הטיול לאוזבקיסטן נולד במוחנו מיד עם החזרה מהטיול למרכז אמריקה. פתחנו המחשב .שלחנו מיילים לכעשרה מארגני טיולים בטשקנט ולבסוף פתחנו בהליכים לקראת טיול עם אחת החברות. סגרנו עימם הכל והעברנו להם דמי קדימה לקראת טיול בסוף אפריל 2019. כשבוע אחרי שהכסף עבר פרצה לפתע מגפה מסתורית תחילה בסין ומשם לכל העולם והכל נעצר. החברה עמה נהלנו את המשא ומתן נעלמה ולא שבה. יחד אתה נעלמו גם דמי הקדימה. עברו שנתיים. העולם למד לחיות עם גלי המגפה והטיול שוב עלה על הפרק. הצלחנו להחיות את כרטיסי הטיסה שניקנו בנפרד ומכאן המשכנו הלאה במשא ומתן עם סוכני טיולים באוזבקיסטן שנותרו לפעול. בסופו של דבר סגרנו הכול דרך המחשב בבית ויצאנו לדרך.
12.5.22 אורים- טאשקנט
יום הטיול הראשון מתחיל כרגיל ב 5 בבוקר בנסיעה אל הרכבת באופקים. הרכב נשאר בבית לבתיה שתאסוף אותנו מהרכבת בשנית כשנחזור.
הרכבת משום מה צברה פיגורים בעת הנסיעה. בתכנית היו לנו כ 10 דקות בתל אביב כדי לעבור בין הרציפים. בפועל הזמן התמסמס והמעבר היה כמעט בריצה כדי להספיק להחליף רכבות. בנתב*ג הכל זרם מהר. הטיסה לטאשקנט בחמש וחצי שעות. בתחילה עוברים מעל מזרח טורקיה. הנוף למטה מוכר היטב מטיול עבר בטורקיה. לידנו יושבת עובדת זרה מאוזבקיסטן הנוסעת לחתונת בתה בסמרקנד. קבלנו הזמנה לטקס אבל במועד המתוכנן אנו נהיה כבר בארץ. חבל הפסדנו אירוע מעניין ואוטנטי. לפי דבריה זה נמשך כשבוע של אוכל שירה וריקודים פעם אצל משפחת הכלה ופעם אצל משפחת החתן. אוזבקיסטן היא מדינה מוסלמית סונית. הדיילות במטוס לא מפסיקות להגיש יין. היין החליף מים לפני האוכל, במהלך האוכל וסתם שתיה לאחר מכן.
לטאשקנט הגענו לפנות ערב. באנו לשדה תעופה של הדורות הקודמים. הכניסה למדינה הייתה מהירה למזוודה חיכינו די הרבה זמן. מדריך הטיול חיכה לנו ביציאה ולקח אותנו למלון. בדרך ראינו קצת מטאשקנט המודרנית. ב1966 נהרסה העיר העתיקה כליל ברעידת אדמה עוצמתית. הסובייטים בנו אותה מחדש כעיר מתוכננת היטב והפכו אותה לבירת האזור האסייתי של מה שהייתה ברית המועצות. הם בנו רכבת תחתית ומערכת כבישים רחבים עם גינון מרשים.
בטאשקנט
הגענו למלון וחזרנו בזמן למאה הקודמת. המלון חדש ונחשב לטוב. מדורג ב4 כוכבים. החדר שקיבלנו הוא בעצם דירה גדולה אבל מקבלים רק מפתח אחד שהוא גם המפתח למפסק החשמל לדירה. בלעדיו החשמל בדירה כבוי. יציאה של אחד מהחדר כולאת את השני בפנים אחרת כיצד יחזור ?! רוצים להתקלח אין מגבות. צריך לרדת לקבלה ולבקש. בסופו של דבר הכול מגיע אבל למה הטרטור ?! התמקמנו בחדר, מקלחת ולישון מחר מתחיל הטיול האמיתי.
טאשקנט-קוקנאד-רישטאן-פרגאנה 13.4.22
קמים לבוקר אביך וראות אפסית. יוצאים לדרך לעמק פרגאנה. המשימה הראשונה היא למצוא מקום להחליף כסף מדולרים למקומי. בנק ראשון מיד ביציאה מהמלון. הקצב בו מתנהלים הדברים איטי ביותר. מהר מבינים כי כאן לא נגמור לפני הצהרים ומחפשים הלאה. נהג הרכב ממליץ על מלון אוזבקיסטן. זה מלון יוקרה סובייטי ,מזכיר את הדומה לו בנובוסיבירסק. הבעיה שקופת החלפת המטבע נפתחת רק ב10 ואנו הגענו מחצית השעה מוקדם מידי. בסופו של דבר הנהג נזכר בסניף בנק קרוב ושם העניינים התנהלו בקצב של המאה ה21 .תן דולרים קבל סום בלי ניירת מיותרת ובלי תזכורות לסדר שהיה. יוצאים מטאשקנט והכל אפרורי. נכנסים למעברי ההרים בדרך לעמק פרגאנה.
נוף אפרורי בדרך לפרגאנה
סכר יוצר אגם מלאכותי המתמלא כעת במי השלגים המפשירים. לאורך הדרך הרוכלים. כל כפריה מנסה למכור תוצרת מקומית ובעיקר שתיה קלה.
שדרת הרוכלים לאורך הכביש
עוצרים ליד אחד הדוכנים וקונים מישמש טרי. דובדבנים עדין אין אבל הנהג אומר יהיו בהמשך רק סבלנות. ממשלת אוזבקיסטן השקיעה בבניית כבישים מהירים . כך נסלל כביש חדש אל עמק פרגאנה. הכביש נעזר בשתי מנהרות כדי לחצות רכסים. לצד הכביש המהיר פזורים שרידי כביש העקלתון הישן.
הגענו לקוקנאד אל ארמון השליט האחרון שהודח לבסוף ע"י הרוסים שהשתלטו על אוזבקיסטן וסיפחו אותה לאימפריה הצארית. הארמון נבנה בראשית המאה ה19. כיום משוחזר ומוחזק על ידי המדינה כאתר מורשת לאומי. הארמון נאה וסביבו גן פורח. כעת שותלים בו פרחים חדשים בסגנון אירופאי מצוי כמו פרחי אמנון ותמר. העבודה בידיים בעיקר בידי נשים.
ארמון בקוקנאד
הארמון הוא אטרקציה לתיירים. בגן הארמון מטיילים המקומיים. מעבר למבנה עצמו יש במקום תצוגות אודות השליט שהודח וכן תצוגות אתנוגרפיות מכל האזור. מכאן המשכנו אל רישטאן אל משפחה שבה ארבעה דורות מייצרים קרמיקה קישוטית. נחמד, יפה אך לקנות לא קנינו. הארמנים בירושלים מייצרים בדיוק באותו הסגנון ומזה ביתנו כבר מלא.
קדרים מעטרים צלחות ברישטאן
סופו של יום בפרגאנה. בדרך האטרקציה ממנה אני נהנה בעת הכתיבה כעת-דובדבנים. בצד הכביש שדרת דובדבנים. המשפחה שגרה שם קוטפת ומוכרת באגורות דובדבנים לתפארת. המלון בפרגאנה מאד נחמד. על הדלפק בכניסה ניצבות לתפארת תעודות מצוינות מאתרי הזמנת מלונות כמו בוקינג. החדר אכן חמוד והצוות משתף פעולה.
14.5.22 פראגנה – מרגילן - טאשקנט
קמים לבוקר מעורפל. בלילה ירד גשם ועדין מטפטף. נוסעים לעיירה הסמוכה מרגילן. עצירה ראשונה בשוק המקומי. סוף השבוע הגיע והשוק בשיא פעילות. הפירות כעת רובם הם בעיקר מיבוא מכל העולם. מעט פירות מגידול מקומי. ירקות בעיקר מגידול מקומי ותבלינים מכל מקור אפשרי. בכניסה לשוק מוכרי הלחם. ככרות לחם מעוצבים כפרחים גדולים. כל אחת מוכרת את פרי יצירתה הטרי מהבוקר.
לחם טרי
המראה מרהיב למרות שהסחורה היא הכי בנלית-לחם! .
קונים לחם טרי.
בהמשך תבלינים פיצוחים וירקות שלושה דורות מאחורי הדוכן המשפחתי הכל נקי ומסודר מושך העין ולא מציק. .
שלושה דורות של מוכרים בשוק
אין צעקות אין דחיפות פשוט מקום מושך ונעים להיות בו. ושלא תהיה טעות זהו שוק כמו בארץ רק מתנהל אחרת.
מי ביקש פיצוחים ולא קיבל
מכאן נסיעה של כמה מאות מטרים אל מפעל המשי המקומי. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מבקרים במפעל משי במזרח אסיה. היום המפעל ביום מנוחה ורק תצוגה הייתה. נול אחד פעל וייצר אריג לצעיפים.
אורגת בד המשי
עצי תות לספק מזון לזחלי פרפר המשי מגדלים בכל מקום. בחצר המפעל עץ ענק המשמש מחסן חרום ובעיקר הרבה צל. מחירי מוצרי המפעל גבוהים. מרבית הלקוחות הם תיירים במסגרת סיור במקום. ממרגילן חזרנו לטאשקנט.מזג האויר סגרירי והגשם לא פוסק. הערפל במעבר ההרים היה כבד והראות מוגבלת למטרים בודדים. למזלנו הראות אתמול היוה טובה יותר והצלחנו גם לראות וגם לצלם מעט. הגענו לטאשקנט לאותו המלון מהערב הראשון. קיבלנו חדר אחר באותו הסגנון. ירדנו לסביבה הקרובה לחפש משהו לאכול. מצאנו מוכרת סמבוסק המנסה לגמור המעטים שעוד נותרו לה. הכל פועל בעיקר בצהרים. לעת ערב הכל נסגר ואנשים ממהרים לביתם.. את הסמבוסק אכלנו בחצר ביתה של המוכרת. חוויה אמיתית של תקשורת בין אנשים חסרי שפת דיבור משותפת. בעזרת הידיים הכל היה ברור. בדרך חזרה למלון גילינו את מאפית הפיתות. בדרך הבייתה אנשים עוצרים ומצטיידים בפיתות היישר מהתנור.
פיתות היישר מהתנור
15.5.22 טאשקנט- טיסה לאורגנץ-מבצרי המדבר- חיווה
קימה עם שחר לטיסת בוקר לאורגנץ הנמצאת בצפון מזרח אוזבקיסטן. זהו אזור מדברי הניזון ממימי הנהר אמודריה . הנהר וימת אראל אליה הוא נשפך שימשו בתקופה הסובייטית כמקור המים לגידול נרחב של כותנה בכל האזור הזה. התוצאה היתה אסון אקולוגי של ייבוש חלק ניכר משטח הימה. נותרו ממנה שתי שאריות האחת בדרום אליה נשפך האמודריה השניה בצפון גדולה מעט יותר אליה נשפך הסירדאריה. הטיסה יצאה בזמן ולאחר שעה ורבע נחתנו באורגנץ. לקח קצת זמן עד שהמזוודות הגיעו. מכאן ואילך הכל זרם היטב. רכב ונהג המתינו לנו ויחד עם סרגיי המדריך יצאנו אל מצודות ספר המדבר. אלו שרידי מצודות שהגנו על הגבול הצפוני מזרחי של הממלכות ששלטו במה שכיום אוזבקיסטן. בעיקר הגנו על דרך המשי שהיתה נתיב הסחר הראשי מסין לאירופה. נתיב שעבר כאן.
טורפאק קלעה אחת ממצודות המדבר
שרידי המצודות חרבים.המצודות היו בנויות מלבני בוץ ובאין משמר חרבו בקלות מהגשמים שירדו. בטורפאק קלעה נשמרו הביצורים מעט יותר וניתן בקלות להבין ולהתרשם.על איאז קלעה רק צפינו ממגרש החניה שליד. פשוט לא היה חשק לטפס למקום שתפארתו נעלמה ומה שנותר הן ערמות עפר לא מרשימות. מכאן הישר לחיווה.הגענו למלון בשתיים בצהרים. כאן נפרדנו להיום מהמדריך והנהג. מחר נפגש בשנית לסיור רגלי בעיר העתיקה. העיר מוקפת חומת בוץ בת ארבעה שערים. אחד לכל אחת מרוחות השמים. לאחר התמקמות במלון המקסים יצאנו לשוטט עצמאית בעיר
חצר המלון בחיוה
סרקנו את כל החלק הדרומי מהרחוב הראשי המחבר את שער מזרח עם שער מערב ועד החומה הדרומית. הרחוב הראשי מלא שווקי רוכלים עם הפנים לתייר. שטיחים ,כובעי צמר אופייניים לראש, צעיפי משי והרבה שטויות. נחמד לשוטט, איש אינו נדבק. מפעם לפעם מישהו שואל מהיכן אנו, מקבל תשובה ולעיתים אף תצלום משותף. לפתע מישהו נדבק בעקשנות. זה הריח לא טוב . חמקנו אל מבוא אחד המלונות והוא נעלם. בערב עולים לגג המלון. מולנו עולה ירח מלא של חודש אייר. חוויה מרשימה של ירח מעל העיר העתיקה חיווה.
חיווה לעת ערב מגג המלון
16.3.22. חיווה
יום שלם בעיר העתיקה חיווה ליתר דיוק במתחם הפנימי שלה הקרוי איצ'ן קלעה. זהו מתחם מבוצר שהוא עיר בתוך העיר שלה חומה חיצונית. למרות תהפוכות ההיסטוריה שעברו על אוזבקיסטן לדורותיה חיווה נשארה בצד ונשמרה היטב.
חיוה מבט מהמצודה הפנימית
העיר העתיקה בנויה בוץ. הקירות מוחלקים בבוץ ונראים חדשים תמיד. פשוט כל הזמן מחדשים את הבוץ.
סמטה בחיוה הבניה והטיח מבוץ.
חיווה נמצאת על סף המדבר. מים היא מקבלת בתעלות מהאמודריה הזורם סמוך לה. מעבר לכך נאספים גם מי הגשמים המעטים היורדים., העיר מלאה באתרים היסטוריים משני גוונים. אזרחי ודתי. הגורם האזרחי היא מצודת העיר בה התגורר השליט ולמעשה זו עיר בתוך העיר ולה חומה בצורה ושערים.
חיווה מבט מהחומה אל המצודה
הגורם הדתי מיוצג בשפע של מדרסות שהן מכללות ללימודי האסלאם ומסגדים. כל שליט רצה להשאיר חותם אחריו. הדבר העיקרי שבנה היה מדרסה שזהו מכלול של כיתות לימוד ומגורים לתלמידים לתפארת האסלאם. הכניסה לרוב מפוארת ביותר. הכול מצופה חרסינה בעיקר בגווני הכחול ועליה פסוקי קוראן ועיטורים גיאומטריים.
בחצר אחת המדרסות- היום מלון
היום חלקן הפכו למלונות. חלקן בתי מסחר לאמנות מקומית וחלקן מוזיאוניים של המדינה בדגש על האזור המקומי. הרוב מסודר בטוב טעם חגיגה לעיניים. מלון היוקרה של העיר ממוקם במה שהיתה מדרסה ענקית. יש לו את כל הנדרש ממלון ברמתו אבל החדרים נותרו החדרים המקוריים קטנים וצרים. העיר מלאה בתיירים ומלונאים אינם מתלוננים,
מלון היוקרה של חיווה-מדרסה בעבר
מצודת העיר מכילה את כל הנדרש למושל ופמלייתו למגורים ולהגנה על המקום. ליד המצודה מצוי בית הסוהר. מעין בור אליו הושלכו האסירים עד שהוצאו להורג בכיכר הסמוכה.
בתוך המצודה
אחר הצהרים יצאנו לבדנו לסבוב באזור בו עדין לא היינו. הגענו לשער הצפוני בו ניתן לעלות אל חומת העיר וללכת עליה מהשער ועד למצודה. מכאן תצפית נהדרת על העיר הפנימית שמתחת. הרבה מבתיה הפכו להוסטלים או ללינה משפחתית.
מבט מהחומה אל העיר מתחת.
בתוך העיר אין מסחר בצרכי אדם בסיסים כמו מכולת. זה נדחק רק לשערי העיר. לעומת זאת כל הרחובות מלאים במה שניסיונם לימדם יימכר לתיירים. הרוכלים תולים מבטים מזמינים אבל בלי נדנודים ולא סוחבים בכוח לדוכן, זה מתנהל בחיה ותן לחיות.
דוכן כובעי פרווה
נעלי בית סרוגות
פעם מדרסה היום חנות לשטיחים
כך נראה הרחוב בחיווה
יקירי העיר בשנים קודמות נהגו להיקבר בחומת העיר. כך נראה בית קברות כזה ליד השער הדרומי.
בית קברות בחומת העיר
לעת ערב עלינו לגג המלון להשקיף אל העיר ואורותיה. לאחר מספר דקות ליאורה הודיעה לי כי נמאס לה להיות מזון ליתושים והיא חוזרת לחדר. היא החליקה במדרגות היורדות מהגג וחטפה חתך ביד. כל מי שהיה לידה נזעק לעזרה. הכי יעילה הייתה זו שהביאה וודקה וישר שפכה על החתך וחיטאה המקום. אני הייתי די מרוחק ולא שמעתי דבר עד שמישהו בא והזעיק אותי אליה. סופו של דבר קצת כאב קצת דם מעט וודקה והכל נגמר בשלום.
17.5.22 חיווה – בוכרה
יוצאים הבוקר מהמלון החמוד בחיווה לא לפני ארוחת בוקר טובה. לפנינו יום נסיעות ארוך דרך המדבר ובמקביל לאמודריה מחיווה לבוכרה. בתחילה בכביש משובש באזור הכפרי של חיווה. הגידול העיקרי כותנה. כעת ממש בראשית הגידול . פה ושם כבר גמרו לקלטר בפעם הראשונה ובעיקר מתקנים ידנית עישוב.
כותנה בראשית דרכה
בשלב מסוים עולים על הכביש חוצה המדבר אל בוכרה. בתחילה כביש דו מסלולי די חדש ודי ישר. הנוף כמו הכביש מצאלים לרביבים. אצלנו זה 20 ק"מ פה זה לא נגמר. נוסעים שעות, התנועה דלילה ביותר. בשלב מסוים עוברים גשר מעל נהר האמודריה. מתחילים לנסוע די בצמוד לגבול עם טורקמניסטן. בשטח אין נפש חיה. פה ושם תחנת דלק וספק מסעדה. עצרנו לצהרים במסעדה כזו. היינו לבד. האוכל היה די דל. שישליק מבשר עז שלא פונקה.
האמודריה- בירוק משטחי ההצפה שלו שמזמן לא הוצפו
מגיעים לתחילת הארץ הנושבת. כאן כבר יש ישובים וכותנה צעירה לצד הדרך. על המשך הכביש עובדים כעת ובפועל נוסעים על דרכי עפר לצד מה שיהיה בעתיד המשך הכביש המהיר. נסענו כך כמה עשרות ק"מ עד מעט לפני בוכרה. כאן התחברנו חזרה לציוויליזציה. עלינו על הכביש המחבר את בוכרה עם סמרקנד וטאשקנט. נכנסים לעיר בכבישים רחבים. המלון שלנו במרכז העיר העתיקה. הגענו אליו בערך ב 6 בערב. ארוחת ערב במסעדה על גג בית צופים על האזור הסמוך ועל שמש השוקעת לאיטה. בגמר האוכל טעמנו מעט מהמולת העיר העתיקה. מדרסה עתיקה ויפהפייה הופכת לרצף חנויות מזכרות לתיירים. במרכז החצר בתי קפה מלאים סועדים ולהקת נגנים מנעימה במוסיקה את הזמן. סיום נאה ליום די משעמם.
ערב רד על בוכרה -מאגר המים ליאבי האוז
18/5/22 בוכרה
מטיילים היום רגלית בבוכרה. עיר בעלת מסורת עתיקה ונוכחות בדרך המשי. עברה מיד ליד. לעיתים היתה בירת השלטון אך לרוב עיר מסחר חשובה בדרך המשי מסין מערבה לאסיה הקטנה ואירופה.
בוכרה הכניסה למצודה
מעל העיר שולטת המצודה בה ישב השליט וחיל המצב שלו. למרגלות המצודה התנהלו החיים המסחריים. שיירות באו ונסעו. סחרו בכל דבר אפשרי מירקות ופירות ועד עבדים . המלכים בנו בה מדרסות, מסגדים ונקברו במוזוליאומים.
המוזוליאום של איסמעיל סאמני
כל הבוקר הסתובבנו בין האתרים הללו. כל מבנה והסיפור שלו. כיום רק מדרסה אחת, גור אי עארב ,עדין ממשיכה בפעילותה המסורתית ומכשירה ללמד אסלאם להכשרת קאדים וכוהני דת. גם בתקופה הסובייטית לא פסקו הלימודים. יתר המדרסות הפכו לאתרי תיירות ומסחר.
גור אי עארב
מול המדרסה גור א עארב נמצא המסגד קאליון והמגדל פוי קאליון. המגדל היה הדבר הראשון שג'ינג'ס חאן ראה מבוכרה עת שעט בערבות בדרך לכיבושה. זה כל כך הרשים אותו שכאשר הרס כליל את בוכרה לאחר הכיבוש דאג להשאיר את המגדל שלם. חלק מהקומות העליונות של המגדל נהרסו מרעידות אדמה אבל גם הנותר עדין מתנשא באון מעל העיר.
בוכרה - פוי קאליון וחצר מסגד קאליון
בצהרים ליאורה הרגישה צורך עז במנוחה. פרשנו למלון למנוחה טובה ולאחריה שוב שיטוט בסמטאות.
הגענו לבית הכנסת של יהודי בוכרה. המקום סגור. חלק מהמתחם משמש מלון. עובדיו פתחו בפנינו קצת מהמכלול שהמבנה מכיל.
חדר צמוד לבית הכנסת של בוכרה
האזור בו נמצא בית הכנסת הוא מבוך של סמטאות צרות והיה בעבר הרובע היהודי של העיר. כיום נותרו מעט יהודים בעיר. מרביתם היגרו לארה"ב או עלו לארץ.
סמטה ברובע היהודי של בוכרה
לאחר ארוחת ערב שוטטנו עוד ומצאנו עצמנו לפתע מול משהו שנראה כמו תחרות יופי מקומית ותצוגת אופנה של שמלות כלה. היה נחמד לעמוד ולראות.
דוגמנית קטנה בשמלת כלה שופעת בד.
18.5.22 בוכרה
יום השלמות לאתרי בוכרה. הפעם עם הרכב. יוצאים אל הסביבה הקרובה אל מתחם הקבר של בקחאדין נקשאבנדי. זהו הפטרון הדתי של בוכרה. מראשוני הסופיים המקומיים. קברו הוא אחד מיני כמה הקבורים במתחם. זהו אתר גדול מלא במאמינים הבאים לקבל עזרה רוחנית מאת הקדוש.
המאמינים בתפילה ליד הקבר
מרתק לראות בעיקר את הזקנות המתפללות בשקט מתחת לעץ שליד הקבר. כשבאנו גילינו כי חלק מהמתחם סגור לרגל כנס כלשהו. תחמנות ישראלית טיפוסית עזרה לנו לבקר בכל מה שרצינו מבלי להתערבב בבאי הכנס. ליד המתחם ישנו בית קברות ענק. הקברים המודרניים הם כמו קברי יוצאי ברה"מ בארץ – לוח גרניט שחור ועליו פרטי הנפטר כולל תמונה חרוטה.
מכאן לאתר שונה לחלוטין. ארמון האמיר האחרון של בוכרה. זהו ארמון שנבנה בעשור הראשון של המאה ה20 .ארמון הקיץ של אמיר בוכרה. האמת לא מרשים במיוחד. כשבאו הקומוניסטים והשתלטו על בוכרה ברח האמיר לאפגניסטן וחי שם עד אחרון ימיו. היום זה מכלול של מוזיאונים המציג הווי של חיי האמיר והמתנות שקיבל. לפי המיצגים הוא היה נהנתן לא קטן.
החארם- הרמון הנשים של האמיר
ישבנו לשתות תה בצל עצי הרמון הנשים. בית התה הוא גם חנות למוצרים מקומיים ובעלת הבית לא מפסיקה להציג מהסחורה, מפות שולחן רקומות. לאט לאט ליאורה נדבקה ובסופו של תה נוספה גם מפה אוזבקית לאוסף בבית.
בעלת הבית ותצוגת מפות השולחן שלה
בדרך חזרה למלון עוברים בעוד מסגד עתיק מהמאה ה12 . חלקו הגדול משומר וחדש. המסגד מוחזק כאתר לשימור בידי הממשלה. נעשו בו לא מעט עבודות שיקום אבל בס"ה הוא די זנוח בצד הכביש. כל הגן סביבו הפך לשדה אספסת של איכר מקומי.
מכאן נסענו הישר לאתר האחרון לבוקר זה, מדרסת קור מינה או ארבעה צריחים. זהו מבנה של מדרסה שבנה סוחר עשיר בהשראת המסגד הגדול של היידראבאד בהודו לאחר שובו משם.
קור מינה
ארבעת הצריחים הם לכבוד ארבעת בנותיו שהיו שונות זו מזו. על כן הם שונים זה מזה. המבנה נפגע לא מעט ברעידות אדמה אך שוקם. לידו עץ תות ושלוש ילדות עליזות קוטפות פרי. הצטרפנו לחגיגה כשאני קוטף להן פרי מהגובה אליו הן אינן מגיעות.
חזרנו למלון למנוחת צהרים ולאחריה שוב סיבוב רגלי בשווקים המקורים של חפצי האמנות.
תחת הכיפה שוק מקורה
שטיחים פרושים בכל מקום
חרש המתכת בפעולה
דוכן כלי הנגינה
סיור הערבית מביא אותנו אל גיבור הפולקלור הבוכרי נסאר א דין. פסלו רכוב על חמורו משמש אתר עליה לילדי בוכרה, למתחתנים בבוכרה, בעצם לכל מי שעובר לידו. הפסל ממוקם בשולי הגינה המרכזית של בוכרה. אפשר בקלות לחלוף לידו בלי לשים לב כי העין מושכת לאתרים בולטים יותר. אבל נאסר א דין זו נשמת בוכרה.
נאסר א דין על חמורו בבוכרה
18.5.22 בוכרה – יאנגיגזגאן
יוצאים מבוכרה היפה אל יומיים בטבע. בתחילה עדין האזור החקלאי של סביבות בוכרה. זו חקלאות משולבת של מסורתית ומודרנית. הרוב שדות כותנה מעורבים במטעים נשירים. האתר הראשון בתכנית הוא יצרן קרמיקה בעיירה ג'ידוואן. מקום חביב. שולחן כיבודים של תה ופיצוחים מחכה בכניסה לכל מבקר. איש לא נדבק ולא מציק.
רוקמת המפות בסדנת הקרמיקה
במקום מייצרים כלי קרמיקה כבר עשרות בשנים. בתצוגה ריחיים המופעלות בבהמה טחנו פעם את הטיט עד דק. במקום תצוגה גם של קרמיקה מסין ויפן על פיהם מעטרים במקום כלים מיצור מקומי. המארחות באין תעסוקה לכולן מנצלות הזמן הפנוי לרקמת מפות.
בדרך עוד אתר קדום שהכביש המודרני חוצה. מצד אחד של הכביש בור המים היורד עד מפלס מי התהום ומהצד השני חורבות הקראונסראי. חומת המתחם ושער הכניסה מרשימים. בפנים החצר שרידי מתחמי המחסנים . לכל סחורה מחסן משלה.
השער וחומת הקראונסראי
המבנה המקורה מעל בור המים
מגיעים לנוראטה. כאן אתר מעניין של מקום קדוש למוסלמים. האתר בנוי על מקור מים חיים והאמונה המקומית היא בקדושת המים הנובעים כאן. מים המרפאים כל מכאוב וצרה. המוני המאמינים ,בעיקר נשים, באים עם מיכלים ללקיחת מים מהנביעה הביתה למרחקים. העיר עצמה שותה את מי הנביעה בבתיה. תעלת המים היוצאת מהמתחם סובבת ומשקה את העיר הצמודה.
נוראטה-מאמינו בדרך אל המים הקדושים
היעד האחרון להיום הוא מקום השינה במתחם יורטות באמצע שום מקום. נוסעים במישור ענק מאופק עד אופק. הגענו היום עדין היה בעיצומו. לאט לאט ירדה השמש והצללים החלו לכסות היורטות. עם רדת השמש נעשה נעים.
יורטות
אחרי ארוחת הערב מתכנסים ליד המדורה. אחד המקומיים מלווה עצמו בכלי מיתר שר שירים שלחנם קרוי אצלנו כשירי עם רוסיים. למעשה אלו היו שירים אוזבקיים אבל הנעימות נשמעו מוכרות. השינה ביורטה כשהמקלחת והשרותים רחוקים כבר לא בדיוק אטרקציה נחשקת עבורנו. היום זה היה נסבל.
19.5.22 יאנגיגזגאן –אגם איידר –אסרף
יצאנו בבוקר ממתחם היורטות אל אגם אידר. ביציאה רועים הגמלים הבקטריים של אתר היורטות.
גמל בקטרי
אגם אידר בלב המדבר . הכוונה היתה לרחוץ בו אבל ליאורה נראית על הפנים. חטפה כנראה בחילה מהאוכל שהוגש ביורטות. בסופו של דבר הקיאה אותו על הכביש והוקל לה במעט. ישבנו קצת ליד האגם ונחנו היה די נעים. למים לא נכנסנו.
אגם אידר
מכאן נסיעה ארוכה לאורך הערבה שמצפון להרי נוראטה מביאה אותנו לכפר אסרף. זהו כפר קטן וחביב למרגלות ההרים. פלג מים זורם ועצי אגוז ענקיים מצלים ממעל. ליאורה נחה לה בשלוה על מתקן שלרוב משמש כשולחן לאוכלים. זהו משטח עץ מורם עליו מזרונים ובמרכזו שולחן נמוך להגשת הארוחה. אוכלים בישיבה מזרחית. בגמר הארוחה פשוט נשכבים בנחת ונמים. ליאורה כעת מקדימה תנומה לארוחה. על הדשא ממול נפרס בד לבן גדול שכנראה יהפוך לוילון. כעת יושבת אחת מבנות המשפחה המקומית ותופרת לו את המכפלת. בערב התענן ובלילה החל לרדת גשם קל שלאט התחזק. בגלל בעיות חשמל מים חמים היו במשורה והמקלחת היתה מהירה וקרה. ארוחת ערב אכלנו במבנה המיועד לכך ולאחר מכן לילה טוב,
על פלגי מים באסרף
20.5.22 אסרף – סמרקנד
קמים בבוקר והגשם פסק. הולכים במהירות לתפוס מקלחת חמה כדי להפשיר את הגוף. ארזנו הכל במהירות וקדימה לדרך. הנסיעה לסמרקנד היתה חלומית. כל אחד מאיתנו או נמנם או ישן עמוק. לסמרקנד הגענו בצהרים. היישר אל המלון הנמצא בגבול העיר העתיקה. המלון נאה. התמקמנו בו נחנו מעט ויצאנו אל הסביבה לחפש משהו לאכול. ליאורה עדין בחצי תענית. מנסה להרגיע את בטנה. מצאנו חנות ממתקים עם באקלווה מצוינת. חזרנו למון למנוחה. הגב מציק לליאורה. נחנו עד שהכאבים נרגעו ויצאנו למסע בגבול העיר העתיקה לאורך האוניברסיטה עד פסלו של טימור לנג הבוס האגדי של העיר ומיסד האימפריה
טימור לנג
טימור לנג מישיר מבט אל עבר העיר שהיתה בירת האימפריה שהקים. קברו נמצא לא הרחק מפסלו.
21.5.22 סמרקנד
קבלנו אתמול טעימה מהעיר. הגיע הזמן למנה העיקרית. מתחילים בקברו של האמיר טימור הידוע בכנוי לנג דהיינו הצולע . את הכנוי קיבל לאחר שעבר תאונה ברגלו וכתוצאה מכך צלע עליה עד יום מותו. טימור כבש ויסד אימפריה שהשתרעה מגבול סין במזרח ועד הים התיכון במערב. הוא רצה להיקבר בעיר הולדתו שחריזבד אבל לאחר מותו בניו ואנשי החצר החליטו לקברו בבירה סמרקנד בקבר מפואר כיאה לשליט כמוהו.
מתחם קברו של טימור לנג
בשעות החשכה מואר מתחם הקבר. כל הפיגומים נעלמים ומראה מרהיב.
קבר טימור לנג מואר בלילה
מכאן לרג'יסטן. זוהי כיכר העיר העתיקה .סביבה שלוש מדרסות מהמאות ה15 וה 16 . אחת מהן נבנתה ע"י אולאבאג נכדו של טימור לנג.
הרג'יסטן בסמרקנד
הכיכר שימשה בעבר לכל מטרה ממצעדי צבא למקום הוצאה להורג של נידוני מלכות. כמו כל משטח גדול שימשה כשוק. במהלך השנים התדרדרו המדרסות המפוארות עד לרמת מחסה לבהמות בית. במאה האחרונה נוקו ושופצו המדרסות והכיכר נהפכה לפנינה ארכיטקטונית. נהנינו ממנה בבוקר ועוד יותר בערב כשהכול מואר.
הרג'יסטן לעת ערבית.
מכאן למסגד ביבי חאנום. היא היתה אשתו של טימור לנג. בנתה האתר לכבוד בעלה שאחר לשוב ממסע מלחמה בהודו. זהו מסגד גדול ומפואר.
מסגד בייבי חנום
מסגד ביבי חנום -מראה מכיוון השוק
האתר האחרון להיום הוא מתחם שה א זינדה. כאן נחים מנוחת עולמים יקירי סמרקנד החל מבני משפחת האמיר טימור .
האתר הוא רצף של מוזוליאומים יפהפיים. הכול מעוטר בסגנון אותה התקופה
מזוליאונים בשה – א – זינדה
חזיתות של מוזוליאומים מפוארים בשה – א – זינדה
קירות המוזוליאונים מעוטרים מבפנים לא פחות מאשר הכניסות המפוארות שבחוץ.
עיטורי פנים באחד המוזוליאונים
עיטורי פנים על קירות מוזוליאום
22.5.22 סמרקנד – טאשקנט
הטיול מתקדם לקראת סופו. את הבוקר פותחים בבזאר של סמרקנד. שוק חי ותוסס מחולק לפי נושאים ומלא צבע וחיים. תבלינים אקזוטיים נמכרים כאן בשפע. ירקות ופירות מגידול מקומי ואף מיבוא. השוק מלא בבננות מאקוודור. ליאורה בדקה הריחה וקנתה. הסתובבנו רבות בשוק .בסוף הגענו אל החלק המוקדש לדבש הדבורים. מיני דבש בשלל צבעים פרי תנובת צמחי התרבות וצמחי הבר של אוזבקיסטן. מייצרים הרבה דבש מכותנה. זהו דבש בעל צבע בהיר מאד אבל לא בדיוק הדבש הכי טעים ולך תדע כמה ריסוסים נספגו בו. בסוף גילינו דבש כהה מאד .כנראה דבש אשלים. זכור לי לטוב מהתקופה בה גם אני גידלתי דבורים.
מכין לנו תערובת תבלינים לקחת הביתה
בעלות הבית
מבחר פירות
תבליני עלים
מהשוק נסענו לקבר הנביא דניאל. הסיפור מאחוריו שוב קשור בטימור לנג. אחד ממסעות המלחמה שלו לפרס ועירק של ימינו צלע. העצה שקיבל היה לחסות תחת חסותו של דניאל הנביא שהיה קבור באזור הלחימה בפרס. טימור קיבל העצה ואת עצמות הנביא העביר לסמרקנד . על פי המסורת רגלו של הנקבר ממשיכה כל העת להתארך ובסופו של דבר תתווה את הדרך לגן העדן. הקבר ארוך מאד והמקומיים לא מפסיקים לבוא ולהתפלל במקום.
קבר הנביא דניאל
כחלק מהדרמה פרץ מעין בתחתית הגבעה. המים קדושים וכל המבקר במקום טועם ואם זכר להביא כלי מתאים אף ממלא ולוקח עימו. המים באמת טעימים.
בית המעין ליד קבר הנביא דניאל.
אתר אחרון הוא מוזיאון אפרוסיאב המספר את תולדות התל הסמוך. אפרוסיאב, היא סמרקנד הראשונה , קמה במאה השביעית לפני הספירה. מאז הישוב לא פסק. אפרוסיאב חרבה כליל אך תבניתה הפכה לסמרקנד העומדת על חורבותיה. מכאן נסיעה ארוכה ומתישה לטאשקנט. לטאשקנט נכנסנו בשעות הערב המוקדמות. לקח זמן להגיע למלון בו התחלנו את הטיול. חזרנו לאותו החדר בו היינו. קשה לומר שהתלהבנו מהמלון הזה. המלון די חדש גדול מפואר וחסר אנושיות. הצוות לא מדבר שפה אחרת מאוזבקית/רוסית. כל תקשורת עימם זה סיפור. שם המלון הוא עמק עליז ומאושר. עבורנו הוא היה עמק עצוב ומייאש.
23.5.22 טאשקנט
היום האחרון לטיול מוקדש לטאשקנט. בתכנית המקורית זה היה אמור להיות היום הראשון אך בעיות בהשגת כרטיסי טיסה לאורגנץ גרמו לנו לשנות תכניות למה שעשינו. מתחילים באתר מוסלמי קדוש. זהו אתר הקבורה של אחד מצדיקי העולם המוסלמי הקדום. סביבו עוד קברים של כאלה שנדחפו להסתופף בצילו של הצדיק. כנראה זכו לכך בעקבות כספם. לאחר עשרות אתרי קבורה בהם בקרנו בטיול זה כבר היה מיותר. ליד האתר גן נאה וסביבו עוד אתרים מוסלמים נוספים.
מתחם הקבר של קאפל שאשי וקברי מאמיניו
ביציאה ממתחם הקבר הודעתי למדריך כי קצנו בקברי צדיקים נוספים ואנו רוצים לגן הבוטני של טטשקנט. אפשר גם להתאכזב מגן בוטני. אין בו כמעט שילוט וקשה להבין מה רואים מה שווה ומה שונה בין אזורים אקלימיים שונים האמורים להיות מיוצגים בגן. הסתובבנו לא מעט בגן . לפחות צל מהשמש הלוהטת לא חסר. מכאן לשוק העיקרי של טאשקנט. זהו שוק מקורה וסביבו הארכות והרחבות שונות. לכל מוצר מרחב מחיה משלו. הכול מסודר ונקי.
פרי העונה – דובדבנים בשוק בטאשקנט
אגף צמחי נוי בשוק בטאשקנט
בשר ותבלינים בשוק בטאשקנט
בשלב מסוים העייפות מתחילה להכתיב את הנעשה. נסענו לאכול ארוחת צהרים על פלגי מים. המסעדה ליד אחת מאמות המים המזרימות מי גשמים לשדות שסביב העיר. בארוחה סגרנו עם הנהג והמדריך את הטיול. חזרנו למלון למנוחה ואריזת הציוד. בחצות יבואו לקחתנו לשדה התעופה לטיסה הביתה הממריאה לפנות בוקר.
.
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
