אירגון: יש מספר סוכני נסיעות בישראל שמתמחים באירגון טיול עצמאי בסרי לנקה. אנחנו העדפנו ליצור קשר ישיר עם נהג/מדריך מקומי שעליו ראינו המלצה טובה באתר זה וזה הוכיח את עצמו כבחירה מוצלחת. הוא התמיד אתנו במהלך ההתדיינויות ובחרנו בו מתוך 4 מדריכים. שמו סיריל בדגמה (Cyril Baddegama); המייל שלו: [email protected]. הוא יכול להציע מסלול או שתאמרו לו במה אתם מתעניינים והוא ירכיב את הפרטים. האנגלית המדוברת שלו טובה למדי, יודע פרטים רבים על כל מקום ואכן הדברים מתאמתים בהשוואה לספר הדרכה שהיה לנו. הוא מכיר בתי קפה ומסעדות, חופים יפים ונקודות תצפית מוצלחות. יש לו טלפון חכם עם אינטרנט ומייל והוא יכול לאלתר תוך כדי נסיעה. הוא גם חביב וקושר שיחה בקלות. הוא יתחיל בהצעת מחיר המבוססת על מלונות באיכות מעולה, אם את זה תבקשו, אך הוא עשוי לומר אחרי ימים ספורים שאין מקום במלון מסוים והוא יציע משהו אחר. בדקו באינטרנט (למשל ב- Tripadvisor) האם אכן זה באותה רמה ואם לא, התעקשו על מה שהוא הציע בהתחלה.
נסיעה: הכבישים לרוב גרועים וצרים, רק שני נתיבים, אחד לכל כוון. הם גם עמוסים במשאיות ואוטובוסים אטיים להחריד ובנחילי טוק-טוקים. לאורך הדרכים יש כל הזמן ערים, עיירות, דוכני ממכר, מסעדות וכו'. מכאן נובעות שתי בעיות שקשורות זו בזו: הנסיעה למעשה כמעט כל הזמן בשטח בנוי והיא איטית מאד, לרוב כ- 35 קמ"ש ורק בכבישים מעטים כ- 50 קמ"ש. הבעיה השניה: הנהיגה ממש מסמרת שיער. הנהג לא יהסס לצאת לעקוף רכב אחר שעוקף בעצמו רכב שלישי כשממול מגיעה משאית במרחק 100 מטר בכביש ברוחב 6 מטרים. הם אמנם לא נראים כועסים ואינם מקללים או צופרים, אבל אל תאמינו ש"הנהיגה פראית אבל אין תאונות". יש ויש. התעכבנו הרבה שעות בגלל תאונות שקרו.
אוכל: המחיר במסעדות נמוך. הם יסכימו תמיד להרתיח לכם מים כדי שתכינו לעצמכם מרק משקית וכדומה. לשומרי כשרות: אפשר לבקש מהשף במלון פאר (או מהטבח במלון הכי זול) שיכין לכם דג ותפוחי אדמה בניר אלומיניום. זו רשימה של דגים כשרים שנפוצים בסרי לנקה: Grouper (Kosah); Tuna (Kelavalah); Red Mullet (Rathu Galmaluh); Tilapia; Cod; Snapper; Seer. יש רשתות חנויות שנקראות Food City ו- Cargill. אלו הדברים הכי קרובים למיני-מרקט ישראלי ועשויים להיות שם מצרכים נדירים, כמו משקאות תוססים דיאט, שאין באף חנות או קיוסק, גבינות כגון פילדלפיה וכדומה.
יום 1: נסענו משדה התעופה של קולומבו עד הבראנה (Habarana), כ- 160 ק"מ, לקח כמעט 4 שעות. אין מקום מענין במיוחד בדרך, מלבד הצוקים המוזרים והענקיים מסביב לעיר Kurunegala. על הצוק שנקרא "סלע הפיל" יש פסל ענק של בודהה. הבראנה היא נקודת יציאה טובה לאתרים ב"משולש התרבות". יש בה שני מלונות מומלצים: Cinnamon Lodge, Chaaya Village אבל הם נתפסים מהר. לידם יש מלון חדש בן שנה בשם Sorrowa Spa. בריכה, מסאג' איורוודה וחדרים יפים מאד שצופים לאגם קטן שלידו תראו בבוקר מהמרפסת הגדולה של החדר פילים נושאים משאות. מבחר גדול בחדר האוכל.
יום 2: ביום הזה מומלץ להיות נעולים בסנדלים כי תצטרכו לחלוץ אותם הרבה פעמים במקדשים. בבוקר יצאנו (כחצי שעה נסיעה) לצוק סיגיריה המוזר והאימתני וטפסנו עד לפסגתו, 200 מטר. יש מדרגות בנויות, מדרגות חצובות בסלע ומדרגות מתכות מחוברות לסלע. במהלך הטיפוס תראו ציורי קיר עתיקים, סלעים בצורת פיל או נחש קוברה. ההסבר המפורט יבוא מהמדריך או מהספר שהבאתם. הנוף מלמעלה יוצא מהכלל!
מסיגיריה נסענו כשעה לשרידי העיר העתיקה השניה Polonnaruwa. בדרך, בעיקר ליד העיר Giritale יש תעלות מים קטנות לצד הכביש. לפעמים תראו שם מישהו מחזיק לטאת ענק לא מזיקה בשם Water Monitor ומאפשר להצטלם איתה (תמורת כמה רופי) בזמן שהוא מאכיל אותה בדגיגים. מחזה מענין. בפולונארווה התחלנו במוזיאון וממנו המשכנו בקטעי נסיעה קצרים לאתרים שונים ברחבי האתר הארכיאולוגי הזה. לא להחמיץ את פסלי בודהה הגדולים. החלטנו לוותר על שרידי העיר העתיקה השלישית אנורה-דהאפורה מחוסר זמן ומכיון שנאמר שפולונארווה יותר מענינת.
בדרך חזרה אחרי שתגיעו להבראנה, אם זה יהיה בשעות אחה"צ המאוחרות, בקשו מהנהג לנסוע כ-3 ק"מ צפונה. תהיו בגבול שמורת Minneriya. חבל לעשות ספארי די יקר וארוך בתוכה כי יש בה בעיקר רק פילים ובאותה נקודה על הכביש בוודאי תראו אותם מסתובבים קרוב לכביש או חוצים אותו בעדרים. אלו פילי בר, לא להתקרב!!
יום 3: נסיעה של כחצי שעה לדאמבולה. גם היום: סנדלים. במרכז העיר נמצא מקדש הזהב ולידו פסל בודהה מוזהב בגובה 30 מטר. הפסל משנות התשעים, קיטשי ומכוער. לידו מוזיאון (סגור בימי ג'). מומלץ לדלג על שניהם ולעלות למקדשי המערות, אך חבל להתחיל את הטיפוס מהמקדש למטה. בקשו מהנהג לנסוע דרומה כ- 100 מטר ולפנות ימינה ולעלות עד לשער שיכניס אותכם כמעט בגובה הפסגה. מולכם חצובות בצוק שמימין 5 מערות ובהן פסלים וציורים על הקירות והתקרות. התחילו במערה הרחוקה, מס' 5 וחזרו למערות הבאות עד לקרובה ביותר להתחלה, מערה מס' 1. הסיבה לסדר הזה הינה כדי להתחיל במערות הפחות יפות ולהתקדם בסולם היופי של המערות.
המשכנו בנסיעה עד העיר קנדי (Kandy), כ- 55 ק"מ. בדרך בקרנו במקדש על חצי אי בנהר: Nalanda Gedige כ-20 ק"מ מדרום לדאמבולה. יפה מאד וללא המוני מבקרים. יש בדרך הלאה הרבה גני תבלינים. הראו לנו עצי ושיחי תבלינים והסבירו איך מייצרים את התבלינים. בסוף הציגו לנו מה יש להם למכירה והביאו אותנו לחנות. הכניסה לגנים חינם, המכירה לא, אפשר להתמקח ולהוריד כ- 25%.
בקנדי הלכנו למופע פולקלור לא מרשים ב- Kandyan Arts Association הנחשב לטוב מבין 3 מופעים שמתקיימים בעיר. יש הופעה אחת ביום בשעה 17:30. הקטע האחרון, אחרי נגינת ההמנון בה כולם קמים, הוא של משחקי אש והליכה על גחלים לוחשות. כדאי להזדרז ולגשת לקדמת האולם או לעלות על הבמה כדי להיות קרובים. בתום המופע כדאי למהר אל מקדש השן של בודהה, במרחק 200 מטר, לפני שכל הצופים במופע יבואו גם הם. זה המקדש הבודהיסטי החשוב ביותר בסרי לנקה ודרושים הסברים צמודים של המדריך על כל מה שיש לראות שם. לעיתים הנזירים פותחים את התיבה המקושטת ובה השן ומראים לקהל, למרות שקשה להבחין מה רואים ממרחק של 10 מטר. האירוע ה"נדיר" של פתיחת התיבה מתרחש בעצם מספר פעמים ביום. הסובלנות של הבודהיזם מתבטאת בכך שממש מול המקדש נבנו מסגד וכנסיה. גרנו בקנדי במלון המפואר מאד Earl's Regency.
יום 4: התחלנו בנסיעה דרך מרכז העיר וגם עלינו על ההר שהעיר משתרעת עליו, בכביש שעובר בפסגה ונקרא Upper Lake (אין שם אגם). המראה הפנורמי על קנדי מלמעלה יוצא מהכלל!. משם נסענו למכלאת הפילים ב- Pinnawala במרחק כשעת נסיעה. בדרך רואים צוק גבוה מאד ובעל מבנה מרובע מוזר שנקרא צוק התנ"ך (?). בפינאוואלה המטפלים מאכילים את הפילים הקטנים בחלב מבקבוקים בשעות 9:15 ו- 13:15 ושלושת רבעי השעה אחרי ההאכלה מוליכים אותם אל הנהר. הם מצייתים לשריקות של המטפל שמוביל אותם. הם מתרחצים בנהר במשך שעתיים, עושים את צרכיהם (משהו!), אוכלים עלים. אל תלכו בעקבותיהם אלא קצת שמאלה, אל מלון Elephant Bay שם יציעו לכם כסאות נוח במרפסת שמעל לנהר. המראה של כ- 100 פילים מתרחצים הוא מדהים.
משם נסענו את הגנים הבוטניים ב- Peradeniya. נטועים שם בצורה מסודרת עצים שגדלים במזרח אסיה, ביניהם עצים ששטח הצל שלהם יותר מחצי דונם, אוסף של במבוקים וביתן של סחלבים. מכאן לקנדי 15 דקות.
בקנדי יש הרבה חנויות של אבני חן. לסיריל יש מכר בעל מפעל ייצור לתכשיטים משובצי אבני חן.
יום 5: נסיעה ל- Nuwara Eliya עם סטיה למקום בשם Kitulgala לרפטינג בנהר Kelani. הנהג לקח אותנו לא בכביש הישיר אלא האריך בכמה קילומטרים ונסע דרך הקמפוס של האוניברסיטה המקומית שנמצאת מדרום לפראדניה. היה שוה לראות את הקמפוס הגדול, שבו המרצים מקבלים דירה ומכונית. בהמשך ראינו מולנו (ליד Gampola) הר גבוה (כמה מאות מטרים) ובראשו מקדש בודהיסטי (לא טפסנו). זה ה"מרכז למדיטציה בודהיסטית" שסלבריטאים אמריקאים כמו ריצ'רד גיר אוהבים לבקר. הדרך לקיטולגלה מתפתלת בערוץ הנהר בנוף ג'ונגלי. הרפטינג ברמה 2 עד 3, נמשך כשעה עד לנקודת הסיום שבה מסעדה. בקטע האחרון אפשר לשחות, המים לא קרים. עוברים באזור בו צולם הסרט עטור פרסי האוסקר משנת 1957 "הגשר על הנהר קוואי", של הבמאי דיויד לין.
משם המשכנו לנווארה אליה. המרחק הוא רק כ- 80 ק"מ אבל הנסיעה היתה גרועה מאד. הכביש משובש לחלוטין ומהירות הנסיעה כ- 30 קמ"ש. מומלץ לברר האם יש רכבת מ- Hatton ל- Nuwara Eliya ולנסוע בה, אך יש רק 3 רכבות ביום. הנהג יאסוף אותכם מתחנת היעד, שנמצאת 5 ק"מ מחוץ לנווארה אליה. אם לא, תהנו במהלך הנסיעה בכביש ממטעי תה על כל ההרים מסביב. עצרנו בבנין חדש מענין מבחינה ארכיטקטונית ובו חנות תה של חברת Mlesna. החנות נקראת Tea Castle. מהגג שלה יש מראה מרהיב של מפלי Devon. בהמשך הדרך רואים את מפלי St. Clair.
קראו בספר על העיר "האנגלית" נווארה אליה, שנמצאת בגובה 1900 מטר. יש בה בתים שנראים כאילו הועתקו מסקוטלנד, תיבות דואר עגולות אדומות בריטיות, מועדון קריקט (טיילנו בשבוע בו התקימה "אליפות העולם" בקריקט והסרי-לנקים היו עסוקים בצפיה במשחקים, שיכולים להמשך 8 שעות). המלון הטוב בעיר הוא גרנד הוטל.
יום 6: האתר שמושך את רוב התיירים הוא מישורי הורטון (Horton Plains) במרחק כ- 30 ק"מ מנווארה אליה ובגובה של מעל 2000 מטר. מכיון שבשעות לפנה"צ זוחל ערפל לחלק מהמקומות היפים שם, מוצע להגיע לשם ממש לאחר הזריחה, כלומר לעזוב את נווארה אליה בערך ב- 5:30 בבוקר. קר כאן בבוקר. הנסיעה של 32 ק"מ נמשכת כשעה ורבע בדרך משובשת להפליא. נסענו ברכב שטח ולא ברכב הפרטי של המדריך בו נסענו עד עתה. בערך בשעה 7 בבוקר כבר נמצאים שם כמה עשרות רכבי שטח עם מטיילים. יש מסלול טבעתי שאורכו 9 ק"מ ובחלקו הוא מאד (!) קשה. מלבד ההליכה בנוף חצי מיוער וחלקו עם שיחים נמוכים מגיעים לכמה נקודות מענינות. אם תלכו בטבעת עם כוון השעון תגיעו אחרי כ- 2.5 ק"מ ל"קצה העולם הקטן" (Little World's End) וק"מ אחד אחר כך ל"קצה העולם". בשני המקומות תצפו בעמק שנמצא 1000 נמוך יותר וביניכם מפריד קיר כמעט אנכי. כ- 3 ק"מ הלאה תגיעו למפלי בייקר, לא גבוהים אבל רחבים ויפים. סיימנו עייפים מאד וכשחזרנו למלון קבלנו ארוחת בוקר, כמקובל כאן.
מכאן נסענו כשעה וחצי עד העיירה הקטנה אלה (Ella) שבה נשארנו במשך השבת. זו עיירה קטנטנה, המרכז שלה אורכו כ- 100 מטרים ובו אולי 2 מסעדות ובתי קפה, תחנת אוטובוס וכמה דוכני מזון. אז למה היינו דווקא כאן? אז זהו, בגלל הנוף שנחשב מהיפים במדינה זו. בתי ההארחה נמצאים על צלע ההר והנוף הנשקף מהם מהמם! מול נמצא העמק (Ella Gap) בין שני רכסי הרים. בצד אחד סלע אלה (Ella Rock) ומתחתין מפל יפה. מעבר לעמק נמצאת פסגת ההר שנקראת Little Adam's Peak. הטיפוס עליו נמשך כשעתיים, אם תרצו. היינו במלון הטוב ביותר בעיירה: Mountain Heaven לא מלון פאר וכדאי להזמין את חדרי הדה-לוקס, יש רק 3 כאלו. חלונות ענקיים ומרפסת פורסים נוף שאי אפשר לשבוע אותו. לפנות ערב אפף את כל העמק ערפל כבד שהתפזר עד הבוקר.
יום 7: שבת. טיילנו על מסילת הרכבת, שעוברת במרחק 50 מטר מהמלון, אל המפלים במרחק קילומטר וחצי. השרות במלון טוב מאד אבל אין תקשורת אינטרנט. בעיירה למטה, 20 דקות הליכה, יש אינטרנט קפה.
יום 8: יצאנו מאלה דרומה, בכביש טוב, המשופץ בכספים מאחמדינג'אד, בדרכנו לפארק הלאומי יאלה. 6 ק"מ מדרום לאלה נמצאים מפלי רוואנה (Rawana) המרשימים. אחרי עוד כ- 18 ק"מ מגיעים לצומת דרכים ב- Welawaya. כאן לא המשכנו הלאה דרומה אלא בקשנו מהמדריך לפנות מזרחה ולהגיע עד Butalla ושם להמשיך דרומה לכוון Tissamaharama. שתי סיבות לכך: הכביש מבוטאלה דרומה היה נתון להתקפות טרור רבות בזמן המלחמה נגד המורדים הטמיליים. אלו היו אנשים עדינים מאד שהמציאו, בין השאר, את שיטת פיגועי ההתאבדות וייצאו אותה לשאר הטרוריסטים בעולם. הצבא הסרי לנקי חשף את עצי הג'ונגל למרחק של כמאתיים מטרים בשני צדדי הכביש ועד היום יש שם מחסומים ועמדות צבא מאוישות כל קילומטר, למרות שארגון הטרור הזה חוסל לחלוטין בשנת 2009. סיבה נוספת היא שלאורך קטע כביש זה יש כמה מלונות "אקולוגיים". בקרנו באחד מהם, Galapita, כ- 12 ק"מ מדרום לבוטאלה (קל מאוד לפספס את שביל העפר שמוביל אליו). ה"מלון" הוא אוסף של חושות פתוחות, מעבר לנהר בו זורמים מים חומים-אדומים, שעוברים עליו בגשר חבלים מתנדנד. בכל חושה מיטה עם אפיריון, חדר אוכל עשוי מטיט, הכל פרימיטיבי מאד.
בקטאראגמה, 40 ק"מ מדרום לבוטאלה בכביש טוב, יש את אחד מקומפלקסי המקדשים ההינדיים החשובים ביותר במדינה (Maha Devale). מוביל אליו שוק ארוך של דוכנים שבהם מוכרים צלחות עם פירות כמנחה למקדש. מאד צבעוני. קופים, כלבים ופרות מסתובבים חופשי, אנשים טובלים בנהר לפני הכניסה למקדש, הרבה נזירים ונזירות, עצים ועליהם מספרי מכוניות שנתלו שם כבקשה לברכה מהאלים למכונית החדשה. באיזור המקדש אנשים מגיעים עם אגוז קוקוס ולהבה שבוערת בו ומטיחים את האגוז באבן בתוך שטח מגודר קטן. הדרך שבה האגוז מתנפץ רומזת על מזלם והעתיד שלהם. מול המקדש, מעבר לכביש, יש בית הארחה פשוט מאד לעולי הרגל; אפשר לבקר שם.
משם עוד 15 ק"מ לטיסהמהאראמה (נקראת בקיצור טיסה). המלון היחיד הטוב שם הוא Priyankara. העיר הזו קרובה מאד לפארק הלאומי יאלה (שיש בו מלון טוב מאד -; Yala Village). הספארי בפארק, ברכב שטח שצריך להזמין מראש ע"י המדריך, נמשך כארבע שעות ומומלץ לעשות אותו בשעות אחה"צ כדי להצליח, אולי, לראות חיות לפני השקיעה. רואים פילים, ג'מוסים, לטאות, קרוקודיל או שנים וציפורים. כולם מקוים לראות ברדלס (לאופרד) מטייל או נח על עץ, אך הסיכוי לכך קטן.
יום 9: ביום הזה נסענו כמאתיים קילומטרים לאורך החוף הדרומי בכביש טוב אך צר ועמוס. יש לאורכו כמה פינות חמד: במפרץ טאנגלה (Tangala Bay), כ- 70 ק"מ מטיסה, יש חוף חולי נהדר, עם בתי קפה ליד החוף ולידם דקלים, ערסלים וים נהדר. נחנו כאן כשעה. 20 ק"מ מכאן: Dondra. זו הנקודה הדרומית ביותר בסרי לנקה ובה מגדלור גדול. עוד 20 ק"מ ל-Weligama Bay . נכנסנו לחוף הצמוד למלון Weligama Bay Resort. שוב, חוף יפה מאד. באיזור הזה ראינו מקומות בהם יושבים דייגים על מוטות שתקועים בים במרחק 20 מטר מהחוף ודגים (Stilt fishing). הדייג הזה נעשה בעיקר השכם בבוקר ולכן מעט הדייגים שיושבים שם בשעות היום עושים הצגה לתיירים. כשנעצרים לצלם אותם, השותפים שלהם שיושבים בחוף רצים כדי לבקש טיפ. משם 30 ק"מ לעיר הפורטוגזית/הולנדית Galle שנוסדה במאה ה- 16. זו ממש פינת חמד. כדאי מאד להסתובב רגלית לאורך החומות, למגדלור, לסמטאות הקטנות עם המרפסות הקדמיות הדומות לרובע הצרפתי של ניו אורלינס. יש שתי כנסיות עתיקות מהמאה ה- 17. הסתובבנו כאן כמה שעות וגם ישבנו לארוחה קלה במרפסת של מסעדת Rampart Hotel שצופה אל הים.
משם המשכנו 40 ק"מ עד Balapitiya. עשינו סיור בסירת מנוע בלגונה הענקית שבתוך היבשה, שהיא בעצם שפכו של נהר Madhu. הנהר יוצר איים רבים, רובם לא מיושבים. השיט לקח אותנו לתוך סבך של מנגרובים ושיט מהיר בין האיים. בדרך מופיעה בסירה קטנה נערה צעירה עם קופיף כדי להצטלם איתו, מופיע מישהו עם קרוקודיל כדי להצטלם איתו, יש אי קטן ובו משפחה אחת של יצרני קינמון. נמשך כשעה.
יום 10: בבוקר בקרנו בחוות השימור של צבי ים ב- Kosgoda. מדובר על המקום בכל ספר תיירות וכל הטיולים המאורגנים מגיעים הנה, אבל לא שוה את ה- 15 דקות שהביקור נמשך. כמה אקווריומים עלובים ובהם מעט צבי ים, חלקם קטועי גפים. בזבוז זמן מוחלט.
מכאן נסענו לבירה קולומבו. זו נסיעה של כ- 60 ק"מ בכביש צר ועמוס מאד. נמשך כשעתיים. באופן כללי, כדאי לדלג על קולומבו, זו עיר די עלובה למרות, או בגלל, גודלה (2 מיליון תושבים). אנו בכל זאת הגענו לכאן ולכן הנקודות העיקריות שראינו הן: המצודה (Fort) שהיא החלק העתיק של העיר. במרכזה מגדל שעון ומגדלור (לא פעיל) ולידו הבזאר הענק והמזוהם (Pettah). בלב הבזאר נמצא המסגד העתיק והאדום, שאינו נראה כמסגד, ושמו Jami-ul-Aftar. הפארק הלא-כל-כך ירוק לאורך חוף האוקינוס Galle Face Green. הפארק היפה והירוק Viharamahadevi (לשעבר פארק ויקטוריה). שוה לראות את מלון הפאר Cinnamon Grand ולידו קניון קטן ומודרני Crescat Boulevard. מאחוריו נמצא אגם Beira ובו מקדש בודהיסטי על אי קטן. קניון נוסף, גדול מהקודם ומודרני הוא Odel ליד פארק ויקטוריה.
כאן הסתים ביקורנו בסרי לנקה.
כאן הסתים ביקורנו בסרי לנקה.
