טיול במערב צרפת
נורמנדי ובריטאני, בתוספת קמצוץ מעמק הלואר, יוני 2018
אנחנו גימלאים באמצע שנות ה-60, וטיילנו מספר פעמים, בעיקר באירופה וגם קצת בארצות הברית. הטיול הזה במערב צרפת נהגה ונחלם במשך מספר שנים. טיילנו בארצות אחרות, ועדיין ניקרו לי נורמנדי ובריטאני בראש... מידע נאסף אט אט, בעיקר מהרשת, באתרים "למטייל" ו "מסע אחר", ובעיקר מבלוגים בקבוצות בפייסבוק. מטיילים מכל הגילים, ברכב, באופניים או בתחבורה ציבורית,הם מקור בלתי נדלה לטיפים ויציאה מהמסלולים המוכרים. בקיצור – קראתי, אספתי מידע, הכנתי מסלול, בעלי קיבל מפה (כן, יש עוד כאלה שלא נעזרים רק ב"וויז"...) וטסנו באמצע יוני 2018 לפריז ומשם ברכב שכור לדרך.
היום הראשון לטיול, מפאריז לאטרטה
לאחר שנת לילה במלון ליד שדה התעופה, יצאנו וכמו רבים וטובים לפנינו, עצרנו לחצי יום בז'יברני, יחד עם עשרות מטיילים מכל העולם שירדו מאינסוף אוטובוסים. למזלנו הגענו יחסית מוקדם.
לפני התמונה הראשונה – התראה. המצלמה השתגעה, יצאה מפוקוס ונאלצנו לצלם במצב "אוטומט" והתאריך של 2012 החליט להופיע... לא הצלחנו לבטל.
מז'יברני המשכנו במזג אוויר נפלא לז'ומייאז' הנמצאת באחד מפיתולי הסיין ומפורסמת בשל היותה הכפר בו נמצאות "החורבות המפוארות ביותר בצרפת"... הכוונה היא למנזר והקתדרלה המפוארים שנבנו לראשונה במאה השביעית, ולאחר שנהרסו (ולא בפעם האחרונה) שוקמו בידי ויליאם הכובש במאה ה-11. נותרו מהם שני מגדלי המבוא (שגובהם 46 מטר) וקיר אחורי המתנשא לגובה עשרות מטרים, שעדיין שומרים על מבנה החלונות הקשתיים. מגדלי הכנסייה (הנמצאים עתה בשיפוץ) נראים למרחוק" (ציטוט מיומן מסע אחר).חלק כבר שופץ והמקום מרשים, עם מרחבי אחו ועצים ענקיים.
לאחר כשעתיים במקום כולל ביקור במוזיאון אמנות קטן באחד הבתים המשופצים, המשכנו דרך כבישים קטנים וכפרים ציוריים באיזור פיתולי הסיין וככל שהתקדמנו לכיוון אטרטה נהנינו ממראה כל הפטיסרי, בולונז'רי ושרקוטרי בלב כל כפר הכי פיצפון. כל זה עד שהגענו למראה מופלא. היה זה בכפר Allouville-Bellefosse ,בכביש D 926, שם התגלה לפנינו עץ אורן ענק, גבוה, שבתוך צידו האחד של הגזע חפורה ומגולפת קפלה קטנטונת, וכולו מצופה ברעפי עץ. ניתן לטפס במדרגות למעלה והמראה מיוחד ומדהים. העץ כבן 1200 שנים, עפ"י השלט שלידו, ומוגדר בין 200 עצים מיוחדים בצרפת.. קראתי באיזשהו בלוג על העץ, לא סימנתי כיעד, אך שמחנו מאד לגלותו "על הדרך"...
הגענו לקראת ערב לאטרטה, בחודש יוני יש אור עד 21:00 ולכן התפעלנו ממראה הצוקים הלבנים המיוחדים. שמבחינתנו היו השיא הראשון של הביקור. ושקיעת השמש המרהיבה בים….כל התמונות שראינו בעת הכנת החומר, לא משתוות באמת למראה העיניים בפועל. מרשים מאד !!!
הזמנו מראש שני לילות בצימר קרוב לאטרטה כדי לטייל למחרת צפונה.
החדר נוח, ארוחת בוקר טעימה, ובעלת בית מסבירת פנים ועוזרת בהכוונה
לאחר ארוחת ערב שבנו לחוף אטרטה וטיילנו לאורך הטיילת וברחובות הסמוכים,עד השקיעה. תם היום הראשון.
היום השני לטיול – מאטרטה צפונה וחזרה.
במזג אוויר די ערפילי יצאנו צפונה, עברנו דרך פקאם (בית קפה אחד קטן במרינה בו אפשר לשתות קפה...) ודייפ , עיירות חוף סחופות רוח, ולאט לאט השמיים מתבהרים.
היעד לפי המלצת בעלת הצימר בו לנו - הגעה עד כפר נפלא שנקרא "ואל דה רוז" – המלצה שלא תסולא בפז! הכפר המוגדר בין היפים בצרפת, (יש כמה וכמה כאלה J )... בכל פינה בכפר שתולים ורדים במבחר צבעים נהדרים. (חברי מקבוצת הפייסבוק של חובבי ורדים התמוגגו...) מגוון בתי קפה, מסעדות, חנויות ומלונות – בשם כולם משולב "רוז" באופן כזה או אחר. יש נחל קטן שמשני גדותיו אפשר בעזרת מפה לטייל במסלול מעגלי וחביב.
יש גם חוף ים חביב, הנחל נשפך אליו ויש מקום להשתעשע בשפך.
עם ערב חזרנו לאטרטה, סעדנו את ליבנו - (הזמנו מקום ערב קודם...) במסעדה איטלקית/פיצריה משודרגת Le Romain D'Etretat"" שהמתה אדם. טעים, מחירים סבירים ומסביב בליל שפות של תיירים מכל העולם...
היום השלישי לטיול – מאטרטה דרך מחוז קאלבדוס עד הונפלר
יצאנו "לכבוש" את אחד היעדים המתוכננים בחלומי – הכפרים בלב מחוז קלבאדוס. המשקה המיוחד, אחד המאפיינים הבולטים של נורמנדי, יחד עם גבינות קממבר ובתים עטופים קורות עץ שחורות. מכיוון שהיה זה יום א', שוקים לא היו, אבל – הפתעה! שלט בדרך מכוון אותנו לפסטיבל ימי ביניים בעיירה
סן-פייר-סור-דיב. ברחבת הכנסיה הענקית היו המון פעילויות, בעיקר לילדים, בהדרכת צעירים לבושים כאבירים ונשותיהם החסודות, בבגדי התקופה, "כלי נשק" מתאימים, והמוני דוכנים שגלשו אל מחוץ למתחם הקתדרלה המרשימה .
נשארנו שם שעה ארוכה ,השתעשענו (בעיקר בעלי שחזר לילדותו לשעה קלה)
טעמנו שלל מעדנים תוצרת בית, צילמנו והמשכנו ליעד המצופה – מזקקת קלבדוס...
הנופים באזור הם כמצופה ירוקים מאד, המון מרעה לעשרות הכבשים הנראות בכל עבר, (האיזור מתאפיין גם בגבינות הקממבר) ומכל כיוון אפשרי - מטעי תפוחים ואגסים מהם מפיקים סיידר אלכוהולי ה- משקה המקומי.
"בעולם האלכוהול יש לתפוח מקום של כבוד, בזכותו של הברנדי האציל והמיוחד העשוי בחבל קלבדוס שבמחוז נורמנדי בצרפת ונקרא על שמו. .. באזור קלבדוס פועלים כיום כ־12 אלף מגדלי תפוחים המגדלים כ־200 זנים. תפוקתם השנתית מגיעה לכדי 350 אלף טונות בממוצע.
בונל (Busnel) הוא הקלבדוס האיכותי ביותר המיוצר במזקקה, שנוסדה ב־1820 ונמצאת ליד עצי התפוח שלה באזור הנחשב למשובח ביותר בנורמנדי מבחינת טיב הפרי - פאי ד'אוז' ."
(ציטוט חופשי מכתבה ב"כלכליסט" שהביאה אותנו לשם, מתוך הרגל בתכנון הטיולים שלנו, משלבים גם חיפוש אלכוהול אופייני...)
הסיור במזקקה היה מאלף, מאחר ותמיד התמקדנו ביין - למדנו משהו חדש, ייצור סיידר, ברנדי , קלבדוס ו "פומו" – ליקר מיוחד לקוקטיילים, מרכז המבקרים כפי שנראה בתמונה מאוד מזמין, ההדרכה מקצועית, כמובן שטעמנו וגם קנינו.
בדרכנו ליעד הבא – הונפלר, ראינו כפרונים עם המון מאפיינים של האיזור – קורות עץ כהות המעטרות בתים בהירים והמון צריחי כנסיות כפריות.
הונפלר – עייר חוף נורמנדית טיפוסית, מרינה עם המון סירות דייגים, עשרות מסעדות ובתי קפה, הכל מאוד תיירותי....
ידוע כי היא הונפלר הייתה מרכז ואבן שואבת לציירים שונים, וקוראים רבים ודאי יחלקו על דעתי, ניחא.... היו עיירות וערים מלהיבות יותר בעיני.
את הלילה בילינו בצימר מצועצע למדי על מיטה משנת תרפפ"ו J J
למי שמחפש רומנטיקה בסגנון לואי ה-16, מקום נחמד. המון מדרגות, בעלי בית חביבים
היום הרביעי לטיול – מהונפלר דרך חופי הפלישה לבאייה.
השכמנו לארוחת בוקר מצוינת בצימר בו ישנו בחדר בסגנון "רוקוקו" ויצאנו לראות את חוות הפרפרים הנהדרת " Le Paradis Tropical" , הנמצאת מערבית לנמל, לכיוון היציאה הדרומית מהעיר. אלפי פרפרים מרהיבים , דגים, תוכים וצבעוניות עזה המכה בך יחד עם לחות מקסימלית ועשרות תלמידים מצווחים בצרפתית ומתרוצצים בכל עבר. חביב מאוד.
ביציאה מהעיר דרומה, לכיוון אזור חופי הפלישה, עלינו על גבעה גבוהה מעל הונפלר, לתצפית יפה על כל המפרץ – עד לה-האבר. יש בנקודת התצפית קאפלה חביבה , חבויה למדי בין העצים עם פעמוניה בשלל גדלים לידה, עשינו פיקניק קצר והמשכנו בדרכנו.
אזור חופי הפלישה קידם את פנינו באפרוריות, מדי פעם טיפטף וכשהגענו לגשר פגסוס היה קר מאוד. למזלנו- בית קפה קטן ואחריו מוזיאון הפלישה של פגסוס היו מגן מצוין מפני מזג האוויר.
המשכנו לחוף ג'ונו ,ירדנו לחוף לראות את האנדרטה לזכרו של הגנרל שארל דה גול. חוץ מאיתנו ועוד כמה משוגעים עם גלשני רוח לא היו כמעט אנשים על החוף. קררר...
ומשם לעיירה סנט-מאר-אגליז, העיירונת מפורסמת בזכות סיפור על צנחן מהדיביזיה המוטסת ה 82 ש"הצליח " לנחות על גג הכנסיה ומצנחו נתפס בצריח, הוא נשאר תלוי, צופה בקרב שהתחולל ומדמה את מותו... נו. מזל שהגרמנים נחלו תבוסה.
גם שם מוזיאון, והמוני תיירים דוברי "אמריקאית" שוטפת שבאו לסיור ביוני בחופי הפלישה. (יום הפלישה – D-Day – היה ב 6/6/1944)
מזג האוויר החל להאיר לנו פנים בדרכנו לארומנש וחוף גולד. נכנסנו למוזיאון הנחיתה המורכב משלושה אגפים, לא אלאה בפרטים, והמשכנו לאחר הביקור הזה למקום הלינה שלנו בעיירה Tracy-sur-Mer לא רחוקה מבאייה, עם בעלי בית נהדרים.
בבוקר היום החמישי נסענו למקום שהיה מבחינתי אחד היעדים המשמעותיים והמצמררים ביותר – בית הקברות האמריקאי בחוף אומהה. מספר הצלבים הוא פשוט בלתי נתפס...
מול שדות הצלבים האינסופיים יש גינון וטיפוח מדהימים, ואנדרטה מרשימה לעריכת טקסי זכרון, והדיסוננס מצמרר... (לא שאנחנו לא מכירים זאת מהארץ, אבל שם אין קברים או מצבות, רק צלבים ואולי כמה מגיני-דוד פה ושם...)
צפינו בטקס זיכרון בו השתתפו תלמידי בית ספר צרפתי, מקומיים זקנים חרושי פנים ששכם אל שכם לחמו עם כוחות הפלישה, והמון ווטרנים אנגלוסכסיים- לוחמים ותיקים, מיעוטם מבוגרים מאוד, כאלה שעדיין שרדו מהפלישה ומרביתם ותיקי מלחמות קוריאה ו- וויטנאם שלחמו באותם גדודים.
עם תום החוויה המאתגרת הזאת שהייתה שיאו השני של הטיול, אנחנו יוצאים לכיוון באייה. בדרך נכנסנו למנזר מרשים שמאוד חפצתי לראות את גן הוורדים שלו, ובכניסה פגשנו קבוצת ווטרנים אמריקאים וקנדים ששמחו להצטלם איתנו.
בבוקר היום השישי יצאנו לראות את שטיח הקיר המפורסם של העיר ואת הקתדרלה, לצידה גן ציבורי מקסים ובו בית קפה קטן עם רחבת ריקודים. מוסיקה התנגנה וכמה אנשים חביבים הזמינו אותנו לרקוד, אך אצה לנו הדרך, נסענו לעיירה Villedieu les Poelesשבה מפעל ענק המייצר פעמוני כנסיה ועוד פעמונים מסוגים שונים, שערים, שלטים מנחושת וכד' בסמוך לעיר גראנוויל.
אך אנחנו שמנו פעמינו לכיוון מון-סנט-מישל, לשיאו השלישי של הטיול.
רבות נאמר ונכתב על האי המופלא הזה שהוא המקום השני המתוייר בצרפת. חווית הגאות והשפל שמתרחשת לכל אורך החוף בנורמנדי ובראטאן, מומחשת היטב אם באים למון-סנט-מישל פעם בלילה ופעם בבוקר. המים העולים ומגיעים כמעט עד החומות עם רדת החושך ומראה האנשים המבוססים בבוץ לאחר נסיגת הים במהלך שעות הבוקר....איזה מראה !!!
וכמויות המדרגות! ויתרתי לעצמי בערב, עמדתי בזה בגבורה למחרת . שווה ביותר...
שנת לילה טובה היתה במלון פשוט עם מסעדה טובה בארדבון.
היום השביעי לטיול – מון סן מישל במלוא תפארתן....מזג האוויר הקריר הקל את הטיפוס, מראה פני האנשים היורדים מטה לאחר הטיפוס מעלה- מלאי אושר של חווית הגילוי, המראות בדרך, בשלב העליה וגם... שמחתי מאוד על חוסר וויתור לעצמי למרות שהיה באמת קשה.
לאחר ארוחת צהריים נורמנדית טיפוסית לאיזור של "טלה מומלח מראש" (הכבשים רועות בעשב הים המלוח ולכן טעמן עדין ומיוחד) יצאנו לדרכנו לכיוון בראטאן. היעד הרשום בווייז – קאנקאל.
או-לה-לה קאנקאל. איזו עיירה חביבה, איזה צדפות..... והמראה המיוחד של "שדות" הגידול שלהן בים..וואו ! הגשם לא הפסיק לטפטף, לעיתים התגבר אך שוק הצדפות פעל במרץ. הייתה שם קבוצת רוכבי אופניים אמריקאית שעמדה בגשם וחיסלה כמה תריסרים... המראה של אנשים שאוכלים נזלת, ועוד משלמים על זה (: (:
הפסל של שולות הצדפות בכיכר המרכזית של קאנקאל
לאחר טיפוס ארוך בחזרה לחניה ,שבנו לנסיעה שהיעד הוא רותנף.(Rotheneuf) בדרך לסאן – מאלו.
הייחוד של המקום - מסלול הליכה קטנטן בין פסלי חול, "לה רושה סקולפטה" (Les Rochers Sculptes) אתר פיסול מוזר, מעניין ביותר, שנחצב בסלע בידי כומר מקומי,אדולף ז'וליאן פורה, בשלהי המאה ה-19. באוקטובר 1893, בשנות החמישים לחייו, בעקבות שבץ, ששיתק את פלג גופו, פגע בשמיעתו וביכולת הדיבור, הוא הפסיק לשמש ככומר והחליט לחיות כנזיר. במשך 25 שנה, גילף פורה שהסתייע בחבר קשיש, כ 300 פסלים, על סלעי הגרניט של רצועת החוף. חלק גדול הם סצינות שלמות, המתארות בעיקר את חייה של משפחת רותנף, משפחה עם שלל דמויות ססגוניות שהתגוררו בחבל בין המאות 15-18והיו פירטים ומבריחים שמעלליהם שזורים בסיפורה המרתק של בראטאן. (ציטוט חופשי שקראתי איפשהו)
משם נסענו קרוב לשעה לעיירת החוף סאן מאלו. עיר עתיקה מוקפת חומות אדירות לאורכן ועליהן ניתן לטייל. שוטטנו בסמטאות המרכז העתיק ועל החומה סביב העיר , לא ארחיב תיאורים כי אחרים עשו זאת לפני, לא המשכנו את כל סיבוב החומה כי אצה דרכנו
לכפר שהוכרז כאחד היפים בצרפת, סיינט-סוליאק.
בניין ה"מוניציפלינה" – מועצה, לשכת התיירות – בבניין אחד מקושט להפליא ברשתות דיג. במרחק קצר משם בית קפה קטן ובו הופיע – בחינם- הרכב ג'אז כלשהו להנאת היושבים. הזמנו לעצמנו כוס תה ונהנינו.
ביום השמיני לטיול נסענו לקייפ פרהל- Cap Frehel שם עומד מגדלור ישן מאוד על החוף מול האיים ג'רזי וגרנזי. זהו אתר טבע סחוף רוח קרה ומדהים בצבעיו – אבן סלע אדמדמה, צוקים נישאים מול ובתוך הים, שחפים מקננים ומגדלור. ושירותים- לא מובן מאליו במקום עם "גזלן" כמסעדה.…
המשכנו בדרכנו לדינאן, שם הזמנו מלון ללילה חלפנו על פני דינאר, מחשבותינו היו לנסוע לנתיב אבני הגרניט הוורודות, אך המרחק הרתיע אותנו. עצרנו לפיקניק קצר והתרעננות ליד עיירה בשם לאמבאל Lamballe אשר ידועה כעיר בה יוצרים אמנים רבים. "Many historic buildings have been converted into exhibition spaces and craft workshops. Pottery and sculpture have a special niche, continuing a tradition that has thrived because of the clay subsoil in the surrounding moorlands. " (ציטוט מתוך אתר תיירות רשמי של ברטאן.)
ואכן המון גלריות ברחובות בהם פסענו, סדנאות מחזור מכל הסוגים, ואלה תמונות שצילמנו באחת מהן, שכחתי לצלם את השלט כדי לתת קרדיט לצערי...
דינאן Dinan)) ממוקמת במרחק של שלושים ק"מ מקנקאל ו- 22 קילומטרים מדינאר על כביש 266 D. עיירה עתיקה ושמורה היטב, ממש כמו בונבוניירה. רחובות וחנויות שנותרו כמו שהיו מאז המאה ה-15.
העיירה למעשה מחולקת לשני חלקים – עליון ותחתון. גן יפיפה נמצא בחלק העליון של העיר מעל נהר הראנס בחלק התחתון היפה עברנו עם המכונית בדרכנו לחלק העליון בו נמצא במלון. חיפשנו חנייה במרכז העיר דבר שלא היה קל. נכנסנו לחניון תחתי גדול לא רחוק מהמלון ומשם – שוטטנו ברגל בסמטאות השונות וביקרנו בשוק הצבעוני ובכנסייה. הלכנו לגן הציבורי שמאחורי הכנסייה, המון וורדים, דליות בשלל צבעים ועצי מיש. יש תצפית מרהיבה על החלק התחתון של העיירה, הנהר עם הסירות , הגשר עצום הממדים הבנוי על קשתות מרהיבות ועליו חולפות מכוניות שנראות כצעצועים נעים... משם המשכנו עוד קצת בשיטוט על הטיילת וחזרנו למלון.
בלילה ישנו במלון איביז, ממש מעל החניון הענק שמצאנו.
היום התשיעי והאחרון: 2 טירות "קטנות" ויין.... גדול!
בדרכנו לסיום הטיול בפריז, בילינו יום בעמק הלואר, ראשית ב Chateau de Villandry.
טירה לא גדולה אבל עם גנים מקסימים
משם המשכנו לשאטו דה שאנונסו. גם היא מרשימה ועם גן מטופח.
לא אתעכב מדי על הטירות. ראית אחת – ראית את כולן. אפשר למצוא המון כתבות עליהן בכל בלוגי הטיולים למינהם העוסקים בעמק הלואר.
לאחר הביקור בטירות נסענו לעיר טור, ובדרך עצרנו לטעימות יין שונות שכן הלו.... עמק הלואר, מעוז יין הסנסר והטוראן ושאר היינות היבשים בקרבת פריז.
יש המון יקבים ענקיים, יקבים קטנים וסתם חנויות יין בכל עיירה. אנחנו נסענו לאורך נהר הלואר ויובליו, בכבישים קטנטנים, לפתע ראינו דלת עץ ענקית שסיקרנה אותנו מאוד. מצאנו משהו אטרקטיבי למדי – חנות של קואופרטיב יין , חצובה וחפורה בתוך הר. (: בגלל עלויות אחסון ושיווק מתאגדים כמה יקבים קטנים שה"טרואר" (מושג מעולם היין המתאר את שילוב הגורמים הסביבתיים המשפיעים על אופיו וטיבו של היין) שלהם דומה ומשווקים יחד. המערה בתוך ההר היא מרתף יין ענקי בו מבקבקים ומאחסנים יין, כמובן גם מרכז מכירות קטן יש שם עם טעימות והסברים על כל יין.
טעמנו, קנינו לחובבי היין ממשפחתנו, ויש כמה כאלה, ואפילו ארזו לנו במקצועיות למזוודה.
כל היין הגיע בשלום.
לינת לילה היתה בעיר טור, שידרגו אותנו לחדר פרימיום לאחר ש "צבא פולשים קוריאני" – אוטובוס ענק מילא את המלון. היה מעולה.
יצאנו לאכול במסעדה קטנטונת ליד המלון שהומלצה לנו בלכת התיירות, ממש חוויה אנתרופולוגית עם 6 שולחנות שוני גודל ובהם סועדים מכל העולם, וטבח אירי דובר הונגרית. לזכותו יאמר כי אחיו היה בין הסועדים כתייר מהונגריה וכולנו הסכמנו (אני גם מדוברי "איגן מיגן" ו"איטשנאאם") שהאיש הוציא מעדנים תחת ידיו.
בבוקר קמנו רעננים. עצרנו בכל מיני מקומות קטנים לצלם.לא מיהרנו.
איך אומרת ג'וליה רוברטס ב"אשה יפה" – Big mistake…
לקראת צהריים התחילו התחילו הכבישים להיות עמוסים בהמון נופשי סופ"ש העושים דרכם חזרה לפריז ופרבריה.זחלנו 100 ק"מ כארבע שעות נסיעה לשדה התעופה כולל עצירה לצהרים בדרך ופקקים בכבישי הטבעת של פריז, טוב שההגעה היתה מתוזמנת היטב לשארל דה גול, החזרת הרכב וקפה אחרון בשדה.
הטיול היה נפלא. לא מיהרנו, נסענו בנחת, במרבית הימים היה מזג אוויר נעים ואנחנו שמחים לחלוק עם חברינו בקבוצה הזאת.
על הטיול הבא שלנו בשוויץ וצרפת- בעיקר אלזאס בתקופת הבציר, יוני 2019 = בפוסט הבא