ואוו איזה מסע זה הולך להיות .... ?
אז קודם כל כן אני על המטוס לאתונה !! זה אכן קורה
בואו נתחיל את הסיפור
כשהייתי ילד קטן הייתה תוכנית טלביזיה מצויירת בשם ילדי השמש בצרפתית enfants du soleil
העלילה התרכזה בשבט האינקה בפרו והייתה להם טכנולוגיה שגם היום אנחנו לא יודעים בדיוק להסביר אותה.
מאז אותה סידרה הדמיון שלי ניצת, אבל בתור ילד קטן משכונת מצוקה בנתניה, לא העליתי על דעתי בכלל לחלום. להגיע לפרו ??? להגיע למאצ'ו פיצ'ו?? החלום הזה אפילו לא נכנס לאף אחת מרשימת החלומות שלי כי, נו באמת - אין מצב.
השנים חלפו יצאתי מהשכונה הכרתי את אישתי האהובה ונולדו לנו שלושה ילדים.
לאורך השנים רשימות החלומות שלי אכן התפתחה וחלומות שלא העזתי לחלום פתאום הפכו אפשריות ואפילו התגשמו. אבל מאצ'ו פיצ'ו ?? פרו ?? לא באמת
שחר בני הגדול שירת בבסיס חייל האוויר רחוק מהבית ומיד כשהגיע לאותו בסיס דיבר על טיול בדרום אמריקה אחרי השחרור. האמת שאני חשבתי שזו פריבילגיה של לוחמים בלבד - כנראה ששחר שלי לוחם בנשמה ובטח תורם למלחמה באוויר.
השחרור הגיע והתכנית שלו לטייל בדרום אמריקה לא רק שלא נשכחה אלא קרמה עור וגידים והוא אשכרה רציני. הוא והפרוג מתכננים טיול בדרום אמריקה.
ארגנטינה
צ'ילה
ברזיל
בוליביה
ו... פרו
פרו ? ברצינות פרו ? שאלתי. אתם מתכננים ללכת למאצ'ו פיצ'ו ?
ברווווור הייתה התשובה.
אני לא חושב שבאמת שלטתי במה שיצא לי מהפה באותו רגע - " הייתי שמח לבוא לפגוש אתכם בפרו ולעשות אתכם את המאצ'ו פיצ'ו"
כששמעתי את מה שאמרתי הייתי בטוח שיזרקו אותי קיבינימט אבל הם התלהבו ושחר במיוחד.
פתאום החלום שלא העז להיות בכלל חלום, עקף את כל החלומות האחרים וקפץ לראש התור.
חיכיתי שהם יטוסו, נראה שהם מסתדרים ואז קניתי כרטיס. לא יאמן באמת לא יאמן אני בדרך לפרו!.
כן אבל אז...... טראמפ וביבי החליטו (בצדק) לפתוח מלחמה נגד אירן.
המרחב האווירי של ישראל נסגר. בילינו יותר בממד מאשר מחוצה לו והחלום ??? נראה שהוא מתרחק ולא בר מימוש.
אם יש משפט שנשאר איתי מחיי הישנים זה - אין יאוש בעולם. כל עוד הטיסה שלי לא בוטלה, אני עושה הכל אבל הכל כדי שזה יקרה.
כמובן שהיה מי שאמר לי או רמז לי לוותר. אין טיסות מישראל איך תצא? טאבה ? עמן ? עקבה ? נתב"ג סגור לטיסות יוצאות הרי.
להתייאש ??? לא בלקסיקון שלי.
ראשית שיניתי את הטיסה שלי לפרו לצאת מאתונה במקום מתל אביב.
לאתונה!!! לשם אני צריך להגיע עכשיו.
טוב מתחיל לחפש. לשמחתי יש לי חברה סוכנת נסיעות קוסמת בשם סימון שלקחה אותי פרוייקט ועשתה מאמצים כדי להשיג לי כרטיס לאתונה
פשוט זה לא היה. בהתחלה סימון מצאה לי כרטיס של ישראיר אבל עד שהצלחנו להגיע למצב של הזמנה הכרטיס נתפס.
נתייאש ?? ממש לא
ואז סימון מצאה כרטיס של ארקיע מנתב"ג אבל בתאריך ה 27.03, מה אני אמור לעשות באתונה מה 27.03 ועד ה30 ? שאז הטיסה מאתונה למדריד משם ללימה ומלימה לקוסקו. מבין שזו האופציה הכי טובה. אם יבטלו את הטיסה הזו זה משאיר לי עוד קצת זמן למצוא כרטיס בטאבה, עקבה, עמן.
הטיסה של ארקיע כל הזמן זזה. אומנם בתוך התאריך 27.03 אבל בהתחלה היה 18:00 אז הזיזו ל 10:00 אז הזיזו ל 20:00 אז הזיזו ל 14:00 ובסוף התייצבו על 17:00
בלילות האחרונים לא הצלחתי להירדם מרוב הלחץ, כן גם היו אזעקות, אבל הייתי במתח לא ידעתי אם יבטלו את הטיסה או לא ואז הגיעה הבשורה של השרה - עטרת ראשנו מירי רגב שהחליטה לצמצם עוד יותר את הפעילות בנתב"ג.
אני מודה שלא עמדתי בלחץ ושיגעתי את סימון, והיא עמוד בטון אמרה תירגע יהיה בסדר. אז נרגעתי - כאילו הייתה לי ברירה.
השמועות על נתב"ג רק הלכו והתגברו ואיתן הלחץ שלי גבר. זה לא רק החלום ההוא מהילדות, זה גם שחר שלי שמחכה לי שנעשה יחד את ליל הסדר בקוסקו וכמובן המאצ'ו פיצ'ו - מטורף.
בעבודה אני מתעקש להמשיך בתוכניות כאילו אני טס, למרות שכולם הבינו כולל אני שהסיכוי קלוש, אבל אמרנו אין יאוש בעולם.
אז עשיתי Hand over לחברת הצוות וניקיתי שולחן, כדי שאם אני אצליח לטוס, לפחות שם יהיה בסדר.
ה 27.03 יוצא יום שישי. כן יש את המחשבה שאני משאיר את מיכל וילדים עוד שבת לבד במלחמה וכמובן יש גם את פסח. אבל מיכל לא רק שנתנה את ברכתה אלא גם עודדה אותי לא לוותר ברגעי המשבר שלי.
השבוע האחרון היה התכנסות לקראת הטיסה מצד אחד, ניסיון להנמיך ציפיות מצד שני לחשוב על פלאן B אם נצטרך.
יום ראשון,שני עוברים ואז יש שלישי רביעי. ביום חמישי המתח בשיא נשאר רק עוד יום אחד שלא יבטלו עכשיו יאללה. אני מחליט ללכת לנגן בהוסטל כדי להוריד קצת את רמת המתח. כשאני חוזר מיכל ואני מתחילים לארוז וכל הזמן המנגינה מתנגנת בראש שיש מצב שאני לא טס.
יום שישי ה 27.03.2026
יום שישי, במפתיע ישנתי טוב, קם בבוקר משימות יום שישי, מיכל וויתרה לי קצת. אוכלים צהריים, בדיקה אחרונה שאין איזה סמס או מייל ביטול ויוצאים לשדה.
בדרך כמובן תופסת אותנו אזעקה. עוצרים בצד הדרך מחכים, ממשיכים.
מגיעים לשדה עדיין המנגינה שיתכן שאני לא טס ממשיכה להתנגן בראש. אומר למיכל חכי רגע לפני שאת נוסעת לראות שהדברים זורמים נכון.
מגיע לתור לדלפק ורואה כמות אנשים מעל 50 - נלחץ. מתברר שמדובר בשתי טיסות אחת ללרנקה והשנייה לאתונה.
התורים מתפצלים וזה כבר נראה יותר טוב, מתקשר למיכל להגיד לה לנסוע הביתה.
עוד לא פתחו את הדלפק והנה אזעקה. עוזבים את המזוודות ויורדים למרחב מוגן. האירוע נגמר חוזרים לתור בדלפק.
יאללה הדלפק נפתח וזה נראה כמו עוד צעד בדרך ליעד הנכסף - טיסה !!! כן לאתונה ומשם ......פרו מאצ'ו פיצ'ו.
מגיע לדיוטיפרי, האמת מראה עצוב ביותר. דלילות של אנשים, כל החנויות סגורות, כן יש עגלת קפה פתוחה. אז קפה.
הולך לשבת לייד הגייט. לא לוקח סיכונים. הגייט נפתח אני בין הראשונים, אני על המטוס. זהו אפשר לנשום אני על כסא שלי במטוס שלוקח אותי.לאתונה.
נתראה באתונה
אח אתונה אתונה כמה שאני אוהב את העיר הזו
אחרי שהגעתי לדירה שלי - Nina's home התארגנתי קצת , קצת נחתי ויצאתי אל העיר. באיזור של הדירה יש מלא פאבים שכונתיים כאלה ומקום לפיצה ומקום לעוגות מטורפות כאלה - לא נגעתי נשבע.
מהפעם הקודמת שהייתי עם מיכל זכרתי את כיכר מונסטראקי ורציתי להגיע אליה. הכיכר מרחק 19 דקות הליכה - סבבה לגמרי אז התחלתי ללכת. כל דרך לכיכר אני עובר ברחובות מדהימים עם פאבים וחיי לילה מטורפים - איזו עיר כייפית היא אתונה
אני מגיע לכיכר מוסנטראקי והיא בדיוק כפי שאני זוכר אותה. מלאה באנשים חיה תוססת וכייף פשוט כייף. אנשים אוכלים מבלים נהנים.
מהכיכר זכרתי את הדרך למלון שלנו מהפעם הקודמת עם הכיכר שצמודה לו והמוזיקה היוונית הנהדרת שמנגנים שם, אז מה לא נלך לבקר ? ברור שהלכתי.
הגעתי לכיכר וכאילו לא עבר הזמן, היא נשארה בדיוק כפי שאני זוכר אותה, אותה צבעוניות אותן מסעדות ואותה מוזיקה יוונית מוכרת וטובה. זיהיתי את המסעדה שבה אכלנו את הדג בערב האחרון מיכל ואני, זיהיתי את הקפה שבו אכלנו ארוחות בוקר וכמובן זיהיתי את המלון. כמה שאהבתי את אתונה אז, היום אני אוהב אותה יותר.
חזרתי למונסטראקי ומשם זכרתי את הדרך אל רחוב הקניות. כל החנויות היו סגורות כמובן אבל רציתי לדעת אם יש חנות קולומביה. אני צריך לקנות לשחר מעיל. - אין קולומביה ברחוב הזה.
טוב עכשיו נשאר לאכול משהו ולחזור לדירה להתארגן לשינה.
יום שבת 28.03.2026
קמתי בבוקר ב 9 בבוקר !!! האמת אחלה מיטה ואחלה מזרון. המטרות היום הן לקנות לשחר מעיל ולסגור מונית לשדה ליום שני באמצע הלילה 03:00 בבוקר.
ביררתי איפה יש את חנות הקולומביה הקרובה לדירה. יש חנות 10 דקות ממני ואני מחליט ללכת אליה. בדרך עצרתי לקפה, עוד לא מצאתי פה את הקפה שאני אוהב אבל אני אמצע.... אחרי הקפה ממשיך אל חנות קולומביה. מגיע לכתובת ולא דובים ולא קולומביה. לקח לי רגע לחשוב ואז התקשרתי לחנות. מתברר שהחנות של קולומביה היא בעצם קומה 3 בתוך קניון NOTE
נכנסתי לקניון עליתי לקומה 3 והגעתי לקולומביה. מצאתי את המעיל שילמתי ויצאתי.
החלטתי ללכת שוב לכיכר מונסטראקי כי שם יש את הרחובות עם הקניות רחוב שאני אוהב ושרציתי להגיע אליהם. בדרך לכיכר עברתי בשוק של המקומיים שוק כמו שוק נתניה עם פירות ובשר ודגים - שוק. הגעתי למונסטראקי והיו שם צמד - גיטריסט וזמרת מדהימים ממש, כמובן שעמדתי קצת להקשיב ואז הלכתי להסתובב ברחובות היפים סביב הכיכר.
כמובן שמכל מקום רואים את האקרופוליס כאילו הוא משקיף עלינו מלמעלה. הרחובות יפים ושמחים בדיוק כפי שזכרתי עם כל הרוכלים הללו שמנסים לגרום לך לקנות. זכרתי את חנות הבוזיקי מהטיול הקודם וכמובן שנכנסתי, זכרתי את בית הקפה הורוד
וכמוכן זכרתי את הדרך לאקרופוליס.
בסביבות צהריים כבר רציתי לאכול וחזרתי אל הכיכר, נמד המוזיקאים עוד היה שם אז התיישבתי להקשיב ונכנסתי לשיחה עם איזה בחור מעניין בשם מרקו - מהנדס אזרחי שעבד על שימור נהרות כמעט בכל אירופה.
החלטתי לקנות גירוס בפיתה ולחזור לאכול בכיכר. אני מאוהב בכיכר מונסטראקי.
אחרי שהמוזיקאים הלכו החלטתי לחזור לדירה לנוח קצת לפני היציאה בערב וגם לקחת הובר כדי לבדוק את עניין הנסיעה לשדה. מתברר שרוב נהגי ההובר הם בעצם מוניות וזה טוב. סגרתי עם הנהג שיבוא לאסוף אותי ביום שני ב 03:00 בבוקר לשדה.
עכשיו אני בדירה מחדש כוחות. בערב אולי אקפוץ ל Hard rock cafe לפגוש את מרקו
בערב יצאתי, לא היה לי כח ללכת ברגל עד המונסטראקי אז לקחתי הובר. היה לי חשק גדול לקפה ועוגת תפוזים כמו שאכלנו בפעם שעברה שהייתי עם מיכל. ההובר עצר לי ליד איזה קפה ממש לפני המונסטראקי והתיישבתי לאכול את העוגה המדהימה הזו. טעם תפוזי מתוק טעים וגם הקפה היה טוב.
אחר כך ירדתי אל הכיכר, היה שם בחור שניגן סקסופון מאוד יפה אבל הערב היה עוד צעיר אז הלכתי לטייל קצת ברחובות היפים מסביב לכיכר לראות אותם בחושך הגעתי לגן של אליסה בארץ הפלאות.
אתונה מדהימה היא תמיד מלאה באנשים שבאים לבלות לאכול ובעיקר לשמוח איזו עיר זו יאללה.
אחרי שקצת טיילתי חזרתי לכיכר ושם כבר התאספו הרבה אנשים סביב הסקספוניסט שלנו ונהייתה ממש חגיגה. אנשים התחילו לרקוד והיו חבורת צעירים שבאו לעשות שמח.
היו שם שתי בחורות נראה לי מאנגליה שרקדו ממש יפה ואפילו התקרבו אלי ממש באיזה שלב. אני התנועעתי לי בשלווה שמח מהאווירה ומהמוזיקה הטובה, עמדתי שם לפחות שעה.
אחרי זה חוזר לחדר השעה 23:00 היה יום ארוך ומהנה, נתראה בצד השני של הלילה בשעון קייץ ( גם פה מחליפים היום לשעון קייץ )
יום ראשון 29.03.2026
היום הוא יום באיזי, כבר אין לי להשיג עוד מטרות באתונה. אני קם לי ב 9:00, מדבר עם מיכל מוודא שהכל בסדר. מדבר קצת עם החברים בעבודה. ואז רק ב 12:30 יוצא מהמיטה לחפש לי קפה טוב.
מצאתי קפה 100 מטר מהדירה והתיישבתי לשתות קפה עם עוגייה קטנה.
אחר כך יצאתי לטייל וכאילו הגעתי למרוקו, לאט לאט כל הפרצופים התחלפו למרוקאים השפה החלפה מיוונית למרוקאית הרגיש כאילו חזרתי הבייתה(!?). אני נזכר שמרוקאים - כנראה מוסלמים לא ממש ישמחו שאני שם ומחליט לעוף משם. קצת משתחרר ממרוקו חזרה לאתונה החלטתי ללכת שוב למונסטראקי - באמת ששם כל הכיף. היום החלטתי שאין לי יותר מה לטייל ונשאבתי למוזיקת רחוב.
דיברתי עם נגנים, הקשבתי למוזיקה, מזג אוויר פצצה - מה רע לי.
נזכרתי שיש החלפת משמר של החיילים בארמון, שזה בעצם סוג של ריקוד, אז הלכתי לראות. בדרך התעכבתי על עוד כמה הרכבי מוזיקה והגעתי לארמון כשהחלפת המשמרת הסתיימה. לא נורא ראיתי את הריקוד הזה בפעם הקודמת.
חזרתי בדיוק לאיזו הופעת רחוב של איזה מוזיקאי שדיברתי איתו קודם ובלי לשים לב השעה הייתה 15:00 אבל מכיוון ששתיתי קפה מאוחר לא הייתי רעב. החלטתי ללכת בכיוון הדירה ואם אהיה רעב יש מליון מקומות לעצור בהם.
הגעתי לרחוב שלי ועדיין לא הייתי רעב, שמתי לב שיש המבורגריה חמודה וקטנה ממש מתחת לבית שיושבים שם על ארגזים וחשבתי לעצמי שאעלה לנוח ואז אחזור לנסות.
תשמעו זה ההמבורגר הכי טעים שאכלתי אבר.. באמת. אומנם המנה קטנה, אז אכלתי שניים אבל זה באמת הביס המבורגר הכי טעים שאכלתי - אולי בגלל שלא היה כשר - לא שאלתי.
הבחור של המונית לא עונה לי וזה קצת מלחיץ
השארתי לו הודעה
אם הוא לא יענה עד שעה סבירה אני אזמין הובר אחר.
הנהג התקשר אמר שיש לו בלתם משהו עם בית חולים ובקש שאחפש נהג אחר.
החלטתי להזמין נסיעה מראש בהובר. הם ממש בסדר, בקשו לאיזו טיסה אני צריך להגיע ( מיקום ושעה ) וידעו לבד את מספר הטיסה הציעו לצאת ב 3:40, שיניתי ל 3:30. מקווה לטוב.
יאללה הלכתי להתקלח. ולישון - כן כיוונתי שעון אפילו שניים.
יום שני 30.3.2026
איזה יום זה הולך להיות ......
היום מתחיל ב 3:00 בבוקר, אני מבין שלא שתיתי מספיק מיים והולך לחפש את הסופר בתקווה שהוא פתוח 24/7 - הוא לא.
חוזר לדירה והנה כבר מגיע 3:25. יורד למטה, משאיר את המפתח. לפי ההוראות. אני יוצא החוצה הנהג כבר מחכה לי.
יאללה לשדה.....
מגיע לשדה וקודם קונה ליטר מיים, שותה חצי בקבוק בשלוק. מרגיש קצת לא טוב, זה מהתרגשות או אולי ההמבורגר של אתמול. מבין שככה אני לא יכול לעלות לטיסה והולך לשירותים להתרוקן.
עכשיו מרגיש יותר טוב, שוב קונה מיים כי את מה שנשאר מהבקבוק הקודם לקחו לי בבטחון
עכשיו בסדר.
לפי המלצה ( הנחייה ) של אשתי בודק עם הצאט איך אני מתנהל במדריד. נראה שהבנתי.
נראה לי שנתראה במדריד על הטיסה ללימה ..
אז הגענו למדריד. למרות שקראתי בצאט וגם מיכל שלחה לי, ההגעה מטרמינל 4 - נחיתה, לטרמינל T4s הייתה מאוד ארוכה.
כשירדתי מהמטוס במדריד כבר הרגשתי ממש לא טוב. כאבים בכל הגוף - מוכר, לא טוב. הכדורים שהבאתי מהבית במזוודה בבטן המטוס והבטן - חוגגת
עצרתי פה בבית מרקחת וקניתי נורופן - כן יש לי במזוודה אבל זה לא עוזר לי נכון?. קניתי כריך ואכלתי אותו בחוסר חשק רק בשביל הכדור.
אחרי הכל מתברר שמוקדם מידי לטיסה שלי ועדייו לא הוחלט הגייט.
חיכיתי עד 11:45 שעון מדריד ואז פרסמו שהטיסה שלי יוצעת מגייט 36. הגעתי לגייט לחפש איפה להטעין את הטלפון.
כל שנשאר הוא לחכות לעלייה למטוס וללכת לישון
אז הזמן באמת הגיע ועליתי למטוס, מראש קניתי מושב עם מקום לרגליים - טיסה של 13 שעות אני לא לוקח סיכון.
לידי התיישב בחור צעיר חמוד כזה מאיטליה רומא שיוצא לטייל לבד לא לפני שהוא הולך להתנדבות בת שבועיים בקטיף שוקולד.
שמעו משהו, ידעתי שהיום הזה שאני אמור לטוס בו 26 שעות יהיה לא קל. לא העליתי על דעתי כמה לא קל זה הולך להיות ויש לי עוד יום כזה בחזור.
אז אחרי שישנתי ואכלתי וראיתי סרט ושוב ישנתי ושוב אכלתי ושוב ראיתי סרט והקשבתי לפודקסט של לירז בסוף אחרי 13 שעות מייגעות נחתנו בלימה.
בלימה החוויה הייתה קשה. מלכתחילה המטוס היה אמור לנחות ולהשאיר לי שעה ורבע לקונקשין. בפועל נשאר לי 50 דקות ואז התברר שאני צריך לאסוף את הכבודה שלי ולהעביר אותה ל LATAM והמזוודה לא יוצאת. בסוף היא יצאה, בסוף!!!
לקחתי את המזוודה ועפתי לגייט שם סוף סוף מישהו הבין שאני עומד לאחר את הטיסה אז הריצו אותי כל זה בלחץ מאוד גדול.
הגעתי לגייט שלפני עומדים 5 אנשים בלבד.
הטיסה הייתה בסדר, היה מקום לרגליים למרות שהיא התארכה בחצי שעה יותר - אולי היו פקקים.
המטוס נוחת וזה שדה ממש קטן שתי דקות אנחנו במזוודות, שלי יצאה די מהר, ואני בדרך ליציאה.
עשיתי את הטעות של כל התיירים ונסעתי עם הראשון שהציע במחיר מופקע... אחרי 26 שעות רק רציתי להגיע.
אבל היי אני פוגש את הבן שלי שלא ראיתי שלושה חודשים והוא כל כך בטוח אהוב ומבסוט על החיים.
אני מגיע לדירה ומסתבר שאין ממש עוד מיטה אלא אני ישן עם שחר במיטה זוגית - לילה אחד מה אכפת לי. כל מה שאני רוצה זה להתקלח ולישון.
נכנס להתקלח ואז החשמל נופל, בתברר שרק בדירה שלנו ושבעלי הבית לא יכולים לעשות כלום עם זה עכשיו.
הולך לישון ואז קם ב 5 - גטלג?? לא יודע מתקשה להירדם שוב מתקשה קצת לנשום קורא שוב את התסמינים של מחלת הגבהים ומבין שאני צריך כדור.
עכשיו הכל טוב.
יום שלישי 31.03.2026
קם בבוקר בסביבות 8 - לא יכול לישון יותר. גם צריך להתארגן והגיע לדירה שאני הזמנתי. הילדים יצאו לשבת עם כמה חברים ופרוג והחבר הנוסף המשיכו למסיבה. שחר חזר לישון.
בסביבות 9 בעלי הבית דופקים על הדלת כדי לחפש מה הקפיץ את החשמל, תרמתי להם קצת מהידע שלי אבל אפילו טסטר אין להם אז לא יכולתי להואיל הרבה.
שחר ואני אספנו את הדברים ונסענו ל Handes Home החדרים עדיין לא היו מוכנים אז יצאנו לטייל ולפגוש את החברה.
מתברר שכולם קשורים לכולם חלק היו איתם בוילה בברזיל חלק מכירים חבר של חבר בקיצור כולם פה יחד.
פגשנו את פרוג ואת נועה ונועם: 10 אנשים כולם עם אותו שם והתישבנו לאכול במסעדה ישראלית שמגישה בין היתר כריות בוקר - קורנפלקס כזה וזה הכי הולך פה בקוסקו בין הישראלים.
אחרי זה חזרנו ל Handes התארגנו נחנו מעט מידי ויצאנו לסידורים- כביסה וכזה.
עכשיו לנוח באמת לפני ישיבה בלילה
יום רביעי 01.04.2026
איזה יום זה יאללה.
קמנו בבוקר ויצאנו לבנג'י וסופרמן ( בנג'י הפוך)
אני עשיתי סופרמן, מי שעשה את שניהם אמר שהוא היותר מטורף מהשניים.
מי היה מאמין שאני אעשה בנג'י הפוך יאללה
היינו חבורה של ילדים, ואני, הייתה ילדה אחת חמודה שפחדה ממש, דיברתי איתה הרגעתי אותה והיא אומרת !! שהיא עשתה את זה בזכותי בסוף.
באמת שכל הילדים שלנו פה בדרום אמריקה ובכלל - זה אחלה דור.
עכשיו כמה סידורים ואז ליל הסדר באלנבי
אני חייב שזה יהיה כתוב - יש לנו אחלה דור !!!!! איזה חמודים וחמודות הישראלים/ות. אנחנו פשוט עם נפלא ויש לנו דור - בציר משובח.
חברה שאכלו חרא בקורונה ואחרי זה מלחמת 7 באוקטובר ועזה ולבנון ואירן וחותים וכל העולם נגדנו וזה הכתפיים שלהם שסוחבים את זה במקצוענות אבל כשצריך לשחרר הם משחררים - ומגיע להם.
יום חמישי 02.04.2026
אינקה ג'ונגל טרייל יום 1 -אני אשכרה לא מאמין שאני פה.
אחרי המפגש עם שחר זה הדבר שהכי חיכיתי לו.
והיום התחיל בכך שהפקדנו את המזוודות אצל Andes - נחמד מצידו בחינם .. ויצאנו אל הכיכר הראשית לנקודת המפגש.
לנקודה הגיעו שלושה וואנים עמוסים אופניים - אלו היו הוואנים שלנו, במקרה התמקמנו שחר אני והפרוג בואן החדש של המדריך, ויצאנו.
נוסעים בערך 2-3 שעות לנקודת המוצא של דאונהיל אופניים מטורף. אולי הכי מטורף שהיה לי בחיים וזה עם שחר בפרו !!
50 ק"מ רצופים של תענוג על שני גלגלים, סיימנו את ה 50 ק"מ בשעה ועוד 32 דקות בקצב ממוצא של 32.4 קמ"ש.
שהמקטע האופניים של הטיול הסתיים, נסענו לארוחת צהריים במתחם שעושה רפטינג על שלוחה של האמזונס, פרוג הרגיש מעט לא טוב והחליט לוותר שחר ואני הלכנו על זה
רפטינג כמו בסרטים שישה בסירה ( הסירה שלנו 4 ) ונהר שוצף וקוצף
אחרי שחזרנו מהרפטינג, לקחו אותנו לאיזו נקודה שכוחת אל משם היינו צריכים לטפס 45 דקות בשיפוע שלא קיים בשום מקום חוץ מפרו ואולי בגהינום - ועוד בחושך.
הטיפוס הכי קשה שהיה לי בחיים והיו ..
אחרי טיפוס מפרך מאוד של 45 דקות אתה מקווה להגיע לגן עדן, במובן של הנוף אולי הגענו, אבל במובן של התנאים יותר קרוב לגיהינום. אין מיים חמים, כדי להגיע לארוחת ערב צריך להמשיך לטפס ושם גם נקודת המפגש בבוקר. מבחינת שינה ... היה בסדר. חיים בג'ונגל
יום שישי 3.04.2026
אינקה גונגל טרייל - יום 2
הבוקר אשכרה הגיע. אני קם לג'ונגל קסום כמו בסרטים של טרזן או אינדיאנה גונס.
כל הלילה ירד פה גשם מטורף וצריך להגיד מילה טובה לא נכנסה טיפה אחת לבקתה.
מתעוררים ומתחילים להתארגן. צריך לטפס שוב לארוחת הבוקר ושם תהיה לנו סדנא להגנת קפה ממש מאפס.
הולך להיות היום יום קשה בהליכה, יש טיפוס קשה בבוקר ואחכ עוד 16 ק"מ של הליכה up and down
אבל זה משולב עם עוד אטרקציות. מקווה לשרוד.
סדנת הכנת הקפה הייתה ממש נחמדה ובסוף הקפה היה טעים!!!!
ארוחת הבוקר הייתה משובחת ממש.
התחיל עם איזה ירק מטוגן, מזכיר תפו"א עם אבוקדו ומיץ פסיפלורה וכמובן הקפה
פרוג מרגיש לא טוב ואחרי התלבטות יחד עם מיכל מחליט לתת לו אנטיביוטיקה
יוצאים לדרך וכמו שאמרו ההליכה הייתה יחסית סבבה עד הטיפוס וגם הוא היה הרבה פחות נורא. מגיעים לארוחת צהריים נחמדה ממש ושם יש אופציה לעלות לרכב שיקפיץ אל נקודת הסיום שצמודה לאומגה. אני מתלבט פרוג לא - הוא גמור הוא נוסע ברכב. אני מתלבט עם שחר ומחליט לשלוח את התיק עם פרוג ולהמשיך ברגל עם שחר - החלטה מצויינת. כמו בחלק הראשון ההליכה הייתה סבבה עד שהתחילה עלייה וגם לא מתקרבת ליום הראשון.
את היום מסיימים במעיינות חמים !!! אני מחליט לוותר על האומגה- שחר לא וזה מעולה, הוא הולך לעשות אומגה בפרו יחד עם הפרוג שנח בינתיים.
אני הולך למעיינות החמים - אין כייף כזה אחרי יום של טיפוס הרים קשוח.
כעת אני מחכה לשחר שיגיע חזרה מאומגה. אני רוצה לנסוע למלון להתקלח ולנוח.
היום אנחנו אמורים לקבל את הכרטיסים למאצ'ו פיצ'ו והרכבת חזרה לקוסקו - זה ליום ראשון.
יום שבת 4.04.2026
אינקה גונגל טרייל - יום 3
היום הוא יום "רגוע" יש לנו טיפוס קצרצר של 5 דקות ואז הליכה לאורך פסי הרכבת המפורסמים שיביאו אותנו לעיירה של המאצ'ו פיצ'ו.
היום מתחיל בארוחת בוקר מדהימה ואפילו בשעה סבירה 7:30.
מגיעים לארוחה ועל השולחן קנקן מיץ תפוז סחוט, חמאה, לחמניות, ריבה קנקן קפה וחלב
הקפה היה מעולה, הלחמניות עם חמאה וריבה הזכיר קצת את פריס. אחר כך כל אחד קיבל מנה שהורכבה מפנקיק עם בננה ושוקולד, סלט פירות ביוגורט, ביצה מקושקשת וכמובן אבוקדו.
מסיימים את ארוחת הבוקר ויוצאים אל יומנו, עולים על רכבים שמביאים אותנו עד ממש פסי הרכבת, משם מתחילים לצעוד.
את העלייה של ה 5 דקות עברנו .. ומכאן מתחיל החלק השטוח. עם העליות אכן קשה לי אבל על מישור אני חזק. אני הולך בקצב 6 קמש ומגיע שני אל נקודת המפגש המתוכננת מראש - בית קפה באמצע שום מקום לאורך פסי הרכבת במיוחד עבור ההולכים למאצ'ו פיצ'ו.
העלייה של ה 5 דקות בבוקר סגרה לי את ההתלבטות אני נוסע באוטובוס מהעיירה לכיון המאצ'ו פיצ'ו לא מטפס את 1200 המדרגות. שחר ונועם החליטו שהם מטפסים. שיהיה להם בהצלחה.
הגענו לעיירה אלייס קליינטס - העיירה של המאצ'ו פיצ'ו, וקיבלנו חדרים בהוסטל.
חצי שעה אחרי, ארוחת צהריים משובחת ממש ואז פגשנו את החברים של שחר באיזה בר לראות את המשחק של בארסה.
אני חזרתי לחדר להתקלח ולנוח קצת.
בערב יש ארוחת ערב וקבלת הכרטיסים : כניסה למאצ'ו פיצ'ו והרכבת חזרה לקוסקו.
יום ראשון 05.04.2026
אינקה גונגל טרייל - יום רביעי.
גבירותי ורבותי ....מאצ'ו פיצ'ו
אני כותב את השורות האלה אחרי, ועדיין קשה לי להאמין שזה אכן קרה. אני הייתי היום במאצ'ו פיצ'ו - בפרו !
אני אורן שגדל בשכונת גן ברכה בנתניה ויכל לחשוב על תל אביב, אולי אילת - לא יותר. לא העזתי להכניס את המאצ'ו פיצ'ו לרשימת החלומות שלי, כדי שחלומות יתגשמו הם צריכים להיות ראליים לא ?
ובכן לא. אני אורן שגדלתי בגן ברכה בנתניה הייתי היום במאצ'ו פיצ'ו.
היום התחיל מוקדם. שחר ונועם החליטו שהם עולים את 1200 המדרגות להר ויצאו ב 4:00 לפנות בוקר, הם הגיעו אל הגשר ב 4:25 ומתברר שסגור ופותחים ב 5:00. בינתיים אני נפגשתי עם גוסטבו בתור של תחנת האוטובוס, את הכרטיס קנינו כבר אתמול, ומתחיל גשם, מבול. אני חושב על הילדים איך הם יעשו את זה בגשם ...
אני מגיע למעלה ומתקשר לשחר שממש נמצא במדרגה האחרונה, הם הגיעו. הם הגיעו רטובים עד לשד עצותיהם וזה לא טוב. אין להם בגדים להחלפה כי הם עקשניים והם מתחילים לרעוד מקור. הם לא היחידים, כל מי שעלה במדרגות עלה ספוג מיים, ולמי שלא היה בגדים להחלפה התחיל לקפוא.
השעה 6:15 ואנחנו נכנסים למאצ'ו פיצ'ו !!!
קבענו עם גוסטבו לחכות לו בביתן הראשון וזה היה טוב, כי עדיין ירד גשם רציני והיה ערפל והראות לא הייתה טובה.
לבסוף התאחדנו עם משפחת MILLWARD החמודים שהגיעו ב 7 ועוד כמה אנשים ויצאנו לסיור המודרך של גוסטבו - האיש הכי חמוד בדרום אמריקה !!
שחר ונועם ממש רעדו מקור, גם האמא והבת מהמשפחה רעדו, וגוסטבו ??? גוסטבו לוקח את הזמן עם ההסברים, מוציא ספר תמונות ואנחנו בגשם שוטף והילדים רועדים מקור.
בשלב מסוים לפרוג נמאס והוא החליט לחתוך, והוא לקח אוטובוס וירד למטה. שחר ואני המשכנו עם גוסטבו וקצת ניסינו לזרז אותו אבל הוא באמת הכי חמוד.
כשהסיור נגמר, שחר ואני התקדמנו עצמאית לכיוון היציאה, והלכנו לשתות את השוקו המפורסם. פגשנו בקפה שתי ילדות מישראל תצפיתניות חמודות. הן נכנסו למאצ'ו פיצ'ו ואנחנו תפסנו אוטובוס למטה.
הגענו למטה, פרוג ישן על הספה, מזג האוויר כבר יותר טוב אפילו חם ואנחנו הולכים לאכול ארוחת צהריים. התרגלנו לאוכל מעולה באינקה גונגל טרייל, רצינו עוד ארוחה אחת טובה.
נועם סגר לנו דירה להיום, חזרה בקוסקו, קרוב לכיכר.
בינתיים, חזרנו להוסטל ושם כבר התקבצו כל הקבוצה כולל המשפחה של החמודים הללו והלכנו יחד לרכבת. ואחר כך יחד לאוטובוס חזרה לקוסקו. לדירה שנועם סגר.
ברכבת כל הדרך ישנן, וגבריאלה מהמשפחה צילמה אותנו יחד עם אבא שלה ישנים .
הגענו לקוסקו וישר הלכנו לאסוף את המזוודות מ Andes שאחסן לנו אותן ללא עלות.
הובר לקח אותנו לדירה שנועם סגר, ואללה שיחוק. הדירה על הכיכר, הכי קרוב שיש לכל דבר. דירה טובה, גדולה.
אני נשארתי לנוח בדירה הילדים הלכו לעשות כביסה ולאכול
לילה טוב ליום של המאצ'ו פיצ'ו
יום שני 06.04.2026
טוב במסגרת ההבטחה שלי לא לשבש לשחר שום דבר בטיול, הוא והחברים שלו סגרו טיול טרקטורונים להר הצבעים. מדובר בפסגה של 5300 מטר. האמת קצת חששתי מאיך אני אסתדר בגובה, אבל לקחתי כדורים והיה סבבה
מגיעים לחנייה של הטרקטורונים ואז יש טיפוס אומנם קצר לאיזו תצפית על הר הצבעים. אני החלטתי לא לטפס. אני רואה שכולם, אחרי שהם מטפסים מגיעים לנקודת תצפית נוספת על ההר עם צילום עם אלפקות והפנינג שלם.
אני מחליט להגיע לנקודה הזו ולפגוש אותם שם, עד שהם מגיעים אני מצתלם עם האלפקות שם ומצלם את ההר ופתאום אני פוגש את האמא והבת ממשפחת MILLWARD שהייתה איתנו באינקה גונגל טרייל.
הנסיעה להר הצבעים הלוך חזור בטרקטורונים הייתה נחמדה, אבל כל הסיפור לקח שעה והנסיעה לשם ובחזרה כמעט 5 שעות. אבל יש לנו חוויות לספר לנכדים.
הגענו חזרה לקוסקו והיה חום למות, הלכתי לדירה כדי להשיל מעלי שכבות.
שחר התקשר שכל החבורה יושבים לאכול בביגל טוסט אז הצטרפתי אליהם. כמובן מסעדה ישראלית, רק עם ישראליים. מקום מפגש של הישראלים בקוסקו.
אכלנו וחזרנו לדירה לנוח קצת - היו כמה ימים אינטנסיביים.
מחר כמה קניות למיכל ולחברות של הבנים וטסים ללימה.
יום שלישי ה 07.04.2026
היום קמים בפאנן בערב טסים ללימה. אבל צריך לפנות את הדירה עד 10.
אנחנו קמים מסדרים מזוודות, שמים אותן באחסנה ויוצאים אל העיר בפעם האחרונה - קוסקו.
אני קונה למשפחה גרביים חמים כאלו ועוד קצת מזכרות ואז יושבים לסגור טיסה לאמזונס.
קפה עוגה, יש טיסה, יאללה נקסט.
הקצב של הילדים פה זה משהו מטורף.....
הולכים לשבת עם החברים של שחר, פעם אחרונה בקוסקו - עוד נפגוש אותם בהמשך.
הולכים לקחת את המזוודות ויאללה לשדה. בקצה השני שלו מחכה לנו לימה, אפשר יהיה לנשום.
בשדה עושים לנו קצת בעיות עם התיקים, אנחנו ישראליים,לא, אז כיווצצנו את התיקים שיכנסו למגירת חרא שלהם ולא שילמנו שקל ...
ממריאים, נוחתים, לימה !
הפקקים בלימה זה דבר משוגע, זו אחת הערים הכי פקקות בדרום אמריקה ( ונראה לי בעולם )
אנחנו לוקחים הובר ומנסים לטוס לדירה.
מגיעים לדירה באמת 5 דקות ויוצאים - בכל זאת ערב חג, יש ארוחה בבית חב"ד.
מגיעים לבית חבד ושוב פוגשים את כל החברה של שחר, אבל יש שם עוד מישהו - אביתר, מהבסיס בנבטים. הבחור חמוד, שמח ואנחנו מתיישבים לאכול יחד. אני מזמין יין ויחד אנחנו עושים שמח.
אחר כך, בנוהל מסתבר, הולכים לקזינו, אני הפסדתי 100 סול וסגרתי עניין, נועם??? משוגע על כל הראש, מפסיד, מרוויח, שוב מפסיד בסוף שחר ואני הלכנו לישון, נועם חזר בבוקר אחר שהרוויח.
זהו מחר סקי חולות. בהצלחה
יום רביעי 08.04.2026
קמים שוב פעם מוקדם בשביל הסקי חולות, יש נסיעה ארוכה מאוד !!!, שוב נישן באוטו.
אנחנו צריכים לקחת הובר לנקודת המפגש.
מגיעים לנקודת המפגש ועכשיו 6 שעות נסיעה
אחרי 6 שעות נסיעה מגיעים אל נווה מדבר, פשוט ככה אגם טבעי בין דיונות חול מטורפות.
מתיישבים לאכול, בכל זאת נסענו 6 שעות ולא תהיה עוד הזדמנות לפני החושך.
אחרי שכולם סיימו לאכול לקחו אותנו לקבלת ציוד : נעליים וסנובורד.
עם זה היינו צריכים לטפס על דיונה קטנה בשביל התרגול.
תרגלנו
אחרי התרגול לקחו אותנו לעוד טיפוס אחרון, אל הרייזרים.
עלינו על רייזר עם נהג משוגע. עשה לנו טיול שטח בריונות משהו מטורף. ואז מגיעים לאיזו דיונה ראשונה להחליק עולים על הסנובורד ומחליקים למטה, יש מי שתפס את זה בהתחלה, ויש מי שפחות. אני הסתדרתי אם לוקחים בחשבון שנפילות זה חלק מהחוויה. החוויה נגמרת כשמגיעים לאיזו מסיבה על השקיעה.
אחרי בערך 40 דקות מסיבה לתוך החושך עולים חזרה על הרייזרים וחוזרים אל העיירה.
משם שוב ארוחת ערב - יש לנו 6 שעות נסיעה חזרה !!!
עולים לרכב, נתראה שוב בלימה.
יום חמישי 09.04.2026
היום הזה התחיל בעצם אתמול. חזרנו מהסקי חולות ב 2 בלילה. אני ישר נכנסתי לפעולה לטפל בטיסה שלי לארץ. במשך שעה לא הצלחתי להשיג נציג של איבריה והחלטתי ללכת לישון ב 3 לפנות בוקר
ב 6 התעוררתי ונכנסתי למלחמה על הטיסה הבייתה. זה ניסיונות להשיג תשובות בוואטאפ ללא הצלחה. ואז מתוך הבנה של עלות שיחה יצרתי קשר טלפוני עם איבריה לפחות 3 פעמים שבכל פעם אומרים לי משהו שונה.
חלק גדול מהלחץ לסגור היום את הטיסה נובע
א. מזה שהטיסה שלי לישראל בוטלה.
ב. אנחנו אמורים לצאת לשלושה ימים באמסונס ללא קליטה ולא אוכל לטפל בזה- אם אני לא סוגר את הטיסה לארץ אני לא יוצא לאמזונס.
בשעה 11 !!!! הצלחתי לסגור את הסיפור - לפעמים זה קם ונופל על הנציג שעונה לכם. נציגים קודמים שדיברתי והסברתי, לא הצליחו לתת מענה ואילו הנציגה האחרונה הצליחה.
אני טס מלימה למדריד, וממדריד לתל אביב.
זהו עכשיו אפשר לצאת בראש שקט לאמזונס.
ב11:30 יצאנו שחר ואני אל העיר, לאכול, ולחפש דרך לשלוח דברים הבייתה. לאחר שהבנו את העלויות הצעתי להוסיף מזוודה לטיסה שלי ואני אביא אותה הבייתה.
העיר יפה ויש החלפת משמר בבניין העירייה וקטדרלה יפה
חזרנו לדירה, ויצאנו לקנות מזוודה.
חזרנו סידרנו את את התיק של שחר שאני לוקח לארץ. ויצאנו לקניון.
חוזרים לדירה מתקלחים ויוצאים לאכול ארוחה אחרונה ביחד ( כשחוזרים מהאמזונס אני יש יוצא למסע לארץ ). נחזור ונצא לשדה לאי איקיטוס.
יום שישי ה 10.04.2026
היום מתחיל מוקדם אנחנו אוספים את המזוודות ונוסעים להפקיד אותם באחסון קרוב לשדה התעופה.
מגיעים לאחסון בלב שכונה אלא איסטור, דופקים על הדלת וכלום !. לוקח כמה דקות ומישהי מדלת ליד מציגה את עצמה כבעלת האחסון. אנחנו מפקידים בידה את המזוודות ומחפשים הובר. אבא שלה טיעון שהוא נהג הובר ומתנדב להסיע אותנו לשדה התעופה תמורת 20 סול.
מגיעים לשדה התעופה מוקדם משציפינו ותופסים חלקת רצפה, כיסאות לתנומה קצרה עד לפתיחת הגייט.
השעה מגיעה הולכים לגייט ועולים למטוס. הטיסה אמורה להיות שעה ואנחנו נופלים לשינה מתוקה.
לאחר שעה וחצי אני מתעורר ולא מבין איך לא נחתנו, אחרי עוד כמה דקות מבין שאנחנו באחור רציני ואז מתחילה נחיתה. המטוס נוחת אבל לא פותחים דלתות, מסתבר שנחתנו במקום אחר מאשר איקיטוס. אחרי כמעט שעה המטוס ממריא מחדש ויש לנו עוד שעה עד איקיטוס.
נוחתים באיקיטוס ומוצאים את נהג המונית שלנו שהוא בעצם נהג ריקשה מחוברת לאופנוע. נסיעה זוועה עד הצד השני של האי מגיעים אל הנמל הימי של האי.
מגיעים לנמל ופוגשים את חוזה שמציג לנו את אסנסיו המדריך שלנו לג'ונגל.
לפני הירידה לסירה, הולכים לאכול ואז יורדים אל הסירה בדרך אל האי - מחנה שלנו שזה בעצם כפר שנתקע אי שם במאה ה10 לספירה. אין חשמל אין מיים זורמים, מזלנו שעבור התיירים יש להם גנרטור ואז יש חשמל ומים בצנרת.
היום הראשון מתחיל בארוחת צהריים, לאחר מכן סיאסטה כי חום מוות בחוץ מחכים שירגע.
ב 4 אנחנו יוצאים לחפש קופים קטנים ודולפינים וורודים.
קופים לא מצאנו, גם דולפינים בקושי אבל איזו שקיעה - חבל על הזמן.
חוזרים למחנה לארוחת ערב, מתברר שבערב היתושים תוקפים במלא העוצמה, אז אכלנו מהר והלכנו לישון מוקדם.
יום שבת ה 11.04.2026
היום מתחיל בארוחת בוקר, עושה רושם שהם מתאמצים לספק ארוחות מגוונות ומאוזנות. אחרי ארוחת הבוקר אנחנו יוצאים להליכה בת 12 ק"מ במטרה לחפש קופים, עצלן וטרנטולה.
קופים ראינו מרחוק, עצלן התעצל ולא נראה וטרטולה, ראינו וגם הצטלמנו.
חוזרים לארוחת צהריים וסיאסטה כי חם ....
ב 4 שוב יוצאים הפעם בקנו, לחפש אנקונדה ועצלן מתוך המים.
אנקונדה לא מצאנו גם לא עצלן, אז אסנסיו הציע שנחפש בתוך היער ברגל. שחר ואני הצטרפנו אליו וראינו מרחוק ( ספק !!) עצלן קטן בסוף של העץ ולא זז.
שחר ואני הלכנו הליכה מהירה מאוד בכדי להגיע לאיזור השקיעה, מגיעים רואים שם את נועם - כמובן והשקיעה - יפה.
חוזרים להתקלח, המקלחות פה הם בחיים קרים בלבד וזה בסדר כי חם למות. לא מתלוננים חיים את מה שיש.
אחרי המקלחת, אוכלים ארוחת ערב שוב בזריזות בגלל היתושים והולכים לישון מוקדם.
יום ראשון ה 12.04.2026
מתעורר מוקדם בניסיון לתפוס גישה לאינטרנט אבל לא מצליח.
יורד גשם מבול. ואנחנו יושבים לאכול, אנחנו אמורים לצאת לדייג פיראנות והגשם לא עוצר.
מחכים שעה והגשם נחלש אבל לא מפסיק, מנסים לצאת והגשם שוב מתחזק, מחליטים לוותר.
חוזרים לאיזור חדר האוכל עם הערסלים ומחכים לארוחת צהריים שלאחריה חוזרים לאיקיטוס. בערב יש טיסה חזרה ללימה.
מגיעים חזרה לאיקיטוס, ומגיעים לשדה התעופה, שדה ? חלקה קטנה של שדה תעופה, מחכים, הטיסה שלנו ב22:15 - מחכים.
השעה מגיע ועולים לטיסה. ספסל מאחורינו ריק ואני מחליט לעבור אליו ונשכב על כל שלושת המושבים.
הטיסה נוחתת בזמן ואנחנו מחפשים צעדינו אל עבר האחסון כדי לקחת את המזוודות. זאת גם נקודת הפיצול. זהו מכאן שחר ונועם ממשיכים בטיול שלהם ואני מתחיל את המסע חזרה הבייתה. חיבוקים עם נועם ושחר והנה הם הלכו.
הזמנתי הובר אל הדירה שלי עד הטיסה. ההובר מגיע אני מעמיס את המזוודות ויאללה תוך 10 דקות אנחנו בדירה.
איזו אחלה דירה קבלתי, יפה מרווחת ובעיקר מקלחת נורמלית. זו המקלחת הראשונה הנורמלית מאז שנחתתי בפרו - גם האחרונה.
אני בדירה, מסדר את המזוודה והתיק כדי לא להיקלע למשקל עודף - נראה לי שאני בסדר.
מחכה לבוקר לצאת לשדה.
יום שני ה 13.04.2026
למעשה היום הזה התחיל עוד בלילה הקודם בו הגעתי לדירה.
אני מחליט לא לישון כדי לצבור עייפות לטיסה, בכל זאת טיסה 13 שעות. וזה רק תחילת המסע הבייתה.
ב 7 בדיוק הגיע ההובר, הגיע רכב גדול למרות שלא הזמנתי. האמת שבנסיעה חלקה היה לוקח גג 10 דקות אבל עם הפקקים המשוגעים של לימה זה לקח 25 דקות.
מגיע לשדה והדברים זורמים יחסית חלק בלי בעיות, אני משלם על המזוודה של שחר - סבבה אבל המזוודות נשלחות לתל אביב!!!.
מפקיד מזוודות, עובד בידוק ביטחוני, החתמת דרכון ויאללה אני בדיוטיפרי
מכיוון שלא ישנתי כל הלילה הייתי רעב, נכנסתי לדיוטי וירדתי עם קרואסון שוקולד עם קפה.
זהו עכשיו נשאר לחכות לעלייה למטוס
נתראה בצד השני של הטיסה שבעצם יהיה מחר.
יום שלישי ה 14.04.2026
נחתנו במדריד תודה לאל. טיסה ארוכה ומייגעת אבל תודה לאל היא עברה ובשלום.
המזוודות מגיעות לתל אביב ולכן אין לי מזוודות במדריד, אבל התיק שלי גדול ומסורבל עם הנעליים שקשורות אליו והפונצ'ו. אני מעדיף להפקיד אותו בשמירת חפצים ולצאת אל מדריד רק עם תיק הצד.
השעה מוקדמת מאוד, ואין לי מה לעשות בעיר בשעה מוקדמת שכזו. אני מזמין קפה במטרה להרוג כמה שעות. בינתיים בודק את הטיסה לארץ לראות שהכל בסדר, בודק אופציה לסיור בברנבאו אבל יורד מזה מחוסר עניין.
יוצא למדריד, צריך לעבור בפריימרק להשלמה, מוצא !! מוצא גם נעלי בית סנדל כזה ומחליט לקחת. זהו אני בחוץ.
השעה שעת צהריים ואני מגיע לשוק האוכל סן מיגל לסנגריה וטאפסים.
היה טעים.
זהו אין לי עוד מה לעשות במדריד, מחליט ללכת לכיכר עם הדוב. מתברר שנגיעה ברגל פעם קודמת עבדה - עובדה אני שוב במדריד. אז הלכתי להצטלם שוב נוגע לו ברגל
זהו עכשיו באמת אין כבר מה לשעות ואני מחליט לחזור לשדה. בדרך רואה חנות של יוניקלו ומחליט לקנות למיכל את המעיל שהיא רוצה.
זהו לשדה, עכשיו .
מגיע לשדה, עובר ביטחון ואז ל T4s גייט 36 טיסת אל על לתל אביב.
בצד השני של הטיסה מחכה לי מיכל בישראל - הבייתה.
