ברצלונה בשלושה ימים

ברצלונה 2012 יצאנו לסופשבוע קצר בעיר היפיפיה והתוססת ברצלונה. הפעם בלי המון לוגיסטיקה (איזה כיף), מזוודה אחת, תיק גב ומעט הוראות לבני הבית וההורים. נחתנו בשעת צהרים. ספטמבר וחם כמו בארץ. יש אוטובוס נוח מאוד בשדה התעופה שמסיע לנקודות מרכזיות בעיר ומשם אוטובוס נוסף למלון. המלון נבחר מחוץ ל-"איזור הבלגן" בברצלונה דהיינו לא קרוב מדי למרכז. התחבורה נוחה מאוד וכמעט מיד מצאנו עצמנו (לאחר מקלחת), במטרו קונים כרטיס T10 כמו שהומלץ באתר "למטייל". הכרטיס משמש לכל התחבורה העירונית והוא אינו אישי כלומר ניתן לנקב מספר נסיעות כמספר הנוסעים. קל ונוח לקנות אותו בכל תחנות המטרו במכונה אוטומטית מאוד ידידותית למשתמש. נסענו לתצפית על העיר מ"הר היהודים" -; אחת הגבעות בברצלונה ונגלה לעינינו נוף מקסים של הים והעיר מהמבצר בקצה הגבעה. ירדנו ברגל מטיילים בנחת בין הגנים בפארק, עד פואבלו אספניול -; שיחזור של כפר ספרדי. בפנים יש רחבה גדולה ורחובות קטנים עם חנויות של סבון טבעי, מזכרות מהעיר, עבודות עץ וקרמיקה, וכל מיני אומניות אחרות. מאחד הבתים נשמעה מוזיקה סוערת של ריקודי פלמנקו והערב היורד על המקום צבע את הכל באווירה קסומה. הבטן החלה לקרקר וישבנו לאכול באחת המסעדות - פַּאֵיַה מצוינת- תבשיל אורז מקומי. עייפים ומרוצים זרמנו עם כל התיירים לכיכר אספניה לחזות במופע מזרקות הקסם-כל הכיכר והשדרה שלפניה הופכת למיצג עצום של מים צבע ומוזיקה. את האזור גודשים המוני תיירים שבאים לחזות במופע. חזרנו למלון תשושים מעט לשנת לילה מצוינת. למחרת היו לנו כרטיסים לסגרדה פמיליה-אתר חובה בברצלונה. בחרנו לא לקחת ארוחות בוקר במלון- הארוחות יקרות ( 12-15 יורו לאדם) ומהמלצות שמענו שהן עשירות בבשר ודגים -; מה שלא רצינו לאכול על הבוקר. אז לפני הכל פתחנו בקפה, שיק פירות, וסנדויץ' טרי באחד מבתי הקפה ליד הסגרדה פמיליה -; ממש מצוין ומומלץ לפתוח כך את הבוקר. הסגרדה פמיליה- כנסייה שהיא יצירת הפאר של האומן גאודי. בנייתה עדיין לא הסתימה - זה 150 שנה!!!!! כדאי ומומלץ לרכוש כרטיסים באינטרנט. המחיר מעט גבוה יותר אך מפצה על תורי הענק בכניסה שמתחילים כבר שעה לפני הפתיחה הרשמית של האתר. הביקור ב כנסייה הותיר אותי ללא מילים. מעולם לא ביקרתי ב כנסייה עם אופי מודרני כל כך. אין ספק שגאודי היה משוגע -; המחשבה על האור וההרמוניה של הקול בכנסייה וההוראות המדויקות לבנייתה שעד היום לא מצליחים לפענח אותן, המחשבה על סיפורי המיתולוגיה יחד עם ההרמוניה לטבע, המחשבה על כל פרט והמיקום של הכנסייה במרחק שווה אל הים ואל ההרים- הסימטריה המדויקת על מנת ליצור את הכנסייה המושלמת באמת מותירה את הרושם שגאודי לא היה אדם רגיל. ניכרת מחשבה על האדם מול אלוהיו בהרבה מאוד היבטים. מומלץ לקחת מדריך קולי ולשמוע את ההסברים המפורטים כמו גם לעלות למעלה ולצפות על הכל מהחלק העליון עם תצפית מרהיבה של העיר. בחרנו לקבל את העצות הרבות על אוטובוס תיירים המסתובב בעיר כך שניתן לרדת ולעלות בכל תחנה.נחמד אבל ממש לא הכרחי. מרבית האטרקציות מתרכזות בכיכר קטלוניה, הרמבלס והרובע הגותי והנמל הסמוכים זה לזה. לכל השאר ניתן להגיע ע"י תחבורה ציבורית נוחה ויעילה. אך מאחר וכבר עשינו זאת, נסענו לפארק גואל -; עוד יצירה מדהימה של גאודי- פארק שנראה כמו ארץ אגדה, עם ארמונות חול שצופו בפסיפס, ספסל ענק ומדרגות המובילות אל החלק העליון של הפארק. גם כאן המוני אנשים ותיירים. התמזל מזלינו לשמוע אומנית מנגנת בצ'מבלו, אקורדיאוניסט במוזיקה עממית והאווירה הייתה מאוד צבעונית ופסטיבלית. חזרנו למרכז העיר עם האוטובוס. כיכר קטלוניה הומה אדם ונשפכת לשדרת הרמבלס. החזקנו היטב את התיקים (מחשש לכייסים- מאוד הפחידו אותנו), ידיים בכיסים ויאללה.... המון מסעדות מגישות טאפאס, סנגריה, בירה, דוכני מזכרות לרוב, אנשים יושבים בנחת בכל שעות היום -; רק מלהסתכל על העוברים ושבים אפשר להתעייף. בליל הצבעים, הטיפוסים והשפות עושה סחרחורת. נכנסנו לשוק לה בוקריה והעיניים מוכות בהלם הצבעים, הפירות, הממתקים והפיצוחים. פירות ים, דגים ולחמים, גן עדן של מעדנים בכל מיני ריחות וצבעים. הסמוזי שולט כאן ביד רמה -; משקה שיק פירות בכל טעם וצבע שעולה על הדעת. אפשר ורצוי להתמכר. והשוק כמו שוק הומה ורועש וצבעוני ומקסים ואסור לפספס. עומד בצילו, והרבה פחות הומה הוא שוק סנטה קטרינה מאחורי הכנסייה הגותית. חתמנו את היום בסיבוב על הנמל היפה. בכל מקום ספסלים, אפשר להירגע כאן ולהביט על השחפים. חזרנו למלון, מקלחת קצרה ושוב לעיר -; אי אפשר להפסיק פה את הקצב. הלכנו לאכול במסעדה טבעונית הפעם -; ג'וסי גונס, קרוב לרמבלס באחד הרחובות הצדדיים. נחמד ונעים לראות שגם במקום השוקק בשר ודגים יש כאן סובלנות למשהו אחר. סלט חצילים בשום וטחינה מומלץ ביותר. טאלי בינוני וצבעוניות הקירות בסגנון גאודי- איך לא? משם למופע פלמנקו בכיכר ריאל. הכיכר היפה והשקטה הזו הזכירה לי את הפיאצות ברומא. המון מסעדות ובתי קפה מסביב למזרקה מרכזית,המון שלווה ונחת ומנורות יפיפיות בעיצוב גאודי. המופע היה חביב -; לא יותר מזה וכלל קטעי שירה מסורתיים (יללניים משהו, מזכיר לי קצת סלסולים בריקודי בטן). לזמרת היה קול שיכול היה לפתוח את השמיים. הרקדנית יפיפייה והריקוד עצמו קצבי ועצבני להפליא. אחרי יום גדוש ועמוס חזרנו לישון למספר שעות. למחרת עלינו על האוטובוס וטילנו איתו מרבית היום בהפסקות שהוקדשו לחוף הים היפה בברצלונה. טבלנו רגלינו במים הקרירים והתמכרנו למראה הצעירות והזקנות השמנות והרזות שמהלכות ללא חלק עליון ללא הבדל דת, צבע ומין. לאף אחד לא איכפת כאילו עולם כמנהגו נוהג. האוטובוס העביר אותנו דרך מבנים שונים ויפים בעיר, בשדרות מרכזיות, בדיאגונל. למדנו לדעת שהעיר מתוכננת היטב, כבישים רחבים, יציאות וכניסות מסודרות והאמת- לא ראינו פקקים למרות העומס הרב. בכל פינה בעיר נתן אומן או אדריכל אחר את רישומו. והעיר יפיפייה, זורמת בקצב מהיר וצבעוני. עברנו ליד האצטדיון והמבנים האולימפיים שנבנו לכבוד האולימפיאדה שהתארחה כאן ב- 1992 בגבעת היהודים, עשינו שוב תצפית, ושוב ושוב התפעלנו מהמראות. עשינו סבוב קצר ברובע הגותי מקווים לתפוס כניסה למוזיאון פיקסו אך התור הכניע אותנו וויתרנו. את הערב חתמנו שוב במופע פלמנקו מדהים עם 7 רקדנים ורקדניות על במה גדולה בסגנונות שונים.הרקדנים החליפו תלבושות בקצב מסחרר והעיניים לא שבעו מהצבעים, מהמוזיקה והקצב והיופי הזה שלא מפסיק לרגע. למי שמבקר בעיר אסור להחמיץ את זה. הספרדים או שמא יש לומר הברצלונאים מסבירי פנים לתיירים הרבים הגודשים את העיר. בהחלט הרגשתי בבית למראה הכביסה המתנופפת מהמרפסות הפתוחות, למראה גני השעשועים הרבים הפזורים בעיר, האמהות עם העגלות והתינוקות -; מראה מאוד שכיח שלא ראיתי לדוגמא בפריז והזכיר לי את הארץ. הלבוש הלא מחייב, והחוצפני משהו של הצעירים וגם המבוגרים הזכיר לי קיץ ישראלי והבנתי את החיבור הטוב של הישראלים לברצלונה. הרעש והבלגן, ואפילו הלכלוך והגרפיטי, השפה המתנגנת עשתה לי הרגשה ביתית. את היום האחרון בילינו ברובע הגותי בכנסייה הגותית ובכנסיית סנטה מריה דה לה מאר ואפילו זכינו לשמוע כמה צלילי עוגב באפלולית הנעימה. שתינו קפה קפוא באחד מבתי הקפה עם הפנים לרחוב. המשכנו לפארק סיטדלה -; הריאה הירוקה של העיר וראינו את "שער הניצחון". זהו החלק ה"ממלכתי" או אולי יש לומר ה"מלכותי" של העיר. המון מבנים המזכירים ערים גדולות באירופה. רק שהכל רחב ומאוד מסודר. חזרנו למרכז הרועש של הרמבלס שוב ונכנסנו שוב לשוק לשתות סמוזי פירות וראינו שוב את המוני השחקנים המחופשים בקצה השדרה והאומנים המציירים פנים וקריקטורות ללא ליאות במשך שעות. עברנו ביריד האומנים ובשוק הפשפשים שעל יד הנמל וחזרנו שוב לכיכר אספניה הנהדרת באור השקיעה. טיפסנו במדרגות הנעות של הקניון וראינו את הכל מלמעלה. מראה מרהיב ללא ספק. נפרדנו בנשיקה לעיר היפה הזאת והבטחנו לחזור.