בסוף ספטמבר 2024 הגעתי להודו בפעם השנייה לאחר היעדרות בת 13 שנים. תכננתי להגיע לדרמסאלה ולטייל באזור, אבל התברר שלא מאוד פשוט להגיע לצפון הודו בתקופת המלחמה. איר אינדיה, שמפעילה טיסות ישירות בין תל אביב לניו דלהי, ביטלה את הטיסה שלי וכן את כל הטיסות עד לינואר 2025 בגלל המצב הבטחוני. היות ומרבית חברות התעופה הזרות טסות מעל מדינות כמו פקיסטן בדרכן לדלהי, שיניתי לגמרי את התוכניות שלי וקניתי כרטיס לקוצ'ין, אליה הגעתי עם פליי דובאי דרך, ובכן..דובאי! ככה התחיל טיול בן שלושה שבועות במדינת קרלה, ה"תאילנד של הודו," (טוב, בערך) יחד עם בן זוג לשעבר.
קרלה על קצה המזלג
מדינת קרלה היא מדינה טרופית ארוכה וצרה השוכנת לאורכו של חוף הים הערבי במערב שגובלת עם מדינת טמיל נאדו במזרח. ככזו, היא מתפארת בחופים זהובים, עצי קוקוס, מטעי תה אינסופיים ואננס חלומי, אבל לכל הטוב הזה יש מחיר: אקלים טרופי בכל מובן המילה. האקלים הקיצוני של קרלה מקשה לטייל בה מחוץ לעונה במידה ואתם לא יכולים להתמודד עם שלושים וחמש מעלות, תשעים אחוזי לחות וכמות לא הגיונית של יתושים.
העונה בקרלה מתחילה באמצע ספטמבר ומסתיימת במרץ, אבל כדי להמנע מגשמי המונסון ומחום מעיק, מומלץ לא להגיע לפני אמצע נובמבר ובטח שלא להגיע בתחילת העונה, כמוני...
מדינת קרלה מוכרת לציבור בארץ בעיקר בזכות הבירה שלה, קוצ'ין, אשר בעברה היוותה בית לקהילה יהודית גדולה. מרבית חברי הקהילה כבר הספיקו לעלות ארצה וכיום כמעט שלא נשארו יהודים בקוצ'ין.
כמובן שקרלה מציעה למטייל הרבה מעבר להיסטוריה מעניינת והיא חושפת צדדים אחרים ופחות מוכרים של הודו.
במהלך הטיול שלי גיליתי שלושה דברים מפתיעים על קרלה אותם לא ידעתי לפני כן:
1. בקרלה לא מקובל לעשן במקומות ציבוריים.
2. למרות כישורי הנהיגה הידועים לשמצה של לא מעט הודים, אפילו פעם אחת לא נתקלתי בבעל חיים דרוס בצידי הכביש בכל רחבי המדינה. זאת היתה הפתעה טובה לאור כמות בעלי החיים הרבה החוצה את כבישי המדינה, החל במאות אלפי כלבי רחוב מסכנים וכלה בקופים ואפילו פילים נודדים. לא ברור אם בעלי החיים הקרלים פיצחו את גנום הכאוס ההודי או שמא לנהגים הקרלים יש סוד אותו הם לא חולקים עם אחרים.
3. עלילת הספר "אלוהי הדברים הקטנים," אשר זכה בפרס מאן בוקר לשנת 1997, מתרחשת בקרלה של שנות ה-60. ארונדהטי רוי, הסופרת עטורת השבחים שכתבה אותו, היא ילידת קרלה והיא מאוד מוכרת ברחבי המדינה. מוכר חביב בחנות ספרים בורקלה סיפר לי על כך.
קוצ'ין – בירת קרלה
נחתתי בקוצ'ין לפנות בוקר. הטרמינל אליו הגעתי היה די שומם לאור השעה, אבל שולחן ה- help desk היה מאויש כל הזמן. טיפ: כדי להתחבר לווי פיי בשדה צריך לגשת להלפ דסק ולבקש מהאישה שעובדת שם את הססמה. האקס חבר אליי בשדה התעופה ומשם לקחנו מונית לעיר.
היות והגעתי בתחילת העונה, ראיתי מעט מאוד תיירים. מעבר לכך, אתם גם צפויים להתקל בשיפוצים נרחבים בהוסטלים ובמלונות ובקשיים במציאת מסעדות תיירותיות. היתרון: המחירים של ההוסטלים והמסעדות נמוכים יותר בתחילת העונה. החיסרון: החום והלחות היו בלתי נסבלים. מומלץ מאוד ללבוש בגדים אווריריים שמגינים על העור בגלל קרינת השמש החזקה. כדאי גם לקחת בחשבון שזיהום האוויר בקוצ'ין חמור יותר מכפי שנדמה ולכן לא כדאי להסתובב בה רגלית למעט באזור של פורט קוצ'י. ככל שמתרחקים מהים זיהום האוויר נהיה גרוע יותר. בהודו כמו בהודו בלאו הכי אין מדרכות ולא נעים ללכת בצידי הכביש.
יומיים מספיקים בהחלט כדי לראות את כל מה שיש לראות בעיר. העיר עצמה כאוטית ומלוכלכת כמו הרבה ערים הודיות אחרות.
פורט קוצ'י – נחמד ולא יותר מזה. הטיילת עמוסה בתיירים הודים וקוצ'ינים שמגיעים להתאוורר אחרי העבודה. יש לא מעט דוכנים עם אוכל רחוב הודי, דגים, מאכלי ים ושמטעס למיניהם, איך לא. מבחינתי רחוב Princess הוא גולת הכותרת לא רק של פורט קו'צי אלא של העיר כולה. מעבר לארכיטקטורה האירופאית המפתיעה, הוא נקי, נעים ויפה. אומנם מדובר ברחוב של תיירים, אבל הוא מהווה בועה מבורכת לכל מי שצריך פסק זמן מהמולת העיר.
לינה - התארחנו בהום סטיי נחמד בשם Home Stay Sea Hut. החדרים שם די פשוטים, אבל המקום נקי ונעים עם חצר ענקית מלאה בצמחיה ועצים טרופים. היתרון הגדול של המקום הזה היא הקרבה שלו לים. אפשר לטפס על המזח מאחורי הגינה ולהנות מהבריזה של הים. קחו בחשבון שלא מומלץ לשחות בקוצ'ין בגלל שהים מזוהם ומאוד סוער, מעבר לכך שאין שירותי הצלה.
מסעדות מומלצות בקוצ'ין:
Fresh Choice Multi Cuisine – מסעדה הודית מעולה עם הרבה אופציות צמחוניות וטבעוניות. נעים לשבת שם והמחירים נוחים לכיס ביחס למסעדות של תיירים.
Loving Earth Cafe – בית קפה עם אווירה כיפית שמהווה מעין בועת תיירית קטנה בקוצ'ין הכאוטית. האוכל נחמד אבל לא מעבר. המנות קטנות ויקרות בהשוואה למה שתקבלו במסעדות שמגישות אוכל הודי טיפוסי.
מונאר
מקוצ'ין לקחנו מונית למונאר, עיירת היל סטיישן קטנה המוקפת במטעי תה והרים מוריקים. הנסיעה ארכה כארבע שעות עם הפסקת צהריים באמצע. היות וחלק גדול מהנסיעה הוא בדרך הררית, הכל אורך יותר זמן.
מונאר עצמה לא יפה או מעניינת במיוחד, אבל אני כן ממליצה לבקר בעיר ובעיקר בשוק התוסס והצבעוני שלה. סיבוב רגלי בן מספר שעות מספיק כדי לראות את כל מה שיש למונאר להציע. היות והיא רועשת וצפופה, מומלץ לא לישון בעיר עצמה.
לינה - אנחנו שהינו במקום מקסים במרחק של כ-15 ק"מ ממונאר בשם Thoppil Homestay. אומנם מדובר במקום די נידח שקצת מרוחק מהכל, אבל חובבי הטבע יהנו ממנו מאוד. יש בו מספר חדרים נקיים ומרווחים, עצי פרי טרופיים מכל עבר, אופציות להליכות קצרות בטבע ונחל בקרבת מקום בו אפשר לרחוץ ביום חם. המארחת, נישה, היא האישה המקסימה ביותר אותה פגשתי במהלך הטיול שלי. היא עשתה הכל כדי לגרום לנו להרגיש בבית. היא בשלנית בחסד והיא טיפלה בי במסירות כשאיבדתי את הקול וסבלתי מכאבי גרון בגלל דלקת. היא ובעלה יכולים לארגן מונית או טוק טוק כדי לטייל באזור. לנישה יש כלב מקסים בשם בוטו ולמען האמת, בזכותו בחרתי בהום סטיי הזה.
אקו פוינט – מדובר באגם מלאכותי יפה הנמצא כ-33 ק"מ מההום סטיי בו שהינו. הנסיעה בטוק טוק איטית יותר בהשוואה למונית ואורכת כשעה וחצי. נסענו לשם כי רצינו לטייל בטבע, אבל בפועל התברר לנו שאין שבילי הליכה מסודרים לאורך האגם ושיש שם לא מעט אשפה, כי בכל זאת, מדובר בהודו. האטרקציה הגדולה של האגם היא היכולת שלו להדהד את הצעקות שלכם ועל כן הוא קיבל את שמו. זה מראה די סטנדרטי לראות משפחות הודיות ובני נוער צועקים על גדות האגם וממתינים לשמוע את ההד שלהם. אפשר בקלות להתרחק מכל הקבוצות ולמצוא פינה נחמדה, נקייה ושקטה לפיקניק. על הכביש מעל האגם יש לא מעט דוכני אוכל ומזכרות. ניתן גם לשכור סירת פדלים או קיאקים ולשוט באגם.
מוזיאון התה – הביקור במוזיאון מאפשר ללמוד על ההיסטוריה של מטעי התה בקרלה תוך צפייה בסרט תיעודי קצר וסיור מודרך בו מראים בזמן אמת את כל התחנות בהם עוברים עלי התה לפני הגעתם לשוק כתוצר מוגמר. במוזיאון יש חנות עם מגוון גדול של תה תוצרת המקום למכירה ואף יש טעימות עבור תשלום סמלי.
הגן הבוטני - בזבוז מוחלט של הזמן שלכם. נהג הטוק טוק שלנו המליץ על המקום הזה. במקרה הטוב זה נראה כמו פארק עירוני טיפוסי בישראל בתוספת של פסלי פיל ונמר מצועצעים מפלסטיק. מה שכן, יש שם חנות תבלינים ותה נחמדה.
סכר מטופטי – סכר עצום שנבנה בשנת 1953 במטרה לייצר אנרגיה הידרואלקטרית שתשמש את מחוז אידוקי. בצידו השני של הסכר יש אגם מלאכותי שנוצר בעקבות אגירת המים הנושא את אותו השם. לדעתי אין הצדקה להגיע לשם במיוחד אלא אם כן הסכר נמצא בדרך שלכם.
Carmelagiri Elephant Park – נהג הטוק טוק הביא אותנו לשם מבלי שביקשנו. אני ממליצה בחום להמנע מכל הפארקים האלה בהם משלמים כדי לרכב על פיל. הפילים מאולפים בדרך אלימה מאוד והם חווים סבל רב. לצערי לא הצלחתי למצוא מקום שאפשר להתנדב בו עם פילים ניצולים של תעשיית התיירות. ברחבי קרלה יש מקומות שמראים לתיירים כיצד מאלפים את הפילים בתמורה לתשלום. נא לא ליפול בפח הזה.
קומילי
ממונאר המשכנו במונית לקומילי. מדובר בנסיעה בת שעתיים וחצי. הכבישים הצרים והמפותלים בהרים לא מאפשרים לנסוע מהר וחשוב להתאזר בסבלנות. אני ממליצה בחום לא לאכול שום דבר מספר שעות לפני הנסיעה במידה ואתם סובלים מבחילות בנסיעות פתלתלות.
קומילי היא עיר קטנה וחמודה השוכנת בסמוך לפארק הלאומי היפהפה פריאר (Periyar) . למעשה, כל מי שמגיע לקומילי מגיע כדי לטייל בפארק הלאומי בתקווה לראות נמר. ספוילר: הסיכוי שלכם להתקל בנמר שואף לאפס. למרות זאת, הנמר משמש כסמל הפארק ולא מעט עסקים מקומיים נעזרים במיתוג הזה כדי למשוך אליהם עוד לקוחות.
בקומילי עצמה אין יותר מדי מה לעשות, אבל לעומת ערים אחרות בקרלה הרבה יותר נעים להסתובב בה ברגל. יש את הרחוב הראשי עם הרעש והבלגן הטיפוסי וגם יש את "רחוב התיירים" כפי שאני קוראת לו: הרחוב עם כל חנויות הבגדים היפים, הבדים והדברים שכולנו אוהבים לקנות בהודו. רוב הרוכלים ברחוב הזה הם קשמירים שהגיעו לקומילי למטרות עבודה. אחד מהם רימה אותי ומכר לי תיק פגום. מומלץ להתמקח, כי המחירים שהם ייתנו לכם בתור תיירים הם גבוהים מאוד ביחס למקובל בשוק המקומי. לי לא היה נעים להתמקח ולגזול ממישהו את פרנסתו ונתקעתי עם סחורה פגומה (לא בדקתי את הריצ'רצ'ים של התיק הרקום אותו קניתי).
ברחוב התיירים גם אפשר למצוא את ה-Tourist Information Center. במידה ואתם רוצים לטייל בפארק הלאומי, צריך להגיע למרכז המידע ביום שלפני כדי לקנות כרטיס. יש מגוון של סיורים מודרכים מהם ניתן לבחור. היות ויש חיות בר מוגנות, לא ניתן לטייל לבד בפארק הלאומי. אנחנו בחרנו ב- Nature Walk . מדובר בסיור בן שעתיים וחצי. אפשר להגיע לפארק עם אוטובוס (זו נסיעה קצרה) או בהליכה של כ-35 דקות ממרכז המידע. לא יצא לנו לראות יותר מדי בעלי חיים מעבר לקופים (אותם גם רואים בעיר עצמה), ציפורים שונות ועכבישים. חשוב להגיע לפארק עם מכנס ארוך ונעל סגורה. השמורה מספקת כיסוי מיוחד לרגליים אותו גורבים מתחת לנעליים כהגנה מפני עלוקות.
מומלץ לבחור בסיור היוצא על הבוקר בגלל החום הכבד. אנחנו התחלנו את הסיור ב-7:30. היינו עם זוג נוסף בקבוצה והכל התנהל די לאט (לכל אחד היה קצב שונה, המדריך סיפר על הצמחיה ובעלי החיים, עצרנו לצלם תמונות), אז אל תגיעו בציפייה לטרק. זה לא המקרה. דווקא כשחזרנו בחזרה מהסיור, כשכבר היינו קרובים לכניסה לפארק, ראינו פתאום פיל. הוא עמד על גדת האגם, קרוב למקום בו סירות התיירים עגנו. המדריך אמר לנו שזכינו, כי לרוב הפילים נמנעים מלהסתובב בשעות בהן יש אנשים בפארק. מאוחר יותר יצאנו לשיט בן שעתיים באגם וזה החלק הטוב ביותר של הפארק הלאומי. לחלק מאנשי הצוות יש משקפות ואם תהיו נחמדים אליהם, הם יעזרו במשקפות כדי לצלם עם הטלפונים שלכם את חיות הבר שמתהלכות להן במרחקים. בזכותם, יצא לי לראות לא מעט חיות בר. רצוי לתת להם טיפ נאה בסוף השיט, כי זה באמת בונוס בעיניי.
בקומילי אין ממש מסעדות לתיירים וגם קשה למצוא בתי קפה. קחו את זה בחשבון.
לינה - אנחנו ישנו בהום סטיי נהדר בשם פריאר אין. הזוג שמנהל אותו מאוד לבבי והם גרמו לנו להרגיש בבית. הם עזרו עם מידע לגבי הסיורים בפארק וגם עמדו לרשותי כשהגעתי לבית החולים המקומי בעקבות התקף אלרגיה לאחר שאכלנו באחת הדאבות בעיר. חששתי לחוש שוב רע בלילה והם אמרו לי להעיר אותם בכל שעה אם אזדקק להסעה חזרה לבית החולים. בסופו של דבר ההתקף עבר בשלום, אבל הרצון שלהם לעזור גרם לי לתחושת ביטחון והם חיממו לי את הלב. טיפ: כדאי להמנע ממרקים ומסאלות למיניהן במידה ואתם אלרגים למונוסודיום גלוטומט כמוני.
קובלאם
הגענו לקובלאם במונית אותה לקחנו בקומילי. הנסיעה היתה ארוכה ומתישה. לקח לנו שש שעות להגיע. באופן כללי אני ממליצה להמנע מתחבורה ציבורית בקרלה בגלל איכות הכבישים וכמובן שבגלל הנהגים ההודים. תמיד עדיף לקחת נהג פרטי שנוהג כמו שצריך והעלות שווה את זה. הנסיעה עלתה בסביבות ה-5000 רופי לדעתי.
קובלאם היא עיירת חוף מפורסמת הודות לחופים המוזהבים שלה. כך לפחות קראתי בכל מיני בלוגים. המידע אותו קראתי אומנם נכון, אבל הם שכחו לציין עד כמה קובלאם מלאה באשפה. לי אישית זה גרע מהחוויה. אנחנו הגענו אליה בתחילת העונה וכמעט שלא ראינו תיירים. מה שכן, ראינו כמות גדולה של תיירים הודים שהגיעו לרחוץ בים. בזכות תיירות הפנים שבה, קובלאם מאפשרת הצצה להודו האמיתית (ולא זו של התיירים) ואותי אישית זה די סקרן. יצא לנו לפגוש הרבה משפחות וזוגות מבנגלור ומדינות שונות בהודו שהגיעו לנופש בקרלה. אם היינו מטיילים בצפון הודו כנראה שהמצב היה שונה לגמרי.
בקובלאם עצמה אין יותר מדי מה לעשות: זה מקום שמגיעים אליו לבטן גב. היות והים הערבי די אגרסיבי ומסוכן, גם בטן גב לא אפשריים במרבית החופים שלה. יש מצילים שהולכים לאורך החוף עם משרוקית ודורשים מאנשים לעלות בחזרה לטיילת בגלל הגאות. כלומר, גם אם אתם לא מתכננים להכנס למים, לא תמיד מתאפשר לרבוץ על החול. החוף הדרומי של קובלאם, זה שקרוב למגדלור, הוא המוצלח ביותר בעיניי. הוא נקי, המים רגועים יותר וגם ישנה אפשרות לשכור מיטה ושמשיית חוף.
אם אתם בעניין של קניות, עדיף לעשות את זה בקובלאם ולא בורקלה. הסחורה היא אותה הסחורה, אבל המחירים בקובלאם נמוכים יותר. העיר אומנם מלאה בבתי מלון ובתי אירוח לאורך החוף, אבל מרביתם מותאמים לתיירות הפנים ההודית בהיבט העיצובי, הנוחות והציפיות.
לינה - אנחנו ישנו בהוסטל בשם Pack Bag. הוא קיבל ביקורות טובות בבוקינג, אבל בפועל הוא היה די שומם והיה קשה למצוא את הצוות. בחרנו בו בגלל בריכת השחייה אותה ראינו בתמונות בבוקינג, אבל כשהגענו לשם גילינו שבריכת השחייה שייכת למלון הסמוך...מאוד כעסנו וחשנו מרומים, אבל מסתבר שזה מקובל בקרלה לצלם את בריכות השחייה של השכנים אם הן חלק מהנוף. לא הצלחנו למצוא מקום טוב יותר והמונסונים הוציאו את כל החשק לעבור, אז נשארנו שם. החדר די בסיסי, המים במקלחת קרים (זה די הסטנדרט במדינת קרלה הלוהטת), אבל לפחות יש להם מקרר קטן וגם מתקן עליו אפשר לתלות את הכביסה במרפסת.
מסעדות ובתי קפה מומלצים:
Let a Coffee by Sunset – על אף השם הלא ברור, מדובר בבית הקפה הטוב ביותר בקובלאם. יש בו אווירה נחמדה (מישהו אמר פליי ליסט של שנות השמונים וכל מיני בלדות מימים ימימה?) וכל מה שאכלנו שם היה פשוט מעולה. בית הקפה מציע לא מעט אופציות צמחוניות וטבעוניות והמנות לא יקרות בכלל. אני אישית לא אהבתי את הקפה שלהם, אבל כל מי שטייל בהודו יודע שקפה הוא לא הצד החזק שלה...בית הקפה הזה פונה לים והוא מושלם עבור נוודים דיגיטליים. הוא היווה עבורינו את הבועה התיירותית הקטנה לה נזקקנו.
Abhi’s Cafe - בית קפה מקומי קטן, משפחתי ומקסים. הוא נראה די מאולתר עם כיסאות מפלסטיק ואתם יכולים לשכוח מתפריט, אבל הופתעתי לטובה. האישה טובת הלב שעובדת שם משתדלת להכין את מה שמבקשים ממנה, אבל האופציות יחסית מוגבלות. האוכל שלה טעים והאווירה נעימה גם אם היא מעט משונה: למרות שמדובר במקום הודי מקומי ברקע מתנגנת מוסיקה של שנות השמונים וכל השירים הם רק באנגלית...
טיפול איורוודי בקובלאם:
היות ושמעתי לא מעט אודות הרפואה האיורוודית בהודו, החלטתי לנצל את השהות שלי בקובלאם כדי להתנסות בטיפול איורוודי. הלכתי למקום בשם Stay Well שנמצא בטיילת קרוב מאוד לעלייה למגדלור. המקום מנוהל על ידי שני רופאי איורוודה ומעבר לטיפולים שונים, הם אף מציעים הום סטיי. כאמור, אנחנו ישנו במקום אחר. אני בחרתי במסאז' איורוודי ובשירודהרה (טפטוף של שמן על המצח). מעולם לא התנסתי בטיפול מהסוג הזה ולא ידעתי למה לצפות. בדיעבד אני מצטערת שלא בדקתי בגוגל מקומות מומלצים, כי לא ברור לי אם הטיפול אותו חוויתי נחשב לטוב או לא. מה שבטוח זאת היתה חוויה יוצאת דופן...
המטפלת שלי היתה אישה הודית שאולי דיברה חמש מילים באנגלית. הלכתי איתה לחדר די ישן שהצריך שיפוץ דחוף. היא ביקשה ממני להתפשט לגמרי ואז עזרה לי ללבוש איזו פיסת בד זעירה שכיסתה את האזור המוצנע שלי ולא מעבר לכך. לא חשבתי בנוח, למרות שהמטפלת היתה אישה. נשכבתי על מיטת הטיפולים והיא החלה לעסות לי את כל הגוף עם שמן סומסום חם. בהתחלה זה היה נחמד, אבל היא כל הזמן מרחה עוד ועוד שמן ובשלב מסוים זה התחיל להעיק עליי. מדובר בעיסוי מלא, כולל באזור החזה...אם הייתי יודעת את זה, אולי הייתי נמנעת מזה. בתחילת הטיפול שלי החשמל נפל והפועלים שעבדו בבניין חזרו לקדוח עקב השיפוצים מה שפגע מאוד ביכולת שלי להרגע ולהתרכז בטיפול. בתחילת העונה יש שיפוצים בכל מקום וזה לא תמיד נעים במיוחד. אני חושבת שאם היא לא היתה שופכת עליי ליטרים של שמן, הייתי נהנית יותר.
כשהיא סיימה עם המסאג' הגיע החלק של השירודהרה. האישה כיסתה לי את העיניים עם איזה בד ואז התחילה לטפטף לי שמן על המצח. זאת היתה חוויה נעימה ומרגיעה, אבל ידעתי שאני אקלל את עצמי אחר כך, כי כל השיער התמלא בשמן. לקראת סוף הטיפול היא פתחה איזה מתקן סגור ומשונה בחדר. מסתבר שזה היה מתקן סאונה קטן. היא סגרה אותי בפנים, אבל הרגשתי שאני עומדת להתעלף אחרי חמש דקות וביקשתי לצאת. האם זה היה שווה את זה? קשה לו לומר. מה שבטוח זה שהיה לי מאוד קשה לנקות את השיער.
ורקלה
אחרי שלושה לילות בקובלאם לקחנו מונית לורקלה. הנסיעה ארכה כשעה וחצי. מבחינתי ורקלה היתה גולת הכותרת של החופשה הזו. לשם שינוי, גילינו חופים נקיים ויפים ותשתית תיירותית מפותחת יותר ביחס למה שקיים בחלקים שונים במדינת קרלה.
אפשר לומר שעבורינו, התיירים, ורקלה מחולקת לשלושה חלקים: מרכז העיר הנמצא כ6-7 ק"מ מהים, המצוק הצפוני והמצוק הדרומי. היות ורוב בתי הקפה, המסעדות ומקומות הבילוי של ורקלה ממוקמים על המצוק הצפוני (הקליף שהוא למעשה הטיילת של ורקלה), בחרנו להתמקם שם. מדובר במצוק עם נוף מרהיב לים הערבי המלווה בעצי קוקוס גבוהים ופרחים בכל צבע אפשרי. למרות שקראנו שורקלה היא היעד המתויר ביותר בקרלה, עדיין הופתענו כשראינו עוד תיירים ובטח שישראלים. כל כך התרגלנו להיות הזרים היחידים בכל מקום אליו הגענו.
לורקלה מגיעים בעיקר כדי לנוח, לשבת בבתי קפה ומסעדות, לתרגל יוגה ולהנות מהחופים היפים שלה. אנחנו ישנו במקום מקסים בשם Paddle Cult. רצינו להתפנק קצת ולכן בחרנו לישון בקוטג'ים שלהם. יש שם גם חדרים זולים יותר, כמובן. המחיר לא היה זול (6000 רופי ללילה), אבל החדר היה נעים, יפה ונקי. למקום הזה יש פלוסים נוספים כגון בריכה נחמדה, גינה מהממת וגם ארוחת בוקר. זה מקום טוב להטעין בו מצברים והוא מהווה יעד מצוין לפסק זמן מהמלחמה. בגלל שהגענו ממש לפני אחד החגים שלהם, הדוסרה, לא יכולנו להישאר יותר משני לילות ונאלצנו למצוא מקום אחר. המון משפחות הודיות הגיעו לורקלה בעקבות החג והיה מאתגר למצוא מקום טוב לישון בו. בסופו של דבר נאלצנו להתפשר על מלון מקומי שגם בו היתה בריכה, אבל אני לא ממליצה לישון שם. למרות שמדובר במקום חדש ומאוד נקי ויש להם ארוחת בוקר גדולה ומצוינת, היו לנו פשפשי מיטה בחדר והם עקצו אותי כל הלילה. משום מה האקס שלי יצא ללא פגע...
כשהגענו לורקלה, בדיוק היה גל חום קיצוני והלחות היתה בלתי נסבלת. בגלל זה ניסינו לבלות כמה שיותר זמן על החוף, אבל המצילים לא תמיד אפשרו לנו להכנס למים בגלל גובה הגלים. בתקופה בה הגענו היו הרבה מדוזות במים. אחרי שנשרפתי כהוגן לאחר שלוש שעות מסכנות על החוף, הבנתי שלהסתובב בורקלה עם בגדים קצרים זו צרה צרורה והלכתי לקנות בגדים דקים וארוכים ושאל לכתפיים. יום לאחר מכן האקלים השתנה בפתאומיות והתחילה סופת מונסון. כל היום ירד גשם זלעפות ואי אפשר היה לעשות כלום, אז החלטנו לחקור את בתי הקפה של ורקלה. כל בתי הקפה והמסעדות על המצוק הצפוני נמצאים לאורכו של שביל צר ובגלל כמות האנשים שהולכים עליו לרוב נוצר פקק אנושי, בעיקר כשיורד גשם והשביל מכוסה בשלוליות. קחו את זה בחשבון.
מסעדות ובתי קפה מומלצים:
Holy Rabbit – לעניות דעתי זו המסעדה הטובה ביותר בורקלה! האווירה נעימה, האוכל מצוין והמחירים סבירים. יש שם לא מעט מנות טבעוניות טעימות ומזינות וזה מקום טוב לבלות בו אחה"צ גשום. גיליתי את המקום הזה בזכות אפליקציית Happy Cow.
Café del Mar – ה-מקום לשתות בו קפה! במהלך הטיול בהודו התקשתי למצוא קפה טוב, אבל כשהגעתי לבית הקפה הזה בעקבות המלצות לא התאכזבתי. הזמנתי שם קפוצ'ינו מפנק וענקי. בשלב זה תחליף החלב היחידי שהם מציעים הוא חלב סויה, אבל אני מאמינה שבהמשך היצע התחליפים יגדל.
Lumuma – בית קפה מעולה על הטהרת הצומח. מאוד נהניתי לאכול שם. בזמן שהיינו בורקלה הסניף הפונה לים היה סגור לרגל שיפוצים. אנחנו אכלנו בסניף שנמצא בתוך המתחם הענקי והפרטי שלהם שנראה כמו מעין פארק גדול עם בקתות להשכרה, כך שהאווירה היתה פחות מוצלחת, אבל האוכל לגמרי שווה את זה.
בית הלב ורקלה – לא מדובר במסעדה או בית קפה אלא במקום מיוחד שנפתח על המצוק הדרומי המהווה סוג של בית מרוחק עבור ישראלים המגיעים לורקלה ורוצים לחגוג יחד חגים או סתם לארגן ארוחות קהילתיות יחד. המקום הוקם על ידי מעיין ואש, זוג אותו לא זכיתי להכיר, אשר רצו ליצור מרכז יהודי קהילתי בורקלה. לצערי שמעתי על המקום הזה רק לאחר חג הסוכות, כך שלא יצא לי לחגוג את החג שם, אבל כן קפצנו לביקור וקיבלו אותנו בזרועות פתוחות, גם את האקס שלי שאינו יהודי. יש להם גינה מקסימה לשבת בה על תה או ארוחה ולהנות מחברה מאירת פנים.
המצוק הדרומי ומרכז העיר:
למרות שהמצוק הדרומי של ורקלה מעט מרוחק ממרכז העניינים, אני ממליצה בחום להגיע לשם. מדובר בהליכה בת כארבעים דקות מהמצוק הצפוני ואפשר גם לקחת טוק טוק לשם. בניגוד למצוק הצפוני שעמוס בתיירי פנים וחוץ, המצוק הדרומי רגוע יותר. כשהגענו לשם הרגשנו שהגענו לסוג של כפר שליו ואותנטי. יש שם בעיקר בתים, הוסטלים והום סטייז. יש גם כמה בתי קפה פה ושם, אבל הם לא מרוכזים באותו המקום. נעים ונחמד להסתובב באזור, אבל כדאי לעשות את זה בשעות היום. כשמחשיך, תאורת הרחוב לא מספקת וכל מיני להקות של כלבי רחוב אומללים פוקדות את הרחובות בחיפוש אחר אוכל.
אם אתם מגיעים לביקור במצוק הדרומי אל תפספסו את Café Sarwaa בעיקר בזכות הנוף והאווירה שהוא מציע. בית הקפה עצמו לא מוצלח מאוד בעיניי: המנות קטנות ויקרות ולא טעימות במיוחד וגם אין יותר מדי אופציות טבעוניות, אבל הנוף לים מפצה על הכל. ממש מחוץ לקפה יש מדרגות שמובילות למטה אל החוף וזה אחד החופים היפים ביותר בכל ורקלה. לא ראיתי שם מצילים, כך שצריך להפעיל שיקול דעת לפני שנכנסים לים. לאורך החוף יש צמחיה ירוקה והרבה פרחים והוא פראי וטבעי יותר לעומת החופים הצפוניים.
מי שזקוק לפסק זמן מתיירים ורוכלים הודים שמנסים לשדל אתכם להכנס לחנות שלהם יכול להגיע למרכז העיר. התחושה היא שונה לגמרי. זו הודו האותנטית והכאוטית, אבל גם ההיצע גדול יותר (למשל אני התקשתי למצוא פירות וירקות על המצוקים ובמרכז העיר יש ירקנים בשפע) וגם המחירים זולים יותר. תמיד נחמד ומעניין לראות כיצד המקומיים חיים את החיים הרחק ממלכודות התיירים. אוהבי הדאבות ימצאו לא מעט אופציות כמובן.
קיאקים:
שבועיים לתוך הטיול שלנו החלטנו שהגיע הזמן להתחיל ולחוות את הבקווטרס המפורסמים של קרלה. לקחנו טוק טוק מורקלה וכעבור 35-40 דקות נסיעה הגענו לנקודת ההתחלה ממנה יוצאים הקיאקים ל-Mangrove Forest. אנחנו בחרנו במפעיל בשם I love Mongrove Spot והיתה לנו חוויה טובה עם המקום הזה. לאחר הנחת חפצי הערך בתוך לוקרים ותדרוך קצר עלינו על קיאק זוגי והתחלנו לפדל. אני ממליצה לבחור את הסיור שמתחיל אחה"צ כדי לברוח מהחום הכבד וליהנות מהשקיעה. לא ציפיתי שיהיה כזה מהנה. זה השילוב המושלם של ספורט וטיול בטבע. במהלך השיט נכנסים בין עצי מים סבוכים (זה היער המפורסם) ובשלב מסוים מגיעים לאגם גדול ויפה. רוב האנשים זינקו למים כדי לשחות, כי עצרנו באזור בו המים היו רדודים. אני וויתרתי על התענוג, כי לא היו לי בגדים להחלפה.
חצי האי מונרו
החלטנו להגיע לחצי האי מונרו בעקבות לא מעט המלצות. מדובר בנסיעה של כשעה וחצי מורקלה במונית. זה מקום מצוין למי שרוצה להוריד הילוך ולהנות משקט כפרי מרגיע. בעיניי זה בין המקומות היפים ביותר בכל קרלה שמאפשר להכיר את חיי הכפר הפשוטים של המקומיים שחיים שם. מדובר בחצי אי קטן בו אפשר בקלות לטייל ברגל. יש מקומות בהם צריך לחצות את הנהר ב"מונית" קאנו אותה משיט מישהו מנוסה. לנו לא יצא לקחת אותה. המקומיים מרבים להשתמש בה כדי לעשות סידורים בגדה השנייה.
לינה: אנחנו התארחנו במקום מקסים בשם Green Chromide Home Stay ממש על גדת הנהר. יש להם שלוש בקתות עץ כיפיות וזה קצת מרגיש כמו לישון בצימר כפרי. המארחת Sunaiana מאוד לבבית וקשובה והיא עושה הכל כדי לגרום לאורחים שלה להרגיש בבית. אני לא הרגשתי טוב והייתי צריכה להגיע לבדיקות רפואיות בבית חולים אזורי וסונאינה יצאה מגדרה כדי לעזור לי לבחור את המקום המתאים ועשתה לא מעט טלפונים. היא גם עוזרת עם הזמנת טוק טוק למי שרוצה לטייל באזור במרחקים שלא מאפשרים להגיע לשם רגלית.
ההום סטיי די מבודד, אבל מרכז חצי האי (שהוא למעשה רחוב קטן עם חנויות ובתי עסק) נמצא במרחק של כ-7 דקות הליכה משם. אין יותר מדי מסעדות או בתי קפה בעיר ולכן רוב האורחים מזמינים אוכל בהום סטיי. הארוחות טעימות ובמחירים סבירים. הבקתות נמצאות בגינה רחבה ויפה הפונה לנהר. יש שולחנות פיקניק ומומלץ לאכול בחוץ ולהנות מהנוף.
אפשר לשכור אופניים ולטייל איתם ברחבי האי. אנחנו ויתרנו על התענוג בגלל החום הכבד. גם טיול רגלי ממושך היה מאתגר. לאור חווית הקיאק החיובית ליד ורקלה שכרנו קיאק ויצאנו לשיט עצמאי באגם הסמוך בשעות הבוקר המאוחרות. חזרנו תוך שעה, כי החום הכניע אותנו. אם לא יוצאים מוקדם בבוקר, עדיף לחכות לשעות בין הערביים בהן השמש לא קופחת.
באותו היום גם יצאנו לשיט בקווטרס בשעות הערב המוקדמות, כשכבר לא היה חם כל כך. ההום סטיי שלנו ארגן את הכל. השיט מאפשר לראות את כל האי ולבקר בכפרים סמוכים. זו חוויה מיוחדת שמספקת הצצה לחיי האי האמיתיים של המקומיים שחיים שם. מבחינתי איי מונרו זה המקום המושלם לעשות בו את סיור הברקווטרס. אין הרבה סירות אחרות במים והרבה יותר רגוע ונקי בהשוואה לאלפי גדושת הסירות והאשפה.
אלפי
לאחר שלושה לילות בחצי האי מונרו לקחנו מונית לאלפי. הנסיעה במונית ארכה כשעתיים וחצי. לא רצינו לוותר על אלפי בגלל כל הבאז סביבה, אבל כשהגענו לשם די התאכזבנו ולא הבנו למה כולם מתלהבים מהמקום הזה. זו היתה עוד עיר הודית כאוטית, רועשת, מלאה באשפה עם החופים המזוהמים ביותר בכל קרלה. כלבי הרחוב המסכנים שנאבקים כדי לשרוד בעיר ישנים על החופים ועושים שם את הצרכים שלהם וכמובן שגם אפשר למצוא לא מעט אריזות פלסטיק שעושות את דרכן לים...
לינה: הגענו להום סטיי במרכז העיר עליו המליצה לנו משפחה ישראלית אותה פגשנו בורקלה. כשנכנסו לחדר שלנו חשכו עיניי: כל הקירות היו מכוסים בעובש והיה שם ריח בלתי נסבל. כשיצאנו מהחדר הבחנו שכל המקום מלא בעובש. לאחר שיחה לא נעימה הבהרנו להם שאנחנו לא מתכוונים להישאר שם ודרשנו שלא יחייבו אותו. לשמחתנו, הצלחנו למצוא מקום נחמד קרוב לחוף מאררי בשם Marari Charlys Homestay. מדובר במקום חדש לגמרי, נקי ונעים המציע מחירים נוחים לכיס. החדר שלנו היה ללא רבב וגולת הכותרת היתה המקלחת הרותחת. אני סחבתי איזה זיהום בדרכי הנשימה במהלך הטיול שהחמיר כשהגענו לאלפי. שמחתי על מקום נעים לנוח בו. היינו האורחים היחידים שם היות וזו היתה תחילת העונה. החיסרון של המקום הזה הוא המרחק שלו ממרכז העיר ומבתי הקפה והמסעדות. יש מספר מקומות לאכול בהם על החוף, אבל אין להם אוכל טבעוני מעבר לאורז יבש. בערב הראשון שלנו שם, לאחר שהתקשנו למצוא מקום לאכול בו, צ'ארלי המליץ על מסעדה מקומית עם אופציות טבעוניות. בגלל המרחק שלנו נאלצנו לקחת טוק טוק. ניתן גם להזמין ארוחות אצל צ'ארלי, אבל האוכל זה לא הצד החזק של ההום סטיי הזה.
ביום לאחר מכן הגענו למרכז העיר. בגלל שירד גשם, חיפשנו בית קפה נחמד לשבת בו. הסתובבנו בעיר כמעט שעה ולא הצלחנו למצוא בתי קפה, מה שהפתיע אותנו היות ואלפי הוא מקום מתויר מאוד. האפליקציה של Happy Cow המליצה על מקום בשם Borma Cafe. מבין מעט בתי הקפה באזור, הוא היה היחידי שהיה פתוח. לי אישית לא היה מה לאכול שם, כי אין שם כמעט אופציות טבעוניות או צמחוניות נטולות גלוטן, אבל יש לו אווירה כיפית וזה מקום נחמד לשתות בו שתייה חמה. אפילו פגשנו שם כמה משפחות ישראליות.
בהדרגה, הגשם פסק והחלטנו לצאת לטיול רגלי קצר, אבל החום והלחות הקשו עלינו. בכל קרלה רואים כלבי רחוב מסכנים ומורעבים, אבל באלפי המצב שלהם עוד יותר גרוע. זו חוויה לא נעימה לאוהבי בעלי החיים. הסתובבתי בעיר ונתתי אוכל חתולים אותו קניתי בורקלה (לא מצאתי אוכל לכלבים) לכלבים בצידי הכביש. החוויה הזו הקשתה עליי נפשית. גם בורקלה יש המון כלבי רחוב מורעבים. הופתעתי לרעה כשגיליתי שרוב התיירים התעלמו מהם ולא נקפו אצבע.
מפעילי שיט הבקווטרס שכנעו אותנו לצאת לשיט באלפי, בעיקר משום שהחום לא אפשר לעשות משהו אחר. בחרנו סירה מקורה ויצאנו לשיט של שעתיים. היה נחמד, אבל לא מעבר, בעיקר משום שכל הזמן השווינו בין השיט באיי מונרו לשיט הממוסחר של אלפי. כמות האשפה שרואים במים היא עצומה וזה כשלעצמו מאכזב ביותר.
ביום האחרון שלנו באלפי הלכנו לטייל בחופים ליד ההום סטיי שלנו. אני לא חשתי בטוב ולכן לא נשארנו שם הרבה. לא הייתי מסוגלת לראות את גורי הכלבים המורעבים בהם נתקלנו. נתתי להם את כל האוכל שהיה ברשותי וגם שאריות מארוחת הבוקר שלי, אותן שמרתי במיוחד כדי לפזר בין הכלבים. מה אני אגיד? הודו קשה מנשוא בהיבט הזה. מה שכן, בכל הטיול שלנו בקרלה לא ראיתי אפילו בעל חיים אחד דרוס. למרות השם הרע שיצא לנהגים ההודים, הם נזהרים לא לדרוס בעלי חיים כגון כלבים, חתולים וקופים. כך לפחות התרשמתי בקרלה, בה יש לא מעט כבישים כפריים בעלי נתיב אחד לכל כיוון שלא מאפשרים נסיעה מהירה. פה ושם גם יש פילים שחוצים את הכבישים, אבל לא יצא לנו להתקל בהם.
בערב של אותו היום, לאחר שצ'ארלי אפשר לנו לנוח בחדר ולעשות צ'ק אין בערב, לקחנו מונית לשדה התעופה בקוצ'ין. כך הסתיים לו טיול בן 24 ימים במדינת קרלה היפה. אם היינו מגיעים בשיא העונה, כנראה שהיה לנו אקלים נוח יותר וכנראה שלא הייתי חשה ברע, אבל זו חוכמה בדיעבד ולכם יש את ההזדמנות ללמוד מהטעויות שלי כדי למקסם את הטיול שלכם במדינה המיוחדת הזו.
חלוקת הזמן שלנו במהלך הטיול
קו'צין: 2 לילות
מונאר: 5 לילות
קומילי: 3 לילות
קובלאם: 3 לילות
ורקלה: 6 לילות
איי מונרו: 3 לילות
אלפי: 2 לילות
תקציב
במהלך 24 הימים בהם טיילנו בקרלה, הוצאנו בערך 3,500 ש"ח ביחד (זה לא כולל את הטיסות, כמובן). העדפנו ליהעזר במוניות בין היעדים השונים, כי אני חששתי לנסוע בתחבורה הציבורית בכבישים ההרריים הפתלתלים וגם משום שאני סובלת מבחילות בנסיעות כאלו. הנסיעה בתחבורה ציבורית אורכת הרבה יותר זמן ולכן, במידה ואתם מוגבלים בזמן, כדאי לקחת מונית. ישנו במקומות טובים, אכלנו רק בחוץ (לא היתה לנו גישה למטבחים במקומות בהם לנו), שכרנו טוק טוק לטיולי יום, שילמנו על כל מיני אטרקציות (למשל הקיאקים) וגם קנינו מתנות. אם תבחרו לישון בכל מיני ריזורטים ליד החוף ולהתפנק במסאג'ים, תצטרכו להביא אתכם בערך 5,000 ש"ח אם לא יותר.
כרטיס סים
לפני הטיול רכשתי esim של חברת esim.me. את חבילת הגלישה של אינדיקום בחרתי באפליקציה של Airalo. היתה לי תקשורת מצוינת בכל רחבי קרלה ואני ממליצה בחום לטייל עם אי סים אשר לא מצריך קנייה של סי מקומי.
מה כדאי להביא אתכם מהארץ
קרם הגנה וכובע רחב שוליים – השמש בקרלה קופחת. אפשר להיכוות כהוגן בחופים וזה קורה תוך זמן קצר מבלי ששמים לב. מי שכמוני מעדיף להמנע מקרמים תעשייתים צריך להביא איתו כובע רחב שוליים, בגדים ארוכים ואווריריים (אפשר כמובן גם לקנות במקומות כמו ורקלה). אני נכוויתי שם באופן רציני ומדובר בכמה ימים של כאבים נוראיים.
דולרים או יורו להחלפה – אני הבאתי איתי 900 יורו ולרוב קיבלתי שער מאוד טוב. אני מניחה שזה אותו הסיפור עם דולרים. באופן זה אפשר להמנע מכספומטים ומכל מיני טיפוסים ש"יארבו" לכם ליד הכספומט. אני ממליצה להחליף את הכסף בחלקים, למשל 100 יורו כל שבוע, אלא אם כן מציעים לכם שער מדהים. בכל מקרה, תמיד לספור את הכסף שנותנים לכם ביד. אני ספרתי "בלב" ביחד עם החלפן וחשבתי שזה מספיק, אבל כשחזרתי להוסטל שלי גיליתי שהוא איכשהו הצליח להעלים 600 פלוס רופי מול העיניים שלי. לצערי יש נוכלים מקצועיים. אגב, מדובר בחלפן שיושב בקובלאם, קרוב לבית הקפה עליו המלצתי - Abhi’s cafe. לצערי לא צילמתי את השם של החנות שלו, אבל מדובר בגבר די מבוגר.
אולר וקולפן – אם יש לכם אפשרות לארוז אולר במזוודה או לרכוש אחד בהודו, תעשו את זה. בקרלה יש המון פירות טרופיים מדהימים וברוב המקומות בהם תישנו אין גישה למטבח. מה שכן, אם תבקשו סכין וצלחת להפסקת פרי, הם ישמחו לתת לכם.
דוחה יתושים – זה הפריט הראשון אותו אתם צריכים להכניס למזוודה או למוצ'ילה שלכם. בקרלה יש כמות עצומה של יתושים שלא יהססו לאכול אתכם בעודכם בחיים. אני קניתי דוחה יתושים טבעי על בסיס ציטרולנה אותו אפשר למצוא בסופר פארם. הוא שימש אותי נאמנה.
שקית קטנה עם מלח הימלאיה איכותי – הלחות הקיצונית בקרלה מביאה לאיבוד מהיר של נוזלי הגוף באמצעות הזעה מרובה. אם תכניסו מעט מלח איכותי למים שלכם, זה יעזור לגוף להתאזן וישפר את ספיגת הנוזלים בגוף.
ועוד כמה תמונות אחרונות...
