המלצה על מקום שכנראה לא הייתם חושבים לקחת אליו את הילדים לטיול משפחתי. לא בגלל שהוא יעד מפחיד או מסוכן. פשוט כי כשהייתי לא ראיתי שהרבה ישראלים עם ילדים נוסעים לשם.
תכירו את אזרבייג'ן.
כשאני אומרת אזרבייג'ן אני לא מתכוונת רק לבאקו אלא ממש טיול במדינה עצמה. היא כה קרובה לגאורגיה ובעלת אותם מאפיינים טיפוסיים של אוכל, לבוש, כפרים, תרבות ועוד. אז מי שהיה בגיאורגיה עם הילדים מבין את הפוטנציאל העצום.
יתרון מובהק הוא שהמדינה זולה מאוד: לינה זולה, אוכל, אטרקציות..
הייתי באזרבייג'ן ללא ילדים, אבל ראיתי איזה פוטנציאל עצום יש למקום. אנו, כמשפחה, מרבים לטיל בחו"ל עם ילדים מאז שהיו קטנים. הגישה שלנו היא לבחור כל יעד שנרצה ואז הילדים יתאימו ליעד ואנו נתאים לילדים מבחינת הקצב והפעילויות. אז מה יש לעשות ב אזרבייג'ן? כמובן שיש את הנחיתה הרכה בעיר הבירה באקו. ששם ככל עיר גדולה יש פארקים, משחקים לילדים, טיילת נפלאה, מבנים מרשימים, שוק אוכל, קניות ועוד... ממש עיר ידידותית. אפשר לקחת את המטרו (קל להסתדר כי אין הרבה קוים ותחנות כמו בעיר אירופאית ממוצעת). מסתבר שיש גם פארק מים באזור באקו (לא הייתי אבל שווה לבדוק). ישנה גם מזרקה מזמרת ומוארת האהובה על הילדים. בעיר הזו יש גם פוניקולר שזו בעצם רכבת מאוד אטרקטיבית שמסיעה לראש ההר ומשם נוף מטורף. ילדים אוהבים את זה מאוד.
אך הנפלא ביותר זה היציאה מהעיר החוצה לכפרים. הנסיעה יכולה להיות ארוכה לכן בנסיעה עם ילדים תתכננו מלא עצירות, תצטיידו מראש באוכל לדרך בסופר, תכינו שירים ופעילויות בנסיעה.
ממליצה לנסוע מערבה לכיוון גאבלה ושאקי. נסו לתכנן לפחות 4 לילות באזור המערבי הזה של אזרבייג'ן. האזור מיועד להכיל משפחות עם ילדים. במסעדות בהן אכלנו (ואוו איזה אוכל. קבבי כבש, בצקים, מרקים משובחים. הכל מתובלן בעשבי טיבול טריים) היה כל כך ירוק ופסטוראלי. הילדים יכולים לשחק באזור. יש מסעדות עם גני שעשועים בפנים, מפלים, נחלים. לינה: ישנו בכפר נופש משגע בגאבלה. בתקופה בה היינו שם היה פחות עמוס אבל מסתבר שבחודשים הפופולריים אנשים מזמינים חודשים מראש מקום. הרגשנו כמו בגן עדן. החדרים מותאמים למשפחה (חדר ילדים וחדר הורים). יש בריכה, נחל קטן מרחבים גדולים להתרוצץ והכי חשוב: נוף מטורף.
מרחק נסיעה קצר יש מפל ואם ממשיכים עוד קצת לנסוע יש אגם יפיפה בו אפשר לשוט. באזור יש גם רכבל אבל באנו ביום עם ערפל אז לא עלינו כי לא היה טעם להיכנס לתוך ענן. ממליצה להיות באזור לפחות 2 לילות. אנו היינו ללא ילדים אז ישנו לילה אחד והרגיש שאפשר עוד לילה ברוגע. ואז המשכנו לעיירה שאקי. ישנו במקום עם נוף לעיר עצמה. נוף מטורף. פשוט לשבת על המרפסת ולהנות ממה שהעיר שמתחת. בעיר עצמה אפשר להסתובב ולחוות את האווירה. מומלץ לנסוע לקיש - מרחק נסיעה קצר מאוד וסתם להסתובב ברחובות. ההליכה שלנו בקיש גילתה לנו כל כך הרבה עצי פרי ומאכל בדרך. ראינו סוגים שונים של אגוזים בשלים בעצים והמקום בעל פוטנציאל עצום ללמידה. שימו לב שהנסיעה חזרה לבאקו ארוכה. תכננו עצירות בדרך והצטיידו באוכל.
התניידות: לקחנו נהג פרטי. היה קשוב לבקשתנו ועצר רק מתי שרצינו. הכיר מקומות מצוינים, אנשים שאירחו אותנו בדרך ועוד. היה מאוד נוח גם להסתדר אתו בגלל השפה. בבאקו אפשר בקלות להסתדר ברוסית ואנגלית. בכפרים לא ממש מבינים אנגלית ובכפרים המרוחקים עוד יותר אפילו רוסית חלק כבר לא מבינים. עסק לא יקר כלל ולנו מאוד התאים מאשר לנהוג בעצמינו, להירגע וליהנות מהדרך.
כמה נקודות חשובות: קחו בחשבון שאזורי הכפרים לא מכילים שירותים כמו שאנו מכירים. היוקרתיים יותר מכילים אבל המקומות הפחות תיירותיים מכילים שירותי בול פגיעה: הצטיידו בנייר טואלט ובאלכוג'ל. לפעמים מומלץ להצטייד באטמים לאף
דתות והשתקפויות
במהלך ביקורנו נפגשנו עם 3 דתות מרכזיות:
מוסלמים (כמעט בכל עיר ובכל פינה ראינו מסגד. מצורפת תמונה של המסגד "ג'ומה" בשמאקי - המסגד העתיק בכל המדינה),
נוצרים בכנסיה (בעיר קיש)
ויהודים - בבית כנסת וקבר אדמו"ר(בכפר היהודי קרסניה סלובודה, "הכפר האדום" השוכן ליד העיר קובה).
ראינו גם את מוזוליאום דירי באבא השוכן בכפר מאראזה שזהו קבר תלוי באוויר שהפך למוקד חשוב של עלייה לרגל.
במקרים כאלו של מבנים כה מרשימים עם סממנים דתיים אני מאוד אוהבת לצלם השתקפויות. לקבלת השתקפות נעזרנו בדרך כלל בשלולית מים טבעית שנמצאה במקום, ובמקרים אחרים ייצרנו בעצמנו שלולית מלאכותית מקצת מי ברז שהבאנו בבקבוקים. בנוסף החללים העצומים האלו נותנים לנו אפשרויות רבות של משחקי אור וצל: חלונות מהן נכנסות קרני השמש ומאירות על האובייקטים שבחדר. בהינתן העובדה כי הייתי לבד באותו מסגד עתיק - יצרתי לעצמי סלפי שחור לבן מתאים.
לבוש
כל כך ניתן לזהות את הלבוש המיוחד שיש לאנשים באזורים הכפריים. המטפחות על הראש אצל הנשים המקפידות, השמלות והבגדים הצבעוניים, הפסים האורכיים.
זכינו אפילו לראות פעמיים רקדניות לבושות בביגוד מיוחד:
אחת באזור בנין גיידר היידר כשצילמנו אותה רוקדת לאור ירח מלא
והשנייה ילדה שהסתובבה עם אמא שלה בקניון גניז עם הלבוש המסורתי לאחר שהייתה בתחרות ריקודים והגיעה למקום הראשון.
היפה היה לראות גם ניגודיות של אנשים ולבוש מוקפד (אשת עסקים בחליפה ורודה עם עקבי סיכה מהלכת על חצץ אבנים, שדרן טלוויזיה מול מצלמות עם עניבה מסורק בקפידה) ....
מה רואים שם?
הנסיעה לאזור הכפרים הציגה בפנינו נופים, דמויות וסצנות המיוחדות רק לאזור הזה. כלי התחבורה הישנים החונים בצד הדרך ולצידם דוכנים לממכר דבש, ריבה, וממתקים מקומיים. כך זכיתי לראות גם צצ'חלות (ממתק גאורגי) שהזכיר לי טעמים מלפני שנים רבות. שמחנו לפגוש דמויות שישבו לאורך המדרכה או שהתהלכו מולנו. וכמובן, הגברים שישבו לצד הדרך והיו עסוקים בבטלה - בין אם זה בעישון, במשחק או בשיחה עם חבריהם הגברים האחרים.
ארכיטקטורה
מבנים עוצמתיים, השתקפויות דרך הזכוכיות ,פסלים מציצים מבין הקשתות, בנינים מרשימים- חלומו של כל צלם. לא משנה אם ברשותי עדשת טלה או עדשה רחבה - יש כל כך הרבה אפשרויות לתמונות מטורפות. נכנסתי לגן עדן. אפשר לבלות שעות מול המבנים הרמים, בעיקר בבאקו אך גם מחוץ לעיר הבירה. כל זווית נותנת אופציה חדשה , כל כניסת אדם לפריים משנה את הסיפור. צילום מלמטה, צילום מהצד, צילום מהתצפית מלמעלה. הגענו גם לאותו מקום ביום אחר והעננים הסתדרו בצורה מטורפת אחרת. אפשרויות של צילום בשעות היום השונות וצילום מרהיב בלילה. צילום חדש מול צילום עתיק. אפילו בנין הקניון לצד קו החוף היה מרשים ביופיו...הבחירה בתמונות הייתה קשה מנשוא... סליחה אבל הפעם הגזמתי בכמות התמונות...
מים
פגשנו מים בכל צורה אפשרית.
פרט לבקבוקי המים המינרליים הרבים שקנינו (והבאנו מזכרות הבייתה) המים פגשו אותנו גם בצורת גשם, שלמזלנו ירד בדרך-כלל כאשר היינו במקום סגור או בדרכים. המים גם הקיפו אותנו בצורת נחלים ומפלים הן בטבע והן בגשרונים קטנים במסעדות ובמקומות הלינה. פגשנו גם אגם מרהיב המשמש מקום נופש לזוגות ומשפחות. אפילו עצרנו בקרבת אגם שצבעו היה ורוד - בשל החומרים והמינרלים שבתוכו הנותנים לו את הצבע המיוחד שלו.
ההיי-לייט של הטיול היה הגשר שחצינו שמצוי מעל תהום כאשר מתחתינו זרם הנהר. כאילו מתוך סיפור אגדות החל טפטופי גשם והרגשנו חלק מהנוף ומבליל המים מסביבנו. נטשה רוממה את רוחי ועזרה לי ברגעי הפחד לעבור את הגשר בשלום ואף צילמה אותי ברגעי המעבר.
כל הקשור למים זו הזדמנות נפלאה לצילומים: השתקפויות, מריחת תמונות, אווירה קרירה ועוצמתית...
חיות וילדים
חיות וילדים גונבי ההצגה. המתיקות שלהם, המיוחדות, המבט למצלמה, השילוב של הרקע איתם. בד בבד הקושי שבלצלם אותם ולתפוס הרגע הנכון שמספר סיפור מעניין.
פגשנו מגוון של חיות - עדרי כבשים, כלבים שליוו אותנו, חתולים ופרות באמצע הכביש.
פגשנו מגוון של ילדים - הילדים שפגשנו היו בבתים שהתארחנו בהם, ברחוב ובצדי הכביש.
ילדים לא תמיד עושים מה שמבקשים מהם כדי שיצאו טוב בתמונה (בייחוד אם הם לא דוברי השפה) ועם חיות בכלל אין עם מי לדבר. חייבים יצירתיות , אורך רוח וסבלנות רבה. הגענו מוכנות מראש עם קצת מתנות לילדים שהבאנו מהארץ. לא רק לצורך תמונות ויצירת קשר אלא גם על מנת לשמח אותם. כה רבה השמחה כשקיבלו דף עם מדבקות או משרוקית צבעונית למשחק. איזה אושר כשהילדה קיבלה שופר אדום ומכונית צעצוע. איזו קפיצה הילד עשה כשגילה שזכה באוצר שיספק לו זמן של הנאה וצבעוניות. מיד קרא לחברו הטוב שלקח גם הוא מדבקות ושניהם פסעו יחד לפעילות חברתית משותפת. הדבר רומם את רוחנו ושימח את ליבנו. כולי תקווה שהילדים בארץ יכלו להבין עד כמה דברים קטנים או המובנים מאילהם יכולים להפוך אותנו למאושרים.
כלי תחבורה...
כשנחתנו בבאקו, עיר הבירה של אזרבייג'ן, לא ממש שמנו לב למכוניות מסביבנו (בלילה הראשון בכלל לקחנו מלון, זוועתי על כביש מרכזי בלב ליבה של העיר ועל כן ממש סבלנו מרעש המכוניות).
החוויה השתנתה כשיצאנו לכפרים (קובה, חינאליק, שאקי וקיש) - לא יכלנו לפספס את המכוניות הישנות המרובעות הקטנות. הדרך בה אנשים גדולי הממדים נכנסים לתוך מכונית שכזו, הנוף הניגודי שמאחורי מכוניות אלו עם ההרים הגבוהים והשמיים מלאי העננים, השילוב בינן לבין המכוניות החדשות של הערים הגדולות. בכפרים הבנתי את הפשטות שמכונית היא בסך הכל כלי תחבורה עבורם וכל עוד היא נוסעת היא עושה יופי את העבודה, בייחוד בכבישים לא סלולים מלאי אבנים מרוצפות ....
בלילה
אני אישית לא אוהבת לצלם תמונות בלילה במצלמה. זה מצריך התעסקות בפרמטרים ולפתוח חצובה. אבל יצא לי להתנסות וללמוד מנטשה על צילום לילה וכמה חוויות מטורפות שעברנו בדרך. יצא לנו לצלם בלילה מסגדים, מוזיאונים, מזרקות, בתים מפוארים שקיעות ומרכזים ידועים. חלק ניכר צילמתי בנייד אבל היי - זה לא משנה איך צולם : העיקר התוצאה הסופית....
מקרה שקרה: כשהנהג הסיע אותנו למלון חדש בבאקו (היינו חייבות להחליף מהמלון הנוראי הראשון שישנו בו, בעצם לא ממש ישנו) היה פקק נוראי והוייז בכלל הביא אותנו לאמצע השדרה הרחבה. אז עשינו פרסה והגשר עליו עברנו נראה מקום עם פוטנציאל אדיר לצילום השדרה: המכוניות שמגיעות מהכביש המהיר למטה והארמונות והמשרדים המוארים משני צידי הרחוב. לאחר התארגנות בחדר בערב אחר יצאנו לדרך לצלם ה"vision" שראינו. העמדנו החצובה התארגנו ולאחר דקות ספורות הגיע מאחורינו שוטר שטען כי אסור לצלם ושזהו דרך הנשיא. למזלנו הוא היה מאוד נחמד ורק אמר להפסיק לצלם ולא מעבר לכך.. חזרנו עם התמונות הבודדות שהספקנו לצלם, מלאות אדרנלין למלון.
אוכל
אם לא "ה" דבר הכי מרתק (וטעים) בטיול כולו! וואו אין על האוכל הקווקזי. אומנם הכל שוחה בשמן והיינו צריכות לספוג את שאריות השמן אבל זה מה שהופך את האוכל לכל כך טעים. בארוחות הבוקר גם קיבלנו גוש עצום של חמאה לצד ריבות ודבש, בנוסף היוגורט המפורסם שחיכה בקערית על השולחן.
כשנסענו לכפרים אכלנו פעמיים בבתים של מקומיים. בשל הקרבה לתורכיה איראן ולגאורגיה מצאנו שילוב מנצח של תערובת טעמים. מרקים זו מנת פתיחה אהובה ומאוד טעימה: בעיקר מרק האפונה אותו הזמנו כמה פעמים וטבלנו בו הלחם טנדור העבה והחם שנאפה במקום בתנור חימר מיוחד שהונח לצידו. המון שאוורמה וקבב כבש או טלה, עלי גפן ממולאים בכל טוב בתוספת תפוחי אדמה פריכים. רוב האוכל נעשה בבישול ארוך, מכינים תבשילי פילאף עם ערמונים או פירות יבשים או קיזיל (פרי קטן בצבע ורוד בגודל של ענב ומאוד בריא) . דושברה - כיסוני בצק ממולאים בבשר ומלא מלא עשבי תיבול (שמיר, סלרי, בזיליקום, שמיר, פטרוזיליה ועוד). באחת הפעמים קיבלתי קבב עטוף בלאפה דקה ומעל תבלין סגול טעים שהוגש בצורה מרשימה ויפה. וכמובן כל בוקר מלא מלא תה אזרי שחור חזק (אותו יש למהול במים). ועדיין לא כתבתי כלום לגבי הקינוחים המטורפים והמתוקים ממש: בקלווה עם אגוזים ומלא שקדים (אותם מגדלים ואפילו יצא לנו לקטוף בודדים מהעצים), חלבה נפלאה שאפילו ראינו כיצד מייצרים אותה מאחורי הקלעים באחת החנויות. בסופרים מצאתי בנקל גלידת פיסטוק ונזכרתי בבהלה לטעם זה בארץ..
אודות שתיה: פרט למים מינרליים שתיתי מעט מהקומפוט הידוע והמתוק (הייתי חייבת למהול במים מרוב המתיקות). בהחלט למדינה הזו יש מלא מה להציע בתחום הקולינרי. לבסוף מצאנו עצמנו אוכלות כמה וכמה פעמים פיצה - המאכל המוכר הטעים והזמין. מרוב דיבורים נעשיתי רעבה...בתאבון.
תעסוקה ובתי מלאכה
בניגוד לפוסט קודם בו טענתי שנתקלנו בהרבה העושים מאומה, חלפנו גם ליד אנשים העובדים קשה כדי לפרנס עצמם. הראשונה אותה ראינו הייתה האישה בבית המלאכה שארגה שטיח. היה מולה נול ענק מלא חוטים והיא עבדה במיומנות בקשירה או בהעברת הצמר מצד לצד, כל פעם בצבע אחר. לאחר מכן בגזירה קפדנית של המקבץ אותו יצרה וכל זה כשהדוגמה משורטטת לה מול פניה. עבור שטיח כזה בודד לוקח חודשים ליצרו. כזו מיומנות וכזו הקפדה על הפרטים. בהמשך הטיול הגענו לכפר להיץ', כפר הררי בצפון מזרח אזרבייג'ן. בכפר הקטן בו מתגוררים כמה מאות תושבים ובעיקר אומנים: חרש נחושת, נפח, חייט קדר תופרת, צורף ועוד ועוד. צעדנו לאורך כל הרחוב המרוצף אבן והתרשמנו מעבודתם. זהו אזור בו רק למקומיים מותר לנסוע ברכבם ועל כן התיירים משאירים הרכב והולכים ברגל. כל פעם נכנסנו לחנות אחרת בה באדיבות ובסובלנות הוסבר לנו על בעל המקצוע אותו אנו רואות. ביום החמישי לטיול , לפני הגעתנו לעיר שאקי, נכנסנו לבית מלאכה לייצור ויטרז'. הבחור הסביר לנו על חיתוך הזכוכיות ועל גילוף העץ המאחד את הזכוכיות הצבעוניות. הוא הראה כיצד העבודה חייבת להיות מדויקת להפליא. התרשמנו מהחלונות העצומים שעמדו שם. כמה צעדים ממנו הגענו לבית מלאכה לייצור חרס. כמה התענגנו לראות את הדיוק בייצור הכלים והציור עליהם. ההקפדה על אחידות וסימטריה מושלמים. גם בבאקו עצמה נכנסנו לאחת החנויות וראינו כיצד הנוער הצעיר יוצר, מפסל וצובע כלי קיבול ונוי אומנם כל המקומות שראינו מאוד מתויירים אבל התוצרים שהונחו מולינו היו מרשימים ביותר.
צבעוניות ויצירתיות בשוק...
לאחר הסיבוב המופלא בהרים ובכפרים הרחוקים חזרנו לבאקו, עיר הבירה, ברכבו של אורחן הנהג הצמוד. חווינו כל כך הרבה שהרגשנו שאין שום דבר שיכול להפתיע אותנו והשלנו את עצמינו. הלכנו לשוק ונדהמנו מכמות המיוחדות הצבעונית והיצירתיות שיש במקום... מקווה שהצלחתי להעביר אפילו חלק קטן מההתנהלות במקום. עבורי זו הייתה חוויה.
הצומח
יצא לנו בשהותנו באזרבייג'ן להיות באמצע טבע מטורף. כפרי נופש עם צמחיה משגעת.
היופי בטיפול בפרחים התבטא גם באזורים עירוניים ופחות בעלי צביון של טבע: במסגדים, במסעדות ובאתרי הלינה בהם היינו. באחת התמונות המוצגות רואים ביתן סגור הנראה כמו בניין מגורים אך למעשה בתוכו יש שולחנות והוא מצוי במרכזה של מסעדה בה אוכלים ארוחת צהריים מרשימה (פוסט בנפרד). שלל הצבעים ניכרים בזכות הצמחייה שלצד גן השעשועים שהיה בסמוך אשר מעורר קנאה ורצון ליישם דבר זהה בארצנו. ההקפדה על הצבעוניות והדרך שלי להנציח את הפרחים כשברקע מופיע אלמנט מקומי רומם את רוחי.
