קמנו בבוקר ועזבנו את הבית לכיוון דוברנישטצה, היום היה גשום והייתה נסיעה ארוכה אז בדרך שמענו שירים ונהנינו להסתכל על הנוף מהחלון שכל הזמן השתנה. אני הכי אהבתי את נהר הסטרומה שעבר לידנו, שהוא נהר מאוד פעיל גם בספטמבר (זאת העונה היבשה לפני שהכל קופא) הגענו לבנסקו שזוהי עיירת סקי מאוד מפותחת ומוכרת בבולגריה ובה היה מדהים ועצוב לראות איך כל המקומות לא פעילים כרגע וחלק גדול מהם מוצע למכירה (הקורונה השביתה את עונת הסקי שנה שעברה והמקומיים שדיברנו איתם חוששים מאוד גם השנה מזה שלא יגיעו תיירים).
ראינו את רכס הרי פירין המדהים מהדרך והתחלנו לעלות עם האוטו עליו, עד לבקתת ויחרן. מבקתת ויחרן vihren hut יוצאים שני מסלולים נהדרים. אחד מוביל לפסגת הר ויחרן והשני עובר למרגלותיו מוביל לחמישה אגמים יפים.
הגענו לבקתה בה התלבשנו חם ויצאנו אל הטבע. הלכנו מעט לאגם אוקוטו הקטן והחביב כי כבר השעה הייתה מאוחרת לטיול ארוך יותר אבל עדיין נהניתי מאוד מהנוף המרשים, במיוחד מהר ויחרן, הגבוה מכולם והתלול מאוד שאני חולם לטפס מחר.
חזרנו חזרה מההרים ונסענו לדוברנישטצה. הגענו למלון שלנו ולשמחתנו ראינו שהנוף ממנו אל ההרים מדהים! ועוד יותר לשמחתנו הבריכה התרמית פתוחה ככה שאחרי יום קר שכזה נכנסנו למים החמים ונהנינו מהרוגע. בערב חזרנו למסעדה שביקרנו בה כמה פעמים בקיץ הקודם ולמזלנו היא נשארה מוצלחת כפי שזכרנו אותה