למדי למרות הטמפרטורות הלא מאוד גבוהות.  החנינו את האוטו בחניון הסמוך, במחיר מופקע של 6 אירו לשעה. שכרנו סירת משוטים וחתרנו (אם אפשר לקרוא ככה למאבק שלנו במים) לאי. עיקר העניין לטעמי הוא השיט עצמו והמבט מתוך האגם אל האי.

באי יש כנסייה ומוזיאון (כמובן בתשלום נפרד) וגם גלידריה. לאחר התלבטות על מה להוציא את הכסף, בחרנו בגלידה.

מזג האוויר במשך כל היום היה חלומי, אבל כל התחזיות למחר הצביעו על יום סגרירי וגשום. החלטנו להתחיל בנסיעה לכיוון קרואטיה ולבקר בדרך במערת פוסטוינה (Postojnska). חיפשנו מקום לינה לא רחוק והגענו לחווה מקסימה בשם EkoTurizem Hudičevec. מלבד הקירבה לכביש הראשי (שומעים את רעש המכוניות רק כשנמצאים בחוץ), מדובר בגן עדן קטן (במיוחד לילדים אבל לא רק). החווה מוקפת במרחבים ירוקים בהם ניתן למצוא סוסים וחמורים ופלג מים שכמו שנוכחנו לדעת, זורם בעוצמה לאחר גשם. בתוך החווה, מתקני משחקים, טרמפולינה, מגרש כדורסל, כדורסל ועוד. לצערנו הגענו קרוב לשקיעה אבל לא ויתרנו על אף מתקן. לילדים הקטנים שאכלו באותו זמן ארוחת ערב ועמדו וצפו בנו מבעד לחלונות המסעדה, סיפקנו הצגה שלא ישכחו במהרה, במיוחד את הקטע שבו הנער התעלל בי בטרמפולינה.

לסיום, אכלנו ארוחת ערב מצויינת במסעדה במקום, שמתבססת על תוצרת החווה.

יום 4

מזג אוויר סגרירי וניכר שירד גשם משמעותי בלילה. נפרדנו מהחווה ותוך כ 20 דקות הגענו למגרשי החנייה של מערת פוסטוינה, מערת הנטיפים הידועה והמתויירת ביותר בסלובניה. מדובר במפעל תיירות מתוקתק. בגלל החשש (המוצדק) מעומס מבקרים, הזמנתי כרטיסים ערב קודם לסיור הראשון במערה ולטירה הסמוכה.

הכניסה למערה היא באמצעות נסיעה ברכבת והסיור באולמות השונים מתבצע באופן עצמאי באמצעות audio guide כאשר אתה חלק מקבוצה.

המערה באמת מדהימה, גם בגודל וגם בעושר הצורות והנטיפים ולמרות עומס המבקרים מאוד מומלצת.

משם כרבע שעה נסיעה למצודת פרדיאמה (Predjamski Grad), שנראית כבנויה בתוך סלע ענק. המצודה נחמדה אבל אין ספק שהיא נהנית ממבקרים רבים בזכות הקירבה למערת פוסטוינה.

לאחר הביקור בטירה נסענו נסיעה לא קלה אבל בדרכים מאוד יפות לקרואטיה.

מקום הלינה שלנו היה ב Rastoke.  זהו כפרון שמהווה חלק מהעיירה Slunj, שצמוד לגשר נקרא ראסטוק (Rastock) ויושב על מפגש הנהרות Slunjčica ו Korana.

בתי הכפר יושבים ממש על או בין מפלי מים והשוטטות ביניהם מאוד מומלצת.

רמת המיסחור הפתיעה אותנו, החל מחניות ושירותים בתשלום וכלה בתשלום עבור כניסה לחלק המרכזי (מומלץ) ותשלום נפרד לשביל שמאפשר תצפית מלמטה על המפל המרכזי (אפשר לוותר). מקום הלינה שלנו, Guest House Buk Rastoke, היה מעולה, צפה אל המפל המרכזי, ובאמצעות גרם מדרגות שירד אל הגשר, הגענו לכל מקום בהליכה קצרה.

יום 5

מזג אוויר סגרירי וגשום מלווה אותנו כל הדרך לפארק פליטביצה (Plitvice). ב 8 בבוקר כבר הגענו לחניה ובתיאום מושלם הגשם פסק.

בשטח השמורה המדהימה 16 אגמים עיקריים, כאשר בחלק העליון הדרומי יש 12 אגמים ובחלק התחתון, הצפוני עוד 4. למעלה מ 90 מפלים מחברים בין האגמים, אשר נצבעים בשלל צבעים. לחגיגת הצבע מוסיפים היערות שמסביב שכבר החלו להצבע בצבעי הסתיו.

לשמורה שתי כניסות, צפונית ודרומית ומכל אחת יוצאים כמה מסלולים באורכים שונים שמשלבים הליכה, שיט בסירה ונסיעה באוטובוס. אנחנו בחרנו במסלול C מהכניסה הצפונית שמאפשר לצעוד כאשר אתה עם הפנים למפלים.

בזכות השעה המוקדמת, מזג האוויר והעובדה שאנחנו לא בשיא העונה, מספר המבקרים היה עדיין מועט. ככל שהזמן עבר, השמש הצליחה לפזר את העננים ושמיים תכולים נחשפו, יום מושלם ותפאורה מושלמת.

כשחזרנו אחה"צ ל Rastoke, הספקנו סיבוב נוסף בין המפלים שזורמים בין בתי הכפר, כולל ביקור בחלק המרכזי (7 אירו לאדם) שהיה סגור ביום הקודם (מסתבר שהוא סגור בימי שלישי אבל זה לא היה רשום בשום מקום).

קינחנו בארוחת ערב במסעדת Ambar שצופה על בתי הכפר ממרומי גבעה, ליד שרידי מחסן נשק מימי נפוליאון.

יום 6

הסיבה העיקרית שבגללה נשארנו לילה נוסף ב Rastoke היא הרצון לעשות ראפטינג במפלים של נהר מרזניקה, מפלים שלא ניתן להגיע אליהם או לצפות בהם בדרך אחרת. בגלל הגשמים שירדו בימים האחרונים, התחזקות הזרימה ועליית מפלס המים, הרפטינג שהיה מתוכנן לאתמול בוטל. היום לעומת זאת הכל נראה בסדר.

יש כמה חברות שמציעות את הפעילות. אנחנו בחרנו בסוכנות שממוקמת במלון Mirjana & Rastoke. קיבלנו ציוד ובלווית זוג צעירים גרמנים נסענו בוואן כחצי שעה לנקודת ההתחלה.

למרות השם המפוצץ, הפעילות לא אמורה להיות אקסטרימית (אחרת לא הייתי נרשם...). אומנם יש ירידה במפלים אבל ביניהם יש בריכות והזרימה אמורה להיות רגועה.

כל זוג בסירה משלו והמדריך בסירה משלו. לפני כל מפל קיבלנו הדרכה. בחלקם המדריך ירד מהסירה שלו וניתב את הסירה שלנו למקום המתאים במפל. באחרים הוא פשוט הורה לעקוב אחריו.

זה היה הנוהל בכל המפלים מלבד בגבוה ביותר, בגובה 7 מטרים. שם הורדנו את הסירות קשורות בחבל ולנו ניתנו שתי אפשרויות. האחת, לרדת בזהירות בצידי המפל והשנייה, לקפוץ לבריכה שמתחתיו.

כמובן ששני הצעירים הגרמנים קפצו ואלון מייד אחריהם. נותרתי רק אני. אין לי דרך לתאר את השיתוק שאחז בי. הראש אומר שצריך לקפוץ כדי לא לפדח את אלון, והלב (שרק בזכות חליפת הגומי יצא מהגוף) ושאר איברי הגוף מסרבים לציית ולצנוח לחלל. מיום שהילדים בגרו וכבר לא נזקקים לליווי שלי כדי לעלות על כל מיני מתקנים או בפארקי שעשועים או בפארקי חבלים, נדרתי שאני מפסיק לעשות דברים שלא עושים לי טוב. גובה ואובדן שליטה הם שני דברים כאלה.

נאמן לעקרונותי ולנדר שנדרתי, קפצתי. מיד לאחר מכן חידשתי את הנדר ואמרתי שזו הפעם הראשונה והאחרונה שאני עושה משהו כזה.

מלבד האירוע הטראומטי הזה, היה שיט מאוד כיפי בנופים מהממים. לפתע, בלב השלווה בנוף הפסטורלי, בומים חזקים. אלון ואני מסתכלים אחד על השני ואלון אומר "קולות של בית". המדריך שראה את המבטים המופתעים, הסביר שאנחנו לא רחוקים מאחד מאזורי האימון הצבאיים הגדולים באירופה וזו הסיבה לקולות הנפץ.

לאחר השיט המשכנו דרומה בנסיעה של כשעתיים וחצי לעבר מקום הלינה שלנו בעיירה Skradin, שנמצאת בקירבת שמורת קרקא (Krka), יעד הטיול שלנו מחר.  לאחר שעברנו רכס הרים והתקרבנו לאיזור החוף, הטמפרטורה עלתה בכ 5 מעלות והנוף התחלף לנוף ים תיכוני.

Skardin מזכירה קצת עיירות באיטליה, מאוד תיירותית ויחד עם זאת נעימה.

התמקמנו במלון Skardinski Buk, מלון פשוט עם חניה חינמית גדולה ומיקום מושלם. 50 מ' ממדרחוב החנויות וכ 200 מ' מהמרינה, ממנה יוצא שיט לשמורת קרקא.

ניצלנו את זמן האור שנותר לטיפוס קצר לשרידי מבצר, Utvrda Turina, ממנו תצפית מרהיבה של העיר והמרינה.

לאחר מכן שוטטנו במרינה שם עוגנות יאכטות ושלל סירות בגדלים שונים ומולן שורה של מסעדות על קו החוף.

בגלל שהעיירה מהווה נקודת מוצא נוחה לפארק קרקא, מלבד מלונות, מסעדות וחנויות מזכרות, כוללת תעשיית התיירות גם מגרשי חניה.

יום 7

שמורת קרקא (Krka) היא שמורת מפלים נוספת, מעין אחות קטנה של שמורת פליטביצה המפורסמת. השמורה משתרעת על פני שטח גדול ויש לה מספר כניסות. בהמלצת לשכת התיירות המקומית, התמקדנו בשני אתרים: Skradinski buk ו Roški slap.

ל Skardinski buk ניתן להגיע בהסעה באוטובוס שיוצא מהכניסה לפארק ב Lozovac או בשיט שיוצא מ Skradin. אנחנו בחרנו בשיט. השארנו את הרכב בחניית המלון והלכנו ברגל למרינה. את הכרטיסים קונים בלשכת המידע של הפארק שנמצאת ממש ליד הנמל. שיט של כ 20 דקות הביא אותנו לשמורת המפלים.

בשונה מפליטביצה, הזרימה במפלים היתה הרבה יותר עוצמתית וכך גם הקירבה אליהם ולכן החוויה היא אחרת ומאוד מומלצת.

מסלול הליכה מסודר של כ 2 ק"מ מוליך בין המפלים. בדרך נתקלנו במראה מוכר. בין עצי היער פרחו מרבדים של רקפות.

חזרנו בשיט חזרה ל Skradin, לקחנו את הרכב ונסענו כ 30 ק"מ אל Roski Slap. ממש לפני ההגעה לכניסה יש קטע כביש צר של נתיב אחד (שגם הולכי רגל במסלול הטיול עוברים בו) ורמזור מנתב את התנועה. כרטיס הכניסה לפארק שקנינו בבוקר תקף גם לכאן.

ממגרש החניה יוצאים כמה מסלולים. הראשון מוליך אל רציף הספינות בנהר Krka ממנו תצפית אל המפלים ואפילו חוף רחצה (מים קפואים!) קטן בסמוך. גם אל הנקודה הזו ניתן להגיע בשיט אבל מדובר בשיט יותר ארוך.

חזרנו למגרש החניה ושם שאלנו לגבי אפשרויות נוספות. המליצו לנו לעלות בשביל מדרגות אל מערה שניתן להכנס אליה לעומק של כ 60 מ' ועל הדרך לזכות בתצפית מרהיבה על הנהר והמפלים. שביל העלייה מאוד מסודר אבל העלייה תלולה מאוד וסה"כ עולים כ 400 מ' בגובה. די בתחילת הדרך פגשנו זוג שהיה בדרך למטה שהזהיר אותנו שבניגוד מוחלט שלמה שאמרו לנו במגרש החניה, המערה סגורה אבל הנוף בהחלט מומלץ. החלטנו להמשיך והמאמץ בהחלט היה שווה, למרות מזג האוויר שהתחמם והגיע כבר ל 27 מעלות. מלמעלה ניתן לראות חלקים הרבה יותר גדולים מהשמורה ולהתרשם מסידרת ה"מדרגות" הבלתי נגמרת בערוץ הנהר.

ירדנו בחזרה והמשכנו במסלול מעגלי על קו המים בחזרה למגרש החניה. בהחלט נחמד ושונה.

המשך נסיעה דרומה לדוברובניק וחזרה היה כרוך בשעות רבות של נסיעה, כשמזג האוויר היה צפוי להיות גשום. החלטנו להתחיל לחזור צפונה, כשעתיים-שלוש נסיעה. לאורך הדרכים, דוכנים רבים שמוכרים את התוצרת החקלאית, כרוב, תפוחי אדמה ובאיזורים אחרים דבש וגבינות.

חיפשנו מקום לינה שיאפשר לנו להחליט בהתאם למזג האוויר האם נפנה למחרת לכיוון חצי האי איסטריה או דווקא ישירות לכיוון לובליאנה ומצאנו את אוגולין (Ogulin). זה מסוג המקומות שכנראה לא היינו מתעכבים בהם, אבל לצרכים שהגדרנו, זה היה מושלם. ישנו ב Apartment Gorska vila, דירה מצוחצחת ומדוגמת עם מרפסת רחבת ידיים ובה שולחן פינג פונג. בעלי הדירה חמים ולבביים (בדירה חיכו לנו עוגיות וג'ין תוצרת בית), אבל לא דוברים מילה באנגלית. הסתדרנו מצויין ואפילו קיבלנו המלצה לטיול רגלי קטן בשדות, ליד הנהר. ארוחת ערב מעולה אכלנו במסעדה מקומית בשם Bonino.

יום 8

גשם שוטף ואנחנו מחליטים לטעום מנופי החוף ונוסעים לעיירה אופטיה (Opatija). ברגע שעברנו את ההרים, עברנו לאיזור אקלים אחר, שמיים כחולים, שמשי וחם. התכוונו להגיע לחניה במרכז העיירה אבל מירוץ שגרם לסגירת רחובות, שיבש קצת את התוכניות. אחרי שהתגברנו על המכשולים הלוגיסטיים, יצאנו להליכה לאורך הטיילת שמשתרעת מאופטיה ודרומה לאורך החוף של חצי האי איסטריה. אופטיה והאיזור משמשים כאיזור נופש יוקרתי והעיירות משופעות במלונות ובניינים מפוארים.

נפרדנו מהחוף ונסענו אל הכפר מוטובון (Motovun)  ששוכן בראש גבעה בגובה 270 מטר. מדובר בכפר עתיק שההשפעה האיטלקית (תולדה של כיבוש וונציאני לפני שנים רבות), ניכרים בו עד היום ויש שמכנים אותו אפילו "טוסקנה של קרואטיה". בתי האבן, שסמטאות תלולות מרוצפות באבנים מתפתלות ביניהן, משקיפים לנוף של כרמים ומטעי זיתים.

ביערות מסביב לכפר גדלות פטריות כמהין שמשולבות ברבות מהמנות שמוגשות במסעדות שבכפר והמחירים בהתאם. ניתן לחנות במורד הגבעה, מתחת לכפר אבל יש גם כמה מקומות חניה למעלה. למרות האווירה התיירותי השולטת, נהנינו מהביקור בכפר, מהנוף המרהיב ומהאוכל האיטלקי.  קינחנו בטירמיסו וקפה בצל העצים בכיכר ליד הכנסייה ולרגע קטן הרגשנו פשוט שלווה.

נפרדנו מהאווירה השלווה של Motovun והתחלנו נסיעה של כשעתיים לסלובניה, לעבר מקום הלינה שלנו בעיירה קובאריד (Kobarid). תוך כדי נסיעה בדרכים צרות ומפותלות, נתקלנו בכביש חסום, בשל תאונה שאירעה לא מזמן. החלטנו להסתובב ולחפש דרך חליפית. עקבנו אחרי מישהו שנראה לנו מקומי והצלחנו לעקוף את האיזור הבעייתי. העיקוף הלא מתוכנן הוסיף לנו עוד כחצי שעה נסיעה כך שלקובאריד הגענו כבר בחשיכה.

הדירה שהזמנו ב Apartments Masera היתה יפהפיה, מאובזרת ומצוחצחת. קובאריד עצמה עשתה רושם נעים. ארוחת ערב מצויינת במלון Kotlar היתה סיום הולם ליום ארוך.

יום 9

מזג אוויר נפלא, שמשי, קר, שמיים כחולים מעוטרים בענן לבן או שניים, מסוג הימים שמצלמים בהם גלויות.

פתחנו את היום במפל קוזיאק (Kozjak). ממול לפנייה לקמפינג קורן (Kamp Koren) מצד ימין של הכביש או מיד אחריה בצד שמאל של הכביש יש מגרשי חניה, שמאז הביקור האחרון התווספו אליהם מכונות תשלום אוטומטיות. השעה היתה מוקדמת מדי ולא הצלחנו לשלם.

מימין ל Kamp Koren מתחיל השביל, בהתחלה חשוף ואח"כ נכנס אל בין העצים. בהמשך מגיעים לפיצול שבילים ששניהם חוזרים ונפגשים בשלב מאוחר יותר. אם עולים ימינה מגיעים לשרידי ביצורים ותעלות קשר איטלקיים  ממלחמת העולם ה I. כישראלים שלא חסרות להם חוויות מלחמה, ממש לא חובה, חוץ מההזדמנות ללכת בדרך שונה בהלוך ובחזור. אם לא עולים אלא ממשיכים ישר, מגיעים לפנייה שמאלה שמאפשרת גיחה לגשר תלוי באורך כמה עשרות מטרים מעל נהר הסוצ'ה הגועש.

באיזו דרך שלא נבחר המשך השביל מוביל לגשר קטן שמתחתיו נשפך מפל גדול, אבל זה ממש לא המפל המדובר. השביל ממשיך לתוך ערוץ הנחל ותוך זמן קצר מגיעים לבוטקה קטנה, שם גובים דמי כניסה. הבחור שעדיין לא סיים להתארגן (השעה רק 8:30 בבוקר) אומר לנו שאין צורך שנשלם אבל מזהיר שבשל הגשמים שירדו, המשך השביל מוצף ולא בטוח שנצליח לעבור. המשכנו ואכן היתה חצייה קצת בעייתית של ערוץ הנחל באמצעות דילוג בין סלעים חלקים, אבל צלחנו אותה בשלום. משם עוד מספר גשרוני עץ וידיות אחיזה בסלע עד שמגיעים למעין מערת פעמון שבראש חריץ צר, ממנו נשפך מפל עוצמתי. בהחלט לא מראה מפל סטנדרטי.

בדרך חזרה עצרו אותנו זוג יפנים ושאלו אותנו לגבי עבירות המסלול. מסתבר שהם היו פה גם אתמול, אבל לא הצליחו או חששו לחצות את הקטע הבעייתי והגיעו היום לנסיון נוסף.

משם נסענו לנקיק טולמין (Tolminska Korita). שמורה בתשלום (עם חניה בתשלום נפרד) ובה מסלול מעגלי של כ 2 ק"מ על גבי גשרים, בתוך ערוץ נחל גועש.

באופן מפתיע, כל ערוץ מעניק חוויה שונה והביקור בהחלט מומלץ. מה שעוד הפתיע אותנו היתה ההנחה בדמי הכניסה בגלל שקטע קטן מהמסלול היה סגור.

משם חזרנו לכיוון קובאריק והתחלנו בנסיעה לאורכו של עמק ה Soca. הנהר שוצף במרחק לא רב, ירוק רחוץ ונקי מסביב ומשני צידי העמק מתנשאים רכסי הרים מרשימים.

התחנה הבאה היתה נקודת תצפית על מפל בוקה (Boca). במפל ניתן להבחין כבר ממגרש החניה אבל כדאי ללכת קצת לעברו לתצפית מרשימה יותר.

מעט אחרי Bovec עצרנו לארוחת צהריים (פיצה מעולה) ב Casa Monte, מסעדה בלב היער שהיתה עמוסה במקומיים.

המשכנו בדרך ועצרנו לתצפית על נהר ה Soca היכן שהתאפשר. זרימת הנהר מדהימה בעוצמתה.

עצירה נוספת היתה למסלול קצר לקניון Mlinarice. חוצים את הנהר על פני גשר מתנדנד והולכים עד לשורה של מפלים בפתח הקניון. לקניון עצמו, לא ניתן להכנס.

המשכנו בדרך עד מעבר ההרים ורשיץ (Vršič), מעבר שנפרץ על ידי שבויי מלחמה רוסים במלחמת העולם הראשונה, על מנת לאפשר לצבא האוסטרו-הונגרי מעבר קל יותר לחזית. עצרנו במעבר לתצפית ושוקו חם. כששאלנו במסעדה אם יתכן שהנקודות הלבנות שאנחנו רואים בפסגות ההרים הרחוקים הן שרידי שלג, אמרו שבהחלט ושבמקום שבו אנחנו יושבים כרגע, ירדו לפני שבועיים 40 ס"מ של שלג.

התחלנו בירידה שכוללת 49 פיתולים (ממוספרים) בנוף הררי יפהפה. עצירה אחרונה ממש לפני ההגעה ל Kransja Gora היתה באגם Jasna. הגענו בשעות אחה"צ והשתקפויות ההרים הסובבים במימי האגם הקטן היו פשוט מהממות.

את הלילה בילינו במלון שנושא את השם המפתיע Kransja Gora שנמצא ממש בכניסה לעיירה.  

יום 10

ניצלנו את הקירבה לגבול עם איטליה, לגיחה קצרה לאגמי Fusine . מסלול הליכה קצר מקיף את האגם הראשון וסיפק בכל רגע זווית אחרת להשתקפויות עצי היער בצבעי השלכת וההרים שמסביב. מראה פשוט מרהיב.

עצרנו לשוטטות קצרה ב Tarvisio, עיירת סקי שלווה. מסתבר שבשעות הצהריים, אפילו החניה בתשלום בחינם, דוגמה לחשיבות שהאיטלקים מייחסים לארוחת הצהריים. כששאלנו בלשכת התיירות מה כדאי לנו לראות באיזור, הסתבר שמלבד האגמים שכבר ביקרנו אין יותר מדי המלצות. לבסוף המליצה על מסלול קצר בקניון הנהר Slizza, מסלול שמתחיל מפסל לזכר ניצחון החיילים האוסטריים על נפוליאון בקרבות שנערכו ב 1797, 1809 ו 1813. מהפסל גדול המימדים יורד בתלילות שביל מדרגות לעבר הנהר שזורם למטה. הצצנו והחלטנו לוותר.

חזרנו לסלובניה מתוך כוונה לקנח במגלשות הרים ב  Kransja Gora אבל גילינו שאיחרנו את המועד והן סיימו את העונה.

לפני שמתחילים את הנסיעה בחזרה לכיוון לובליאנה, מפל אחרון, מפל Pericnik. מגיעים בנסיעה של כ 5 ק"מ בכביש צר שיוצא מהעיירה Mojstrana. ממקום החניה (שכבר ממנו אפשר לראות את המפל) יוצא שביל תלול אבל לא מאוד ארוך לכיוון המפל. למעשה המפל מורכב משני מפלים, העליון בגובה של כ-16 מטר והתחתון בגובה של כ 52. יש בשביל נקודת פיצול. יש שביל שמצריך כשעה של טיפוס קשה שעולה אל המפל העליון ושביל אחר שממשיך למרגלות המפל התחתון.

המים בחלקו התחתון של המפל מוטטו את תחתית הצוק ויש אפשרות להגיע אל מאחורי המפל ולצפות בנפילה חופשית של כ 50 מ'. רסס המים גדול אבל הזווית הלא שגרתית מאפשרת להתרשם מהעוצמה האדירה של המים. לנו כישראלים שגדלו על חסכון במים, המחשבה שכמויות המים האדירות האלה זורמות באין מפריע וללא הפסקה, כנראה תמשיך תמיד להיראות פלאית.

משם המשכנו למקום הלינה האחרון שלנו, Boutique Hotel Loka, בסקופיה לוקה (Skofja Loka).

המלון ממוקם במרחק הליכה קצר מהעיר, בצמוד ל Stara Loka, כפרון קטן ובו מה שנראה כמו טירה יפה.

ניצלנו את שעות האור כדי לעשות סיבוב בחלק העתיק של העיר אליו אליו ניתן להכנס רק ברגל. בשביל להגיע אליו חוצים את הנהר על גבי גשר רגל ומייד נכנסים לרחובות וסמטאות מרוצפים באבן.

כל רחובות החלק העתיק היו בשיפוצים. אולי בגלל זה ואולי בגלל העונה, האיזור נראה די ריק ובקושי הצלחנו למצוא מסעדה לאכול בה (מסתבר שביום שני יש הרבה מסעדות שסגורות). רגע לפני השקיעה עלינו לגני הטירה לתצפית יפה על כל הסביבה.

יום 11

יום אחרון. פתחנו את הבוקר בטירמיסו וקפה, בבית הקפה Homan, מקום שקיבלנו עליו המלצות לגבי הגלידה שמוגשת בו, בכיכר המרכזית בעיר העתיקה. היה וואו!

הטיסה שלנו היתה רק ב ערב ואת הזמן עד לטיסה התכוונו לבלות בלובליאנה. בעלת המלון האירה את עינינו שהיום הוא היום הראשון ללימודים באוניברסיטאות והחניונים יהיו עמוסים. היא המליצה על חניוני פארק Tivoli שמרוחקים מעט מהמרכז אבל עדיין במרחק הליכה.

משם הגענו בהליכה קצרה אל הפוניקולור שעולה אל הטירה. העדפנו את העלייה ברגל. מהמצודה נשקפת כל העיר ומוקרן בה גם סרט שמסביר על תולדותיה.

ירדנו חזרה אל העיר אל  הכיכר המרכזית כיכר פרשרן (Presernov) שצמודה לגשר המשולש. המשכנו אל גשר הדרקון המפורסם ואח"כ הסתובבנו ללא מטרה מוגדרת לאורך הנהר.

לסיום הביקור, נסענו אל קניון BTC, הפעם לא קניון בטבע, אלא כזה של קניות. מדובר ב"עיר" של קניות. מבנים עצומים שכל אחד מאכלס עשרות חנויות. התקשינו למצוא שילוט ברור ודי מהר הלכנו לאיבוד בשפע החנויות. לבסוף, לגמרי במקרה, נתקלנו בחנות של Primark והרגשנו שחזרנו הביתה.

זהו, החזרנו את הרכב והגענו לטרמינל רק כדי לגלות שזמן הטיסה כבר נדחה בשעתיים. תוך כדי העמידה בתור לצ'ק אין שלא נפתח, מתחילות להגיע הידיעות מהארץ שהאיראנים תקפו והמרחב האווירי נסגר. אלון כבר התחיל לחשב איך הוא מגיע לבלגראד ונהנה ממשחקים של מכבי ת"א בכדורסל אבל אני דווקא הייתי אופטימי ושמחתי שהמתקפה לא תפסה אותנו באוויר. ואכן, בסופו של דבר המראנו רק בשעה איחור והגענו בזמן לפקקים של ערב ראש השנה.

לסיכום, היה מדהים וענה ואף עלה על הציפיות של כל המעורבים.

עד המלש"בית הבאה יש עוד 4 שנים להתלבט לאן לנסוע...