הודו - טיול בקראלה בשלושים יום

אחרי כמעט שני עשורים, חזרו הזוג אלון ונועה להודו. מפוקחים יותר ובשלים יותר, הם עשו טיול במדינת קראלה המהממת. בדרכם הם התרשמו מבית הכנסת היהודי בקוצ`ין, עשו טרק יומי בינות למטעי תה מפוזרים על רכסים גבוהים והתפנקו בעיסוי אירוודי בורקאלה.

אלון

| 27/07/2009

הנחיתה בקוצ`ין והביקור בבית הכנסת היהודי
אנו זוג בני 40 והבחירות שלנו היו בהתאם ושונות מהפעם הראשונה, שביקרנו בהודו בהיותינו בשנות ה-20. לאחר קריאת חומר ובדיקה, החלטנו ליצור מסלול, שנראה הגיוני, אולם בדיעבד ניתן היה לשדרוג קל. את הטיול עשינו במרץ 2009 במדינת קראלה בדרום הודו. בחרנו לנסוע למומבאי ומשם בטיסת פנים לקוצ`ין. משם להמשיך לאיזור מונאר ההררי, שייט באזור העיירה אלפי, מעבר דרומה לעיר החוף ורקאלה.,משם נסענו ברכבת במחלקה ממוזגת, לעיר קוצי`ן ומשם בטיסת פנים למומבאי. בקיצור, מסלול מעגלי. בדיעבד, ניתן היה לחזור למומבאי מעיר דרומית בקרבת ורקאלה ולוותר על החזרה לקוצי`ן. חברת הטיסות הפנימיות, ג`ט איירוויס (Jet Airways), נראתה בשתי הטיסות מוצלחת ויעילה, כך שכל טיסה של החברה מעיר דרומית קרובה לורקאלה היה חוסך את הנסיעה הארוכה חזרה לקוצ`י (ארבע שעות ברכבת), אך היה מפסיד את הכיף שבנסיעה ברכבת עם הודים, שתמיד אוהבים לפטפט עם תיירים.

טסנו באל-על הסבירה למומבאי ומשם בטיסת המשך לקוצ`ין. בחרנו שלא להיכנס ללוקיישן של נער החידות ממומבאי ורצינו להגיע ישר לקראלה ולא להקדיש זמן לכרך הודי גדול ובולע. והנה, הקוקוסים של קראלה קראו לנו בטיסה מהירה ויעילה שעלתה $250. הבחירה בג`ט איירוייס התבררה כמוצלחת. קיבלנו אזהרה מפני חברת אייר אינדיה. גם המהנדס ההודי גדל הגוף, שישב לידנו בטיסה של ג`ט איירוייס, השוויץ בפטריוטיות ואיכות החברה, שלדעתינו עולה על מירב טיסות הפנים בארצות-הברית ואירופה. כדאי מאוד לרכוש את הכרטיסים מהאתר של החברה, משום שההפרש הכספי יהיה משמעותי מכל סוכן נסיעות בארץ, גם אם הוא חבר שלך. באתר ניתן לשלם בכרטיס אשראי וככל שמתקרבים למועד הטיסה הרי שהמחיר עולה וכן אין מחיר הנחה להלוך ושוב.

במומבאי נחתנו שעתיים לפני טיסת ההמשך לקוצ`ין וזה הספיק בהחלט. בנמל התעופה הבינלאומי במומבאי, יש שאטל חינם לשדה התעופה לפנים הארץ, ואם הזמן דוחק יש מוניות בתשלום. לנו היתה דילמה, האם לבחור בטיסת המשך במרחק חמש שעות או שעתיים מרגע הנחיתה. בסופו של דבר בחרנו באופציה השניה. טסנו במטוס חדיש ונעים ישר לקוצ`ין. התיירים שמגיעים לקוצ`ין מגיעים למעשה לאזור התיירות -; פורט קוצ`ין ולא לעיר הסמוכה אנארקולם. המרחק מנמל התעופה לפורט הוא 65 ק"מ -; מהלך של שעה וחצי נסיעה. מוניות השירות מנמל התעופה גובות מחיר אחיד ומופרז במונחים הודים -; 800 רופי לנסיעה לפורט. התחלקנו עם זוג גרמנים בנסיעה ובהוצאות ולא חלקנו חוויות היסטוריות. הם התארחו בגסט האוס OYS בבורגר סטריט (Burger Street), שנבדק על ידי ונמצא במיקום מצויין במרכז הפורט. החדרים נקיים, נעימים ורושם חמים השאירו גם בעלי המקום. המחיר נוח -; 700 רופי לחדר ללא מזגן ו - 1300 לחדר ממוזג. אולם, לנו היתה ברירה מוסרית, נכנה אותה אתיקה של המטייל, שכן כבר סגרנו בהתכתבות מיילים עם מלון מהארץ. הסיבה שבגללה הזמנו חדר מהארץ הייתה מפני שלא רצינו להגיע לפורט קוצ`ין לאחר טיסות ונסיעות פנים מתישות ואז להתחיל לחפש חדר ראוי ביומנו הראשון (נעזרנו בהמלצה מהאתר). סיכמנו עמם מהארץ על מחיר של 2000 רופי ללילה לחדר ממוזג, המחיר כולל מס וארוחת בוקר.

טיילים צעירים היו ודאי מרימים גבה למחיר של 2000 רופי ללילה. הצעירים המגיעים למסע ארוך חיים שולטים בקפידה על כל רופי היוצא מכיסם. לעומת זאת, אנו באנו לזמן קצר ולא היתה לנו כל כוונה להתקמצן. כמו כן, אנו חיים לפי השקל והדולר ולא לפי הרופי. בקיצר, לא באנו להתכלב - שוכרים חדרים ממוזגים, בסביבה קסומה ומוכנים לשלם במיטב כספנו עבור כך. לכן, גם מחיר זה וגבוהים ממנו נחשבים עדיין נמוכים מאוד ביחס למה שאנו רגילים לשלם ולקבל בתמורה. כפי שהתברר, הלינה במלון בעל השם המוזר Chackupurakal התבררה ככדאית ומומלצת, גם אם הפסדנו שלושים שקלים. לטעמינו, המלון מומלץ בחום. למלון חצר מלבנית וארוכה -; חיקוי קיטשי אבל חביב של אחוזה איטלקית. במרכז החצר המטופחת פסלי ברבורים צחורים ומכונפים, בית שיש לבן ובלילות ניצב בפתח האחוזה שוער חביב, שמדליק מדורונת מקליפות יבשות של קוקוס. אבל זה המידע החשוב: המלון נקי ונעים, במיקום מרכזי, בעלי המקום יוצאים מגדרם כדי לשרת אותך וכל זאת בנועם הליכות. הם סייעו לנו במציאת גסט האוס במונאר, רכישת כרטיסים למופע קאתאקאלי, הזמנת מוניות וכיוצא בזה. הם חמודים ביותר.

באתרי וספרות המטיילים, פורט קוצ`ין מתואר כעיר חוף ציורית. הסופרלטיבים הללו לקוחים מעולם המושגים, המתארים עיר אירופאית או אמריקנית. לטעמי, יש לא מעט הפרזה בתיאורים האלה. בפורט אין מדרכות, העיר מאובקת ומעושנת כמו שאר חלקי הודו. אין בנמצא פחי זבל, הביוב זורם לים, אך ביחס למרכז הודו ולצפון, פורט קוצ`ין נקיה והמחירים יקרים מאוד ביחס למחירים שם (כך מעידים הטיילים הצעירים). אנו, מכל מקום, הקדשנו לקוצ`ין יומיים וחצי מהנים. אפשר להקדיש לאיזור הרבה יותר אם משלבים גם את העיר הגדולה הסמוכה, אנרקולם ושרשרת האיים והאתרים בסביבה. הרשתות הסיניות, שמתוחות על קורות עץ לאורך המזח, משמשות כסמל של העיר (פורט קוצ`ין). לא ברור מה תפקידן של הרשתות כיום ואם עוד כלל ניתן לדוג במים הרדודים שלאורך המזח המתפורר, אבל באותה סביבה ניתן לקנות דגים טריים מכל הסוגים והגדלים ופירות ים. אחד הנערים ודאי יסכם עמכם כי במסעדה שלו יבשלו למענכם את הדגים תמורת 100-150 רופי. למי שאוהב לאכול דגים ויצוריי ים שונים, קראלה תהא חגיגה מתמשכת עבורו. אנו אהבנו ונהנו מאוד מאינספור ארוחות דגים. שני דגים במשקל של למעלה משני ק"ג עלו 220 רופי. המסעדה, שאליה הוביל אותנו הנער, גבתה 100 רופי נוספים לצליית הדגים והטמנת פיסות ג`ינג`ר בחריצים שחרץ הטבח. היה מעולה.

קאתאקאלי - כפי שלא ניתן להיות ברומא מבלי לצפות בקוליסאום, ובפריז אינך יכול לפסוח על מגדל אייפל, כך גם ספרות התיירים מתארת את הצפייה במופע הריקוד המסורתי של ריקוד הקאתאקאלי. הצפייה במופע היא תחנת חובה לכל מבקר בפורט קוצ`ין. מופע הריקודים מתקיים לא הרחק ממרכז קוצ`ין ובורגר סטריט ולא רחוק מגסט האוס OYS. מרחק קצר של סמטאות צרות מגלה אולם חדש, חבוי וממוזג ובו 150 מקומות ישיבה. מופע הקאתאקאלי עשוי להזכיר מופע קאבוקי יפני. הרקדנים מתאפרים שעות, אך לא ברור מדוע יש לשהות באולם שעה וחצי. לא הצלחנו להתחבר לגברים, המאופרים והצרחנים, שהעלילו עלילה מהמיתולוגיה ההודית (יש דף הסבר בעברית). נשארנו באולם עד הסוף, כמו ילדים מחונכים שמשאירים צלחת ריקה, כדי לא לצאת בצורה שתתפרש כפוגעת בכבוד האמנים ובקהל. האולם עצמו משמש גם למופעים שונים (לפחות הוא ממוזג, דבר נדיר בהודו). ביום למחרת התקיים מופע של סיטאר וטבלות.

בית הכנסת בקוצ`ין מרשים בפשטותו ויופיו. כל סביבתו, שני רחובות, מבוססים על תיירות בלבד. מאידך, החנויות הקטנות ותחושת העצלתיים והצבעונית, לצד הריחות ההודים הטיפוסים מייצרים אווירה נעימה. יצאנו מהאיזור המתוייר בטיול רגלי, בכדי לגלות עיירה הודית טיפוסית. גילינו ברחובות הצרים האלה מוכרי צ`אי, דוכני מזון, דאבות, בעלי מלאכה זעירה, סבלים, ובכלל - זרימה הודית למי שאוהב. בכל רכישה ערכנו השוואות מחירים והתמקחנו. כל אימת שעשינו כן, עלה על פניהם של הרוכלים, מוכרי המזכרות ונהגי המונית מבט של חוסר שביעות רצון, ביחס לחוסר הנכונות שלנו לשלם כפי שדרש, ומיד הופנתה כלפינו השאלה המתייגת: Where are you from? בכל מקום שלא אהבו אותנו השבנו: We are from Germany. בקראלה פוגשים פחות בתייר הישראלי והרבה פחות את הטייל הישראלי הצעיר והסטלן, זה שיושב בחופי גואה או באחד מכפרי עמק פרוואטי בצפון. הגיל הממוצע של התייר הוא גבוה יחסית ופגשנו לא מעט טיילים בשנות ה - 60-70 לחייהם. קראלה מתאימה מאוד גם לטיולי משפחות.

לתחילת הכתבה

שדות התה של מונאר
הנסיעה מקוצ`ין למונאר ההררית נמשכת ארבע וחצי שעות, תלוי בהפסקות לאורך הדרך. נסיעה מפורט קוצ`ין למונאר במונית ממוזגת עולה 2200-2700 רופי. למונאר הגענו בשעות בין ערביים, לכן לא נותר לנו פנאי לבדיקה ומציאת מלון בסביבה הרצויה של מטעי התה המרהיבים. אלה שבדקנו במונאר לא מצאו חן בעיננו, גם אלה שהוזכרו בלונלי פלאנט אכזבו, בעיקר בכל מה שנוגע לנקיון. המלצות הלונלי במונאר אינן מוצלחות למי שמחפש סטנדרט גבוהה. JJ Cottage, שמומלץ בלמטייל היה מלא ולכן מחוסר ברירה לנו במלון הצמוד - Smm. החדרים סבירים, אך לא נקיים במיוחד. אילו היינו צעירים ב-20 שנים ייתכן והיינו מתלהבים יותר מהמלון, שבכל קומה בו ישנה מרפסת, ממנה ניתן להשקיף על הכביש המוביל לעיר ולהרים המוריקים, וכל זאת במחיר של 600 רופי ללילה. מסיבות אחרות המלון לא מומלץ כלל -; בעל המקום איש לא נעים וחמדן, גם לחברים שהיו עמנו התייחס בצורה לא נעימה.

הפיצוי הושג למחרת. מול המלון ובדרך למונאר (מרחק רבע שעה הליכה), ישנו מרכז מידע למבקרים ולפניו מסעדה הודית טובה, זולה, נקיה ומומלצת בחום. במקום ניתן לקבל מידע ביחס למגוון אפשרויות לינה וטיולים באיזור. עובד המקום הזמין את נהג הריקשה וולו (Wello) כדי שילווה אותנו ל - Home Stay ובתי ההארחה השונים באיזור מטעי התה. בחנו חמישה מקומות שונים, כולם ממוקמים בסביבת המטעים הקסומים: איזור יפהפה והררי, שעל משטחיו פזורים מטעים למשעי ובינם סלעי ענק שחורים וגולגולתיים. כל המקומות שבדקנו איכותיים ובמושגים הודים מפוארים ויקרים. הם לא נופלים, ואף, לעיתים עולים במספר היבטים על צימר ישראלי מדוגם. גם לא מעט מטיילים הודים מגיעים לאזור, חלקם לירח דבש. כל אלה הופכים את הטיול מעניין יותר למי שמעוניין לפגוש גם בהודים ולא רק בתיירים במקומות הלינה. המחירים נעו בין 2500 רופי ל-3500 רופי. הבנו כי חודש לפני כן, כשהעונה בשיאה, המחירים היו גבוהים יותר, בחלק מהמקומות היוקרתים אפילו סביב 4000-5000 רופי. כל המקומות שנכנסנו אליהם נראו ברמה גבוהה, לא פחות מצימר יוקרתי בגליל ובדרך כלל יותר. המלונות נעימים וממוקמים במקום קסום. בעלי המקום מאירי עיניים כי הם הבינו מזמן את חשיבות השירות והיחס לתייר. המחירים ניתנים למיקוח. מלון האוליב ברוק (Olivebrook) -; מקום נעים, מפואר ומומלץ. מלון הטי ואלי (Teavalley) -; מקום יקר, איכותי ומומלץ גם כן. אנחנו בחרנו את הפחות מפואר והמרוחק יותר, הנקרא ריינג`ר וודס (Ranger Woods).

הבחירה התבררה כמצויינת. מארי ובנה הנוצרים מנהלים את המקום ולצידם טבח, המבשל מנות הודיות טעימות ביותר לרשות האורחים. סיכמנו עמה על מחיר של שני חדרים (לעוד זוג) במחיר של 1500 רופי לחדר ו - 2000 רופי לחדר השני ליום. המחיר הזה היה בתנאי שנשאר שלושה ימים כולל ארוחת בוקר (פרט חשוב בעיניי). החדר התחתון בו לנו היה פשוט ומקסים, משקיף על היער ועל כל הסביבה העטופה ירוק עד. זה החדר המומלץ והזול מבין השניים. האם ובנה מארחים נפלאים ומבשלים אוכל הודי פשוט וטעים. על הארוחות ערב משלמים בנפרד -; כסף קטן לארוחות נפלאות. במרכז מונאר יש מרכז אינטרנט ידידותי לישראלים וכבר נכתב עליו לא אחת באתר כאן. אוליביה הוא בעל המקום והוא מתקשקש עם כל הישראלים במילים שבורות: סבבה, הכול בסדר? איפה אמא? יש אצלו שירותי טלפון ואינטרנט מצויינים וזול. העיירה קטנה ולא ניתן לפספס אותו. עוד במונאר -; מוזיאון לגידולי תה. מחוץ למונאר יש אחד נוסף. לא מדובר במוזיאון של ממש, שכן לחדר המוצגים הכניסו בערבוביה את כל מה שמזוהה עם העולם הישן -; מכשירי טלפון ישנים, טלגראף, מכונות חישוב ממתכת כבדה. ניתן לרכוש במקום, כמו בכל העיירה תה מונאר משובח (מתנה מומלצת). רכשנו אריזות תה רבות ובטעמים שונים. מרבית המבקרים הם הודים ולמרות שדיברו באנגלית לא הבנו דבר.

בתוך השוק הקטן והמקורה ישנה מסעדה אחת מצד ימין. זאת מסעדה זולה ואיכותית. בעלי המקום לא נחמדים, אבל המלצרים כן ועדיין לא כדאי לוותר עליה. זו מסעדת פועלים הודית טובה ואפילו מה שמוגדר בתפריט כסלט ישראלי היה מוצלח למי שהתגעגע למקבץ של ירקות חתוכים דק. מחוץ לעיירה ניתן לערוך טיולים לאגם, לשמורות טבע ולמסלולים שונים במטעי התה. אותנו ליווה וולו, נהג הריקשה עדין הנפש והגבר ההודי היחידי שחשתי מאז ומעולם בנוחות במחיצתו. וולו לקח אותנו לטרק אישי להר שחור, שנמצא 10 ק"מ מהעיירה. לנהגי הריקשה באיזור כבר היה ברור, שאנו "שיייכים" ל-Wello, דבר שלא הפריע לנו כלל (הנייד של וולו: 09447848380). על הטרק, על הדרכתו האישית ועל הנסיעה בריקשה שילמנו 600 רופי ליום. הוא היה מרוצה. לדבריו, אשתו ובני משפחתו עוסקים בקטיף עלי תה, שהוא מקור הפרנסה המרכזי באזור ולא התיירות. מרוויחים 100 רופי ליום עבודה בן תשע שעות.

לתחילת הכתבה

אלפי והשיט בתעלות
הייתי נשארת עוד כמה ימים במונאר הקרירה והנעימה, כפי שגם הייתי מקדישה עוד כמה ימים לסביבת קוצ`ין, אבל הזמן הקצר שהוקדש לטיול ההודי שלנו לא איפשר לנו יותר מכך. מונית ג`יפ חדשה וממוזגת לאלפי, והנהג שהתחיל יפה ואחר כך ניסה למשוך אותנו למקום שלו ולא למקום הקסום שלנו, עלתה 3000 רופי. מחיר מגוחך במושגים ישראלים ושווה לכל נפש למי שהפרוטה מצויה בכיסו. כשהגענו לאלפי בשעות הערב המוקדם הגענו לאחד המזחים. משם` ירדנו לסירת קאנו מאורכת ושני גברים שתקנים ומשופמים חתרו אל תוך הלילה באגם אפל אל הבמבוסטיקס (Bamboostix) שלנו.

הבמבוסטיקס הוא גסט האוס מקסים ומיוחד, שהוקם על פיסת אי במרכז האגם (המקומיים מכנים אותו: Bamboostix Island Resort). זהו גן עדן מעוצב לעילא ולעילא, שמשלב חומרה ופשטות הולנדית ואת הבמבוק ההודי. השירות במקום יוצא מגדר הרגיל. עובדי המקום מקבלים את פניך במשקה הבית ברד מלומן ירקרק ומרווה. במקום מסעדה עשירה (מחירים גבוהים ב - 50% ממקומות אחרים, אולם זה לגיטימי כשאתה באי בודד באגם). בבמבוסטיקס ישנם שירותי רשת וטלפון טובים בתשלום נוסף. במקום יש חדר זוגי אחד ושאר החדרים הם חדרי אכסניה לשמונה אנשים, לכן אם הייתם רוצים את החדר הזוגי רצוי שתזמינו מראש. רק לא לשכוח דבר אחד: אמנם הבמבוסטיקס נראה כמו גסטהאוס מגן עדן, אבל יש לזכור, כי זו סביבת ביצות חמה ולחה של האגם הגדול בהודו ולכן בלילות הלחים והחמים המקום נעטף עננת חרקים ושאר מכרסמים ויצורים.

שייט בתעלות (Back Waters)של אלפי: מהבמבוסטיקס ביררנו טלפונית לגבי מגוון אפשרויות השיט. כאמור, לאחר בדיקה מהירה וקפדנית סיכמנו עם מתיו (הנייד של מתיו: 984-6012-061, מייל:[email protected]), שהמלצה עליו מופיעה באתר. סירה בעלת שניחדרים (House Boat) לשני זוגות באה לאסוף אותנו מהאי הפרטי שלנו. העסקה כוללת צוות של שלושה עובדים, שמטפלים בסירה ובהכנת שלוש ארוחות ביום, שני חדרי שינה ושירותים צמודים. החדרים נקיים ונעימים וכל זאת במחיר של 5700 רופי. מתיו הוא בעסקי התיירות ובנוסף לסירות בית הוא גם בעל במבוסטיק משל עצמו. לאחר הסיור הוא הסיע אותנו לביתו ושם הנחנו את חפצינו. הוא סייע לנו בעצות, במידע חשוב וברכישת כרטיסים. מתיו נדיב וחכם, אסרטיבי ולא פראייר. הוא מודע היטב למשמעות של המלצה בלמטייל ולכן הוא גם מפנה כל ישראלי להמלצה באתר. יחד עם זאת, הוא בהחלט מצדיק את ההמלצות. עלינו על הסירה ועבר עלינו שייט כיפי. כבר הזכרתי את המילה גן עדן? ובכן, קבלו את התיאור הבא: שטים לאורך תעלות, שאת הגדות מכסה צמחיית טרופית ירוקה ועצי קוקוס. בין לבין נראים בתים מבודדים, או מקבץ של בתי כפר ובנהר ההודי, כמו בכל נהר הודי, מתרחצים, כובסים, מפרישים, מתקדשים וחותרים. מתיו והצוות המקצועי של הסירה ראויים לכל המחמאות שכבר קיבלו באתר כאן. לאחר השיט הוא לקח אותנו במכוניתו לביתו ואיפשר לנו להשאיר את החפצים בשעת השיטוט באלפי. הוא העניק לנו מידע חשוב בכל הנוגע לתנועת הרכבות והיה נכון לסייע בכל עניין.

יחד עם זאת, להלן מספר עצות: צוות הסירה הוביל אותנו, לאחד הכפרים, על גדות התעלה כדי שנרכוש דגים טריים. המחיר שרצו היה גבוה בצורה שאינה ראויה לציטוט ולא קנינו דבר. יש לזכור, כי בשש בערב מפסיק השייט והסירות חונות ליד מזח מבודד. למקום הגיעו נערים חותרי קאנו והציעו סיור מקומי בין האיים הזעירים, עליהם מתגוררות משפחות בתנאי דלות בראשיתיים. עלינו עם שני נערים חביבים לסיור לילי מהנה. עלינו לאחד האיים ונעתרנו להזמנת אחת המשפחות המקסימות שגרות על פיסת האדמה. בקיצור, הסיור הוא עד הלילה ובסירת קאנו צרה (מומלץ בחום לדעתינו. אנו שילמנו בין 100-200 רופי לשעה). בעשר בערב, שעה שבה אנו מסובים, הצוות ציפה שנפנה את הסלון של הסירה. כלומר, את החלק הקדמי ובו פינת הישיבה. הם רצו שנלך לישון בשעה עשר בערב, מה שלא התאים לנו כלל. בסוף הלכנו לישון רק לקראת חצות, למרות המניפולציות של הצוות שרצה שנפנה את המתחם כדי שהם ילכו לישון.

לתחילת הכתבה

החוף המקסים של ורקאלה
וארקאלה היא עיירת חוף המיועדת לתיירים ובוארקלה עצמה יש לא מעט מקדשים. מרכז העיירה מרוחק 3 ק"מ מקו המים. סביבת החוף המרכזית ממוקמת על המצוק ושיפוליו הדרומיים ושם כמה בתי מלון יוקרתיים, יותר מאלה שבסביבת המצוק. לאורך המצוק עשרות מסעדות, חנויות מזכרות, בגדים בנוסח הודי, טיבטי וקאשמירי, גסטהאוסים, חדרי אינטרנט איכותיים ובקיצור, אווירה בסגנון דהב-טיחואנה-הודו. בורקאלה, שהיא עיירה הודית טיפוסית, ישנם שלושה מקדשים. אחד מהם קרוב במרחק הליכה מקו החוף של התיירים (מגיעים מביץ` רואד). למקדש בריכת רחצה וטהרה גדולה. משני צידי הכביש מבני מקדש ופסלים, אך מומלץ לטפס במדרגות ולהכנס לחצר המקדש ולהביט בעשרות בובות פלסטיק, שקשורות לגזע עץ, כמחווה למיתולוגיה ההודית. הנזירים במקום לא מרשים למי שלא הינדי להיכנס למבנה הפנימי. המבקרים ההודים במקום מתייחסים לפסלים ולמבנים בקדושה וביראת כבוד. מקדש נוסף בעיירה נמצא רחוק יותר, מרחק של 5 ק"מ, וגם הוא מומלץ לביקור -; מקדש סיגאבי. המקדש מוקדש לגורו המקומי, שפסליו, צלמיו ותמונותיו מצויים בכל בתי העיירה ובתי העסק בסביבה. הקדוש המקומי הטיף לביטול שיטת הקאסטות ובעד רעיונות נשגבים, כמו שוויון בין בני האדם. מקדש סיגאבי אינו מפואר, אך פשטותו נעימה.

חיפשנו מלון כיפי ללינה ולא הסתפקנו בחדר סטנדרטי. הקדשנו לכך שלוש שעות מתישות, וזאת עוד לאחר נסיעה ארוכה מאלפי, ובכל זאת המאמץ התברר כשווה. בדקנו מספר מקומות לאורך המצוק והמדרון ואף אחד מהם לא התאים לנו (ישנם עשרות גסטהאוסים שונים וברמות שונות). לעיתים קרובות, המקום בו אתה לן בטיול יהיה בעל השפעה גדולה לאיכות הטיול ולתחושות המטייל. את מבוקשנו מצאנו במלון עדן גרדן (הוא מומלץ גם בלונלי). אנו ממליצים עליו בחום ובמיוחד על חדרי היוקרה שלהם. מקבץ החדרים היוקרתים הם יקרים, אך זולים מאוד ביחס למה שהם מציעים. במלון, שהוא גם מרכז לעיסוי אירווואדי, ישנן שמונה יחידות יוקרה מעוצבות, חוויה מרגשת במרחק 50 מטר מהאוקיינוס. יש מבנה אישי לכל שוכר, מוזר ויפהפה. בכל מבנה יש רצפות עץ דק, שתי מרפסות גדולות, אחת מול הים. בנוסף, כילה ענקית ושושנית מעל המיטה בצורת עלה. התקרה מחולקת כך, שבכל חלק ישנו ציור פרחוני. הקירות מפוסלים, יש אמבטיה ענקית, שירותים מחופים בעץ צבוע לק והרצפה עשויה חצץ, ממנו עולים צמחים טרופים בשיא אונם. התקרה מקומרת ומעוגלת ומהפנטת בציור ילידי פרחוני, על הקירות המפוסלים בעדינות מחימר הודי בהיר ישנן מנורות שמן זעירות שעובדי המלון מדליקים בלילה. בקיצור, יחידת דיור מטריפה ובמיקום מדהים.

עובדי המקום הם אנשים נאים במיוחד, שקטים ויהירים. הם הפנו אותי למאמרים, שעוסקים במגורים המיוחדים והבוטיקים של הארכיטקט שתכנן אותם, שנמצא עכשיו בשבדיה בפרוייקט יוקרתי אחר. יש שירות חדרים ואנו העדפנו לאכול את ארוחות הבוקר בבית העץ החמוד והמוצל, שממוקם בלב בריכת דגי נוי ונחשי מים. הארוחות דשנות וכוללות גם מיץ אננס סחוט. במלון ניתן לקבל עיסוי אירווואדי (מומלץ בחום!). לא קיבלנו רשמים חיובים ממטיילים בכל הנוגע לקשר שבין הודים לעיסוי, אבל העיסוי שלנו היה מעולה (דברים אלה נכתבים על ידי בני זוג, שטופלו לא מעט בטיפולים גופניים שונים). העיסוי בארץ נמשך 30 עד 45 רגעים, יקר מאוד ולעתים מאכזב. העיסוי האירוואדי בעדן גרדן היה באמת כמו בעדן גרדן - שעה וחצי מענגת ומקצועית מאוד, כשכל גופך נמשח בשמן קוקוס חם (המלון נחשב כמרכז לימוד עיסוי האירווואדי (אפילו). נשים מעסות נשים וגברים מעסים גברים בלבד. בן זוגי, שהוא אדם ביקורתי וקשה לספק אותו, שיבח והלל את המעסה סוניל ואמר שהוא היה מקצועי מאוד. את עדן גרדן נזכור לטובה.

אלה היו ימים מופלאים של נתחי דגי ברקודה שמנים ועסיסים, בריזה לילית לצד טיולים במקדשים, טבילה בים לעת ערב וחגיגה בפסטיבלים הודים ססגוניים. בהקשר זה, בקצה הרחוב של הביץ` רואד, ישנו משרד נסיעות ושם ניתן (ובעוד מספר מקומות לאורך המצוק) לברר היכן יש פסטיבל בקרבת מקום. כך גילינו כי בעיירה סמוכה מתקיים פסטיבל פילים, שאותו לא נשכח כל חיינו. ילדים מאופרים, שרשראות לוטוס ופרחים מעודנים, שנקלעו לאינספור צווארים. ואם זה לא מספיק, דמיינו מצעד פילים ואש, חבורות גברים גלוחי ראש, שאת מותניהם וחלצם מכסים בגדים בצבעי ארגמן והם תופפו באקסטאזה על תופים בגדלים שונים. אליהם משיבים חבורת ילדים גלוחי ראש, לבושים בבגדים לבנים ובידם מצילות. בין הצועדים רוכבי הפילים אוחזים לפידים בוערים. הסביבה מאובקת ורועשת. ממשאיות חולפות בוקעת מוסיקה הודית צווחנית וסדוקה, הנושאות פסלים מהמיתולוגיה ההודית ואלפי הודים צועדים אחריהם בהתלהבות ומפוצצים נפצים. מידי פעם, אנו רואים אותם רוכשים דברי מתיקה הודים.

כמעט בכל יום נערך פסטיבל בקרבת המקום, לכן רצוי לברר זאת במרכזי המידע וסוכנויות הנסיעות. בשביל לעשות קניות בוארקלה ביץ`, מצד ימין לעדן גרדן, ישנו מרכז קניות ובו מספר חנויות כמו אלה, שעשרות מהן ניתן למצוא לאורך כל המצוק. אנחנו בחרנו לעשות קניות אצל שאקי, שיש לו את החנות האחרונה. שאקי הוא מוכר קאשמירי, שמתמקח בכבוד. לחנות קוראים Elegence Of India. הוא מבין עניין והסחורה שלו טובה וקנינו אצלו שמלות, שרשראות וצמידים, ציורים, פסלים והכל במחיר זול והוגן. בני משפחתו והוא מחזיקים חנות דומה במצוק ושמה Mossess HandiIcraft. מי שרוצה לפנות לסלון יופי ולעשות קצת מסאג` (נשים בלבד), המומלץ גם על-ידי הלונלי פלנט, כדאי לפנות לדיאנה (טלפון: 91-9349-769-601) בקצה הדרומי של החוף. ההמלצה מוצדקת ביותר לטעמי. אני טופלתי במסאז` ובמניקור והייתי מרוצה מאוד. היא גם אשת שיחה כיפית. היא מקצועית ונעימה ומבינה את המשמעות של מתן שירות איכותי. היא מעניקה את כל השירותים של סלון יופי: צביעת שיער, הורדת שיער ועוד.