עפתי לתרמילאים

גונדר- העיר הגדולה של צפון אתיופיה

תהילה ומוסא ממשיכים בדרכם. הפעם הם מגיעים לגונדר, אחת הערים הגדולות באתיופיה. בעיר הם נפגשים עם ידידים מקומיים ונחשפים למנהגים שלהם, וכן מבקרים באתרים השונים של העיר.
anna.skoblo
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: גונדר- העיר הגדולה של צפון אתיופיה
© רתם סוננברג

גונדר - הגעה, ומפגש עם מקומיים

11/8- 8/8: שוב קמים מוקדם כדי לתפוס את האוטובוס לגונדר, נסיעה קצרה של 5 שעות אבל האוטובוס היחיד יוצא בשעה 6 בבוקר (בעצם יש עוד אוטובוס אבל שעת היציאה שלו שנויה במחלוקת) אנחנו מצטופפים יחד שוב עם עשרות אנשים בכניסה לתחנה המרכזית ובנוהל הרגיל נפתחים השערים בשעה 6 והמוני אדם רצים לעבר האוטובוסים. עד שאנו מצליחים למצוא את האוטובוס לגונדר כבר עומדת שורה של 60 איש באוטובוס. לא ברור לנו איך ימצא מקום לכל האנשים האלה, אבל מתנחמים בעובדה שבידינו כרטיסים ובכך שויתרנו על שעות שינה כדי להגיע לאוטובוס. אנחנו לוקחים שלושה צעדים אחורה כשתרנגול המוחבא מתחת לנטלה (הלבוש העממי של נשות אתיופיה) של אחת מהנשים בתור, מחליט לעזור לבעליו לסלק את הדוחפים בתור בעזרת נפנוף מבהיל בכנפיים. אנחנו נקרעים מצחוק כשתיירת צרפתייה כמעט מתעלפת מבהלה כשכנפי התרנגול מלטפים אותה. כשהאוטובוס נפתח כולם רצים ודוחפים כדי להיכנס, אנחנו מבינים שלמרות שכבר רכשנו כרטיסים אם לא נצטרף לבלגן אנחנו עלולים לעמוד כל הדרך או גרוע מכך - להישאר מחוצה לו... אחד מהאנשים דוחף אותנו ומנסה בכוח לעלות לפנינו, הוא צועק לעברנו באנגלית: me first ". תהילה מייד עונה לו בחוצפה ישראלית: ? Why? because you know how to push. אנחנו לא מוותרים ועולים להתיישב באוטובוס במקום לא רע (נו בכל זאת שווה להיות ישראלי לפעמים...).

 הנסיעה עוברת מהר ובלי עצירות מיותרות וכעבור 5 שעות אנחנו מוצאים את עצמנו בגונדר. גונדר נחשבת אחת הערים הגדולות באתיופיה ובכל זאת יש בה אווירה של כפר מימי הביניים. במרכז העיר ניצבות הטירות העתיקות של גונדר ומסביבן חומה וגשרי אבן רבים. בעיר אין כבישים, רק סמטאות ושבילים שלאורכם הולכים אנשים בלבוש הלבן המסורתי. התחבורה העיקרית היא עגלות הרתומות לחמורים ומדי פעם מבחינים במכונית (בד"כ היא מונית). 2 ילדים מובילים אותנו למלון קטן ובו מטיילים רבים. בערב סנאית (זוכרים אותה מהכתבה הקודמת?) מגיעה לבקר אותנו במלון ואנחנו הולכים לשתות ביחד. אנחנו מבחינים בשני חברים שלה שיושבים בשולחן לידינו ומבינים ממנה שהם המלווים שלה והם מחכים לה עד שאנחנו נסיים לשבת, היא אפילו שולחת אחד מהם לקנות לנו נייר טואלט בפקודה קצרה והוא מיד רץ וחוזר עם הנייר כעבור שניות ספורות. אנחנו מבטיחים לבוא לבקר בביתה למחרת.

 ביום שישי אנחנו קמים מוקדם והולכים לשוק לקנות מתנה לאימא של סנאית ובורטוקאן. סיפרו לנו שהמנהג המקומי הוא להביא קפה, המכונה באמהרית: בונה, ונטלה - הצעיף הלבן שהנשים לובשות. השוק מצחין ומלא בשלוליות בוץ, רפש וגללים של חמורים. מכל עבר מקיפים אותנו קבצנים וילדים יחפים. אנחנו רואים מראות מזעזעים של אנשים נכים קטועי גפיים שזוחלים על הרצפה ומתחננים לעזרה. אנחנו קונים מהר 2 ק"ג קפה ונטאלה וממהרים להסתלק מהשוק המצחין והמזעזע. סנאית באה לאסוף אותנו מהמלון יחד עם אחיה ,יוהנס. בדרך לביתם אנחנו עוברים הרבה צריפים, פחונים ושבילים שמכוסים בבוץ.

יחסית לבתים בשכונה הבית גדול ויפה, אבל עדיין לא דומה לבתים המודרניים שאנחנו מכירים ... הסלון מקושט בעבודות יד צבעוניות שהאחיות הגדולות שמתגוררות בקנדה הכינו. הכסף שהאחיות שלהן שולחות עוזר להן לחיות בצורה טובה יותר ביחס לשכנים ויש להם אפילו משרתת. בורטוקאן וסנאית ממהרות להגיש לנו על שולחן בסלון הרבה צלחות עמוסות באוכל המסורתי. למזלנו הרב, סנאית זכרה שתהילה צמחונית וגם בגלל 16 ימי הצום הם לא הגישו לנו בשר. האוכל מורכב מעיסות ירקות בצבעים שונים ומרקמים שלא נראים לנו מגרים בכלל. לפני שהספקנו בכלל לחשוב נדחסו לפינו injera מגולגלת ועמוסה ב"עיסות" שונות. כדי לא להעליב אנחנו בולעים את האוכל ואף משמיעים קריאות התלהבות. לפי מה שהצלחנו להבין האתיופים נוהגים לנגב (בדוח לא בסיבוב....) את האינג`רה ולהגיש לפה של האורחים שלהם ואנחנו מבינים שאם נסרב זה יהיה מעשה פוגע. אנחנו משתדלים לאכול עוד אינג`רה די בכוח עם הרטבים שבשולחן (למרות שאת הרוטב הצהוב זוהר שנקרא פררר פררר אנחנו לא מעזים לנסות- יש גבול!!!). אנחנו מורידים את האוכל עם צ`יפס וקולה.

שתי האחיות החמודות מראות לנו תמונות מהחתונות של אחיותיה בארה"ב וקנדה ותמונות נוספות מהנישואים הפיקטיביים של בורטוקאן כדי לקבל גרין קארד. השאיפה העיקרית של הצעירים כאן, היא לעבור למדינות עשירות ומערביות כמו ארה"ב,לעבוד,לעשות הרבה כסף ולשפר את רמת החיים שלהם. הם מודעים לכך שרמת החיים שלהם כל כך שונה ונופלת בהרבה מרמת החיים במערב שנראה להם קסום מדי. בראשם הם מדמיינים ארמונות פאר ואסלות שירותים מצופות זהב, אין להם מושג כיצד מתנהגים במדינות המערב לעובדים זרים והם בטוחים שאמריקה היא מדינה שכולה טוב.

 סנאית מתלבשת במיוחד לכבודנו בלבוש המסורתי ועורכת לנו טקס קפה. הקפה מצוין. כולם מתלהבים כשגם תהילה לובשת את הלבוש המסורתי (בשביל התמונה). הרבה אנשים מסתובבים בבית ויש לנו הרגשה שכולם באו כדי להציץ בנו. הם כל כך נחמדים וכל כך שמחים שמגיעים לארצם תיירים שמתעניינים בתרבות שלהם ובמנהגים שלהם. ילד קטן מצחיק אותנו כשהוא מציץ דרך החלון עלינו ובורח כמו מטורף כל פעם שאנחנו מסתכלים לכיוונו. אימא שלהן ובורטוקאן מציעות לנו במתנה את הבגדים המרהיבים שלהם. כמובן שאנחנו מסרבים בנחמדות לזה וגם לשאר הדברים שהם מציעים להעניק לנו כמו תכשיטים,תקליטורים וכ"ו.

לתחילת הכתבה

טיולים בעיר גונדר

ביום שבת, כיאה ליום שבת אנחנו מתעוררים מאוחר וקובעים להיפגש עם סנאית אך בגלל קשיי תקשורת אנחנו מחכים לה בכיכר העיר ( הפיאצה ) בזמן שהיא מגיעה לחפש אותנו במלון. מתחיל לרדת גשם חזק ואנחנו חוזרים למלון ודוחים את ביקורינו בטירות גונדר העתיקות. אנחנו הולכים במקום זה לבקר בכנסייה עתיקה שנקראת: Debra Birham Selasie . הכנסייה מרשימה, בעיקר בגלל הציורים העתיקים שמקשטים את הקירות ואת התקרה. הנזיר שאחראי על הכנסייה מתלהב מכך שאנחנו מעיר הקודש ירושלים ומחליט להעניק לנו הנחה בדמי הכניסה לכנסייה. אנחנו חושבים לעצמנו שאתיופיה היא אולי המדינה היחידה בעולם,שלהיות ישראלי (ויהודי) מעניקה לך נקודות זכות. אנחנו משוחחים עמו על "המצב" והוא אינו מצליח להבין מדוע המוסלמים לא מבינים שב-holy bible כתוב שישראל ניתנה לעם ישראל וירושלים לעם הנבחר? הוא מברך אותנו ומספר לנו שאלוהים גילה לו שהוא ישמור עלינו ולכן אין לנו מה לדאוג!!! חלק גדול מאהבתם לישראל נובעת מהאמונה שלהם, אבל חלק גם נובע מחוסר האהבה שלהם למוסלמים בארצם. אנחנו נפרדים מהנזיר הנחמד לא לפני שהוא מנסה ברמזים עבים להשיג את אחד ממעילי הגשם שלנו.

אנחנו חוזרים למלון, בכל מקרה אי אפשר ללכת לשום מקום במבול שיורד בחוץ. לחדר שלנו נכנס בחור ישראלי ששומר על זהותו בסתר. הוא חוזר לישראל אחרי שנתיים בדרום אפריקה ועושה זאת בדרך מיוחדת במינה... הוא עושה מסע על האופנוע שלו מיוהנסבורג לישראל דרך סודן ומצרים. הוא משתמש בדרכון הדרום אפריקאי שלו. אנחנו מביעים דאגה לשלומו והוא מבטיח לכתוב לנו כשיגיע בשלום.

 בערב אנחנו קובעים עם בורטוקאן וסנאית. אנחנו רוצים פשוט ללכת לשבת לאכול והם מצדן מארגנות מיד שתי מכוניות של החברים / משרתים שלהם. אנחנו מגלים ששני הילדים מהמלון מצטרפים אלינו. אנחנו תוהים למה הם מתלווים אלינו ושואלים את סנאית לפשר העניין. מסתבר לנו שהם תכננו להזמין על חשבוננו ארוחה ועוד במלון גוהה המפואר!!! אנחנו מתרגזים עליהם ומבקשים מסנאית להסביר להם בעדינות שילכו ויעזבו אותנו בשקט. פתאום מתברר לנו שבמשך יומיים הם עוקבים אחרינו לכל מקום בתקווה שאולי אנחנו נחלק להם כסף....

 אנחנו יושבים לאכול ומדברים עם סנאית על ישראל ועל השוני בין ישראל לאתיופיה. היא מסבירה לנו למה כולם רוצים לנסוע לאמריקה ועל המנהגים שלהם ששונים כל כך משלנו. היא בתור בחורה צעירה לא יכולה לצאת עם בחור עד שתסיים את לימודיה וגם אז רק בתנאי שהמשפחה שלה תקבל אותו. היא בהלם מהעובדה שאצלנו הבנות כל כך עצמאיות ויכולות להחליט לעצמן מה לעשות ועם מי להיות..

ביום ראשון אנחנו מבקרים במתחם הטירות של גונדר. אתיופיה לא נכבשה בידי עם זר עד למלחמת העולם השנייה ולכן תרבותה השתמרה בצורה טובה כל כך. במהלך הסיור במתחם אנחנו מקבלים הצצה להיסטוריה המפוארת של שושלת המלוכה האתיופית שהחלה, לטענתם משלמה המלך ונמשכה אלפי שנים עד למלך האחרון היילה סלאסי. גונדר הפכה לבירתה של אתיופיה בתקופת המלוכה של המלך פסילידס (emperor Fasilidas) שמלך בין השנים 1632 - 1667. הוא בנה את הטירה הראשונה והמפוארת ביותר ואחריו נבנו טירות נוספות על ידי יורשיו. הטירה שבנה המלך פאסילידאס היתה סגורה לרגל שיפוצים ואנו התבוננו בה מבחוץ. טירות נוספות נבנו ע"י בניו ונכדיו של פאסילידאס. מרבית הטירות השתמרו בצורה טובה ושופצו לפני כמה שנים ע"י אונסק"ו. חלק מהטירות נפגעו בהפצצות האנגלים.

אחרי הביקור בטירות אנחנו הולכים לראות את הבריכה שבנה המלך פאסילידאס הנקראת  Fasilidas bath. הבריכה נבנתה כדי להטביל את כל בני עמו ולהחזירם לדת האורתודוקסית. הבריכה ריקה ממים כל ימות השנה ומתמלאת רק פעם בשנה בחג.

אחרי הביקור בבריכות נסענו למלון גוהה הנמצא על הר המשקיף על גונדר והסביבה. אנחנו יושבים להסתכל על הנוף ואחרי ארוחת צוהריים יורדים חזרה לגונדר ברגל כשגשם שוטף מלווה אותנו כל הדרך.

 בערב אנחנו נפרדים מסנאית ובורטוקאן ומבטיחים לשמור על קשר.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גונדר