הסתיימה לה חופשת הסקי הראשונה, די בהחלטה של הרגע האחרון בדחיפה ודרבון של סאשה לצאת ולחוות.

למדנו כל כך הרבה דברים על עצמנו ובעיקר למדנו להנות גם מדברים שונים ולא ללכת על אותו קונספט כל הזמן.

על שלושה דברים עומד הסקי:

  • חברים טובים
  • שלג רב ורצוי טבעי
  • וויסקי טוב (או כל מדלל צבעים לשתייה מייצור מקומי)

אז תכלס מה היה לנו:

דיל של שמונה ימים / שבעה לילות דרך חברת פינגווין לבנסקו בחצי השני של חודש ינואר, בחירת התאריך בהתאם ללוח החופשות של אירופה – לא להכנס לתקופה שהאתר מתמלא ומצד שני להגיע כשיש כבר מספיק שלג שלא נתבאס.

בחירת המלון – CASA KARINA מספיק קרוב לגונדולה שלא נצטרך לסחוב את הנעלים על הכתפיים וברמת מחיר נורמאלית, בדיעבד המיקום מצוין אבל השירות במלון היה מתחת לכל ביקורת, המלון מוגדר חצי פנסיון עם צמיד מזהה ללקוחות פיגווין, בתכלס – מקבלים שתייה מקומית בלבד מבקבוקי פלסטיק פתוחים ללא גזים, בבקשה לקבל בקבוק מים לשולחן במקום לקום ארבע פעמים נענינו בשלילה, החוצפה העיקרית היתה כששניים ביקשו ארבע כוסות לארבעה אנשים והמלצר ביקש לראות מי הם שאר האנשים עם הצמידים.

האוכל במלון מאד בסיסי ובארוחות בוקר עוד אפשר למצוא מה לאכול בכיף, ארוחות ערב ללא טעם וכשאפשר היה ויתרנו ויצאנו לאכול בעיר.

ציוד סקי וסקיפס

במסגרת החבילה קיבלנו ציוד בסיסי של נעלים בני מספר שנים, מגלשים תואמים ומקלות שפעם היו ישרים אבל עושים את העבודה טוב.

חשוב לראות שהציוד מתאים לכם באופן אישי, שהנעלים לא לוחצות במיוחד או משוחררות בעקב, שהמקלות תואמים לגובה שלכם ובאופן כללי לזכור לקחת את הציוד שלכם מהסטנד אחרי ההפסקה.

הציוד הושאר בסיום כל יום בחדר ציוד סמוך לגונדולה מלבד הנעלים שאותם יש לקחת עצמאית לחדר. במלון יש חדר ציוד סקי שם הושארו הנעלים ללילה והתייבשו להם בכיף.

סקיפס התקבל בדיל לכל ימי הסקי המכסה את כל האתר. בסיום החופשה מחזירים את הסקיפס במכונות האוטומטיות מול הקופות ומקבלים חזרה את הפקדון של 5 לבה אותו ניתן לנצל לבירה אחרונה לפני החזרה הביתה בפאב Happy End הצמוד לגונדולה.

אתר הסקי עצמו

בבנסקו גונדולה ראשית אחת המובילה לתחילת האתר, שם מרוכזות מספר מסעדות, אזור הלימוד הקבוצתי ומעליות נוספות למסלולים הארוכים במעלה ההר. הירידה מההר חזרה לעיירה מתבצעת דרך הגונדולה או דרך הסקי רואד מספר אחד שרובו מכוסה קרח במקום שלג אבל מהווה מסלול טוב ללמידה לאחר שלמדנו את הבסיס.

שאר המסלולים באתר מחולקים, כמו בכל אתר, על פי רמת הקושי לכחול למתחילים, אדום למתקדמים או שחור למקצוענים כאשר הכחולים הם לא באמת כחולים אלא שואפים יותר לכיוון האדום ומהווים קפיצת מדרגה די גבוהה למתחילים.

הדרכה

אנחנו החלטנו ללכת על הדרכה קבוצתית – טעות גדולה ביותר, המדריך שקיבלנו היה עייף והודה שהוא לא ישן בלילות, מכיוון שחולקנו למספר קבוצות יכולנו לראות את הקבוצה המקבילה מתקדמת יותר מהר ובמקצועיות גבוהה יותר מאיתנו ואנחנו נסרכים מאחור. ההדרכה מתבצעת בשני משכים של שעתיים, בשעות 1000 ו- 1300, באמצע יש זמן לנוח או להשלים שיעורים פרטיים עם המדריך (יוזמה אישית של המדריכים לדחוף להשלמת הכנסה – כל העונה שלהם נמשכת 4 חודשים ובשאר הזמן הם מחלטרים בעבודות אחרות) וכמובן שלאחר סיום ההדרכה האחרונה המדריך ממליץ לגולשים החדשים להשאר להדרכה פרטית.

לאחר יומיים וחצי של הדרכות קבוצתיות והבנה שהמדריך לא ידחוף אותי למצות את היכולות שלי במדרונות הסקי החלטתי לחבור לחבר שהיה בחופשה פרטית באתר ולנסות לאתגר את עצמי על המדרונות הכחולים בליווי צמוד שלו. תוך כדי גלישה גילית שהילדה שלו בת ה- 5 עוקפת אותי בסיבוב ושולטת במגלשיים טוב יותר ממני בכמה רמות.

שחרור הפחד ויציאה מהאזור הבטוח הוכיחה את עצמה ונתנה לי לחוות את היכולות האישיות שלי ולהנות מהיופי של הגלישה עם רעש המגלשיים על השלג והרוח באוזניים.

לימור המשיכה עוד חצי יום בקבוצה ולאחריה נרשמה לשיעור פרטי עם מדריך שהכיר לנו סאשה, מדריך שהיה בעברו גולש אולימפי והתחרה בתחרויות עולמיות. לאחר שעתיים איתו היכולות שלה קפצו פלאים והיא התחילה לרדת מדרונות כחולים, עם קצת חששות אבל עם יכולות טובות בהרבה משאר הקבוצה.

ציוד

הכי קל להשוות את ענפי הספורט השונים לריצה – שם צריך נעליים טובות וכל השאר זה בונוס...

בסקי נדרש ציוד ספציפי המקל ומשפר את השהות על ההר.

לבוש בסיסי – מהבית יש להגיע מצוידים בלבוש טרמי תחתון ועליון דק, למזיעים יש להצטייד במספר זוגות, לרוב המלונות מחוממים ויבשים ככה שמה שתכבסו בערב יהיה יבש למחרת בערב. חולצות פליז דקות לימים קרים יותר, לבקרים ולסיום היום, בימים חמים הפליז ימצא את מקומו באמצע היום בתיק הגב.

גרביים – להשקיע בגרביים איכותיים לסקי, הגרביים גם מבודדות את הרגל מהקור וגם מגינות מהקשיחות של הנעליים.

תיק גב – תיק גב בסיסי עם מקום לשלוקר, השמש קופחת ולמרות הקור של השלג אנו מאבדים נוזלים רבים ורצוי לשתות הרבה, ביום הסקי האחרון חזרתי מיובש למלון. לתיק יכנס גם ארנק, ציוד אישי הכרחי (משקפיים) והפליז בהמשך היום, חטיפי אנרגיה וסנדוויץ' למי שלא ימצא מה לאכול במסעדות הפזורות במדרונות הגלישה.

חליפת סקי – כמו כל פריט לבוש לסקי גם את החליפות אפשר לשכור או לקנות, ההחלטה שלנו היתה לשכור בפעם הראשונה עד שנדע שאנחנו ממשיכים בתחום, דרך חברות הדיל ניתן לקבל קישור למקומות השכרה בארץ, יש לשים לב להתאמת המעיל והמכנס לגוף ולרמת הבידוד והנידוף שהחליפה מספקת. כשנגיע לרכישה כבר נתאים את הציוד לדרישתנו המלאה אבל סה"כ הציוד המושכר היה סביר באיכותו ובמצבו.

נעלים, מגלשים ומקלות – הכי פשוט לשכור באתר, לרוב בכל אתר יהיו מספר רב של חנויות, רק צריך לבחור את איכות וגיל הציוד ולשלם בהתאם. להתחלה אפשר לשכור ציוד ישן יחסית (5-7 שנים) ובמידה ומתמידים בתחביב לרכוש בהמשך בהתאם לצורך.

קסדה ומשקף – כאן מדובר בהתאמה אישית יותר של הציוד המתאים לכל אדם באופן אינדיבידואלי, אנחנו החלטנו לרכוש משקף לפינוק (המשקף מתמלא זיעה אחרי יום של סקי ולא רצינו ללבוש זיעה של אחרים) ולשכור קסדה, כמובן שכל חנות באתר תשכיר את הציוד והמחירים לרוב זהים רק צריך לוודא שהקסדה יושבת טוב על הראש ומתאימה למשקף.

פלאסק – אותו בקבוקון שתייה חריפה המכיל לרוב ויסקי או משקה עתיר אלכוהול אחר (רצוי מעל 40%) ומספר כוסות. אומרים שלא יוצאים למדרונות לפני הכוס השלישית, ככה שיקול הדעת יציב יותר, הפחד נמוך יותר והדרך ישרה יותר. כמובן שכל בקבוק פלסטיק יכול להחליף את הפלאסק המקצועי.

ולסיום החוויה עצמה...

לאחר יומיים וחצי של היצמדות לקבוצה ולזמנים של המדריך וכמובן לאזור ההדרכה המצומצם והמתון יחסית החלטתי לצאת לנסות בעצמי עם ליווי צמוד של חבר טוב את היכולת האישית שלי, עליתי למסלול מספר אחד שנחשב לפשוט מהכחולים ומהווה התחלה טובה למתחילים, התרסקתי מספר פעמים אבל קמתי פעם אחר פעם והמשכתי, הדופק היה בשמיים ומד הדופק הראה נתונים שלא מביישים ריצה מהירה מאד, הזיעה נטפה מגופי והרטיבה כל פיסת בד שהיתה צמודה לגוף, האדרנלין זרם כמו מטורף וההרגשה של החופש והאפשרות הבלתי מוגבלת לחקור תחומים חדשים סיפקו הנאה ואושר עילאי.

לאחר הפסקה קצרה (אנחנו קובעים זמנים...) המשכנו למסלול מספר עשר שהוא כמובן קצת יותר מתקדם, ארוך ותלול ובעזרת הליווי הצמוד הצלחתי לצלוח גם אותו, תוך כדי שאני רואה איך ילדים ללא פחד עוקפים אותי במהירות בגלישה ישרה במדרון בעוד אני נאבק לבצע סלאלום ימינה ושמאלה להאט מעט את המהירות לשלוט במגלשיים ובעצמי. גם במסלול זה חוויתי מספר נפילות כולל אחת שמתחה לי טוב את המפשעה הימנית והשאירה כתם ששינה את צבעו כל יום והשאיר לי תזכורת לסכנות הקיימות בענף.

ביום למחרת המשכתי לגלוש עם בטחון עצמי גובר בכל פנייה ושאיפה להגביר יכולות כדי שאוכל לגלוש בעצמי וללא ליווי.

לימור לאחר ההדרכה האישית חזרה לקבוצה לחיזוק הבטחון העצמי תוך שמירת מרחק בטוח מהמסלולים המאתגרים מעט באתר אבל לא ויתרה לעצמה וירדה איתי יחד את הסקי רואד חזרה לעיירה. גם היא חוותה מספר נפילות והתרסקויות כואבות אך יצאה בהרגשה שחופשות כאלו הן אופציה נהדרת וחייבים לחזור ולנסות אתרים נוספים.

החוויה לא מסתיימת באתר הגלישה אלא ממשיכה עד לעיירה למטה, מיד לאחר החזרת הציוד כשהאדרנלין עוד זורם בגוף ממשיכים לבר הקרוב לכוס עמוקה של בירה מלווה במשהו קל מטוגן, האווירה בבר מקפיצה ושומרת על עירנות למרות העייפות שמנסה להשתלט על כל הגוף.

מקלחת זריזה וקפיצה לג'קוזי ממשיכים את הערב ממש לפני שקופצים לרחובות העיירה המלאים דוכנים של אוכל מקומי (שלנו ושלהם) ביניהם אפשר למצוא שווארמה לצד סנדוויץ' נקניק וגבינה מותכת.

המסעדות בעיירה מדהימות, החל מהמקומיות עם מחירים שווים לכל כיס ועד מסעדות היוקרה עם נתחי בשר בהזמנה אישית ובהכנה אישית.

למי שמחפש לרכוש ציוד, אני מניח שאפשר למצוא פה את המחירים הנוחים ביותר עם מגוון רחב ביותר של דגמים וצבעים לכל מידה ומין החל מציוד החובה ועד תוספות וקישוטים לקסדות ולפנים.