הטיול שלנו בקירגיסטן 2014

לאחר טיסת לילה עם קונקשיין באיסטנבול נחתנו ב-05:00 בתאריך 9.7.14 בבישקק.

קראנו טיפ ומידע על גסטהאוס שנקרא Hostel NomaD ולקחנו מונית ישירות לשם. כמובן שנהג המונית ביקש מחיר מופרז, אבל לאחר מיקוח מסויים המחיר ירד לסכום הגיוני ויצאנו לדרך.

בנסיעה הקצרה קיבלנו את הרושם הראשוני על קירגיסטן- מקום שנמצא עדיין אי שם בשנות השמונים... ארכיטקטורה סובייטית, מכוניות ישנות (רובן ככולן עם שמשות מנופצות), וחקלאים שקוצרים עדיין במגל, בצידי הדרך.

וכך, הופתענו מאוד להגיע לגסט האוס ולראות מקום נקי, חדש ומאויש בצוות שאפילו דובר אנגלית. ישנו בחדר זוגי מפנק בעלות של 35$ ללילה. יקר, אבל רצינו להתחיל את הטיול ברגל ימין. באותו היום הסתובבנו בבישקק והמיקום של הגסט האוס נוח מאוד ומרכזי (מידע נוסף על הגסטהאוס בטיפ נפרד). לכל מקום בעיר אפשר להגיע בקלות יחסית עם המרשרוטקות (מוניות שירות דחוסות מאוד מאוד – כדאי לשאול בגסטהאוס לגבי מספרי המרשרוטקות ואיזו מרשרוטקה מגיעה לאן). בהמלצת חברים הלכנו למשרד ה-TUK- Trekking Union of Kyrgyzstan (כתובת מופיעה בלונלי פלנט) על מנת לקבל מידע על טרקים במדינה. די התאכזבנו מאחר והם לא ידעו להסביר לנו שום דבר למעט שמורת אלה ארצ'ה (Ala Archa) שצמודה לעיר. היתרון היחיד בביקור הוא שקנינו מפות טופוגרפיות 1:100,000 עם סימון של שבילים בחלקים שונים של המדינה (המפות ממש לא מכסות את כל המדינה אלא רק חלקים קטנים), ומפה 1:50,000 של שמורת אלה ארצ'ה. לאחר מכן לקחנו מרשרוטקה לשוק המרכזי של בישקק – Osh Bazar. השוק ענקי ומכיל באמת הכל, החל מירקות ופירות, דרך בגדים ועד פרסות סוסים. השוק הוא באמת שוק של מקומיים, כך שאפשר לראות תמונה די אוטנטית של קירגיסטן. הצטיידנו במזון ולמחרת יצאנו לתפוס מונית שתיקח אותנו לתחילת המסלול בשמורת אלה ארצ'ה.

טרק 1 - אלה ארצ'ה – Ala Archa (3 ימים)

מרחק השמורה מבישקק הוא כחצי שעה נסיעה. ההגעה הנוחה ביותר היא במונית, אם כי יש גם מרשרוטקה שמורידה בכפר סמוך לשער השמורה. יש לוודא שמבקשים מנהג המונית שייקח עד ה-Alplager היא הנקודה שבה מתחלים המסלולים (כ-12 קילומטר לאחר שער השמורה). ה-Alplager היא למעשה תחנה מטארולוגית, ויש שם גם שני מלונות, בפועל זה המקום שבו הכביש נפסק ואי אפשר להמשיך ולהתקדם עם רכב. אנחנו שילמנו 700 סום למונית ממרכז העיר עד לשם. בשמורה עצמה ישנם 3 מסלולים שמתחילים מה-Alplager. ניתן להמשיך ישר בקניון אלא ארצ'ה, עד להגעה לאחד הקרחונים ולחזור באותה הדרך, ניתן לטפס מזרחה בקניון Ak-Say עד הגעה לקרחון ולחזור בדרך מעט שונה, וניתן לטפס מערבה ודרומה בקניון Adygene לכיוון Ratsek Hut ומשם לקרחון Adugene. אנחנו בחרנו באופציה השלישית מאחר שנאמר לנו שאמנם היא תובענית אבל הכי יפה.

הגענו לשמורה בשעה 12:00 בצהריים ומיד התחלנו לטפס לכיוון בקתת Ratsek. ניתן למצוא בקלות את תחילת השביל שיוצא שמאלה ומלמעלה. מדובר בטיפוס ארוך וקשה כ-1200 מטר, אבל השביל ברור לכל אורכו. בדרך עוברים במפל יפה, ולאט לאט השטח נעשה יותר סלעי ופחות ירוק. הבקתה בנויה מאבן וכנראה ניתן לישון בה בעלות מסוימת, אנחנו ישנו, כמו הרבה מטיילים אחרים, באוהל בנחל כ-200 מטר לפני הבקתה. אזור זה מהווה Base camp למשלחות של מטפסים מכל העולם שמגיעות לתקופות ארוכות לטיפוס על הפסגות שנמצאות סביב.

מאזור הבקתה יוצאים הרבה שבילים לכל מיני מקומות. אף אחד מהשבילים אינו מסומן במפה. לאחר שהתייעצנו עם מספר מטיילים ששהו במקום לפנינו החלטנו להשאיר את האוהל, לארוז תיקים קטנים ולצאת לטיול יומי לקרחון Adygene. מדובר במסלול קצר מאוד כ-3 קילומטר לכיוון, אבל עם עלייה קשה מאוד שמטפסת לגובה 4,000. השביל אל הקרחון ממשיך במעלה הנחל, עובר משמאל למדרון הקרח על סוללת סלעים בעלייה תלולה מאוד. השטח הוא סלעי לחלוטין, ולכן קשה מאוד לראות תוואי ברור של שביל ויש להקפיד לחפש רוג'ומים. תוך כדי העלייה לצד הקרחון שמענו את התנפצויות הקרח וראינו גושי קרח מתנתקים ומדרדרים מטה בעוצמה. לאחר העלייה המפרכת, נדרשים ללכת על הקרחון עצמו (בחלק המישורי יותר) לכיוון בקתת הרים קטנה נוספת. ההליכה היא בקצה השמאלי של הקרחון עד שרואים את הבקתה מעל משטח הקרח בצד שמאל. במשטח הקרח סדקים רבים, חלקם גדולים ועמוקים ולכן יש להיזהר מאוד ולבדוק טוב טוב איפה דורכים. לאחר שהגענו לבקתה ראינו את הנוף המדהים סביב- עמק שלם מכוסה בקרחון לבן ומעליו הרים משוננים עם פסגות מושלגות. שתינו תה ואכלנו ארוחת צהרים וחזרנו באותה הדרך בחזרה לאוהל שחיכה לנו לצד בקתת Ratsek. לאורך כל הלילה ירד ברד וגשם חזק מאוד והרעמים האימתניים הרעידו אותנו וגרמו לנו להתחפר עוד יותר בתוך שקי השינה, אבל האוהל עמד בכל זאת בגבורה רבה, ובבוקר קמנו וירדנו מטה אל ה-Alplagr. משם תפסנו טרמפ מפוקפק לבישקק שכלל עצירה בבית של הנהג לפתוח סתימת ביוב וירידה שלנו בפרברי העיר מאחר ולנהג אין רישיון ולא רוצה להיתפס ע"י שוטרי התנועה בכניסה למרכז העיר. חזרנו לגסט האוס Nomad.

קרקול- Karakol

למחרת יצאנו ב-0800 במרשרוטקה לתחנה המרכזית המערבית. התחנה המרכזית נראית כמו שוק מבולגן, אבל בסוף מצאנו את המרשרוטקה לקרקול. מדובר בוואן שיש בו מקום לכ-10 אנשים אבל בפועל נכנסים אליו 20, ובדרך עוצרים בבית הנהג, קונים אבטיחים ועוד ועוד. אחר כך גילנו שכך נראית כל נסיעה בקירגיסטן, אם אפשר להאריך את הנסיעה בעוד כמה שעות, למה לא? הנסיעה עלתה 300 סום לאדם ועוד 150 סום לכל תיק גדול, ולקחה כ- 6 שעות. בקרקול, הוואן עוצר מעט מחוץ למרכז העיירה, ויש מוניות שמחכות שם לאסוף את הנוסעים למרכז העיירה. עלינו על מונית וביקשנו שייקח אותנו למשרד ה-CBT. מאחר וקרקול היא העיר הרביעית בגודלה בקירגיסטן ציפנו להגיע לאזור עירוני באמת, אך ממש התבדינו. הרחוב הראשי עם מספר קטן של חנויות ומסעדות מסכם פחות או יותר את אזור העניין בעיר. לא מעט מהרחובות אפילו אינם סלולים ורוב רובה של העיר מורכב מבתים פרטיים בעלי קומה אחת או שתיים. ה-CBT היה סגור, ולכן הלכנו למשרד ה-TIC (Tourist information center). המשרד מאויש בנציגים דוברי אנגלית נחמדים מאוד, והעזרה העיקרית שהם יכולים לתת היא במציאת מקום לינה. ניתן לקנות שם את המפה הטופוגרפית של אזור קרקול, אבל לא לקבל מידע מעשי על מסלולים. בניגוד לעצת הנציג ה-TIC, הלכנו לישון בגסט האוס ניאו פיט NEO FIT, בעקבות המלצה של חבר, ואכן ראינו שהמקום הוא חורבה אמיתית. אומנם המחיר זול מאוד- 350 סום לאדם בחדר זוגי, אבל השירותים והמקלחות דוחים ממש, ובמקום יש אווירה לא נעימה. הלכנו לישון בלי להתקלח וחיכינו לצאת למחרת לטרק כדי לעוף מהמקום הזה...

עוד בארץ ידענו שאנחנו רוצים לצאת לטרק מג'טי אוגוז (Jeti Oguz) לאלטין ארשאן (Alatyn Arashan), אבל כמה ישראלים שפגשנו בדרך קצת הפחידו אותנו וסיפרו שהם עשו מסלול קצר יותר, ושאפילו זה היה קשה מאוד ולכן החלטנו לפצל את הטרק, וללכת בעקבותיהם מעמק קרקול לאלטין ארשאן- כלומר לקצר את הטרק ביום אחד (פאס אחד). ולאחר שנחזור לקרקול נחליט אם אנחנו רוצים להמשיך ולצאת הפעם מעמק קרקול מערבה לכיוון Jeti oguz ומערבה ממנו.

טרק 2 – מקרקול לאלאטין ארשאן (4 ימים)

למחרת בבוקר יצאנו במרשרוטקה מספר 1 לעבר הכניסה לעמק קרקרול. המרשרוטקה עוצרת בתחנה האחרונה כ-200 מטר מהכניסה לשמורה. בכניסה שילמנו כ-200 סום לאדם והתחלנו ללכת בשביל ג'יפים (בחלקו אספלט) במעלה העמק. החלק הראשון של היום הוא מעט משעמם, אבל ככל שמתקדמים במעלה העמק הנוף נעשה ההררי וירוק יותר. השביל ברור מאוד (שביל ג'יפים) וקשה מאוד לטעות בדרך. במהלך ההליכה עצר אותנו ג'יפ ובו אדם שטען שהוא פקח של השמורה ודרש מאיתנו לשלם 200 סום נוספים אגרה על כך שאנחנו ישנים באוהל. הסכמנו לשלם, אבל כשביקשנו קבלה על התשלום, הנהג מיד התקפל ואמר שהמחיר יהיה 100 סום ללא קבלה, בתוספת קריצה...

את הלילה הראשון עשינו באחו מקסים מעט לפני הנקודה שבה נדרש לפנות שמאלה (מזרחה) ולעלות לכיוון אגם Ala Kol. למחרת יצאנו במרץ לכיוון העלייה לאגם. נדרש לחצות את הנחל על גשר עץ גדול ולהתחיל לטפס.בערך באמצע העלייה יש בקתת עץ (לא ניתן לישון בפנים, יש רק אזור בישול קטן למדורה). גם כאן העלייה קשה וארוכה, והשטח נעשה סלעי יותר ככל שעולים. כשסוף סוף הגענו למעלה נחשף לפנינו האגם המדהים. צבע טורקיז בוהק, שסביבו מדרונות סלע תלולים נגועים בכתמי שלג בוהק. באמת מחזה מרהיב. ישנו באזור משורי קטן בחלק המערבי של האגם (כ-100 מטר מעל פני המים). בעונה יש שם מחנה אוהלים קבוע שמנהלת אותו איזה משפחה, כנראה לקבוצות מטיילים שמגיעות למקום.

למחרת התעוררנו מוקדם והתחלנו לעלות לכיוון הפאס. מעט לפני ההגעה לפאס השמים התקדרו והחל לרדת שלג. הכל סביבנו נצבע לבן, אבל הקור היה קשה מאוד ורק רצינו לרדת למטה ולהגיע כבר לאלטין ארשן. עם הירידה השלג הפך לגשם שוטף, ומצאנו מחסה באוהל של אחד הרועים. התחממנו מעט ליד האח, ניסינו לפתח שיחה (ללא הצלחה יתרה) וכשהבנו שהגשם לא עומד להפסיק, המשכנו בירידה מטה עד שהגענו לאלטין ארשן. המקום הוא לא ממש כפר אלא מספר "גסט האוסים" שפזורים לאורך הוואדי. לפני ההגעה יש שלט קטן עם מפה מצוירת ובה מצוינים כל מקומות הלינה. הלכנו למקום שנקרא (כמה מקורי) "אראשן". לאחר התמקחות על המחיר הצלחנו לסגור עם בעל הבית דיל לא רגיל- לינה, ארוחת ערב, ארוחת בוקר וכניסה לבריכות החמות ב-750 סום לאדם. המקומיים תיעלו את המים החמים למעין בקתות/תאים לאורך הנחל. הורדנו את התיקים בחדר, ורטובים וקפואים לקחנו מפתח לאחד התאים ונכנסו ישר למים החמים. איזה תענוג!

לאחר ארוחת ערב מפנקת בחדר האוכל של המקום ושינה טובה קמנו למחרת ליום שמש נעים, החלטנו לנסות לחכות לרכב שיעבור ולתפוס איתו טרמפ בחזרה לקרקול. ואכן, לאחר זמן קצר עבר רכב שהוא מעין הכלאה של משאית וג'יפ מתוצרת ברית המועצות. בעבור 300 סום לאדם, שמח הנהג לקחת אותנו עד קרקול בדרך שלא האמנו שאפילו טנק יוכל לעבור אותה. כמובן שבדרך כשהגענו לכפר Ak su הרכב שבק חיים ונאלצנו להמתין שיגיע חבר מכונאי של הנהג לתקן את המנוע, אבל בסופו של יום חזרנו לקרקול. בהמלצת גיל ואלמוג, זוג מטיילים שפגשנו בעלייה לאגם, חזרנו לגסט האוס שלהם (ממש לא רצינו לחזור לניאו פיט...)- Sweet House Karakol. זהו אחד המקומות שהכי נהנינו להתארח בהם בקירגיסטן. אירוח לבבי, מקום נקי וחדש הכל במחיר מצוין. מידע נוסף ניתן למצוא בטיפ נפרד באתר למטייל.

כמו שציינו קודם, בעיר קרקול עצמה אין הרבה מה לעשות מעבר ללאכול שישליק כבש מעולה ולהצטייד לטרק הבא. האטרקציה היחידה שבכל מצאנו היא קולנוע תלת מימד. נשמע מוזר, אבל אחד האנשים היחידים עם יוזמה ומעוף בעיר, בנה חדר קטן עם כסאות קולנוע ומקרן שמחובר למחשב שלו, ושם הוא מקרין לפי הזמנה (יש רשימה ארוכה מאוד) סרטי תלת מימד, עם משקפיים והכל. בהחלט אתנחתא קומית נחמדה...

טרק 2- קרקול לקיזיל סו (4 ימים)

לאחר יום התאוששות, קמנו בבוקר, ומאחר וזה היה יום א', החלטנו ללכת ולראות את שוק החיות של יום א'. השוק עצמו אינו תיירותי כלל, ולא מוכרים בו חיות אקזוטיות, אלא פשוט נקודת מפגש של רועים מכל קצות המחוז שבאים למכור ולקנות סוסים, פרות ועיזים.

אחרי הביקור בשוק יצאנו לטרק ההשלמה והפעם מעמק קרקול מערבה לכפר קיזיל סו. תחילת הטרק זהה ליום הראשון של הטרק הקודם. הפעם חשבנו שננסה לתפוס טרמפ עם איזה ג'יפ במעלה עמק קרקול, כדי לחסוך את ההליכה שכבר עשינו. אחרי 3 רכבים שונים והתקדמות לא רבה המשכנו ברגל במעלה העמק, והפעם במקום לישון ליד העלייה לכיוון אגם Ala kol המשכנו עוד דרומה וטיפסנו מערבה בוואדי הגדול הבא. הטיפוס היה קשה, ומלווה בגשם שוטף שכמעט הביס אותנו, אבל בסוף ניצחנו את ההר והגענו לחלק העליון של עמק יפיפה- ירוק, מלא בעדרי סוסים, נוף מרהיב מכל הכיוונים ותחושה אדירה של לבד- אין נפש חיה בשום מקום סביבך. המשך המסלול מעט מסובך להסבר בכתב, אבל סטינו מהמסלול שמסומן במפה כאשר כיוונו לסיים בנקודה שנקראת Dzihilsu ששם יש אתר נוסף של מעיינות חמים, ולכן הסקנו שכנראה נצליח לתפוס משם שוב טרמפ בחזרה לקרקול. בדרך עוברים שני פאסים מרהיבים עם נופים לכל הפסגות המושלגות באזור, עוברים בעמקים רחבים וירוקים חוצים על סוסים (כי אין גשר) נהרות שוצפים- בקיצור תענוג אמיתי. בסופו של דבר בגלל נקע ברגל תפסנו טרמפ משולב (סוס, ג'יפ וארוחת צהריים מפנקת), בתשלום, עם אחד הרועים המקומיים חזרה לקרקול, לגסט האוס המפנק שלנו.

Issyk Kol + Tamga

שוב יום התאוששות ואמרנו יפה שלום לקרקול ויצאנו לכיוון אגם Issyk Kol. יש מרשרוטקה שיוצאת מקרקול ל-Balykchy (עיר שנמצאת בפינה המערבית של האגם) ונוסעת בכביש שמדרום לאגם. בחלק שבין כפר שנקרא Tamga לכפר שנקרא Ton הכביש נוסע קרוב מאוד לחוף האגם, ואנחנו ביקשנו מנהג המרשרוטקה לעצור לנו באמצע הדרך במקום שבו היה נראה שיש חוף יפה כדי להעביר את היום והלילה לצד האגם. החופים עצמם הם סלעיים והנוף אפילו נראה מעט מדברי. ברקע ניתן לראות את ההרים הגבוהים בצידו השני של האגם. המים היו חמימים ומאוד נהנו להתרחץ וסתם לנוח על החוף.

למחרת תפסנו טרמפים בחזרה לכפר Tamga ושם ניסינו לקבל מידע בנוגע לטרק שמסומן במפה באזור הזה. הגענו לגסט האוס של Tamara (מופיע בלונלי פלנט) והיא אכן דוברת אנגלית טובה, אבל לא באמת יודעת לתת מידע על ההרים והמסלולים. בסופו של דבר החלטנו שלא לצאת למסלול שמסומן במפה, כי נראה היה לנו שחלק גדול ממנו עובר באזור נמוך ומעט צחיח, ואנחנו רצינו להגיע ישר לאזורים הירוקים והמושלגים. אירגנו באמצעות טמרה נהג ג'יפ שלקח אותנו בתשלום בדרך עפר שיוצאת מהכפר Barskoon אל מכרה הזהב הקנדי, ובאמצע הדרך יוריד אותנו ונלך מסלול מעגלי שמקיף את אחד ההרים באזור וחוזר לאחר יומיים לדרך בנקודה אחרת. המסלול היה נחמד, הרבה פחות יפה ומיוחד משני הטרקים הקודמים, ובנוסף נאלצנו להתמודד עם הרבה מאוד נחלים שוצפים שקשה מאוד לחצות אותם ברגל (אין גשרים בכלל) ותווי הליכה ביצתי למדי. בסופו של דבר אחרי מספר נחלים ששברנו את הראש איך נצליח לעבור אותם, פגשנו רועה על סוס והוא העביר אותנו בתשלום סמלי את הקילומטרים הבעייתיים. אחרי יומיים, בשעות אחה"צ, סיימנו את המסלול וקיווינו לתפוס טרמפ עם איזו משאית שתעבור ותסכים לעצור ולקחת אותנו. למזלנו עבר ואן של קבוצת תיירים גרמנים מבוגרים שיצאו לתצפת על עופות דורסים בהרים ואספו אותנו בשמחה רבה. כך כנראה ניצלנו מלהעביר את הלילה בדרך הנטושה ההיא. חזרנו ל-Tamga לא לפני שעצרנו שוב באגם איסיק קול לרחצה מפנקת ומנוחה על החוף שמול צומת הכניסה לכפר. ישנו בגסט האוס של Tamara. חדרים נחמדים, אבל מחיר יקר, 1000 סום לאדם ללילה עם ארוחת ערב ובוקר (הארוחות לא מי יודע מה...).

קוצ'קור + קול אוקוק

קמנו בבוקר מוקדם ויצאנו לדרכנו לעבר קוצ'קור. יצאנו לצומת הכניסה לכפר ותפסנו מרשרוטקה שנוסעת ל-Balykchy (אותו קו שירדנו ממנו בטמגה לפני מספר ימים). מהתחנה המרכזית ב-Balykchy צריך לקחת Shered taxi לקוצ'קור. אין קו מסודר שנוסע, אבל המוניות מתמלאות יחסית מהר. בקוצ'קור ירדנו ברוחב הראשי שבו מתרכזים כל העניינים של האזור.

להפתעתנו גילנו שקוצ'קור ואזור סונג קול הם מהמסודרים ביותר לתייר שראינו בקירגיסטן. ישנן מספר סוכנויות טיולים שמארגנות טיול – סוסים, אופניים, טרקים, לינה ביורטות וכו'. הסוכנויות המרכזיות הן: CBT, Sheperd life וJailoo.

ב-CBT פגשנו כמה חבר'ה צרפתים שחזרו מאגם קול אוקוק (Kol Ukok) והמליצו בחום, ולכן החלטנו ללכת לשם גם. רצינו לצאת עם תיקים קטנים בלבד ולכן בררנו על אפשרות לינה ביורטה סמוך לאגם. הסתבר לנו שיש רק 3 משפחות שגרות לצד האגם, וניתן לסגור עם סוכנות על אירוח ביורטה, ארוחות וכו'. בסוף סגרנו עם חברת Jailoo שהייתה הזולה ביותר, על שני לילות אירוח ביורטה עם ארוחת בוקר וערב. קיבלנו פתק קטן בכתב יד שהיינו אמורים למסור למר אלטין בק, בעל היורטה, למחרת כשנגיע לאגם. בנוסף סגרנו גם על מונית שתיקח אותנו בבוקר לתחילת המסלול ב-300 סום (כרבע שעה נסיעה מהעיר). הסוכנות גם סידרה לנו לינה בגסט האוס חביב בעיר בשם Tulekeev B&B (מופיע בלונלי פלנט). מדובר בבית של משפחה שבנתה חלק נוסף לאירוח תיירים (הם יכולים לארח כ-12 איש במקביל ב-4 חדרים שונים). באותו היום היינו האורחים היחידים, ומצאנו את עצמנו בלי כוונה מוזמנים לארוחת ערב מעולה עם המשפחה. בהחלט הייתה חוויה מעניינת מאוד ואיתגרה את יכולות הפנטומימה שלנו. שם נתקלנו לראשונה במנטי (Manty)- כיסוני בצק ממולאים בכבש שבעלת הבית לא הפסיקה להעמיס לנו על הצלחות – פשוט תענוג אמיתי.

למחרת המונית אספה אותנו מהגסט האוס ויצאנו למסלול אל קוק אוקוק ומשפחת אלטין בק. ההגעה לאגם פשוטה מאוד, פשוט עולים ישר בנחל עד שמגיעים לאגם קטן ומדהים. העלייה אורכת כ-5 שעות של הליכה נינוחה. צבע המים היה כחול, מסביב כרי דשא והרים מושלגים. בקצה האגם ראינו 3 יורטות צמודות, והנחנו שזה אלטין בק מהתיאור שקיבלנו בסוכנות. שלפנו את הפתק והתקבלנו בשמחה ביורטה עם תה חם, לחם קירגיזי מיוחד, ריבות וחמאה. כשיצאנו לדרך קצת חששנו שהאירוח יהיה מאוד תיירותי, מאחר והוא לא "אותנטי" אלא בתשלום דרך סוכנות. לשמחתנו ממש התבדינו. המשפחה קיבלה אותנו בחום לא רגיל, ועל אף שהם מקבלים תיירים מפעם לפעם, זהו ממש לא העיסוק המרכזי שלהם. הם חיים כמו כל נווד אחר בקירגיסטן- חולבים א הפרות והסוסים, מוציאים את העיזים למרעה, אוספי גללי פרות להסקה, מכינים יוגורט וחמאה בכל בוקר ועוד ועוד. נחשפנו לעולם הזה בשלושת הימים שבהם שהינו במחיצת המשפחה. כפי שצוין קודם למשפחה שלוש יורטות (אוהל קירגיזי), אחת משמשת את המשפחה, ושני האוהלים הנוספים מיועדים לאורחים. בתוך היורטה אין הרבה- כיסוי שטיחים והמון שמיכות מסורתיות ששומרות מהקור העז ששורר בחוץ. למחרת בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר מצוינת, ואפילו התנסינו בהכנת החמאה מהחלב שנחלב באותו הבוקר. אחר כך יצאנו לכיוון קול טור (אגם האוצר), אגם קטן מאוד שנמצא מעל קול אוקוק במרחק של כ-3 קילומטר. הנוף מלמעלה היה מקסים, והסתלבטנו לצד האגם. הדרך קלה מאוד ואי אפשר לטעות. בערב שבנו ליורטה לשעת חליבת הערב והצטרפנו למשפחת אלטין בק לארוחת ערב. לאחר עוד לילה ביורטה, יצאנו חזרה לכיוון קוצ'קור אך מאחר ולא רצינו לחזור באותה הדרך, חצינו את הגבעות לנחל אחד מזרחית (אלטין בק הראה לנו איפה כדאי לעבור), וירדנו בנחל לכיוון הכפרים מתוך תקווה לתפוס משם טרמפ חזרה לעיר. לצערנו, גילינו שהכפרים במופיעים במפה נטושים, ונאלצנו ללכת עוד כמה שעות עד שהגענו לכביש הראשי.

סונג קול- Song Kol

חזרנו לאסוף את התיקים הגדולים מסוכנות ג'יילו וכבר סגרנו את היציאה שלנו למחרת לאגם סונג קול. התכנון הוא יציאה במונית מקוצ'קור לכפר שנקרא ג'ומגל ומשם רכיבה על סוסים של כ- 5 שעות עד לשפת האגם, ושם להיפרד מהמדריך והסוסים ולהמשיך עצמאית סביב האגם. כשהגענו לכפר הבנו ש"המדריך" שלנו שהיה המדריך המבוגר ביותר בקבוצה שלהם הוא נער בן 16 שלא יודע מילה באנגלית. הרכיבה הייתה יפה, ובמעבר הרכס נשקף נוף יפה מאוד לאגם. אנחנו, שאין לנו כלל ניסיון ברכיבה, התקשינו מאוד בדרבון הסוסים לצעוד. היה נדמה שהדבר היחיד שהם רוצים לעשות זה לעמוד במקום או לצעוד החוצה מהשביל הצר.

בהגעה לשפת האגם קצת התאכזבנו. בזמן זה של הקיץ (סוף יולי) כבר רוב העשב התייבש והצהיב. נפרדנו מהמדריך והקמנו אוהל על שפת האגם. סביב האגם עוברת דרך ג'יפים שהאוהל שלנו היה מעט קרוב אליה, וכך במהלך הלילה שכבנו מפוחדים שיעבור איזה נהג קירגיזי שיכור וידרוס אותנו. למחרת קמנו והתחלנו לצעוד צפון מערבה להקיף את האגם כנגד כיוון השעון. הכוונה היתה לחזור דרך מעבר "קיזרט" לכפר קיזרט ומשם לתפוס טרמפים בחזרה לקוצ'קור. בהליכה סביב האגם נתקלנו באירוע מעניין מאוד. בחלקה מישורית ראינו כ-10 רוכבים משחקים ב-"Kokboru". המשחק למעשה מזכיר כדורגל על סוסים, כשבתפקיד הכדור מככבת עז מתה. כל קבוצה צריכה להרים את העז (תוך כדי רכיבה) ולהצליח להגיע איתה לשער הקבוצה השנייה שהוא למעשה גל אבנים. את גבולות המגרש סימנו בסימני חרישה, ומחוץ לקווים עמד בחליפת אדידס המאמן. כשהצלחנו לשאול אותו ברוסית שבורה את איזו קבוצה הוא מאמן, הוא ענה שכמובן שאת שתי הקבוצות. אחת לכמה דקות הקבוצות עשו הפסקת שתייה, אך לא למים אלא וודקה. הקבוצות המתחרות היו מכפרים שונים, והמסורת היא שהקבוצה שמנצחת זוכה בעז וחייבת לאכול אותה – סגולה לאון גברי.

לאחר שצפינו במשחק המשכנו יחד עם עוד רביעיית צרפתים שפגשנו בהקפת האגם. לקראת הלילה החלו ברקים להאיר את השמיים, והחלטנו שהלילה ננסה לישון ביורטה ולא באוהלים שלנו. מצאנו את עצמנו ביורטה של זוג זקנים- הגבר שיכור מוחלט, והאשה צועקת עליו בקירגיזית שיפסיק לשתות ולבלבל לנו את המוח. גם כאן זכינו בקבלת הפנים הקירגיזית המפורסמת ואמנם לא היו להם שמיכות לתת לנו, אבל היה לנו חם, נעים ויבש בתוך שקי השינה שלנו. למחרת בבוקר קמנו ושילמנו לזקנה עבור הלינה וליטר חלב פרות טרי שהתיישב לנו בבטן טוב טוב לפני העלייה. יצאנו לעבר הכפר קיזרט – הליכה של כ-6 שעות. העלייה מתונה וקלה, והירידה מעט יותר קשה. הכפר הקטן הרגיש קצת נטוש, וכבר חששנו שלא נצליח למצוא מכוניות יוצאות ממנו, אך להפתעתנו אחרי כשעה אספה אותנו מרשרוטקה לקוצ'קור. באותו הערב חזרנו לעיר ולגסט האוס (הפעם למקום אחר) עייפים אך מרוצים. אחרי כשעה יצאנו לארוחת ערב אצל נהג מונית שלקח את חברינו הצרפתים והזמין את כולנו לארוחת ערב בביתו. הוא אמר שזו הפעם הראשונה שהוא לוקח תיירים במונית, ולכן מאוד התרגש ורצה להכיר אותם יותר לעומק. הגענו איתו להסכם שאנחנו נשלם על הבשר כדי שהאירוח שלנו לא יהיה עליו לעול. משפחתו הכינה לנו ארוחת ערב קירגיזית מסורתית עם כל המאכלים הכי הכי – משהו כמו ליל סדר פרטי עבורנו. האוכל היה נהדר- לחמים מיוחדים, נודלס עם בשר כבש וסוסים, כיסונים ממולאים ועוד. הנהג סיפר לנו (כשאחד הצרפתים מתרגם מרוסית לאנגלית) את סיפורו והראה לנו תמונות מהאלבומים המשפחתיים- באמת חוויה מרגשת.

סארי צ'לק - Sary Chelek

למחרת בבוקר קמנו ולקחנו מונית משותפת בחזרה לבישקק לגסט האוס "שלנו"- Nomad Hostel, שם קיבלו את שובנו בהתרגשות רבה. רצינו להמשיך לכיוון סארי צ'לק (Sari Chelek)- שמורה עם אגם גדול וצלול במערב המדינה. הבעיה היחידה היא שלא היה ברור כיצד מגיעים לשם- אין ממש תחבורה ציבורית מהבירה לשמורה. בסופו של דבר הצלחנו להבין מה הדרך הקלה ביותר- מרשרוטקה שיוצאת מהתחנה המרכזית המערבית לכיוון העיר Kerben, צריך לבקש לרדת בכפר Kara Jigach (נסיעה של כ-9 שעות). משם צריך לתפוס טרמפ/טקסי לכפר Kizil Kul- נסיעה של שעה בדרך עפר צמודה לנהר. אנחנו הגענו לשם עם איזה פתק שרשום בו שם של מישהו שגר בכפר (שקיבלנו מחבר ישראלי שטייל שם), אבל תכלס היה נראה שהמונית מורידה אותנו באחד הבתים הראשונים בכפר ונכנסנו לישון אצלם. ישנו בחדר אורחים על מזרנים וקיבלנו ארוחת ערב וארוחת בוקר. בבוקר יצאנו למסלול. המסלול יוצא מהכפר Kizil Kul צפונה בעלייה מתונה על תוואי הנהר לאגם קטן שנקרא Kara Suu – שם ישנו באוהל על גדות האגם.

למחרת המשכנו צפונה על הנהר עד לשביל שעולה מערבה לפאס שנקרא Makmal. האזור לא רואה כל כך הרבה תיירים, והיה נראה שהאנשים בדרך מאוד מתרגשים לראות אותנו, ולכן קראנו למקום "עמק האנשים הנחמדים". כל אדם שראה אותנו בדרך ניסה לדבר איתנו ונתן לנו ממרכולתו (כמובן ללא תשלום). כך בדרך "עזרנו" לכוורן להכין דבש, וזכינו בצנצנת של דבש טרי ומתוק, כדורי גבינת עיזים "קורט", פירות יער ועוד ועוד. באזור הצהריים עברנו ליד יורטה ואנשי המשפחה קראו לנו להיכנס פנימה ומשם התחיל פסטיבל שלם של ארוחת צהריים- לחם, דבש, ריבות, כבש, אורז ועוד ועוד. ישבנו אצלם כשעתיים מנסים לתקשר איתם בעזרת מילון רוסית-עברית.

לאחר פרידה מרגשת המשכו ללכת עוד כ-10 דקות ומיד משפחה נוספת הזמינה אותנו פנימה. כבר חשבנו שפשוט לא נצליח להכניס עוד פירור אחד לבטן, אבל מסתבר שתמיד יש עוד קצת מקום... העלייה לפס היא בקושי בינוני, אבל קשה קצת למצוא את השביל. הירידה מהפס הייתה בצמחייה סבוכה וגבוהה ובסוף הגענו לנהר שלוקח לאגם Sary Chelek. שפת האגם מלאה בצמחייה ונראה שיש בקצה השביל מקום בדיוק לאוהל אחד על שפת המים- באמת נקודה מדהימה.

לצערנו ייתכן שבגלל כל האוכל חטפנו איזה קלקול קיבה והבנו שלא נצליח להתקדם למחרת לשום מקום ונשארנו לעוד לילה על שפת האגם. כל היום טבלנו במים ונהנינו מהשמש החמימה והנוף המרהיב. למחרת כשעניין הבטן לא עבר והבנו שהמשך המסלול לא בא בחשבון, ראינו סירה קטנה שטה באגם, נופפנו וצעקנו לעזרה, כשלבסוף הסירה הגיעה אלינו ותמורת סכום סמלי לקחה אותנו לצדו השני של האגם. בצד השני יש מעיין אזור פיקניקים של קירגיזיים. היה יום א', וראינו משפחות רבות שבוא לחיק הטבע ליהנות מהנוף. היינו ממש הזרים היחידים, והרגשנו איך כולם מסתכלים עלינו. משם חזרנו בטרמפ לכפר ארקיט (זה הכפר שממנו עולה הדרך המרכזית לאגם Sary Chelek), ומשם ניסנו להגיע לכפר ארסלן בוב. הדרך היא ארוכה, והצלחנו למצוא טרמפ שיביא אותנו רק עד העיירה Bazar Kurgen, מקום מגעיל ולא נעים. ישנו שם לילה אחד (במקום שהסתבר לנו במהלך הלילה שהיה בית-בושת) ולמחרת לקחנו מונית לארסלן בוב.

ארסלן בוב – Arslanbob

בארסלן בוב יש משרד CBT מאוד מאורגן, שיודע לחלק את התיירים למשפחות השונות. המשרד נמצא במרכז הכפר (לא קשה למצוא). אנחנו ישנו אצל משפחה מאוד נחמדה שאירחה אותנו מאוד יפה במשך 4 ימים. הכפר בנוי על צלע הר, וסביבו יער אגוזי מלך הגדול בעולם. האטרקציה המרכזית בכפר היא טרק שנקרא Holy Lake, שהשמועה אומרת שמוטב לקחת מדריך ולא לנסות ללכת אותו לבד. בכל אופן, מצב הבטן לא השתפר והעברנו את כל הימים האלה רצים הלוך ושוב לשירותים. אחרי שהתייאשנו סופית מכל תרופות הסבתא שקיבלנו מאנשי המשפחה, החלטנו לנסוע לאוש ולראות רופא אמיתי. בבוקר יוצאת מרשרוטקה ישירה מהכפר לאוש כ-6 שעות נסיעה.

סארי מוגול – Sary Mogol

באוש ישנו בהוסטל ביו אורדו (נמצא בלונלי פלנט). זה הוסטל גדול ומסודר, עם בעלים שיודע אנגלית טובה ויכול מאוד לעזור. באוש הלכנו לבית מרקחת, קנינו אנטיביוטיקה החלמנו והיינו מוכנים לעבור לתחנה הבאה- קאשגר שבסין. אבל לצערנו הבנו שהחלו מהומות בין סינים לבין האיגורים (המיעוט המוסלמי שחי בחבל שינג-ג'יאנג) והחלטנו לא לעבור לסין באוטובוס, אלא לקחת טיסה משדה התעופה של אוש ישירות לצ'אנגדו (עיר במחוז סצ'ואן שבסין). מאחר שהיו לנו 3 ימים לבזבז, וממש לא רצינו להעביר אותם בבטלה באוש, החלטנו לנסוע לסארי מוגול. התקשרנו ל-CBT של סארי מוגול ואמרנו להם שיש לנו שלושה ימים ומה הם ממליצים לנו לעשות. מפה לשם אחרי שעתיים כבר היינו על ואן בדרך לשם. הדרך לסארי מוגול יפיפייה, היא עוברת דרך מעבר הרים בגובה 3615 מ' ויורדת אל עמק Alay. הנסיעה לקחה כ-4 שעות והגענו לסארי מוגול. הכפר עצמו קטן מאוד, נמצא בעמק שמשני צדדיו רכסי הרים גבוהים ומושלגים. ישנו אצל משפחה שסידרו לנו ה-CBT, ולמחרת רכב לקח אותנו ליורטה שנמצאת קרוב לבסיסו של הר לנין (7,134 מ'). טיילנו יומיים טיולים קצרים סביב היורטה, לתצפיות אל ההרים הגבוהים המושלגים. הנוף היה פשוט מדהים. חזרנו לאוש ישירות אל השדה ומשם לסין.