היי, אני נעה 😊
בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2022 אני ובן הזוג שלי עשינו סוג של רואד-טריפ של שבועיים בבריטניה.
אנחנו זוג בני 28, שאוהבים מאוד טיולים, טבע, חופש ואוכל. הכל התחיל בכלל מזה שרצינו לטוס ללונדון, אבל גם רצינו טיול קצת יותר גדול. ואז אמרנו, בטוח יש טבע יפה בבריטניה! וכמובן שצדקנו.
כשתיכננו את הטיול, מצאנו המון מידע באתרים באנגלית, אבל לא מצאנו מידע בעברית כמעט בכלל, כי האזור הזה כמעט לא מתוייר על ידי ישראלים.
אז אני משתפת כאן את המסלול המפורט שלנו, שבועיים בוויילס ובאזור האגמים באנגליה. מקווה שישמש אתכם ושתהנו!
סיכום המסלול/תוכן עניינים:
יום 1 – נחיתה בלוטון
יום 2 – נסיעה לקרדיף, בדרך ביקור באוקספורד
יום 3 – קארדיף
יום 4 – ברקון ביקונס – Pen y Fan
יום 5 – ברקון ביקונס – ארבעת המפלים
יום 6 – סנודוניה – Cader Idris
יום 7 – סנודוניה – Snowdon
יום 8 – סנודוניה – מנוחה
יום 9 – אזור האגמים – ווינדרמיר
יום 10 – אזור האגמים – אמבלסייד, אגם ווינדרמיר
יום 11 – אזור האגמים – ויה פרטה, קסוויק, Aira Force
יום 12 – White Scar Caves
יום 13 – הגעה ללונדון
1. יום שני 26/9/2022 – לינה ב-Luton
טסנו עם איזי ג'ט, הטיסה המריאה באיחור של שעה וקצת. נחתנו ב-18:40 בשדה התעופה לוטון. הזמנו מראש לינה במלון Premier Inn בלוטון. זו רשת מלונות יחסית זולה ובפריסה רחבה מאוד בכל בריטניה, ישנו בהם כמה פעמים בטיול והם אחלה! שאלנו בשדה על תחבורה ציבורית למלון, היה אוטובוס יחסית נוח. אכלנו ארוחת ערב במסעדה מפוקפקת ולא מומלצת בלוטון, והלכנו לישון במלון.
2. יום שלישי 27/9/22 – from Luton to Cardiff via Oxford
רכב ונהיגה
הזמנו מראש רכב דרך TURO, "ה-AirBNB של הרכבים". היינו קצת סקפטיים לגבי זה בהתחלה, אבל בסופו של דבר הייתה חוויה ממש חיובית! תיאמנו מראש עם בעל הרכב שישאיר לנו את הרכב בחניה של המלון בו ישנו. לבעל הרכב יש יכולת לפתוח ולנעול את האוטו מרחוק, כך שהוא השאיר את המפתח בתוך האוטו, וכשאנחנו הגענו לאוטו דיברנו איתו כדי שיפתח אותו מרחוק, נכנסנו והתחלנו לנסוע. ממש נוח, ועולה פחות מחצי מכל השכרת רכב אחרת שראינו.
אז לקחנו את הרכב שלנו ויצאנו לדרך! כלומר, יצאנו לאט לאט לדרך, והתחלנו להבין איך לנהוג בצד שמאל (או יותר נכון, בן הזוג שלי התחיל. אני לא העזתי). לכל החוששים מהנהיגה אני אגיד שאני מבינה אתכם לגמרי, אבל הנהגים בבריטניה אדיבים מאוד, מקפידים שם על המהירות המותרת ולא נוסעים מהר, ואף אחד לא יצפור לכם אם פשוט תצמדו לנתיב השמאלי ותסעו לאט. בנוסף, אני חושבת שעוזר אם האדם שיושב ליד הנהג גם מעורב. בזמן שבן זוגי נהג, אני התעסקתי עם ניווט, רדיו, מזגן, שמתי לב לתמרורים ולשלטים, ככה שהוא לא היה צריך להתרכז בכלום חוץ מנהיגה. בנוסף הייתי אחראית לשים לב אם אני מרגישה שאנחנו נצמדים מדי לשול השמאלי, כי יש נטייה כזאת.
אוקספורד
התחנה הראשונה שלנו בדרך הייתה אוקספורד, בה עצרנו בעיקר כדי לאכול משהו ולהתרענן מהנהיגה. חנינו בחניון Redqbridge park & drive שמחוץ לעיר, ונכנסנו לעיר עם אוטובוס. מדובר בעיר מקסימה שהעבירה לנו בכיף כמה שעות! התחלנו מבראנץ' ב-Opera Cafe, בית קפה סטודנטיאלי בוויב תל אביבי כזה, אכלנו ביצים עלומות יחד עם כל הסטודנטים של אוקספורד, מאוד חמוד! משם המשכנו להסתובב. בעצם כל העיירה אוקספורד מורכבת מהמון קולג'ים, שנכנסים כולם תחת ההגדרה של "אוניברסיטת אוקספורד" ובערך בכל מקום שאליו תפנו תראו סטודנטים ומבנים יפים ועתיקים שהם למעשה של האוניברסיטה. לחלק מהקולג'ים אפשר להכנס בתשלום.
ראינו מבחוץ את ה-Radcliffe Camera, כיכר מרכזית שבמרכזה מבנה שמשמש כספרייה של אחד הקולג'ים. אומרים שהוא מאוד יפה מבפנים, אבל הכניסה אסורה אם אתם לא סטודנטים באוקספורד... לאחר כמה דקות התחיל לרדת עלינו גשם. חיפשנו איפה להסתתר, והגענו לקולג' Divinity, שאפשר להכנס אליו בתשלום סמלי של פאונדים בודדים, ושצולמו בו קטעים מהארי פוטר. נחמד להכנס לכמה דקות, בעיקר אם אתם חובבי הארי פוטר כמונו.
אחרי עוד קצת שיטוט בעיר, ובגלל שהמשיך לרדת גשם, נכנסנו לשוק המקורה והבנו שלגמרי מגיע לנו שוקו במזג האוויר החורפי הזה, אז התיישבנו באחד מבתי הקפה שם ולקחנו שוקו ו-Scones. הסתובבנו עוד קצת בשוק, יש שם הרבה חנויות עם מזכרות יפות, פיצ'פקעס ובתי קפה. חזרנו באוטובוס לחניון, והמשכנו בנסיעה.
לא רחוק מאוקספורד, עובר הגבול בין אנגליה לווילס. ה"גבול" הזה מסומן באמצעות שלט בלבד, שאפשר לגמרי לפספס אם תמצמצו. מה שקשה יותר לפספס, זה שמהרגע שחציתם את הגבול לווילס, כל השילוט נהיה כפול – שלט ראשון בוולשית, ואז אותו שלט באנגלית. אל דאגה, כולם בווילס מדברים אנגלית (אם כי במבטא וולשי כבד שלי היה קשה מאוד להבין), אבל האנשים המבוגרים יותר ובעיקר באזורים הכפריים, מדברים גם וולשית (שהיא לא ניב של אנגלית, אלא שפה נפרדת שבעיניי נשמעת חייזרית מאוד).
הגענו לקארדיף (אחרי נסיעה של כשעתיים מאוקספורד), שם הזמנו מראש מלון לשני לילות. הנחנו שקארדיף, בהיותה עיר הבירה של ווילס, היא בוודאי עיר מעניינת ומלאת חוויות, וכך גם היה נראה לפי המחקר שערכנו מראש באינטרנט. תנו לי לחסוך לכם – היא לא. לחלוטין אפשר לוותר עליה, אבל אם אתם מחליטים לבלות בה – יום אחד מספיק לחלוטין.
ישנו במלון שנקרא Cardiff Sandringham Hotel. המיקום שלו מרכזי מאוד, ממש על המדרחוב במרכז העיר, אבל המלון עצמו מאוד פשוט, ואפילו קצת מוזנח. ללילה אחד, אם חשוב לכם להיות במרכז, הוא בסדר. מעבר לזה, לא הייתי ממליצה. בנוסף, התאכזבנו מהם משום שבאתר שלהם נכתב שיש הנחה על חניה לאורחי המלון בחניון במרכז העיר, ובסופו של דבר הדיל הזה לא היה תקף ושילמנו מחיר מלא בחניון.
3. יום רביעי 28/9/22 – Cardiff
התעוררנו בקארדיף, ויצאנו לחפש מקום נחמד לקפה. בסופו של דבר התיישבנו באחד מבתי הקפה שמחוץ למלון לארוחת בוקר של קפה וקרואסון. לאחר מכן, יצאנו לחקור את הטירה של קארדיף. בכל זאת, כל עיר אירופאית צריכה טירה, והטירה של קארדיף, כיאה לכזו הממוקמת בעיר הבירה של ווילס שלא לקחה חלק במלחמות חשובות, שמורה לחלוטין. בתוך הטירה יש מספר אזורים, כולל תערוכות המציגות את ההיסטוריה של ווילס ושל קארדיף באופן כללי, וכמובן כניסה לטירה עצמה וסיור בחדרים שלה. בנוסף, בשטח הטירה יש גם פארק יפה וירוק, אפשר לשבת על ספסל ולראות סנאים חמודים. בילינו בטירה כשעתיים-שלוש.
אחרי כמה שעות בטירה, יצאנו והלכנו להסתובב ב-arcades של קארדיף. מדובר במעין שווקים מקורים, יש שם כמה כאלה, והם אחד מסימני ההיכר של העיר. לעומת אוקספורד, כאן מדובר פחות ב"שווקים" אלא יותר קניונים קטנים וחצי-פתוחים, עם חנויות קטנות ומקומיות. נחמד להסתובבות קצרה, אבל האמת, לא מאוד התרשמתי.
הנקודה האחרונה שנשארה לנו לראות בקארדיף היא Cardiff Bay. בתור מי שהייתה Whovian מושבעת לפני כ-15 שנה (כלומר מעריצה של סדרת טלוויזיה בריטית בשם Doctor Who, שלעיתים קרובות מתייחסת לקארדיף ולמפרץ שלה), חשבתי שה-Bay בוודאי מאוד מעניין וחווייתי. הלכנו ברגל ממרכז העיר, הליכה של כ-40 דקות שעוברת דרך שכונות מגורים פחות טובות של העיר. לא הייתי ממליצה ללכת לבד, אני לא הייתי מרגישה בנוח. הגענו למפרץ עצמו וגילינו שהוא שומם לחלוטין. נקודת העניין היחידה שמצאנו שם היא קיר עם תמונות ומכתבים של מעריצים לזכר Ianco, דמות מהסדרה Torchwood (סדרת בת של דוקטור הו). די מהר סיימנו את הסיבוב במפרץ וחזרנו באוטובוס למלון.
4. יום חמישי 29/9/22 – Brecon Beacons – Pen y Fan
מתרגשים לצאת לטבע סופסוף! התחלנו את הבוקר בהצטיידות בסופר בקארדיף, ונסענו למסלול הראשון שלנו בטיול – Pen y Fan, שנמצא בשמורת הטבע Brecon Beacons. נסיעה של כשעה מקארדיף. קצת על השפה הוולשית: Pen זה גבעה, אתם תיתקלו במילה הזאת הרבה. בנוסף, יש להבין שאנחנו (כולנו, כישראלים) כנראה לא מבטאים נכון את השם Pen y Fan (ושמות נוספים בווילס), נגיע לזה בהמשך.
המסלול הוא בעצם טיפוס על גבעת Fan. כבר בתחילת המסלול מגיעים לנקודה פסטורלית ומהממת, עם גשר קטן מעל נחל ועם כבשים רועות מסביב, ומבינים שהגענו למסלול יפהפה. משם, מתחיל טיפוס בשביל רחב יחסית. השביל ברור ומסומן היטב, וגם מדובר במסלול די פופולרי כך שכנראה לא תלכו לבד. המסלול מתחיל בעלייה ארוכה, אבל השביל רחב ונוח להליכה, כך שכל מי שבכושר סביר מינוס יכול לעלות אותו לאט לאט. ככל שעלינו, נהיה יותר ויותר מעונן. כשהתקרבנו לסוף העלייה, כבר ממש הרגשנו בתוך ענן, וקצת התבאסנו שאנחנו לא רואים את הנוף, אבל שכנענו את עצמנו שלא נורא, והמסלול יפה בכל זאת.
ואז, פתאום, השמיים התחילו להתבהר, ונגלה בפנינו נוף מדהים של כל העמק מתחתינו! לראות את הנוף נחשף לאט לאט מאחורי הענן, היה חוויה מדהימה.
אחרי שסיימנו להתפעל מהנוף ולצלם אותו מעוד ועוד זוויות, המשכנו במסלול, שמנקודה זו הופך להיות בעיקר ירידה. אחרי פסגת Pen y Fan המסלול עובר גם בפסגה סמוכה שנקראת Corn Du, ואז מתחיל לרדת. בירידה כבר היה לנו מזג אוויר טוב הרבה יותר וראות טובה, כך שירדנו עם הפנים לנוף יפה. בסוף הירידה מגיעים לכביש, וצריך ללכת כ-5-10 דקות לאורך הכביש כדי להגיע בחזרה לאוטו. יש שביל בשוליים. סה"כ המסלול לקח לנו כ-3.5 שעות, ונהננו ממנו מאוד!
כמה דגשים על המסלול:
ההיילייט של המסלול זה הנוף הנשקף ממנו, כך שלא הייתי ממליצה עליו ביום מאוד מעונן או עם ערפל.
כל המסלול חשוף לחלוטין, קחו את זה בחשבון בין אם בהקשר של גשם או בהקשר של שמש בקיץ.
בפסגה יכול להיות קר ועם הרבה רוח, תיקחו בגדים חמים.
אחרי הטיול, נסענו לעיר הקרובה Brecon כדי להצטייד בסופר, ומשם המשכנו ל-airBNB שהזמנו, בכפר Cradoc (הצמוד לעיר Brecon). הגענו וגילינו airBNB מושלם ומומלץ מאוד מאוד לזוגות! מצרפת קישור אליו:
מדובר בבקתה פסטורלית שנמצאת בגינה של משפחה מקסימה, ששמחה לדבר איתנו ולתת לנו טיפים להמשך הטיול. כשניסינו להסביר לנו איפה טיילנו היום, הבנו שאנחנו לא מבטאים נכון את השם Pen y Fan. לקח מספר פעמים עד שהם הבינו מה אנחנו אומרים, ואז הסבירו לנו שזה נאמר "pan-ivan" (ככה לפחות זה היה נשמע לי).
כשהתסכלנו בתחזית למחר, ראינו שאמור להיות גשום, ולכן התייעצנו עם המשפחה מה לעשות, כי תיכננו לטייל במסלול ארבעת המפלים. בשלב הזה הבנו את הבדלי המנטליות של וולשים לעומת ישראלים בכל הנוגע לגשם, כי התשובה שלהם הייתה שמחר יהיה יום נהדר לטייל במפלים, כי בגשם הם זורמים חזק יותר מהרגיל.
5. יום שישי 30/9/22 – Brecon Beacons – Four Waterfalls
קמנו לבוקר אפרורי, קריר וגשום, הכנו סנדוויצ'ים לדרך, ויצאנו. ביציאה פגשנו שוב את אב המשפחה שנדהם לשמוע שבישראל ככה נראה חורף, ואמר שלדעתו זה יום מקסים לטייל. החלטנו שבווילס מתנהגים כמו וולשים, ומה זה כבר קצת קור וגשם, ויצאנו למסלול ארבעת המפלים. הנסיעה אליו לקחה כחצי שעה. מדובר במסלול קל יחסית, מסודר מאוד, רובו מישורי. בהתחלה קצת הסתבכנו עם להבין איזה מסלולים יש ואיזה אופציות הליכה, אבל ברגע שהגענו למסלול, הבנו שהכל מסומן היטב ומאוד פשוט להבין איך ללכת ואיפה המפלים. ההליכה היא על שביל היקפי ומישורי, רובו בתוך יער, וממנו בכל פעם יוצאים כדי לראות מפל, ואז חוזרים לשביל. כל אחד מהמפלים מרשים מאוד בעיניי! אל תקשיבו לוולשים שאומרים שחלקם פחות מרשימים, בעיניים הישראליות שלי, כל אחד מהמפלים האלה הימם אותי לחלוטין. עם זאת, אין ספק שהכי אהבתי את המפל הרביעי, Sgwd yr Eira, שאפשר להכנס מאחוריו (לתוך ה-"belly" של המפל, כמו שקראו לזה שם).
אחרי שראינו את המפל הרביעי, מזג האוויר (שעד אז היה אפור, קר ועם גשם בריטי קל) החל להחמיר, עד שמצאנו את עצמנו במבול שוטף. מעילי הגשם הישראלים הזולים שלנו לא ידעו להתמודד עם זה. המשך המסלול הוא מעגלי, אך אחרי המפל האחרון רוב השביל נהיה חשוף, ובגלל הגשם החלטנו לחזור כמו שבאנו, דרך היער, כדי שהעצים יגנו עלינו מהגשם. בסוף המסלול מצאנו את עצמנו רצים לאוטו, ספוגים מגשם. חוויה 😊
חשוב לי לסכם בהקשר גשם, כמו שהמשפחה ב-airBNB אמרה לנו, מבחינתם זה יום יפה לטיול. ככה זה, בשביל שתהיה כזאת מדינה ירוקה ויפה, עם נהרות ומפלים, צריך המון גשם. הם לא מתרגשים מגשם, מטיילים עם מעילים ומטריות. זה פשוט סוויץ' בראשון שצריך לעשות. אבל לא פחות חשוב, צריך ציוד לגשם – כיסוי לתיק, מעיל גשם, מטריה טובה. בסופו של דבר, למרות הגשם, נהננו מאוד מהמסלול ואני מאוד מאוד ממליצה עליו! מסלול קל יחסית שלא מצריך כושר ברמה גבוהה.
6. יום שבת 1/10/22 – from Brecon Beacons to Snowdonia via Cader Idris
נפרדנו מאזור Brecon Beacons ויצאנו לעבר היעד הבא – Snowdonia. הזמנו בסנודוניה airBNB בקצה הצפוני של השמורה, כך שהייתה צפויה לנו נסיעה של 4 שעות. יצא לנו מזג אוויר מקסים באותו יום, והנסיעה הייתה מהממת!
ידענו שיש בדרך מסלול בשם Cader Idris, שנמצא יחסית בקצה הדרומי של סנודוניה. תוך כדי הנסיעה, הרגשנו שצריכים למתוח קצת רגליים, והבנו שיש לנו מספיק זמן, אז החלטנו להכנס ולראות מה זה המסלול הזה. לא ידענו יותר מדי למה לצפות, רק רצינו הפסקה בדרך. בכניסה למסלול יש בית קפה קטן שמהווה גם מרכז מידע, הבחורה שעובדת שם אמרה לנו שלדעתה לא נספיק לטייל עד הפסגה, כי זה מסלול ארוך והשעה הייתה כבר 13:00, אבל אולי נגיע רק עד האגם. לא הייתה לה מפה של המסלול לתת לנו, אבל היא אמרה שהמסלול מאוד ברור, ושפשוט נלך כמה שנרצה ואז נחזור. החלטנו לזרום עם ההמלצה שלה.
התחלנו ללכת, בשביל שמהר מאוד הפך להיות עלייה רצינית ביותר! לאחר בערך שעה של עלייה קשה אבל יפהפיה, לצד נחל שוצף, הגענו לאזור מישורי מקסים, עם גשר קטן מעל הנחל והמון פינות חמודות לישיבה.
מאותה נקודה, המשכנו עוד כשעה בעלייה מתונה יותר.
פתאום, באמת בהפתעה מוחלטת מבחינתנו, נגלה בפנינו האגם. תבינו, אנחנו לא ידענו מה המסלול ולאן אנחנו באים. הבחורה בכניסה ציינה את "האגם" כאיזו נקודה קטנה ואקראית בדרך לפסגה. לא ציפינו לאגם הענק וליופי המהמם הזה שנגלה בפנינו!
אחרי האגם, המסלול ממשיך ומטפס עד הפסגה, אבל אנחנו לא המשכנו איתו, אלא חזרנו בדרך שבה הגענו. בירידה כמובן שהכל יותר קל, והצלחנו גם לשים לב לכמה הנוף מסביב מהמם (מה שפספסנו בעלייה, כי היינו עסוקים בלהתנשף ולהזיע...)
בסוף הירידה, הגענו שוב לבית הקפה בו התחלנו, שתינו קפה/שוקו והמשכנו בדרכנו לצפון סנודוניה.
אני אכתוב כבר עכשיו, Cader Idris הוא ללא ספק המסלול שהכי אהבתי בכל הטיול. הנופים בו מרהיבים ומדהימים, האגם פשוט מהמם, וגם יצא לנו ללכת אותו במזג אוויר מושלם. תשימו לב אבל לעלייה בהתחלה, לנו היא הייתה קשה מאוד (עם זאת, יש לציין שאנחנו בכושר סביר אבל לא מדהים, וראינו שם גם מטיילים אירופאים שעקפו אותנו בעלייה בקלילות).
המשכנו בנסיעה. כשהתקרבנו ל-Nant Peris, העיירה שבה הייתה הדירה שלנו, הכבישים נהיו צרים וקצת מפחידים לנהיגה. אם לאחד הנהגים יש פחד גבהים, זה הזמן לתת לנהג השני לנהוג. ישנו ב-airBNB המומלץ הבא:
מדובר בדירה גדולה בעלת שתי קומות, עם חדר שינה אחד. יש מטבח ענקי וסלון כיפי, מאוד מרווחת עבור זוג.
קצת התקשינו למצוא מקומות לאכול בהם ארוחת ערב באזור הזה, אבל זה כנראה בעיקר כי היה סופ"ש וכי לקח לנו זמן להבין ש-20:30 זה מאוחר מדי לארוחת ערב במונחים בריטיים. יש פאב ממש צמוד לדירה, אבל צריך לקחת בחשבון שלא בכל יום הם מגישים אוכל, וגם אם כן, לרוב המטבח נסגר בערך ב-20:00. בקיצור, בלילות הבאים כבר התארגנו יותר טוב על מצרכים להכנת ארוחה בדירה.
7. יום ראשון 2/10/22 – Mount Snowdon
הר סנואודון הוא ה-היילייט של סנודוניה והמסלול הכי פופולרי באזור, ואולי הכי פופולרי בווילס. הר הסנואודון, בגובה 1,085 מטר, הוא ההר הכי גבוה בווילס, וכמו שהוולשים אוהבים להגדיר את זה, "ההר הכי גבוה בבריטניה מדרום להרי סקוטלנד".
יש מספר דרכים להגיע לפסגת הסנואודון, אנחנו בחרנו את המסלול שמתחיל ב-Llanberis. זה מסלול שנחשב פחות קשה, ובנוסף ההגעה אליו מאוד נוחה מהדירה שישנו בה ב-Nant Peris (אוטובוס של כמה דקות מפתח הדירה שלנו ועד לתחילת המסלול). עוד אופציה להגעה לפסגת ההר היא ה-Snowdon Mountain Railway, מעין רכבת ישנה שאמורה להיות חווייתית לילדים. לא ניסינו.
כל המסלולים לפסגת הסנואודון הם מן הסתם בעלייה. לפי המחקר שעשינו, העלייה מ-Llanberis נחשבת סבירה, וישנם מסלולים עם עלייה תלולה יותר. חייבת להגיד שאני בהחלט הרגשתי את העלייה גם במסלול הזה...
לקח לנו כ-3 שעות להגיע לפסגה, מתוכן חלק מהזמן הייתה עליה תלולה מאוד, וחלק עלייה מתונה יותר.
לקראת ההגעה לפסגה, מזג האוויר נהיה מאוד מעונן וקר, למרות שהיה יום יפה ובהיר. בגלל הגובה, בפסגה הרבה פעמים קר ויש רוחות חזקות, לכן מומלץ להתלבש חם!
בסוף הגענו לפסגה! עשינו שם הפסקה קצרה לסנדוויצ'ים, אבל היה קר מאוד, אז די מהר התחלנו את דרכנו חזרה למטה. ירדנו למטה בחזרה באותה דרך בה עלינו.
בסוף המסלול (שהוא בעצם אותה נקודה כמו תחילת המסלול) יש חנות מזכרות גדולה עם מזכרות של ווילס וסנודוניה במחירים מופקעים, כמובן.
8. יום שני 3/10/22 – יום מנוחה
כאמור, אנחנו לא בשיא הכושר. קצת התעייפנו אחרי הסנואודון, אז עשינו יום רגוע בדירה. אחרי הצהריים יצאנו להסתובב ברגל באזור מסביב ל-Nant Peris, גילינו נחל קטן והמון כבשים.
בערב יצאנו לפאב ליד הדירה, שתינו בירה ושיחקנו ביליארד, עד שב-21:30 כבר נשארנו הלקוחות האחרונים והתחילו לקפל עלינו את המקום. הבנו את הרמז והלכנו.
9. יום שלישי 4/10/22 – from Snowdonia to the Lake District via Llanfair…
יצאנו מסנודוניה לעבר היעד הבא שלנו – אזור האגמים. גם הפעם, חיפשנו מקומות נחמדים לעבור בהם בדרך כדי להנעים את הנסיעה. תוך כדי שיטוט בגוגל מאפס, נתקלנו בשם הבא: Llanfairpwllgwyngyll. השם הארוך תפס לנו את העין, אז ביררנו, וגילינו שזה השם המקוצר! השם המלא של העיירה הוא Llanfairpwllgwyngyllgogerychwyrndrobwllllantysiliogogogoch, ומדובר בעיירה עם השם הכי ארוך באירופה. יש סרטונים ביוטיוב שמלמדים איך להגות אותו, אנחנו לא ממש הצלחנו.
בסופו של דבר מדובר בעיירה רגילה כמובן, ששמה הוארך במאה ה-19 בכוונה כדי למשוך תיירים. וול, זה עובד, כי הגענו. האטרקציה המרכזית במקום היא תחנת הרכבת, בה יש שילוט עם שם העיירה, ולידה חנות מזכרות.
אחרי שהצטלמנו כמו תיירים טובים עם שם העיירה, וקנינו מזכרות בחנות המזכרות, המשכנו בדרך.
העצירה הבאה הייתה בהמלצת הבעלים של ה-airBNB מסנודוניה – Aber Falls. מדובר במסלול יחסית קצר שאמור לכלול מפלים מרשימים, אבל בערך 5 דקות אחרי שהתחלנו ללכת התחיל לרדת מבול, והחלטנו לוותר ולחזור לאוטו. המשכנו בנסיעה ישירות לאזור האגמים שבאנגליה, לבית הבא שלנו, שהיה בווינדרמיר (Windermere).
גם פה הגענו ל-airBNB מקסים ומומלץ מאוד עבור זוגות!
בחדר חיכו לנו בקבוק יין, עוגיות וריבות, וכן קלסר עם המלצות על האזור.
בערב יצאנו למרכז ווינדרמיר. הדירה נמצאת מחוץ לאזור המרכזי, ברחוב שקט ופסטורלי, אך במרחק של כ-10 דקות הליכה ממרכז העיר.
בשיטוט במרכז העיר הגענו במקרה לאתר הנצחה לילדים ניצולי שואה, וגילינו שלאחר השואה, הוקם בווינדרמיר מרכז שיקום עבור ילדים ניצולים. כשהגענו האתר היה סגור, ראינו אותו רק מבחוץ, אבל גם מבחוץ יש שילוט ופארק יפה מסביב. שווה ביקור של כמה דקות.
בהתאם לאזור התיירותי, יש המון מסעדות ופאבים בווינדרמיר. אנחנו אכלנו ארוחת ערב בפאב The Pig, שהומלץ על ידי בעלי ה-airBNB, ובאמת היה מוצלח. אכלנו את ה-Fish&Chips הראשון שלנו לטיול!
10. יום רביעי 5/10/22 – Lake District – Ambleside & Lake Windermere
מזג האוויר פחות בא לטובתנו באזור האגמים, ורוב הימים שלנו היו גשומים. לכן החלטנו לוותר על טיולי טבע ארוכים שתיכננו, ולהתמקד בימים יותר קלילים, עם ווייב עירוני. התחלנו את היום בנסיעה של כחצי שעה לעיירה אמבלסייד, כנראה העיירה הכי מרכזית ותיירותית באזור האגמים. לדעתנו לגמרי בצדק, מדובר בעיירה מקסימה ויפה, שכיף מאוד לשוטט בה ולהכנס לחנויות. בעיקר התרשמנו מכמות חנויות ה-outdoor (חנויות לציוד טיולים). ממש בתוך העיירה יש פארק עם מפלים בשם Stock Ghyll Force, ההגעה היא בהליכה מתוך מרכז העיירה.
נעזרנו בקצת שילוט שיש במרכז העיירה, וקצת במפה, ומצאנו את הכניסה למסלול. פתאום, ממש מתוך העיירה, נכנסים ליער והולכים לצד נהר. מדובר בהליכה קלה ונעימה בתוך יער יפה, במגמת עלייה מתונה, אך מעט בוצית בימי גשם - קחו בחשבון. המפלים בסוף מרשימים מאוד!! וגרמו לנו לקנא בתושבי אמבלסייד, שזה הטיול-ליד-הבית שלהם עם הכלב 😊
חזרנו לאורך הנחל אל מרכז אמבלסייד, וישבנו לאכול צהריים בפיצרייה במרכז העיירה. אחרי הפיצה המשכנו לעבר האטרקציה הבאה של אמבלסייד – ה-Apple Pie המפורסם. אין מקום להתבלבל, אם תהיו במרכז אמבלסייד, אתם כבר תזהו את המקום לפי התור שמשתרך על המדרכה. מדובר במאפייה פופולרית מאוד, שמתמחה בפאי תפוחים כפי שהבנתם. אנחנו לקחנו את הפאי הקלאסי בטייק אוואי, ואכלנו אותו מאוחר יותר בדירה. בעיניי הוא באמת מיוחד ושווה!
אחרי אמבלסייד, נסענו למערות Rydal ששמענו עליהן המלצות, אך לצערנו ירד מבול כשהגענו אליהן, והחלטנו לוותר ולחזור לדירה.
כשחזרנו לדירה הייתה הפוגה בגשם, והחלטנו לצאת ברגל לאגם ווינדרמיר. יצאנו מהדירה, גילינו שממש בחצר האחורית שלנו זורם נחל, ולאחר הליכה יפה של כ-10 דקות לאורכו, מגיעים לאגם ווינדרמיר.
האגם עצמו מקסים ופסטורלי, כנראה שבמזג אוויר נעים יותר אפשר לשבת על החוף שלו לפיקניק ואפילו להכנס להתרחץ. אנחנו נשארנו בחוץ 😊
11. יום חמישי 6/10/22 – Lake District – Via Ferrata, Keswick, Aira Force
היום היחיד שהיה לנו באגמים שלא היה גשום! אז ניצלנו אותו היטב, והחלטנו לעשות ויה פרטה.
ויה פרטה זה סוג של פעילות אקסטרים – מסלול הליכה שכולל טיפוס בטכניקה ייחודית עם סולמות, יתדות, חבלים ועוד, עם אבטחה של רתמות ובליווי מדריך. בארץ יש מסלול אחד כזה, באזור ראש הנקרה, יצא לנו לעשות אותו ונהננו מאוד. המשפחה שאצלה ישנו ב-airBNB באגמים המליצה לנו על ויה פרטה באזור, והתלהבנו מהרעיון. למזלנו, התחזית הראתה מזג אוויר טוב, והצלחנו לתפוס מקומות ולהרשם.
הויה פרטה נמצא ב-Honister Pass, נסיעה של כשעה מווינדרמיר, בדרך יפהפיה! שם פגשנו את המדריך ואת שאר הקבוצה (נרשמנו להדרכה קבוצתית, אפשר לבקש מדריך פרטי בתוספת תשלום).
הויה פרטה מומלץ מאוד!! חוויה מיוחדת, ושונה מויה פרטה בארץ – נופים אחרים, ורמת קושי אחרת. החוויה של ללכת על צלע הר ולחצות תהום על גשר חבלים צר, כל זה בנוף ירוק של אנגליה, היא חוויה מדהימה. בסוף המסלול מגיעים לנקודת תצפית יפה על אגם Buttermere.
קצת תמונות להתרשמות:
אחרי הויה פרטה, נסענו לעיירה Keswick. האמת, אחרי שביום הקודם מאוד אהבנו את אמבלסייד, קסוויק מעט איכזבה אותנו. הסתובבנו קצת באזור מרכז העיירה, אכלנו ארוחת צהריים במסעדה בינונית, ודי מהר מיצינו וחזרנו לאוטו. יכול להיות שהיא עיירה מקסימה, אנחנו פחות התחברנו אליה.
היעד הבא שלנו היה Aira Force – מפל גבוה ופופולרי, סמוך לאגם Ullswater. המסלול למפל קצר וחמוד, והמפל באמת יפה. עם זאת, שימו לב שנכון לתקופה בה אנחנו טיילנו (אוקטובר 2022), רוב נקודות התצפית על המפל היו סגורות בגלל מפולות, לכן לא באמת ראינו אותו טוב.
12. יום שישי 7/10/22 – White Scar Caves, Stoke-on-Trent
עזבנו את אזור האגמים, והתחלנו בדרכנו לעבר לונדון.
החלטו לחלק את הנסיעה מאזור האגמים ללונדון ליומיים וניסינו לשלב עצירות נחמדות בדרך, כי מדובר בנסיעה ארוכה של כ-6 שעות בסה"כ.
אז נפרדנו מאזור האגמים, ונסענו לתחנה הראשונה שלנו בדרך – White Scar Caves, שבאזור יורקשייר דיילס. מדובר במערכת ענקית של מערות נטיפים מסועפות, שבנוסף זורם בתוכן נחל (כמובן. כבר הבנו שבכל נקודה בבריטניה זורם נחל). הכניסה למערות היא רק בסיור מודרך שאורך כשעה וחצי, ושימו לב כי לפעמים המערות סגורות בגלל שבתנאי מזג אוויר מסוימים מפלס הנחל עולה והמערות מוצפות. צריך להתעדכן בבוקר לפני ההגעה האם המערות פתוחות.
אני מודה שלא הבנתי הרבה מההסברים של המדריך בסיור, המבטא שלו היה קשה לי מאוד, אבל הנטיפים היו מדהימים, ומעולם לא ראיתי מערות כאלו, ככה שהייתה חוויה מעניינת ומיוחדת!
אחרי הסיור במערות, המשכנו בנסיעה דרומה, עד לעצירה הבאה שלנו ב-Stoke-on-Trent. שמענו על המקום הזה כשחיפשנו המלצות למקומות לעצור בהם בדרך מהאגמים ללונדון. יש שם מעין קניון פתוח כזה, משהו בין קניון למדרחוב, שכנראה אמור להיות נחמד לעצירה בדרך. אני כותבת כנראה, כי כשאנחנו הגענו הוא היה סגור (למרות שהגענו ב-15:30, ולפי שעות הפתיחה בגוגל היה אמור להיות פתוח עד 17:00).
ישנו במלון Premier Inn ב-Newcastle Under Lyme. מדובר כאמור ברשת מלונות מאוד מוכרת בבריטניה, וגם פה, המלון שלהם היה ממש אחלה וענה לכל הצרכים שלנו.
13. יום שבת 8/10/22 – מגיעים ללונדון
התרגשנו מאוד להגיע ללונדון!
זהו, בעצם פה המדריך מסתיים, כי על לונדון יש מיליון מדריכים וטיפים ואתם לא צריכים אותי. רק אכתוב שלונדון מהממת ומדהימה ומטורפת, בילינו בה שבוע ונהננו בה מאוד מאוד!
ההמלצה היחידה שאכתוב על לונדון היא על המלון שישנו בו, מלון Westminster Abbey Hub של רשת Premier Inn. אני מדגישה, זה לא מלון שמתאים לכל אחד, אבל מבחינתנו הוא היה מושלם. ועכשיו אסביר. מלונות Hub הם מלונות שהחדרים בהם קטנים וקומפקטיים במיוחד, כך המלון בעצם יכול "לדחוס" המון חדרים בכל קומה, וזה מאפשר מחירים זולים יותר באופן משמעותי. החדר באמת מאוד קטן, אבל מתוכנן היטב. זה לא מתאים למי שאוהב לנוח כל היום במלון מפנק, או לאנשים שאין ביניהם מערכת יחסים קרובה, כי זה צפוף ואינטימי. זה כן מתאים לאנשים כמונו, זוגות שחשוב להם מיקום מרכזי אבל לא רוצים לשלם הון, ומבחינתם החדר במלון הוא מקום שיוצאים ממנו בבוקר וחוזרים אליו בערב לישון וזהו.
נשארנו בלונדון עוד שבוע, ובסוף הטיול חזרנו לארץ עם טיסה של Wizz מגטוויק.
היה טיול מדהים, בריטניה מדהימה!
תהנו!
