טיול בן שלושה שבועות בגאורגיה

יומן מסע בגאורגיה: נחתנו בטביליסי ב-1 בלילה עם גאורגיאן איירלינס (כרטיס עלה 450$) ונסענו לבית של טינה בסמוך לכיכר החירות. זה מיקום מעולה, אפשר כמובן להתפנק ולקחת מלון. בבוקר טיילנו בעיר במעלה רחוב רוסטאוולי, טיפסנו במדרגות לכיוון הפסל של האשה הלבנה ומבצר narikala משם יש תצפית יפה על העיר, וירדנו אל העיר העתיקה. אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת במסעדה ברחוב leselidze, אפשר לזהות אותה לפי תמונה של 3 גברים וכלב.
יום שני: לקחנו מטרו לתחנת דידובה ומשם מרשרוטקה לקזבגי (בערך 3 שעות נסיעה, 10 לארי). הדרך יפה מאוד וסיכמנו מראש עם הנהג שיעשה לנו 3 עצירות תמורת עוד 5 לארי לאדם. ראינו בדרך את מבצר אנאנורי ואת הנביעה של המים המוגזים. הגענו בצהריים לקזבגי והתאכסנו אצל אשה בשם נאזי בחלק הכפר שקרוי גרגטי. נאזי מקסימה ודוברת אנגלית סבירה, לינה וחצי פנסיון עולים 30 לארי לאדם. היא לימדה אותנו להכין חינקאלי ואחר כך יצאנו לסיבוב קצר באיזור לכיוון בריכת המים. מזג האוויר היה מעולה, שמש ואוויר קריר ונעים. אם היינו יודעים שלמחרת ירד גשם כל היום ייתכן והיינו מנצלים טוב יותר את הזמן.
יום שלישי: קמנו ליום מעונן וגשום, טמפרטורה מקסימאלית 10 מעלות. תכננו לעלות לכנסיית צמינדה סמבה ולקרחון גרגטי אבל בשל הגשם נאלצנו לקצר את המסלול ובצהריים עלינו עד הכנסייה וחזרנו. העלייה היא בדרך ג׳יפים ואורכת כשעה וחצי, מידי פעם אפשר לקצר בשבילי עיזים דרך היער. הנוף למעלה מדהים ולאחר מנוחה של חצי שעה ירדנו והגענו אחרי 50 דקות חזרה לכפר. מאוחר יותר טיילנו בג׳יפ של חברים לעמק סנו ולכפר ז׳ותא, נסיעה של 40 דקות לכל כיוון. הנוף חביב ביותר, במיוחד שאפשר לראות את הפסגה של הקזבג, אבל לא הייתי עושה את זה ברגל. בערב קיימנו את סעודת ראש השנה.
יום רביעי: התכוונו לצאת בשמונה לכיוון טביליסי, לקנות כרטיסים לרכבת לילה לזוגדידי של שעה 21:30 במחלקה ראשונה אך זה לא הסתדר. במקום זה לקחנו טרמפ עם זוג ישראלים וכאשר הגענו ב׳ 14:15 לתחנת הרכבת בדיוק נגמרו הכרטיסים. נאלצנו לקנות כרטיסים ליום המחרת ולהעביר יום וחצי לא מתוכנן בטביליסי. בערב יצאנו למסעדה נחמדה שנמצאת במלון בשם Kopala בקומה העליונה, האוכל היה נחמד אבל מה ששווה באמת הוא הנוף המדהים מהמסעדה על העיר העתיקה, פשוט יפה.
יום חמישי: יום קניות ושוטטות בטביליסי, הלכנו לשוק הגשר היבש ורכשנו כמה מציאות שבשוק הפשפשים כנראה היו עולות פי 3. אח״כ המשכנו במעלה רחוב רוסטוואלי לתוך רחוב צ׳אווצ׳ווזה דרך הכיכר שיש בה תחנת מטרו ומקדונלדס. באיזור יש כמה חנויות נחמדות כמו מנגו, אדידס, ליוויס וכו׳ במחירים זולים יחסית אבל אין הרבה מה לקנות כנראה בגלל שהקולקציות מותאמות לטעם הגרוזיני. בערב נסענו במטרו לתחנת הרכבת שיצאה ב׳ 22:30 לזוגדידי. אנחנו קנינו את כל ארבעת הכרטיסים לתא במחלקה השנייה (במחלקה ראשונה יש 2 מיטות בתא וכל אחת עולה 15 לארי אבל לנו כבר לא נשארו כרטיסים), אמנם זה עלה 44 לארי לשנינו אבל היה שווה את זה, גם קיבלנו פרטיות וגם נמנענו משינה עם תינוקות מייבבים. ברכבת מקבלים סדינים וסה״כ הנסיעה סבירה ואפשר לישון. עצה קטנה, להימנע מהשירותים ברכבת כמה שניתן.
יום שישי: הגענו ב׳ 6:30 לזוגדידי ומשם התקבצנו כמה ישראלים ולקחנו מרשרוטקה ב׳ 20 לארי לאדם למסטייה. הדרך מעט משובשת ולצידיה מצוקים אבל היא לא צרה והנסיעה בה סבירה למדי. הנופים בדרך יפים ולאחר כ 5 שעות הגענו למסטייה. לאכזבתנו הכפר היה בשיפוצים מקיפים על מנת להפוך אותו יותר מזמין לתיירים אז לא נהנינו הרבה מהמקום עצמו. ישנו אצל נינו רטיאני ברחוב סטאלין, בית נחמד עם חדרים נעימים ומקלחת טובה, חבל רק שהאוכל שם לא משהו.. לינה עולה 35 לארי. אמנם הגענו ב׳ 13:00 ומחשיך בין שבע לשמונה אבל בגלל המסע המפרך לא היה לנו כוח לטייל באותו יום אז הסתפקנו בביקור בטוריסט אינפורמשין ובירה של אחר הצהרים בחצר.
יום שביעי: נינה תאימה לנו נהג שיקח אותנו ועוד שני חברים לתחילת הטרק של הכפרים שיוצא מהכפר זאבשי. הנסיעה אורכת כחצי שעה ועולה 60 לארי. את היום הראשון של הטרק, שאמור לקחת כשבע שעות בהם עוברים 12 ק״מ התחלנו בשעה 9 ומזבשי טיפסנו כשלוש שעות בעליה בינונית עד קשה (עם ציוד) עד לראש הרכס. משם המשכנו לאורכו של הרכס כשעה נוספת והנופים בשלב זה היו מדהימים, מדרונות ירוקים ופסגות מושלגות, למזלנו היה יום יפה אז ראינו היטב את פסגות ההרים. כשעתיים וחצי כולל הפסקות לקח לנו לרדת אל הכפר אדישי. כשהגענו לכפר קידמו את פנינו שני ילדים ששידכו אותנו לאחת המשפחות בכפר. הכפר נטוש בחלקו, אנחנו ישנו בבית עם מקלחת החללית המפורסמת שכמו שהבנו ישנה אחת נוספת בכפר. המחיר היה 35 לארי לאדם ,התנאים מלבד המקלחת עלובים למדיי.
יום שמיני: קמנו בבוקר והתכוונו לצאת ליום השני והקשה יותר של הטרק שאמור לקחת 9 שעות בהם עוברים 16 ק״מ, אבל בתחילת המסע תפס אותנו גשם וחזרנו על עקבותינו. אחרי כשעה וחצי הגשם פסק והחלטנו שמנסים שוב, לקחנו את הציוד והסוסים שתיאמנו מראש ערב לפני לכיוון איפרלי. הסוסים דרושים לחציית נהר כארבע ק״מ אחרי אדישי. מחיר הסוס לקבוצה הוא 50 לארי כאשר בזמן החציה הסוס מעביר אחד אחד את הנהר. אנחנו ביקשנו שהסוס ימשיך איתנו ויסחוב לנו את הציוד עד סוף העליה התלולה למדיי. הנהר קפוא וחציה רגלית היא רק לאמיצים ומנוסים ממש או קמצנים. הרעיון לקחת את הסוס עד למעלה היה מעולה ואף מצוין ומקל על הדרך בצורה משמעותית. הסוס עד למעלה עלה לנו 80 לארי. בסוף העליה שנמשכה שעה וחצי (ללא תיקים וללא עצירות) עשינו עצירה ארוכה לארוחת צהרים, הנוף היה מרהיב למרות מספר עננים שכיסו חלק מהפסגות המושלגות. משם יש ירידה של שעתיים וחצי שמתחילה תלולה ומתמתנת ממש עד לכפר איפרלי ,הליכה נוחה עם נוף מרהיב, הרים ירוקים מלאי עצים, מפלים בכול מקום ונחל שוצף. באיפרלי ישנו הוסטל יחסית בכניסה לכפר ליד מגדל שמירה של משפחת קוצ׳ה, חדרים יפים שמעוצבים כל אחד בצבע אחר, מקלחת אדירה ואוכל טעים. הלינה עלתה 45 לארי לאדם, הבנו שיש מקום נוסף וטוב פחות לחסכנים שישלמו רק 25 לארי.
יום תשיעי: קמנו לבוקר גשום וסוער, היה קר והפסגות סביבנו התכסו שלג במהלך הלילה. לא היה טעם לצאת במזג אוויר כזה אז התכוננו להעביר את היום באיפרלי. ניסינו לברר לגבי ג׳יפים שיוצאים לכיוון אושגולי (60 לארי) או למסטייה (150 לארי) אבל המקומיים לא ששו לצאת במזג האוויר הזה ואלו שכן הסכימו נתפסו על ידי קבוצות אחרות שהתעוררו מוקדם יותר, תרתי משמע.. אנחנו היינו נחושים להגיע לאושגולי ולאחר כ-3 שעות של שיעמום ניצלנו הפוגה בגשם, ארזנו ציוד תוך 5 דקות ויצאנו לכיוון אושגולי מתפללים שהגשם לא יתחזק. הדרך לאושגולי היא דרך ג׳יפים נוחה למדי ולמרות שהיה רטוב מאוד לא שקענו בבוץ כיוון שהאדמה דחוסה בקטע הזה. הדרך עולה במתינות בתוך העמק ולאורך הנחל, הקטע כולו באורך 10 ק״מ ולנו הוא לקח 3 שעות בקצב טוב וללא עצירות. במקרה של מזג אוויר טוב והליכה קלה יכול לקח עד 5 שעות. אושגולי הוא אוסף של 4 שכונות וניתן לזהות אותו לפי כנסייה שבנויה על קצה של הר מעל העמק מצד שמאל של הכפרים. אנחנו ישנו במקום מעולה שנקרא גסטהאוס אושגולי שנמצא ליד הבר (אחרי שעוברים את הגשר הקטן שמעל לנהר יש פיצול, לוקחים את השמאלי ואחרי כן ימינה ולמעלה). לינה וחצי פנסיון 40 לארי.
יום עשירי: התפננו בהוסטל חסרי מעש :)
יום אחד עשר: יצאנו לטיול יום מאושגולי לכיוון הקרחון והר שחרה. הליכה של כשלוש שעות לכל כיוון, המסלול אינו מעגלי, ורובו מישורי לחלוטין בעמק רחב ידיים. ממש לקראת הקרחון יש עלייה קטנה של חצי שעה על המורנה (איזור סלעי שיוצר הקרחון שמחליק) ואז מגיעים ממש עד הקרחון. הקרחון עצמו לא מרשים ודי אפור אבל העמק כולו ירוק ונחל שוצף זורם לאורכו, כמובן שהר שחרה מדהים ביופיו ואם יש ראות טובה זה הופך את כל המסלול ליפה יותר. חזרנו לגסטהאוס ולקחנו ג׳יפ למסטייה שעלה 150 לארי ל-6 אנשים, הנסיעה ארכה כשעתיים וקצת והייתה די סיוטית כיוון שהדרך בלשון המעטה משובשת.
יום שניים עשר: יצאנו לטיול יום לכיוון הר הטלוויזיה (זורולדי) אך כיוון שהיינו צריכים לחזור עד 5 קיצרנו את הדרך ועלינו למעלה בג׳יפ שעלה 90 לארי לארבעה. מחיר קצת יקר אבל העלייה תלולה וארוכה, אנחנו הבנו שרגלית היא לוקחת 5 שעות. מגיעים לקצה ההר, ממש גבוה מעל למסטייה, והנוף משם יפייפה בעיקר הפסגות התאומות של אושבה. הירידה אורכת כ-3 שעות והדרך עצמה לא מעניינת במיוחד, רובה דרך ג׳יפים ובקטעים ממנה הנוף מוסתר על ידי העצים. סה״כ מומלץ, אנחנו גם לקחנו שתייה ופינוקים למעלה כך שהיה נחמד. אנחנו עשינו את הבלתי יאומן והזמנו כרטיסי רכבת באינטרנט, באתר שהיה כתוב רובו בגיאורגית (!). ככה יצא שהזמנו חדר לארבעה בקרון לילה לשעה 23:00 ויצאנו בג׳יפ ממסטייה לזוגדידי בשעה 17:00 (הנסיעה עלתה לארבעה 200 לארי). הגענו לרכבת בזמן אבל אוכל לא היה בסביבה אז הסתפקנו בלחם, גבינה צהובה ופרינגלס מהמכולות בסביבה. אם מזמינים כרטיס באינטרנט חשוב להדפיס אותו כיוון שהגיאורגים ברובם לא מכירים את נפלאות הכרטיס האלקטרוני והם לא ידעו על מה אתם מדברים. עוד עצה חשובה, אל תקחו את החדר שליד השירותים, זה קורה כשמזמינים בסוף וזה הדבר היחיד שנשאר..
יום שלושה עשר: הסתובבנו בטביליסי ועשינו קניות, אכלנו ונחנו.
יום ארבעה עשר: נסענו בבוקר לתחנת המטרו סמגורי כדי לתפוס מרשרוטקה לסרינרי, עלינו על זאת שיוצאת ב׳ 11 (הן יוצאות בדיוק כל שעתיים החל מ 7) ולקח לנו שעה וחצי בעלות של 5 לארי לאדם. הגענו לתחנת המרשרוטקות בסירנרי במרכז העיירה ומשם אספו אותנו אל הגסטהאוס של משפחת זנדרשווילי (מננה וגרום ההורים והבן דוד). הבית שלהם ממוקם מרחק 10 דק הליכה מהמרכז והוא בית חם ומזמין מאוד. מננה מבשלת מעולה ומשקיעה מאוד בכל ארוחה, 35 לארי כולל ארוחות. בגלל שסרינרי חודשה יש המון מקומות קרובים למרכז ברמה גבוהה אבל אנחנו העדפנו לישון בשכונות בבית קצת יותר אוטנטי. בצהריים הלכנו להסתובב בעיירה ובמרכז ראינו זוג שמתחתן מוקף בפמלייה שלהם, ביקשנו להיכנס להיכל איתם כדי לראות את טקס החתונה. הם הסכימו בשמחה ובסוף הטקס החתן והכלה ביקשו להזמין אותנו למסיבה שלהם! הלכנו להתארגן בחדר וכעבור שעה פגשנו אותם במרכז, הצטרפנו לאחת המכוניות בשיירה ויצאנו לדרך לכיוון הכפר שבו מתקיימת הסופרה (סעודה).
יום חמישה עשר: נסענו לדוד גארג׳ה עם גרום בעלות של 100 לארי למכונית, הסיור אורך כשעתיים וחצי והנסיעה עצמה שעתיים לכל כיוון.
יום ששה עשר: לקחנו מרשורטקה לטביליסי בשעה תשע בבוקר. הגענו לגסטהאוס לקראת 11 וחצי. לאחר מנוחה והתארגנות הלכנו להסתובב בשוק שבאזור וגזליס מואדני, יש שם שוק דיי גדול וגם הצלחנו למצוא את שוק הזהב שחיפשנו כל כך (מיד ביציאה מהמטרו לוקחים ימינה וזה מצד ימין). לאחר מכן המשכנו לעשות קניות ברחבי טביליסי. בערב הלכנו למסעדה במלון אולד מטחי, המסעדה ממוקמת אחרי גשר מטחי ויש שם נוף יפה לעיר העתיקה, האוכל טעים, מחירים בינונים פלוס.
יום שבעה עשר: יום אחרון בטביליסי ,אריזות וארגונים. ארוחת צהרים אכלנו במסעדת דזוולי סאחלי ליד שוק הגשר היבש על הנהר. מסעדה מעולה, מומלץ להזמין מקום בערב, תבשיל הכבש היה לפרצוף.
 - סוף! -