סקירה כללית

האזור הנחשב לדרום הודו כולל שש מדינות, מתוך 29 המדינות המרכיבות את הרפובליקה ההודית. המדינות הן: מהרשטרה, אנדרה פרדש, קרנטקה, גואה, טאמיל נאדו וקרלה.

שטחן הכולל של שש המדינות הללו הוא כ-950,000 קמ"ר (שטחה של הודו כולה הוא - 3,287,263 קמ"ר) ומספר התושבים בהן הוא כ-370 מיליון נפש, לא כולל העיר הגדולה – מומבאי, שבה מתגוררים כ-17 מיליון נפש (מספר תושביה של הודו כולה הוא כמיליארד ושלוש מאות מיליון).

מבין שש המדינות הללו, רוב התיירים הזרים מגיעים לקרלה, גואה, טאמיל נאדו ומעטים גם לקרנטקה.

מדינת קרלה (Kerala) שוכנת לחופה הדרום מערבי של הודו, והיא מצטיינת באקלים טרופי, בנופים ירוקים, מטעי תה, שדות אורז, אגמים, מטעי קוקוס ותבלינים מגוונים. בקרלה חופים שמושכים תיירים רבים והעיר המפורסמת בה היא קוצ'ין (Cochin), שממנה הגיעה לישראל קהילה יהודית גדולה ועד היום אפשר לבקר בבית הכנסת המפורסם בעיר. עוד מציעה קרלה שייט בבק ווטרס, האגמים החוצים אותה לאורכה. אפשר לשוט כאן בסירה או בספינת נהר עם לינה, ולצפות בחייהם של הכפריים על היבשה הצרה החוצה את המים.

מדינת גואה (Goa) ידועה בכל העולם בזכות חופיה הזהובים, שבהם יכול כל אחד למצוא את מבוקשו: החל מחופים שקטים ומבודדים, בצל עצי קוקוס יפהפיים ועד מסיבות ירח מלא של צעירים תוססים מכל העולם.

מדינת טאמיל נאדו (Tamil Nadu) ידועה בערי המקדש הרבות, שבהן מקדשים עתיקים וצבעוניים, האופייניים לדרום הודו. בכפרי דייגים הפזורים לאורך חופה המזרחי של תת היבשת, בעיירות הנופש בהרים וב"שפיץ" של תת היבשת, קניאקומארי (Kanyakumari), מקום מפגשם של שלושת האוקיאנוסים.

במדינת קרנטקה (Karnataka) מטיילים בדרך כלל במתחמי המקדשים בהאמפי (Hampi), בפטדקאל (Pattadakal), בבלור (Belur) והאלביד (Halebid), בהם אתרי עתיקות מרהיבים. עיר הבירה של קרנטקה היא בנגלור, עיר הסיליקון, בירת ההייטק ההודית. עיר נוספת היא מייסור (Mysore) בעלת ארמון מפואר ותעשיית בדי משי מרהיבים. קרנטקה ידועה גם בחופיה המושכים אליהם תרמילאים רבים.

העיר העיקרית והגדולה ביותר בדרום הודו היא מומבאי (Mumbai), בירת תעשיית הסרטים הפורייה ביותר בעולם. זוהי עיר בעלת ניגודים רבים, המשלבת חלק גדול מעשיריה המופלגים של הודו (ומבין עשירי העולם) עם עניים ושוכני מדרכות, כמו גם גורדי שחקים ושכונות עוני מהגדולות בעולם. עיר מרתקת המשלבת אדריכלות בסגנונות שונים, בהם שרידים רבים מהעידן הבריטי.

רוצים לארגן טיול להודו הנפלאה והצבעונית? נסו את המקצוענים של מסע לצ'אי » 

עונות ומזג אוויר

מזג האוויר האידאלי לטיול בדרום הודו הוא בחודשים אוקטובר עד מרץ. אלה החודשים הקרירים יותר (בהשוואה לשאר השנה) החודשים אפריל מצד אחד וספטמבר מצד שני, הם עונת ביניים, אפשרית לטיול, אבל לא אידאלית. בחודשים מאי, יוני, יולי ואוגוסט חם, לח וגשום.

בכל חודשי השנה הטמפרטורות נעות סביב 30 מעלות ביום ל-16-25 מעלות בלילה, מלבד בהיל סטיישנס, עיירות הנופש הנמצאות בדרך כלל בהרים. אכן, לאורך כל השנה אין כל כך הבדל מבחינת הטמפרטורות, אך הסיבה בגללה יש עונות עדיפות לטיול על פני אחרות היא מונסונים. ביוני-ספטמבר יורדים גשמים כבדים בכל רחבי הדרום והלחות גובהה. זאת, בצירוף הטמפרטורות הגבוהות יוצרים עומס חום כבד, שמקשה על טיול באזור הדרום.

חמישה דברים שאסור לפספס בדרום הודו

בדרך כלל, כשמתכננים טיול לדרום הודו, לא מסתפקים בביקור רק באחת ממדינות הדרום ומשלבים כמה מהן ביחד. לכן כדאי לדעת מהם חמשת האתרים בכל הדרום, שאותם אסור לפספס:

1. מומבאי

בדרך כלל נוחתים במומבאי (Mumbai) כאשר נוסעים לטיול בדרום הודו (אפשר כמובן לנחות גם בערים אחרות, אולם סביר להניח שחברות התעופה בהן נבחר לטוס, ברובן נוחתות רק בה). מומבאי היא אחת הערים המרתקות ביותר, שלדעת רבים אשר מכירים אותה, אסור לפספס את הביקור בה. יש בה מבחר אתרים שכדאי לבקר בהם (כמו המכבסה הגדולה – הדובי גהאט, שער הודו, תחנת הרכבת ויקטוריה, מוזיאון גנדי ועוד), אולם לא רק האתרים עצמם הם מוקד המשיכה שלה.

מי שמבקש להכיר את הודו, טוב יעשה אם סתם יסתובב ברחובותיה של העיר הענקית הזו, יבקר באחת ממשכנות העוני הגדולות בעולם (דהארבי, שבה מתגוררים כמיליון איש!), יתבונן בערב הרב של בניינים מתקופות שונות, החל מהתקופה הוויקטוריאנית, בניינים בעלי צריחים חרוטיים, גמלונים, קשתות וכיפות ועד גורדי שחקים, גשרי כבלים, הבנויים במיטב החידושים ההנדסיים והעוברים בין האיים מהם מורכבת העיר הזו.

מרתק לראות את הצפיפות, לנשום את האבק והריחות ולשמוע את צפירת המכוניות הבלתי פוסקת ואת קריאות הרוכלים. עיר שהיא נשמתה של הודו.

2. תעלות המים של קרלה

לשוט בתעלות מים, בינות לצמחייה טרופית, עצי דקל המשתקפים במים הצלולים. לשהות לילה או יותר בתוך ספינת מגורים מעץ עם גג סכך וליהנות משקט ושלווה פסטורלית, בתוך נוף ירוק, כשצוות הספינה דואג לכל צורכיכם: לאוכל, לשתייה, להשטת הספינה, לחדר הנקי... זוהי אחת ההנאות הנפלאות של טיול בדרום הודו.

מעט מאוד מטיילים פוסחים על ה"בק ווטרס" של קרלה, אחד האזורים הנידחים של תת היבשת ההודית. 900 ק"מ של נהרות, אגמים ולגונות, המקושרים ביניהם בפיסות קרקע ארוכות, שעליהן בנו הכפריים את ביתם. לראות אותם רוחצים את כלי האוכל בנהר, מתרחצים בעצמם, שטים בספינות הקאנו הקטנות שלהם. לשכור אחת מהן ולשוט בתעלות הקטנות, השקטות יותר, הנפרדות מהתעלה הגדולה, הראשית ומובילות את המטייל למחוזות קסומים.

3. מונאר

מונאר (Munar) היא עיירת מטעי התה של קרלה. אל מונר שבקרלה מגיעים תיירים רבים, גם זרים וגם הודים. מה שמרטיט את הלב במונר, הוא לא העיירה עצמה, שהיא בעצם עיירת היל סטיישן די משעממת, הנמצאת גבוה בהרים. מה שהופך אותה לאחד המקומות המומלצים ביותר לביקור בדרום הודו, הוא הדרך אליה וסביבותיה.

הגבעות בדרך למונאר מכוסות מעין שטיח קטיפה ירוק בהיר, מטעי תה משתרעים עד לאופק והופכים את הנוף למרהיב במיוחד. פה ושם תעצרו ותבחינו בקצהו של צעיף צבעוני, או סארי רקום מנצנץ בשמש... אלה הן קוטפות התה, הנושאות על ראשן את הסלים המלאים עלים. הן עומדות במדרונות ובראשי הגבעות וקוטפות את העלים הקטנים, כשמסביבן רק ירוק וירוק.

קחו לעצמכם לפחות יום וחצי וטיילו באזור העיירה וסביבה. אפשר לעשות זאת ברגל, אפשר עם הרכב שבאתם אתו ואפשר להצטרף לטיול "מאורגן" שמסדרים סוכני נסיעות במקום. הסיור כולל גם ביקור במפעלים לעיבוד התה והתבוננות בעבודת הממיינות במקום.

4. מקדשים בטאמיל נאדו

טאמיל נאדו (Tamil Nadu) ידועה כגן עדן לחובבי מקדשים. אפשר למצוא כאן ערי מקדש רבות המיועדות למאמינים ההינדואיים ומשמשות אתרים חשובים לעולי רגל הינדואיים. מלבד האדריכלות של מקדשי דרום הודו, הייחודית לחבל ארץ זה (קומפלקסים של מגדלים הנקראים גופוראם, מגדלי כניסה, המתנשאים לגובה רב וקירותיהם מקושטים בפיסול-תבליט צבעוני), מה שמרתק במיוחד הוא הצפייה בטקסי הפוג'ה (טקסים דתיים הכוללים הבאת מנחות ותפילה) המרתקים, המתבצעים במקדשים.

המקדשים הבולטים הם מקדש סרי מינקשי, בעיר מדוראי (Madurai), הנחשב לפסגת הישגיה של אדריכלות המקדשים בדרום הודו, מקדש ארונצ'אלסוואר, הנמצא בטירובנאמאלאי (Tiruvanamalai), ומסמל את לינגם האש (לינגם = איבר המין של האל שיווה, אחד האלים החשובים בפנתיאון ההינדי, איבר המין שלו מקבל צורות שונות במקדשים ברחבי הודו) של האל שיווה ובו אפשר לצפות בטקס האש המרהיב. מקדש נוסף, מומלץ במיוחד הוא מקדש נטראג'ה בצ'ידמבראם (Chidambaram) גם הוא מקדש לאל שיווה, כאן בדמותו כאל המחול.

5. מערות אג'נטה ואלורה 

באזור העיר אורנגבד (Aurangabad) שבמדינת מהרשטרה, נמצאים שני אתרי מקדשי מערה מפורסמים. מקדשי אלורה (Ellora) נמצאים במרחק של כ-30 ק"מ מאורנגבד. מהמאה השישית, עד המאה העשירית לספירה, במשך כ-500 שנה, חצבו בסלע נזירים בודהיסטיים, הינדיים וג'יינים מקדשים וקפלות לאורך שני ק"מ של מדרון סלע.

המקדשים מכילים פסלים מרשימים, כאשר גולת הכותרת של המקום הוא מקדש קאילאסה המרהיב. מקדש מערה המוקדש לאל שיווה.

המערות הבודהיסטיות באג'נטה (Ajanta) נמצאות במרחק של כ-100 ק"מ מאורנגבד, ומכילות אוצרות אמנות של הודו העתיקה. המערות נחצבו מהמאה השנייה לפני הספירה עד המאה השישית לספירה. באג'נטה מרשימים מאוד ציורי הקיר המעטרים את חלל הפנים של רבות מהמערות.

חמישה דברים נוספים שכדאי

1. חופים 

דרום הודו הוא המקום שבו מצויים החופים היפים והציוריים ביותר בהודו. חול זהוב, עצי דקל גבוהים, צמחייה טרופית, ערסלים, בתי קש, שמשיות צבעוניות, מסעדות דגים מצוינות ולא רק. תמצאו כאן אוכל הודי מעולה, אוכל איטלקי, סיני, וכן, גם ישראלי – חומוס, פלאפל, שקשוקה... מה לא?

אל תפספסו את חופי גואה המופלאים, שם תמצאו, כל אחד לטעמו, את החוף המתאים לו. יש כאן חופים שקטים ושלווים, יש חופים של מסיבות ושווקים ססגוניים ויש חופים עם ריזורטים מפנקים, שכמוהם לא תוכלו להרשות לעצמכם בשום מקום אחר בעולם. ולא רק גואה – גם חופי קרלה וקרנטקה יפים ומושכים וגם בהם יש מגוון רב של אפשרויות והיצעים לכל דרישה וגחמה.

2. מסג'ים וטיפולים איורוודיים

מדינת קרלה ידועה כזו שממנה יצאה תורת האיורוודה ההודית. תורת הרפואה העתיקה, שפירוש שמה המילולי הוא "ידע החיים". לכן, זה אך טבעי, שדרום הודו ובראשה קרלה, יהיה המקום שבו תחפשו חווה לטיפול איורוודי.

קיימים מרכזים רבים בדרום הודו (למרות שגם בצפונה לא חסרים כאלה), לטיפולים לשיפור הבריאות הגופנית וחזרת הגוף לאיזון, באמצעות עיסוי בשמנים וצמחי מרפא וניקוי רעלים עמוק של גופנו. ניתן להזמין מקום (באמצעות חיפוש באינטרנט) באחד המרכזים האלה (ישנם מקומות המיועדים למקומיים שמקבלים גם תיירים מערביים, והם המועדפים, מאחר והטיפולים לא נופלים באיכותם ממקומות תיירותיים ואופנתיים, והמחירים – לא ניתן להשוות אותם כלל...). מאוד מומלץ. תעשו זאת פעם אחת ותחזרו שוב ושוב.

3. פסטיבלים

כידוע, פסטיבל צבעוני ושמח יכול להעלות בדרגה כל טיול. לכן, מאוד מומלץ, כאשר אתם מתכננים את הטיול שלכם, לבדוק אם ישנם, במקרה, פסטיבלים המתקיימים באזור שבו תטיילו ולפעמים "לאנוס" את לוח הזמנים שלכם כך שתוכלו להשתתף באחד הפסטיבלים.

תאריכי הפסטיבלים משתנים משנה לשנה וכדאי לבדוק את המידע און ליין. מלבד הפסטיבלים הנחגגים בכל רחבי הודו, כמו ההולי, הדיוואלי, הדוסארה והנאבראטרי, ישנם פסטיבלים הייחודיים לדרום הודו, כמו הפונגאל, חג האסיף, הנחגג רק בדרום בחודש ינואר, או פסטיבל פארייאנם פטה פורם, הנערך רק בקרלה, בעיר טריסור בחודש פברואר והוא פסטיבל צבעוני הנמשך כמה ימים עם תהלוכות של פילים מקושטים, ריקודים והצגת אומנויות אחרות. כדאי לבדוק.

4. אוכל דרום הודי

בדרום הודו ישנם כמה סוגי מאכלים האופייניים למקום. אל תהססו לאכול מהם. מדובר על מאסאלה דוסה – חביתיות גדולות, עשויות מקמח אורז מותסס, מוגשות בדרך כלל בקערה גדולה כשהן מגולגלות, לעיתים עם מילוי של תפוחי אדמה מעוכים מתובלים, לעיתים עם ירקות, כשלצידן מוגשות צלוחיות של צ'טני קוקוס ותבשיל דאל (עדשים) חם. הדוסה מוגשת בדרך כלל כארוחת בוקר. מאכל נוסף הן כופתאות האידלי. כופתאות אורז מותסס מבושלות, ובעצם חסרות טעם ומה שנותן להן את טעמן הם המטבלים, המוגשים יחד עם הכופתאות הספוגיות.

הנה סיור אוכל רחוב במומבאי שיפתח לכם את בלוטות הטעם:

5. נסיעה ברכבת

למרות שבשנים האחרונות הנסיעות הארוכות ברכבת כבר כמעט לא משתלמות, מאחר וחברות תעופה פנימיות בהודו צצות כמו פטריות לאחר הגשם ומורידות את מחירי טיסות הפנים, כדאי עדיין לקחת, לפחות למרחקים קצרים, נסיעה ברכבת.

אם זה למרחק קצר (שעתיים, שלוש – עד חמש שעות) לא כל כך חשוב באיזו מחלקה תיסעו. אם זה בשעות היום, על אחת כמה וכמה אתם יכולים לנסוע ברכבת במחלקה עם המקומיים, וזו יכולה להיות אחת החוויות שתישאר בזיכרונכם זמן רב.

לנסיעות ארוכות לא מומלץ לנסוע במחלקות זולות, אלא רק במחלקות AC2 או AC3 הממוזגות, שבהן נוסעים בני המעמד הבינוני ההודי, דוברי אנגלית, שאיתם תוכלו למצוא שפה משותפת ולהחליף אינפורמציה. הן גם המחלקות הסגורות והבטוחות גם לכם וגם לחפציכם.

איך מטיילים – עצמאי או מאורגן?

בדרום הודו אפשר לטייל בכל דרך. כעצמאי, במאורגן, או בטיול עצמאי שאורגן מראש. המגבלות הכמעט יחידות הן מגבלות הזמן. אבל לא רק זמן: יש גם העדפות אישיות – יש אנשים המעדיפים טיול מאורגן, ללא צורך ב"לשבור את הראש" לבד, מבלי להתכונן, ללא צורך לנהל משא ומתן עם מקומיים, אולי גם בשל אי ידיעת שפות וכדומה. להלן סקירה של כל האפשרויות:

טיול עצמאי

כמובן שיש אפשרות לטייל לגמרי לבד בדרום הודו, אולם בשביל זה צריך להיות לא מוגבלים בזמן, או לפחות שיעמוד לרשותכם זמן רב. אם אתם סולדים מטיולים מאורגנים ומעדיפים לעשות הכל לבד, קחו בחשבון שתצטרכו לשבת ימים רבים על תכנון הטיול, למרות שיש כאלה הטוענים כי התכנון הוא חלק מהטיול, מה שנכון. כל דרך היא אפשרית ולגיטימית.

ההתנהלות בתחבורה הציבורית אפשרית בהחלט לבד והיא אפילו טובה יותר מאשר בצפון הודו, אבל כמובן, זה לוקח זמן. תוכלו לחפש מידע גם בטיפים באתר »

טיול מאורגן

אם עומדים לרשותכם רק שבועיים או שלושה (לפחות מזה לא כדאי להגיע להודו, הטיסה ארוכה ויקרה), מומלץ בהחלט לקחת טיול מאורגן, או לפחות טיול עצמאי שמישהו ארגן אותו עבורכם מראש, דאג לנהג, למלונות, למדריכים ובעיקר למסלול. טיול מאורגן אפשר למצוא בפרסומים באינטרנט, לעבור על המסלול המוצע, להשוות מחירים ולהחליט.

טיול עצמאי-מאורגן

טיול עצמאי-מאורגן אפשר לעשות לבד. לשבת על החומר באינטרנט, בספרים ולתכנן מסלול ובסופו של דבר לפנות לסוכן מקומי ישראלי, או ישירות לסוכן הודי ולבקש הצעת מחיר. אפשרות נוספת לטיול עצמאי-מאורגן היא לפנות למישהו בארץ שיתכנן עבורכם (תמורת תשלום), את המסלול כולו, כך תוכלו לוודא שמישהו מומחה לאזור יציע לכם מסלול שהוא אפשרי במסגרת הזמן והתקציב שעומד לרשותכם, תוך כדי שיוודא שלא תפספסו את האטרקציות והמקומות, שהם חלק מתחומי העניין שלכם.

תוכלו להגדיר לו מראש מה אתם מחפשים בטיול כזה והוא יעשה את כל עבודת התכנון, יטפל בטיסות, ייצור עבורכם קשר עם סוכן הודי ויסדר דרכו את כל האופרציה הדרושה החל מהעברות, דרך לינה, כניסה לאטרקציות ועד מדריכים מקומיים.

גם בטיול שהוא מאורגן-עצמאי יש אפשרות שלחלק מהמקומות תגיעו בכוחות עצמכם בתחבורה ציבורית מצוינת (אוטובוסים של חברות פרטיות, הנוסעות בדרך כלל בין ערים ולא בתוכן, וטיסות).

מסלול טיול לדוגמה

כמעט כל מסלול טיול, מאורגן או פרטי, בדרום הודו, יתחיל במומבאי, שהיא העיר הדרומית ואליה מגיעות רוב הטיסות. אגב, אל-על טסה רק לבומבי ולא לדלהי. על כן, בוודאי לנו, כישראלים, נוח יותר להגיע לכאן עם אל-על.

המסלול המוצע כאן הוא בן 16 יום, מבוסס על טיול עם נהג צמוד ומדריך. כל סוכן הודי ישמח לסדר עבורכם את המסלול פלוס הנהג, שילווה אתכם לאורך כל הטיול וגם מדריך (אם תרצו).

יום 1: מומבאי – צ'נאי

אפשר להישאר כאן יום אחד ורק למחרת להמשיך בטיסת פנים לצידה השני של תת היבשת – אל העיר צ'נאי/ מדראס (Madras/Chenai), ואפשר לטוס מיד בטיסת פנים, עם הנחיתה במומבאי, ולהשאיר את הסיור בעיר עצמה לסוף הטיול.

עם הנחיתה בצ'נאי ימתין לכם נהג שייקח אתכם מרחק של כשעה נסיעה לעיירת החוף הקסומה – מהאבאליפורם או בשמה הקודם - מאמאליפורם (Mamalipurm). העיירה היא אתר מורשת עולמי של אונסק"ו, המשמר מקדשים חצובים בסלע וגילופי אבן מופלאים, הנחשבים ליצירות האמנות ההודית העתיקה המרשימות ביותר. לינה במהאבאליפורם.

יום 2: מאהבאליפורם – פונדיצ'רי (או בשמה החדש פודוצ'רי)

הבוקר תעזבו את מאהבאליפורם אל העיר פונדיצ'רי (Puducherry, כשעתיים נסיעה). פונדיצ'רי, שהיתה בעברה מושבה צרפתית, משמרת את האווירה של פעם. רחובות מרוצפים אבן, בתים בסגנון קולוניאלי וקתדרלות מפוארות. אחד האתרים הראויים לביקור בפונדיצ'רי הוא האשראם של סרי אורובינדו. כמו כן, כדאי מאוד לנסוע לאורוביל (Auroville, מרחק של כשישה ק"מ מפונדיצ'רי), שהיא מושבה בינלאומית, המורכבת מכ-80 קהילות, וחיים בה כאלפיים איש מ-40 מדינות בעולם (גם מישראל). הרעיון די דומה לקיבוץ הישראלי, עם חדר אוכל משותף. כדאי לבקר במרכז המבקרים של המושבה, ולראות את המרכז הרוחני שלה – המאטרימאנדיר (Matrimandir) עם הכיפה המוזהבת. לינה – בפונדיצ'רי.

יום 3: פונדיצ'רי – טירובאנאמאלאי

את הבוקר יש להקדיש לטיול בפונדיצ'רי ואחר הצהרים לנסוע לטירובאנאמאלאי (Tiruvanamalai, כחמש שעות נסיעה). לינה בטירובאנאמאלאי.

יום 4: טירובאנאמאלאי

טירובאנאמאלאי היא עיר מקדש לשיווה, היושבת למרגלות הר ארונאצ'לה (Arunachala), הר הנחשב ללינגם (איבר מין) של שיווה, שאותו עובדים מאמיני שיווה ברחבי הודו. כאן, בלילות ירח מלא נוהרים המאמינים אל ההר, מקיפים אותו ומטפסים לראשו ברגליים יחפות. סביב המקדש ניתן לראות את עולי הרגל, הנזירים והמאמינים המתקבצים כאן לעבוד את שיווה בהתגלותו בהיבט האש לו.

בקרו במקדש ארונצ'אלסוואר ותראו את הטקסים המרשימים, שמקיימים המאמינים סביב הלינגם של שיווה בתוך המקדש. תבקרו סביב הר ארונאצ'לה ותראו את פסלי הלינגם של שיווה הפזורים סביבו ואת שדה "אלף הלינגמים" שניטעו במקום על ידי מאמיני האל. לינה: טירובאנאמאלאי.

יום 5: טירובאנאמאלאי – צ'ידמברם

הבוקר תצאו בנסיעה (כחמש שעות) לעיר מקדשים נוספת – צ'ידמברם (Chidambaram). האתר המרכזי בעיר הזו הוא המקדש הגדול לנטאראג'ה, השיווה הרוקד. זהו המקדש הגדול ביותר מסוגו בהודו, אחד משיאי האדריכלות הדראווידית ואחד האתרים הקדושים ביותר לשיווה בדרום הודו. לאחר הביקור במקדש צאו לעיר מקדשים נוספת בה תלונו – קומבקונאם (Kumbakunam, שעה נסיעה).

יום 6: קומבאקונאם – מדוראי

הבוקר תצאו לנסיעה בת ארבע שעות לעיר מדוראי (Madurai). האטרקציה המרכזית במדוראי הוא מקדש סרי מינאקשי, עם המגדלים המגולפים בפסלים צבעוניים, הנחשב לאחד ההישגים המופלאים של אדריכלות המקדשים בדרום הודו. כדאי לבקר במתחם המקדשים, לצפות בטקסים המרתקים, ולראות את הכוהנים מכינים את מינקשי, רעייתו של שיווה, לקראת שנת הלילה עם האל (מסרקים את שערותיה, רוחצים את פניה בחלב ועוד). לינה – מדוראי.

יום 7: מדוראי – מונאר

הבוקר תצאו בנסיעה אל עיירת מטעי התה – מונאר (Munar). מקום קסום, שבו תראו את קוטפות התה, כדאי לעצור, לצלם, לשוחח איתן, לבקר במפעל לייצור תה, ולצאת לטיול רגלי בין המטעים בסביבות מונאר. לינה – מונאר.

יום 8: מונאר – טריסור

היום תצאו בדרככם לטריסור (Thrissuur), שבה מתקיימים פסטיבלים רבים במהלך השנה. אם תגיעו למקום בחודש פברואר, תוכלו ליהנות מפסטיבל פאראיאנאמהפטה פורם. פסטיבל מרהיב ביופיו המוקדש לאלה האם, במהלכו מציירים באבקה צבעונית את דמויות האלה על הרצפה ואמנים מנגנים לכבודה. ביום האחרון של הפסטיבל נערכת תהלוכות פילים מקושטים ורקדנים מבצעים את הריקודים הפוקלוריסטיים של קרלה. כדאי להשתתף בשמחת הפסטיבל. לינה בטריסור.

יום 9: טריסור – קוילון

בשעות הבוקר צאו ליעד הבא – קוילון (Quilon). בדרך עיצרו לביקור באשראם של אמה, האם המחבקת ואם יתמזל מזלכם והיא תהיה באשראם, תזכו לחיבוק מלא אנרגיה מהגורו-האישה המפורסמת בכל העולם. לינה – קוילון.

יום 10: קוילון – קומאראקום

נסיעה של שלוש שעות תביא אתכם מקוילון לקומאראקום (Kumarakom). כפר השוכן על שפת אגם מים מתוקים, וסביבו נופים ירוקים נפלאים. כאן כדאי לשהות בריזורט המפנק, ליום של כיף ופינוק. מי שרוצה יוכל לטייל בסביבה הכפרית, מי שרוצה יוכל ליהנות ממסאג' איורוודי קראלי מסורתי בספא של המלון, אפשר לעשות שייט באגם. יום של מנוחה. לינה: קומאראקום.

יום 11: קומאראקום – אלפי – קוצ'ין

היום נוסעים לעיר אלפי (Alleppey), שבמרחק של כשעה נסיעה, ושם עולים על ספינת נהר לטיול של יום בבק ווטרס של קרלה, שייט בין הכפרים הציוריים, הנטועים באיים בינות לעצי הדקל. כאן אפשר לראות את חיי הכפריים, ליהנות מארוחת צהרים על הספינה ובהמשך הערב להגיע לעיר קוצ'ין (Kochi). למי שרוצה, אפשר להישאר לישון בספינה, בבק ווטרס ולמחרת בבוקר לנסוע לקוצ'ין.

יום 12: קוצ'ין

יום טיול בעיר קוצ'ין. עיר מרתקת המהווה אחד המקומות הכמעט הכרחיים לטיול בכל תוכנית בדרום הודו. יש בה מסגדים עתיקים, בתים הבנויים בסגנון פורטוגלי, רשתות דייג סיניות עצומות, בית כנסת עתיק בן 400 שנה, שגם הוא אתר לביקור לתיירים, לא רק יהודים. כדאי לבקר ברובע היהודי ובבית הכנסת העתיק, באזור הנמל והמרכז לסחר תבלינים, שבו תראו עשרות חברות קטנות, המעבדות את התבלינים שריחם מבשם את אוויר הסימטאות. לינה: קוצ'ין.

יום 13: קוצ'ין – מומבאי – אורנגבד

היום הוא יום של טיסות צפונה, לעיר קוצ'ין וממנה לעיר אורנגבד (Aurangabad), שסביבה נמצאים מקדשי המערה המפורסמים באלורה ואג'נטה. לינה: אורנגבד.

יום 14: אורנגבד – אג'נטה

את היום תקדישו לביקור באחד האתרים המרהיבים ביותר הקיימים בהודו – מערות אג'נטה (Ajanta). אלו 30 מערות בודהיסטיות שהוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, אוצרים בתוכן אין ספור יצירות אמנות עתיקות החל מהמאה השנייה לספירה. מוקד העניין העיקרי באג'נטה הוא ציורי הקיר המרהיבים, המעטרים את חלל הפנים של המערות, שהשתמרו היטב במקום מאחר ורגל אדם לא דרכה בו במשך מאות שנים לאחר שנוצרו. לינה: אורנגבד.

יום 15: אורנגבד – אלורה – מומבאי

תתחילו את היום בנסיעה למקדשי המערות באלורה (Ellora), הסמוכים לאורנגבד. גם הם אתר מורשת עולמי, המשקפים את שיאה של אדריכלות החציבה בסלע בהודו העתיקה. המנזרים במקום שייכים לשלוש דתות – בודהיזם, הינדואיזם וג'אייניזם. גולת הכותרת היא מערת מקדש שיווה, מקדש קאילסה, אשר נחצב בסלע על ידי 7,000 פועלים במשך 150 שנה. בתום הסיור במקדשי המערה חוזרים לאורנגבד לנמל התעופה וממריאים למומבאי. מגיעים לעת ערב. לינה: מומבאי

יום 16: מומבאי – תל אביב

היום הוא יום טיול בעיר מומבאי. ביקור במכבסה הגדולה, בתחנת הרכבת ויקטוריה, הנמצאת בתוך מבנה גותי מפואר מימי הבריטים, שגם הוא אתר מורשת עולמית. טיול במארין דרייב, הטיילת המפורסמת של מומבאי, המזכירה טיילת מפורסמת אחרת בדרום צרפת, בעיר ניס, עם בנייני הדירות בסגנון אר-דקו. אפשר לטייל במומבאי ככל שירשה הזמן עד לטיסה לארץ.

הערה: המטיילים שיכולים להרשות לעצמם טיול ארוך יותר, מומלץ להוסיף למסלול את האתרים הבאים: באדאמי (Badami), על מקדשיה החצובים בסלע, והכפרים סביב לה פאטאדקאל ואיולי, ובהם אתרי מקדשים מרשימים. כדאי להוסיף את האמפי, אמנם אתר מקדשים נוסף, אולם מרשים מאוד ביופיו ובנוסף, כל האזור של האמפי מרשים מבחינה גיאוגרפית (סלעי בזלת שחורים עגולים שנראה כאילו מישהו "זרק" אותם משמיים והם מונחים האחד על השני באופן שלא ברור איך הם לא נופלים ומחליקים.... נוף מרתק). האמפי עצמה משופעת בגסטהאוסים לתרמילאים ובאווירה צעירה ותוססת. ולבסוף – גואה. למי שזמנו בידיו יכול לסיים טיול בדרום במדינת גואה על חופיה הנפלאים.

הגעה למדינה

להודו אנחנו יכולים להגיע מהארץ רק בטיסה. יש מגוון חברות שטסות מישראל להודו, בדרך כלל לא טיסה ישירה, מלבד אל-על, כמובן. טיסת אל-על להודו נוחתת רק במומבאי. מי שרוצה לנסוע לצפון הודו, יצטרך לקחת טיסת פנים לדלהי. מי שירצה להמשיך דרומית למומבאי, לעיתים גם הוא יתחיל את הטיול בטיסת פנים. טיסות הפנים בהודו הוזלו מאוד לאחרונה, אבל ככל שתזמינו זמן רב מראש, כך המחיר יהיה זול יותר.

חברות התעופה האירופיות טסות גם הן להודו, אולם, כשאנו טסים מישראל, יש לקחת בחשבון שאם אנחנו טסים עם הגרמנים, או הצרפתים, לדוגמה, נצטרך לטוס מערבה, כדי לחזור אחר כך מזרחה, מה שמאריך מאוד את הדרך, שלא לדבר על הקונקשנים הצפויים לנו.

האידאלי הוא לקחת טיסה עם אחת החברות של מדינות הנמצאות צפונה לנו – כמו החברה הרוסית, החברה האוקראינית, האוזבקים והטורקים. אלה טסות צפונה לעיר הבירה שלהן, ומשם ממשיכות להודו. פחות זמן מהחברות המערב-אירופאיות.

אופציה נוספת היא באמצעות מדינות המפרץ הפרסי – קטאר, בחריין ואבו דאבי. אלה מטיסים נוסעים ישראלים, בתנאי שבזמן הקונקשן לא נצא משדה התעופה שלהן, ונטוס טיסה נוספת מכאן לירדן או לקפריסין, כדי להתחבר לאחת מחברות מדינות המפרץ, מה שגורם לשני קונקשנים: אחד בירדן או בקפריסין ואחד בקטאר או בחריין ואז להמשיך להודו. הטיסות הללו זולות יותר. כמובן, לשיקולו של כל אחד ולאפשרויותיו הכספיות.

תחבורת פנים ושירותי תיירות נוספים

תחבורת הפנים בהודו מפותחת מאוד.

רכבות: רשת הרכבות ההודית היא אחת הרשתות המסועפות והגדולות ביותר בעולם, ובדרך כלל אמינה, למעט איחורים פה ושם. הרשת כולה ממוחשבת וניתן להזמין כרטיסי רכבת באמצעות האינטרנט באתר הזה.

אוטובוסים: בדרום הודו ישנן כמה חברות אוטובוסים פרטיות טובות, לצדם של אוטובוסים ממשלתיים, מה שנקרא "לוקל באס", בהם נוסעים רוב תושביה של הודו. נסיעות קצרות ניתן לעשות באוטובוסים הללו, אולם לא מומלץ לנסיעות ארוכות. המושבים בהם עשויים עץ לא מרופד, הם לא נוחים ונראים כמו אוטובוסים משנות החמישים בארץ. אין בהם מיזוג אוויר ולעיתים גם אין חלונות... המושבים צרים ומושב שבארץ היו יושבים עליו שני אנשים, כאן נדחסים אליו שלושה... (וזו הנורמה, לא רק בשל הצפיפות).

כדאי מאוד לברר בכל מקום מהם האוטובוסים הפרטיים, ולהשיג כרטיסים לנסיעות ארוכות רק שם.
 במקומות מסוימים בדרום ישנם אוטובוסי סליפר עם דרגשי שינה, אבל אל תדמיינו לכם אוטובוסים מפוארים, המאפשרים שינה טובה באמת. אוטובוסי הסליפר בהודו, בחלקם הגדול, הם בעלי דרגשים מעץ, ונראה שזה לא היה ייעודם המקורי כשיצאו מהמפעל שבנה אותם, אלא הדרגשים הוספו להם עם הזמן.

ריקשות: בתוך הערים, העיירות ואפילו כפרים קטנים, תמצאו את הריקשות הממונעות, או ריקשות האופניים. הם ישמחו מאוד לקחת אתכם למרחקים קצרים, וגם אם בעל ריקשת האופניים הוא זקן מופלג (אולי הוא רק נראה כך בשל המקצוע שבחר בו) הוא ידווש וידווש כדי להרוויח כמה רופיות.

מוניות: יש שני סוגים – כאלה שאפשר לזהות אותן כמוניות, בעיקר בערים הגדולות וכאלה שנראות כמכוניות פרטיות, ללא סימני זיהוי, ושגם הן ייקחו אתכם לאן שתבקשו תמורת כמה רופיות (ולפעמים אף יגזימו במחיר אם יזהו שאתם תיירים טריים).

טיסות פנים: הדרך הקלה, המהירה ובשנים האחרונות לא כל כך יקרה – היא לקחת טיסות פנים בין יעדים בהודו. הודו היא תת יבשת ענקית, והמרחקים בה גדולים, כך שבכל טיול מאורגן או פרטי, תצטרכו להיעזר בלפחות טיסת פנים אחת, אם לא יותר.

הכי טוב, אם ידוע לכם מסלול הטיול, זה להזמין את טיסות הפנים זמן רב מראש, כך המחיר יהיה זול בהרבה, מאשר אם תזמינו את הטיסה סמוך לתאריך שבו אתם רוצים לטוס. ישנן כמה חברות הודיות שמבצעות טיסות פנים. ביניהן:

כדאי באתר המרכז את כל המידע על כל חברות התעופה  » 

כל החברות מקיימות מדי פעם מבצעים של כרטיסים מוזלים בקווים מרכזיים, ולעיתים גם בטיסות שמזמינים מהיום למחר... כדאי לבדוק.

טיסות? אוטובוסים? נהגים פרטיים? הנה כל הטיפים של גולשי למטייל » 

שירותי תיירות: בעיקרון אין מניעה לעשות חיפוש באינטרנט ולמצוא סוכן נסיעות הודי שיסכים לעשות עבורכם את מה שנקרא "סידורי קרקע", הכוללים הזמנת מלון, רכבת, טיסה, נהג ורכב וכדומה. אולם מהיכרות רבת שנים אפשר להמליץ על שניים:

Boby Mathew

Prabhat Mehra

עלויות, יוקר, תקציב משוער

המטבע ההודי נקרא רופי (Rupee) וערכו, נכון לפברואר 2018 הוא כ-18.5 רופי לשקל, ו-64 רופי לדולר.

במידה ואתם מתכננים טיול עצמאי, שבו אתם קובעים באיזה מלון תתגוררו, איך תיסעו ומה תאכלו, כדאי לדעת שהתקציב בהודו משתנה מאוד, בהתאם לרמת המלון שבו תתגוררו, בהתאם לאמצעי התחבורה בהם תשתמשו וכדומה.

לינה: המלונות הסבירים בהודו (לא מדובר על חדרים ללא שירותים, מזגן או מים חמים) מתחילים סביב ה-20 דולר ללילה ועד... השמיים הם הגבול. תלוי באזור, בעונה, ברמת השירותים שתקבלו שם ועוד.

איפה מומלץ לישון? מאיפה כדאי להתרחק? כל הטיפים על לינה של גולשי למטייל » 

אוכל: ארוחה יכולה לעלות לכם (אם תאכלו תאלי, שזו המנה העממית: אורז, כמה סוגי ירקות מבושלים ויוגורט), במסעדה עממית בצדי הדרך, תשלמו בסביבות 3 עד 5 שקלים לארוחה. אבל אם תאכלו במסעדת יוקרה, אתם עלולים להגיע למחירים הגבוהים ממחירי ארוחה יקרה בארץ. ברור שאתם תסתפקו במשהו באמצע. לדוגמה, בגואה (הנחשבת ליקרה יחסית) צפו לשלם כמאה שקלים ליום לזוג לכל הארוחות (בוקר, צהרים וערב).

בקבוק מים מינרליים (חיוני מאוד) עולה כשקל וחצי. גליל נייר טואלט עולה כשלושה שקלים.

תחבורה: טיסה של כשעה (בין מומבאי לגואה, לדוגמה) עולה 50-70$. נסיעת רכבת של כ-14 שעות בין שני היעדים הללו (מומבאי – גואה) עולה כמחצית הסכום, עד שני שליש הסכום, תלוי במחלקה. אם תרצו לשכור נהג ורכב ליום טיול אחד, תלוי באזור, זה יכול לעלות לכם בין 70 ל-200 שקל ליום, כולל הדלק.

כסף: בהודו הכי נוח להתנייד עם כרטיס אשראי, מאחר ויש כספומטים בכל מקום, בעיר ובעיירה הכי נידחת. דווקא השימוש בדולרים פחות נפוץ במקומות לא מתוירים. אפילו הבנקים במקומות הללו לא ערוכים להחלפת דולרים, ושולחים אתכם לכספומט הקרוב.

בהקשר זה, נוח מאוד להתנהל בהודו עם כרטיסי אשראי ולהוציא כסף בכספומטים (ATM) הפזורים בכל עיר, עיירה, כפר ועל אם הדרך. הנוחות שבשימוש שווה את העמלה שהבנק גובה מכם על כך.

חגים ופסטיבלים

הודו היא מדינת הפסטיבלים. מאחר ומקובלות בה כמה דתות (הינדואיזם, בודהיזם, סיקיזם, ג'ייניזם, נצרות, אסלאם ועוד) כולם חוגגים את החגים של כולם ויש כאלה לאורך כל השנה, ולפעמים יותר משניים-שלושה באותו חודש.

כדאי מאוד לבדוק באינטרנט לפני תכנון הטיול אם יש חג או פסטיבל (אין טעם לציין תאריכים, מאחר והם משתנים משנה לשנה). קיום פסטיבל באזור שבו תטיילו יכול להיות נהדר לטיול שלכם, אבל לפעמים זו יכולה להיות גם בעיה, משום שבזמן פסטיבלים קשה למצוא חדרים במלונות, כמעט בלתי אפשרי למצוא מקומות ישיבה ברכבת, וגם טיסות הפנים די מלאות.

אז כדאי לבדוק באינטרנט קיומם של פסטיבלים בתקופה שבה תהיו שם ואולי להזמין מקומות מראש. באתר הזה תוכלו לבדוק חודשים ותאריכים מדויקים של פסטיבלים בכל שנה נתונה »

פסטיבלים בולטים בדרום הודו:

פונגל – פסטיבל הנערך רק במדינת טאמיל נאדו, באמצע חודש ינואר, מציין את סוף עונת הקציר ותחילת השנה הטאמילית.

פסטיבל אונאם – במדינת קרלה, המציין את תחילת הקציר כאן בחודשים אוגוסט-ספטמבר, במהלכו נערכת תהלוכת פילים מקושטים.

פסטיבל גאנש צ'אתורטי – מתקיים בעיר מומבאי, בתהלוכת פסלים גדולים לכבוד האל הפיל גאנש, שבסיומה נזרקים הפסלים לים. הפסטיבל נערך בסביבות החודשים אוגוסט-ספטמבר.

מירוץ סירות הנחש – מתקיים בקרלה, בתעלות ליד העיר אלפי, באמצע חודש אוגוסט.

אלה הן רק דוגמאות, כדאי מאוד להיכנס לאתר ולחפש מה שמתאים לעונה שבה תטיילו.

קניות ושווקים

הודו היא גן עדן לקניות. בכל השווקים שבהם תעברו תמצאו שפע של פסלים, בדים, תכשיטים שבטיים, אבני חן ועבודות יד למיניהן. בדרום הודו בדרך כלל קונים בדי סארי במייסור, תבלינים בקוצ'ין, שמן עץ האלגום במייסור, במומבאיי תמצאו תמציות בשמים ובטאמיל נאדו שמנים ארומטיים ושמנים רפואיים מצמחי מרפא. באורוביל מייצרים קטורת, ובגואה משקה אלכוהולי בשם פני (Feni), המיוצא מחלב קוקוס או מאגוזי קשיו.

מיקוח: בהודו נהוג להתמקח בשווקים ובחנויות, אולם לא בחנויות הממשלתיות, שם המחירים קבועים ולא גבוהים. עם זאת, שימו לב שתיירים רבים (והסוחרים ההודים אומרים שבעיקר הישראלים) מגזימים לפעמים ברצון להתמקח, והופכים את אמנות המיקוח למריבה מעליבה.

כדי להימנע מזה, רצוי להחליט מראש כמה אתם מוכנים לשלם עבור הפריט שאתם רוצים לקנות. אם המחיר שמציע המוכר גבוה מאוד ממה שחשבתם, אל תנסו אפילו להתמקח ועזבו את המקום. אם הוא נקב במחיר גבוה מדי, ויהיה מוכן להוריד ממנו – הוא כבר לא ייתן לכם ללכת.

אם המחיר נראה לכם סביר, אתם יכולים לבקש הנחה ולנסות להוריד ממנו. כל זה צריך להיעשות באווירה טובה ובחיוך, ולא להגיע למצב של כעס. והכי חשוב: אל תנסו להיות קטנוניים, בסופו של דבר, תזכרו שכל 100 רופי הם בסך הכל כמה שקלים בודדים.

בטיחות ובריאות

לפני היציאה לטיול בהודו חובה להתייעץ עם מרפאת מטיילים ועם הרופא האישי שלכם. מאחר ובהודו ישנם תנאים סביבתיים היכולים לגרום לבעיות בריאות, כמו תנאים סניטריים שלא תמיד ברמה מערבית, תנאי חום וקור קיצוניים, בעיות גבהים וכדומה, הרופא ייעץ לכם אילו חיסונים עליכם לעשות ובאילו תרופות עליכם להצטייד, כל אחד לפי מצב בריאותו.

תוכלו למצוא פה מידע על חיסונים להודו » 

כמובן שחובה לעשות ביטוח רפואי לפני הנסיעה.

באזורים הטרופיים של הודו ישנם יתושים רבים, הגורמים למחלות וגם אם לקחתם אתכם כדורים נגד מלריה והתחסנתם לפני הנסיעה, כדאי מאוד להצטייד בחומרים מרחיקי יתושים. יש בבתי המרקחת חומרים שונים, בעלי דרגות יעילות שונות וכדאי לקחת את הטוב ביותר.

כמו לכל טיול, אם אתם משתמשים בתרופות קבועות, כדאי מאוד לקחת אותן אתכם ובתיק היד, כדי שלא ילכו לאיבוד, ולהשאיר אותן באריזות המקוריות שלהן.

עם זאת, ולמרות הסטיגמה, בהודו תמצאו בתי חולים עם מיטב הצוות והמכשור הרפואי. עד כדי כך שהיא הפכה כבר מזה שנים ליעד לתיירות רפואית מרחבי העולם. רבים באים אליה לטיפולים ייעודיים, כגון מחלות לב, אורתופדיה, שיניים ואפילו ניתוחים קוסמטיים. בדרום הודו, בצ'נאי, קוצ'ין, בנגלור, בומביי, פונה וערים נוספות, ישנם בתי חולים ברמה מערבית ומעלה.

אתר אינטרנט הנותן אינפורמציה למתעניינים בתיירות הרפואית » 

45% מהתיירות הרפואית בהודו מתנקזת בעיר צ'נאי שבטאמיל נאדו, בדרום הודו. עיר זו מכונה זה מכבר "בירת הרפואה ההודית". בעיר יש 12,500 מיטות ואף חולה אינו צריך להמתין בתור לצורך ניתוח.

לגבי מזון ושתייה בהודו: יש אנשים רגישים, שאפילו התיבול החריף של האוכל ההודי יכול להוציא את מערכת העיכול שלהם משיווי משקל ולגרום לבעיות, ויש כאלה שגם אם הם יאכלו בדוכן ברחוב, או ברכבת, לא יקרה להם כלום.

כבר פגשנו כאלה שישנו במלונות יוקרתיים ואכלו רק בחדר האוכל שבמלון ובכל זאת קיבלו קלקול קיבה ולעומתם כאלה ששתו מים מהברז ולא קרה להם כלום. זה מאוד אישי. עם זאת, מוטב להחמיר ולהקפיד על כמה כללים כדי להיות בצד הבטוח:

  • אל תשתו מים מהברז. רק מבקבוקי מים מינרליים פקוקים היטב.
  • אם אתם יודעים שאתם רגישים, אל תאכלו אוכל רחוב ותסתפקו באכילה במסעדה שבה אתם רואים שיש תחלופה של לקוחות.
  • קחו אתכם מהארץ מגבונים לחים ונוזל אלכוהולי לחיטוי הידיים ובכל הזדמנות נקו את ידיכם, בעיקר לפני האוכל.

קהילה יהודית

בתקופה שלפני כיבוש שטחי הודו על ידי בריטניה, התקיימו בהודו שתי קהילות יהודיות נפרדות. האחת, "בני ישראל', שהתיישבה באזור קונקאן שבמדינת מאהאראשטרה של ימינו, השנייה - קהילת יהדות קוצ'ין, שישבה בקראלה שבדרום-מערב הודו, באזור חוף מאלאבר.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 הייתה הקהילה היהודית בהודו בשיאה ומנתה כ-30,000 נפש, מתוך אוכלוסייה כללית של שלוש מאות מיליון נפש בהודו. מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 1997 הצביע על כך שבאותה שנה חיו בהודו כ-6,000 יהודים מתוך אוכלוסייה כללית של למעלה מתשע מאות מיליון נפש בהודו. זאת לאחר שרוב יהודי הודו עלו לישראל.

כיום מונה אוכלוסיית הודו כ-1.3 מיליארד בני אדם, ואין נתונים מדויקים על מספר היהודים, אך מעריכים שהוא סביב כ-5,400 נפש. בנוסף לכך, קיימת קהילה של חוזרים ליהדות המכונה "בני מנשה".

כיום, רוב יהודי הודו חיים במומבאי ובסביבתה. יהודים נוספים מתגוררים באחמדבאד, בקוצ'ין, בכלכותה ובניו דלהי.

בית הכנסת היהודי בקוצ'ין, שמתוחזק על ידי משפחה יהודית שנשארה שם הוא אתר עלייה לרגל לא רק ליהודים המבקרים בקוצ'ין, אלא גם לתיירים זרים, כי הוא נחשב לאחד מבתי הכנסת היפים בהודו.

רשת בתי חב"ד בהודו פעילה מאוד בקרב תרמילאים, אבל לא רק. לא פעם הם מארחים לארוחות שבת אנשי עסקים ותיירים מבוגרים ואף קבוצות וזו חוויה מומלצת.

אפשר למצוא את מיקומם של בתי חב"ד בהודו באתר הזה  » 

הבלוגים של למטייל

קריאה בבלוגים היא דרך נהדרת לקבל מידע בלתי אמצעי ממטיילים מנוסים, שכבר ראו עולם, ורוצים לחלוק מסלולים, טיפים, חוויות ומסקנות – כדי להפוך את הטיול שלכם לטוב יותר.

מכירים את הבלוגים שלנו? רבים מהם נכתבו על ידי מטיילים ותיקים כמוכם – וחלקם אפילו כתבו את המדור הזה! כדאי מאוד להציץ גם בהם, ללמוד מניסיונם ולשאוב מהם השראה, כך שתוכלו לתכנן את הטיול שלכם בצורה הטובה ביותר! הנה כל הבלוגים על הודו של גולשי למטייל »

אגב, כשתחזרו, תוכלו גם אתם לכתוב את סיפור הטיול שלכם, בדיוק בצורה שתבחרו, במילים שלכם, וכמובן, עם התמונות שלכם – כדי שחוויותיכם יוכלו לעזור גם למטיילים אחריכם.

הטבות לפנסיונרים ולגיל השלישי

המקום היחיד בהודו שנותן הנחה לפנסיונרים הוא חברת הרכבות ההודית. סניור סיטיזן (מגיל 60): אישה – מקבלת הנחה של חמישים אחוז מעלות כרטיס הרכבת, ואילו גבר מקבל רק 25 אחוזים. צריך להציג דרכון וזהו. בשאר המקומות לא הסכימו לתת הנחות, למרות שציינו שאנחנו פנסיונרים.

טיפים להתנהלות בדרום הודו

  • אל תאכלו ביד שמאל. זו היד שבה מנגבים (כלומר שוטפים) את עצמכם כשאתם בשירותים. לא מנומס לאכול ביד הזו ולעיתים לא מתביישים להעיר על כך. אל תושיטו את היד הזו ללחיצה אף פעם, תמיד את יד ימין, וגם אל תושיטו כסף בשמאל.
  • לנשים שבינינו – קחו אתכם צעיף מהבית, או קנו כזה עם הגיעכן להודו. הנשים בהודו נוהגות ללבוש את הצעיף כך שהוא יכסה את החזה שלהן, כדי שגברים לא ינעצו את מבטיהם היישר לשם. כדאי מאוד לאמץ את המנהג, זה יוסיף הרבה לכבודכן וגם יהיה יותר נוח.
  • כדאי להביא מהבית כפכפים. זה נוח יותר כשיוצאים לבקר במקדשים. אז צריך להפקיד את הנעליים ולנעול אותן עם היציאה.
  • כשאתם מצלמים, השתדלו לבקש רשות. לעיתים תתבקשו לשלם עבור הצילום. המחיר כדאי, וגם תרמתם משהו לאדם קשה יום. שימרו על כבודם של האנשים. גם הם בני אדם כמונו, ולא רק אובייקט לצילום.
  • מטרידנים בהודו לא חסרים. בכל אתר תיירות, כשאתם מסתובבים לבד, ייטפל אליכם מישהו וירצה להציע לכם משהו. לא חשוב מה. היו מנומסים וסרבו לכל הצעה. תמיד מאחוריה עומד הרצון להוציא מכם כסף, כי תיירים בהודו נתפסים ככספומט מהלך.
  • כשיציעו לצחצח את נעליכם – אל תסכימו, גם אם הנעל מאוד זקוקה לצחצוח. ברגע שתורידו אותה מהרגל אתם שבויים של הבחור. הוא יודיע לכם שהנעל זקוקה לתפירה ויתחיל להפריד בין הנעל לסוליה, כדי להראות לכם שהוא צודק ואחר כך יתפור אותה. בשביל העבודה שלו יבקש בסופו של דבר סכום דמיוני, שלא עומד בשום פרופורציה לסכום שהציע לכם בתחילה לצחצוח.
  • היזהרו מנוכלים שמציעים לקנות אבני חן ולמכור אותן כביכול ברווח גדול לסוחרים שהם נותנים את כתובותיהם. הם עלולים להראות לכם "עדויות" של כאלה שקנו ומכרו והתעשרו מהעסקה. הכל מזויף. גם האבנים, גם הסוחרים שמחכים לרכוש מכם, וגם העדויות שמראים לכם.
  • אל תשתו מי ברז בהודו. שתו מים מינרליים מבקבוקים, אבל ודאו שהפקק אטום לפני הקנייה. גם מיצי פירות שנמכרים ברחוב יכולים להיות מסוכנים אם הוספו להם מים. לעומת זאת מיץ הנסחט לעיניכם – בסדר, אם הכוס שאליה הוא נמזג נקייה.
  • כשאתם מטיילים בחום ומזיעים הרבה, יש להקפיד על שתייה מרובה ורצוי מאוד לקנות בבתי המרקחת שקיות של תמיסת מלחים ומינרלים, שאותה מוסיפים למי השתייה. התמיסה הזו מחזירה לגוף את המלחים שהוא איבד ומשפרת מאוד את ההרגשה באופן מידי.
  • מהנדי – אמנות הציור בחינה – צביעת הידיים, הרגליים ולעיתים גם הבטן סביב הטבור – מוצעת לתיירים בטיילם ברחובות הערים. אם אתם אוהבים את זה – לכו על זה, אבל לפני כן בקשו מהאיש (או האישה) שמציירים – למרוח מעט חינה בנקודה כלשהי על ידכם לפני שיתחיל בעבודה. חלק מתערובות החינה מכילות כימיקלים שעלולים לגרום לתגובה אלרגית.
  • אוכל רחוב: יש השוללים מכל וכל אכילה ברחוב בהודו. אבל חלק מן ההנאה בטיול היא לטעום ממאכלי המקום, וביניהם מאכלי הרחוב. צריך להפעיל שיקול דעת ולחכות כמה ימים כדי להתרגל למטבח המקומי החריף, בעיקר אם אתם לא רגילים לאוכל חריף. בדוכן רחוב כדאי לראות מי הקונים ממנו, אם אלה משפחות עם ילדים, יש להניח שהם יודעים מה שהם עושים וההימור בטוח.
  • בעת הביקור במקדשים: חייבים לבוא בלבוש צנוע. לא ללבוש מכנסיים קצרים וגופיות. נשים חייבות לכסות את כתפיהן, רצוי בצעיף. את הנעליים צריך להשאיר בחוץ, בשמירה. לא להיכנס עם אוכל, לשמור על שקט ואם אוסרים על צילום – לכבד את האיסור. במקדשים סיקיים אי אפשר להיכנס בגרביים כי עוברים בתוך "שלולית" מים כדי לנקות את הרגליים מהלכלוך שברחוב. במקדשים אלה צריך לכסות את הראש, גם גברים וגם נשים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה