בתחילת ספטמבר 2022, טסתי לסלובניה לטיול תרמילאים עצמאי בן שבועיים וחצי. למען האמת, מעולם לא הייתי מעלה בדעתי לטוס לשם אילולא מטה, ידיד סלובני אותו הכרתי במזרח ב-2009, המליץ לי בחום להגיע. זה לא שחלילה היה לי משהו נגד סלובניה, אלא שבדומה למרבית האנשים, לא ידעתי עליה יותר מדי, מעבר לכך שמדובר במדינה אקס-יגוסלבית לה יש גבול משותף עם איטליה וקרואטיה. רק לאחר שהתחלתי את טיולי, הבנתי איזה עוול נעשה למדינה המדהימה הזו שאינה זוכה לאותה האהדה לה זוכה שכנתה הקרואטית.
לסלובניה יש הרבה מה להציע מעבר לאגם בלד ולמערות המפורסמות שלה, פוסטוינה ושקוציאן. אומנם מדובר במדינה קטנה, אבל הנוף בה מגוון מאוד ומשתנה מאזור לאזור. כ-13% משטחה של סלובניה הוא שטח מוגן הכולל טבע פראי עוצר נשימה עם אינספור אפשרויות לטיולים רגליים וטרקים. בצפון מערב המדינה יש את הפארק הלאומי המפורסם והמרהיב, טריגלב, אותו אסור לפספס בשום אופן. בדרום מערב יש את עיירות הנופש השמשיות ברצועת החוף לאורך הים האדריאטי, כשהידועות שבהן הן פיראן ושכנתה היקרה יותר, פורטורוז. במרכז המדינה יש את הבירה המרתקת, לובליאנה, ובמערב יש את מאריבור, העיר השנייה בגודלה ואף את העיירה הציורית, פטוז'.
מוקד עלייה לרגל למטרקים ושוחרי איכות הסביבה
סלובניה היא המדינה השלישית המיוערת ביותר באירופה. כ-61% משטחה של סלובניה מיוער. שטחה של סלובניה קטן רק במעט משטחה של ישראל (כ-20,000 קמ"ר) וכמות התושבים המתגוררים בה עומדת על כ-2.2 מיליון. כלומר, בניגוד לצפיפות הרבה בישראל (בשנת 2019 היו כ-418 אנשים על כל קמ"ר וכמובן שמאז המספר הלך וגדל), בסלובניה, על כל קמ"ר יש בסה"כ כ-110 אנשים. נתון מדהים זה הופך את סלובניה לגן עדן עבור חובבי הטבע למיניהם.
שוחרי איכות הסביבה ישמחו לדעת שמערך המחזור בסלובניה הוא מן המפותחים ביותר באירופה. הממשלה הסלובנית פועלת בכל מיני מישורים כדי להפחית את הפגיעה הסביבתית. דוגמה אחת מיני רבות היא הנגשת התחבורה הציבורית לכלל האוכלוסייה. במטרה לעודד אנשים לנסוע יותר באוטובוסים, בחלקים גדולים מהמדינה התחבורה הציבורית היא לגמרי חינמית בסופי השבוע. במקומות בהם היא לא חינמית, המחיר נמוך בהרבה מהמחיר הרגיל. למשל, האוטובוס מלובליאנה לאגם בלד עולה 6 אירו במהלך השבוע ומחירו יורד ל-2 אירו בסופ"ש.
מתי כדאי להגיע לסלובניה?
סלובניה אומנם פחות מתויירת משכנתה הקרואטית, אבל בשנים האחרונות ישנה עלייה חדה בכמות התיירים שמבקרים בה. אוגוסט הוא החודש החם, תרתי משמע. כדאי להמתין לספטמבר בו גם המעלות כמו גם כמות התיירים יורדות. העונה מסתיימת בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר. אם גשם וקור לא מרתיעים אתכם, אפשר גם לטייל בנובמבר. ספטמבר הוא החודש האידיאלי למטרקים ולטיילנים שבכם.
לובליאנה
לובליאנה, בירתה היפה והמרשימה של סלובניה, זכתה בתואר העיר הירוקה ביותר באירופה והיא אחת הערים הירוקות ביותר בעולם! קשה שלא להתפעל מהבירה האסתטית, הנקייה והנעימה הזו. מדובר בעיר אשר עברה מתיחת פנים רצינית בחמש עשרה השנים האחרונות. ההורים שלי היו בה לפני כעשרים שנה ותיארו עיר אפורה ומשעממת בה אין מה לעשות. היום המצב שונה מאוד. בניינים ישנים רבים שופצו ורחובות שלמים נסגרו לתנועת מכוניות במטרה ליצור מדרחובים נעימים להולכי הרגל.
נהר הליובליאניצה חוצה את העיר לשתי גדות רומנטיות אשר מעוטרות בערבות בוכיות, בתי קפה חמודים, תאורת רחוב נוגה ומסעדות בלי סוף. לובליאנה של היום היא עיר מודרנית, צעירה ויש שיגידו היפסטרית. בעיניי היא כמו גרסה קטנה ורגועה יותר של פראג עם ארכיטקטורה מרהיבה, פסלי רחוב ואווירה אירופאית קלאסית. למרות כמות התיירים שגודשת את העיר בשנים האחרונות (חודש אוגוסט הוא העמוס ביותר) קשה לראות זבל ברחוב. באופן כללי, לא זכור לי שראיתי פסולת במקום כלשהו במדינה. זה, כשלעצמו, מעורר השראה וידיעה שאפשר גם אחרת.
מרבית המטיילים מסתפקים ביום או יומיים בבירה ואז ממשיכים ליעדים אחרים, כך שהם מפספסים את קסמה הייחודי. יש שפע תרבותי מרשים בעיר עם שלל גלריות, תערוכות, הופעות של אמנים ברחבי העיר, הופעות חיות בבארים היפסטרים, בתי קפה שלא יביישו את תל אביב וסצנה בוהמית כובשת. אני ביליתי בה ארבעה לילות בתחילת הטיול והגעתי ללילה נוסף לפני הטיסה חזרה לארץ ונהניתי מכל דקה.
הטבעונים שבינינו ישמחו לדעת שניתן למצוא ברחבי העיר שלל אפשרויות טבעוניות ואפילו מסעדות שלמות שהן על טהרת הצומח. אחת מהן היא מסעדת Veganika. רק בשביל המסעדה הזו שווה להגיע ללובליאנה!
טיול בצורת כוכב לעומת פרי סטייל
רוב המטיילים אשר מגיעים לסלובניה מעדיפים לטייל בצורת כוכב. כלומר, הם בוחרים בסיס אשר ממנו הם יוצאים לטיולי יום ושאליו הם חוזרים בסוף היום. יש הרבה היגיון בהעדפה הזו במידה וברשותכם רק מספר ימים כדי לראות את האטרקציות העיקריות במדינה. ההמלצה שלי היא להפוך את לובליאנה לבסיס שלכם. היא ממוקמת במרכז המדינה, השהייה בה זולה יותר ביחס לאגם בלד, למשל, ואפשרויות התחבורה ממנה ואליה רבות יותר.
טיול בסגנון פרי סטייל מתאים יותר למי שלרשותו זמן רב יותר ושאינו נלחץ מאריזות על בסיס יומיומי. במידה ואתם מחליטים להקדיש לסלובניה יותר זמן, אני ממליצה לבחור בסיס נוח לכל אזור כדי לא להיסחב עם כל הציוד שלכם ממקום למקום. למשל, אם אתם מגיעים למזרח המדינה (בה לא יצא לי להיות לצערי), מאריבור, העיר השנייה בגודלה בסלובניה, יכולה להוות בסיס טוב.
באזור של עמק הסוצ'ה, מומלץ להפוך את טולמין לבסיס שלכם. זאת העיר המרכזית ביותר בעמק. אני בחרתי בבובץ ההררית ובדיעבד התחרטתי שלא הלכתי על מקום מרכזי ונגיש יותר כטולמין. ההגעה לבובץ הצריכה ארבעה אוטובוסים והדרך היתה ארוכה ומייגעת.
סביב אגם בוהין ישנן עיירות חמודות רבות כגון סטרה פוזינה, ריבק לאב ואוקאנץ. קחו בחשבון שככל שהן קרובות יותר לאגם, כך המחירים גבוהים יותר. בוהינסקה ביסטריקה אומנם רחוקה יותר מהאגם, אבל היא העיירה הגדולה ביותר באזור ולכן ניתן למצוא בה שירותים רבים יותר. יש בה תחנת רכבת והיא מהווה יעד נוח לכל מי שרוצה להמשיך לעמק הסוצ'ה ולמקומות אחרים במדינה.
אגם בלד או אגם בוהין?
אין מקום שמזוהה יותר עם סלובניה מאשר אגם בלד. אומנם מדובר באגם יפה ונעים, אבל הוא כל כך מתוייר וממוסחר מה שגורם לקסם שלו להתפוגג מעט. גדות האגם עמוסות במסעדות, בתי מלון וכמובן שגם דוכני שמעטס לתיירים. מי שרוצה לשחות באגם ייאלץ להיפרד מכ-12 אירו כאשר הרחצה מותרת רק במקומות מועטים. אני הגעתי לאגם באופן רגלי מוינטגר, אשר לידו נמצא הנקיק המפורסם. לאחר הליכה ארוכה בשמש, התיישבתי על הדשא מול האגם ותכננתי לאכול את הסנדוויץ' שלי שם. לא חלפו חמש דקות ופקח לא נחמד במיוחד הופיע מאחוריי. הוא הצביע על שלט קטן כחמישים מטרים ממני שהורה על איסור ישיבה על הדשא או אכילה באזור האגם. מסתבר שהקנס על ישיבה על הדשא ואכילת אוכל באזור עומד על 200 אירו. הם הרי רוצים שתאכלו במסעדות היקרות לאורך האגם. לאחר שהסברתי לו שאין לי עיניים בגב, הוא שחרר אותי לדרכי עם אזהרה בלבד. החוויה הזו גרמה לי להבין שאי אפשר באמת להירגע וליהנות מהטבע באזור. הכל שם יקר מאוד והפיקוח הצמוד לא נעים.
למרות זאת, אם כבר הגעתם לאגם, אני ממליצה להקיף אותו ואף לעלות לתצפית בשם Ojstrica. אני תכננתי לעלות לשם לאחר הליכה בת כחצי שעה לאורך האגם, אבל החום הכניע אותי והחלטתי לוותר עליה, בעיקר לאחר שראיתי קבוצה גדולה של אנשים שוחים באגם. מסתבר שאם מרחיקים מאזור הכניסה, לא נתקלים בפקחים. שאלתי אותם אם מותר להיכנס לאגם. רובם היו סלובנים וגרמנים. הם הסבירו לי שלפקחים אין כוח להגיע עד לשם. גם אפשר לשבת על הדשא ולאכול בנחת מבלי לחשוש. אני קפצתי לטבילה זריזה כדי להתקרר. המים היו צוננים ונפלאים.
אם אין ברשותכם הרבה זמן, אני ממליצה לוותר על אגם בלד המתוייר לטובת אגם בוהין היפהפה. אגם בוהין הוא המקום האהוב עליי בסלובניה והוא היווה את גולת הכותרת בטיול שלי. מדובר באגם פראי יותר ונטול פקחים. אין לאורכו בתי מלון מעיקים . אפשר להקיף את האגם במספר שעות הליכה ולעבור דרך עיירות חמודות לאורך הדרך. אגם בוהין מהווה בסיס טוב לכל מי שרוצה לחקור את הפארק הלאומי (טרילגב) ולעשות טיולי יום ואף טרקים בטבע. אני שהיתי בהוסטל-אכסנייה בשם Pod Voglom כדקה הליכה מהאגם. קחו בחשבון שמי האגם קרים יותר בהשוואה לאגם בלד. אני לא וויתרתי על הטבילה היומית שלי באגם המדהים הזה. המים שלו צלולים ונקיים במיוחד.
שווה לעלות לתצפית מרהיבה בשם Vogar אליה יוצאים מהערייה Stara Fuzina. אפשר אף לשלב אותה עם טרק שבעת האגמים של עמק טריגלב. טיול יום מומלץ נוסף באזור האגם הוא מפל סלביקה (Slap Savica). המסלול מתחיל ליד העיירה Ukanc. רצוי לא לשלב בין המפל והאגם השחור – המסלול אשר יוצא לאגם למרגלות המפל תלול מאוד וישנה סכנה של נפילת אבנים וסלעים.
אינספור אפשרויות לטרקים וטיולי יום בפארק הלאומי של סלובניה – טריגלב
פארק טריגלב הוא אומנם הפארק הלאומי היחידי בסלובניה, אבל הוא אוצר בתוכו מגוון רב של מסלולים. בסלובניה נהוג לומר שמי שלא העפיל לפסגת הר טריגלב לפחות פעם אחת בחייו הוא לא סלובני אמיתי. הר טריגלב, שעל שמו קרוי הפארק הלאומי המפורסם, מתנוסס לגובה של 2864 מטר, מצריך ממטפסיו כושר טוב, ציוד ויה פראטה ובעיקר אומץ – המסלול המאתגר כולל טיפוס על יתדות וחלקים בהם כל מה שמפריד ביניכם והתהום שלמטה היא הויה פראטה. היות ואני לא חסידה גדולה של גבהים והיות ואני לא סלובנית אמיתית, בחרתי לוותר על הטרק הזה. אם אתם כן בוחרים לעשות אותו חשוב לשכור ציוד באיכות טובה וכמובן שלחבוש קסדה בגלל נפילת אבנים.
צריך להבין שמזג האוויר בהרים לא יציב במיוחד. אם יש צפי לסופת ברקים רצוי להימנע מטיפוס על ההר. בכל שנה עשרות אנשים מקפחים את חייהם בגלל פגיעת ברקים. ההר מכוסה ביתדות וכאשר יש ברקים, אין לאן לברוח. שבועיים לפני שהגעתי לפארק הלאומי, שני בחורים סלובקים איבדו את חייהם לאחר שבחרו להמשיך בטרק למרות אזהרות הברקים.
לא חסרים טרקים אחרים לאלה מכם שפחות מתחברים לגבהים, יתדות וויה פראטה. הנה מספר דוגמאות:
טרק שבעת האגמים – אני בחרתי לצאת לטרק הזה לאחר שעליתי לתצפית Vogar. לצערי לא השלמתי את הטרק בגלל בלת"מ. כתבתי פוסט מפורט על הטרק שלי במדיום. בקרוב אתרגם אותו לעברית.
שביל סוצ'ה (Soča trail) – טרק שיוצא מבובץ ההררית. לאחר הליכה פסטורלית בת מספר שעות לאורך נהר הסוצ'ה היפהפה, החל לרדת גשם זלעפות והברקים שכמעט פגעו בגשר עליו הייתי שכנעו אותי לעשות אחורה פנה ולא להמשיך ללכת. לאחר מספר שעות השמש יצאה שוב וביחד עם קרלה (בחורה קטלאנית מקסימה אותה הכרתי בדרך לבובץ), התחלנו ללכת שוב לכיוון הנהר. בשביל השעשוע, בחרנו ללכת לאורך השביל שמוביל לנרניה, האזור בו צולם הסרט נרניה. בסופו של דבר העדפנו לא להשלים את השביל כדי להגיע לנהר הסוצ'ה.
נקיק וינטגר (Vintgar Gorge) – טיול יום מקסים ומומלץ בקרבת אגם בלד. אני לקחתי אוטובוס מלובליאנה לבלד (6 אירו) ומשם אוטובוס נוסף לפודהום (Podhom)—1.30 אירו. משם הולכים רגלית כעשרים דקות עד לכפר בשם וינטגר (שעל שמו קרוי הנקיק). שימו לב: הכניסה לנקיק וינטגר עולה 10 אירו. בביתן הקטן בכניסה לשמורה צריך לסרוק קוד שמפנה לאתר התשלום. יש שם וייפיי שלא ממש עובד ולכן כדאי להגיע עם חבילת גלישה שתאפשר לכם לשלם ללא בעיה. באופן כללי, מרבית המקומות בסלובניה מאפשרים לקנות כרטיסים מקוונים מראש.עדיף להגיע כמה שיותר מוקדם בבוקר כדי להימנע מההמונים. זה אומנם מסלול מתוייר, אבל עדיין מומלץ לעשות אותו בעיקר בשביל החלק האחרון שלו: היציאה מהנקיק לעמק מרהיב וירוק שמוביל אתכם בחזרה לכפר וינטגר.
מפל Savica – טיול יום מקסים אותו ניתן לשלב עם הליכה מסביב אלגם בוהין. אני לקחתי אוטובוס מפוד וולגום לעיירה בשם Ukanc אשר ממנה מתחיל המסלול. לאחר הליכה קצרה מתחילים לעלות בהדרגה. המסלול די קליל ונחמד. כשמגיעים למעלה יש תצפית מקסימה על המפל, האגם ועל הסביבה. הכניסה למפל עולה 3 אירו.
הר Vogel – רציתי לטפס על ההר ביחד עם ידיד סלובני, אבל בגלל מזג האוויר הבעייתי נאלצנו לוותר גם על הטרק הזה. נקודת ההתחלה של הטרק היא בית המלון Ski Hotel Vogel.
תכנון טרקים והזמנת מקום בבקתות האלפיניות
בפארק הלאומי טריגלב מותר להקים אוהלים רק במקומות מסוימים מאוד. הקמת אוהל מחוץ למקומות המיועדים לכך עלולה להוביל לקנס כבד ביותר. מרבית המטרקים מעדיפים להימנע מסחיבת אוהל איתם מה גם שלינה בבקתה אלפינית היא חוויה בפני עצמה. גם אני העדפתי לישון בבקתה במסגרת טרק שבעת האגמים. חשוב להבין שמספר המיטות בבקתות מוגבל ביותר וכדאי להזמין מראש מקום. פגשתי מטיילים שהזמינו מקום גם מספר חודשים מראש. היות ולא ידעתי איזה טרק ברצוני לעשות, חיכיתי עם ההזמנה עד לרגע בו החלטתי לעשות את טרק שבעת האגמים לבדי.
יום לפני הטרק התקשרתי למספר בקתות (תמיד עדיף להתקשר ולא לשלוח מייל בעונה החמה, כי הם פשוט לא עומדים בכמות המיילים), אבל ברובן כבר לא היה מקום. הבקתה הספציפית בה רציני ללון, Koča pri Triglavskih jezerih, היא הבקתה הפופולרית ביותר באזור וכבר לא היו מיטות פנויות. זה השפיע לרעה על הטרק שלי ולבסוף נאלצתי לישון בבקתה אחרת בשם Koča na Planini pri Jezeru . בדיעבד אני שמחה שלנתי בבקתה הזו, כי מטיילים אחרים סיפרו לי שהיה רועש ומפוצץ בבקתה הפופולרית בעוד שהבקתה בה ישנתי היתה נעימה, נקייה ולא מלאה מדי.
לפני תחילת הטרק, כדאי להצטייד בכמות מספקת של מזומנים ליתר ביטחון. רוב הבקתות מקבלות אשראי, אבל מזומן נוסף יכול רק לעזור. הלינה בבקתה (בחדר משותף עם עוד 6 אנשים, למרות שהיו מיטות ריקות נוספות) עלתה לי 42 אירו, כולל ארוחת ערב ובוקר. תפריט ארוחת הערב אפשר לנו לבחור אחת מתוך שלוש מנות. הופתעתי לגלות שאחת המנות היתה מרק ירקות וגריסים טבעוני. המרק היה גדול ומשביע. הארוחה אף כוללת מנה אחרונה לשצערי אינה טבעונית. מטייל אחר שמח לקבל את חתיכת העוגה שלי. ארוחת הבוקר כוללת סנדוויץ', ביצה וקפה. החלופה הטבעונית היא פרוסות לחם וקצת ירקות.
קחו בחשבון שאין מקלחות בבקתות. על וייפיי לחצי שעה שילמתי 12 אירו ועל בקבוק מים שילמתי 5 אירו. העדפתי לא לשתות מהברז. האישה שניהלה את הבקתה הזהירה שמי שאינו רגיל למי הרים עלול לחטוף קלקול קיבה.
באתר זה ניתן למצוא מידע על כל הבקתות באלפים היוליאניים.
תחבורה ציבורית לעומת טיול עצמאי עם רכב
לשכירת רכב פרטי יש יתרונות רבים: גמישות בלוחות הזמנים, פרטיות והגעה מהירה יותר ליעד. למרות כל היתרונות האלה, אני בכל זאת ממליצה למטייל העצמאי לטייל בסלובניה בתחבורה הציבורית. בעיניי זו הדרך הטובה ביותר להכיר את המדינה, את תרבותה ואף לפגוש אנשים מענייניים לאורך הדרך. התחבורה הציבורית בסלובניה ברובה די נוחה וטובה וגם לא יקרה. נסיעה באוטובוס מאפשרת לעבור דרך עיירות וכפרים בהם ככל הנראה לא הייתם עוברים עם הרכב ואף לפגוש את תושבי המקום.
לשם דוגמה, באוטובוס מטולמין לבובץ הכרתי מטפסת הרים סלובנית בשם ואניה אשר נסעה באוטובוס ביחד עם יעקב, יון המחמד שלה. היא סיפרה לי שהיא הצילה אותו לאחר שהוא שבר את הכנף. הוא השתקם אצלה בבית לאחר קבלת טיפול רפואי וסירב לעזוב אותה כשהחלים. היתה לו את האפשרות לעוף בחזרה לטבע, אבל יעקב העדיף להישאר איתה, עם בעלה ועם הכלבים שלהם. מאז ועד היום, ואניה לוקחת את יעקב איתה בתיק כשהיא מטפסת על הרים ברחבי סלובניה. במקום פתוח הוא פשוט עף מעל הראש שלה וכשהוא מתעייף, הוא נח בתוך התיק.
גם יצא לי להכיר באותה הנסיעה מטיילת קטלאנית מקסימה בשם קרלה. עוד לפני שדיברנו, היא חייכה אליי, משוכנעת שאני ספרדיה כמוה. אני הייתי בטוחה שהיא ישראלית וככה נולדה לה חברות מתוך קומדיית הטעויות הקטנה הזו. קרלה ואני טיילנו יחד במשך מספר ימים. אין ספק שרוב ההרפתקאות שלי התרחשו כשהייתי בדרכים.
חברות האוטובוסים הגדולות בסלובניה הן:
1. נומגו (Nomago)
2. אריבה (Arriva)
3. פליקס (flixbus) – מדובר בחברה בינלאומית אשר מפעילה אוטובוסים ברחבי אירופה. הכרטיסים שלה מעט יקרים יותר, אבל לרוב הנסיעות מהירות יותר והשירות פשוט מעולה. אני ממליצה בחום.
תמיד כדאי לבדוק את לוחות הזמנים באתרים של החברות האלו ולא להסתמך על גוגל.
כסף ותקציב
אני טיילתי בסלבוניה כתרמילאית. השתמשתי בתחבורה הציבורית ונדדתי מהוסטל אחד לשני, מה שכמובן הוזיל מאוד את העלות. מי שמעדיף לישון בבית מלון או בחדר פרטי בהוסטל ישלם יותר כמובן. התקציב הממוצע שלי עמד על 55 אירו ליום. מדי פעם אכלתי במסעדות, אבל היות ואני טבעונית ומחוץ ללובליאנה מאתגר למצוא מנות טבעוניות במסעדות, את רוב האוכל שלי קניתי בסופר ובישלתי בהוסטלים. בטיול שלי התמקדתי יותר בהליכות בטבע ופחות באטרקציות אורבניות כגון מוזיאונים מה שאף תרם לתקציב הנמוך יחסית.
טבעונות בסלובניה
בדומה לשכנתה הקרואטית, גם סלובניה לא ידידותית במיוחד לטבעונים. במטבח הסלובני יש מקום של כבוד לבשר ומוצרי חלב. לירקות? קצת פחות. אומנם בלובליאנה ניתן למצוא הרבה מנות טבעוניות ואפילו מסעדות טבעוניות מעולות כמו Veganika, אבל ברגע שיוצאים מהעיר קשה מאוד למצוא מנות ראויות שאינן סלט ירקות. אני ממליצה בחום להצטייד בפירות יבשים, אגוזים למיניהם וחטיפי אנרגיה טבעונים, בעיקר אם אתם מתכננים לטרק. בעיירות הקטנות יש סופרים קטנים עם מגוון דל לעומת ההיצע אותו ניתן למצוא בסופרים של לובליאנה. רשת מומלצת לקניית חטיפים טבעונים היא dm הגרמנית. יש להם מדור טבעוני שלם. אני קניתי הרבה פירות יבשים בארץ והצטערתי שלא עשיתי את הקניות בבירה. המחירים שם זולים בהרבה בהשוואה לישראל. אפליקציית Happy Cow לגמרי הצילה אותי בטיול הזה ואני ממליצה בחום להיעזר בה.
חלוקת הזמן שלי
לובליאנה – 4 לילות, כולל טיול יום לאגם בלד ונקיק וינטר
אגם בוהין – 2 לילות בפוד וולגום
טרק שבעת האגמים – 2 ימים, לילה 1
אגם בוהין – לילה בעיירה בשם בוהינסקה ביסטריקה בגלל הקרבה לרכבת. משם המשכתי לבובץ
בובץ – שני לילות
פיראן – שני לילות
לובליאנה – לילה נוסף לפני הטיסה
רשימת טיפים כלליים
סים – מומלץ לקנות כרטיס סים בסלובניה. לפעמים יש צורך להתקשר לבעלי עסקים (למשל כאשר רוצים לוודא זמינות של מיטות בבקתות השונות בפארק הלאומי). אני קניתי כרטיס של חברת A1 במרכז העיר ליד הכנסייה הורודה. קישור למיקום החנות. הכרטיס עלה לי 8 אירו.
הגעה מ- ואל שדה התעופה -אני טסתי עם ישראייר והגעתי לשדה התעופה של לובליאנה בשעות הערב. אז לא ידעתי שיש 2 טרמינלים: ישן וחדש. עושה רושם שהטיסות של ישראייר מגיעות לטרמינל הישן. כשיצאתי מהמטוס, הטרמינל היה חשוך ושומם. כל החנויות היו סגורות, לא היו דוכני אוכל או נותני שירות. תכננתי לקחת שאטל להוסטל שלי, אבל החניון היה שומם וריק. בסופו של דבר נוסע שהיה איתי במטוס הקפיץ אותי להוסטל. כדי להגיע לטרמינל החדש (בו הכל פתוח) פשוט צריך לפנות שמאלה ביציאה מהטרמינל הישן וללכת כחמש דקות. שם גם ניתן למצוא את השאטלים שמגיעים למרכז העיר בעלות של 12-15 אירו.
החלפת כסף – אני ממליצה בחום להימנע ממצב בו אתם מנסים להחליף שקלים בעיר עצמה. בגלל שהגעתי לטרמינל הישן ולא ידעתי על הטרמינל החדש, חשבתי שכבר אחליף את השקלים באירו בעיר. אף אחד לא הסכים לקבל שקלים. בעיר אפשר להחליף רק אירו, דולר ואולי גם קונות (המטבע הקרואטי). גם אם השער פחות טוב, תחליפו את השקלים בשדה התעופה או אפילו בארץ.
קניית אוכל לפני יום ראשון – בימי ראשון הסופרים בסלובניה סגורים. כדי לא להתקע בלי אוכל לפני טרק או טיול יום, כדאי ללכת לסופר בשישי או בשבת.
מספר מילים בסלובנית לשבירת הקרח:
דובר טק (dober tek) – בתיאבון
דובר דם (dober dam) – יום טוב
חבלה (hvala) – תודה
נסודיינה (Nasviedenje) - להתראות
