תשעה ימים בפארק הלאומי יוטנהיימן, נורווגיה
הקדמה - טיפים חיוניים
כסף - קרונה נורווגית, 1₪ שווים 3 קרונות, נכון למועד הטיול. אין צורך במזומן. בכל מקום מקבלים אשראי. שווה לעשות כרטיס בינל ללא עמלות על מטבע זר טרם היציאה.
ציוד חובה (נוסף לביגוד הרגיל וטואלטיקה, ללנים בבקתות)- ביגוד סערה- מכנס וחולצה, מגבת, ליינר, כפפות עמידות במים, מקלות הליכה, כיסוי גשם לתיק נעליים גבוהות עמידות למים, ערכת עזרה ראשונה, כפכפים (אין צורך בסנדלים).
אין צורך במטען נייד- יש חיבור לחשמל בכל הבקתות. אין צורך במתאם, כמו השקעים בארץ. אני לא קניתי מפות, הסימון מאוד ברור ומובן ובכל בקתה יש מפות שאפשר לפתוח ולצלם לימים הבאים.
שפה - נורווגית, אבל מדברים אנגלית מעולה בכל מקום.
טיסות ונסיעות:
הזמנתי טיסה לאוסלו, עם קונקשן ארוך בוורשה. שמונה שעות בוורשה אפשרו לי לצאת לעיר (קו 175 מהשדה) ולהסתובב לא מעט. כהרגלי חרשתי את העיר ברגל. הורדתי אפליקציה לסיור עצמי ודקרתי נקודות מעניינות בעיר.
מוורשה טיסה של שעתיים וקצת הנחיתה באוסלו ב18.55. אין מה לדאוג לגבי השעות המאוחרות בקיץ כי השמש בשמיים כמעט עד 22.00.
מהשדה רכבת ל- Oslo S (כדאי לרכוש את הכרטיס של חברת Vy, פי 2 יותר זול) ולינה בחדר במרכז העיר בערך 800 מ' מהתחנה המרכזית. לא אתן את השם כי לא מומלץ בכלל.
יום למחרת, יציאה לכיוון תחנת האוטובוסים המרכזית (אותו מיקום שבו עוצרת הרכבת, מעבר לגשר הולכי רגל), יצאתי מוקדם כדי להספיק לעצור בסופר שראיתי בתחנת הרכבת , שנפתח מוקדם ולהצטייד במזון לימי הטרק). לקחתי את קו NW161 ל- Gjendesheim (מבטאים ינדסיים). נסיעה של 4.5 שעות בערך, עם עצירה בדרך. האוטובוסים מאוד מדויקים מבחינת שעת היציאה וההגעה לתחנות. אפשר להזמין באינטרנט מראש באתר של חברת Nor-Way אבל בפועל אין צורך, אפשר לשלם באשראי טרם העליה לאוטובוס.
יצאנו 8:30, הגענו סביב 13:15 עם עצירה של 10 דקות להתרעננות.
על האוטובוס שירותים ואפשרות לטעון את הנייד, אם כי כשניסיתי הכבל היחיד שהיה לי התקלקל אז הייתי צריכה לצאת חזרה מינדסיים לכיוון העיירה הקרובה Beitostolen , נסיעה של 40 דקות, רק כדי למצוא סופר שיש בו מטען (SPAR), ניצלתי את ההזדמנות להצטייד בעוד קצת נשנושים ולקחתי טרמפים חזרה לינדסיים.
הבקתה על גדת האגם היא בקתת DNT, כמו קק"ל של הנורווגים. מומלץ לעשות חברות בDNT , תקפה לשנה, זה מקנה הנחות בבקתות שלהם, הפרושות בכל נורווגיה. אם אתם ישנים ביותר משתי בקתות, כבר עקפתם את עלות החברות, ככה שיצא לי ממש משתלם. מה גם שחברי DNT תמיד ימצאו מקום לישון בו בבקתות גם אם לא הזמינו מראש וגם אם המקום מלא, זו התחייבות שלהם.
עשיתי טעות והזמנתי מקום בשלושת הבקתות הראשונות מראש מה שלא אפשר לי גמישות מבחינת תאריך ההתחלה או המסלול, וזה חשוב כי מזג האוויר מאוד לא צפוי ודברים עשויים להשתנות.
אתחיל ואציין שהארוחות בבקתות האלה פ-נ-ו-מ-נ-ל-י-ו-ת. החל מהכמות המטורפת של אוכל שנותנים, כל ארוחה היא שלוש מנות, הן בגיוןן של האוכל, לא אכלתי את אותה ארוחה פעמיים! והן באיכות וטריות הרכיבים. תענוג ולגמרי שווה את המחיר. ארוחת הערב בינדסיים היא אירוע חברתי אז פוגשים אנשים חדשים. בלילה הראשון שלי שם ישנתי בdorms והיה שקט באופן מפתיע
ההליכה לאורך כל הטרק אינה מאתגרת מבחינה פיזית, אין הרבה ימים של עליה ארוכה, אך ההליכה מאתגרת מבחינה טכנית- הרבה מקטעי אבנים חלקות שמנסים לדלג עליהם כדי לא להיכנס בחוץ או לזרמי נחלים, הרבה מקטעים של בולגרים (אבנים גדולות) שצריך לחצות - שיווי משקל צריך להיות טוב והמקטעים האלה יכולים להאט משמעותית את קצב ההתקדמות. יש קטעים שבהם לא זזים יותר מ2-3 קמ"ש, לקחת בחשבון. אני תמיד הייתי על הסף המהיר של הזמן המתואר לסיומו של יום, אבל תמיד הלכתי ללא עצירות (מז"א לא ממש אפשר עצירות) וחלק מהקטעים בירידה פשוט רצתי.
יום 1 - טיול יומי בסביבת ינדסיים. כאמור, הזמנתי מקום בבקתות מראש ולכן לא יכולתי להתחיל את הטרק ביום הזה אז חיפשתי באפליקציית Komoot מסלול מעגלי ומצאתי אחד של 13.5 קמ - Bessa Waterfall loop. היה נחמד ביותר, היה יכול להיות יותר נחמד אם הייתה ראות. המון עננים ובגובה לא ראיתי כמעט כלום. מעט גשם לקראת סוף המסלול. קינחתי את היום במעבר בין הסאונה של הבקתה (ממוקמת מחוץ לבקתה מותנית בתשלום נוסף) לבין כניסה למים הקפואים של האגם.
לובי הישיבה בבקתה מרווח נוח עם אח פעילה בפינת החדר נוף פנורמי לאגם
יום 2- ינדסיין לגליטרהיים (Glitterheim), אורכו 22 ק"מ, נכתב שלוקח 9.5 שעות. לי לקח 7.5 שעות, עם עצירה אחת של 10 דקות. יותר ריאלי לדעתי אם אתם בכושר טוב, היו מהירים ממני על המסלול. בגליטרהיים אין קליטה סלולרית, קחו בחשבון. ארוחת ערב נחמדה, הבקתה לא גדולה כמו ינדסיים אבל הבעלים נחמדים.
יום 3 - ביום הזה הייתי אמורה לטפס את הגליטרטינדן, ההר השני הכי גבוה בנורווגיה אבל גשמים חזקים לאורך כל היום צופי לספות שלגים בפסגה מנעו ממני, אז עשיתי שוב סיבוב יומי (רואים למה לא כדאי להזמין מקום מראש? הייתי יכולה להמשיך הלאה במקום להיתקע שם עוד לילה) מיותר לחלוטין ערב מזג האוויר, גשם כבד רוחות משך 4 שעות. חזרה לבקתה.
יום 4- גליטרהיים לספיטרסטולן (Spiterstulen). גם פה, הייתה אפשרות לעלות את הגליטרטינדן בדרך אבל שוב מז"א לא התאים לעליה. רוחות של כמעט 40 קמ"ש בפסגה הפכו את זה לבלתי אפשרי, אז לקחתי את הנתיב שעוקף את הפסגה, יפיפה גם הוא ולא חסר בנופים. עוברים בדרך אגמים וחלקים מושלגים ולאחר חציית "מדבר האבנים" שלאחר הטיפוס בחצי הראשון של היום, נחשף העמק ובו הבקתה הבאה. הבקתה בספיטרסטולן אינה חלק מרשת הdnt והמחירים בה גבוהים יותר. הזמנתי שם 2 לילות כיוון שתכננתי לטפס את הגלדהופיגן למחרת, ההר הגבוה ביותר בנורווגיה. הפעם שיחק לי המזל עם מז"א סביר, ללא גשם.
בספיטרסטולן פגשתי כמה מטיילות שחשבתי לאכול איתן בינדסיים, כאלה שעושות את אותו הטרק בכיוון הנגדי, עם כיוון השעון. נשארנו לפטפט גם אחרי הארוחה.
יום 5 - הטיפוס על הגלדהופיגן, טיפוס קשוח, עליה שלא נגמרת, אבל כמות המטיילים שעושה אותו על בסיס יומיומי מדהימה. דורש כושר גופני טוב וגם יכולות מנטליות. באינטרנט כתוב שאין צורך בקרמפונים (תופסני שלג לנעליים) אבל לדעתי ועוד איך יש צורך, כדי להרגיש בטוחים יותר ולהיות מסוגלים לטפס לפסגה השניה והשלישית ללא סיכונים. לי לקח 4 שעות טיפוס לפסגה הראשונה. השעה האחרונה (לפחות) כולה הליכה בשלג. ממש חשוב להסתכל ולעקוב אחרי עקבות של אחרים כדי לא לשקוע בשלג ולא לאבד כיוון כי לא תמיד הסימונים נראים לעין בקלות. כדאי להתחיל עם כמה שפחות שכבות ולהוסיף רק עם ההגעה לגובה רב, כשאתם באזור המושלג. יש לא מעט מטיילים שהתחילו עם כל השכבות, הזיעו מאוד וקפאו עם ההגעה לגובה ונאלצו להסתובב.
אני הגעתי לפסגה הראשונה, לאחריה כבר היה המון קרח, המסלול היה מאוד צר ואחרי ששני המטיילים שלפני כמעט עפו מהמסלול, החלטתי להסתובב. הירידה לקחה שעתיים והיא דיי קלילה.
יום 6 - ספיטרסטולן לליירבסבו (Leirvassbu ), יום קליל מישורי ברובו, הליכה בעמק ומפגש אגמים ונחלים רבים. ירד עלי גשם לאורך כל היום (למרות שהתחזית אמרה שלא יירד גשם כלל...מסקנה - לא לסמוך על התחזית שלהם, לצפות לגשם, תמיד). הגעתי לבקתה שלא ספק הייתה הכי מסבירת פנים ומגניבה עד כה, למרות שגם את ינדסיים אהבתי. לקחתי חדר פרטי ולאחר כביסה ומקלחת התיישבתי באזור הבר. הם מגישים שוקו חם עם קצפת וכל מיני מאפים שהם עושים במקום, יש מוזיקה טובה ונוף על האגם. בחוץ ירד גשם אז נשארתי בפנים.
ארוחת ערב הייתה מושקעת ביותר וכך גם ארוחת הבוקר שלמחרת, ללא ספק הארוחה הכי טובה שאכלתי על המסלול עד כה
יום 7- ליירבסבו לינדבו (Gjendebu) - המסלול 19 ק"מ, עליה של פחות מ200 מ' וירידה של בערך 600 מ'. נופים של עמקים, הרים מושלגים, מאגם לאגם. לקח לי בדיוק 6 שעות, עם התרסקות לתוך הנהר באחת החציות שבמזל הסתיימה בקצת רטיבות וחתך ביד ולא יותר, אם אתם רואים שהנהר רחב והדרך לחצייה לא בטוחה, עדיף פשוט לחצות בתוכו ולא לקפץ מאבן לאגן בניסיון להישאר יבשים, סביר להניח שבכל מקרה לא תישארו יבשים עד לסוף היום. מזג אוויר מעונן וקצת גשום נפתח ליום בהיר בדיוק עם ההגעה ליעד. לאחר ⅔ מהמסלול נפתח נוף מהגבעה לעמק יפיפה, הרים משני הצדדים עם נחל שזורים לכל אורך העמק ומפלים שממלאים אותו לאורך ההרים. הירידה לבקתה בשביל צר שבשלב כלשהו נכנס לתוך היער. גם פה אין קליטה סלולרית, הבקתה יושבת על גדת אגם הינדה, אותו אגם שממנו התחלתי.
יום 8 - ינדבו לממרובו (Memurubu) - סה״כ 10 ק"מ. בהחלט היום הכי יפה בטיול. שיחק לי מזג האוויר והשמיים היו כמעט כחולים לגמרי רוב היום. מתחילים בדרך מיוערת ביציאה מהבקתה, לאחר כ20 דק פלוס מינוס, עליה תלולה על צלע ההר. המסלול שורף את הרגליים ובמקטעים ממנו יש צורך להשתמש בשלשלאות הקבועות על סלע ההר בשל השיפוע. בארץ היו שמים רשת או גדר, אבל פה בנורווגיה האחריות על המטייל, המון פוקוס נדרש למקטע הזה אבל הנוף בסיום העליה בהחלט שווה את זה. טיילתי היום עם משפחה נורווגית שעשתה בעבר חלקים מהמסלול, ביניהם את הבסגן המפורסם שצפוי לי למחרת, ואמרה ללא שמץ של ספק שחלק של היום יפה יותר ומתגמל יותר. הרכס שעברנו בפסגה היה יפיפה והנוף שנפתח לאדם הינדה פשוט עוצר נשימה. הירידה תלולה כמעט כמו העליה ובסופה מחכה הבקתה הפרטית בממרובו בה נשארתי. עקב התאריך היא הייתה כמעט ריקה, כל הנורווגים שמטיילים פה חוזרים לעבוד למחרת.
יום 9- ממרובו לינדסיים דרך טיפוס הבסגן. כדי להימנע מהמולה לאורך המסלול החלטתי לצאת ב7:30, כחצי שעה לפני הגעת הסירה הראשונה מינדסיים, שתביא איתה לא מעט מטיילים. הטיפוס בתחילתו קצת מייגע אבל ברגע שמסיימים את העליה על הרכב, הנוף שנפתח פשוט משגע. שיחק לי המזל עם יום שמשי ברובו וממש מעט גשם. כמעט בכל נקודה על הרכס שווה ויפה לעצור ולהתבונן. ייחוד הנוף ביום הזה - האגמים הרבים נשקפים מכל עבר, בגבהים שונים, למרגלות ההרים המושלגים. לאחר הירידה לאוכף מצפה העליה התלולה יותר שדורשת הישענות על ההר השימוש בידיים, מומלץ לא להסתכל למטה (למי שיש חשש מגבהים). החלק השני של הטיפוס תלול אך קצר (היום של אתמול תלול וקשוח יותר לדעתי). סיימתי את הטיפוס+ המישור שאחריו ב-4 שעות ועוד שעה וחצי לירידה חזרה לינדסיים.
חייבת לציין, הרבה מטיילים מסביבי ישנו באוהלים בחלק מהטרק, אבל לדעתי, אין כמו לסיים יום בישיבה החמימה בלובי מול האח, עם כוס בירה או שוקו חם עם קצפת, אחרי מקלחת וכביסה למחרת. משדרג את החוויה ומקל מאוד על המשקל שתסחבו.
סהכ נופים מהממים, דרמטיים וחוויה חברתית אדירה בבקתות. ממליצה בכל לשון
מוזמנים לשלוח לי אי
מייל לשאלות נוספות, אשמח לעזור:
