יצאנו אני (59) ובני (24) לטיול תרמילאים בהרי רילה. 5 ימים ברוטו שמתוכם היום הראשון הוקדש להגעה מהארץ לנקודת היציאה והיום האחרון לחזרה מנקודת הסיום ארצה. נטו הטרק היה 3 ימים.
המועד – שבוע שלישי של ספטמבר 2015.
ערך המטבע המקומי – לבה כ-2.25 ₪, מומלץ להחליף בשדה תעופה רק סכום קטן ולבצע המרה בסופיה. הערך גבוה יותר, (הערך הגבוה ביותר קיבלנו במשיכה בכרטיס אשראי במכשירי הכספומטים).
סה"כ עלות כל הטיול לשנינו 250 יורו (כ-4.4 ₪ ליורו) לא כולל את כרטיסי הטיסה.
הצטיידנו כבר בארץ במפת שבילים של הרי רילה ק.מ. 1:50,000.
חשוב לדעת שכמעט כל הבולגרים המבוגרים לא יודעים מילה באנגלית, גם אלו שעובדים עם תיירים כנהגי מוניות, מלצרים, מארחים בבקתות וכ"ד. זה מאוד מאתגר ולפעמים מתסכל בכל הקשור למידע והבנה.
יום ראשון – הגעה לתחילת מסלול.
מהארץ טסנו לסופיה, הגענו בבוקר.
תחילת המסלול שקבענו היה מנזר רילה ( - RILA MONASTERYמסומן במפה מצורפת כמספר 1).
מסופיה יש להגיע לעירה הקרובה למנזר שנקראת בלגווגראד (BLAGOEVGRAD) כ-100 ק"מ דרומית לסופיה.
אנחנו התברברנו קצת ולבסוף לקחנו מונית בעלות של 50 יורו, יקר ומיותר. ניתן לקחת רכבת או אוטובוס בעלות של כ-8 לבה לאדם (זאת למדנו בדרך חזרה).
בבלגווראד ערכנו קניות בסופרמרקט ומשם יצאנו במונית למנזר רילה. סיכמנו עם הנהג על 20 לבה וכשהגענו הוא דרש 20 לבה לאדם. טריק מוכר של נהגי המוניות, לבסוף וכפשרה שילמנו 25 לבה. (מומלץ לפני הנסיעה לצייר להם על דף את מספר הנוסעים בעיגול ולציין ליד את המחיר המוסכם לכולם).
מנזר רילה
מנזר רילה מעוטר בצבעי שחור ולבן ומדהים ביופיו, המנזר הוא מבנה מרובע ענק עם חצר פנימית גדולה שבמרכזה כנסיה יפה.
ניתן ללון במנזר בעלות של 50 לבה לחדר ללא מקלחת ושירותים. כ-100 מטר משם לכיוון מזרח יש מלון קטן שבו ישנו בעלות זהה בחדר מסודר עם מקלחת ושירותים.
במקום יש 2 מסעדות. בערב אכלנו באחת ארוחה בשרית טובה בעלות של כ-30 לבה לשנינו.
בבוקר אכלנו בשנייה ארוחת בוקר טובה בעלות של כ-18 לבה לשנינו.
יום שני – תחילת הטרק.
תכננו להתחיל את המסלול מתחילת השביל הירוק (מסומן במפה מס' 2) ומרוחק כ-5 ק"מ מזרחית למנזר על הכביש הצהוב.
לאחר המתנה ארוכה לטרמפ שלא הגיע כיוון שאף אחד כמעט לא נוסע על הכביש הזה שילמנו כ-10 לבה לפועלים מקומיים שעבדו שם עבור ההקפצה ברכבם.
תחילת ההליכה בשביל הירוק בעליה תלולה בתוך יער, בסוף העלייה עוברים ליד אגם שבמקרה שלנו היה יבש, בהמשך פלג מים ליווה אותנו עד לבקתת קובילינו בראנישט (KOBILINO BRANISHTE - מסומנת במפה מס' 3). הבקתה לא מאוישת אולם יש בה מיטות, מזרונים, שמיכות, אח וכל מה שצריך בכדי למצוא מחסה מגשם או ללינת לילה. אנחנו לא התעכבנו והמשכנו בשביל האדום מערבה. הדרך מטפסת בהר בהתחלה בעליה נוחה ומתונה ובהמשך בעליה תלולה. דרך יפה ועוברת ליד אגמונים קטנים ופלגי מים רבים. לאחר הליכה של 7 שעות מתחילת המסלול הירוק (הכוללת בתוכה 2 הפסקות של כ-30 דקות) הגענו לבקתה ללא שם הנמצאת במפגש השבילים האדום והכחול (מסומנת במפה מס' 4). גם זו בקתה לא מאוישת וללא חשמל ומים אך מאובזרת יותר מקודמתה ומתוחזקת באופן מדהים. השעה הייתה כבר 16:30 הראות לקויה, אנו בתוך ענן וגשם קל ירד. החלטנו להישאר בבקתה ללינת לילה. מדהים, תחושה שאנו בסוף העולם, הציוויליזציה נמצאת במרחק של מספר שעות הליכה (בכל אורך ההליכה פגשנו רק מטייל אחד בודד שבא מולנו) סביבנו הרים ענקיים, פיסות שלג שעדיין לא נמסו מהחורף אשתקד, סמוך לבקתה אגם מרהיב, מצד שני ובמפלס נמוך יותר אגם נוסף. לידנו זורם פלג מים קטן שזורם מהאגם העליון לתחתון.
הבקתה עצמה מיועדת למטיילים כמונו ומתוחזקת על ידי גוף ממשלתי, משהו כנראה הדומה לרשות הגנת הטבע שלנו. הבקתה בגודל של כחדר גדול, יש בה כ-10 מיטות (קומתיים), מזרונים, שמיכות, כריות, שולחן וכסאות, אח לחימום הכוללת משטח חימום, עצים יבשים להסקה ואפילו סירים ומעט כלי מטבח לחימום אוכל, מטיילים כנראה שהיו לפנינו השאירו גם נרות, קפה ותה. על השולחן מצאנו מחברת ועט שמטיילים רושמים בה את רשמיהם. בדפדוף אחורה גילינו שהיו כבר לא מעט ישראלים לפנינו.
הביקתה שישנו בה בלילה השני
נופים בדרך
יום שלישי
קמנו בבוקר ולאחר קפה וארוחת בוקר קלה המשכנו בשביל האדום מערבה. השביל עובר ליד עוד מספר אגמים ובהמשך יורד בירידה תלולה מאוד לכיוון בקתת מליומיסה (MALYOMISA) שנמצאת במפגש השבילים אדום וכחול (מסומנת במפה מס' 5). סה"כ עד לבקתה זו הלכנו כשעתיים וחצי. באזור זה יש אתר סקי וכמובן שמטיילים רבים מגיעים לכאן כך שהבקתה מאוישת וממוסחרת. אנו חלפנו ליד הבקתה והמשכנו בשביל הכחול צפונה עד בקתת אלן מאק (ALEN MAK) הנמצאת במפגש שבילים כחול ואדום (מסומנת במפה מס' 6). סה"כ עוד כ-40 דקות הליכה. במקום זה יש גם רכבל, מסעדה ובית הארחה. לאחר ארוחה טובה במסעדה שעלתה כ-26 לבה (כמה הזוי להגיע מסוף העולם ומאמצע שום מקום ופתאום לשבת במסעדה מהודרת ולאכול ארוחה בשרית טובה, לסיים את הארוחה ולהתנתק שוב מהציוויליזציה, ממש לסוף העולם) המשכנו בשביל האדום לכיוון צפון מערב המוביל לבקתת ואדה (VADA - מסומנת במפה מס' 7).
שימו לב ! ! לא ניתן למצוא את תחילת השביל האדום. הסימון האדום שבמפגש עם הכחול הוביל אותנו לסבך שלא ניתן היה לעבור דרכו ולא נראה שמישהו הלך שם אי פעם, לאחר חיפוש דרך עוקפת והתברברות של כ 30 דקות החלטנו ללכת על הכביש (המסומן כצהוב שסלול במקביל לנחל). לאחר כ 200 מטר מצאנו שלט שכיוון אותנו לשביל מאולתר חזרה לשביל האדום.
הדרך עד לבקתת ואדה הייתה בתוך יער, בחלקה הגדול שביל לרכב קל ומישורי יחסית, רק בחלק קטן לקראת הסוף השביל ירד מדרך הרכב והפך לשביל סינגל שכלל עליה וירידה לא קשים במיוחד.
בבקתת ואדה לא התעכבנו, זו בקתה מאוישת עם מסעדה שנראית גם כתיירותית. אנו המשכנו בשביל האדום לכיוון בקתת לובנה (LOVANA - מסומנת במפה מס' 8) שבה גם נשארנו לישון בלילה. סה"כ הלכנו מהבקתה הקודמת שישנו בה ועד בקתת לובנה כ-8.5 שעות (הכוללות כשעה וחצי הפסקות).
בקתת לובנה זו בקתה קצת הזויה. נראה שהזמן פסח עליה. זהו למעשה משק קטן שבו מספר מבנים. מסעדה (עלק מסעדה) וחמישה חדרים לאורחים במבנה משותף. השירותים והמקלחת במבנה נפרד. בחצר עובר פלג מים, תרנגולות וחתולים מסתובבים חופשי ושמשית "קוקה קולה" שנראית כנלקחה מסרט אחר. את המקום מתפעל בולגרי אחד שלא מבין מילה באנגלית ולפי התנהלותו לא נראה שש לו ניסיון עם תיירים. אנחנו היינו האורחים היחידים באותו ערב ולמזלנו היה במקרה במקום חבר שלו שידע כמה מילים באנגלית ושימש כמתורגמן.
בבקתה יש חשמל המופעל מגנרטור שהבולגרי מפעיל עם רדת החשיכה ולזמן קצוב. לאחר זמן מה וכשהגנרטור עובד יש גם מים חמים בזרם חלש במקלחת.
סגרנו אתו בעזרת המתורגמן על דיל של ארוחת ערב, לינה וארוחת בוקר ב-55 לבה לשנינו. הארוחות לא משהו אך אוטנטיות (לא נדבר על היגיינה).
הביקתה שישנו בה בלילה השלישי
יום רביעי
בבוקר נפרדנו יפה מהבולגרי והמשכנו בשביל האדום מערבה ולכיוון בקתת רילסקי עזרא
(RILSKI EZERA - מסומנת במפה מס' 9). שימו לב !! השביל מתחיל כשביל רכב נוח להליכה, לאחר כקילומטר וחצי יש פניה חדה שמאלה, כך זה נראה במפה וגם במציאות אלא שסימון השביל במקום זה נראה כאילו לא זו הפניה ויש להמשיך ישר. אנו המשכנו ישר ורק לאחר זמן כשהשביל נעלם ולא נראו עוד סימניו חזרנו לאותה פניה שבהמשך התבררה כפניה הנכונה, (התברברות של כ-20 דקות מרגיזות בעליה תלולה ועם תיק ענק על הגב). לאחר הפניה השביל מטפס בעליה תלולה וקשה מאוד עד לבקתת רילסקי עזרא. הדרך כולה בתוך יער ולצידה פטריות אדומות, מזן שלא מוכר בארץ. סה"כ הלכנו כשעתיים קשות מבקתת לובנה לבקתת רילסקי עזרא. בקתה זו היא ממש גדולה מעין מלונית–מסעדה ומשמשת את גולשי הסקי בחורף ומתויירת מאוד גם בעונה זו. למרות היותה מתויירת מפעילי הבקתה יודעים רק מילה או שתיים באנגלית והתקשורת איתם הייתה מאוד קשה. הבקתה נמצאת בקצה העליון של הרכבל התחתון. במקום מתחיל רכבל נוסף לאתר הסקי. שכרנו חדר עם מקלחת ושירותים (לא מובן מאליו) בעלות של 80 לבה, השארנו בו את התיקים הכבדים והמשכנו בשביל האדום בטיפוס בהר למסלול המעגלי המפורסם של 7 האגמים. לאחר כ-700 מטר של טיפוס קשה ירדנו מהשביל האדום דרומה והלכנו בשביל המסומן בקווקו שחור במפה. זהו שביל שצמוד למדרון ההר וממנו נשקף נוף יפה של האגמים. השביל בהמשכו מתחבר שוב עם השביל האדום שמוביל אותנו בנוף מדהים של אגמים עד למפגש השבילים אדום וצהוב-ירוק הפונה מזרחה. אנו פנינו בשביל הצהוב-ירוק, כך שראינו לבסוף רק 5 אגמים. בכדי לראות את כל השבעה היה צריך להמשיך בשביל האדום עוד כמה מאות מטרים אולם מזג האוויר היה גשום מאוד ומלווה ברוח עזה כך שהחלטנו לוותר. בשביל הצהוב-ירוק הלכנו עד המפגש עם השביל האדום-צהוב שהוביל אותנו חזרה לבקתת רילסקי עזרא. ס"ה מסלול מעגלי זה של חמשת האגמים לקח לנו כ-3.5 שעות (כולל חצי שעה הפסקת קפה). מסלול זה היווה למעשה את סיום הטרק. נשארנו כמובן ללון בבקתה.
ממראות מסלול 7 האגמים
יום חמישי – השיבה הביתה
התעוררנו בבוקר ומצאנו עצמנו בתוך ענן אחד גדול. הראות מוגבלת למספר מטרים בלבד.
הטיסה שלנו מסופיה לארץ הייתה בערב אולם למרות שהמרחק האווירי לסופיה הוא רק כ-80 ק"מ המקום נידח למדי ולא היה לנו מושג כמה מזל ואילו אמצעי תחבורה נצטרך כך שלא לקחנו סיכון והיום הוקדש להגעה לסופיה בלבד.
לאחר ארוחת בוקר קלילה במסעדת הבקתה ירדנו ברכבל (כ-25 דקות נסיעה ברכבל) לפיונרסקה (PIONERSKA), משם תפסנו טרמפ לספרויה בנייה (SAPAREVA BANYA) עם זוג ישראלים שפגשנו בבקתה. זוהי עירה קטנה ציורית מטופחת ותיירותית. ממנה לקחנו אוטובוס לדפניטסה (DUPNITSA) שזוהי כבר ממש עיר קטנה הממוקמת סמוך לכביש הראשי E-79. מכאן ולאחר המתנה של מספר שעות לאוטובוס שלפי מה שהבנו מהתושבים היה אמור להגיע לפחות שעתיים קודם, הגיע אוטובוס שלקח אותנו לסופיה. הספקנו עוד לטייל כשעתיים במרכז העיר ובמדרחוב היפה של סופיה ומשם במטרו לשדה התעופה. סה"כ הדרך מהבקתה לסופיה לקחה לנו כ- 5 שעות.
