סתיו חורפי ברוקיס הקנדיים

מסגרת הטיול: זוג + בנים בני 20 ו -17 , 16 לילות, 17 ימים , באמצע ספטמבר 2015

כל הטיסות בוצעו באייר קנדה, למעט הראשונה שבקוד שייר:

ת"א –פרנקפורט (ע"י לופטהאנזה), פרנקפורט-קלגרי.

2 לילות בבנף
2 לילות בג'ספר
3 לילות בלייק לואיז
לילה אחד במלון ליד שדה התעופה בקלגרי

טיסת בוקר מוקדמת קלגרי- ויקטוריה שבאי ונקובר

2 לילות ויקטוריה
2 לילות ביוקלולת שבפסיפיק רים
מערבורת לונקובר ו 3 לילות בעיר

טיסה מונקובר לטורונטו

לילה אחד בניאגרה פלס, בצד הקנדי

טיסה מטורונטו לת"א

יום 1 – ארוכה הדרך לרוקיס

נחיתה אחר הצהרים בשדה התעופה של קלגרי וקבלת רכב Full Size מאוויס – Chevrolet Impala (שיכונה להלן "ולאד"), רכב חזק עם בגאג' גדול אליו נכנסים שתי מזוודות גדולות ושני טרוליים, ויוצאים לדרך במסלול ה STONY TRAIL שתחילתו מישורית עירונית ודי משעממת אבל נעשית יפה ככל שמתקרבים לרוקיס.

עצירה להצטיידות מזון ב Safeway הגדול שקרוב לכביש הראשי בCanmore ,מתרשמים לטובה מן העיר, וכעבור קצת יותר מ 22 שעות מאז שנעלנו את דלת הבית בארץ אנחנו מגיעים לפנות ערב שעון מקומי למקום הלינה ב Banff

יום 2 – סובב בנף

למרבה הפלא אנחנו מצליחים לישון לילה רצוף (הג'ט-לג הערמומי ימתין לנו בסבלנות ללילות הבאים) וקמים ליום שמשי ויפה. בגלל הטריאטלון יהיו היום סגירות כבישים ושינוי בהסדרי התנועה בעיר ולכן התחנה הראשונה שלנו בבוקר הוא Johnston Canyon המרוחק כחצי שעה נסיעה מן העיר דרך ה Bow Valley Parkway. איזה כביש מרהיב! זהו המפגש הראשון שלנו עם הטבע של הרוקיס במלוא תפארתו וביחוד עם צבע הצהוב האז המאפיין את העצים הנשירים בתקופת השלכת ומאיר ומעשיר את הנוף עוד יותר. אי אפשר לנתק את העניים מן הנוף.

הקניון הוא אחד האתרים הפופלרים ברוקיס (גם בזכות נגישתו מבנף) ואם בשעה 10.00 בבוקר עוד מצאנו חניה בחניון המסודר הסמוך לכניסה, כשעזבנו כעבור כשעתיים אנשים כבר נאלצו לחנות רחוק למדי ובצורה "פרטצי" על שולי כביש הגישה. מדובר במסלול בעליה מתונה, בשבילים מסודרים בין קירות הקניון, כ 45 דקות הליכה לכיוון, במהלכים מגיעם לשני מפלים (ששמם הלא מאוד מקוריים: המפל התחתון והמפל העליון). זה לא שהמסלול לא יפה- אני לא חושבת שיש פיסת טבע ברוקיס הקנדיים העונה לתיאור הלא מחמיא הזה- אבל הוא לא שונה מהרבה מסלולים דומים שכבר עשינו ברחבי אירופה או אפילו בארץ וכשאנו מגיעים למפל הראשון ובן זוגי מכנה אותו "בניאס" ,קשה להתווכח עם הקביעה (ומבלי להעליב את המפל הישראלי כמובן!). בקיצור, מדובר לטעמינו במסלול חביב שהסיבה העיקרית להגיע אליו היא דרך הגישה היפה יותר מן היעד עצמו.

לקראת הצהרים הכבישים סביב בנף אמורים להיפתח מחדש ואנו חוזרים לכיוון העירה ו

Lake Minnewanka הארוך באגמי הרוקיס, שמסוכר לצורך יצור חשמל והוא גם היחיד מבין האגמים בו ניתן לשכור סירת מנוע.

אנחנו עושים פיקניק קצר ונהנים מצבע האגם, אבל מחליטים להמשיך לאגם סמוך קצת פחות הומה – Johnson Lake. גם כאן, בשבת שמשית וחמים למדי יש לא מעט אנשים ב"חוף" שליד החניון, אבל במסלול המעגלי שמקיף את האגם התנועה דלילה למדי. בהמשך אנו נפגוש אגמים מפורסמים ו"מהממים" יותר, אבל המקום נעים ומשרה אווירה רגועה והטיול הרגלי של כשעה סביב האגם קליל ומהנה.

מכאן אנחנו חוצים את בנף לעורכה –לא מרחק גדול אבל הכביש הרשאי פקוק והתנועה מתנהלת בעצלתיים – עד ל Bow Falls.

אין סיכוי למצוא מקום חניה פנוי בחניה שליד המפל עצמו אז אנחנו חונים קצת יותר רחוק בכביש מעל המקביל לנהר הבאו , יוצאים מן האוטו ומולינו, בגינת אחד הבתים שבצד השני של הרחוב- Elk גדול המביט עלינו במבט מזועף למדי. כל מי שמתכנן טיול לרוקיס קורא במדיה זו או אחרת של חרדה את האזהרות והעצות כיצד לנהוג הבתקלות עם דב, אבל האמת שהאלקים לא פחות מסוכנים- ביחוד בעונת ההִתיַחֲמוּת המתרחשת בספטמבר/ אוקטובר- והרבה יותר נפוצים.

חזרה למקום הלינה לקפה וקצת מנוחה וקפיצה לאתר האחרון להיום, חמש דקות ממרכז העיריה – Vermillion Lakes. מקודם חלפנו על פניהם בכביש הראשי ה Trans Canada ולא מאוד התרשמנו, אבל גם כאן האור של שעת בין ערביים מטיבה עם הנוף והמראות יפים ושלווים.

יום 3 – דרך הקרחונים המרהיבה

אנחנו קמים למזג אוויר הפוך לגמרי- שמיים אפורים וקודרים וטפטוף שהופך לגשם טורדני כשאנחנו יוצאים לדרך.

לפנינו נסיעה לאורך ה Icefield Parkway הנחשב לאחד מדרכי הנוף היפים בעולם. ב 230 הקילומטרים שבין לייק לואיז לג'ספר הכביש עבור בין הרים נישאים, יערות, נחלים שוצפים, אגמים למכביר, קרחונים, מפלים, כאשר בכל סיבוב נגלה עוד זווית, יותר יפה ומרשימה מקודמתה. מבנף לג'ספר מדובר ב כ 4 שעות נהיגה נטו, אבל בפועל זהו יום מלא וגדוש עם המון הפסקות לטיולים קצרים ותצפיות, וגם ככה אי אפשר להספיק את הכל ביום אחד, ואנחנו מצטרפים בחום להמלצות לנסוע בכביש המדהים הזה הלוך ושוב- בתקווה לזכות במזג אוויר טוב לפחות באחד הכיוונים!

לנו אכן היה מזל- במהרה הגשם פסק וזכינו ליום של עננים לבנים על רקע שמיים כחולים לרוב-תפאורה מושלמת לנוף הכה דרמטי שבדרך.

והינה כמה מהנקודות שעצרנו בהם.

Castle Mountain

Bow Lake

Peyto Lake – כנראה "נוף הגלויה" המוכר ביותר ברוקיס: עליה תלולה אך קצרה מהחניון מובילה למרספת תצפית על האגם בעל הצורה היחודית. אנחנו הגענו בסביבת השעה 10.00 ועוד הספקנו למצוא מקום חניה ולצלם יחסית בנחת, לפני שהיעד נכבש ע"י גדודי הסינים/יפנים/קוריאנים, אבל כישרדנו חזרה לחניון הלא גדול כבר לא נותר מקום פנוי.

בערך בחצי הדרך יושב לו קרחון Athabasca וממולו ה Icefield Centre – קומפלקס תיירותי מפלצתי המכיל בית מלון, קפטריה, חנות מזכרות, קופת האוטובוסים להליכה על הקרחון, ובעיקר המוני תיירים , או כלשון הלונלי פלנט: The place is a bit of a human zoo in the summer with tour coaches cramming the car park.

גם בספטמבר המקום הומה עד מאוד, אבל לפחות אנחנו מקבלים כרטיסים לאוטובוס היוצא כעבור ארבעים וחמש דקות ממועד הקניה.

קצת לפני זמן היציאה אנו מצייצבים בתור "עלייה לאוטובוס" שנראה ארוך אך מתקדם במהירות, שכן כל האופרציה משומנת היטב. נסיעה קצרה ואנו מחליפים מהאוטובוס הרגיל לאוטובוס המיוחד בעל הגלגלים הרחבים שמסוגל לנוע על הקרחון עצמו. הנהג מנצל את הדרך לספר בדיחות קרש , מהולות בקצת מידע על הקרחון. על האוטובוס בליל של שפות , לרבות כמובן עוד דוברי עברית מבלבדינו, ולאומים, כולל משפחה הודית ענפה רב דורית שהסבתא שלה עולה בקושי, מתנדדת, נתמכת בבן משפחה כשהיא לבושה סארי ומעיל ו- כפכפי אצבע וגרביים.

אנחנו יורדים מהאוטובוס, מסתובבים על הקרחון, ומצלמים ומצטלמים בכל הפוזות האפשריות (כן גם אנחנו), וכעבור כרבע שעה כבר נוסעים חזרה. לא הרבה זמן, אבל האמת שלא צריך יותר, והוא מספיק לבן שלי להחליק בטעות ולקבל חבטה מפוארת וכואבת. לסבתא ההודית עם הכפכפים אגב, שלום..

צפונה מהמרכז יש עוד דרך ארוכה עד לג'ספר ולכן אנחנו כבר ממעיטים בעצירות.Tangle Falls היפה ו Sunwapta Falls שפחות התרשמנו מהם והסתפקנו בהצצה קצרה למפל העליון (טוב שמראש יש לנו "פתור" באדיבות נילי מלרדת למפל התחתון) או שמא בשלב הזה אנחנו כבר ב overload מכל מה שראינו.

Tangle Falls

העירה Jasper יותר קטנה מבנף, פחות צפופה והרבה פחות מלוקקת- אהבנו אותה יותר מאחותה הגדולה. גם מצאנו בה צימר סימפטי- Cedar House עליו כתבתי טיפ בנפרד.

יום 4- פארק ג'ספר

בלילה ירד גשם וגם היום הזה יהיה מעוננן לרוב עם הופעות קצרות וחולפות של השמש שלא ממש מצליחות להשפיע על הטמפרטורה הנמוכה.

אנחנו בדרך ל Maligne Canyon ו Maligne Lake דרומית מזרחית מן העיריה.

כדי לטייל בקניון מליין אפשר לחנות בחניון P10 ליד הגשרים התחתונים או בחניון P11ליד הגשרים העליונים. אנחנו בוחרים באופציה השניה וקצת לפני החניה מבחינים בכביש קטן ללא שילוט (אם כי מופיע במפה בסימן משקפת) הפונה שמאלה לתוך יער ומחליטים לבדוק אותו. נסיעה קצרה מביאה אותנו לנקודת תצפית יפה על כל הסביבה של ג'ספר, וההרים מסביב עם כמה שולחנות פיקניק, כשלאחד מהם מוברג שלט עם עצות מועילות כיצד לנהוג עם מפריעם לכם באמצע הביס בסנדויץ . הנה צילמו לכם כדי שתהיו מוכנים גם כן לעת הצורך…

הקניון עצמו לא נפלנו . לטעמינו הוא נחמד, אבל שוב לדעתינו היחוד של הרוקיס לא נמצא בתוך קירות של קניון זה או אחר אלה בויסטות הרחבות של הפסגות המושלגות היערות, האגמים היערות, אגמים מוקפים הרים ויופי אין סופי עד קצה האופק.

לכן הסתפקנו בירידה רק עד הגשר הרביעי (ממילא צריך לעלות את הכל הדרך שוב) ובחזרה והמשכנו בנסיעה הלא קצרה לאגם מליין.

בדרך רואים עדות כואבת לשריפות יער הענק שהשתוללו הקיץ בכל מערב צפון אמריקה- מקליפורניה ועד בריטיש קולומביה והרוקיס- שטחים נרחבים של עצים ערומים ושחורים.

אנחנו עוברים ליד Medicine Lake אגם שמערכת ניקוז יחודית של הנהר הנשפך לתוכו גורם למפלס המים לרדת עד כמעט היעלמות מוחלטת בסתיו , וכך הוא נראה בעונה הזו.

המשך הדרך לאגם מליין לא קצר וכשאנחנו מגיעים מזג אוויר הקר והסגרירי די פוגע- צבא האגם אפור למדי ויש תחושה שאנחנו לא רואים אותו במיטבו. אנחנו מסתפקים בטיול קצרצר בשביל לאורך הגדה של האגם, אך כשהמסלול פונה פנימה לתוך יער אנו חוזרים על עקבותינו ומתחילים את הנסחיעה חזרה לכיוון ג'ספר .

צירה קצרה לפיקניק מאוחר ליד צמד האגמים Annette ו Edith שהאמת הרבה יותר יפים מאגם מליין הידוע יותר וגם הרבה יותר קרובים לעיריה- כך שבדיעבד אפשר היה לוותר על הנסיעה הארוכה

לפנות ערב חלקינו עושים גיחה נוספת לPatricia Lake Pyramid Lake & הסמוכים גם הם לג'ספר וזוכים לזוג סנאים חמודים.אגם פטריציה הוא באמת מקום יפה ושלו - לפחות עד שהאישה היושבת בספסל לידינו מחליטה להכתיב בקול רם רשימת קניות טלפוני לבן זוגה הנמצא מעבר השני של הקו…

יום 5 – איך חיפשנו את אדית קאבל והגענו לנרניה

אנחנו קמים בבוקר שמרגיש עדיין כמו הלילה, גשם, שמיים קודרים ואפורים ,כאילו שמישהו כיבה את האור.

היום אנחנו עוזבים את ג'ספר וחזרים דרומה על דרך הקרחונים, כאשר הכוונה היא לבקר “על הדרך” בהר וקרחון אדית' קאבל.

הכביש המוביל להר Edith Cavell מתפצל מהכביש הראשי דרומה ובפרץ אופטימיות בלתי מוסבר (ובהחלט לא אופייני) אנחנו מחליטים לנסוע בה, בתקווה שהגשם בכל זאת יפסק ונצליח לעשות את המסלול הרגלי הקצר לקרחון. אלא מה, ככל שאנו עולים בהר הגשם מתחזק ובאיזהשהו שלב הופך לשלג! שלג צח וטרי ורך. פתיתים לבנים גדולים מסתחררים סביבינו ותוך זמן קצר הירוק והצהוב של היער מתכסה בשכבה לבנה. ברור שלאדית קאבל כבר לא נגיע היום, אבל המראות משובבי נפש, נרניה ממש, ומזמינים אותנו לעצור ולהינות מהם. אנחנו חונים את הרכב בצד הכביש כדי לא להפריע לתנועה (הדלילה מאוד) והבנים פותחים בקרב כדורי שלג סוער וממושך.

אז אנחנו מתחילים לרדת חזרה בזהירות (לא עוברים מהירות של 20 קמ"ש כל הדרך), נהינים עוד קצת מנוף היער הלבן הקסום עד שלמטה השלג שוב הופך לגשם. בהצלבות עם הכביש הראשי אנחנו עוצרים למבט חטוף ורטוב על

Meeting of the Waters – מפגש נהרות ה Whirlpool and Athabasca שבמזג אוויר יפה בטח שווה להתעכב עליו קמעה.

התחנה הראשונה שלנו בדרך חזור בכביש הקרחון היא במפלי Athabasca אותם לא הספקנו לבקר בהלוך. למזלינו המפלים נמצאים קרוב לכביש ולחניה שכן כשאנו יוצאים מן האוטו עדיין יורד גשם, שהופך לטפטוף במהלך הביקור. על אף מזג האוויר הגשרים שמעל המפלים מלאים – כרגיל - בעדרים של יפנים/סינים/קוריאנים העסוקים בלצלם את עצמם , וצריך לתמרן בניהם לתפוס זווית צילום של המפלים העוצמתיים.

בהמשך היום הגשם/שלג פסק והשמיים לפרקים, אבל עדיין קר מאוד.שכבת השלג הטרי שנוספה זה עתה לפסגות ההרים מיטיבה עוד יותר עם הנוף והעין אינה שובעת מן היופי גם בפעם השניה שנוסעים בכביש. הינה כמה דוגמאות.

Mistaya Canyon היפה. אהבנו את העבודה שהגישה לסלעים הגדולים שליד המים חופשיה. קנדה היא ארץ מסודרת (מאוד) ואתרי הטבע שלה מאורגנים, עם גידור, מדרגות, שלטי אזהרה, לעתים על גבול ההגזמה

(" "Slippery, exercise extreme caution כאשר בסך הכל מדובר במסלול היורד בתוך יער שכל מגדיר טיולים בארץ היה מסווג אותו כ"מסלול משפחתי") ולכן הופתענו ושמחנו למצוא כי כאן אין מניעה לרדת מן השביל ממש אל הסלעים ליד המים הגועשים

Lake Waterfowl היפהפה

וזה Bow Lake במראה שונה בתכלית מאך לפני יומיים.

אחר הצהריים אנחנו מגיעים למקום הלינה הבא שלנו ב Lake Louise.

האתרים של הפארק הלאומי בנף מתחלקים בגדול לשני מקבצים- אלה שבקרבת העיריה בנף ואלה שבאזור לייק לואיז הממקום כ 60 ק"מ צפון מערבית מבנף.

רבים מן המטיילים ברוקיס הקנדים המבקשים להימנע מריבוי החלפת לינות מטיילים גם באתרים סביב לייק לואיז כטיולי יום מבסיס בבנף או אפילו בקנמור, וזה בהחלט אפשרי. אנחנו העדיפנו לפצל את הלינה לשלושה מוקדים וכך לצמצם נסיעות.

על אף השם, Lake Louise Village אינו ישוב של ממש אלא מדובר במרכז מסחרי קטן שסביבו מקבץ מלונות, מספר לא גדול (אך מספיק ) של מסעדות, תחנת דלק ופסי רכבת, שכן גם כאן כמו בבנף וג'ספר המסילה של ה Trans Canada Railway היא שהביאה לפיתוח הישובים ומהווה למעשה את הסיבה לקיומם.

החיסרון בלינה בלייק לואיז הוא היצע המצומצם והמחירים הגבוהים הנגזרים מכך. המלון שלנו Mountaineer Lodge היה סביר, אך לא מפואר, ודומה יותר למוטל מאשר מלון- חוץ מבמחיר שלו.. ובכל זאת הלינה בלייק לואיז השקטה עם הקרבה למספר אתרים יפים התאימה לנו הרבה יותר מאשר בנף ההומה והתיירותית, ושמחנו על הבחירה.

לפנות ערב אנחנו עושים טיול קצר ליד נהר ה Bow ובהמשך תצפית על לייק לואיז עצמו. רבות כבר נכתב כאן על ה"קלקול" של המקום המהווה יעד לתיירי אוטובוס שיורדים בהמוניהם לכמה דקות להצטלם לפני שעוברים הלאה, אבל בשעת ערב בספטמבר אנחנו הופתענו לטובה מהמיעוט היחסי של מבקרים והתפאורה של האגם, על רקע הקרחון שבקצה הרחוק, בהחלט יפה.

יום 6 – פארק יהו

יתרון נוסף של הלינה בלייק לואיז הוא הקרבה לאתרים של הפארק הלאומי Yohoממערב לה ואכן היום מתוכנן לנו יום עם הרבה פחות שעות נהיגה. אלא שאחרי הוואו של השלג דאתמול , היום הזה איכשהו מרגיש הרבה פחות כיפי ומולצח מקודמו.

למזג האוויר שוב יש השפעה גדולה על התחושה. גם היום יש אור מלא רק לקראת השעה 8-9 בבוקר, וגם זה אור "חלשלוש", שכן היום כולו נשאר אפורוי ומעונן וקרררר מאוד: 5-6 מעלות בבוקר שלאט לאט "מתחמם" ונסוק אחר הצהרים לגובה 12-13 מעלות. זהו דפוס שחזר על עצמו בכל הימים האלה וקצת שיבש את סדר היום.

אנחנו בדרך ל Takkakaw Falls המפל גבוה ומרשים אבל העננות הנמוכה מונעת מאיתנו לראותו במלוא עוצמתו. מכאן אנחנו עוצרים ב Natural Bridge שיפה גם הוא, אם כי דומה למדי למפלי אתבסקה שראינו אתמול.

האתר האחרון ב"סיבוב" (הרי כולם די קרובים) הוא LakeEmerald שצבעו באמת מיוחד, אבל לאור הקור לא מעורר בבני המשפחה חשק לעשות את המסלול המעגלי סביבו.

וכך יצא שעד הצהרים סיימנו כבר את כל התכנון (הדל מדי בדיעבד) לאותו יום.חוזרים למלון, אוכלים צהריים ועושים חושבים מה לעשות בהמשך היום. בסוף אנחנו יוצאים רק בזוג לעלות על Lake Louise Gondola ההר שמתחת לגונדולה ידוע כמקום מיועד לתצפיות דובים, אלה שהבחור בקופה נורא מתנצל- גל הקור של הימים האחרונים הבריח את הדובים וגרם להם להסתתר.

ובאמת חשוב לי להדגיש כי אנחנו נפלנו על שבוע (השלישי בספטמבר) של מזג אוויר קר באופן חריג לעונה, וכי ספטמבר הוא כן חודש מומלץ- ופחות צפוף מחודשי הקיץ- לטיול ברוקיס.

העולים בגונדולה יכולים לבחור בין כיסא פתוח לקרון סגור (אנחנו העדפנו את השני) ומלמעלה יש נוף פנורמי רחב הכולל את לייק לואיז והקרחון.

מהתחנה העליונה שביל קצר מוביל ל Wildlife Interpretation Centre שבו תצוגה מעניינת על החי בשטחי הפארקים של הרוקיס, הממחיש כי הסיכוי של המטייל הבודד להתקבל בדב בעצם די נמוך בשל מספרם ההולך ופוחת, במרכז גם מוצגים עורי פרווה של החיות השנות – ולמקרה שתהיתם אוכל לספר שהעור של דב שחור הרבה יותר נעים למגע משל זה של דב גריזלי ,ממנו הוא נבדל לא ע"י הצבע אם כי ע"י מבנה הראש, האוזניים ועוד.

בסך הכל העליה בגונדולה היא חוויה נחמדה. העלות 31 CAD$ לשנינו במצבע שניים במחיר אחד באתר Travelzoo של קנדה (ששווה בדיקה גם למבצעים נוספים). לטעמי במחיר מלא זה היה מרגיש קצת יקר מדי ביחס לתמורה. לעיתוי גם תפקיד חשוב: לנו היתה ראות טובה בזמן שהיינו למעלה על ההר אבל בירידה חזרה בגונדולה העננים חזרו ולייק לואיז די נעלם מן המבט.

יום 7- גלויות חורפיות

היום יש לנו כרטיסים לאוטובוס ל Lake O'Hara הגישה לאגם הזה, הנחשב ע"י פארקס קנדה לסביבה רגישה במיוחד, מוגבלת- או לצעוד 11 ק"מ ברגל על הכביש המוביל עליו או להזמין מראש מקום על האוטובוס המיוחד היוצא לאגם פעמיים ביום.. את ההזמנה יש לבצע בדיוק ב20 לאפריל באתר של Parks Canada ברגע שהמכירה נפתחת, שכן הכרטיסים לגכל העונה “נחתפות” תוך שניות ספורות.

ואלה המראות שממתינים לנו שבועות ספורים לאחר מכן כשאנו יורדים מן האוטובסו כעבור כחצי שעת נסיעה- נוף גלויה בגוונים של אפור, שחור, לבן כמעט ללא נגיעות צבע (איפה שכן היו הקפדנו לצלם , כדי שתאמינו לנו שלא העברנו את המצלמות למוד של שחור, לבן!). אנחנו בוחרים לעצמינו מקלות הליכה מהמבחר המוצע בהשאלה (בחינם) למטיילים בבקתה שליד תחנת האוטובוס ויוצאים להקיף את האגם. איכשהו מעט האנשים שהיו איתנו על האוטובוס התאדו להם ואנחנו כמעט לבדינו בתוך כל היופי החורפי המטריף הזה.

על הקרקע יש שכבה עבה של שלג טרי וקר מאוד בשעת בוקר. אני לבושה גטקס ומעליו מכנס, חולצה טרמית מתחת לסווטשירט ומעיל, גרביים תרמיות וכפפות (וכמובן כובע צמר וצעיף) ועדיין קפוא לי בגפיים

המסלול המעגלי, שהוא כעקרון מישורי ברובו וקליל לוקח לנו בתנאים אלה קרוב לשעתיים עם הפסקות תכופות לצילום והתפעלות מן הנוף. באיזהשהו שלב אנו עוברים ליד אדם העסוק בעיצוב ריפוד המצלמה שלו וכשהוא מרים את המבט לברך אותנו לשלום הוא מספר שכשהבחין בנו לראשונה בזווית העין- שנינו במעילים שחורים- חשב לרגע שאנו דובים! לא ברור אם הגילוי שלא מדובר בהיתקלות פנים אל פנים עם בעל החיים אלא ב"סתם" מטיילים בני אנוש משמח אותו או לא.......

על טיול יותר רציני בשבילים העולים מאגם אוהרה לאגמים הגבוהים שמעל אין מה לדבר מבחינתינו וכאשר לקראת סוף עיקוף האגם מתחיל לרדת שלג אנחנו שמחים להימלט פנימה לתוך הבקטה הפיצפונית (קופה, שלושה שולחנות ואח בוער) ולהתחמם בשוקו/קפה ועוגת גזר. בזמן שאנחנו נהינים מן האתנחתא אנחנו רואים כמה וכמה מטיילים עם תרמילים גדולים וביגוד טיולים מקצועי שדווקא כן מתכנים לצאת במזג אוויר כזה. כשאנחנו חוזרים למטה עם האוטובוס של 11.30 (הבא יוצא רק ב 14.30 ואין לנו מה לעשות עד אז) אנחנו הנסועים היחידים והנהגת שואלת אותנו בנימה לא מוסתרת של גינוי " you guys not hiking today?". כנראה שמי שמשיג את הכרטיסים הנחשקים לאוטובוס ולא מנצל אותם עד המקסימום – בכל תנאי מזג אוויר- מוקצה מחמת המיואס!

אחר הצהריים אנחנו ויוצאים ל Lake Moraine הנמצא לא רחוק מלייק לואיז ונחשב בעיני רבים ליפה יותר וממסוחר פחות. בעיני שניהם יפים, כל אחד בדרכו, ולפי התרשמותינו שניהם פופלרים בקרב קבוצות מטיילי האוטובוס באותה מידה – גם בלייק מוריין היו המון מכוניות ונאלצנו לחנות, כמו רבים אחרים, בצד הכביש המוביל לחניון המסודר שמלא עד אפס מקום.

כשמתקרבים לאגם מבחינים מיד ב rockpile – ערימת סלעים גדולה שמיד מזמינה את הבנים שבחבורה לטפס עליה.

ללא הרתפאקנים כמוני יש גם שביל מסודר המוביל למעלה הערימה לנקודת תצפית (הולכים לפי השילוט ל Consolation Lakes) והפלא- מי האגם שנראו מלמטה קודרים למדי מקבלים במבט מעל גוון הרבה יותר יפה וכשהשמש מפציעה לרגע קצר וחולף, אנחנו אפילו זוכים לכחול טורקיז ה"איקוני" של הרוקיס.

בהמשך אנחנו חוזרים שוב ללייק לואיז לעשות את המסלול הקצר אך התלול מאוד עד לFairview Lookout. השביל מטפס (ומטפס) דרך יער, אני זקוקה להפסקה כמעט אחרי כל שני צעדים כדי להסדיר את הנשימה ולאגור כוחות להמשך העליה, אבל כעבור כחצי שעה אנחנו מגיעים למרפסת תצפית על האגם המבצבץ מבעד העצים בכל הדרו.

יום 8 – גן חיות

היום אין לנו תכניות מיוחדות, מלבד הצורך להגיע למלון בקלגרי בערב, לקראת הטיסה מחר. הבנים מבקשים לא עוד אגם או מפל, אלא לגוון. ובאמת, זה נושא שצריך לתת עליו את הדעה, בתכנון טיול עם ילדים/מתבגרים ברוקיס. יש אמנם מספר "אטרקציות" באזור (רכבלים, הליכה על קרחון, רפטינג – אם כי לא כל כך בספטמבר כשהזרימה כבר חלשלה מדי, קייקים) אבל אין ספק כי העיקר הוא הטבע עצמו, וכאן נכנס שאלת המינון.

הילדים שלנו אוהבים טיולי טבע ותמיד יעדיפו אותם על פני טיול עירוני אבל גם הם, אחרי שבוע של נופים, משגעים ככל שהיו, הגיעו לנקודה של רוויה ומיצוי.

לכן הוחלט להקדים להגיע לקלגרי (שבמקור ראיתי בה רק נקודת לינה) ולבקר בגן החיות שלה, הנחשב לאחד הטובים בצפון אמריקה.

דרך לקלגרי אורכת יותר מן הצפוי, בתוך העיר ( שלא מאוד התרשמנו ממה שהספקנו לראות ממנה) יש פקקים מעצבנים ואנחנו מגיעים לגן החיות רק לקראת צהרים.

הכניסה עולה 90 $ לכולנו , אחרי הורדת קופון הנחה כאן + 8 $ עבור חניה. הגן המטופח והנעים מסתרע על שטח נרחב למדי הן ביבשה והן על אי באמצע נהר ה Bow( כן אותו נהר שפגשנו גם בבנף וגם בלליק לואיז שאורכו כמעט 600 ק"מ) והוא מתוכנן עם הרבה מחשבה על ילדים ובפרט הקטנים- שולחנות פיקניק, מתקני שעושעוים, מן עגלות להשכרה בהן אפשר לגרור את הזאטוטים. הגן מחולק לאיזורים שונים: Africa, Eurasia, Canadian Wilds (אז בעצם לא נוכל לקבול שלא ראינו בקנדה Mountain Goats, Bighorn Sheep ועוד אלה חיות האופיינות לרוקיס) וכן תצוגת פינגוינים מאוד מוצלחת (רק לשים לב כי הכניסה אליה רק עד 16.15, מוקדם מסגירת הגן כולו).

בסך הכל בילינו כ 4 שעות כיפיות בגן- כולל הפסקה לפיקניק- במהלכן הלכנו לא מעט כדי להגיע לכל הפינות. לדעתי ילדים צעירים יותר עלולים להתעיף קצת קודם ואיתם כדאי לבחור באיזה איזורים לבקר ולא לשאוף לכסות את כל שטחי הגן.