מסעותינו בפירינאים הספרדיים והצרפתיים

בסוף יולי יצאנו הורים + שני מתבגרים בני 17 ו- 14 לשבועים בפירינאים.

יום 1- מנזר Montserrat
לאחר טיסת ערב עם ארקיע שאיחרה, לילה במלון בפרבר של ברצלונה, Moulins de אנחנו מתעוררים ליום אפרורי ומעונן. אנו מצטיידים בסופר הגדול והזול שליד המלון ונוסעים לכיוון מנזר Montserrat. העליה ברכב למנזר בכיש המתפתל מאוד מרשימה, להפתעתי יש שפע של מקום במגרש החניה (€5.5 ללא הגבלת זמן) ואין עומס יתר של תיירים, אולי אודות לעובדה כי מקהלת הנערים המפורסמת בחופש בין 25.6 – 19.8 . אנחנו עולים עם הפוניקולאר סאנט ג'ון (5.05€ לאיש לכיוון אחד )ועושים את המסלול בירידה חזרה למנזר שעורך כשעה בשביל רחב ונוח. לי זה ביקור שני במקום, לשאר המשפחה פעם ראשונה, וגם הפעם יש עננים וראות מוגבלת. תחילה אני קצת מתבאסת אבל הבנים דווקא סבורים כי זוהי התפאורה המתאימה ביותר לתצורות הסלע היחודיות של המקום, ובאמת שבשמש חזקה השביל החשוף שצעדנו בו בשעות צהרים עלול להיות לא נעים.

תיאור המסלול כאן:
http://www.gotravel.co.il/travel/index.asp?p=2114

לאחר הטיול המהנה ממתינה לנו נסיעה ארוכה של למעלה משלוש שעות עד לעיריה Sortשבפירינאים. כאשר הכבישים מתחילים לטפס אנו נחשפים לראשונה לכפרים הפירינאים הטיפוסיים עם בתים ישנים הבנוים באבן אפורה-חומה על צלע הר סביב כניסיה עתיקה, ויחד עם זאת המון בניה חדשה של בניני דירותושלטי "למכירה/השכרה" – תופעה שנבחין בה לכל אורך הדרך, עדות מוחשית להתפוצצות בועת הבניה הספרדית שהיתה לאחת הגורמים הראשיים למיתון העמוק בו שרויה המדינה כעת. אנחנו מגיעים לסורט אחר הצהריים ולאחר התמקממות במלון יוצאים לטייל בעיריה. נחל זורם לאורכה, אבל העיריה עצמה לא אטרקטיבית מיוחד ואנו ממצאים אותה די מהר. בדיעבד, התכנון ליום הזה היה קצת דליל, וניתן היה "להספיק" עוד משהו בדרך.

יום 2-שמורת Aigues Tortes

אנו מתעוררים ליום שמשי ונעים ואחרי 40 דקות נסיעה בלבד אנו כבר חונים במגרש החניה -הריק למדי להפתעתינו- בכפר הקטןEspot המשמש שער כניסה לשמורה. מכאן הנסיעה לתוך הפארק היא רק ב"טקסי" (הלא הוא ג'יפ מטלטל ומערבל קיבה!), כאשר ישנן שתי צורות טיול עיקריות אפשריות: האחת היא למעשה טיול ג'יפים של מספר שעות לאחד או יותר מן האגמים בקרבת מקום, כולל הפסקות קצובות לעריכת טיולים רגלים קצרים וחזרה באותו גיפ לאספוט, והשניה עליה לאחד האגמים עם הג'יפ, ירידה רגלית בקצב אישי ובזמן החופשי לנקודת האיסוף וחזרה לאספוט בג'יפ אחר.

גם למי שבוחר בטיול ה"חופשי" יש שלוש אופציות שונות:
א.לעלות עם הטג'יפ רק עד האגם התחתון הגדולEstany de Sant Mauriciולערוך טיול מסביבו או לעלות ממנו לתצפית על המפל
 . ב.לנסוע עד האגם האמצעי Estany de Rateraממנו ניתן לעלות לתצפית על האגם התחתון סנט מאוריציו ואז לרדת חזרה אליו דרך המפל
 . ג.להעפיל עד לאגם העליון Estany d'Amitgesוממנו לרדת ברגל לאגם האמצעי ובהמשך לאגם התחתון.

בכל שלושת המסלולים החזרה לאספוט בג'יפ היא מנקודת האיסוף ליד האגם התחתון Estany de Sant Maurici, כאשר בקיץ לפחות הג'יפים יוצאים ממנה בתדירות גבוהה, ואין צורך לתכנן את זמן החזרה (אבל כן לבדוק תחילה מתי ההסעה האחרונה לאותו יום!)

פירוט מסלולים, לוחות זמנים ועלויות: http://www.taxisdespot.com/#!__english/excursions-and-fares

אנחנו בוחרים להעלות עד לאגם העליון Estany d'Amitges. בכל המקרים הג'יפים, שלהם שמונה מקומות ישיבה, יוצאים רק כאשר מתווספת קבוצה של שישה איש לפחות. לאגם התחתון הפופלרי זאת לא בעיה והג'יפים מתמלאים מיד, לשני האגמים הנוספים תתכן המתנה בהתאם לביקוש. לאחר כרבע שעה- בדיוק הזדמנות לרכוש מקל הליכה שהוא ללא ספק פריט חיוניב 10 אירו בחנות שליד הקופה - מצטרפת אלינו משפחה ספרדיה נחמדה ואנו יוצאים לדרך. תחילה אנו עוד נוסעים על דרך סלולה צרה בין בתי הכפר אבל מהר מאוד אנו מתחילים לטפס על דרך אפר מלאה באבנים ומהמורות שמקפיצות אותנו ממקומותינו וזורקת אותנו תכופות אחד על השני ועל הציוד שלנו בחלק האחורי הצפוף של הג'יפ, דבר הגורר נהמות מחאה מן הבנים. חוויה מטלטלת ולא לבעלי קיבה רגישה (ואכן בשלב כלשהו המשפחה הספרדיה מבקשת הפסקה קצרה כי אחד מבניה חש לא בטוב ) אבל כעבור כ 50 דקות אנו מגיעים לאגם ויוצאים בשמחה מן הג'יפ כדי ליישר גפיים מכווצים ולהתחיל במסלול הירידה.



וכאן טיפ חשוב: המפה הקטנה שמקבלים עם קניית הכרטיסים לג'יפ בלתי שמישה לחלוטין להבנת מסלול ההליכה, . הינה פירוט מועיל. https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-3247830/srch-cosmo+caixa#msg_3247830

בחלק העליון של המסלול מראות של אגמים קרחוניים, מרשימים אך קודרים במקצת, ואנו פוגשים מעט מאוד מטיילים. ככל שאנו יורדים המראות "מתרככים" ונעשים יפים יותר ויותר ומספר המטיילים עולה, אבל עדיין דל מן הצפוי לפארק לאומי ביום האחרון של יולי- קצת צרפתיים, קצת גרמנים/הולנדיים וכו' אבל בעיקר תיירות פנימית של ספרדים. המסלול מהאגם העליון כרוך בלמעלה משלוש שעות הליכה (בקצב לא מהיר) וכמעט כולו בירידה. לי – בניגוד לשאר בני המשפחה ("אמא מה איתך,זה ממש מסלול קל") - הוא היה קשה למדי ולקראת סוף הרגליים כבר די בגדו בי. לטעמי, ובמבט לאחור , מי שאינו מיטב לכת יכול להסתפק בעליה לאגם השני Estany de Ratera ובמסלול ממנו לאגם Estany de Sant Maurici העובר בעיני בחלק הירוק והמקסים ביותר של השמורה. אבל לו היינו עושים זאת לבטח הייתי תוהה מה אני "מפסידה" בחלק העליון! בכל מקרה בסיום הטיול מאוד נהניתי לנוח על גדות אגם Sant Maurici המרהיב, להתבונן במי הטורקיז, ההרים המיערים והמפלים מסביב.



יום 3 – Vall de Boi

עוד יום של שמש חמימה. אנחנו עוזבים את סורט ונוסעים על כביש ה N-260 הפתלתל והמיוער ושוב מופתעים ממיעוט התנועה בחבל תיירותי באמצע הקיץ. יעדינו הוא עמק בוי הידוע בריכוז הכנסיות הרומנסקיות שלו. אנחנו מגיעים לכפר Taullהיפה בשעה 11.00 וחונים ליד הכנסיה רק כדי לגלות כי היא סגורה לחצי שעה הקרוב בשל סיורמודרך במקום. לא נורא- אנחנו מנצלים את השירותים הנקיים בחניון, מסתובבים קצת, מצלמים מכל הכיוונים ואז נכנסים.

למי שמתכנן ביקור בכמה מכנסיות העמק, כדאי לשים לב לשעות הפתיחה ולהערך בהתאם:
http://www.centreromanic.com/how-to-visit-the-romanesque ו
 גם לשעות הסגירה לטובת אותם סיורים מודרכים (פירוט המופיע בנפרד):
http://www.centreromanic.com/how-to-visit-the-romanesque/guided-visits




האטרקציה של הכניסיה היא מגדל הפעמונים בן שש הקומות, שאנו מטפסים בו בעזרת מדרגות תלולות (למעשה סולמות) ונהנים מן המבט על הכפר והאזור. בהמשך הדרך עוד עצירה קצרה בכפר Boi והכניסיה שלה שבה שיחזורים בצבעים עזים (וקצת מלאכותיים לטעמי) של הפרסקואים שפעם קישטו את הקירות (המקור מוצג במוזיאון MNAC בברצלונה), אבל כבר ברור כי מעט הסבלנות של זכרי המשפחה לאמנות רומנסקית כבר פקעה ואנחנו ממשיכים לכפר החמוד Caldes de Boiומטיילים להנאתינו בין המדשאות והמזרקות – יופי של מקום.



התחנה הבאה שלנו, בהמלצת ספר "פספורט" וכמה עצות כאן באתר היא סכר Cavellersוהאגם שמעבר לו. כביש צר עולה מקלד דה בוי לכיוון הסכר הענק והחניון הגדול שלמרגלותיו, אבל מצויידים בטיפ כי בהמשך הכביש למעלה ישנו חניון נוסף קטן יותר , אנו ממשיכים להעפיל ומצליחים לחנות בחניון העליון ומזל שכך, שכן גם ממנו יש טיפוס מאומץ למדי בשמש החזקה עד לסכר. הנוף שנגלה לעיננו בצד השני של הסכר מאכזב למדי- אגם קרחוני ואפרורי ולא מזמין במיוחד. לנוכח המראות והחום הכבד של שעות צהריים מחליטה מועצת השבט פה אחד לוותר על רעיון הטיול סביב האגם, ותחת זאת אנחנו יורדים חזרה באותו כביש ומוצאים פינה נחמדה ליד נחל זורם לערוך פיקניק.
תמונות האגם (למען השקט המצפוני שלי, כדי שתתרשמו לבד, ולא תוותרו על המקום רק בגלל דברי!) http://www.lacsdespyrenees.com/lac-1392-Estany%20de%20Cavallers.html

בהמשך דרכינו מערבה אנחנו עוזבים את חבל קטלוניה ונכנסים לתוך שטח ארגון בדרך למקום הלינה הבא בעיר Ainsa.
העירה אינסה מורכת משני חלקים: עיר חדשה תחתונה צפופה ולא אטרקטיבית במיוחד וגבוה מעליה על ההר העיר העתיקה הקומפקטית שבמרכזה ה Placa Mayor היפיפיה מן מאה ה -13 : כיכר מוערכת שבשלושת צידיה בנינים שלכל אחד הבדלים עיצוביים דקים (צורת החלונות, התריסים והקשטות, גובה הבנינים) שיחד יוצרים שלם הרמוני וחנני להפליא.

 באחד הבנינים שוכנת Casa Eugenio , עם שתי דירות נופש: אחת מתאימה לזוג ואחת למשפחה http://ainsaapartamentos.com/en/ainsa/casa-eugenio

אפתח ואומר כי הדירה לא חפה ממגרעות: כעקרון הכיכר חסומה לחניית כלי רכב פרטיים בין השעות 9.00-21.00 , מלבד לבעלי שלט למחסום העולה והיורד שבכניסה. בעת הגעתינו אנחל הוריד את המחסום לרכב שלנו עם השלט שלו לצורך פריקת המזוודות, אבל במשך השהות בדירה החניה היתה בחניון ציבורי מעבר למבצר שממערב לכיכר-רק מספר דקות הליכה אבל בשמש הן מאוד מתארכות! מדבקה לרכב שאנחל סיפק פתרה אותנו מהצורך לשלם על החניה. הדירה מתפרסת על הקומה השניה ועלית הגג של הבניין (בקומת קרקע חנויות ובקומה הראשונה דירה קטנה יותר המתאימה לזוג), מה שמחייב סחיבת מזוודות בהרבה מדרגות צרות. בקומה שניה נמצא הסלון עם מטבח (מצויד בכיירים, תנור, מיקרו, מכונת כביסה) עם מרפסת קטנה לכיכר ובצד השני של הבנין הצר חדר שינה זוגי להורים עם מרפסת נוספת ונוף להרים, וגם אמבטיה. בעליית הגג חדר שינה עם שתי מיטות בצד של הכיכר עם חדר רחצה משלו, ששימש את הבנים, וחדר שינה (עם מיטה זוגית) ורחצה שלישיים בצד של ההר שננעלו בעת שהותינו בגלל חוסר צורך בהם. סך הכל אפשר להלין בדירה שישה איש. מהר מאוד גילינו כי מזגנים יש רק בסלון ובחדר של הבנים בצד הכיכר אבל לא בחדר השינה שלנו (לגבי חדר השינה השלישי אני בספק). לנו זה לא הפריע, אבל למי שזה חשוב, זה בהחלט חסרון.

ועם כל זה, שלושת ימי המגורים שלנו בדירה היו לנו לחוויה בלתי נשכחת. לקום למראה הסנוניות העטות באור בוקר סחור סחור סביב הכיכר הריקה, ובצד שני השמש העולה מעל ההר, להווידע לזקנה היוצאת כל בוקר למרפסת שלה שממול בכותנות לילה כדי לסרוק את השטח והזוג המבוגר המשקה מדי יום כל פרח ופרח באדניות שלהם במסירות ובאהבה, להתבונן בכיכר המתעוררת לאיטה לחיים, בבעלי המסעדות המטאטים את המצרפות, ומסדרים את השולחנות, לעקוב אחר זרם התיירים החוצים את הכיכר הלוך ושוב, נעלמים מתחת לקשתות בחיפוש אחר צל, לעת ערב לצאת למרפסת שלכיוון ההר ולהנות ממשחק הצל והצבעים המתחלפים עם רדת החשכה ואז לעבור למרפסת הסלון ולצפות בכיכר המוארת, להקשיב לנקישות סכו"ם על צלחת ולרשרוש השיחות העולה מקהל הסועדים שלמטה. לא בכל טיול מזדמנת האפשרות לחוש בצורה אינטימית כזו את חיים במקום כה מיוחד.



יום 4 : שמורת Ordesa

נסיעה של פחות משעה מערבה מביאה אותנו לכפר Torla.
גם בשמורת Ordesa הכניסה ברכב פרטי אסורה ויש להחנות בטורלה . מגרש החניה גדול והומה מזה שליד אייס טורטס וממנו מערך יעיל של אוטובוסים יוצא בתדירות של כל רבע שעה, מחיר הסעה הלוך ושוב 4.50 €.

http://translate.googleusercontent.com/translate_c?client=tmpg&depth=1&hl=en&langpair=es%7Cen&rurl=translate.google.com&twu=1&u=http://www.ordesa.net/normativa/autobuses&usg=ALkJrhgBdsHauvsrnp7YKfCHiPVJEqPcNg

הפעם אנחנו מקבלים מפה ציורית טובה. המסלול שמתחיל לאורך ערוץ הנחל שבעמק ועולה למישור Soaso ול Cola de Caballo (מפל זנב הסוס) וחזרה , שהוא הפופולרי ביותר, משולט טוב וברור, והרבה מטיילים צועדים בו. תחילת המסלול שעובר בתוך יער בשיפוע קל לא מאוד מעניין או מרשים. בהמשך מגיעים לסדרה של מפלים ובריכות נחמדים ומרעננים אבל לא מיוחדים לעומת מראות שכבר ראינו במקומות ובהזדמנויות אחרות. כעבור שעתיים מתחילת המסלול כאשר אנו בעיצומו של תיפוס בקטע יותר מפותל של השביל (כאן אני כבר מתנשפת!) שאמור להוציא אותנו למישור הבן הגדול מודיע שיש לו כאבים בברך.. אנחנו מחליטים לוותר על המשך המסלול (גם ככה אני לפחות לא התכוונתי להגיע כל הדרך עד מפל זנב הסוס שעל פי מה שקראתי לא ממש מצדיק את המאמץ), ומתחילים לרדת לאט חזרה באותה הדרך עם הרבה הפסקות כדי להקל על הברך. דווקא הירידה למטה שמאפשרת מבט על הצוקים הצבעונים המתנשאים של השמורה יותר יפה ומעניינת מן העליה. גם מזג האוויר היום הרבה יותר סביר לעומת הסאונה של אתמול-: כ °C 30 עם עננות , כך שההליכה שרובה מוצלת די נעימה. לאחר כארבע שעות הליכה (קלות יותר מאשר באייס טורטס אודות לשיפועים מתונים יותר ) אנחנו מגיעים חזרה לתחנת האוטובוסים. בסך הכל מסלול נחמד ומהנה, אבל לא נפלנו מהתפעלות.



הינה תיואר טוב (אם כי התרגום קצת משובש) של השלבים השונים של המסלול, בליווי תמונות של המראות בדרך. http://translate.google.com/translate?hl=en&sl=es&u=http://www.excursionesporhuesca.es/2009/01/ordesa-cola-de-caballo/&sa=X&ei=VJPgT8XdNeTe4QS6_bD6DQ&ved=0CFkQ7gEwAA&prev=/search%3Fq%3Dfuen%2Bd%2527Arripas.%26hl%3Den%26biw%3D1072%26bih%3D519%26prmd%3Dimvns

טיפ: באינסה עצמה יש רק סופרמרקט אחד קטן ויקר במרכז העיר. בדרכינו ממנה לטורלה גילינו לאחר כמה קילומטרים בצד ימין של כביש ה 260 –N (מול תחנת הדלק בצד שמאל) סופר גדול וזול, שם הצטיידנו.

בערב נהינינו מארוחה על המרפסת של מסעדתCasa Fes ממנה יש מבט יפה על המבצר בשקיעה. http://www.turismosobrarbe.com/descargas/restaurante_fes.pdf




כאן המקום לציין כי רוב המסעדות בספרד מתחילות להגיש ארוחת ערב רק ב 20.00 או אפילו 20.30 , ועד שמגיע האוכלהשעה כבר די מאוחרת. הספרדיים רגילים לכך וראינו הרבה משפחות עם ילדים צעירים יושבים ערניים ושמחים, אבל למטיילים ישראלים עם ילדים קטנים זה עלול להיות בעיתי.

יום 5: קניונינג ב Sierra de Guara

אזור ה Sierra de Guaraמדרום לאינסה נחשב לאחד הטובים ביותר באירופה לפעילות canyoning, ומציע מספר מסלולים רטובים המשלבים גלישה, קפיצה, חבלים, שחייה שמתאימים גם למשפחות. מכיוון שאוגוסט הוא העונה הבוערת,לפני הטיול יצאתי קשר עם כמה חברותבעיירה Alquezarשמציעים פעילות כזו, ושיירינתי בעוד מועד מקום לשלושת הבנים במשפחה אצל אחת מהן, אבל בגלל בפועל, בגלל הברך היום אנחנו מתפצלים. בן הזוג והבן הצעיר קמים די מוקדם, מתארגנים עם ציוד ואוכל (נשאלנו מראש אם נרצה להזמין פיקניק מן החברה בתוספת תשלום או להביא אוכל עצמאי והעדפנו את האפשרות השניה), ויוצאים לדרך.

 בשובם בערב אחרי יום פעילות ארוכה ומלאה הם מספרים על החוויות שלהם: בנקודת ההתחלה יש ירידה רגלית ארוכה ותלולה מאוד עד לכניסה למים. כמו כן, לפני הכניסה למים התעסקות ממושכת ומסורבלת עם לבישת חליפות אטומות למים. סוף סוף נכנסים למים וכל החבורה מתגלשת, קופצת, שוחה בתוך מערות, מאחורי מפלים, צפה על הגב וצופה בנשרים החגים גבוה מעליהם, בעוד המדריך החביב מצליח לתמרן ולהעניק לכולם את תשומת הלב הדרושה בשלוש שפות שונות . הנאה צרופה. באמצע המסלול הפסקה לארוחת צהרים (שנסחבה בתוך מן מיכלים צפים) ולאחר מכן המשך יותר רגוע שמסתיים בבריכה גדולה (מכאן התמונה). בסיום המסלול עוד פעם ענינים עם הורדת החליפות, כך שכל הפעילות מסתיימת רק בשעה 18.30 .

מילה על לוגיסטיקה
כל החברות מציעות פחות או יותר את אותם מסלולים במחירים דומים (45-50 אירו לאדם ליום שלם), כך שהבחירה בניהן היתה די שרירותית.הבנים יצאו עם החברה הזו:
http://www.guaracanyoning.com/?p=768&lang=en
חברות נוספות באותו אזור:
http://www.vertientesaventura.com/en/activities/canyoning-begginers.php
http://www.avalancha.org/barrancos-sierra-guara/peonera-inferior.html
http://www.expediciones-sc.es/en/Activities/000109/Price-list-Activities.html

המסלול שנחבר היה בקניון Peonera ,שבניגוד לרוב המסלולים באזור לא מצריך שימוש בחבלים בירידות, אבל מצד שני מבלים בו הרבה זמן במים- מתאים מאוד ליום קיץ חם. מה שכן, בחברה שנבחרה הנסיעה לנקודת ההתחלה, כשלושים דקות מאלקזאר, היתה ברכבים הפרטיים של המשתתפים, בטענה כי לחברה אין רשיון הסעה. בדיעבד הייתי מבררת נקודה זו- יתכן כי חברות אחרות כן מסיעות בעצמן. ניתן כמובן לעשות קניונינג בעוד מקומות בפירינאים שמשתלבים יותר עם המסלול ה"קלאסי" לעומת הסיארה גאורה שקצת מחוץ לתוואי המקובל:לדוגמה ליד טורלה בכניסה לאורדסה וב Llavorsi באזור אייס טורטס, ב Ariegeבצרפת ועוד. http://www.epyrenees.com/guide/activity.php?activity=7&region=E

יום 6: קניון Anisclo והדרך (המעורפלת) לצרפת

יום של נסיעות (איוו כמה נסיעות). אנחנו עוזבים את הדירה אחרי 9.00, אבל בספרד כמו בספרד, זמן הוא מושג גמיש ואין שום סימן שמישהו מתכוון להרים את המחסום בכניסה לכיכר בקרוב, כך שאין בעיה להביא את האוטו עד למתחת לדירה ולהעמיס את המזוודות. תחילה צפונה לקניון Aniscloשמבחינתינו היתה אכזבה. נכון שהמראות מן הרכב לאורך הקניון נחמדותאבל לא מעבר לכך, וגם המסלול המעגלי הקצר שעשינו Circuito de San Urbez שרובו עובר בתוך יער ורק לעיתים נפגש עם ערוץ הנחל עצמו לא הותיר רושם מיוחד.
http://www.topwalks.net/en/anisclo/circuito_urbez.htm

לאחר מכן נסיעה ארוכה ואיתית מאוד בכביש המפותל עד Fanlo ובהמשך לכיוון Col du Pourtalet, וככל שאנחנו מתקדמים (וההרגשה היא כאמור שאנחנו בקושי מתקדמים) אנו שמים לב כי מזג אוויר נעשה מעונן וקודר יותר ויותר. ב colהנוף משתנה, שכן אנחנו כבר מעל קו העצים, ודי מזכיר את הרי סנודוניה בווילס , רק משובץ בלוקים בלוקים של דירות נופש נטולי חן שנבנו כדי לשרת את תיירות הסקי בחורף בלי הרבה התחשבות בסביבה. אנחנו חוצים את הגבול לצרפת מתחת לענן מאים ומרגישים בשינוי: הרבה יותר תנעוה בכביש, לרבות עדרי רוכבי האופניים שמהווים אתגר לא קטן לנהג שצריך לתמרן בניהם. גם הנוף הבנוי משתנה ואנחנו עוברים בשתי עירות ספא מנמנמות אך אלגנטיות Eaux Chaudes ו Eaux Bonnes שבתיהם הגדולים והנאים משדרים –כמו יתר הכפרים שנעבור בהם בצד הצרפתי – מן סולידיות ובטחון עצמי בורגני שנעדר מהצד הספרדי העני יותר של הרכס. הצד הצרפתי גם יותר ירוק עם עמקים רחבים ופוריים פזורים בין ההרים, ובכלל נראה הרבה יותר משגשג, אם כי גם כאן ניתן להבחין באותםשלטי "למכירה" על הבתים, המעידים על בריחת אוכלוסין מאזורים כפרים לטובת הערים.

עד שאנחנו עולים למעבר ההרים Col d'Aubisque הענננים כבר הופכים לערפל של ממש: סמיך, עוטף, מוחשי כל כך שנראה שאפשר להשיט יד ולקחת חופן ממנו.. מהנוף היפה הנשקף (כך אומרים) מן ה col לא ראינו מאומה. בכלל לא העזנו לעבור את שורת המכוניות החונות שמעברן- מי יודע?? כעבור ארבעים דקות (או כך נדמה לי, די אבדה לנו תחושת הזמן) אנחנו יורדים שוב מתחת לגובה הענן, הראות בכביש שבה לתקינותה ואנחנו ממשיכים בדרכנו בכביש שנעשה עמוס יותר ויותר עד ליעדינו Luz Saint Saveur


 עד שאנחנו מגיעים השעה כבר 17.30- לאחר ש"בילינו"יותר מארבע שעות על הכביש מאניסקלו-אבל כמובן שיש עוד כמה שעות אור טובות לפנינו ומרכז העיריה הומה תיירים הגודשים את החנויות לציוד מטיילים, דברי מאכל מסוגים שונים, מזכרות, בתי הקפה. לראשונה בטיול אנו חשים שאנחנו נמצאים במרכז תיירותי שוקק חיים בשיא העונה, ואם מקומות כאלה בדרך כלל לא מושכים אותי, הפעם יש בשינוי הזה גם משהו מרענן אחרי העירות ההספרדיות המנומנמות.

טיפ: לפני הטיול נתקלתי באזכור של אומגה" Deval Cable" ב Col du Solour,אבל לא מצאתי פרטים רבים ברשת, וסימנתי לעצמי לבדוק אותו בשטח כמקום אפשרי לעצירה קטנה בדרך, אלא שבגלל הערפל כמובן ויתרנו.

http://www.n-py.com/fr/ete/infos-pratiques/equipements--loisirs/905-deval-cable.html

יום 7 : Pont d'Espagne ו – Lac Gaube

אף שהתחזית להיום הוא לגשם, אנחנו מחליטים להמר, להעמיס מעילי גשם בתיק ולצאת לכיווןהעירה Cauterets וגשר ספרד. מעל קאוטרה הכביש מטפס לצד נחלזורם וכמה וכמה מפלים נאים, כאשר כל היופי הזה רק מהווה קדימון למה שממתין לנו בהמשך.אנחנו חונים בחניון Puntasויוצאים בשביל אל עבר גשר ספרד. איזה יופי- מים זורמים מכל עבר, סדרות של מפלים, עם כל צעד בשביל נגלה זווית חדשה, יותר יפה מקודמתה והשיא מגיע כעבור עשר דקות בגשר עצמו, שם שני נחלים מצטלבים כדי יצירת פאר של הטבע. אין ספק - המקום הזה פשוט וואו!



 גם מזג האוויר – שמש ועננים לסירוגין- מאיר לנו פנים בינתים. ממשיכים עוד קצת עד לתחילת השביל שעולה עד לאגם גוב, שלידו התחנה התחתונה של ה Télésiège, רכבל הכסאות הפתוח שחוסך את מרבית הדרך. מבט קצר אחד על השיפוע התלול של השביל מספיק למוסס את כל הכוונות לטפס ברגל, ואנחנו קונים כרטיסים לרכבל ללא היסוס. העליה הארוכה כיפית והצפיה מלמעלה בפיתולי השביל רק מחזקת את ההחלטה. מהתחנה העליונה יש הליכה מתונה של כעשרים דקות לאגם גוב עצמו: פנינה של מי טורקיז חבויה בין ההרים.



בעודנו יושבים על גדות האגם ונהנים מ"מראה הגלויה" שלו, העננים שוב מתרבים ובדרך חזרה ברכבל למטהאנו מוצאים עצמנו גולשים ישיר לתוך העננים הנמוכים שהספיקו שוב לכסות את העמק. בגלל הערפל אנחנו גם בורחים לחזור לחניון עם ה Télécabine– רכבל קרונות סגורים שכלול בכרטיס ועובר במקביל למפלים של גשר ספרד. במזג אוויר יפה הוא ממש מיותר, שכן הדרך קצרה וכדאי מאוד להתקרב למפלים ברגל ולא להסתפק במבט מרחוק מן הרכבל.

מפת האתר: http://ete.cauterets.com/le-pont-despagne

הרכבל הפתוח הן מ מ9:45 -17:45 עד ה 9 לספטמבר ועד 17.00 לאחר מכן. כרטיס משולב לשני הרכבלים (כאמור אין אפשרות לקנות רק לרכבל הפתוח) עולה 11.5. אירו למבוגר, ובקניית שני כרטיסים ומעלה החניה בחניון פונטאס בחינם (צריך להחתים את כרטיס החניה בקופת הרכבל).

בערב אנחנו יוצאים לפיצריה שהומלצה בספריםChez Christine שממוקמת מול בית העיריה ( ה-Mairie). המסעדה הקטנה אכן נראית מזמינה וטעימה- ומלאה לגמרי! מתברר כי צריך הזמנה מראש, אז אנחנו מזמינים שולחן לעוד שנה, וכשחוזרים מגלים שהביקורות צודקות: הפיצות הגדולות מצויינות וגם הקינוחים עתירי הקלוריות משובחים. http://www.tripadvisor.co.uk/Restaurant_Review-g580148-d1339216-Reviews-Chez_Christine-Luz_Saint_Sauveur_Hautes_Pyrenees_Midi_Pyrenees.html

יום 8 – Cirque du Gavarnie

שידור חוזר מאתמול: שוב שמיים אפורים, תחזית קודרת ומשפחה אופטימית עמוסת ציוד מגן מפני גשם שיוצאת דרומה לכיווןסירק דה גברני, אמפיתאטרון קרחוני שקירותיו מתנשאים עד ל 3000 מ"ר בנקודה הכי גבוהה שלהם. יש חניה מסודרת בתשלום (4 אירו) בכפר Gavarnie , ממנו יש להמשיך ברגל, תחילה דרך הרחוב הראשי של הכפר המאכלס אך ורק חנויות מזכרות , מעדניות , בתי קפה, גלידריות ושאר ירקות תיירותיים. מאחר וגם לאורך הרחוב הזה ראינו מגרשי חניה חצי ריקים, נראה כי עיקר תכליתם של סידורי החניה בכפר הוא לדאוג לבעלי העסקיים המקומיים. על משפחתי לא חובבת הקניות זה לא עושה רושם, אבל האוויר צלול, היום מתחיל להתבהר , ההליכה לאורך הרחוב נעימה ועד מהירה אנחנו מגיעים לסופו וממשיכים לצעוד באחו ירוק ויפה ליד נחל זורם.

בהמשך המסלול מתחיל לטפס דרך יער ולקראת הסירק עצמו נעשה תלול יותר.ככל שאנו מתקדמים, מזג אוויר מתחמם, ענני צמר גשם מקשטים שמיים כחולים בהירים ,אין כל רמז לגשם ובעליה המאומצת אני כבר מזיעה. ציוד הגשם נשאר כמובןמיותם. בדרך אנו פוגשים בשיירות חמוריםהמספקים דרך תחבורה אלטרנטיבית למי שמתקשה בהליכה וגם כמה "חמורים להשכרה"בודדים,מובלים בחבל ע"י הורים כאשרילדיהם הקטנים יושבים להם אל על. הילדים נראים מאוד מבסוטים מן הסידור, ההורים המיועזים המושכים בחבל קצת פחות...



כעבור קצת יותר משעה אנחנו מגיעים לסירק ונחשפים למחזה מאוד מרשים: קירות אבן שחורים המקיפים תלוליות נמוכות ירוקות, מפלים דקים הנשפחים מגבוה, כתמי קרח בקצה הרחוק. אנחנו שוב עדים לאותה עננות נמוכה שקצת פוגעת בשלמות תמונת הנוף , אבל אין ספק שהמראות מאוד יחודיות ואנחנו מתבוננים דקות ארוכות. ניתן להמשיך בשביל עוד עד למרגלות המפל הגבוה ממש, אבל אנחנו במצב רוח עצלני ומעדיפים לחזור בניחוטא באותה דרך שבאנו. כמו באורדסה, הדרך חזרה למטה יותר יפה, אודת לנוף הנפרס לפנינו, רוח קלילה שהחלה מסננת את העורף וההליכה עוברת לה בנעימים עד שאנחנו מגיעים שוב לכפר.
http://summer.gavarnie.com/

מקום הלינה ב Luz Saint Saveur

Residence Zenith
http://www.booking.com/hotel/fr/pyrenessszenith.en.html#availability_target

הביקורות בבוקינג וכן בטריפאדוויסור משקפות נאמנה את המצב. כל פריט בדירהפונקציונלי בלבד ומאוד פשוט, ללא שום "לארגיות"- חדרי השינה גדלים בדיוק כדי להכיל את המיטות (הנוחות אך הקצרות- מי שעובר את ה 1.85 יתקשה לישון בהן. איריס, אם את קוראת, לתשומת ליבך!) ולא מעבר, הטלוייזה מיניאטורית, שירותים יש רק בקומת קרקע, בעוד האמבטיה למעלה , הבריכה במתחם בגודל של מטפחת, ה wi-fi עובד רק בקבלה ולא בדירה עצמה. יחד עם זאת, תמורת 70 אירו ללילה + עוד 37 עבור מגבות, מציעים ונקיון, סך הכל 82 אירו ללילה, קיבלנו בית עצמאי בן שתי קומות עם מטבח מצויד, שני חדרי שינה עם שתי מיטות (ועוד מיטת קומתיים בנישה של גרם המדרגות בקומה העליונה)נוף לא רע בכלל לעיריה ולהרים (שתי התמונות בהודעה 59צולמו מין הבית) ומדשאה בחוץ שנחלון זעיר זורם דרכה. לכן, בהתחשב באלטרנטיבות היקרות בעיר ואם באים עם ציפיות מונמכות, לדעתי המקום יכול לספק פתרון לינה יעיל אם לא מפנק, בתנאי שמזמינים את הביתמסוג Apartment T2 Cabine עבור שישה איש (גם בהרכב מצומצם יותר) ולא דירה רגילה.

יום 9 : דרכים ארוכות ומערה אחת מיותרת

לאחר היום הנינוח אתמול ממתין לנו יום של נסיעות מרובות. אנחנו נוסעים מזרחה בנוףשנעשה יותר יותר דרמטי (שוב מזכיר את סנודוניה) . בדרך רואים הרבה רכבלים שמשרתים את תעשית הסקי בחורף וגם שלל חיות משוטטות: פרות, כבשים וגם לאמות חמודות! אנחנו עוצרים ב Col d'Aspinכדי לחלץ עצמות ולהינות מן הנוף . הפעם יש ראות טובה והמראוה יפה, אבל גם כאן השולטים בשטח הן הפרות שמסתובבות בין המכוניות והמטיילים . ניתן לאמר כי הפרות כאן (יחד עם רוכבי האופניים) מלמדים את נהגי המכוניות פרק בסדרי עולם ומבהירים מי הם משתמשי הכביש הראשיים ומי צריך להמתין בסלבנות עד שיפנו את הדרך! הדרך יפה אבל שוב מתגברת התחושה שאנחנו שמים "פול גז בניוטרל": בשעתיים של נסיעה התקדמנו רק מלוז עד Arreauויש עוד הרבה קילומטרים לפנינו, ולפיכך אנחנו מחליטים פה אחד לעזוב את הכבישים ההררים המפותלים היפים ולחתוך צפונה כבישים ראשיים יותר, גם אם פחות ציוריים.



כדי לשבור קצת את שעות הנסיעה הרבות אנחנו סוטים במקצת מן התוואי במטרה לבקר St. Bertrand de Comminges– עוד כפר קטן ויפה מוקף חומה מיני רבים, שהייחוד בו היא הקתדרלה הענקית שיושבת גבוה מעל בתי הכפר ולגמרי מגמדת אותם.החניה מותרת רק בפאתי הכפר ומשם אפשר לעלות לקתדרלה ברגל או לנסוע (בתשלום קטן עבור כרטיס הלוך ושב בלבד) ב petit train תיירותי. אנחנו בוחרים באופציה העצלה בתירוץ שלא רוצים להאריך מדי את משך הביקור בכפר. בפניים הקתדרלה יפה, אבל ראינו כבר במרוצת השנים נאות ממנה לאפחות, כך שהיא לא מותירה רושם מיוחד. בחזרה אנחנו יורדים ברגלמאחר והרכבת הקטנה נמצאת בהפסקת סיאסטה, וטוב שכך- הדרך בירידה קצרה ואנו צריכים קצת לשנע את המפרקים. בסך הכל לטעמינו , ובניגוד לתיאורים המופלגים במדריכי הטיולים, מדובר בעצירה נחמדה בדרך, אבל לא ביעד שווה לנסוע במיוחד אליו.
http://www.tourisme-stgaudens.com/web/en/246-discover.php?fiche=2146#



אחרי כחמש שעות ארוכות על הכביש אנחנו מגיעים למקום הלינה שליד העיר Tarascon sur Ariege. לאחר התארגנות אני מציעה שנצא לבקר ב Grottes de Lombrives, מערת נטיפים בקרבת מקום שזוכה גם היא לסופרלטיבים במדריכים. מה אגיד? במילה אחת: מיותר ובארבעה: חבל על 44 אירו! המערה אמנם מאוד גדולה אבל הנטיפים "עייפים" , אפורים ומעטים, ההסברים של המדריך על ההיסטוריה של המקום ועל האישיויות החשובות שביקרו בו, אותם הוא מקפיד לתרגם לאנגלית לכבודינו, לא ממש מעניניום, כך שהביקור רחוק מלהרשים.

אחרי כל זה אין ספק שמגיע לנו ארוחת ערב משובחת, אלא שאין הרבה אופציות בטארסון .אנו שמים את פעמינו למסעדה שהומלצה בספרים שבמלון Hostellerie de la Poste - וזוכים בה לחווית מלון פולטי (זוכרים?) בגרסה צרפתית פרובינציאלית! גברת מבוגרת אחת וזעופת מבט מקבלת את פנינו ומסרבת להושיב אותנו במרפסת הצופה לנהר (והחצי ריקה) בטענה שהמקום שמור לאורחי המלון ואילו מקומינו בחדר הפנימי האחורי. למיותר לציין ש Madame אינה דוברת מילה באנגלית וממש לא מתרשמת ממאמצינו הכנים להביע את עצמינו בצרפתית, אבל אנחנו איכשהו מצליחים להעביר את ההזמנה. עובר הרבה זמן עד שהאוכל מגיע וכל מנה מונחת לנו על השולחן בחוסר רצון מופגן, כאילו ברור שלא נהיה מסוגלים להעריך אותה כראוי ,אבל (וכאן אנו סוטים מתסריט פולטי לטובת איזו תכנית בישול על נפלאות המטבח הצרפתי הכפרי) האוכל מצויין, כך שבסוף אנו סולחים לגברת אפילו מעניקים לה טיפ כמקובל.סיום משעשע ליום מייגע.

יום 10 : מערת ,Niaux טירת Foix והרבה נשמה

היום ממתינה לנו הפעילות שלשמה עשינו את כל הדרך הארוכה לטראסון : ביקור במערה הפרה- היסטורית Niaux. מאחר וכמות האנשים המורשים להכנס למערה בכל קבוצה ומספר הסיורים בכל יום מוגבלים, חובה להזמין סיור מראש, לאחר שבודקים את מועדי הסיורים באנגלית שמשתנים במהלך השנה ( ביולי-אוגוסט הם מתקיימים ב 9.45 ו 12.15)כאן:
http://www.sesta.fr/en/grotte-de-niaux/detail/1/presentation-10 את הבקשה שלחתי עוד בפברואר לכתובת
[email protected] ובמענה קיבלתי אישור (בצרפתית) עם מספר הזמנה. אין צורך למסור מספר כרטיס אשראי.

הכניסה למערה נמצאת גבוהה מעל עמק טראסקון ומבנה פלדה ענק שנבנה ברחבה לידה מדגישה את המימדים המרשימים של האתר. אנו פוגשים את המדריכה ,דוברת אנגלית מצוינת, ונכנסים למערה שם היא מחלקת לכל המשתתפים בסיור פנסים. תחילה אנחנו הולכים כ 500 מטר כאשר אנו נעזרים בפנסים להעיר את הדרך, שעוברתמדי פעם ליד כמה נטיפים שמייתרים עוד יותר את הביקור של אתמול. הרצפה קצת חלקלקה ונדרשת זהירות, אבל ההליכה לא קשה וגם לא מאוד קר בפנים- סוויטשירט בהחלט מספיק. בנקודה מסוימת המדריכה מבקשת מאיתנו לכבות את הפנסים בעוד שהיא מעירה על הקיר המעוטר בנקודות, קווים ועוד סמלים בשחור ואדום ,כמו מן צופן מורס פרה-היסטורית שאבותינו מבקשים לשדר לנו אלא שהמשמעות נאבדה ואנו נשארים רק עם התעלומה. התחנה הבאה היא ה salon noir, חלל הענק שבו מרוכזים מרבית ציורי הקיר: ביזונים, סוסים, יעלים וצבאים שיוצריהם ניצלו במיומנות רבה את קווי המתאר הטבעים של הסלע כדי להעניק להם נפח וחיות. גם כאן רב הנסתר על הידוע: מדוע בחרו האמנים הקדומים הללו לצייר רק על קירות מסוימים עמוק בתוך מערכת המערות ולא קרוב לפתח? מדוע ישנן שתי קבוצות שונות של ציורים באותו סגנון: אחת מ 12,000לפני הספירה לערך והשניה כאלף שנה יותר מואחר ? מה קרה בין לבין? לסיכום, זהו בסיור מרתק באחת המערות המצוירות היחידות באירופה שעדיין פתוחה לקהל הרחב, ושווה מאוד לעשות את המאמץ להגיע. גם המחיר – 27 אירו לכרטיס משפחתי - מאוד הוגן:



עוד על המערה: http://www.bradshawfoundation.com/niaux/index.php

התכנון שלי להמשך היום היהלנסוע לשרידי מבצר מונסגור , אבל הבנים לא מגלים הרבה עניין בסיפור הקטארים ותחת זאת מבקשים לבקר בטירת Foixששמנו לב עליה כאשר עברנו אתמול בעיר- אי אפשר לפספס אותה שכן היא לגמרי שולטת על העיר. הטירה היא אכן "טירתית" ביותר (אין לי דרך יותר טובה לתאר אותה) עם שלוש מגדלים שונים: אחד מרובע, אחד עגול ואחד עם גג משולש. דוד עזריאלי ביקר כאן וקיבל השראה? יש כמה תצוגות במגדלים: על היסטורית הטירה, על תרבות הציד ועוד, שלא מאוד מענינות ומספר מיצגי אמנות מודרנית מוזרים ותלושים למדי, כך שעיקר העניין בביקור הוא הטיפוס במדרגות התלולות (והרבות) של המגדלים והתצפית על העיר מלמעלה

 . http://www.sesta.fr/en/chateau-de-foix/detail/34/presentation-8



כל הטיפוס הזה מעורר תאבון רב ובחיפושינו אחר מסעדה אנחנו מגיעים בגמרי במקרה ל rue de la Faurie שהוא רחוב המזון העיקרי של העיר פוי, עם שורה של מסעדות עם כסאותבחוץ- רק לבחור.

יום 11 : הבהלה לזהב השחור, מאובנים, זקיפים ואגם קטן

היום אנחנו עוזבים את טראסון במטרה לנסוע בכבישN116 שלאורכו כמה אתרים שווים ביקור. עד עכשיו מילאנו דלק רק פעם אחת בכל הטיול ועדיין יש לנו דלק לכ 200 ק"מ, אבל מתישהו צריך לתדלק. .אנחנו נוסעים דרומה על כביש 20 N ועוברים קילומטרים רבים עד שאנחנו סוף סוף רואים תחנת דלק קטנה – אבל היא דווקא כן בשירות עצמי בלבד ואין שום סימן למאשבת דיזל. רק עכשיו, באיחור מה יש לאמר, אנחנו מתחילים להלחץ. נראה שכל המחוז מזמן הוכרז שטח נטול דלק אודות לקרבה לממלכת הדיוטי פרי והדלק הזול , הרי היא אנדורה הזעירה. מראש לא היתה כל כוונה לבקר באנדורה. בתור מי שקניות בחו"ל ממש לא מדברות אליהם ושמעדיפים קניונים מהסוג הטבעי, היה לנו ברור שאין לנו מה לחפש שם, אלא שעכשיו אין לנו ברירה. בצומת, במקום לפנות מזרחה בהמשך דרכינו אנחנו פונים מערבה ומצטרפים בחוסר רצון לתור המכוניות המזדחל לו במעלה הכביש לכיוון הגבול. פיתול ועוד פיתול, ופתאום נגלה לענינו חזיון: אל דוראדו, שנגרי-לה בדמותה הכעורה של עירת הגבול El Pasa de la Casa, גוש נטול חן של חנויות, מגרשי חנייה מלאים עד אפס מקום משעות הבוקר, האנגרים ומלונותשמשחיתים את פני העמק הירוק. עם טנק מלא דלק -63 אירו לעומת 71 בתדלוק הקודם בספרד, לא הפרש שמצדיק את הדרך לאנדורה - אנחנו עושים פרסה ויורדים חזרה לכייון צרפת בכביש פנוי, שמחים לעידם של ההמונים שממשיכים לזרום למעלה לעיר בחיפוש אחר מקום חניה פנוי ומציאות , שני מצריכים שספק אם ימצאו...

בספרדית דיזלזה gasóleo – לא להתבלבל עם בנזין שנקרא gasoline !

מכאן אנחנו עוד פעם מוצאים את עצמנו בנסיעה שארוכה הרבה יותר בשטח מאשר בתכנונים. ככל שאנחנו מתקדמים מזרחהלתוך Pyrenees Orientalesהנוף אמנם עדיין הררי אבל נעשה יותר ים תיכוני , ואילו הכפרים בחבל, שלו קשר הדוק עם קטלוניה הספרדית (לרבות שלטים בצרפתית/קטלונית) מזכיריםמאוד את כפרי האבן של ספרד .
ליד Font Romeoאנחנו עוברים על יד המתקן הסולרי הגדולשהמראות בחזיתו משקפות את הנוף מסביב. ניתן גם לבקר- אנחנו הסתפקנו בצילום
 . http://www.anglophone-direct.com/Mont-Louis-Font-Romeu-Odeillo-Via

אנחנו ממשיכים לנסוע בכביש ההררי המשני ופתאום בין שום מקום לסוף העולם- ארבע תחנות דלק במרווחים קטנים- סימן כנראה שכאן נגמר ה"שטח הסטרילי" שסביב אנדורה! התכנית המקורית היתה לסייר בחומות VillefrancheleConfluent אבל עם כל העיכובים של הבוקר, עד שאנחנו מגיעים השעה כבר 13.00, חם נורא בחוץ ,ולאיש מאיתנו אין מוטיבציה לצאת ולתחיל לטפס ולצעוד.אנחנו ממשיכים לעיריה Vernet les Bainsועורכים פיקניק בגינה קטנה, מקסימה- ומוצלת- עם אגם ברבורים, בעודנו ממתינים לפתיחת המוזיאון הגיאולוגי שליד. כשהקופאי חוזר מהסיאסטה שלו הוא נראה מופתע למדי לפגוש מבקרים פוטנציאלים, אבל פותח את השערים ומכניס אותנו למוזיאון הקטן והמיושן משהו, בו אנחנו מבלים כחצי שעה בצפיה באוסף המאובנים המגוון. נחמד למתענינים בתחום שעוברים ממילא בקרבת מקום. כל השאר יכולים לדלג!
http://agfem.musee.free.fr/english/musee.html




בערב אנחנו נוסעים נסיעה קצרה נוספת לLes Orgues d'Ille-sur-Tet-אתר גיאולוגי קטן ויפהפה מלא ב hoodoos שמאוד מזכירים את אלה של קניון ברייס בארה"ב , רק בלי מגוון הצבעים. ממגרש החניה הליכה של כרבע שעה מביאה אותנו לאתר עצמו (שגם אותו ניתן להקיף באותו פרק זמן). המראה משובב נפש והמצלמה לא מפסיקה לעבוד, אלא שלא רק הצמחיה באזור ים תיכונית , גם הלחות לגמרי מרגישה "כמו בבית" ואף שהשעה כבר 19.00 היא עדיין כבדה ומעיקה. בקיץ האתר פתוח עד 20.00- רצוי להגיע כמה שיותר מאוחר.

http://tourisme-ille.lescigales.org/index.php?option=com_wrapper&view=wrapper&Itemid=11




יום 12 : מנזר, נקיק ומבט לים
היום אנחנו מתחילים להדרים בדרכנו חזרה לברצלונה. התחנה הראשונה היא Prieuré de Serrabone, מנזר מרשים במקום גבוה ובודד שהחזית הפשוטה והספגנית שלו לא מסגירה את העושר שבפנים- שורות של עמודים ורדרדים מקושטים בשלל גילופים של חיות פנטסטיות.

http://www.creme-de-languedoc.com/Languedoc/sightseeing/priory-serrabone.php



מכאן נסיעה איטית מאוד של למעלה משעתיים על כביש ה D618 הפתלתל- שמימדיו הצנומים על המפה לא מסגירים כלל את אורכו בפועל- כך שאנחנו שוב מגיעים ליעד הבא, ה- Gorges de la Fou, בשעות הצהרים החמות. הנקיק, שמלא במשפחות מטיילות, עד כדי כך שלפעמים נוצרים "פקקים" כאשר מישהו לפנינו עוצר לצלם, מספק מפלט מבורך מהשמש, אבל האמת שציפינו לקצת יותר. המסלול הוא על גשרוני מתכת מכוסים ברשת (כדי להגן מפני מפולות סלעים וכך גם הקסדות המצחיקות שחבישתן חובה), כך שברוב המסלול לא ממש רואים את המים הזורמים מתחת, והתחושה מעט מהונדסת מדי. ההליכה בין קירות האבן הצרים נעימה, אבל ממצה את עצמה די מהר, ובסך הכל המקום זוכה אצלנו לציון "נחמד" בלבד. כניסה: 38 אירו לכולנו. http://www.francethisway.com/places/gorgesdelafou.php

אנחנו חוצים את הגבול חזרה לספרד ונסועים על כביש אגרה שלאורכו קילומטרים רבים של עצים חרוכים, עדות עצובה לשריפת יער ענקית שהתחוללה באיזור זמן קצר קודם לכן. הכביש המהיר אכן מקצר מאוד את זמן נסיעה ואנחנו מתקרבים לעירFigueres, בה נלון, אבל לפני כן סוטים לכיוון הכפר Vilajuiga, ממנו כביש צדדי מטפס לכיוון מנזר Sant Pere de Rodes. המטרה שלנו איננה המנזר עצמו (הרי כבר היה לנו אחד היום) אלא הנוף המדהים של מפרצי הקוסטה ברבה הצפוני שנשקף מההר לכל עבר. הכחול העמוק של הים מרהיב, ויחד עם זאת המראות של עירות החוף שזום המצלמה קולט לא גורם לנו להתחרט על ההחלטה שלא לכלול ביקור באחת מהן בתכנית הטיול! בקרבתהמנזריש כניסיה קטנה מן המאה ה10 ומעליו על ההר שרידים של מבצר עתיק, כך שמי שמעונין יכול לערוך טיול רגלי בין האתריםבסביבה –אנחנו הלכנו רק עד הכניסיה (שהפנים שלה מאוד פשוטים) וחזרה.
http://www.real-costa-brava.com/sant-pere-de-rodes-costa-brava.html




יום 13 : מוזיאון Dali והדרך לברצלונה

הסיבה היחידה ללון ב Figueres, עיר אפרורית ועניה למראה, היא כדי לבקר במוזיאון דאלי מיד עם פתיחתו על הבוקר. כשהגענו לעיר אני מייד הצטערתי שלא בחרנו במקום לינה אטרקטיבי יותר, ואילו בן הזוג טען שדווקא השהות במקום "אמיתי" שלא מתקיים רק מתיירות היה שינוי מעניין.
 התכנון הצדיק את עצמו כאשר ב8.45 , רבע שעה לפני הפתיחההצטרפנו לתור שכבר נוצר מחוץ לשער. כשהמזויאן נפתח התור התקדם במהירות ומצאנו את עצמנו בחצר הראשית שהיא חלק מתיאטרון העיר הישן, סביבה נבנה המוזיאון היחודי. מכאן, מסתעפים חדרי התצוגה השונים, בלי סדר מסוים ובלייותר מדי פירוט לגבי הציורים והמוצגים. לטעמי, יש שתי דרכים לגשת לתערוכות במוזיאו ן- האחת לקרוא מראש או לקחת הדרכה על האמן, על חייו, ההשפעות עליו על המשמעות של החפצים והסמלים בציורים ועל הסוריאליזם בכלל, והשניה – לוותר לגמרי את הנסיון להבין את העבודות של דאלי בצורה שכלתנית ופשוט "לספוג" את הגאונות שלהן בכל החושים. ממש בניגוד להרגלי ואופי, בחרתי בדרך השניה ומצאתי את עצמי מרותקת. גם בן הזוג והבן הגדול נהנו (הצעיר הרבה פחות), אם כי בשלב מסוים, בעוד אני יכולתי בקלות להשאר עוד הם כבר משכו לכיוון היציאה.



בבניין ליד המזויאון שוכן אוסף התכשיטים שעיצב דאלי ,שהכניסה אליו כלולה בכרטיס. התכשיטים עצמם מרהיבים ומיוחדים, אבל מה שאותי עניין במיוחד היו הסקיצות המקדימות של דאלי שמוצגים ליד כל פריט ומראות כי לא מדובר – כפי שאולי נהוג לחשוב על דאלי -בפרוץ ספונטני של יצירה, אם כי במלאכת בתכנון מחשבת ומפורטת וביצוע מוקפד לפי תכנית. עד שסיימנו את הביקור בשני המוזיאנים כבר יהיה תור ארוך בכיכר ליד הקופה. אין לדעת עד כמה הוא זז מהר, אבל אנחנו מאוד שמחנו לא להיות בין העומדים בשמש החמה. ועדיין, אם הייתי מתכננת היום את המסלול מחדש הייתי לנה במקום יותר סימפטי מחוץ לפיגרס ועושה מאמץ לקום ולהגיע לעיר על הבוקר.



http://www.salvador-dali.org/museus/figueres/en_index.html
כניסה: 44 אירו לכולנו.

אחר הצהרים אנחנו נכנסים לברצלונה דרך ה Ronda del Litoral שמקיף את העיר מדרום, ליד הנמל, ממנו יורדים לרח'Paral-lel לכיוון כיכר אספניה, פורקים את הבנים ואת המזוודות בלובי של המלון (פרטים בהמשך) ונוסעים לתחנת הרכבת Sants כדי להחזיר את הרכב- דרך הרבה פחות בעיתית ממה שחששתי, לפחות ביום שבת באוגוסט כאשר כבישי העיר לא עמוסים. מגרש החזרת הרכב של החברות National, Avis, Europcar – שאין כל שילוט המכוון אליו- נמצא על גג תחנה סנט, כאשר העליה עליו היא דרך רמפה הממוקמת בפינה הצפון מזרחית של התחנה:מסורטטת באפור כהה במפה בעמוד 2 בקישור. אם באים ממערב (כפי שעשינו) צריך לעשות פרסה בהזדמנות הראשונה כדי לגשת לרמפה. לאחר שמחזירים את הרכב צריך לרדת למשרדי ההשכרה שנמצאים בתוך התחנה, במפלס הרחוב (מסומנים 41,42,43 במפה בעמוד 3), ולסיים את הניירת.

http://www.adif.es/en_US/infraestructuras/estaciones/planos/Barcelona_plano.pdf
(לוקח זמן ל PDF להעלות- לא להתיאש).
לחברת Hertz תחנה ב Carrer de Viriat, 45 מצפון לתחנה. Sixt נמצאת ב Carrer del Rector Triadó, 104 מדרום לה.

להפתעתינו כל התהליך היה מהיר ויעיל ותוך זמן קצר אנחנו בחוץ נטולי רכב, וצועדים כעשר דקות חזרה ברגל למלון Azul, ברח' Gran Via de les Corts Catalanes שנבחר בין השאר בגלל קרבתו לתחנה החזרת הרכב, שם אנחנו מתאחדים עם הבנים והכבודה , שיחד כמעט סתמו את הלובי הקטן, ועשים צ'ק אין. תמורת 116 אירו ללילה עבור quadruple room בהזמנה ישירות באתר המלון (בוקינג.קום היה במקרה הזה יקר הרבה יותר) קיבלנו יחידה המורכבת מסלון עם פינת מטבח (מיקרו, כיריים, כלי מטבח) שולחן אוכל לארבעה ושתי מיטות נפתחות לבנים, חדר שינה נפרד להורים ואמבטיה רחבת ידיים. ארוחת בוקר מוגשת בתשלום נוסף של 8 אירו לאיש, אבל ממש אין צורך, שכן ברחוב של המלון ישנן כמה מכולות קטנות הפתוחות 24 שעות ואפשר להתארגן לבד הרבה יותר בזול. אנחנו קיבלנו חדר פינתי בקומה השישית והאחרונה, מה שהפחית (אך לא ביטל לחלוטין)את הרעש מן הרחוב- כדאי לבקש זאת בהזמנה.
http://www.hotelazulbarcelona.com/en/1/

לאחר התארגנות במלון אנחנו יוצאים לכיוון Montjuic. מפלצה אספניה קו אוטובוס 193 עושה טיול חביב בכל שטח ההר ומביא אותנו לנקודה הכי גבהה, היא ה Castell ממנו יש נוף יפה לאזור הנמל מצד אחד ולעיר מצד שני. http://www.mapametrobarcelona.net/bus-barcelona-info/mapa-bus-barcelona-linea-193.png

לאחר שוטטות במקום אנחנו יורדים את ההר חזרה ברגל –טיול נעים בין הגנים השונים ולא ארוך מדי. גם בערב אנחנו לא מרחיקים מסביבת המלוןוהולכים כעשר דקות ברגל למזרקת הקסם. התרעה מזלנו ובאותו ערב המופע היה , משום מה, ללא ליווי של מוסיקה מה שדי פגם בחוויה. כנראה שהיו ימים בודדים בקיץ בהם המוזיקה לא פעלה ואנחנו בדיוק נפלנו על אחד כזה. בימים כתיקונם המופע מאוד ממולץ, אבל קחו בחשבון כי בקיץ צפוף, צפוף- ותזהרו מכייסים!
http://www.bcn.cat/parcsijardins/fonts/EN/magica.html



יום 14 : ברצלונה והביתה באיחור

עוד בתכתובת עם המלון ודאתי כי ניתן להשאיר את המזוודות מאחורי הקבלה עד הערב, וככה אנחנו עושים . אנחנו מתחילים את היום בשדרות הרמבלס, שהחלטה של עירית ברצלונה - הפעם ללא ספק מכוונת, אם כי תמוהה – לסלק את הפסלים האנושים לאזור עמוד קולומבוס ולהגביל את מספרם, הפכה אותה לפחות כיפית וחיה מבעבר. האמת, ללא הפסלים, הרמבלס נראה כ"סתם" רחוב עם דוכני מזכרות ובתי קפה. לאוהבי השווקים שימו לב כי שוק לה בוקריה סגור בימי ראשון. משם, אנחנו חוצים את הרובע הגותי, שמה לעשות לא נראה גם הוא במיטבו ביום ראשון חם ולח באוגוסט, ביחוד כאשר מסתכלים דרך העיניהם של שני מתבגרים שמאוד לא מתחברים למקום: רוב החנויות סגורות ומסורגות, הרבה גרפיטי ולכלוך ומעט מדי חיים. חצצה לפנים כניסית סנטה מריה דל מר היפה ואנחנו ממשיכים ל Parc de la Ciutadellaולפסק זמן ליד המזרקה היפה שבמרכזו. משם אנחנו נוסעים במטרו ל Passeig de Graciaול Casa Battlo של גאודי. התור נראה מרתיע אבל מתקדם יפה ותוך חמש דקות אנחנו בקופה. כניסה למבוגר (מעל 7) עולה 20.35 אירו ואילו על פי השלט יש מחיר מופחת של 16.30 אירו ל Students / Youth Card / Pensioners, אבל בפועל הקופאית מוכנה לתת מחיר זה גם לנוער, בלי הצגת כרטיס סטודנט ובלי שאלות.



בפנים הבית מלא בתיירים, אבל העומס לא מפריע וכל אחד מסתובב לו בשקט עם אוזניות ומבקשיב למדריך אודיו (חינם) שמוסיף מידע ועניין, כגון עד כמה גאודי הקדים את זמנו בתכנוןהאוורור, החימום והתאורה של הבניין או העובדה כי גווני הכחול של אריחים המחפים אתחדר המרגות המרכזי היפה שונים בכל קומה כדי ליצור אפקט אחיד בתנאי אור משתנים לאורך הפיר. ביקור מעניין מאוד, אבל יותר מתאים למבוגרים מאשר לנוער, לפחות הנוער הנוהם שלנו.
http://www.casabatllo.es/en/visit-us/information/visit/

ממש בקרבת מקום נמצאת מסעדת Vaca Pacaהמומלצת. המקום מעוצב בפשטות כמו מנזה, אבל מספק פתרון מעולה בלב ברצלונה למשפחה רעבה במחיר מאוד סביר, בשיטת האכול כפי יכולתך, ולא הפסקנו להודות לו בפה מלא (תרתי משמע!) על ההפניה. הבופט כולל מבחר גדול של מנות שכל אחד (כולל "מאותגר התפריט" הצעיר שלנו) ימצא בו משהו לטעמו: סלטים, פיצות, פסטות, סושי, סטיקים מצויניםעוד מיני בשרים בגריל ומה לא, בתוספת שתיה קלה/בירה וכן גלידה וקפה. מומלץ! http://www.lavacapaca.com/index_en.php

שבעים ומרוצים אנחנו מקיימים התיעצות משפחתית כיצד להעביר את השעות שנותרו עד הטיסה. בסוף, מבין האופציות השונות (פארק גאול, אקאורויום ועוד ) הבנים דווקא בוחרים בביקור בגן החיות, שאני חשבתי שפחות יעניין אותם, אבל שהיה. זה אומר שצריך לחזור לפארק סיטאדולה (בדיעבד הסדר של היום היה לגמרי א נכון- תזכורת שאי אפשר תמיד לתכנן עד רמת המיקרו ולקלוע) ,אבל למזלינו יש כבר קצת עננות בשמיים ופחות חם, והפעם אנחנו עושים את הדרך ברגל, בכשלושים דקות נמרצות שעוזרות להוריד קצת את האוכל.. הבחירה מתבררת כמאוד מוצלחת. במבט ראשון גן החיות אמנם לא נראה מרשים במיוחד, אבל ככל שאנחנו מסיירים בו אנחנו מגלים כמה חיות יחודיות ומענינות, כגון Komodo Dragon או האייל שהשלט מכריז עליו כ"Bongo" יש גם כמה מופעים במהלך היוםשהתור אליהם מאוד ארוך ,ולכן תחליה אנחנו מוותרים, אך במופע הדולפינים האחרון של היום אנחנו מצליחים להיכנס לחצי השני שלו ולצפות בכמה תעלולים חמודים.

טיפ: הכניסה לגן החיותלא זולה: 17 אירו לאיש. בכל בית מלון בעיר ישנם קופונים המעניקים הנחה של 2 אירו, אלא שכדי לקבל את ההנחה צריך להציג בקופת הגן מספר קופונים כמספר בני המשפחה –היה ברשותינו רק קופון אחד ולכן לא זכינו להנחה עבור כולנו.
http://www.zoobarcelona.cat/en/



מראש לא שמתי דגש על ברצלונה בתכנון, בהתחשב באופי ה"לא עירוני" של בני המשפחה. לנו הביקור הקצר היה בהחלט נכון, אבל בכל מקרה אני מציעה לעשות חושבים לגבי ביקור באוגוסט, כאשר מזג האוויר לא לטובת העניין ,והעיר מתרוקנת מרבים מתושביה שמשאירים את השטח בעיקר לתיירים. מגן החיות חזרנו במטרו למלון, אספנו את המזוודות ונסענו במונית (27 אירו) לשדה התעופה לטיסה שתוכננה לשעה 22.40.גם בטיסה חזור חברת ארקיע הפגינה עקביות מעצבנת והמראנו באיחור של כמעט שעתיים, מה שהביאו אותנו ארצה לא לפנות בוקר כמתוכנן, אם כי בבוקר ממש, רגע לפני שיתחילו הפקקים באיילון!

נהיגה ומרחקים

כפי שהיטב להגדיר זאת בן זוגי, הנהיגה בכבישי הפירינאים המפותלים היא סוג של ספורט אתגרי בפני עצמו, הכולל תמרונים בין רוכבי האופנים, הפרות ושאר משתמשי הכביש על ארבע. לו לא הייתה בעייה עם זה, ולטענתו אפילו נהנה מן ההתנסות, אבל מי שפחות אוהב את כיסא הנהג- וכמובן מי שלא מרגיש טוב בפיתולים ובמעברי הרים- שיקח את זה בחשבון לפני בחירת הפירינאים כיעד טיול. ועוד לא דיברנו על המרחקים בין האתרים. כולם הדגישו את הנקודה, בעצתכם הורדיתי כמה מקומות מן התכנון המקורי וניסתי לרווח את המסלול, ועדיין, כפי שסיפרתי בדיווח, היו לנו כמה ימים של נסיעות ארוכות מאוד, שלי במיוחד היו מיגעיים ומתסכלים למדי (המתבגרים, יש לציין , העבירו את זמן הכביש בשינה עמוקה/קריאה/סרטים במחשב ודווקא לא קיטרו!). תובנות והמלצות בהקשר זה:
א) אם בדר"כ נהוג להוסיף כ % 30 "מקדם בטחון" להערכות הזמנים של גוגל מפס- כאשר מדובר בכבישי הפירינאים תוסיפו% 50, ואל תתפתו לדחוף יותר מדי תכנונים ביום אחד.
ב) זכרו כי כל קו מפותתל קטנצ'יק על המפה מתרגם להרבה זמן כביש בפועל
 ג) אם תכנת המפות/GPS רוצה לשלוח אותכם במסלול שנראה הרבה יותר ארוך אבל עובר בכבישים רשאיים ולא משניים, היא יודעת מה היא עושה! כאשר ניסינו להתחכם ולנסוע במה שנראה כי קיצור דרךדרך כביש משני, רק הסתבכנו..

שעות פתיחה ושעון קיץ

אתרי תיירות, מרכזי מבקרים, לשכות מידע, חנויות, אמצעי תחבורה ומה לא- כמעט כולם שומרים באדיקות על מנהג הסיאסטה וסוגרים בצהרים, מי לשעה ומי לארבע שעות! לפני כל טיול רצוי לבדוק שעות פתיחה מעודכנות, אבל בפירינאים הדבר חשוב שבעתיים, כדי לא למצוא עצמכם עומדים לפני דלת סגורה או מפספסים אטרקציה מתוכננת.

גורם נוסף שמשפיע על תכנון סדר היום הוא שעון הקיץ. כל שטח ספרד ומרבית שטחה של צרפת נמצאים שווה או מערבית לקו Greenwich. הגיון גיואגרפי היה מחייב שעון כפי בריטניה, אבל שיקולים היסטורים/פוליטים כנראה הכתיבו אחרת ושתי המדינות מנהיגות שעון כמו במרכז אירופה. המשמעות: שעון קיץ של שעתיים שמתבטא לעתייםבבקרים סגריריים שלא מסגירים את החום הצפוי בהמשך היום (ע"ע Gavarnie) מחד, ועומס חום שמגיע לשיאו דווקא בשעות אחר הצהרים ולא נשבר עד מאוחר בערב (ע"ע Les Orgues) מאידך. http://www.timeanddate.com/time/map/

למי מתאים הטיול בפירנאים?

לדעתי, בעיקר למשפחות עם ילדים יותר גדולים, כיוון שהאזור הרבה יותר מתאים לטיול מתגלגל (אם רוצים להגיע לשתים-שלושה מן השמורות הגדולות) מאשר לטיול כוכב,ובגלל הנסיעות הלא קצרות. כפי שניסחה זאת נירית"המיטב של הפירנאים זהטיולי טבע, טיולים בשמורות והמקומות הפראיים. מי שלא מתחבר לזה, עדיף לו להחליף יעד.",ואני מסכימה בהחלט. בנוסף, יש בפירינאים המון סוגים של ספורט אתגרי: ראפטינג, קניונינג, אופני הרים, בנג'י, קארטינג, טיפוס באמצעות יתדות ((Via Ferrata, ירידה למערות, פארקי חבלים וכו' שיכולים מאוד להתאים למשפחות ספורטיביות.רוב המידע לגבהים בצרפתית/ספרדית קטלונית ומצריך קצת עבודה כדי להגיע אליו

סוף דבר

לפני זמן מה היה בפורום דיון מעניין בסוגיית "הטירול מול הפירנאים"
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-3561521/srch-%D7%97%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D#msg_3561521

אני מסכימה לגמרי כי הפירנאים יותר פראים ופחות מלוקקים מן הטירול וכי מדובר בנופים שונים ולא ברי השוואה, אבל מה לעשות שאני מתחברת הרבה יותר ל"יופי הבונבונירה" של אוסטריה מאשר ל"אוטנטיות" של הפירנאים. זה כמובן מעיד בעיקר על הטעם הפרטי שלי (מישהו בשורה האחרונה צעק "קיטש"?), אבל אין ספק שגם אצלי (כמו אצל שאר בני המשפחה) הטירול "לוקח" בגדול. זה לא אומר כמובן שלא נהנינו מן הטיול ולא חווינו מקומות וחוויות יחודיים ושווים, רק שאנחנו כנראה נחפש יעדים חדשים לטיולים הבאים. לכל מי ששוקל את היעד, אני מקווה שהצלחתי לתת תמונה רחבה על מה שיש לפירנאים להציע ושאם תסעו- תהנו.