יצאנו, 2 זוגות בגימלאות לטיול בחבל קמפניה לטיולי כוכב שמרכזם סורנטו. הטיסה הנחיתה אותנו ברומא. היו שתי אפשרויות, או בתחבורה ציבורית להגיע משדה התעופה לטרמיני כשעה, לאחר מכן לעלות על רכבת רצוי מהירה לנאפולי, משם לעבור לרכבת הפרברים כדי להגיע למסוף בסורנטו ואז להגיע למלון ברגל עם המזוודות או במונית. אפשרות שניה בה בחרנו היא להתקשר מהארץ לחברת הסעות ולהזמין רכב ישיר מהשדה למלון בסורנטו. אמנם יש הבדל במחיר של כ60 ארו לאדם, אבל חוסכים זמן וכוחות. הואן 370 ארו. בחרנו בחברה בשם ROME AIRPORT TRANSFERS ששלחה אלינו את דאריו הנהג עם מיני ואן מרווח וכך אף עצרנו בדרך במסעדת דרכים לארוחה קלה. סורנטו עיר חמודה מאוד, נקיה ומסבירת פנים. הגענו למלון שהוזמן מראש ULISSE. המקום נקי, שקט ללא רעש והמולה, מרווח, צוות מסביר פנים וממוקם בעיר עם גישה נוחה למרכז בסמוך ל ויה איטליה. חשוב למי שמתקשה בהליכה מכיון שבתי המלון בראשי הצוקים עם נוף לים מצריכים טיפוס או מונית בכל יציאה מהמלון. מהמלון יוצאים ברגל מיד שמאלה לרחוב פואורו המכיל חנויות לרוב ומקביל לויה איטליה. חנויות רבות לתיקי עור יפהפיים, בגדי פשתן וכמובן מזכרות.
ביום הראשון 4.4 פתחנו בהליכה לכיוון כיכר טאסו. הצצנו משמאל למטה על הכבישים המוליכים לים ועל התיירים שיורדים מספר עצום של מדרגות על מנת להגיע אליהם. המשכנו ל ויה קוראלה ושם נכנסנו לפאצו קוראלה לראות את אוסף האמנות ועבודות היד היפות מהמאות ה18 וה 19 של אצילים אספנים שגרו בו. מהקומה השניה רואים את הים. קרוב לכיכר בצד המנוגד לים שווה להציץ על הקניון הפעור בלב העיר והבתוכו טחנת קמח עתיקה נטושה.
ביום השני 5.5 נסענו לקאפרי. בחרנו להאסף עי שאטל לנמל ומשם להצטרף לתיירים נוספים לספינה המכילה כ60 נוסעים. טוב עשינו מכיון שהים לא היה ממש שקט וכך ניצלנו מבחילות. אפילו המערה הכחולה היתה סגורה עקב כך. אבל פנינו היו מועדות לאי עצמו. הצופר היה סיבוב שלם מסביב לאי המרשים הזה שכולו צוקים מזדקרים לגובה רב ובתוכו מערות. ספינתנו עברה גם בתוך המעבר הקשתי באחד מ 3 הסלעים המזדקרים מהמים. כשמגיעים למעגן יש תור ארוך לאוטובוס הקטן המקומי כדי לעלות לישוב עצמו ובעלי כושר טוב יכולים לטפס. בעלי לב חזק יכולים לקחת מונית 25 ארו, מקומית פתוחת גג, ללא חגורות ביטחון אבל עם נהג איטלקי מטורזן בעל ביטחון שיסיע אתכם במהירות בכביש הצר הפתלתל הדו סתרי עד לקאפרי. שם יש אפשרויות מספר לטיולים בעיקר להגיע לוילות שונות של מפורסמי עבר ומהן לזכות בנופים עוצרי נשימה לכיוון הים. בחרנו בוילה אוגוסטוס קרופס) ואכן הגינה יפה מאוד והנוף מלמעלה לא מאכזב. המשכנו באוטובוס מקומי עמוס לעייפה לאנה קאפרי עיירונת חמודה ומאוד מתויירת משם יש את נקודת התצפית הגבוהה ביותר באי.
ביום השלישי 6.4 נסענו לנאפולי. מומלץ לקחת מטרו מכיכר גאריבלדי שם עוצרת רכבת הפרברים, ולנסוע תחנה אחת עד הרובע העתיק. אנחנו התחממנו, תרתי משמע ואיבדנו כוחות. מה גם שהמסעדות היו מלאות ונאלצנו להמתין. נאפולי מלאת שכיות חמדה של העבר אבל היות וזו עיר עניה מאוד ארמונות רבים הופכים לבתי דירות מוזנחים ממנה תלויים חבלי כביסה עם תלבושת אחידה, סדינים ועוד.הדואומו מאוד מרשים וכן מנזר סנטה קיארה, כמו המוזיאון הארכאולוגי ועוד. אבל לא הקדשנו לנאפולי זמן רב וחזרנו דרך תחנת דנטה של המטרו לכיכר גאריבלדי לרכבת.
היום הרביעי הוקדש סוף סוף לחוף אמאלפי. האוטובוס הנוסע לכל העיירות בחוף אמאלפי יוצא ממתחם הרכבת. ויוצא כל 30 דקות. צריך להצטייד בכרטיס מראש, ואם אפשר לא לנסוע לשם בסופי שבוע. למרות שהיינו בתחילת אפריל היה תור ענק של תיירים. לשמחתנו היה כרטיסן לפני האוטובוס והוא החיש את הפעולה. הכרטיס 12 ארו תקף ליום שלם ןמגיע לכל המקומות שרוצים להגיע מכיון שממילא יש בעיות חניה ובתוך הישובים הולכים ברגל. התחלנו בפוזיטאנו המרשימה כי צוקיה התלולים ועליהם בתים ממש יורדים בחדות למים. לצאת לכיוון שמאל כשהים לשמאלינו, אפשר לטייל למטה ברחוב המתפתל ולרדת לחוף המסודר עם שורות של כיסאות כחולים, או לעלות לגובה העיר ולהתפעל איך אנשים מסוגלים לעלות כל כך הרבה מדרגות בכל פעם שהם מגיעים הביתה. לקחנו אוטובוס מקומי לעשות סיבוב שלם ולהתרשם איך חיים התושבים. עבורינו המראה מרהיב. המשכנו באוטובוס האיזורי לאמאלפי.הדרך עוצרת נשימה ביופיה. צוקי ענק ירוקים או חשופים נושקים למים ומגלים מפרצונים יפים. על הצוקים משובצים בתים, מה שמגביר את הפליאה, והכביש היחיד הצר המתפתל, דו סתרי...צריך להיות נהג מיומן מאוד ולדעת את החוקים הלא כתובים של התנהגות בכבישים האלה ותמיד להתכונן לוספה או אופנוע שיעקפו במהירות אל קולית.
מגיעים לאמאלפי ומיד בכיכר הראשית מקבל את פנינו הדואומו הייחודי בסגנון מורי ערבי. המשכנו ברחוב הראשי ולאחר כקילומטר הגענו לבית החרושת העתיק ביותר באירופה לנייר.
המכונות מעץ נשארו שלמות מימי הביניים. מאוד התלהבנו. משוטטים בסימטאות, אוכלים במסעדות ומקנחים בגלידה.לאמאלפי ולאורך הדרך רואים על פסגות הצוקים שרידי מבצרים עתיקים. כשממשיכים בדרך הים דרומה מגיעים למה שהיה מנזר סנט פרנציסקוס מאסיסי שהגיע לאיזור למצוא את עצמותיו של השליח אנדריאה בשנת 1212. במאה ה19 הבנין נרכש עי משפחה שהפכה אותו לאכסניה. בסוף המאה ה19 התאכסנו בה אריק איבסן, ו ב1880 ואגנר. חזרנו למרכז והמשכנו לשוטט בסימטאות שהן בעצם חיבורים שקושרים את הבתים שרובם נבנו במנותק אחד מהשני. לצערנו לא המשכנו עד רבלו כי התחיל להחשיך. את הבלאגן האיטלקי חשנו על בשרינו כשחיפשנו את האוטובוס החוזר לסורנטו. התחנה אינה מסומנת והצטבר המון רב שעמד מפוזר ותמהה איפה התחנה ומתי יגיע האוטובוס. מפקח מקומי צעק על התיירים במקום לדאוג לשילוט שהיה מונע את כל זה. אבל זו איטליה. באוטובוס עמוס המסתרך בהתפתלויות הגענו חזרה לסורנטו.
ביום הרביעי 8.4. בילינו יום נינוח בסורנטו. קצת לפני הכיכר פנינו שמאלה והגענו למרפסת תצפית על המרינה פיקולו. שוב, נוף יפהפה ולמטה על מזח מעץ היה משטח שיזוף וכמה אנשים אמיצים אף קפצו למים לשחות למרות שהיה יום נעים וקריר. התלהבנו מאוד ממנזר סן פרנציסקו שהיתה בו תערוכת צילום יפהפיה של הצלם רפאלה סלנטאנו יליד סורנטו. המשכנו לטייל ברחובות ובסימטאות, טעמנו וקנינו לימונצלו, אכלנו במעסעדה טובה RISTORANTE LE GRAZIE PIZZERIA שמשכה את אוזנינו במוסיקה הנאפוליטנית שהשמיעה. כאן המקום להגיד שאף פעם לא התאכזנו מהאוכל. הפיצות בכל האיזור הן גאוות המקום, שלא כמו ברומא או צפונה, והן הספציאליטה של הדרומיים. פסטות ואוכל ים מופלאים וגם הבשר הוכן כהלכה. בין הערביים ירדנו למרינה גרנדה של הדייגים. כולה משובצת במסעדות ים. רואים שם גם את שרידי החומה מתקופת היוונים ויש כנסיה קטנה וחמודה וכמובן מהעבר השני של המפרץ את הר וזוב המתנשא מעל נאפולי. נהנו מהאוכל ומהקינוחים. לקינוח הזמנתי עוגת באבה כמו סברינה ללא הקצפת ועם תותים קטנים לקישוט. יאאאמי.
למחרת , יום שני בשבוע, הועלתה הצעה שניסע לשוק איכרים בפיאנו די סורנטו. אין חוויות מיוחדות, ולא ראינו שוק אוכל או ירקות ופירות. ייתכן שהגענו מאוחר מדי. השוק דומה לשוק רמלה לוד אבל התלהבנו מהמבנה המתוחכם של המשאיות שמתפרקות והופכות לדוכנים עם גג ועם סחורה רבה שמאופסנת בצפיפות יעילה בתוכן. בערב יצאנו למסעדה שוב במרינה גרנדה שאינה רחוקה מהמלון שלנו. הפעם באו לאסוף אותנו מטעם המסעדה בניי סנטה אנא שנמצאת על מזח באותו נמל.
היום האחרון: פומפיי.
יצאנו שוב מסורנטו ברכבת הפרברים לכיוון נאפולי CURCUMVESUVIANA. קונים מראש כרטיסים בקופת הרכבת. הנסיעה לפומפיי עורכת כחצי שעה 2.40 ארו לאדם. ברכבת נהנים מטרנטלות ומוסיקה מקפיצה מקומית של נגנים העוברים מקרון לקרון. אז מה אם זה בשביל הפרנסה? זה עושה לכולם כיף. כשיורדים יש לפנות מיד ימינה לקופות האתר ולא להתפתות למשרד מטעה שמפתה בכך שלא צריך לעמוד בקופות הרשמיות, גובה עמלה ומה שהכי מרגיז זה אחרי שעמדת אצלם בטעות בתור הם מקבלים רק כסף מזומן. לכו ימינה ישר לקופות הרשמיות ואפילו אם התור ארוך מאוד הוא מתקצר די מהר. בררו אם ניתן לקנות מראש כרטיסים באינטרנט. ניתן להוריד אפליקציה של פומפיי www.popeiitouch.co בגוגל פליי וב אפ סטור של אפל . יש שם מפה אינטראקטיבית למשוטטים במקום. האתר גדול ומעניין ביותר. לא לוותר על מרכז המבקרים מיד בכניסה מצד ימין. רצוי להצטייד בשתיה ובסנדויצים כי הצפיפות במזנון היחיד גדולה. התברכנו במזג אויר טוב אבל מומלץ מאוד להגיע עם כיסוי ראש ולא להגיע בעונה הבוערת של הקיץ כי הצפיפות בלתי נסבלת. ההצעה זו תופסת לכלל איטליה בעיקר לאיזורים הדרומיים. רצוילהגיע בתחילת האביב או בסתיו. אחרי הצהרים הזמנו מהמלון שוב מונית שתחזיר אותנו לפיומוצינו. הטיול היה מהנה מאוד ולא מעייף. עשינו אותו בנחת ובלי לחץ.
