סיכום הטיול לויטנאם וקמבודיה המקסימות ונגיעה בסיאול

גילוי נאות:בנוסף לרשימות שרשמתי במהלך הטיול ובנוסף לזיכרונות נעזרתי גם בסיכום הטיול ששלח לנו עפר ערד המדריך/מלווה הקבוצה הדגול והאהוב מחברת פגאסוס, ועל כך תודתי לו. היום הראשון 5/01/12 בשדה התעופה פגשנו את חברי הקבוצה ואת מלווה הקבוצה עופר ארד, המראנו במטוס של חברת התעופה הקוריאנית, מטוס נהדר מרווח ושרות מעל למקובל של צוות המטוס. נחיתת ביניים בשדה התעופה של סיאול שוטטנו בטרמינל המפואר, הצטלמנו עם מקומיים שלרגל חג , נראה לי ראש השנה הבודהיסטי או חג הטת, או ראש השנה שלהם שבויטנאם חוגגים אותו בתאריך ה- 24 לינואר, התלבשו בבגדים מסורתיים כמו סמוראים, היתה לנו הזדמנות גם ללבוש מלבושים מסורתיים ואף הצטלמנו. היום השני 06/01/12 בערב יום שישי נחתנו בהנוי בירת ויטנאם במזג אויר חורפי ושם פגשנו את המדריך המקומי העונה לשם צ'ין, שהוא היה גם חלפן הכספים שלנו, בחור סמפטי שהתברר לנו שהוא גם בעל ידע רב. בדרכנו למלון נחשפנו לתנועה הצפופה בכבישים, עם מאות כלים דו גלגליים ומכוניות כאלה ואחרות וכולם מסתדרים בצורה מדהימה, אני לא ממליץ לנהוג שם, מאד מורכב ומסובך. עוד אנו המומים הגענו למלון עייפים ורצוצים וכמובן מה שרצינו זה רק ללכת לישון. היום השלישי 07/01/12 לאחר ארוחת בוקר לא רעה התחלנו למעשה את הטיול בביקור במקדש "קואן תאן" , כאשר אנו צופים בעיר המתעוררת לחיים , קווי תקשורת וחשמל עם מאות חוטים סבוכים, חנויות רבות והמוני בני אדם ברחובות. המשכנו לסייר על גדות האגם המערבי ולאנדרטת ג'ון מק'קיין שהיה טייס קרב שנפל בויטנאם בשבי ואביו היה אדמירל בצי האמריקני. נסענו מזרחה לאתר שנבחר ב-2011 כאחד משבעת פלאי תבל, "הלונג ביי" . נסיעה של דרך לא ארוכה, כמאה וחמישים ק"מ אך בשל הדרכים הלא מפותחות היא ארכה כחמש שעות. הגענו בצהריים לחוף שבו המתינה לנו סירה שהעבירה אותנו לספינה גדולה יותר עבור הקבוצה שלנו בלבד. זו ספינת עץ עם חדרי שינה נחמדים שבהם יש חלון ושממנו ניתן לצפות בים ובנופים המדהימים . הפלגנו לשייט בין מאות האיונים שבמפרץ המדהים הזה והגענו למקום שבו עברנו לסירת משוטים שהעבירה אותנו דרך מערה לכמו אגם שלחופיו ראינו גם קופים, נוף מעלף . שטנו גם לאי קטן בשם טיטוב, ובו טפסנו כ-412 מדרגות, קצת קשה אבל רוב חברי הקבוצה טפסו, מי מהר יותר ומי לאט יותר, האמת שאין לאן למהר אבל נוף מדהים שחבל לפספס.מקרה מוזר ומצחיק שקרה לנו, פגשנו מכרים מרחובות, משפחת מרגלית שיצאו גם הם לטיול, אך טיול של שלושה זוגות גיסים עם מדריך מקומי בכל איזור. פגשנו אותם במהלך הטיול עוד מספר פעמים, ממש מדהים איך העולם כזה קטן שבמדינות גדולות כאלה אתה פוגש אנשים שבעיר קטנה כמו רחובות אתה לא פוגש ברחוב מספר שנים. בערב כל הספינות כמו שלנו מתארגנות לעגינה באזור יפה מוקף איים שמגנים עלינו מרוחות . לאחר התארגנות בחדרים התאספנו בחדר האוכל של הספינה לארוחת ערב מיוחדת שבה אכלנו כל מיני יצורים שונים ומשונים. לאחר הארוחה עופר היקר שלנו החל בתוכנית הבידור שכללה קריוקי וריקודים, לאחר מעט גישושים החבר'ה הפשירו והחלו לשיר ולרקוד. היה מצחיק ונחמד מאד, כאן למעשה החל גיבוש הקבוצה. היום הרביעי 08/01/12 לאחר ארוחת הבוקר שטנו לאי שבו מערת נטיפים בשם "האנג סונג סוט" יפה אך לא ברמה של מערת הנטיפים שורק שליד בית שמש, חזרה לספינה והמשך שייט בין אלפי האיונים ונסיעה חזרה להאנוי.חלפנו על פני קיר המוזאיקה הגדול בעולם עם סוג של גרפיטי ממוסד שנעשה מאבנים קטנות בצבעים מרהיבים. הפתעה של חברת פגאסוס בדמות נסיעה בריקשות אופניים שנקרות "סייקלו" נהוגות ע"י מקומיים ברחבי העיר העתיקה כאשר זו למעשה ההזדמנות להרגיש די מקרוב את התנועה בכבישים הסואנים של העיר. איך שכולם משתלבים בתנועה, זה ממש מדהים. הריקשות האלה הביאו אותנו אל תיאטרון בובות מסורתי . לאחר ארוחת הערב נסענו אל תחנת הרכבת לנסיעת לילה ולינה לעיר "לאו קאי" שבצפון. הזוגות התחלקו לתאים כשכל שני זוגות בתא, היו גם מספר קטן של זוגות שדרשו תא בודד. לפני השינה התקבצנו כמה חבר'ה בכל תא ספרנו בדיחות והלוצצנו עוד חויה ועוד גיבוש חברתי של הקבוצה הנהדרת. הנסיעה היתה די קשה, הרכבת היא רוסית ישנהעל מסילה מתקופת הצרפתים, כך שהנסיעה היתה די קופצנית וכמעט ולא נרדמנו . היום החמישי 09/01/12 בשעת בוקר מוקדמתהעיראותנו סדרן הרכבת וקבלנו כוס תה, נחמד. ביציאה מהתחנה המתינו לנו מיניבוסים שלקחו אותנו לנסיעהבדרך הררית למלוננו בעיר "סאפא" . מזג האויר היה קר וגשום וכאשר הגענו למלון קבלנו ארוחת בוקר טובה ומייד יצאנו לטייל, כאשר התחנה הראשונה שלנו היא השוק שבו רוב החברים קנו מגפי פלסטיק בסכום של כשלושה או ארבעה דולרים. המשכנו בנסיעה בדרך ההררית כאשר מסביבנו ערפל שהקשה על הראות ועל הצפייה בנופים עד שהגענו למקום שבו ירדנו והתחלנו את הסיור בעמק "המונג הואה" . שם כבר המתינו לנו עשרות ילדים ונערים ואף מספר קטן של נשים צעירות חלקן עם תינוקות על גבן, ומנסים למכור לנו את מרכולתם, כשם קוראים באנגלית,BUYFROMME , כאן גם התחלנו לתת את המתנות שהבאנו מהארץ, עטים, טושים, בלונים, משרוקיות וכדומה ואני הוספתי את כל המוצרים שמקבלים לחדר האמבטיה שבמלון.מבנה העמק ממש מיוחד, טרסות בצורה מדורגת המוצפות במים וחריש עם בופאלו לקראת שתילת האורז, מלמעלה הנוף מדהים, למזלנו גם הערפל החל להתפוגג כך שיכולנו ליהנות מהנוף המדהים נכנסנו לכפר לאו צ'אי שנראה עני מאד התושבים גרים בדלות שלנו נראית נוראית אך הם נראים בריאים ושמחים, יש עוני אך אין רעב, הם נראים בריאים וחזקים. בקרנו גם בכפר טא ואן שבו היו גם מבני אבן, כנראה מבוססים יותר. הדרך היתה בוצית ולעיתים חלקלקה והחברים עזרו זה לזה בדרך נכנסנו למן בית קפה/מסעדה שתינו תה כאשר כל הזמן מצטרפים לשיירה עוד ועוד ילדים ובחורות לנסות למכור את מרכולתם. הגענו לנקודת האיסוף וחזרנו לספא, טיילנו קצת בשוק , הלכנו למנוחת צהריים ושוב נסענו הפעם לכפר טא פין גם כאן הדרך יפה מאד ובכפר נכנסנו לבקר בבית מקומי. הבית בנוי מלוחות וקרשים, כאשר בין החריצים חודרת הרוח ובחדר השינה שהוא הפנימי ביותר ראינו ערימות של שמיכות, כנראה שרק כך הם מתחממים. חזרנו למלון עייפים אך מבסוטים לארוחת ערב טובה ולילה טוב. היום השישי 10/01/12 לאחר ארוחת בוקר מצוינת יצאנו לעבר העיר לאו קאי לשם ביקור בשוק "קוק לי", הדרך מפותלת ויפה ירידות ועליות .לשוק מתקבצים בני ובנות האזור ברובם עם קטנועים ולבושים בלבוש המסורתי, כאן יש להם גם את ההזדמנות להכיר ולזווג זיווגים וכמובן גם לקנות ולמכור. השוק רועש וצבעוני ובו גם מסעדות עם שהגישו ארוחות למקומיים, לנו לא היה אומץ לטעום, נראה מאד מסוכן. פגשנו גם את הזמר שלום חנוך וחלק מחברי הקבוצה אף שוחחו איתו, הוא היה עם בת זוגו בטיול פרטי. איזה עולם קטן. ממרומי השוק ראינו נוף מדהים עם העמק שבו הקימו סכר גדול והמשכנו בדרכנו לשייט מקסים בנהר הצ'אי ובאגם שנוצר עם הקמת הסכר, בדרך חזרה ללאו צ'אי עצרנו במטע תה התרשמנו מהצמחים והמשכנו לעיר לאו קאי שעל הגבול עם סין. הוייטנאמים יכולים עם אישור לעבור את הגבול למשך 24 שעות ללא דרכון לשם ביקור או עסקים, וזה יכול להיות גם אופניים עמוסות בחבילות או כל מה שתחשבו. מאד יפה. בערב נסענו לתחנת הרכבת ובאופן די מפתיע פגשתי את דוד בכר שעובד איתי באותה המחלקה באל-אופ עם רעייתו ועוד זוג חברים שלהם כשהם ממתינים לרכבת שאחרינו, איזה עולם קטן. למזלנו הפעם הקרון שלנו היה הראשון שצמוד לקטר והלילה היה פחות קופצני או שהיינו כל כך עייפים שישנו לא רע בכלל. היום השביעי 11/01/12 לפנות בוקר הגענו להאנוי עדיין לילה אך התנועה די סואנת , עצרנו לביקור בשוק הפרחים העליז והצבעוני, מזכיר את תיאלנד . אספנו את המזוודות שהשארנו במלון הזה ושלא לקחנו לנסיעה לצפון, והמשכנו לביקור במאוזוליאום שבו מונחת גופתו החנוטה של מנהיגם הנערץ הו צ'י מין. בקרנו גם במגורים הצנועים שלו וחדר עבודתו. ראינו את הארמון של המושל הצרפתי של כל הודו סין שכמובן בנוי בסגנון צרפתי, בקרנו באגם שבו הו צ'י מין היה קורא לדגים במחיאות כפיים והאכיל אותם, דבר שהפך למסורת וגם כיום התושבים מאכילים שם את הדגים בצורה שכזו. בחצר ראינו את עצי המנגו שנטעו במיוחד עבור הו בכדי שלא לשכוח את תושבי הדרום ובקרנו בבית הכלונסאות שלו. ראינו את הבונקר והמרפאה הצמודה שלו שבה הוא גם נפטר. בקרנו בפגודת העמוד האחד שהוקדשה לאלת הרחמים. בצהרים נסענו לשדה התעופה לטיסה לעיר הואה ולמעשה עברנו מהצפון למרכז המדינה הארוכה הזו. לאחר הנחיתה פגשנו את המדריך החדש המקומי העונה לשם טיין. טיין מסתבר שהיה זמר אך לא הצליח במקצוע זה וכעת מתפרנס מתיירות, הוא שר לנו מעט, וכמובן שכפי שבקשנו מכל מדריך מקומי גם הוא שר לנו את המנון הקבוצה, "ויטנאם הו צ'י מין, ויטנאם הו צ'י מין". בקרנו בעיר האסורה ובעיר הקיסרית, ראינו את שער הצהרים, אולם הקיסר, התיאטרון והספרייה המלכותית. בקרנו גם בפגודת טיין האו הפעמון המיוחד הענק שבכניסה ואת מכונית האוסטין הכחולה והישנה ששמשה את הנזירים שנסעו לסייגון למחות כנגד רדיפת השלטונות את הבודהיסטים. משם שטנו בנהר הבוסם. היום השמיני 12/01/12 נסיעה לעיר הוי אן כאשר בדרך עצרנו בחווה לגידול אורגניים, למדנו להכין ספרינג רולס ממולא בירקות, הצטלמנו תוך כדי הכנת הרולס ואכלנו ארוחת צהריים טובה והמשכנו להוי אן. ביקרנו במוזיאון העיירה, בגשר היפני העתיק הצטלמנו מכל הכיוונים, בקרנו בבית סיני עתיק (שימו לב שאנחנו בויטנאם),טיילנו לארוך החוף ןהמלונות המפוארים , בערב חזרנו לטיול לילי, שוב פגשנו את חברנו דוד בכר רעייתו החברים, שוב מבלי לקבוע פגישה, כמה שהעולם קטן. היום התשיעי 13/01/12 שטנו על נהר הבון ובקרנו בכפר יצרני ריהוט ומזכרות מעץ, על הדרך ראינו איך מבשלים ראש חזיר בתוך סיר, והמשכנו לעבר העיר דנאנג. בדרך נכנסנו לראות את יצרני פסלי השיש המדהימים. בדנאנג בקור קצר במוזיאון הצ'אם שהם כת חדשה יחסית, מאד יפה ומומלץ לטייל גם בסביבה. משם המשכנו לעיר בון מה טוט, התארחנו בכפר יצרני הקפה עם מדריכנו החדש העונה לשם לונג, אבל הוא מה זה שורט. היום העשירי 14/01/12 נסענו לכפר זון שתושביו נקראים מונג, הכפר שוכן לחוף אגם לק, שם התחלקנו לשתי קבוצות האחת יצאו לטיולעל פילים כולל בתוך הכפר ובתוך האגם והשניה לשייט על סירות קנו ושוב התחלפנו. נחמד מאד. בקרנו בוילה של המלך באו די ובמרכז האתני אקוטון, התארחנו בבקתות שבט אדה, וצפינו במופע פולקלור, לאחר מכן נסענו אל העיר דאלאת. בארוחת הערב חגגנו להילה גרשוני את יום הולדתה. היום האחד עשר 15/01/12 עם בוקר יצאנו לבקר בכנסיית התרנגול, הבית המשוגע שמנסה להחזיר אותנו לטבע, מאד מיוחד ומרשים , הצטלמנו בטרוף ומשם לארמון באו דאי. בקרנו גם בפגודת טויאן היפה ובגנים המרהיבים שבסמוך לה, ולבקשת חברי הקבוצה עלינו לרכבל , חלפנו מעל היער והבטנו את סביבת העיר דאלאת, המשכנו למפלי פראן (בטיול זה לא ראינו הרבה מפלים, כנראה שבתקופה הנוכחית , היבשה אין הרבה מים) המקום יפה הצלטמנו קנינו מתנות ומזכרות ומשם נסענו לשמורת נאם קאט טיין. הגענו לשפת הנהר וחצינו על גבי מעבורת לצד השני ולאחר הליכה קצרה הגענו למתחם המבנים שכללו את המשרדים , המסעדה והמגורים לאורחים, ולאחר ארוחת הערב יצאנו לסיור לילה על גבי משאית , מן סוג של ספארי לילה עם זרקורים לחיפוש בעלי חיים, הבחנו במספר איילים ואיילות שהפרענו להם בעת שלעסו עשב, אך האווירה היתה נעימה מאד. חזרנו למסעדה שבמקום הוצאנו קצת כיבודים מהחדרים, קנינו משקאות והתחלנו בשירה, מעט ריקודים ומשחקי חברה מצחיקים. זה היה עוד סוג של גיבוש חברתי, ממש הנאה מושלמת. לכשהתעייפנו פנינו אל החדרים, שהם לא הליגה הראשונה של המלונות שהורגלנו להם, אבל ככה זה בספארי, יותר טוב מאוהלים, והיו שם כאלה. בחדרים לפחותיש שרותין ומקלחת, מזגן, כילת רשת להגנה מהיתושים, וגם התמרחנו בחומר דוחה יתושים וכך עברנו את הלילה בשלום. על הקירות טיילו סממיות ענקיות אך לא מזיקות. היום השנים עשר 16/01/12 התעוררנו לבוקר יפה ויצאנו לסיור על משאית הספארי ואח"כ רגלית בתוך הג'ונגל היפה עם העצים המיוחדים והרחבים בצורה מאד מיוחדת, הם לא עגולים אלא רחבים בצורת וילון . הגענו גם לשפת הנהר שבו זרימת מים חלשה אך הנהר והסלעים שבו יפים מאד. בסיום נסענו לעבר סייגון היא הו צ'י מין סיטי. בהגיענו לעיר בבית הדואר ובקתדרלת נוטר דאם. בקרנו במוזיאון לפשעי המלחמה האמריקאית, באמת מלחמה מיותרת שגרמה להרג של מיליוני בני אדם, נכויות ולידה של דורות של אינוולידים שאומרים שזה כתוצאה מהרעלים שהאמריקאים פיזרו בג'ונגלים לשם גילוי לוחמי הוויטקונג אך החומרים חילחלו למי התהום וכך חלו התושבים ונולדו להם ילדים רבים עם נכויות קשות. ראינו שם מטוסים, טנקים וכלי נשק שנפלו בידי הצפון בעת שהאמריקאים נטשו את הדרום. לאחר מכן בקרנו בשער ארמון השלטון הדרומי לשעבר שנקרא גם ארמון האיחוד וסיור רגלי במרכז העיר. עיר סואנת שממש סכנת נפשות לחצות כביש אך אנשים מקסימים וחביבים. את ארוחת הערב סעדנו במסעדת גן פתוחה על גדת נהר סייגון כשחבורות זמרים ורקדנים מנעימים לנו את הזמן. היום השלושה עשר 17/01/12 בבוקר נסענו לעבר מחוז טאי נין ובקרנו באזור קו צ'י ושם צפינו בסרט שתאר את המלחמה, סיירנו בתוך הג'ונגל נכנסנו למחילות שנחפרו ושימשו את לוחמי הוויטקונג, ראינו שם חדרי תדרוך, מרפאהמטבח ועוד. שמענו איך התנהלו חייהם במקום. ראינו כיצד יוצרו נעליים וסנדלים מצמיגי מכוניות כפי שיוצרו בתקופת המלחמה, כבדו אותנו בירק מדהים וטעים בשם טיופקה, מסתבר שיש כמותו גם בארץ אך לי זו היתה טעימה ראשונה, ואני ממש התלהבתי. מומלץ בחום. משם נסענו לעיר תאי נין ובקרנו במרכז הרוחני של דת הקא ודאיי. סיירנו במקדש שבו מוטיבים מהאיסלם, הנצרות והבודהיזם. ממש יפה מאד. משם נענו למפעל הלכה וראינו איך אנשים מוגבלים (ברובם) מייצרים חפצי אומנות המקושטים בקליפות ביצים ובצדף הפנינה. יפים מאד אך גם לא זולים. היום הארבעה עשר 18/01/12 עם בוקר נסענו לפגודת "טיין האו" שברובע הסיני, התרשמנו מאלפי פסלי החרסינה ומטקסי הברכות וגרוש הרוע, וחברתנו לקבוצה שלומית שחר אף התנדבה להדליק מין קישוט למען הקבוצה לקבלת ברכות לטיול מהנה ובטוח. המקום נחשב לביתם של אל הכסף ומגיד העתידות. משם המשכנו לשוק הסיני, אני לא חשתי בהבדל, כולם מלוכסנים בצורה כזו או אחרת. משם המשכנו לסיור בדלתא של המקונג. למי שלא יודע הנהר מתחיל היכן שהוא בהרי סין, ממשיך לתאילנד, לאוס קמבודיה ובסופו מגיע לויטנאם ונשפך לים סין. נסענו לעיר מיי תו ושם עלינו על סירה ושטנו באחד משלוחותיו של המקונג כשאנחנו עוברים בין תעלות כאלה ואחרות כשמנגרובים, ועצי קוקוס משני הצדדים. הגענו לביקור במפעל לייצור סוכריות ומוצרים שונים מקוקוס. המשכנו בנסיעה בכרכרות/עגלות סוסים והגענו לביקור נוסף בחוות דבורים. משם שטנו בסירות משוטים כשחלקנו אף משיטים וחותרים בקצב יפה מאד. בסיום הגענו לעיר קאן טו, סיירנו קצת בעיר וחזרה לארוחת ערב במלון. היום החמישה עשר 19/01/12 יצאנו לשוק הצף האמיתי והגדול ביותר שבדלתא, שמו קאי רנג. מה שאנשים מכירים מתאילנד זה כלום לעומת מה שיש כאן. ראינו סירות משוטים עם זקנות שמוכרות את מרכולתן, מארוחות קטנות עבור לסירות גדולות העמוסות באבטיחים, או בפומלות או פירות וירקות כאלה ואחרים, וכולם מוכרים לכולם, אפילו סירת תחנת דלק, ממש מדהים,ממש אמיתי. אם אני זוכר נכון כאן גם קבלנו בהפתעה פרוסות של אננס טרי שנחתך ממש בפנינו, מרחוק נראה כמו קלחים של תירס. טעים ומרענן. חזרנו לעיר ונכנסנו איך לא בשוק המקומי. משם המשכנו בשיט בנהר המקונג לעבר הגבול עם קמבודיה לעבר העיר צ'או דוק. בקרנו במקדש בה צואה שו שם נמצא פסל הקדושהשהיה על ההר והורד אל המקום הזה, אחר הצהריים בקרנו בבית גידול דגים שהם למעשה בתים צפים על כלונסאות ושיש בהם כלובים שבהם מגדלים את הדגים ובקרנו בכפר שבט הצ'אם שהם מוסלמים אך לא ערבים שאינם יודעים על הסכסוך הישראלי ערבי. ירדנו ועברנו על גשרון רעוע עד לכניסה לכפר, ובבתים הראשונים ראינו סימונים של גובה פני המים שהגיעו והציפו את האזור המים הגיעו עד לגובה של 2.5 מ' נגרמו נזקים כבדים ואף היו הרוגים. משם המשכנו על גישרונים נוספים עד לרחוב הראשי שלהכפר ונכנסנו לחצר המסגד הכחול לבן שלהם. לצערנו לא ניתן היה להכנס למסגד, אך במרפסת ראינו את עץ החיים מאבי אדם עבור לשמות שלא זיהינו אך היו גם כאלה שזיהינו, כמו מתושלח, חם, יפת, דוד, שלמה (סולימן) וכך הלאה, וכל זה כתוב באותיות ערביות ולטיניות. מאד מעניין . בערב נפרדנו ממדריכנו לונג. היום השישה עשר 20/01/12 המלון שלנו שכן על גדת המקונג, וממש בחופו המתינה לנו סירה גדולה ומהירה שלקחה אותנו לנסיעה לפנום פן בירת קמבודיה. לא להאמין עד כמה שהנהר הזה גדול לעיתים חושבים ששטים באיזה אגם ענק או אף בים. לאחר זמן מה של שייט בנהר, עצרנו בתחנת גבול ויטנמית עצרנו לזמן מה כאשר גברת קטנה עזרה לנו בבירוקרטיה המקומית ולאחר מכן גם בתחנת הגבול הקמבודית. למזלנו היינו הראשונים כך שלא היה לחץ, אך כשעלינו לסירה להמשך הדרך ראינו כבר את הסירות הנוספות שהגיעו עם מאות אנשים. מזל. בדרך הבחנו בבתי המקומיים, אם בבתים צפים ואם ביבשה נופים יפים מאד. השייט הזה ארך כחמש שעות ושבמהלכו קבלנו ארוחה קלה ושתיה. הגענו לפנום פן כשהשמש הלוהטת מכה בראשנו עד כדי כך שבנוסף לכובעים פתחנו גם את המטריות. לאחר התארגנו קלה פגשנו את המדריך המקומי האנג עלינו לאוטובוס והתחלנו את הסיור בעיר. כאן לא ראינו את אלפי הקטנועים שהורגלנו לראות בערי ויטנאם, כאן קצת יותר רגוע עם מעט אנשים ברחובות (אולי בגלל החום הכבד ? )אך נקי ויפה. תחנתנו הראשונה בבית הספר שהחמר רוז' הפכו לבית כלא שנקרא בעבר S21 . זה היה מתקן כליאה ועינויים שממש קשה להאמין איך בני אותו עם עינו ורצחו את בני עמם. בכניסה עמדו אנשים עם נכויות כאלה ואחרות שבקשו נדבות ממש קשה לצפיה. בחצר המתקן פגשנו אדם שהוא מהשורדים הבודדים שעדיין חי ושיכול לספר ממקור ראשון את שעבר עליהם במקום זה מידיהם של נאמניו של פול פוט. המשכנו לארמון המלך המדהים, כאן יש ללבוש בגדים צנועים, חולצות עם שרוולים ומכנסיים שמגיעות עד הברך, בקרנו גם בפגודת הכסף היפה. בערב שטנו על ספינה גדולה למפגש הנהרות , המקונג העליון והתחתון (טונלה סאפ והבאסאכ) שיש תקופות בשנה שהזרם משתנה בהתאם לכמויות המים שמגיעים לשם. עופר היקר הקרין לנו במהלך הנסיעה באוטובוס סרט דוקומנטרי של מעלליו של פול פוט שרצח שני מליון מבני עמו. ממש נורא ואיום. היום השבעה עשר 21/01/12 יצאנו לבקר ולערוך קניות בשוק הרוסי של פנום פן, זה מבוך של מאות דוכנים וחנויות כאלה ואחרים כשהמעבר ביניהם לעיתים כה צר שרק אדם אחד יכול בקושי לעבור. האנשים נחמדים מאד ומציעים לנו את הסחורות שהם מוכרים. קניתי שם זוג אחד של נעלי קרוקס במחיר מצחיק של 6 דולר, חבל שלא קניתי עוד, היום אני נהנה מהם מאד. קנינו חולצות עם הכתובת SAMESAMEBUT DIFRENT גם במחיר מצחיק. יהודית קנתה שמלה יפה ובערב כבר לבשה אותה. משם המשכנו לסיאם ריפ שהיא גולת הכותרת של הביקור בקמבודיה. הדרך ארוכה ויש כאלה שיגידו גם מיגעת, קפיצות וטלטולים בין כפרים לאורך נהר הטונלה סאפ. בשלב מסוים עצרנו בכפר העכבישים רוכלים מכל הגילאים הציעו לנו לקנות מתנות, עכבישים, צפרדעים ממולאות, ועוד חרקים משונים למאכל. לא היה משוגע אחד או אמיץ אחד שיקנה, הסתפקנו בפירות אקזוטיים. המשכנו לעבר גשר קמפונג הארוךשנבנה ע"י המלך ג'יאווראמאן השביעי שנשמר כמעט אלף שנה ובמצב טוב אך כעת אסור למכוניות לעבור עליו. בערב הגענו לסיאם ריאפ כשאנחנו רואים עיר מתפתחת בצעדי ענק, בתי מלון מפוארים מוקמים, הרחובות יפים ונקיים, רואים שהעם הזה הבחין שעתידו בתיירות. לאחר ארוחת הערב יצאנו על גבי טוקטוקים לאזור הבארים היפה והשוקק וממנו גם אל השוק. אני עשיתי פדיקור רגליים ע"י דגים קטנים. יושבים על מעקה של בריכה למשך כמה זמן שרוצים ומשלמים, לא תאמינו , רק שני דולרים אמריקאים. חוויה נהדרת, שווה לעשות. התברר שלמדריך המקומי שלנו יש בשוק הזה חנות, חלק מהחברים קנו אצלו. המדריך החמוד הזה שיודע מספר מילים בעברית ספר לנו שאשתו עומדת ללדת ולמחרת היום התבשרנו שבלילה היא ילדה בן חמוד. אספנו קצת כסף ונתנו לו מתנה ללידה. היום השמונה עשר 22/01/12 היום הזה הוא יום ביקור במקדשי אנגקור. התחלנו מהשער הדרומי של אנגקור טום שם ראינו את הגשר המחבר את העיר מעל לחפיר המים ומשני צדדיו האלים והשדים אוחזים בנחש כדי לסובב את ההר באוקיאנוס החלב כדי לחבוץ אותו ולהופכו לגבינה ? אמונות של המקומיים. טיילנו לאורך קירות מקדש הבאיון ושמענו את הסיפורים אודות תגליפי האבן המתארים את המלחמות אנגקור צ'אם, את חיי היום יום ועיטורי האפסרות-הרקדניות, טיילנו בין 54 המגדלים אשר בכל אחד מהם ארבעה פרצופים. ישנו מקום שבו יש אפשרות להצטלם אף מול אף של אחד הארמונות, משעשע. המשכנו לאורך השביל עד טרסת הפילים, שכאן נהגו לעלות לטרסה ולטפס על פילים. המשכנו למקדש טה פרום, שלא נגעו בו והשאירו אותו בדיוק כפי שהתגלה. ראינו את מסדרונות המקדש המכוסים בתגליפים, את האבנים שנפלו ואת העצים הענקיים ששורשיהם מחבקים וחודרים לתוך האבנים, ממש כמו תמנון שחובק טרף. מ ד ה י ם !בסיום קבלנו עוד פינוק של הפתעה, עליה על כדור פורח אך כזה שמתמלא בהליום והוא קשור לקרקע ומרומם לגובה של כמאה וחמישים מטר בהערכה שלי, התצפית מלמעלה ממש מדהימה, הנוף שרואים מזכיר את אפריקה רק שכאן חסרו לנו פילים, ג'ירפות וזברות. שוב תודה לחברת פגאסוס. למטה שתינו מיצי פירות שהוכן לפי תמהיל של הלקוחות שבקשו מאיזה תערובת של פירות יכינו את המשקה. אחר הצהריים בקרנו במקדש הגדול בעולם אנגקור ואט, ואם אני לא מתבלבל בין שמות המקדשים אז כאן ויתרנו על הטיפוס לראש המגדל עם המדרגות התלולות וזאת בשל התור הענק, הסתפקנו בתמונות שצילמנו כאילו טפסנו למעלה. בערב יצאנו לארוחת ערב במסעדה ענקית שבה הרעיון הוא "אכול כפי יכולתך" , האוכל לא מי יודע מה, אבל רעבים לא יצאנו, יש מבחר ענק וכמויות בלתי נתפסות, את הארוחה הנעימו לנו במופע פולקלור מקומי של שירים וריקודים. היום התשעה עשר 23/01/12 נסענו לביקור במקש באנטי סריי, מקדש יפה ועתיק בין כמה מאות שנים עם תגליפים יפים ומיוחדים, עלינו על סירה ושטנו באגם טונלה סאפ ראינו את כפרי הדייגים הצפים על פני המים, ולסיום עוד פינוק בהפתעה של חברת פגאסוס מסאג' רגליים, FOOTMASAG . כאשר אינו את השלט בכניסה למקום מספר בנות חברות הקבוצה התנפלו בחיבוקים ונשיקות על עפר החמוד שהיה משועשע מהתגובה שלהן, וכדי שלא להעליב אותו שרק הנשים מוקירות את פועלו, קפצתי גם אני עליו וחבקתי אותו בחום, המקומיות נקרעו מצחוק. התחלקנו למספר חדרים גדולים כולנו שוכבים על מזרנים ובנות צעירות מפנקות אותנו. סוג המסאג' הזה הוא כזה שמפשילים את המכנס ומקבלים מסא'ג מכפות הרגליים ועד הברכיים, חצי שעה של פינוק. בלילה יצאנו לטיסה לעבר סיאול בירת דרום קוריאה. היום העשרים 24/01/12 בערך בשעה שש בבוקר נחתנו לטמפרטורה של מינוס 11 מעלות !! ממש שוק (הלם) טרמי, מהחום של קמבודיה ליפול לטמפרטורה מקפיאה שכזו זו עוד חוויה. כאן כבר לא רואים טוקטוקים או קטנועים, ממש התאבדות להשתמש בכלים כאלה בטמפרטורה שכזו. בתאריך זה יש למקומיים חג, כך שבנוסף לטמפרטורות הנמוכותזו עוד סיבה שהרחובות ריקים מאדם. רק בשעה שבע וחצי בבוקר השמש מתחילה לבצבץ, אך זו שמש רמאית, קור אימים. הביגוד הספיק אך חלקי הפנים החשופים ממש קפאו מקור, כדאי לקנות מגיני פנים, ראינו את הגשרים הגדולים והרבים המקשרים בין חלקי העיר.כשהגענו למרכז העיר הדבר הראשון שעשינו היה להיכנס למסעדה קנינו מאכלים ושתייה חמה. ראינו את הנהר שהעיר נבנתה מעליו את ארמון המלך ואת הפגודה. ראינו את בית הנשיא בעל הגג הכחול ולאחר ביקור באזור הקניות נסענו בחזרה לשדה התעופה. אגב, התוספת של הביקור בסיאול בסך של 42 דולר לאדם לא כל כך הצדיקה, אך לא באשמת חברת פגאסוס אלא בשל מזג האוויר הקפוא שפגם בהנאה. בקרנו מן גן שבו יש מבנים שתארו את צורת החיים העתיקה של הקוראנים, בחצרות שחקו במשחקים מסורתיים, כגון הטלת חיצים, סיבוב פורפרות ועוד. לאחר טיסה מתישה נחתנו בשעה 20:30 לערך בנתב"ג . כך הסתיים טיולנו הנהדר ושוב תודה מקרב לב לעפר ארד מחברת פגאסוס, ותודה לכל המשתתפים בקבוצה המדהימה של אנשים מקסימים שהיה לנו העונג להיות במחיצתם בטיול הזה. הרגשנו ממש כמו משפחה, ולראיה , לא היו מריבות, לא היו איחורים וכאשר נפרדנו בשדה התעופה התחבקנו והתנשקנו עם כולם. בעת כתיבת מילים אלה כבר נקבע מועד למסיבת ריקודים בגן שמואל ומועד נוסף למפגש קבוצה בקיבוץ מעברות, קיבוצם של דוד ועדה הראל. חזק חזק ונתחזק. כתב וסיכם, שלמה מורנו רחובות