מי שעוקבים אחרי הבלוג הזה כבר יודעים שאנחנו אוהבים לטייל. לפעמים בהרים, לפעמים במדבר, לפעמים בעקבות פינגווינים, ואם אפשר לשלב אוכל טוב וכוס יין משובחאז בכלל. עד עכשיו היינו יוצאים לכמה שבועות, חוזרים הביתה, פורקים את התיקים ומתחילים לחשוב על הטיול הבא. הפעם החלטנו לנסות משהו קצת אחר.
אנחנו יוצאים למסע של כשנתיים. כן, שתי שנים. זאת לא טעות הקלדה.
חגית ואני כבר עברנו את גיל שישים, ובמקום להסתפק באמירה שיום אחד נעשה טיול ארוך, החלטנו שהיום הזה הגיע. יש עוד המון מקומות שאנחנו רוצים לראות, ויש לנו עדיין מספיק סקרנות וכוח לצאת ולראות אותם. אז בעוד יומיים (כן זה כבר כאן!!!!) אנחנו טסים לקיטו, בירת אקוודור, ומתחילים.
למה כל כך הרבה זמן? כי הפעם אנחנו רוצים גם להישאר. להכיר מקום קצת מעבר לאתר שחייבים לראות בו, לשבת בבית קפה בלי לחשב כמה תחנות עוד נשארו להיום, ואולי אפילו לחזור לאותה מסעדה פעמיים. אתם כבר מכירים אותנו, מסעדה טובה היא בהחלט סיבה להישאר עוד יום.
אנחנו רוצים לטייל בקצב שיאפשר לנו ליהנות מהדרך. יהיו ימים מלאים, נסיעות ארוכות והשכמות מוקדמות (ציפורים, לצערנו, לא מתחשבות בגמלאים), אבל יהיו גם ימים שבהם נעשה מעט מאוד. ואם נמצא מקום שמוצא חן בעינינו, נוכל להישאר בו עוד קצת. בטיול של שלושה שבועות זה תמיד בא על חשבון משהו. הפעם יש לנו קצת יותר מרווח נשימה.
ומה עם התרמילאות? ובכן, אנחנו יוצאים לטיול תרמילאים בגרסה שמתאימה לנו היום. נלך ברגל, נעלה על אוטובוסים, נפליג בין איים ונשכור רכב כשיהיה כדאי. מצד שני, מיטה טובה, מקלחת חמה ומזגן במקום חם הם דברים שלמדנו להעריך. מאוד. גם להרפתקה מותר שיהיה חדר עם שירותים.
מי שזוכרים אותנו מסובב האנפורנה או מהטרקים באיסלנד יפגשו הפעם תוכנית עם פחות מסעות רגליים ארוכים. נבחר הליכות שמתאימות לנו, ניקח זמן להסתגל לגובה וניתן לעצמנו לנוח. ההרים יהיו שם גם אם נסתכל עליהם ממרפסת עם קפה.
אז אחרי שהבנו למה, נעבור ללאן.
החלק הראשון של המסע ייקח אותנו לאמריקה הלטינית. מתחילים באקוודור, עם כמה ימים בקיטו, יער העננים של מינדו והנופים הגבוהים של קוטופקסי וקילוטואה. אחר כך נצא לגלפגוס, אחד המקומות שאני במיוחד מחכה להם. לגנטיקאי יש כמה סיבות טובות להתרגש מביקור באיים האלה, אבל גם בלי דרווין, איגואנות ימיות, צבי ענק וסולות כחולות רגליים נשמעים כמו התחלה טובה מאוד למסע.
בגלפגוס נטייל בין האיים, נישן על היבשה ונצא לסיורים בים וביבשה. השארנו שם זמן כדי ליהנות גם ממה שקורה בין הסיורים. לפעמים אריה הים ליד הספסל לא פחות מעניין מהאטרקציה שעבורה קנינו כרטיס. נראה מה הוא יחשוב עלינו.
משם נמשיך לפרו. נתחיל בלימה, שבה יש לנו ציפיות גבוהות מהאוכל, נצא לאמזונס באזור פוארטו מלדונאדו, ונעלה לקוסקו, לעמק הקדוש ולמאצ'ו פיצ'ו. אחר כך נגיע לאגם טיטיקקה. יהיו כאן ערים, יער, תרבויות עתיקות והרבה נוף. יהיה גם גובה, אז נשתדל להזכיר לעצמנו שאנחנו בחופש ולא בתחרות.
בהמשך מתוכננים ארגנטינה וצ'ילה: צפון ארגנטינה, חצי האי ואלדס, ברילוצ'ה ואזור האגמים, ובהמשך בואנוס איירס, אורוגוואי ומפלי איגואסו. משם נמשיך לברזיל, שם יש לנו אפילו תאריך יעד אחד די ברור: להיות בריו לקראת הקרנבל בפברואר. עם כל הכבוד לגמישות, הקרנבל כנראה לא יזוז בשבילנו.
על המפה נמצאות גם קולומביה, פנמה וקוסטה ריקה, ובהמשך אפריקה ואירופה. אבל ככל שמתרחקים מתאריך היציאה, התוכנית נעשית פחות מפורטת. יש כיוון ויש מקומות שמסקרנים אותנו, ואת הסדר והזמן שנקדיש להם נחליט בהמשך.
זה כמובן לא אומר שיצאנו בלי להכין שיעורי בית. יש מסלולים, הזמנות, רשימות ומפות. מי שמכירים אותי יודעים שקשה לי לתכנן אפילו יום טיול בלי לבדוק שבע אופציות. עכשיו תכפילו את זה בשנתיים. חגית תצטרך להזכיר לי מדי פעם שאפשר גם לסגור את האקסל ולצאת לטייל.
כאן בבלוג נשתף אתכם במה שקורה בדרך: המקומות, האנשים, בעלי החיים, האוכל, וגם הדברים שלא עבדו כמו שחשבנו. כמו תמיד, יהיו טיפים שלמדנו על בשרנו - איפה כדאי לישון, איך מגיעים, מה שווה את הזמן והכסף ועל מה אפשר לוותר. כשנצבור קצת ניסיון בכל אזור, נרכז גם סיכומים ותובנות לטובת מי שירצו לצאת בעקבותינו.
בינתיים אנחנו עוד בבית, עם תיקים שצריך לסגור ורשימה של דברים אחרונים שצריך לעשות. בעוד יומיים יוצאים לדרך (איזה פחד...).
הזקנים עדיין חסרי מנוח, אבל הפעם יש להם זמן.
להשתמע מקיטו, אקוודור, התחנה הראשונה.
