הביקור שלנו באל נידו נמשך 6 ימים בתחילת אוגוסט והיה חלק מטיול ארוך יותר במזרח. אל נידו היא עיירה/כפר על האי פאלאוואן בפיליפינים, היעד נבחר לביקור מכיון שהוא מתואר כמרהיב ביופיו בכל מקור מידע אפשרי ובאופן תיאורטי גם בעונה הגשומה ניתן ליהנות ממה שיש לו להציע. מה יש לו להציע? שייט בין איים, צוקים, לגונות.... ההגעה לאל נידו מורכבת למדי. הדרך הפופולרית, הארוכה והיחסית זולה היא לטוס ממנילה לפוארטו פרינססה ומשם לקחת אוטובוס או ואן לנסיעה של 6-7 שעות. דרך מהירה יותר ופחות זולה (אבל לא ממש יקרה!) היא לקחת טיסה ישירה ממנילה בחברה פרטית שזה יעד הטיסה היחיד שלה, ITI. הטיסה אורכת כשעה בלבד ויוצאת מאחד ההנגארים בשדה התעופה במנילה.את הכרטיסים לא ניתן לקנות באינטרנט אלא רק בהתכתבות במייל עם מסעדה באל נידו. נשמע מוזר, אבל זה עובד מצוין...

נחתנו במנילה ב3 לפנות בוקר, הליך ההגירה עבר במהירות ומצאנו את עצמנו מחוץ לטרמינל 2. למרות השעה ההזויה, דלפק המודיעין מחוץ לטרמינל מאויש, הפקידה המליצה לנו להגיע להאנגר אותו חפשנו רק במונית רשמית של השדה. היא הדגישה זאת מספר פעמים. תוך כדי הליכה בשדה התעופה וחיפוש המוניות, פנה אלינו מישהו וניסה לשכנע אותנו לנסוע איתו. הוא סימן למכונית להגיע, כשראינו שזו מכונית פרטית רגילה ולא מונית חששנו ולא נסענו איתו. בתחנת המוניות הרשמית היה מאוד מסודר, קבלנו פתק עם היעד ומספר המונית שלנו. הנסיעה היתה קצרה, להפתעתנו ההאנגר לא נראה כמו האנגר אלא נעשה נסיון להפוך אותו לטרמינל קטן וידידותי. הוא היה כבר פתוח ובעצם חיכו לנו, עם כיבוד קל וחיבור ויפי.…

בחרנו לטוס ישירות לאל נידו ולא לעשות את השילוב של טיסה לפוארטו פרינססה+ נסיעה של 6-7 שעות בואן או אוטובוס מכיון שלהקדיש שני ימים מתוך ששה ימים לנסיעה (שלא מתוארת כיפה במיוחד....) היה נראה לנו כבזבוז זמן, וזמן בטיול הוא לפעמים יותר חשוב מכסף... יש הקפדה על המשקל, כל נוסע רשאי להעלות לטיסה רק 10 ק"ג. סך הכל יכולנו להעלות 20 ק"ג ללא חשיבות לחלוקה בין שני התיקים שלנו. ניתן להשאיר בשמירת החפצים אצלם ציוד עודף. הטיסה ארכה כשעה, נחתנו באל נידו בסביבות 8 בבוקר. שדה התעופה הוא במרחק 7 ק"מ מהכפר ולנוסעים חיכו מספר טרי סייקלים , כלי הרכב היחיד בכפר....מכיון שהם לא הספיקו לכל הנוסעים, הזמינו עוד , שהגיעו תוך מספר דקות. שבעת הקילומטרים האלו קופצניים ומשובשים....כמובן שהנהג שיווק לנו תוך דקה שייט למחר ולנו לא היתה כל התנגדות , זו היתה ממילא התוכנית שלנו וידענו כבר שהמחירים והמסלולים המוצעים זהים בכל החברות. אין צורך להזמין שייט מהבית מראש. בדרך למלון הביא אותנו לסוכנות שבלב הכפר והתפלאתי לראות כמה הוא עלוב יחסית לכפרים המקבילים בתאילנד. למרות שהמקום ידוע ולכאורה תיירותי, המיסחור שלו עדיין לא זועק, אני משערת שזה רק עניין של זמן.

עדכון: חברת התעופה אותה הכרנו כ-ITI החליפה את שמה ל-air swift ויש לה כבר מספר נתיבים בהם היא טסה. את כרטיסי הטיסה אפשר לרכוש באינטרנט ואין צורך בהתכתבויות עם בתי קפה...גם ההנגאר החביב שתארתי כבר לא בשימוש, שדה התעופה הקטן והציורי של אל נידו שופץ והורחב והכביש לעיירה הרבה פחות קופצני. 

באל נידו מוצעים 4 מסלולי שיט באיים סמוכים והם נקראים לשם הנוחות A,B,C,D. ידוע שהיפים ביניהם הם A ו-C ולכן בחרנו להתחיל ב-A. לאחר שרכשנו את הכרטיסים (1200 פיזו לאדם, כולל מס חובה חד פעמי של הרשות המקומית- 200 לאדם) המשכנו למלון. באל נידו שלושה אזורי מלונות: הכפר עצמו, חוף קאאלן וחוף קורונג קורונג. עשיתי עבודת חקר די רצינית כדי למצוא את האזור האידיאלי עבורנו. קראתי עשרות בלוגים וביקורות והסיכום היה שבכפר עצמו לא כדאי בשל רעש ולכלוך, בקאאלן החוף לא מתאים לרחצה ולכן מה שנשאר זה קורונג קורונג. באופן כללי רוב המלונות קבלו ציונים נמוכים הן בבוקינג והן בטריפ אדוויזור וגם התמונות באתרי המלונות עצמם לא נראו מבטיחים. לבסוף הזמנו בקתה במקום חדש שנפתח בסוף 2014 וקיוינו לטוב.

כיום יתכן והייתי בוחרת אחרת. לדעתי אין שום בעיה עם מגורים בכפר עצמו, הוא נחמד, תוסס ונחמד להסתובב בו ועל החוף, הדרך לחוף קאאלן מהכפר יפה, קצרה ונעימה ולא כל כך משנה שהוא לא מתאים לרחצה....עלולה להיות בעיה עם העברת הציוד למלונות שם אבל היא פתירה, ראיתי שלמלונות שם יש טריסייקל שמיועד רק למזוודות. לעומת זאת הדרך לקורונג קורונג לא מתאימה להליכה וחייבים לקחת טריסייקל על מנת להגיע לכפר, המרחק לא גדול אבל הדרך לא נעימה להליכה, לא הרגשנו חשק להסתובב שם רגלית. המלון עצמו היה בסדר, בקתה עם מרפסת מהממת הצופה על החוף. בלילה יש שני שומרים, כנראה שיש צורך.…

בביקורנו השני ראינו שאזור חוף lio עובר פיתוח מואץ, כולל בניית מלונות גדולים. האזור אינו צמוד לעיירה ואין לו שמץ מהאוירה המקומית האותנטית. צר לי שהמיסחור אותו צפיתי בשנת 2015 מתקדם בצעדי ענק. הפעם בחרנו ללון באזור קאאלן ולאחר שהתנסיתי הן בלינה שם והן בלינה בקורונג קורונג אני ממליצה על לינה בקורונג קורונג. ההליכה הלילית לקאאלן מהעיירה אמנם לא ארוכה אך אינה נעימה, הדרך חשוכה ובוצית. 

את יום ההגעה ניצלנו למנוחה והיכרות עם הסביבה הקרובה, אכלנו במסעדת החוף הצמודה, נסענו לשוטט בעיירה ובעיקר ניסינו להתאושש מהלילה ללא שינה שעבר עלינו עד ההגעה. בדיעבד- חבל שלא ניצלנו טוב יותר את היום הזה. למחרת בבוקר יצאנו לשייט במסלול A. היציאה לשייט היא בשעה 9, החזרה בסביבות 17. הסירה נקראת באנקה והמבנה שלה מעניין, משני צידיה יש מוטות כך שהיא רחבה וקשה לתמרון אבל אל חשש, הצוות מסתדר עם זה מצוין. השייט כולל ארוחת צהריים עשירה למדי, צוות הסירה מכין דגים, פירות ים ובשרים, יש סלט, חצילים וכמובן פירות: אננס, מנגו, בננות ואבטיח, הארוחה מוגשת על אחד החופים. במהלך השייט יש הזדמנויות לשחייה ושנירקול בלגונות וחופים יפים להפליא.

קצת על המסעדות באל נידו- יש הרבה מסעדות מקומיות,חלקן ממש על החוף וחלקן ברחוב היחיד אך הארוך למדי. דוכנים עם דגים ששמים על מנגל לאחר שאתה בוחר אותם,מספר מסעדות של פסטה/פיצה ואפילו מסעדה אחת של המבורגר/פיצה. ארט קפה הוא מתחם של חנות לציוד טיולים+סוכנות נסיעות+ מסעדה פופולרית עם הופעות בערב. הבעלים שלה הם זוג של שוויצרית ופיליפיני יליד אל נידו והניהול קפדני. דרכם רכשתי את כרטיסי הטיסה ל/מ האי באמצעות התכתבות במייל. אכלנו שם פעמיים, נעים לשבת שם על המרפסת בקומה השניה ולהתבונן במתרחש למטה. מבחינת האוכל, כמו בשאר המקומות בהם אכלנו, בסדר. למחרת יצאנו לשייט במסלול C. גם המסלול הזה היה מרהיב, אולי אפילו קצת יותר ממסלול A. באחת הלגונות ניתן היה לשכור קייאק תמורת תשלום נוסף (זעיר). בבוקר עם היציאה לשייט ירד גשם, וזה היה אמור לנבא לנו את הבאות…

כל אותו הלילה ירד גשם שוטף מלווה ברעמים וגם בבוקר לא הפסיק. בשל מזג האויר לא יצאו הסירות באותו היום. מסתבר שזו לא החלטה אקראית של בעלי הסירות אלא משמר החופים הפיליפיני מוציא הנחיות והם חייבים לקיימן. את אותו יום הקדשנו לקריאה, לצילום, ניצלנו הפוגה בגשם לקפיצה קלה לכפר, טיילנו על החוף ועשינו את הטיול לחוף קאאלן. למחרת בבוקר....אותו דבר. במלון הסבירו לנו שהבעיה היא לא הגשם אלא הרוח המסוכנת. גם את היום הזה הקדשנו לקריאה, לצילום, לקפיצה קלה לכפר...למחרת בבוקר חשנו אופטימיות רבה מכיון שהגשם פסק. התעלמנו מהשמיים המעוננים והרוח הבלתי חביבה והתיצבנו מלאי מרץ בקבלה של המלון רק כדי לשמוע שההוראות עדיין אוסרות יציאה לים. שאלנו אם נוכל לשכור שייט פרטי ונענינו שזה לא משנה, לכולם אסור לצאת לים. זה היה הבוקר האחרון שלנו באל נידו והיינו מאוכזבים מאוד כמובן. החלטנו לנסות לעשות את המקסימום ויצאנו לחוף נאפקאן. החוף מרוחק כ30 ק"מ מאל נידו והנסיעה לשם בטריסייקל נמשכת כשעה. הכביש משובש, בוצי, מלא בורות ושלוליות ענק, מתאים יותר לטיול ג'יפים מאשר לנסיעה בטריסייקל אבל הנהג שלנו הפגין מיומנות מרשימה. החוף הזה בדרך כלל שקט ומבודד, אבל מכיון שכל התיירים של אל נידו היו במצבנו, נראה שכולם החליטו להגיע לשם באותו יום. החוף יפה ואפשר ליהנות מאוד מטיול בו. יש בו 2-3 מסעדות וגם אפשרויות לינה שמרחוק נראו עלובות ובסיסיות מאוד.

כאשר נוסעים בעונה הגשומה לפיליפינים לוקחים הימור מסוים מבחינת מזג האויר. ההימור מבחינתנו חצי הצליח, ראינו חצי ממה שתכננו...למרות זאת נהנינו מאוד, המקום עדיין בראשיתי, אותנטי עם נופים מרהיבים ואנשים חביבים ומסבירי פנים. היעד הוא לכאורה תרמילאי אך אנו טיילנו שם ברמה המתאימה למשפחות הן מבחינת התחבורה שבחרנו, מקום הלינה ואפילו המסעדות בהן סעדנו. אני ממליצה על המקום לכל אוהבי הים ומה שיש לו להציע.