הקדמה
לפני 23 שנים, מעט לפני שהכרתי את העזר כנגדי, טיילתי בבולגריה. לסיפור הטיול שכתבתי אז קראתי, " בולגריה - כל כך קרובה, כל כך רחוקה". בולגריה עדיין קרובה, המרחק בין אורח החיים המערבי לבולגרי הצטמצם מעט אבל השינוי העיקרי היה כמובן אצלי. הייתי אז רווק שמשפחה משלו נראתה כמו חלום רחוק, ועכשיו חזרתי לבולגריה עם חיילת וחייל, שניים מבין שלושת ילדינו.
יום 1
טיסת (לפנות) בוקר של Bulgaria Air, נחתה בסופיה כבר ב 7:30. נציג של חברת Smart Rent Car המתין לנו, וב 8:00 כבר יצאנו לדרך. בנסיעה בתוך סופיה שימו לב שאם אתם ממשיכים ישר ברמזור ויש מסלולים פנויים מימין או משמאל, זה לא בגלל שהבולגרים נהנים לחכות, אלא משום שבכל מקום שיש מספיק מקום, נתיבים יעודיים מוקצים לפנייה ימינה או שמאלה. הוויז נותן אינדיקציות מדוייקות וכדאי להיעזר בו.
הטיול שתכננו היה בדגש טבע ובין היתר כלל גם את טרק שבעת האגמים כמובן. כיוון שבימי שני, הרכבל מ Panichishte לבקתת אגמי רילה Ezera Rilski מתחיל לפעול רק משעות הצהריים, החלטנו מראש שנעשה את הטרק מחר ונתחיל את הטיול במנזר Rila. אחרי שיורדים מהכביש המהיר הוויז לוקח אותנו דרך כפרים קטנים ואנחנו רואים במו עינינו את המשמעות של "איש תחת גפנו". בחזית של כל בית סוכת גפנים שמש
משת כחניה מקורה לרכב (שיכול להיות פריט לאספנים או מכונית יוקרה), או מקום מוצל לשבת בו על כסא או ספסל ולצפות בעוברים ושבים.
עדר כבשים חוסם לפתע את הכביש הצר ומזכיר לנו שאנחנו באיזור כפרי. אנחנו עוצרים והעדר שוטף משני צידי הרכב וממשיך לדרכו.
הגענו למזר רילה עוד לפני גדודי התיירים שפוקדים את המקום. אין ספק שמדובר במקום צבעוני ומרשים מאוד, אבל אם אתם לא בעניין של מוזיאונים (בתשלום, בניגוד לכניסה החינמית למתחם), הרי שמלבד שוטטות בחצר אין הרבה מה לעשות במקום.
מול הפתח האחורי של חצר המנזר יש כמה דוכני מזכרות וגם דוכן שאמור היה למכור את הסופגניה הבולגרית המפורסמת, מקיצה. למה אמור ולא מוכר? מה שקיבלנו היה משהו שללא ספק טוגן בשמן אבל בין אם מדובר היה בקצר בתקשורת ביני למוכרת ובין אם בציפיות מוגזמות מהמאכל, לא התפעלנו.
המשכנו בכביש שעוקף את המנזר עוד כ 7 ק"מ עד למקום שנקרא Kirilova Polyana Meadow. בדמיוני (לאור טיפים שקראתי) ראיתי כרי דשא ירוקים מוקפים במצוקים גבוהים. בפועל, יש איזשהו "מיפתח" ביער שהכביש עובר בו ומסביב אכן רואים הרים וכמה מצוקים, אבל לא משהו דרמטי שמצדיק לדעתי את ההגעה למקום. בנוסף יש בית קפה קטן שכמו שאר בתי הקפה שנתקלנו בהם, לא מכין את הקפה בעצמו אלא נעזר במכונה פשוטה להכנת משקאות כמוה ניתן למצוא בחדרי האוכל של בתי מלון. בכלל, מכונות אוטומטיות לממכר משקאות, חטיפים וכריכים מאוד פופולריות וניתן לפגוש אותן במקומות הכי לא צפויים, כשלא ברור בכלל איפה חיבור החשמל שמזין אותן.
מכאן, על סמך טיפ שקראתי, התכוונו להמשיך בנסיעה של כ-10 ק"מ "על דרך עפר שפעם כנראה הייתה כביש" עד לאתר קמפינג בשם Tiha Rila, וממנו לצאת למסלול לאגם מלאכותי גדול בשם Smradlivoto Ezero, או כפי שהוא מופיע במפות גוגל, Ribni Ezera. ואכן כעבור כ 100 מ', ליד בית קפה נוסף שהיה סגור, התחילה הדרך הלא סלולה. בניגוד לנאמר, לא דרך ולא עפר ובטח לא משהו שפעם היה כביש. בכניסה שלטים שאוסרים על נסיעה באופנוע או בטרקטורון. אין התייחסות למכונית, אולי מפני שזה נראה להם ברור... התחלנו בנסיעה איטית על גבי אבנים / סלעים קטנים וגדולים ומהר מאוד הבנו שבקצב הנסיעה הנוכחי, צפויה לנו שעה נסיעה לכל כיוון, וזאת בתקווה שלא יגיע רכב מולנו, כי אז באמת נהיה בבעייה. החייל שמתפקד גם כקצין הבטיחות המשפחתי הציב אולטימטום ואחרי כמה מאות מטרים הסתובבנו (בקושי רב) וחזרנו על עקבותינו.
רק כדי לוודא שלא טעינו, עצרנו שוב בבית הקפה ושאלנו את בעלת המקום האם הדרך שבחרנו נכונה. היא אישרה שאכן זו הדרך היחידה. חיפשנו אלטרנטיבה לטיול בדמות מסלול בסימון ירוק שיוצא ממש מאחורי בית הקפה אבל התברר לנו שהאגם שהוא מוליך אליו יבש כבר בעונה הזו.
בצער רב (שלי בעיקר) ויתרנו, חזרנו בכביש דרך המנזר ועצרנו לארוחת צהריים ראשונה במסעדה מקומית בצד הדרך. התוודענו לראשונה לסלט השופסקה ולמבחר מנות הבשרים והמשכנו לפירמידות האדמה, Stob Earth Pyramids. המקום נראה בהתחלה די נטוש מלבד כמה כלבים משוטטים בחניה, תופעה שנתקלנו בה במקומות רבים בבולגריה, אבל ממש בכניסה לשביל יש שלט עם הסברים ומפה ומייד אחריו בוטקה שגובה דמי כניסה צנועים. מטפסים בתלילות בשביל עפר חסר יחוד שצופה על יערות ירוקים ולפתע מתגלות הפירמידות, בצבע חום אדמדם. מדובר בשיכבת סלע שנשחקה עד שנחשפה הקרקע הרכה שמתחתיה, קרקע שהגשם והרוח חרצו בה חריצים עמוקים והותירו אחריהם "שפיצים" מחודדים. בקצה של רבים מהם ניצב סלע גדול, זכר לשיכבת הסלע העליונה. בהחלט מראה מיוחד. יש כמה מקבצים של הפירמידות והשביל ממשיך ועובר ביניהן עד לפיסגה.
בדרך למקום הלינה שלנו ב Sapareva Banya, הוספנו עצירה קטנה ב Dupnitsa, בפארק Rila. יש שם אגם קטנטן והרבה ירוק מסביב. לא שווה בעיני את הסטייה מהדרך הראשית אבל לנו זה סגר את הפינה של לפחות מקור מים אחד (אגם או מפל), בכל יום.
מקום הלינה הראשון שלנו (והיחיד שהזמנו מראש) היה ב Degrees Hotel & Spa 103. הדרישה הבסיסית שלנו היתה למיזוג אוויר בחדר, דבר שמצמצם בדרך כלל את האפשרויות למלונות של לפחות 4 כוכבים. ההגדרות בבולגריה לא ממש תואמות סטנדרטים מערביים אבל לדרישות שלנו הוא ענה בהחלט. בכיכר במרכז העיירה, אמור להיות גייזר טבעי של מים רותחים. אנחנו ראינו מזרקה מרשימה שניכר שמים חמים עם ריח של גופרית זורמים בה. יתכן שהבסיס שלה הוא אותו גייזר או מים רותחים טבעיים.
אנחנו חווינו את מי המעיינות הטבעיים בבריכה שבספא במלון, בהחלט מרגיע ושווה.
יום 2
היום זה היום, הסיבה הלא רשמית שבחרנו בבולגריה, טרק שבעת האגמים. יש כמה וכמה אפשרויות לעשות את הטרק ואנחנו בוחרים באפשרות שמתאימה לנו, טיול יום.
הרכבל שעולה מ Panichishte לבקתת אגמי רילה Ezera Rilski Hut, מתחיל לפעול ב 8:30. יש לנו כחצי שעה נסיעה ממקום הלינה ולכן אנחנו לוקחים ארוחת בוקר ארוזה במלון ויוצאים לדרך. למרות שמדובר אולי במסלול הטיול הפופולרי ביותר בבולגריה והחניה היא בתשלום, אין באמת מגרש חניה מסודר והחניה היא בצידי הכביש.
עולים ברכבל כסאות (כ 20 דקות) שמרחף מעל נוף מיוער ושרידי פריחת הקיץ עד לתחנה העליונה, בגובה 2,150 מ'. מזג האוויר נפלא, אפילו חם ואנחנו יוצאים לדרך.
המסלול הקלאסי הוא מסלול מעגלי שעובר בין 5 אגמים כשבנקודת האמצע שלו פחות או יותר, אפשר להחליט אם להמשיך למעלה לשני האגמים הנוספים.
כל המטיילים נוהרים לסימון השבילים האדום אבל אנחנו בוחרים במסלול האדום/צהוב, שלפי המפה נראה שעובר בסמוך יותר לאגמים. החיילת מביטה בי בחוסר אמון מוחלט, אבל זורמת. הדרך משלבת עליות מתונות יותר ופחות וכעבור זמן לא רב נגלה לעינינו האגם הראשון שסוחט מאיתנו קריאות התפעלות.
אחרי סידרת צילומים מתבקשת אנחנו ממשיכים בדרך ועוברים באגמים הנוספים. תחושה נפלאה של הליכה בטבע וכל אגם יפה ומפתיע מקודמו. טובלים ידיים במים הקפואים (במקור פינטזנו על טבילה באגם אבל נודע לנו שזה אסור), מתרעננים, וכעבור כ 3 שעות של הליכה עתירה בעצירות, מגיעים לנקודת ההחלטה, האם להמשיך לשני האגמים העליונים או לא.
בקצהו של הר שמתנוסס כ 200 מ' מעלינו, נראית נקודה קטנה, מרפסת התצפית המיוחלת. בירור במפה ועם כמה מטיילים שבדיוק יורדים ואנחנו מבינים ש:
1. מדובר בכקילומטר של עלייה בשיפוע משמעותי
2. זמן סביר הוא שעה לכל כיוון
3. חבל לוותר
מקבלים החלטה ומתחילים לעלות. לא קל, אבל פחות נורא ממה שחששנו. תוך כדי העלייה מתחילים לראות חלק מהאגמים שכבר עברנו בדרך.
עוברים את האגם השישי, ורגע לפני הפיסגה מגיעים לאגם השביעי. התצפית מהפיסגה, Seven Rila Lakes View, בגובה 2559 מ', מרהיבה, וביחד עם תחושת הסיפוק על ההישג, ההרגשה נפלאה. למעשה מהתצפית רואים רק 6 אגמים, כאשר השביעי ממש מאחורינו. תצפית על כל השבעה אפשרית רק אם ממשיכים לפסגת אוטוויצה Otovitsa בגובה 2696 מ'.
הירידה חזרה דורשת תשומת לב וזהירות, כדי לא להחליק על משטחי הסלע המשופעים. סה"כ עלינו וירדנו בזמן דומה, קצת פחות משעה לכל כיוון.
מכאן התחלנו בדרך חזרה, הפעם דרך השביל האדום, בו לא בחרנו בבוקר. ההליכה קלה, רוב הדרך במישור, נופים מרהיבים ונקודות תצפית מרשימות על האגמים שביקרנו בבוקר.
בסיום ירידה תלולה לעבר הביקתה בה התחלנו את היום. סה"כ בין 8 ל 9 ק"מ עם הפרש גובה של כ 400 מ'.
האם בחרנו נכון כשהחלטנו להתחיל במסלול האדום/צהוב בבוקר? לדעתי כן, אבל הבחירה היא לא קריטית. השביל האדום מתחיל בעלייה תלולה אבל בסופו של דבר מגיעים לנקודת הפיצול מהר יותר, בגלל שתוואי השטח בהמשך די מישורי. זה מאפשר להתחיל את הטיפוס למעלה מוקדם יותר. התצפיות ממנו הן לכיוון מזרח שבו השמש נמצאת בבוקר (פחות מומלץ לצילום), וכמו כן ההליכה היא לא ליד האגמים.
בקיצור, מה שתבחרו טוב אבל תבחרו באדום/צהוב להתחלה 😊.
רגע לפני שאנחנו נפרדים מהרי רילה, עצרנו לגיחה קצרה למפל Goritsa או Ovcharchenski. רבע שעה של עלייה קלה ביער והגענו למפל חמוד ואפילו כנראה די מרשים בעונה בה כמות המים בו משמעותית יותר.
נסיעה של קרוב לשעתיים, ואנחנו במקום הלינה שלנו לשני הלילות הקרובים, Grand Royale Apart Hotel & SPA בבאנסקו.
יום 3
מהרי רילה עברנו לרכס הרי פירין וכדי להגיע לטיול הראשון שלנו אנחנו נוסעים בכביש מ Dobrinishte אל בקתת Gotce Delchev . מהביקתה בגובה 1,600 מ', עולים בשני רכבלי כסאות (מחליפים רכבל בתחנת הביניים) במשך כ 20 דקות ולאורך כ 5 ק"מ, עד לבקתת Bezbog בגובה 2,240 מ'. כסאות הרכבל מתנדנדים ברוח ואנחנו משתדלים להירגע בנוף היערות המרהיב שצבעי שלכת ראשונים משובצים בו.
ליד הביקתה אגם יפה והחיילת מחליטה לבדוק את עמידות הטלפון שלה למים קפואים. הבדיקה עברה בהצלחה ואפילו הנעליים שהוקרבו לטובת הצלת הטלפון, הוכחו כאטומות למים.
המשכנו לכיוון אגם פופובו (Popovo) על שביל שמסומן בירוק/צהוב עד לפיצול ממנו ממשיכים בסימון הירוק. הדרך מעניינת ומשלבת עליות שדורשות מאמץ. ככל שמתרחקים ועולים בגובה, המראה של אגם Bezbog והביקתה שלידו, מרשימים יותר.
אגם Popovo נראה מרחוק אבל ככל שהולכים ומתקרבים אליו, גם הוא באורח פלא נדמה כהולך ומתרחק. מהשביל נראים גם אגמים קטנים נוספים וגם כמה מפלי מים. אחרי כשעתיים של הליכה הגענו אל שפת האגם. מוקף מכל עבר בהרים, נח לו בשלווה אגם קסום, פשוט וואו!
עשינו הפסקה ארוכה על שפת האגם, ממאנים להיפרד מהיופי הזה. באופן סוריאליסטי מעט, בשלב מסויים ספרנו על שפת האגם 8 ישראלים, עד שיפנית אחת הגיעה לייצג את שאר העולם.
הדרך חזרה אורכת גם היא כשעתיים. הרכבל האחרון יורד ב 16:30 ואנחנו מספיקים לאכול מרק שעועית ולשתות שוקו בבקתת Bezbog לפני הירידה.
בדרך חזרה לבאנסקו הבחנו בצד הדרך בכנסייה שבלטה בצבעוניות שלה.
את שעות אחר הצהריים אנחנו מנצלים לשיטוט קצר במדרחוב של באנסקו. תיירותי, חמוד ודי נטוש בסוף הקיץ.
טבילה בספא של המלון ולקינוח ארוחת ערב במסעדה תיירותית אבל טובה במדרחוב.
יום 4
מבנסקו, עלינו בכביש אל בקתת ויחרן (Vihren) שנמצאת בגובה של 1,950 מ'. הכביש מפותל וצר אבל מתוחזק היטב. מד הטמפרטורה ברכב הולך ויורד וכשאנחנו מגיעים לביקתה הוא מורה על מעלה אחת. מבעד לחלונות רואים מטיילים מצויידים במיטב הביגוד המתאים לאירוע. מגרש החניה הפצפון שצמוד לביקתה מלא והחניה בצד הכביש הצר אסורה. אנחנו יורדים כחצי ק"מ במורד הכביש שם יש אפשרות חניה לעוד כמה מכוניות. מוציאים פליז ומעיל רוח ומתחילים ללכת במסלול שמסומן בירוק-אדום לעבר אגם העין (Okoto). למרות שהדרך כרוכה בטיפוס ומאמץ, הקור חודר ואני חייב להכניס את הידיים לכיסים כדי שיפשירו. אנחנו מרגישים שגשרי העץ שאנחנו עוברים חלקים, ואז מבינים שהשיכבת הדקה והלבנה שאנחנו רואים, היא קרח דקיק. גם הצמחייה מצופה בשיכבה דקיקה של קרח, מה שמוסיף יופי מיוחד לנוף.
תוך כחצי שעה הגענו לאגם הקטן והיפה.
ליד האגם, מתפתחת שיחה עם קבוצת גרמנים שבאה מולנו. הם זכרו אותנו מטיול אחר והתערבו ביניהם שאנחנו מישראל. כשהתפלאתי (לא באמת) איך זכרו אותנו, אמר אחד מהם שזה בגלל המקצוע שלו. אני הייתי בטוח שהוא משירותי הביון אבל האמת (או סיפור הכיסוי שלו) פשוטה יותר. הוא היה שנים רבות מנהל מלון וחלק מהתפקיד זה לזכור את האורחים. הסכמנו שבין אם אתה באמת זוכר או לא, כדאי לפחות לתת להם את ההרגשה שאתה זוכר.
בינתיים הטמפרטורה עולה מעט ואנחנו הולכים במזג אוויר חלומי וממשיכים לעבר אגם הדג (Ribno).
השביל ממשיך ומטפס עד שבנקודה מסויימת יש לסטות ממנו וללכת בשבילים לא מסומנים עד שמגיעים לאגם מרהיב וצלול, שמתגלה רק ממש ברגע האחרון. את הוואו שיצא לנו מהפה אפשר היה לשמוע למרחקים. יופי טבעי בלתי מופרע ותחושה שזה רק אתה והטבע.
נהנינו מאוד מהשקט, השלווה והיופי מסביב עד שהשעון הכריח אותנו להמשיך. המחשבה הראשונית היתה להמשיך לפחות לאגם נוסף אחד, אגם Dûlgo, אבל כיוון שזה דרש הליכה של כשעה לכל כיוון ולפנינו היתה עוד נסיעה ארוכה היום, החלטנו לוותר.
ירדנו בחזרה לבנסקו, אכלנו ארוחת צהריים במסעדת ויקטוריה, מול מלון קמפינסקי (מוגדרת כמסעדה איטלקית אבל התפריט כולל פשוט הכל) והתחלנו בנסיעה ארוכה לכייון האיזור הבא שלנו, הרי רודופי (Rodopi). אחרי כשעתיים הגענו ב Dospat. צריחי מסגדים, נשים בלבוש מסורתי הזכירו לנו שרוב התושבים כאן מוסלמים. עצרנו על שפת האגם המלאכותי הגדול שראינו עוד מפסגות ההרים. האמת שמרחוק הוא הרבה יותר מרשים ונראה שהפוטנציאל שלו להפוך למוקד של תיירות ונופש לא מנוצל.
עוד כשעה נסיעה עד ל Devin, למקום הלינה שלנו ב VALEMO Apart House. הדירה ממוקמת
ממש מאחורי המדרחוב המקומי, וכיוון שהגענו בשעה מאוחרת, יצאנו מייד לסיבוב קצר והתיישבנו לאכול. לקינוח עצרנו באיזו מסעדה איטלקית. החיילים הזמינו שוקו חם אבל אף אחד מהעובדים, כולל מנהל המקום, לא הצליחו לתפעל את המכונה. לבסוף, היתה לו הברקה. הוא הביא להם חלב חם וקוביית שוקולד ענקית על מקל, בבחינת DYI. חוץ מזה שכולם התפוצצו מצחיק, היה ממש טעים.
יום 5
מלון הדירות היה ממש מצויין חוץ מארוחת הבוקר שמוגשת רק בין 9 ל 10 בבוקר. בקשתנו להקדים את הארוחה או לפחות לקחת משהו לדרך לא נענתה וגם נסיונות לפנות לבעל המקום שלא נכח שם בעצמו, לא נענו.
יום ארוך לפנינו ואנחנו יוצאים לדרך ב 8 בבוקר. הסיבה העיקרית שרצינו להגיע לאיזור היא, מסלול השטן (Devil's Path Ecotrail). זהו מסלול הליכה לאורך ערוץ נהר בויינובסקה ,Buinovska שבקטע הקניוני שלו הותקנו גשרים וסולמות, והוא נחשב ליפה ומרשים במיוחד. לצערי, התברר לי כמה ימים לפני הנסיעה, שבעקבות גשמים פתאומיים כשבועיים קודם לכן, התרחשה מפולת סלעים שריסקה חלק מהגשרים העשויים מעץ, והחלק היפה של הקניון אינו נגיש.
החלטנו שלא לבטל את התוכנית להגיע לאיזור ולהמיר את הטיול שרצינו בטיול בקניון המפלים, סמוך לסמוליאן (Smolyan). בדרך עצרנו בשירוקה לאקה (Shiroka Laka), עיירה תיירותית למדי שבה נשמרים עדיין בתים מסורתיים.השעה רק 9:00, ומלבד הקפה של המקומיים, הכל עדיין סגור.
המשכנו לקניון המפלים. אנחנו החנינו את הרכב בצד הכביש "הראשי" מול הפנייה לדרך שמוליכה לקניון. הדרך משובשת, אבל אפשר להמשיך בה עוד כמה מאות מטרים עד לרחבת חנייה קטנה. עוד כמה מאות מטרים ומגיעים למקום שממנו המקומיים מציעים הקפצה לתחילת המסלול באמצעות ג'יפים או סוסים (שגם יכולים ללכת חלק מהמסלול עצמו). כשאנחנו הגענו הם עדיין לא היו פעילים, כך שההתלבטות נחסכה מאיתנו.
המשכנו עד למרכז המבקרים שלהפתעתנו היה פתוח, שם שילמנו דמי כניסה וקיבלנו הסבר באנגלית על המסלול. מדובר במסלול מעגלי שמטפס ביער ועובר בין מפלים רבים, כשהגבוה ביניהם, אורפאוס, נופל מגובה של 60 מ'. הזרימה היתה די חלשה, כיאה לסוף הקיץ, אבל ההליכה בתוך יער מוצל עם תחילתם של צבעי שלכת בתוספת של זרימת המים, יפה.
המשכנו לטפס לתצפית מרשימה על האיזור ולבסוף סגרנו את המסלול מעגלי בירידה דרך היער.
סה"כ 4 שעות בהן הלכנו כ 8 ק"מ, כ 2 ק"מ מהכביש לתחילת המסלול וכ 4 ק"מ של מסלול מעגלי.
משם המשכנו ל"גשרים הנהדרים" (Chudnite Mostove), תצורות סלע מיוחדות שיוצרות קשתות אבן ענקיות מעל הנהר.
כדי להגיע יש לסטות מהכביש הראשי בין Chepelare ל Plovdiv, 16 ק"מ של כביש צר מאוד לפרקים וגם לא מאוד מתוחזק, כ 40 דקות לכל כיוון. ליד הגשרים יש כמה דוכנים קטנים שמוכרים תוצרת מקומית ומזכרות ומאחוריהם מתחילים שבילים שמאפשרים להגיע לתצפית על הגשרים מזוויות שונות. כמו כן, אפשר לרדת לערוץ הנהר ולהתרשם מהגובה העצום של הקשתות. בהחלט נחמד אם יש לכם את הזמן.
משם המשכנו ללינה ב Plovdiv, במלון .Evmolpia המלון נמצא בתוך העיר העתיקה (יש צורך במספר הרכב כדי לאשר כניסה לאיזור שסגור לתנועת רכבים שאינם מאושרים) ומעבר תת קרקעי ליד המלון מוליך הישר למדרחוב ויטושה, שסביבו שפע של מסעדות ואטרקציות. הבעלים אוהב ישראל (מצרך נדיר בימינו), ביקר בארץ וחולם לבוא שוב (היה אמור להגיע ב 10 לאוקטובר 2023 לארץ). כיוון שהגענו מאוחר, קיבלנו הוראות צ'ק אין מפורטות, שלט עם שמנו וברכת ברוכים הבאים חיכה לנו על דלת החדר, ופלטת גבינות ושלושה בקבוקי יין קטנים המתינו לנו בחדר האוכל.
פלובדיב בערב היתה הפתעה גדולה. שפע של ברים ומסעדות ולצידם משולבים אתרי תיירות כמו היפודרום רומי חפור באדמה ומסגד ענק והמוני אנשים שגודשים את הרחובות. במרכז התקיים גם פסטיבל מוזיקה ושפע הדוכנים שסביבו הוסיף לאווירה.
החלטנו להפוך את הסדר ולהתחיל בקינוח. קיבלתי המלצה על Afreddo Ice Cream House, והיה פשוט וואו! פלובדיב נראתה לנו גם כמקום טוב לספק את החסך של החיילת בסושי. ממש במרכז מצאנו את מסעדת Happy שלפי התור שהשתרך בחוץ הבנו שמדובר במקום מאוד פופולרי. רגע לפני שויתרנו החלטתי לשאול את המארחת מה הסיכוי להכנס ולהפתעתי הסתבר לי שכולם מחכים לשולחן בחוץ ואם אנחנו מוכנים לשבת בפנים, אין בעייה של מקום. ההחלטה היתה קלה. המקום ענק והוא בפירוש מפעל של אוכל. התפריט פשוט עצום, ומכיל פשוט כל מה שיכולנו לחשוב עליו, מאסייתי דרך איטלקי וגם כמובן אוכל בולגרי. בניגוד למקומות שמציעים הכל ולכן שום דבר לא מוכן כמו שצריך, האוכל היה ממש טוב וסיפק חווית סיום טובה ליום העמוס.
יום 6
יום אחרון. ב 12 בלילה יש לנו טיסה חזרה לארץ. אבל, השעה רק 8 בבוקר, ויום שלם לפנינו. שוב אנחנו רוצים לצאת לפני שעת ארוחת הבוקר אבל הפעם מנהל המלון דואג לנו, מגיע בעצמו ומכין לנו ארוחת בוקר לתפארת.
אתמול הגענו מאוחר ולכן לא הספקנו לראות את העיר העתיקה, שנראתה יפה ומעניינת. החלטנו להתחיל את הבוקר בשיטוט בעיר העתיקה. ראינו את התיאטרון הרומי המשוחזר ושוטטנו בסמטאות היפות. בהחלט עיר יפה ששווה להקדיש לה זמן נוסף בפעם הבאה.
התכנון המקורי היה לעצור בדרך במפל Kostenets אבל חששתי שנילחץ קצת בזמן ולכן המשכנו ישירות לבורובץ (Borovets).
עלינו ברכבל קרוניות Yastrebets, שעולה דרך תחנת ביניים (נשארים לשבת בקרונית) עד לפיסגה בגובה 2370 מ'.
משם יוצא שביל לפיסגת המוסאלה (Musala), אבל אנחנו מתכוונים לעשות רק חלק ממנו. שביל נוח של כ 4 ק"מ בנוף מרהיב מוליך לבקתת Musala שמאחוריה נמצא אגם יפה.
במפה ראינו שיש עוד שני אגמים (קטן וגדול) במרחק הליכה קצר והמשכנו עד אליהם.
מזג האוויר היה מושלם והיווה תפאורה הולמת לאגם האחרון בטיול. חזרנו באותה הדרך, עצרנו לצלם נחש שראינו בצידי השביל (בדיעבד גוגל זיהה אותו כנחש ארסי בשם צפע אספיס), עצירה אחרונה לשוקו חם מול הנוף הבאמת מרהיב, וירדנו ברכבל בחזרה למטה.
מכאן, המשכנו לסופיה. עצירה אחרונה בקניון The Mall, שם שמחנו לגלות נציגות של גלידת Afreddo שזכרנו לטובה מפלובדיב. למרות שבדיוק סיימנו לאכול, לא יכולנו לעבור על פניה ולהתעלם.
מכאן 5 דקות נסיעה לשדה התעופה ואנחנו נפרדים מבולגריה עד לפעם הבאה, שהפעם נקווה, תקרה בעוד פחות מ 20 שנה.
