הודו- כל האמת (לא למתכלבים)

שלום לכל המטיילים להודו, בעיקר לדרום הודו בעצם.
במקומות רבים כבר טיילנו, אני (29) ובעלי (35), אחרי הצבא, אחרי תואר ראשון, אחרי תואר שני, בין עבודות, בחופשים... אבל כך קרה שהנה הגענו לגילינו המופלגים, וטרם היינו בהודו.

הפור נפל ואמרונו Its now or never . הזמנו כרגיל את ספר ה"לונלי פלנט" העדכני ביותר ב-ebay והתחלנו לתכנן. מובן כי דיברנו והתיעצנו עם חברים, מכרים, חרשנו על פורומים באינטרנט וגם על טיפים בלמטייל על מנת להתכונן למסע שלמרות שכבר טיילנו דיו, היו לנו חששות לגביו. אך עם כל ההכנות שום דבר לא הכין אותנו לדבר האמיתי. מייד אפרט.

סך כל הזמן שעמד לרשותינו היה 6 שבועות בענואר-פברואר 2013 והתמקד בעיקרו בדרום הודו ומעט במרכז בעקבות נסיבות מזג האוויר בעונה. להלן המסולול:
בומביי---->גואה----->האמפי-----> מייסור----> קוצ'ין-----> קרלה (אלפי) ----> שמורת Periyar-----> מונר--> מדוריי----> Auroville------> פונדיצ'רי-----> אגרה------> אודייפור-----> בומביי

1- גואה- איפה המסיבות של פעם?
בטיסת המשך ישירה נחתנו בגואה, על מנת להפוך את הנחיתה בהודו לרכה. בחרנו בחוף Pallolem כחוף המועדף עם טבעת דקלי קוקוס ובלי יותר מדי עומס של תיירים. הזמנו מלון לשני לילות הראשונים באינטרנט, שהסתבר היה איכותי אך יחסית יקר וטיפה מרוחק (10 דקות הליכה מהחוף) "Pallolem Guest House" 2300R המלון כלל מקלחת ושירותים רגילים, מזגן, היה נקי ומסודר. מייד סחרנו קטנוע בבית ממול המלון 250R ליום והתחלנו להסתובב באזור.
רצועת החוף עצמה נקיה למדי, רחבה עם הרבה מסעדות ובארים תחת קיפת דקלי הקוקוס. יש אפשרות לעשות טיול קטן עם סירה לאי הפרפרים (לא באמת יש שם פרפרים כמצופה), ולראות דולפינים. סך הכל כשעה וחצי, עם מיקוח 500R לזוג. ליד החוף יש עיירה קטנה עם הרבה חנויות בגדים ושטויות מנצנצות של הודו.
בחמשת הימים הקרובים המשכנו להסתובב בחופים הסמוכים: חוף קולומב, מפרצון קטנטן וחמוד, חוף פנטם שקט, נקי, מים צלולים ומחירי הוסטלים מרקיעי שחקים, ולבסוף חוף אגונדה, גם הוא נחמד ונקי, אולי קצת יותר יוקרתי.
עשינו סיבוב ובדקנו הרבה הוסטלים בפלולם, רוב התיירים ישנו במן חושות מבמבוק ללא שירותים ומקלחת נורמאלים, בקיצור מתכלבים. אנחנו עברנו להוסטל חמוד ונקי 1500R עם גן יפה עם ערסלים, פינות זולה (לא זוכרת את שמו, ממש ליד ה-German bakery , טיפה פנימה לכיוון החוף). הבייקרי, דרך אגב מקום מאוד מומלץ, נקי וטעים.
כל מי שיגיד לכם שהו ישן בפחות מ-1000-800R, תהיו בטוחים שזה גועל נפש.

אטרקציה נוספת שאליה, לצערי, הלכנו זה ה"מפל הלבן/החלבי" , שזה שעתיים נסיעה לכל כיוון במונית, והאמת חבל על הזמן והכסף. המפל עצמו חביב אבל כמות התיירים הענקית, במיוחד תיירים רוסים (מרוסיה ממש) מציפים אותו וגם את גואה כולה, כך שזה לא ממש מהנה....

מחברים שפגשנו בדרך, והיו בחופי אנג'ונה וואגאטור שמענו חוויות רעות. אמרו שהחופים מלוכלים, מלאים במסוממים כבדים, מאפיה רוסית ועוד כהנא וכהנא.
באופן כללי, בגואה כבר מזמן את חיי הלילה ומסיבות החוף המדוברות של שנות ה-70 וה-90. חוק חדש אוסר רעש במקומות ציבוריים אחרי 23:00 בלילה... רוב הפאבים היו ריקים מאדם ובכלל בליות היה די שומם ומשעמם למי שמחפש את הבילויים.
מה שכן, עשינו הרבה יוגה בשעות הבוקר המוקדמות והיה לא רע בכלל.
כמובן שפגשנו גם ישראלים, שרובם רק חיפשו איפה אפשר "להתארגן" על סמים.
באופן כללי, גואה זה אחד המקומות הכי יקרים שהיינו בטיול, אבל לא הרבה יותר משאר המקומות.

2- האמפי - יאללה יאללה ישראליאדה
להאמפי הגענו עם אוטובוס "סליפר" שהיה להפתעה גדולה- מיטות קומותיים זוגיות לאורך כל האוטובוס, עם וילון שאשפר לסגור וחלון לאוורור.
* טיפ- כדאי לקנות שני לונגים בשביל הנסיעות באוטובוסים וברכבות, אחד בתור סדין ואחד בתור סמיכה, אחרת זה די מגעיל לשים תראש איפה שמליון הודים שמו אותו לפניך.

המאפי מחולקת באמצע על ידי נהר לשני חלקים "החלק של המקדשים" והחלק של הישראלים ששם מצוי גם בית חב"ד וגם "הבית היהודי" וגם המוני ישראלים. לא רק, יש גם הרבה היפים ארופאים, אבל בעיקר.
על מנת לעבור את הנהר יש מעבורת עד 17:0 בערב כל היום, ומי שמעוניין להעביר קטנועים יתכן ויתרך לסוע למעבר רחוק יותר, תלוי בגובה הנהר באותו יום.
לינה- בחלק ה"ישראלי" של האמפי יש המון הוסטלים, עברנו לפחות על 10-15 מקומות והכל היה פשוט מזעזע!!! מגעיל , מלוכלך וללא מים חמים. המקום שמצאנו להכי סבבה מקולם היה "HEMA" או "הבית של איציק" (ממש קרוב לבית חב"ד). המקום נקי, עם מים חמים בבוקר ובערב (מתקלחים עם דלי) ושירותים רגילים. יש גם רשתות נגד יתושים ומסעדה. 800R
אוכל- לא חסר מקומות לאכול לאורך ציר ההליכה היחידי בגדה הזאת, בשישי-שבת אפשר כמובן להתארח גם בבית היהודי ובבית חבד.
אטרקציות- האטרקציה המרכזית במקום היא כמובן המקדשים הרבים שפרוסים ב-800 (!) מוקדים שונים בגדה השניה. אנחנו הסתפקנו בלראות 3 מרכזיים, שהיפה ביותר מביניהם הוא מקדש Vitala. אטרקציה מרכזית נוספת היא כמובן לשכור קטנוע או אופנוע, ופשוט להסתובב באזור, לראות את שדות האורז, להכנס לכפרים, ללכת לשחות באגם וסתם להתפנן עם הנופים הרגועים.
כמובן שגם פה עשינו יוגה ב-7:00 בבוקר, חוץ מאיתנו אף אחד לא הגיע לשיעורים המוקדמים, כך שזכינו לשיעורים פרטיים.
בערב האטרקציה המרכזית היא הקרנות של סרטים בחלק מהמסעדות של כמה הוסטלים. תעקבו אחרי השילוט ברחוב.
ישראלים- מה אני אגיד לכם, שמעתי את הסיפורים וראיתי את המציאות. כל הישאלידה שזה עתה השתחררה מצה"ל, כל מה שאנשים עשו (לא כולם כמובן) זה פשוט ישבו בהוסטלים, שמעו מוזיקת טרנס והתמסטלו. אכלו שקשוקה וחומוס וישבו בפייסבוק. כל השילוט היה בעברית. ההמלצות שקראתי בלמטייל על "הוסטלים מהממים" היה פשוט שקרים, אל תאמינו להמלצות של ישראלים אחרי צבא, הם מתכלבים וחיים במזבלות שגם בחינם לא הייתי נכנסת לשם. ראו הוזהרתם!!!

3- מייסור

זוהי עיר ענקית שבקושי ראינו בה תיירים וישראלים ממש מעטים. יחסית לערים אחרות העיר במצב נקיון לא רע .
לינה- כדאי לדעת מראש לאן מגיעים או שנהג המונית ישכנע אותכם לסוע למקום של חבר שלו. רחוב המלונות זה הרחוב שרוב התיירים עוצרים בו, המלון הכי פופולרי זה מלון Parklane שיש בו גם מסעדה טובה אך לא זולה (כשאנחנו הגענו כבר לא היה מקום) , כך שעצרנו במלון אחד ליד וגם הוא היה נקי ועם מים חמים, מזגן וטלויזיה 1500R.
אוכל- כפי שציינתי את רוב הארוחות ניתן לאכול במלון Park, במלון RRR הסמוך ישנו אוכל הודי פשוט או בקפה Aramane ליד הארמון שגם הוא הודי אוטנתי.
אטרקציות- האטרקציה המרכזית היא כמובן, ארמון המלוכה, שממש יפה וניראה כמו ארמון מהאגדות. הוא לא גדול אבל שווה ביקור בהחלט!
אנחנו גם היינו בגן החיות המקומי שנותן מפלט נחמד מהחום, ומראה אוסף מרשים של חיות מקומיות. בקצה רחוב המולונות שוכן בית קולנוע מקומי, שעצם החוויה בו היא לראות את תגובות הקהל יותר מאשר אפילו את את הסרט עצמו. אל תדאגו, לא תצתרכו תרגום.
ניתן לבקר גם בשוק הפרחים, מעניין למדי, וגם ברחוב עם המון חנויות של תכשיטי זהב הודיים, למי שמתעניין (ברובע המוסלמי). אם תרצו לראות את מפעל המשי, ומפעל ה-sandalwood, אל תבזבזו זמן. זה סתם מלכודת תיירים של חנויות שינסו למכור לכם ביוקר. המפעלים בכלל לא נמצאים בעיר. כנ"ל גם לגבי יצרני שמנים שנהגי המוניות ינסו לקחת אותכם לשם.

4- קוצי'ן
גם לקוצ'ין הגענו באוטובוס לילה בשעות הבוקר המוקדמות. מכאן צריך לקחת מונית או טוק-טוק לאזור ה"פורט" שם מתרכזים רוב התיירים, נסיעה שאורכת כ-50 דקות! אזור הפורט זה באמת האזור הנחמד והתיירותי, עם בתי קפה וחנויות נחמדות. כאן יש הרבה תיירים אירופאים והרבה מבוגרים וקבוצות.
לינה- מהבחינה הזאת, לא חסר מקומות מסודרים ונקיים, מלונות וגם home stays. אנחנו עצרנו במלון Park Avenue ב-1300R. גם מבחינת מסעדות אין בעיה, יש המון מסעדות יפות ומעוצבות ואף פלצניות, במיוחד לתיירים.
אטרקציות- כמובן, שלנו היההודים האטרקציה המרכזית היא בית הכנסת העתיק, למרות שנדחפים לתוכו אלפי הודים וסתם תיירים. בית הכנסת עצמו מספר את סיפור היהודים, אבל לא מציאה גדולה. ברובע היהודים יש המון חנויות של מזכרות וגם של עתיקות למיניהן.
אטרקציה נוספת היא הרשתות הסיניות לעת שקיעה- מחזה נחמד, תמונות יפות, אבל סך הכל הרציף מלוכלך ומסריח מדגים.
ניתן גם לראות מופע "קטקאלי" של הפולקלור המקומי בבית התרבות. לנו המחזה ניראה יקר ולא שווה- שני שחקנים מתארים לעיני הקהל ומתלבשים בתלבושות העממיות, אבל זהו אינו מופע ריקוד, שלא תתעו. אלה הם כל מיני תנועות ידיים ועיניים מוזרות המביעות כל מיני אלים של ההודים. אפשר לדעתי לוותר.
אפשר לסוע במעבורת לאזורים האחרים של העיר, אך לפעמים זה כרוך בעמידה ארוכה בתור, וגם ככה אין יותר מדי מה לראות.

5- קרלה- אלפי
לקרלה הגענו עם צפיות גדולות. ציפינו למקום כיפי, שקט ורגוע. ה-backwaters זה אזור ענק של תעלות, שדות אורז, כפרים ויערות טרופיים. הגענו לאלפי כי זה נשמע לנו המקום המומלץ.
לינה- גם כאן, כדאי לבדוק מראש לאן להגיע כי כל נסיעה ממקום מקום זה הקפה של תעלות מים ארוכות בריגשה ואז הליכה ברגל לאורך הגדות פנימה אל בתי האירוח. ראינו 3 מקומות אך הם היו מבודדים ורחוקים מדי מכל דבר. לבסוף בחרנו ב- Malayam מקום מאוד נחמד, עם חדרים מרווחים, שרותים ומקלחת מסודרים, טרסה נחמדה מחוץ לחדרים והכל ממש על המים. 2100R (די יקר)
אוכל- זה קצת יות בעייתי. ארוחת הבוקר ניתן להזמין תמורת תשלום נפרד במקום. אופציה לארוחות נוספות היא לקחת טוק-טוק לעירה וללכת למסעדה היחידה שכל התיירים באים אליה ה-Kream corner מקום גדול, נקי עם תפריט מגוון. (אל תתבלבלו, יש גם סניף קטנצ'יק של המסעדה כמה רחובות ליד). לארוחת הערב אפשר לקנות פירות בשוק המקומי ולקחת לחדר.
אטרקציות- הדבר המרכזי זה שייט בתעלות. השכרה של Boat house ממש, עולה הרבה כסף, ולא משתלמת לתיירים בודדים. על כן, האופציה השניה היא לשוט בקבוצות קנו מוקדם בבוקר, 4 שעות, לאורך התעלות ולראות את הציפורים והכפריים מתעוררים, מתקלחים בתעלות, שוטפים כלים, מצחצחים שיניים והכל בתוך התעלות.
יש גם הרבה סירות מנוע גדולות, אבל לנו זה ניראה פחות אטרקטיבי. שייט ל-6 אנשים עלה 1500R (לכולם).
חלק בלתי נפרד מהחוויה זה פשוט להתערסל ולא לעשות כלום מעבר ללהשקיף אל הנהר או לקרוא ספרים. בערב יש הפסקות חשמל רבות כך שעם רדת החשכה, פשוט מדברים עם השכנים והולכים לישון. אנחנו אחרי יומיים של סתלבט נשברנו. מה גם שסירות המנוע מפרות את שלוות המקום עם רעש המנועים...

6- שמורת Periyar
פעמים רבות התלבטנו לאיזו משמורות הטבע הפזורות באזור כדאי להגיע כדי להתרשם מה-wildlife של המקום, ולבסוף נסגרנו על זו. על מנת להגיע לשמורה בעצם יש להגיע לכפר Kotayam בו נמצאים רוב ההוסטלים והמסעדות.
לינה- יש הרבה אפשרויות, ניתן פשוט לעשות סיבוב ולבחור. המחירים נוחים ואפשר גם להתמקח. אנחנו היינו ב-Klaus garden נחמד, נקי עם גינה יפה וקרוב לשמורה.
אוכל- לא חסר מסעדות יקרות ומקומיות באזור, אנחנו בחרנו באזשהי מסעדה מקומית עם טאלי טוב.
אטרקציות- ישנם טיולים רבים המוצעים בתוך השמורה ליום או למספר ימים. אנחנו בחרנו בטרק של יום בשם border trail ובאמת הצלחנו לראות בחיות רבות, כולל קוברה (ישנה) ואפילו בפילי בר, שזה הצלחה גדולה. השמורה עצמה היא לא טרופית כפי שציפינו אלא יותר דומה ליער סוב-טרופי עם אזורי אחו למיניהם.

אטרקציה נוספת היא גני התבלינים וחנויות התבלינים הרבות מספור, וכן מפעל התה. המפעל די קטן אך מבהיר את תהליך יצור התה ההודי השחור. למי שזה מעניין כדאי לבקר כאן, במונר אין אפשרות כזו.

סך הכל המקום חביב אבל לא נפלנו.

7. מונר- מקום מהמם? מי אמר?!
כאן אני חייבת לעצור ולומר, קראנו הרבה טיפים בלמטייל וגם באתר "עפתי" של למטייל על כמה שהמקום מדהים. תאמינו לי, נסיעה באוטובוס מקומי מטרטר של 5 שעות בדרכים פטלתלות, לא הייתה שווה רופי אחד כדי להגיע לשם. הדרך עצמה למקום באמת יפה, וכל הזמן עולים בגובה ורואים את כל ההרים סביב מלאים במטעי תה. אבל מונר עצמה?? סתם חור שאין מה לחפש בו. ראשית כל הטמפרטורות נמוכות מאוד במיוחד בערב (כמצופה מ-hilll station) אבל זה כבר היה ממש קר.
לינה- רוב התרמילאים עוצרים ב-Old Munar ברחוב עם כמה מלונות כמו ה-JJ kottage ועוד כמה באותו הרחוב. המלונות ברמה סבירה מינוס, די מג'וייפים, אבל בלית ברירה לא היה מקום בשום מקום אחר או שהיה במחירים מופקעים. נישארנו לילה אחד (אפילו בלי להתקלח) ולמחרת מיד עזבנו את המקום. כמובן, שמי שמוכן לשלם יותר, יש גם מלונות יוקרתיים ומסודרים.
אוכל- יש כמה מקומות סבירים ליד התחנה המרכזית.
אטרקציות- אל תאמינו לנהגי המוניות שיפרשו בפניכם עלונים עם סיורים במגוון אטרקציות בסביבה במחיר מופקע. רוב המקומות זה נקטדת עצירה רגעיות לאורך הדרך או סתם מקומות ששואבים כסף מתיירים. מטעי התה אסורים לכניסה, והשומרים של חברת "טאטא", להם שייכים כל המטעים בסביבה, נוהגים להגיע ולבדוק שנהגי הריגשות לא מורידים תיירים במטעים. בקיצור, סיבוב אחד הספיק לנו. מי שרוצה יכול כמובן לשכור קטנוע ולנסות למצוא את דרכו בים המטעים.

מכאן חשבנו להמשיך בתכנון הראשוני לקודאיקנל ול-ואטהקנאל (שדרך אגם חוץ מהישראלים אף אחד לר מכיר). אבל מטיילים ישראלים שפגשנו במונר סיפרו כי היו שם וממש לא נהנו מכל הישראליאדה שהלכה שם. אמרו שהמקום מוצף ישראלים אחרי צבא שמתגוררים בבתים משותפים, מעשנים סמים וכו' וכו', מה גם שהיה שם קור כלבים. החלטנו לוותר על התענוג המפוקפק לפגוש את האוכלוסיה שכבר ראינו בהאמפי. על כן, החלטנו להמשיך לאורוויל Auroville.

8- Auroville- הרבה מעבר לרגיל
למי שלא מכיר, אורוויל זוהי עיר שהוקמה בשנות ה-70 על ידי תיירת צרפתיה שישבה עם הגורו שלה שנים רבות באשרם, ובעזרת רוח הניו-אייג' הציחה למשוך היפים רבים מהעולם שהקימו את המקום המיוחד הזה לחופי המפרץ הבנגאלי. לעיר יש אתר ושם ניתן להתרשם יותר מהמקום. בעקרון זהו אינו מקום תיירותי, אלא יותר מקום להתנדב, להתרשם מאורח חיים של קומונה ענקית עם אנשים מכל העולם, לראות אדריכלות מעניינת (למי שזה מעניין), להתנסות בכל מיני סדנאות יוגה ומדיטציה.
אנחנו היינו במקום שבוע, שזה לא מספיק זמן להתנדבות רצינית, אך בהחלט מספיק להתרשמות מהמקום. המקום בנוי סביב רעיון רוחני גדול, עם הרבה קהילות שונות. ניתן להסתובב באזור עם אופניים או קטנוע, לדבר עם אנשים ולהבין את המקים. כמובן שיש גם ישראלים.
לינה- ראשית מגיעים למרכז המבקרים ושם יש משרד לסידורי הלינה בהוסטלים השונים. עדיף להזמין מראש, כשאנחנו הגענו נותרו רק שני מקומות פנויים בכל ההוסטלים. במיוחד בחודש פברואר, אז חלים כל המועדים החשובים של המקום ועמוס במבקרים. לינה+ 3 ארוחות ביום + כביסה + אופניים ב-Сentral guest house עולה 2100R
בגדול המקום מאוד מעניין, נקי, מוסדר ולא ממש מרגיש כחלק מהודו. כדאי!

9- פונדיצ'רי
נהוג לכנות את פונדיצ'רי כריביירה הצרפתית של הודו. לדעתי זה קשקוש, או לפחות נכון להיום. סך הכל מדובר בעיר קטנה שיש בה אזור של מבנים קולוניאלים מהתקופה הצרפתית, כמה חנויות מזכרות, מסעדות שמתיימרות להיות מהמטבח הצרפתי, טיילת לאורך הים והמון תעלות ביוב פתוחות לאורך הרחובות.
לא נישארנו ללון בעיר אלא רק עברנו דרכה יום אחד.
אוכל- המקום הממולץ מבחינתי הוא סניף של פיצה האט, שגם יחסית לא יקר, נקי וטעים.
אטרקציות- רוב התיירים באים לראות את האשרם של שרי אורובינדו (בו שהתה הצרפתיה שהקימה את אורוויל The Mother), ואת הרובע הצרפתי. חביב למדי, לא מעבר.

10- מדוריי
למדוריי הגענו רק על מנת לראות את המקדש המפורסם, וגם כי מכאן יצאה הטיסה שלנו.
ניתן להגיע למלון "סופרים" ולהשאיר שם את התיק בשמירת חפצים, וגם לאכול במסעדה על הגג המשקיפה על המקדש. מעברר למקדש, שבאמת מאוד גדול ומרשים (בעיקר בגודלו) אין מה לעשות בעיר. זוהי עיר דוחה ומטונפת שצעד אחד לא רצינו לעשות בה ברגל מרוב הזוהמה ברחובות.

מכיוון שההתקדמות שלנו לאורך המסלול המתוכנן בדרום היתה מהירה מהמצופה, החלטנו לנצל את השבוע וחצי שנותרו, ולעלות צפונה. לקחנו טיסה לדלי, ומשם רכבת לאגרה על מנת לצפות במונומנט המפורסם.

11- אגרה
אני חושבת שניתן להכליל את אגרה באוסף הערים המגעילות של הודו. מפתיע, כי הרי כמות התיירים המגיעה אליה משי שנה כפולה מכמות האנשים שגרים בה.
בזמן שארגנו כרטיסים וסידורים להמשך הטיול בתחנת הרכבת של אגרה "דגר" עלינו נהג מונית, וחיכה בסבלנות שנסיים למרות שניסים להפטר ממנו. ככה זה בעיר הזאת. נהג טוק-טוק תופס תיירים ועושה להם סיבוב בכל האטרקציות, כי הרי גם ככה אין סיכוי שילכו ברגל ברחובות המגעילים.
לינה- עצרנו בהום סטיי נחמד Rose homestay כולל ארוחת בוקר, מים חמים, נקי ומסודר (באזור idha bus stand) 1300R
אוכל- גם כאן, ניסה נהג הטוק-טוק לדחוף לנו כל מיני מסעדות בהם הוא מקבל אחוזים, אבל החלטנו להשאר נאמנים לפיצה האט :) לאכזבתו הרבה.
אטרקציות- אין מה לומר, מהבחינה הזאת אגרה לוקחת בגדול. תרמילאים ישראלים שפגשנו בדך אמרו שאין מה לעשות באגרה יוץ מלראות את הטאג', וגם הוא לר משהו. הם טועים בענק!
כמובן שהטאג' היא הארקציה המרכזית, והוא באמת מרשים ומהמם ביופיו, במייחוד על רקע סיפור האהבה הענק שמלוה אותו. הגענו עם הזריחה, עמדנו בתור הארוך כבר ב-6:30 בבוקר, אבל זה היה שווה את זה. התאורה היתה נהדרת. ולמרות שהיו המוני תיירות זה לא הורגש על רקע הלובן המסנוור של השייש. מומלץ ביותר!
אטרקציה מומלצת נוספת היא ה-Baby Taj שנמצא לא רחוק משם (לא בהליכה). גם הוא דוגמה נפלאה ויפה לאדריכלות מוסלמית אוטנתית.
ולסיום כדאי לבקר ב-Red Fort שגם הוא מבצר יפה של הסולטן ששלט במקום.

נהגי הטוק-טוק ינסו לקחת אותכם גם לחנויות של אבני חן יוקרתיות. היו זהירים, הצטיידו במידע על אבני החן מראש, ועדיף למבינים בתחום.
* טיפ- אל תתפטו להצעותיהם של "מדריכים מוסמכים" שיציעו את שרותם בכל אתר. זה מיותר ויקר והם סתם משננים את מה שתוכלו לקרוא לבד בספר או באינטרנט.

* טיפ - הביאו פנס קטן איתו תוכלו להאיר את האבנים המשובצות בתוך המווזלאום בטאג'.

מכאן, נישאר לנו שבוע בלבד, ורצינו לטעום מרג'סטן. שאלנו מטיילים ישראלים שפגשנו בדרך, מהי העיר הכי יפה ומומלצת ברג'סטן. וכולם ענו פה אחד- אודאיפור.

12- אודאיפור- חבל על הסיפר
רכבת של 12 שעות לקחה אותנו לאודאיפור. הדבר הראשון שראינו, או יותר נכון שהרחנו, היה ריח הצחנה הנוראית שעלתה מתעלות הביוב הפתוחות שזורומות ומאספות מכל העיר מטה, מטה אל... האגם, כמובן. זה היה המקום הראשון, שבאמת היה בא לנו להקיא.
לינה- העיר מפוצצת בתיירים מכל סוג וכמעט ולא נותרו מקומות באף מלון. המלונות כאן, יאמר לזכות המקום בנויים בסגנון מוסלמי עם פתחי החלונות האופיניים, ציורי קיר מעתרם את כל המבנים, פסיפסים מזכוכית וכו'. לאחר שיטוטים רבים מפה לשם, מגדה לגדה מצאנו מקום במלון Panorama שהיה ממש מציאה. היה מומלץ על ידי הטריפ-אדוייזר, נקי, מסודר, עם מים חמים וטלויזיה. מומלץ!
אוכל- למזלינו כל המסעדות בעיר ממוקמות על גגות הבתים, הרחק הרחק מצחנת הרחוב. על גג המלון שלנו היתה מסעדה מצויינת עם אוכל טרי וטעים חבל על הזמן.
אטרקציות- העיר עצמה היא האטרקציה בעצם, עם המון חנויות בגדים ומזכרות, ניתן לראות בגט את הנשים מכבסות בתוך הביוב, בערב יש הופעה של ריקוד עממי ליד הגת. ארמון המלוכה ניראה מעניין מבחוץ, אבל בפנים לא היה מה לראות בכלל. חבל על הכסף.
אנחנו עשינו גם טיול סוסים של 4- שעות באזו הכפרי מסביב, נחמד אבל כואב. אבל על מנת לברוח מהצחנה זה בהחלט הספיק. ניתן לעלות עם רכבל לאזור תצפית על העיר, לדעתי בזבוז זמן.
אטרקציה מומלצת לתיירים היא שייט באגם לאי של אוקטופוסי (הסרט של ג'יימס בונד), אבל החלטנו לוותר מתוך מחשבה כי שייט בתוך ביוב ניראה לנו דוחה למדיי.
טיול נוסף שבחרנו לעשות (שוב, על מנת לברוח מהצחנה) היה למבצר Kumbalghar, מבצר ענק (שבתוכו אין כלום) ובטרטוריה שלו פזורים עשרות מקדשים עתיקים. וכן למקדש של דת הג'יין Ranakpur המקדם עם העיתורים הכי יפים שראיתי! הנסיעה מעט ארוכה אבל לשעתי שווה.
בגדול, אם זו העיר הכי יפה ברג'סטן, אני לא רוצה לחשוב מה קורה בערים אחרות.

13- בומביי
התחנה האחרונה בטיול שלנו היתה בומביי, המגפוליס הענק הזה שכל נסיעה בו עלולה לתקוע אותך בפקק אינסופי.
ישנן מספר נקודות מומלצות לתיירים כגון שער בומביים, תחנת הרכבת ויקטוריה, שבאמת מרשימה ביופיה ובסגנונה האדריכלי אבל הומה אדם כמו שבחיים לא ראיתי.
ניסינו למצוא את עצמינו בשווקים השונים, אבל זה היה מתיש וחסר תועלת. רובם מיועדים לאוכלוסיה המקומית ולא לתיירים כלל, כך שתשכחו ממזכרות. המשכנו לקניון המקומי בתקווה לברוח מהחום וההמולה, שם ניתן למצוא את כל המותגים המוכרים והלא מוכרים, והיוקרתיים. אבל בגדול זה סתם קניון ענק.
אוכל- בכמה נקודות בעיר יש מקדונלדס, אבל כמובן רק עם עוף.
מזכרות- למי שבכל זאת מחפש קצת מזכרות שלא הספיק לקנות בדרך יש שוק בכל יום לאורך הרחוב הראשי בקולבה.
ביום האחרון החלטנו לשוט לאי אלפנטה. כמות התיירים וכמות חנויות המזכרות שהציפה את המקום (למי שעדיין מחפש מזכרות), פיתחה בנו ציפיות רבות להמשך.
בסך הכל ישנם במקום 4 מערות עם אולמות ופסלי בודהה ענקיים החצובים בסלעים. המערה הראשונה באמת מרשימה. הייתר סתם. אני לא בטוחה שזה שווה שיט של שעה לכל כיוון, לשיקולכם.

בכללי
באופן כללי, רוב האזהרות והטיפים ששמענו בארץ היה כבר לא ממש רלוונטיות. אז הבא ננפץ מסםר מיתוסים:
1- בהודו השירותים הם בול פגיעה- לא נכון! כל המקומות שהייני בהם, כולל מסעדות, מלונות, רכבות, אתרים, ב-90% מהמקומות כבר היתה אסלה רגילה ומוכרת.
2- בהודו מתקלחים עם דלי - נכון חלקית. ברוב המקומות שהיינו היה דוש, אבל בכל המקומות יש גם דלי שאשפר למלא מברז תחתון.
3- אין מים חמים- לא נכון. אין מים חמים 24 שעות ביממה אלא רק בשעות מסוימות בבוקר ובערב, עליהם מודיעים מראש.
4- בהודו י הפסקות חשמל רבות- נכון חלקית. רק בשעות מוגדרות שמודיעים עליהם מראש. הצטיידו בפנס ראש.
5- בהודו אין מה לאכול- לא נכון! בהודו יש המון מה לאכול, יש אוכל הודי של תבשילי ירקות, המון סוגים של אורז, לחם הודי, מתוקים מסוגים שונים, יש גם אוכל דיני ותאילנדי וגם הרבה מסעדות מותאמות לתיירים. תמיד אפשר למצוא מה לאכול.
6- בהודו הכל נורא חריף- נכון חלקית. במסעדות העממיות יותר באמת האוכל חריף, אבל בדרום הודו כבר ניתן לבקש חריפות מעודנת, ואף להחזיר את המנה עם זה בלתי נסבל.
7- בהודו חוטפים מחלות וקלקולי קיבה- מי שלא יודע להזהר זה יקרה לו. לאורך כל הטיול שלנו "חטפתי" רק פעם אחת מצי'פס, ובקטנה. היו זהירים, אם תשמרו על כללי הזהירות הבאים תשארו בריאים:
- תחטאו את הידיים ואת הסכום לפני כל ארוחה
- תאכלו רק במקומות שניראים לכם נקיים
- אל תאכלו ברחוב
- אל תאכלו איפה שאין מקומיים
- אל תשתו לאסי (החיידקים נשארים בשייקר שלא שוטפים אותו כל הזמן)
- אל תאכלו בשר. בכלל. (בהודו יש הפסקות חשמל, כך שמוצרי החלב והבשר עלולים להתקלקל).
- תאכלו דגים רק ליד הים
- אל תאכלו ירקות שלא ניתן לקלף מהם את הקליפה החיצונית (כגון אננס, בננה, פאפאיה וכו'). המים בהם שוטפים את הפירות והירקות עלולים לשאת חיידקים.
- תאכלו רק דברים מבושלים שעברו תהליך הרתחה או בישול.
- אל תשתו מים שלא מבקבוקים סגורים וחדשים בוודאות! (לפעמים ממחזרים בקבוקי פלסטיק).
- אל תשתו משקאות עם קרח.
- אל תקנו במזנוני דרכים.

אשמח לענות על שאלות.
בהצלחה לכולם!