טיול בין הסגרים ביוון

הקדמה וטיפים

אין ספק שהקורונה שינתה לנו תכניות תרתי משמע. הרעיון לטייל בצפון יוון נולד לפני שנתיים ורקם עור וגידים לפני שנה, אבל לקורונה תכניות משלה והסגרים מנעו מאתנו לצאת מהארץ. לקראת האביב כבר נראו ניצנים של טיסות ליוון, אבל בין פסח לקיץ בוטלו עוד 3 טיסות. בסוף החלטנו לטוס עם חברת ריינאייר וגם כאן נאלצנו לשנות תכניות, אבל לשם שינוי הפעם, לטובה.

יוון זו ההיסטוריה של תרבויות שצמחו וקמלו לחופי הים האגאי כבר לפני 4,000 שנה. יוון העתיקה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב  ממנה יצאו כובשים אדירים כאלכסנדר מוקדון, הפילוסופים הראשונים ואגדות אודות אלים אדירים. יוון שוכנת בדרום חבל הבלקן באזור דרום מזרח אירופה לחופי הים התיכון.

הקיץ ביוון חם מאוד. מצד אחד, הימים יפים וארוכים ואפשר לטייל עד מאוחר, מצד שני, החום מגביל לעיתים טיולים ארוכים בטבע. יש לקחת זאת בחשבון בתכנון הטיול. 

היוונים הם אנשים חמים ומכניסי אורחים נפלאים. בתקופה בה טיילנו יוון כבר הייתה מדינה ירוקה, הוסרו כמעט כל המגבלות ועדיין, הם שמרו על הכללים באופן כמעט מושלם, כמו שמירת מרחק בתורים, עטית מסכה במקומות סגורים מבלי הצורך להעיר להם. הרגשנו מאוד בטוחים. 

טיפ חשוב עליו המלצתי כבר בעבר, להשקיע בתכנון הטיול מראש. אני עדיין משתמש בתוכנת ניווט של maps.me, למדתי את השיגעונות שלה ואיך לנצל את היתרונות שלה. היא פועלת כתוכנת GPS רגילה ללא צורך באינטרנט ולא נתקלתי בבעיות קליטה אפילו בחורים הכי נידחים.

כבישים ונהיגה.

ההתרשמות שלי שהנהגים היוונים לא אוהבים לתת זכות קדימה, אבל, גם לא לוקחים אותה בכוח. הם מחכים עד שהכביש יהיה פנוי ואפשר לנסוע ולהשתלב בתנועה. לא שמענו כלל צפצופים (עד שהגענו לאתונה). גם אם מישהו עוצר באמצע הכביש להעלות או להוריד נוסעים, כולם מחכים בסבלנות.

לעומת זאת, אין הרבה "אהבה" בין הולכי רגל לנהגים, כמעט תמיד ראיתי הולכי רגל ממתינים בסבלנות לפני מעבר הכביש ובטח לא מתפרצים למעברי החצייה.

מצלמות מהירות קיימות בכבשים מהירים אבל לא נתקלנו בהם באוטוסטרדות עצמן. לפני כל מצלמת מהירות יש שני שלטים המתריעים עליה. לעומת זאת, ראינו כמה פעמים שוטרים עם גלאי מהירות בכבישים הבינעירוניים.

בכל יוון (למדתי זאת בכרתים) נהוג לרדת לשוליים או סמוך אליהם ע"מ לתת לרכב לעקוף אותך. הם לא יהבהבו לך עם האורות, אלא פשוט ייצמדו מאחור ויחכו שתזוזו. בחלק מהמקרים העקיפה מתבצעת תוך מעבר על שני פסי הפרדה רצופים, כנראה שזה מקובל אצלם (לא יודע אם חוקי, אבל כמו שאומרים, ברומא נהג כרומאי...).

ראינו גם הרבה פניות שמאלה תוך חציית אותם שני פסי הפרדה.

הכי מפחידים הם נהגי האופנועים שרבים מהם רוכבים ללא קסדות !!!

בצמתים אין רמזורים בצד המרוחק של הצומת, ולכן מומלץ לעצור קצת לפני הרמזור אחרת לא רואים מתי הוא מתחלף.

תחנות דלק הכי זולות נמצאות בערים הגדולות עצמן. בכפרים הנדחים ובאוטוסטרדות המחירים גבוהים ב 10-15%.

בכבישי האגרה יש כל כעשרה ק"מ לערך, מפרץ חניה עם שירותים נקיים ומסודרים, לפחות יש תמורה לתשלום אגרת הדרך.

סה"כ מצב הכבישים ביוון (למעט באזור צומרקה) ממש טוב ונהנינו מהנהיגה. סעו בזהירות. 

מסלול הטיול שלנו כלל את האזורים הבאים:

כף סוניון – הקצה הדרום מזרחי של אתונה.

חצי האי פיליון.

המנזרים המיוחדים במטאורה.

מחוז אפירוס הכולל בתוכו את חבל זגוריה וצומרקה  

לסיום ביקור באתונה.

אזור אתיקה (כף סוניון) – דרום אתונה

כתוצאה משינוי הטיסה כאמור, החלטנו להקדים את הטיול והזמנו טיסת לילה מאוחרת ומקום לינה באחת הדירות באזור, 10 דקות נסיעה משדה התעופה. למעוניינים להלן הפרטים:

Luxury home.

כתובת: Ippokratous 145, Spata 190 04, Greece

טלפון: +30 698 900 3519

בעלת הדירה – מרינה. בחורה נמרצת ויסודית. דאגה לנו להסעה מאוחר בלילה (חינם), המקום מאוד נוח, נקי, נעים ומומלץ בחום.

בבוקר ביקשנו ממרינה הסעה (בתשלום) למשרדים של חברת השכרת הרכב הנמצאים כמה ק"מ מהטרמינל. לשמחתנו שודרגנו לפיז'ו SUV, רכב קלאסי לנסיעות ארוכות בכבישים בינעירוניים ובעליות המפותלות באזור הצפון.

אחרי שקיבלנו את הרכב נסענו דרום מזרחה לטייל באזור כף סוניון (Cape Sounion) שהוא חצי אי המצוי בקצה הדרומי של אתיקה Attica (אתונה הישנה). זוהי נקודה אסטרטגית משמעותית, ממנה שלטה מדינת העיר אתונה במעברים לים האגאי ולפיראוס, בה נמצא הנמל המרכזי. בחצי האי הזה קיימים מספר מכרות הכסף העשירים בזכותם הגיעה אתונה להיות מעצמה מובילה במאה החמישית לפני הספירה.

נסענו בכביש 89 דרך העיר Lavrion הנמצאת בקצה של חצי האי והגענו לאתר הארכאולוגי Archaeological Site of Sounion שליד הכפר Sounion, בו נמצאים כמה שרידים כשהבולט והמפורסם בהם הוא מקדש פוסידון Temple of Poseidon, העומד על צוק בקצהו של חצי האי, כ-40 ק"מ, כ-45 דקות.

פתוח: משעה 09:30 עד השקיעה.

מחיר כניסה: €10

באזור נמצאו גם שרידים נוספים. בסביבת המצודה, היה ישוב שממוקם מעל הנמל ובית קברות מהתקופה הקדומה, כמו כן, נמצאו שרידים באזור המעידים גם על יישוב פרהיסטורי וקברים מתקופת הברונזה הקדומה (3 מיליון שנה לפני הספירה).

חזרנו לכביש הראשי (91) ופנינו מערבה לכיוון חוף Paralia Souniou, בטברנות על החוף יש תצפית על המפרץ עם המקדש ברקע. בהמשך הדרך מערבה, יש עוד כמה מקומות תצפית על המפרץ עם היאכטות והמקדש נראה ברקע מרחוק.

מכאן המשכנו בנסיעה צפון מערבה לאורך כביש 91 לכיוון העיירה ווליגמני Vouliagmeni. מדובר על נסיעה של כ-45 ק"מ שלוקחת כשעה, אבל בפועל לקח לנו הרבה יותר עקב מספר עצירות לתצפיות על חופים ומפרצים, כשהיפים ביותר נמצאים אחרי החוף הרחב של Varkiza לכיוון מערב (כקילומטר לפני ווליגמני).

בשעות הצהריים המאוחרות הגענו לאתר הנופש ווליגמני Vouliagmeni הנמצא בעיירת חוף יוקרתית באותו שם. מדובר על אגם שנוצר לפני כ -2,000 שנה בעקבות התמוטטות של מערה גדולה ברעידת אדמה. ניתן להבחין בקווי המתאר של גג המערה שהתמוטטה.

 לאגם תנאים סביבתיים ייחודיים: מצד אחד, הוא ניזון ממי ים חמים דרך תעלה תת קרקעית ומצד שני  ממעיין מים מתוקים אשר מפחיתים את רמת המליחות במים. בגלל טמפרטורת המים החמים הקבועה והתוכן העשיר שלה במימן גופרתי ומינרלים בריאותיים, האגם מתפקד כאתר ספא מאז סוף המאה ה -19. טמפרטורת המים לעולם לא תרד מתחת ל -18 מעלות (בדרך כלל נעה בין 21-24 מעלות). לכל חובבי "עיסוי דגים" בכפות הרגלים, מובטח טיפול חינם...

האגם ממשיך עמוק בתוך ההר במערה תת מימית שמעולם לא נחקרה במלואה, כיוון שסיומה נראה בלתי אפשרי אפילו על ידי שימוש בסונאר. מספר משלחות צללו מתחת למים על מנת לפענח את גודל המערה, וכמה צוללים אף טבעו.

בילינו באגם כמה שעות. בהחלט מקום מומלץ לבילוי של יום שלם למטיילים באזור אתונה. יש כאן את כל הציוד הנדרש להנאה מושלמת, שרותי הצלה ורפואה, שמשיות ומיטות שיזוף, מלתחות ותאי הלבשה, לוקרים ומסעדה טובה עם רמת מחירים גבוהה (הכי יקרה שנתקלנו ביוון).

האתר פתוח כל יום בין השעות 07:00 עד 20:00

מחיר הכניסה: 16 יורו (שבת וראשון 18 יורו).

אתר: http://www.vouliagmenilake.gr/.

 בסיום הבילוי במקום, המשכנו בנסיעה צפון מערבה בכביש 91 לאורך החוף כ-22 ק"מ, כ-30 דקות לעבר פיראוס.

לנו במלון Carol Hotel, מלון נחמד ולא יקר ושירות נהדר.

כתובת: Diovounioti 31, Pireas, Greece

טלפון: +30 21 0413 2151

 פיראוס (Pireaus) נמצאת כ-10 ק"מ וכרבע שעה נסיעה מדרום-מערב לאתונה וכאן נמצא הנמל המרכזי של יוון. מרבית ההפלגות לאיים יוצאות מהרציפים כאן.

לאחר ההתמקמות במלון ומנוחה טובה, יצאנו לאזור הבילוי של פיראוס הנמצא בעיקר באזור שתי המרינות וחוף הים ביניהם. עשר דקות ברגל מהמלון הגענו למרינת Mikrolimano שלדעתנו מוצלחת יותר. המשכנו לאורך החוף למרינת Pasalimani  שהיא גדולה יותר אבל פחות נעימה. חזרנו למרינה הקטנה וסיימנו את הלילה באחת הטברנות במרינה. חייבים לציין שמרבית המלצרים והמארחים חבשו מסכות גם בשטחים הפתוחים.

נסיעה צפונה

בבוקר, לפני התחלת המסע צפונה נסענו דרך סמטאות העיר הצרות של שכונת קסטלה (Kastella) הבנויה על גבעה לעבר כנסיית Ekklisia Profitis Ilias, שיושבת במקום הגבוה של פיראוס. האמת שציפינו לתצפית יפה יותר על העיר והנמל ברקע אבל מכל המקומות באזור לא מצאנו נקודה שיכולנו לומר "וואו".

חזרנו לרכב והתחלנו את הנסיעה צפונה לכיוון מחוז תסאליה (Thessalia) בצפון יוון, כשהיעד הראשון הוא חצי האי פליון (Pelion) כארבע שעות נסיעה. עלינו במחלף הראשון בפיראוס על דרך האגרה המהירה A1/ E75 (האוטוסטרדה בין אתונה לסלוניקי). בחלק זה לנעזרים בשילוט המצוין, יש לנסוע לכיוון Lamia. קטע הנסיעה הראשון שעובר במערב אתונה הוא רחב, שלושה נתיבי נסיעה ועמדת התשלום הראשונה והגדולה בכביש זה נמצאת כארבעים ק"מ מפיראוס באזור העיירה המפורסמת מרתון. היו כאן כתריסר עמדות תשלום ועדיין היה תור גדול מכוון שרוב הנהגים כמונו שילמו במחסום ולא באופן אוטומטי.

בהמשך הדרך התנועה כבר התדלדלה והכביש היה עם שני נתיבים לכל כיוון. סה"כ עברנו 7 עמדות תשלום וסך הנסיעה עלתה קרוב לעשרים יורו. מחיר נסבל לנסיעה ארוכה ומהירה.        

על מנת להוסיף קצת עניין בדרך הארוכה, שמנו כמטרה את עיירת החוף היפה קמנה וורלה Kamena Vurla. למרות שעיירה זו ידועה כתחנת מנוחה לנוסעים מאתונה צפונה, לא עצרנו בה אלא המשכנו עוד כעשרים ק"מ צפונה לביקור בשני אתרים מעניינים. כ-200 ק"מ, כשעתיים נסיעה מפיראוס.

באתר הראשון הנמצא בכביש פנימי המקביל לכביש המהיר ניצבת האנדרטה לגיבור היווני ליאונידס Memorial of Leonidas and 300 Spartans מלך ספרטה לזכר הקרב שנערך בבמצרי תרמופיליי.

מי שראה את הסרט 300 ייזכר מיד בקרב תרמופילאי Thermopylae המפורסם שנערך במצר באותו שם בשנת 480 לפנה"ס בין ליאונידס מלך ספרטה ו-300 מחייליו לבין עשרות אלפי החיילים הפרסים בראשם עמד חשיארש הראשון שליט פרס העתיקה. במקום מצאנו מדריכה מקומית ששמחה לענות ולהסביר למתעניינים.

כחמש דקות נסיעה מהאנדרטה מצוי מפל קטן ובריכה קטנה של מי גופרית חמים מאד (Λουτρά Θερμοπυλών Καταράκτης ). לפי מה שקראנו, הכניסה למקום הייתה צריכה להיות חופשית אך במקום דרשו מהמתרחצים תשלום סמלי של 3 יורו. יש לקחת בחשבון שלא מומלץ לשהות במים החמים יותר מעשר – חמש עשרה דקות.

לאחר הביקור ומנוחה קצרה באזור, המשכנו בנסיעה בכביש האגרה המהיר  E75 לכיוון וולוס Volos (Βόλος) כ-155 ק"מ, כשעה וחצי נסיעה. הגענו לוולוס בשעות הצהרים והחלטנו לעקוף אותה בנסיעה דרומה לאורך רצועת החוף של מפרץ פגאסטיקוס Pagasitikos בין כפרי הדייגים המקסימים אשר לחופם טברנות יפות ממש על החופים. המשכנו דרומה בכביש 34 דרומה לעבר הכפר Afissos עוד כ-27 ק"מ, כ-40 דקות נסיעה.

כשלושה ק"מ לפני אפיסוס מצפון נמצא חוף נהדר בשם Paradisos אליו נסענו ישירות. יש כניסה לחוף עם הרכב, דרך פניה מהכביש הראשי. יתרון עצום שאפשר לנסוע עם הרכב ולאורך כמעט כל החוף, ולהחנות כמה מטרים מהמים.

אחרי טבילה במים הנהדרים המשכנו לכפר אפיסוס עצמו. חנינו במרכז הכפר קרוב לחוף ואחרי ארוחה טובה וזולה באחת הטברנות בעיר, טיילנו בסמטאות היפות של הכפר.

חזרנו צפונה לשני לילות במלון Aegli Hotel Volos הנמצא במרכז העיר וולוס, קרוב למרינה בקצה הטיילת היפה של העיר.

כתובת: Argonafton 24, Volos, Greece

טלפון: +30 2421 024471

יש למלון הסדר חניה עם החניון של הנמל שנמצא ממול (8 יורו ליום).

העיר וולוס היא העיר הגדולה בחצי האי (השישית בגודלה ביוון) ונמצאת בחלקו הצפוני ואפשר לראות בה כשער הכניסה למבקרים בכפרים ההרריים היפים של חצי האי פיליון. היתרון ללון כאן עקב האופציות הרבות לבילויים בערב כמו הטברנות הרבות לאורך הטיילת בה נמצא המלון. 

העיר מוזכרת במיתולוגיה היוונית כמקום ממנו יצא יאסון Iasonos עם הצוות שלו לחפש את גיזת הזהב על גבי ספינתו ה-ארגו (Argonauts). ניתן לראות אנדרטת ברונזה של הספינה בטיילת היפה של העיר וולוס. הספינה היא סמלה הרשמי של העיר.

למרות גודלה של העיר, האזור המעניין הוא הטיילת היפה המלאה יאכטות לכל אורכה עד הכנסייה שבקצה הדרומי, גם בשעות הערב, כשהטברנות מתמלאות סועדים.
וולוס שבשלב כלשהו נחרבה ברעידת אדמה, נבנתה ברובה מחדש בצורת שתי וערב, בפינההצפונית של הגינה הגדולה במרכז העיר נמצאת אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה.

חצי האי פיליון

היום הזה הוקדש לטיול בחצי האי פיליון (Pelion) שנקרא ביוונית Pilio. לא ביקרנו בכל המקומות כי יש לזכור שהאזור הוא הררי והכבישים צרים ומפותלים ולכן, גם מרחקים קצרים אורכים זמן נסיעה רב.

יצאנו מהמלון ושוב נסענו דרומה בכביש 34. מעט לפני הכפר Koropi פנינו צפונה והתחלנו לטפס בכביש המתפתל בין מטעי עצי הזיתים לכיוון הכפר מילייס Milies. לא נכנסנו לכפר אלא המשכנו לטפס עם הכביש עד החיבור מחדש עם כביש 34 (הכביש עושה סיבוב בדרום חצי האי) הממשיך להתפתל צפונה בתוך יערות מגוונים. בדרך עצרנו בכמה מקומות לתצפיות על המפרצים היפים בצד המזרחי של חצי האי. המשכנו צפונה עד הכפר צאגאראדה Tsagarada המפורסםבעיקר הודות לעץ דולב ענקי שנמצא ליד כנסיית Agia Paraskevi. מדובר בעץ הדולב העתיק והגדול באירופה וגילו מוערך כ-1,500 שנה. העץ ממש ענק ומשמש כמגרש משחקים לילדים המקומיים. למרות שמדובר על נסיעה של כ-50 ק"מ, הדרך ארכה לנו יותר משעתיים.

אחרי ביקור בפלא הענק הזה, נסענו כרבע שעה לעבר חוף מילופוטאמוס (Mylopotamos Beach), אחד מחופי טורקיז היפיפיים לא רק באזור אלא ביוון כולה, ולא לחינם הוא ידוע כאחד החופים המפורסמים ביותר של יוון. כל מה שנאמר או נכתב עליו – נכון. בתקופת הקיץ קשה למצוא חניה ואנשים מתחילים לחנות בכל מקום שמתפנה לאורך הכביש המוביל לחוף. בסוף הדרך ישנה מסעדה וחלק ממקומות הישיבה צופים על האזור מגבוה.

אפשר לרדת לחוף בדרך המסודרת בשביל שיוצא ליד החניה, או בדרך המעניינת יותר היוצאת מהשביל שעובר ליד המסעדה וכולל כמה תצפיות יפות. החוף עצמו מופרד לשני חלקים ע"י סלע מרשים שמאפשר לעבור דרכו בין חלקי החוף. מי הטורקיז צלולים להפליא ואין כמו טבילה במים הצוננים ביום חם.

אתר חובה בביקור בחצי האי פיליון.

כחמישה ק"מ צפונית לחוף מילופוטאמוס נמצא עוד חוף יפה בשם Paralia Fakistra. מדובר על חוף קטן הנמצא בתוך מפרץ יפה סגור משלושה צדדים ע"י הרים מיוערים. נדרשת ירידה ארוכה לחוף.

 המשכנו לתחנה הבאה, כפר הדייגים המפורסם דאמוחארי (Damuchari) Παραλία Νταμούχαρη.הדרך המפותלת לאורך 13 ק"מ ארכה לנו כ-40 דקות.מצאנו חניה כמו אורחים נוספים בשדות בין העצים בסוף הכביש לכפר ליד החניה הקטנה.

ירדנו רגלית כעשר דקות לחוף הקסום של הכפר שעיקר פרסומו נובע שכאן צולמה סצנת הפתיחה של הסרט החביב מאמא - מיה.

טיילנו קצת בסמטאות הכפר הקטן בין חנויות המזכרות ונשארנו לארוחת צהרים באחת המסעדות הצופות על המפרץ.

 סיימנו את הביקור בחלק המזרחי של חצי האי ונסענו מערבה חזרה לכיוון וולוס. הדרך מפותלת ומטפסת בהרים. אחרי 25 ק"מ וכ-45 דקות עצרנו לקפה בבית קפה מוזר בכפר Chania. עיקר העניין בכפר הקטן מתרכז הרחוב הראשי.

המשכנו מערבה בכביש A34 לעבר פורטריה Portaria, כשעה נסיעה מהחוף, כ-40 ק"מ. הכפר פורטריה הרבה יותר מעניין. חנינו בחניון הגדול במרכז הכפר וטיילנו בין הדוכנים, המסעדות וחנויות המזכרות. כ-400 מטר צפונה ממרכז פורטריה יש רחבה מרוצפת בצד ימין של הכביש עם בית קפה נחמד. בקצה הרחבה, יש שער אבן ממנו יוצא שביל Centaurs' path לאורך פלג המים הזורם שם בין העצים.

מפורטריה אפשר להמשיך בכביש A34 ישירות לוולוס. בחרנו להמשיך צפונה כמה דקות לכיוון הכפר ההררי מקריניצה  Makrinitsa,ממנו אפשר להשקיף על וולוס ומפרץ פאגאסטיקוס.

מכאן המשכנו עוד כ-10 ק"מ שלקחו כחצי שעה עד לחניה מול המלון.

סיימנו את היום באחת הטברנות לאורך הטיילת.

אזור מטאורה

סיימנו את ביקורנו בחצי האי פיליון ויצאנו מערבה לעבר היעד העיקרי בטיולנו זה - אזור מטאורה Meteora (Μετέωρα). מטאורה ממוקמת במרכז מחוז תסאליה, אחד האזורים המפורסמים והמרתקים ביוון שאין שני לו ואסור לפספס אותו.

יצאנו מוולוס מערבה ועלינו על אוטוסטרדה הראשית כביש E75/1A (לכיוון Thessaloniki). נסענו בכביש הזה עד המחלף לכיוון לארסיה Larissa וטריקלה Trikala בו עלינו על כביש 92E מערבה עד העיירה קלמבקה Kalampáka שנמצאת למרגלות צוקי מטאורה, כ-140 ק"מ, כשעתיים נסיעה.

עוד מרחוק, לפני שהגענו לקלמבקה, כבר ראינו את עמודי הסלע האדירים של מטאורה המתנשאים לגובה של כמה מאות מטרים כבר כשישים מיליון שנה.

אחרי הפסקה לקפה וסיור קצר בעיירה, יצאנו לאזור מנזרי מטאורה הידועים בשם - המנזרים התלויים של מטאורה ("מטאורה" היא הטיה של שם תואר יווני שפירושו "תלוי באוויר"), כיוון שהמנזרים שוכנים בראש עמודי הסלע האלו. באזור זה הוקמו במאות ה-15 וה-16, 24 מנזרים וכיום רק שישה מתוכם פתוחים וניתן להיכנס אליהם בהתאם לימים ושעת הפעילות.

המסלול שעובר ומתפתל בין המנזרים מתחיל בעיירה קלמבקה ומסתיים בכפר קסטראקי (Kastraki). כמובן שאפשר לעשות את המסלול הפוך. אחרי כרבע שעה נסיעה מהעיירה קלמבקה הגענו למנזר הראשון בביקורנו, מנזר Holy Trinity המפורסם מהסרט של ג'יימס בונד For Your Eyes Only (בסרט השתתף גם השחקן חיים טופול).

המשכנו כ-500 מטר באותו הכביש למנזר הבא איו סטפנו Moni Agio Stefanou או Monastery of St. Stephan מהמאה ה-16, אחד משני מנזרי הנשים ואליו גם נכנסנו. עברנו את הגשר מעל התהום, שילמנו דמי כניסה בסך 3 יורו וסיירנו במנזר הצופה על העיירה קלמבקה מלמעלה.

חזרנו דרך מנזר Holy Trinity והמשכנו צפונה כשני ק"מ. לאורך הכביש מצד שמאל לנסיעתנו (לכיוון מערב) יש מספר עמדות תצפית מדהימות על האזור המיוחד הזה כשמרפסת התצפית הטובה ביותר על האזור נקראת בשם Meteora Observation Deck.

לאחר שנרגענו מהיופי של המקום באזור התצפיות, המשכנו כשני ק"מ צפון מערבה לעבר המנזר הגדול והמתויר מכולם הוא מנזר מגאולו מטאורו (Moni Megalo Meteoro). לפני העלייה למנזר, פנינו לשביל קטן המוביל לתצפית מיוחדת על מנזר Iera Moni Barlaam.

ויתרנו על ביקור במנזר הגדול והמשכנו לטייל באזור. שוב חוזרים בדרך שבאנו ובצומת הראשונה פונים ימינה לעבר מנזר הנשים השני Varvara Rousanou והחמישי במסלולנו, שוב כשני ק"מ. המשכנו עם הכביש המתפתל ולא שכחנו לעצור בכל מקום אפשרי לעבר התצפית על המנזר האחרון Moni Agio Nikolaou Anapafsa הפעם רק כקילומטר וחצי.

סיימנו את הביקור בתחושת סיפוק עצומה תוך הסכמה שזהו השיא של הטיול מבחינתנו. המקום אכן ענה על כל הציפיות ואף למעלה מכך.

זמני הביקור במנזרי מטאורה

עזבנו בשעות הצהרים את אזור מטאורה דרך הכפר הקטן והמנומנם קסטראקי Kastraki.

אחרי הביקור באזור ממטאורה שבמחוז תסאליה המשכנו בטיול מערבה למחוז אפירוס Epirus, בו טיילנו 3 ימים והתחלנו את הטיול בביקור בעיירה ההררית והמקסימה מצובו Metsovo, כ-60 ק"מ וכשעה וחצי נסיעה בכביש 90E / 2A (פונים ימינה אחרי המנהרה).

מדובר באחת העיירות הכפריות הקסומות ביותר של צפון יוון שמזכירה בזכות הסגנון של בתי האבן ועץ היפים שלה יותר את הכפרים באלפים מאשר את הכפרים היוונים, ואולי זה סוד הקסם שלה. מצאנו חנייה באחד החניונים החופשיים במרכז הכפר ויצאנו לטייל רגלית בין החנויות והדוכנים ברחובות המרוצפים אבן. בצד הצפוני של הכיכר המרכזית נמצא פסל שני הדובים הידוע של הכפר. הכיכר עצמה מוגבהת מהרחובות הסובבים אותה. בין הבתים היפים תמיד מתגלה נוף ייחודי המזכיר את האלפים במרכז אירופה.

בסיום הטיול, ישבנו לסעוד באחת המסעדות המקומיות שם נחשפנו להגשה מוזרה, במקום צלחות, האוכל מוגש ע"ג נייר גס, ללא ספק חוויה מיוחדת.  

 עזבנו את מצובו בשעות אחר הצהרים בדרך לעבר אזור זגוריה. היום עדיין ארוך, אז החלטנו להמשיך צפונה לכיוון אגם Techniti Limni Aoou שהוא למעשה מאגר מים שנוצר כתוצאה מהקמת סכר בצדו המערבי. נסענו בחלקו הדרומי של האגם בו יש תצפיות יפות על האזור. כחצי שעה נסיעה בנוף ראשוני.

בשלב זה החלטנו לוותר על הנסיעה דרך אגם הליליות השחורות (Lilies's Lake) הנמצא בלב היער והמשכנו דרומה לעבר יואנינה Ioannina בה לנו במשך ארבעת הלילות הבאים. מדובר על נסיעה של כ-55 ק"מ שלקחה כשעה וחצי כי הדרך, שאמנם יפה מאוד, עוברת בתוך יערות, מתפתלת בירידה מהאגם למישור ובחלקה עוברת בתוך אזור חקלאי.

החלטנו להתפנק ולנצל את המחירים הנמוכים ולנו במלון בוטיק מפנק: Kamares Boutique Hotel & Spa

כתובת: Zalokosta 74, Ioannina, Greece

טלפון: +30 2651 074120

גם הפעם החלטנו לבחור לינה בעיר גדולה ולא באחד מהמלונות בכפרי זגוריה מאחר אנו מעדיפים מקום בו ניתן לצאת, לבלות ולטייל עם מגוון מסעדות וחיי לילה שוקקים, ואכן, המיקום של המלון הוכיח את עצמו, סמוך לעיר העתיקה, קרוב לאזורי הבילוי של העיר.

 העיר יואנינה Ioannina היא העיר הראשית ובירת מחוז אפירוס. היא שוכנת בגדה המערבית של אגם פאמבוטיס (Pamvotis) למרגלות הרי הפינדוס  (Pindos). יואנינה היא העיר השביעית בגודלה ביוון ומתגוררים בה עשרות אלפי סטודנטיםהלומדיםבאוניברסיטה המקומית ומעניקים לעיר מראה צעיר ותוסס, בעיקר בשעות הערב והלילה עת הם ממלאים אתעשרות הברים, בתי קפה והמסעדות המקומיות.

בחלק המזרחי של העיר, כשהיא בולטת לתוך האגם נמצאת העיר העתיקה מוקפת החומות. העיר העתיקה פחות יפה ממה שציפינו ואפשר לוותר על הטיול בה. לעומת זאת, מומלץ לטייל לאורך הטיילת היפהפייה על שפת האגם.

לעיר היסטוריה יהודית עשירה שתחילתה אחרי חורבן בית שני עת הגיעו לכאן ראשוני היהודים. מרבית היהודים כאן מצאו את מותם במחנה ההשמדה אושוויץ כאשר נשלחו אליו בתאריך 25 במרץ 1944. בעיר העתיקה של יואנינה סמוך לחומה המערבית, שוכן בית הכנסת של הקהילה הקטנה שעדיין מתגוררת כאן.

 אזור זגוריה Zagorochoria

קראנו הרבה חומרים על האזור המיוחד הזה המכונה זגורוכוריה Zagorochoria  בפי המקומיים או זגוריה כפי שהתרגלנו לקרוא לו. אפשר למצוא כאן את הקניון הצר העמוק בעולם עם מרפסות תצפיות נפלאות, גשרי אבן עתיקים ומיוחדים, נהרות בהם אפשר לעשות ראפטינג, מסלולי הליכה מגוונים, כפרים יוונים קטנים עם מבני אבן וגגות צפחה, מסעדות קטנות ומקומיות ויער אבנים אחד ומיוחד.

אפשר לחלק את הביקור באזור לשלושה צירים, כמו שיניים של מזלג. הציר המזרחי, המרכזי והמערבי, כאשר הנסיעה בכל אחד מהצירים האלו נמשכת עד שהדרך נגמרת וצריך לחזור. זגוריה נמצאת כ-30 דקות נסיעה מיואנינה , כך לאור שעות האור הארוכות בקיץ, יכולנו להרשות לעצמנו ללון ביואנינה, ליהנות ממה שהעיר מציעה ולטייל בנחת באזור זגוריה.

 מזרח זגוריה
התחלנו את הביקור בזגוריה ביום הראשון (מתוך יומיים) בצד המזרחי של האזור. אחרי נסיעה צפונה בכביש הראשי 583E / 20E כ-25 דקות וכ-20 ק"מ עד הכפר Karies ולאחריו פנינו ימינה לכביש לא ממוספר המוביל לזגוריה.

אחרי כ-7 ק"מ בכביש המטפס בהר, עצרנו ליד אנדרטה לנשות זגוריה Μνημείο της Ζαγορίσιας Γυναίκας της Πίνδου, פסל גבוה של אשה. במקום יש תצפית יפה על העמק בו עובר הכביש הראשי צפונה וההרים מסביב.

מכאן המשכנו לביקור בכפר הראשון בחלק המזרחי של האזור - הכפר דילופו Dilofo. חנינו ברחבה שבכניסה לכפר והתחלנו לשוטט בסמטאות הכפר המרוצפות אבן בין גדרות האבן לבין בתי האבן שהשתמרו באופן אותנטי. ראינו שיש בכפר כמה מלונות קטנים, מסעדה או שתיים. מצאנו כפר שקט, בקושי פגשנו מקומיים. בכיכר שבמרכז הכפר עץ דולב ענק ולידו מה שנראה כמו בית קפה אבל ללא אנשים....

חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה לעבר הכפר הבא, הכפר קיפי (Kipoi / Kipi), נסיעה של כ-6 ק"מ, כ-10 דקות. בדרך לכפר עצרנו ליד כמה גשרי אבן עתיקים מהמאה ה-18, שהינם האטרקציה המרכזית באזור זה של זגוריה. מרבית הגשרים בנויים עם קשת אחת.

הראשון הוא הגשר הקטן מביניהם, גשר קפטן דוב (Captain Bear). כ-900 מ' בהמשך הדרך הגענו לגשר השני – גשר קוקורי (Gefiri Kokkorou) שנבנה בין שני צוקים רמים. חנינו במפרץ שנבנה במיוחד למגיעים לגשר ויוצאים לטפס עליו. בעונה זו של השנה כבר לא זרמו מים בנחל שמתחת לגשר, פחות יפה אבל מאפשר לטייל בתוך הנחל ולטפס על הגשר.

המשכנו עוד כ-2 ק"מ לכיוון הכפר קיפי והגענולגשר היפה באזור לדעתנו, גשר קאליגריקו (Kalogeriko) שנבנה בשנת 1865 ובנוי משלוש קשתות אבן מרשימות. הגשר נמצא כמה מאות מטרים לפני הכפר קיפי כשבתי הכפר נראים באופק. חנינו בצד של הכביש וירדנו את 250 המטרים ע"מ לטייל סביב הגשר המיוחד הזה.

בהמשך הדרך, בסיבוב לפני הכפר קיפי עצרנו לתצפת על עוד גשר אבן קטן מצפון.

אחרי כל העצירות ליד הגשרים, נכנסנו לכפר קיפי (Kipi). הכפר בנוי על צלע ההר, ויש לטפס בשבילים ובמדרגות על מנת להגיע לבתי המלון המפוזרים בכפר. ברחוב הראשי יש מסעדה אחת או שתיים, ואחרי סיבוב קצר בכפר המשכנו בדרכנו.

פנינו צפונה וטיפסנו לעבר הכפר קפסובו Kapesovo (כ-9 ק"מ כרבע שעה). בכפר עצמו אין מה לעשות והאטרקציה העיקרית כאן נמצאת לפני הכפר - התצפית על המדרגות של ורדטו Vradeto Steps. גרם מדרגות עתיק ומפותל המחבר את הכפר ורדטו דרך העמק עם כפרים אחרים של מזרח זגוריה.

מהתצפית המשכנו בכביש המטפס ומתפתל לעבר הכפר Vradeto (כ-9 ק"מ כ-20 דקות), הנקודה האחרונה בצד המזרחי של טיולנו באזור. בסוף הכפר, כשנדמה שהדרך הסתיימה, המשכנו בדרך כורכר, חלקה על סלעים עוד כקילומטר, לכיוון תצפית Beloi. חנינו ליד עוד כמה רכבים בסוף הדרך ויצאנו לטיול רגלי בשביל המסומן כשהמון פרפרים מלווים אותנו לעבר התצפית, כ-25-30 דקות הליכה. ביום חם כמו שהיה לנו, מומלץ להצטייד במים וכובע כי מרבית הדרך נעשית תחת השמש הקופחת.

תצפית באלוי Beloi Viewpoint הייתה התצפית הראשונה והמיוחדת על קניון ויקוס המדהים בעומקו ובעוצמתו. מדובר למעשה על הקניון שנחשב לקניון הסלע הצר העמוק בעולם.

חזרנו לרכב לנסוע את כל הדרך חזרה דרך הכפר דילופו Dilofo והמשכנו לתחנה הראשונה במרכז זגוריה, הכפר ויטצה, כ-30 ק"מ, כשעה נסיעה.

 מרכז זגוריה

הגענו לכפר ויטצה Vitsa Βίτσα שלדעתנו הוא אחד הכפרים היפים בזגוריה. הכפר בנוי על צלע ההר, כל הבתים כאמור בנויים אבן לבנה וגגות מאבני צפחה אפורות. התוכנית שלנו כללה לסעוד במסעדת הפטריות המפורסמת קנלה אנד גרפילו (KANELLA & GARYFALLO), מסעדת שף המתמחה במאכלים עם פטריות, אבל לצערנו המסעדה הייתה סגורה, כנראה כתוצאה מהשפעת הקורונה.

מאוכזבים קמעה, המשכנו לטפס בכביש המתפתל דרך הכפר מונודנדרי Monodendri לעבר יער האבנים Stone Forest, כ-8 ק"מ, כרבע שעה. מדובר על שטח של כמאה-מאתים מטר ובו עמודים בגדלים וצורות שונות של סלעי צפחה, שכבות שכבות כמו שיש, מסודרות באופן נדיר ומיוחד ביופיו. 

מיער האבנים המשכנו עוד כ-5 דקות לנקודת הקצה במסלול זה של מרכז זגוריה - תצפית אוקסיה (Oxya Viewpoint). חנינו ברחבה בסוף הכביש, משם הלכנו בשביל כ-100 מטר לעבר התצפית. זו הייתה התצפית השנייה שלנו על קניון ויקוס. היא נמצאת בחלק הדרומי של הקניון בקו אווירי מול תצפית Beloi למרות שלא רואים אותה. יש כאן מרפסת תצפית קטנה ממש מעל הקניון. שמנו לב לשלטים המזהירים לא להמשיך ללכת בשביל מעבר לנקודה המסומנת בשל סכנת הנפילה לתהום כפי שקרה בעבר, ולמרות זאת היו חכמולוגים שבכל זאת המשיכו.

סיימנו את התוכניות ליום זה, מכיוון שהגענו לסוף הדרך חזרנו לנקודת ההתחלה של מפגש הדרכים בכניסה לאזור זגוריה. בדרך עצרנו לסיור קצר בחנויות מזכרות בכפר מונודנדרי Monodendri.

היום ארוך ולא מיהרנו, אז המשכנו לעבר הכפר אנו פדינה  Ano Pedina, כ-15 ק"מ, כחצי שעה.

כפר יחסית גדול עם מספר בתי מלון וסיכוי טוב למצוא מסעדה או טברנה פתוחה, ואכן מיד אחרי המנזר שבכניסה לכפר מצאנו מסעדה משפחתית פתוחה בשם Σωτηρία Τσιγαρά והיום אנחנו ממליצים עליה בחום. אוכל ביתי, טרי, זול, מוכן במקום וטעים מאוד.

מהמסעדה חזרנו תוך 40 דקות למלון. אחרי מנוחה והתרעננות יצאנו לבילוי לילי עם כל הצעירים בפאבים של יואנינה. מדהים שאפשר לקבל חצי ליטר יין במחיר ארבעה-חמישה יורו !

מערב זגוריה
היום השני באזור זגוריה הוקדש לחלק המערבי שהוא למעשה גם החלק הצפוני בזגוריה.  שוב נסענו צפונה בכביש הראשי 583E / 20E, עד הכפר Karies שאחריו פנינו ימינה לכביש הלא ממוספר שמוביל לזגוריה והמשכנו עד הכפר אריסטי (Aristi) שללא ספק נחשב לאחד הכפרים היפים באזור זגוריה. גם אריסטי נחשב כפר גדול ויש בו הרבה מלונות, מסעדות ובתי קפה.

התכנון המקורי שלנו היה לעלות לכפר ויקוס ע"מ להגיע לתצפית השלישית שלנו על קניון ויקוס, אבל אז הבנו שמדובר בטעות ושעדיף להגיע לתצפית זו אחר הצהרים כשהשמש מאחורינו ומאירה יפה את הקניון.

 יצאנו מכפר אריסטי (Aristi) לכיוון כפרי הפפיגו (Papigo) לאחר כ- 3-4 ק"מ מגיעים לגשר צר שחוצה את נהר וידואמטיס. עצרנו בחניון חול אחרי הגשר. זהו המקום ממנו יוצאים לעשות רפטינג על נהר הוידואמטיס. נראה כי עקב הקורונה לא הייתה בעיה להצטרף לאחת הקבוצות שבדיוק התארגנו לצאת לרפטינג, אבל בעונה זו הנהר רדוד, הזרימה חלשה והראפטינג מתאים בעיקר למשפחות. אגב, המחיר: 30 יורו.

במקום ראפטינג, ניסינו לשחות קצת בנהר. למה קצת ? המים פשוט קפואים ! אנשים דיברו על טמפרטורה של 3-4 מעלות. כל כך מזמין לשחות במים הצלולים מאוד, אבל אחרי שתי דקות הגוף בקושי מתפקד ודורש לצאת לחום שמחוץ למים. נהר הוידומאטיס ידוע כנהר הצלול ביותר באירופה. 

 אחרי שהתייבשנו די מהר, המשכנו בנסיעה בכביש מפותל אשר מטפס לכיוון שני הכפרים, פפינגו (Papingo) ומיקרו פפיגו (Mikro Papigko). לאחר כ-7 ק"מ הגענו לכפר הראשון פפינגו. יצאנו לטיול בסמטאות הכפר המרוצפות אבן בדומה לכפרים האחרים ולמרות שהבתים דומים ליתר הכפרים, יש לכפר פפינגו קסם ייחודי משלו שקשה להסביר.

יצאנו מהכפר בדרכנו לגבי המים של פפינגו, מרחק קצר של קילומטר וחצי שהתארך בגלל עצירות לתצפיות על רכס הר טימפי (Tymfi) הגבוה.

גבי המים של רוגובו / רוגובו פולס (Papingo Rock Pools) נמצאים בין הכפר פפינגו לכפר מיקרו פפיגו. ממש לפני העיקול החד המוביל לכפר מיקרו פפיגו יש  חניית כורכר מצד ימין של הדרך. הולכים לכיוון העיקול ופונים שמאלה דרך שער קטן וממשיכים בשביל כמאה מטרים.

למעשה גבי מים הם מן "תעלה" החצובה בתוך סלעי הצפחה עם בריכות קטנות בהן זורמים מים בצבע טורקיז עד לבריכה הגדולה (הקרובה לכניסה) שנוצרה מסכר קטן. המים בבריכה קרירים, אבל לעומת המים הקפואים בנהר הוידואמטיס ההרגשה הייתה מאוד נעימה.

אחרי הטבילה המרעננת, נסענו את הדרך הקצרה לכפר מיקרו פפיגו שנמצא פחות יפה ומעניין מהכפר פפיגו. למעשה הגענו לנקודת הקצה במסלול המערבי וחזרנו את כל הדרך לכיוון הכפר אריסטי ומשם עלינו לכפר ויקוס (Vikos), כ-18 ק"מ, כ-40 דקות נסיעה.

העניין העיקרי בכפר הקטן ויקוס הוא התצפית (השלישית שלנו) על קניון ויקוס, הפעם בצד הצפון מערבי שלו, ואכן ההגעה לכאן אחר הצהרים הוכיחה את עצמה, בשעה זו כשכל הקניון היה שטוף שמש שלא סנוורה אלא האירה אותו.

נכנסנו עם האוטו ממש לתוך הכפר, ליד כנסייה קטנה וישנה במרכז הכפר, יש חניה מסודרת. מכאן הלכנו כמה דקות בין הבתים בשביל המוביל לתצפית. כאן כבר יש רחבה גדולה ואפילו ביתן קטן מקורה עם ספסלים, פשוט לשבת ולצפות בדבר המדהים הזה. בתחתית הקניון זורם נהר הוידומאטיס ופה ושם רואים את המים מבצבצים ומנצנצים בין העצים.

לאחר הביקור בתצפית, נשארנו לארוחה קלה באחת ממסעדות בכפר ולאחריה נסענו לתחנה האחרונה באזור זגוריה, גשר קלידוניה Klidonia Bridge. כ-13 ק"מ כחצי שעה. אחד מגשרי האבן היפים שעובר מעל נהר הוידומאטיס ובחלק זה הזרימה הייתה מרשימה. ליד הגשר יש שני מפלי מים קטנים. שבעי רצון מההספק באזור זגוריה ומהמקומות בהם ביקרנו, חזרנו למלון ביואנינה להמשך בילוי בערב.

צומרקה Tzumerka

אזור צומרקה נמצא בחלקו הדרומי של מחוז אפירוס, ולמרות שהוא קטן יחסית והמרחקים לא גדולים, זמני הנסיעה כאן אורכים זמן רב יותר מאחר ומדובר שמדובר על אזור הררי והכבישים כאן צרים, מפותלים מאוד והכי פחות מתוחזקים מכל המקומות שביקרנו ביוון. על חלקם היו המון אבנים שהתדרדרו מההרים והקשו על הנסיעה. במקרה שלנו, אחד הכבישים היפים באזור, האראכטוס קרוס, היה חסום לנסיעה בגלל מפולת שחסמה את הנסיעה.

יצאנו לדרכנו והפעם נסענו דרומה. פנינו מזרחה לתוך אזור צומרקה ואחרי כ-45 דקות נסיעה מהמלון הגענו לגשר אבן הראשון (מתוך כמה) שפגשנו באזור, גשר Politsa ancient. שעובר מעל נהר האראכטוס  Arachthos Potamos שמקורו בהרי הפינדוס, ליד העיירה מטסובו בה ביקרנו השבוע. גם כאן לא היו הרבה מים בעונה זו.

מהגשר הכביש מתחיל לטפס עם הרבה עיקולים כאופייני לאזור זה. בעיקולים האחרונים שהיו כבר בגובה, עצרנו לתצפת על הנהר מלמעלה, והמראה הרבה יותר מרשים.

המשכנו לעבר מנזר קיפינה, כ-35 ק"מ מהגשר, כשעה נסיעה. בדרך עצרנו ליד גשר אבן נוסף, Sygkouna ancient שעובר מעל נהר קאלאריטיקוס Kalarritikos Potamos נהר מרהיב שזורם בחלק הצפוני של אזור צומרקה, עובר מתחת למנזר ומתחבר בהמשך זרימתו עם נהר האראכטוס.

מנזר קיפינה (Iera Moni Kipinas) הבנוי בצלע ההר היה אחד היעדים המרכזיים מבחינתנו באזור צומרקה, המנזר שבתוך ההר הזכיר לנו בקטנה את מנזר אוסטרוג שבמונטנגרו. 

מהמנזר נסענו לכיוון סיראקו. התכנון המקורי היה לנסוע לסיראקו דרך מעבר ההרים אראכטוס קרוס  Arachthos, אך כאמור הדרך הייתה סגורה מכאן עקב אותה מפולת שהוזכרה קודם. שוב חזרנו לכיוון גשר Sygkouna ancient אותו חצינו קודם והפעם המשכנו מערבה וצפונה בכבישים המטפסים ומתפתלים. הכביש כאן מטפס לגובה רב ואחרי כ-12 ק"מ פנינו לעבר תצפית אגיוס גאורגיוס -  Αγιος Γεώργιος תצפית מרהיבה על צומרקה מצפון.

הסבר הגעה לתצפית: כארבעה ק"מ לפני סיראקו נמצאת הפנייהשמאלה (מערבה) לכביש כורכר שמטפס לראש ההר לכיוון האנטנות. יש שלט חום שמראה Αγ. Γεώργιος. מהפניה נוסעים כ-400 מטר בדרך כורכר עד שמגיעים לכנסיית אגיוס גאורגיוס. לידה נמצאת מרפסת התצפית ממנה נשקף נוף מרהיב של החלק המרכזי של צומרקה, מגובה רב.

אחרי שנרגענו מהנוף המשגע, חזרנו לכביש הראשי והמשכנו את ארבעת הק"מ לעבר הישוב סיראקו Syrako. נודה על האמת, אותנו סיראקו פחות הרשים, אולי בגלל עומס הכפרים שכבר ראינו בטיול. לא נשארנו כאן יותר מדי ונסענו דרומה לכיוון פרמנטה (Pramanta) הנחשב לאחד משני היישובים הגדולים באזור, כ-26 ק"מ, כמעט שעה נסיעה. חשבנו שנמצא כאן מקום טוב לארוחת צהרים. האמת, התאכזבנו. אולי בגלל שהייתה זו שעת צהריים, אולי מיעוט מבקרים בגלל הקורונה, לא ידוע, אבל כל המסעדות והטברנות ברחוב הראשי היו נטושות וההרגשה לא הייתה נעימה. המשכנו כעשר דקות נסיעה מזרחה לכפר הסמוך צופלה (Tsopela) שנחשב גם הוא לאחד משני הגדולים, וגם כאן המצב היה דומה.

לא התייאשנו, הוצאנו את מדריך הטיפים שאספנו לפני הטיול ונזכרנו בטברנה מומלצת בכפר אגנדה Agnanta. מדובר על נסיעה לכיוון דרום של כ-11 ק"מ, כ-20 דקות מפרמנטה. מצאנו את המקום די בקלות, לעומת זאת היה קשה יותר למצוא חניה על אף שהשעה הייתה כבר אחרי הצהריים. לא התפלאנו לפגוש כאן בעיקר ישראלים ואפילו משפחה שפגשנו באחת התצפיות על קניון ויקוס.

גם אנחנו מצטרפים וממליצים על טברנת צומרקה  Tavern Tzoumerka. האוכל כאן טרי, טעים, כבר מכירים את החך הישראלי ומגישים אוכל יווני בהתאם למסורת. בסוף הארוחה קיבלנו קינוח על חשבון הבית לצד הקפה.
מהמסעדה חשבנו להמשיךלמפלי קטאראקטיס Katarraktis Waterfalls  שנמצאים כחצי שעה נסיעה מהטברנה, אבל ישראלים טובים שסעדו אתנו דיווחו שאין כמעט מים במפלים וחבל על הנסיעה.

אז במקום לנסוע מזרחה למפלים, נסענו מערבה כ-8 ק"מ לעבר גשר פלאקה (Plaka Bridge) הנחשב לגשר האבן החד-קשת הגדול ביותר ביוון, והאחרון במסלולנו בצומרקה. הגשר המיוחד חוצה את נהר האראכטוס ומהווה נקודת סיום למסלול הראפטינג בנהר זה.

מהגשר התחלנו את הדרך חזרה למלון. הכביש מכאן מתחיל לטפס ולהתפתל לעוד רכס. אחרי כ-10 ק"מ, הגענו לנקודת תצפית נוספת בשם Tzoumerka Valley Viewpoint ממנה יש תצפית יפה על נהר האראכטוס.   

חזרנו ליואנינה ללילה ובילוי אחרון בעיר העתיקה המקסימה. בהחלט מקום מומלץ לבילוי, ביקור ולינה.

 נסיעה דרומה חזרה לאתונה:

יום נסיעה ארוך לפנינו, אך שעות האור הארוכות מקלות על תכנון הנסיעה. לא עזבנו את יואנינה לפני שעה של מרגוע לנפש באזור השופינג של העיר. המשכנו דרומה ועלינו על הכביש המהיר 5A לכיוון Arta. ממשיכים בכביש המהיר 5A ויוצאים בק"מ ה-106.5 לכיוון Amfilochia. נסענו לכיוון הים ופנינו מזרחה דרך Sardinia לעבר אגם קראמסטה (Kremasta) המרהיב, כ-157 ק"מ, כשעתיים וחצי. קשה לתאר במילים ועוד יותר קשה לתפוס שהמקום הזה נמצא ביוון. ברגע שהתקרבנו לאגם, עצרנו בכל נקודה אפשרית לצלם ותמיד נראה שהמקום החדש יפה מקודמו. קשה לתאר את הצבע של המים, מן שילוב של תכלת, כחול וטורקיז, מים צלולים שההרים והעננים משתקפים בהם. המשכנו עד גשר (Tatarna Bridge, Eparchiaki Odos Chalkiopoulou) שנמצא בחלק הצפוני של האגם הענק הזה. 

חזרנו בכביש ממנו הגענו מערבה ופנינו דרומה דרך גשר Matsuki Bridge לעבר אגריניו Agrinio  בה עצרנו להפסקת התרעננות והמשכנו שוב בכביש המהיר 5A לכיוון Partas עד שהגענו לגשר ריו-אנטיריו Rion-Antirion Bridge הגדול והמרשים, כ-130 ק"מ מהאגם, כשעתיים וחצי נסיעה כולל הפסקה.

כמה מילים על הגשר המדהים המקשר בין העיר ריו Rio, לעיר אנטיריו Antirrio. אורך הגשר 2,380 מטר ורוחבו 28 מטר. יש בו שני נתיבים לרכבים לכל כיוון, נתיב חירום ושביל הולכי רגל. לגשר 4 עמודים ועם הכבלים אורכו 2,252 מ', המציב אותו שלישי בעולם אחרי גשרים בסין ובדרום צרפת. הגשר נחנך ב-12 באוגוסט 2004 (יום אחד לפני האולימפיאדה) והוא נחשב באופן נחרץ ליצירת מופת הנדסית, בשל מספר פתרונות שהוכנסו בבנייתו, כמו עבודות במים עמוקים, פעילות סיסמית, ההסתברות לצונאמי ועוד. 

חצינו את הגשר, לא לפני ששילמנו דמי חציה בסך 13.50 יורו. אחרי החציה, סטינו ממסלולינו המתוכנן ופנינו לעבר חופי הרחצה של ריו על מנת להתרשם מהגשר המיוחד. לכאן נסענו מזרחה בכביש 8A לכיוון תעלת קורינתוס המפורסמת לעבר גשר  Isthmos המכונה גם "הגשר הישן", כ-130 ק"מ, כשעה וחצי. במקום יש מרכז מידע, מסעדות ודוכנים שונים.

התעלה נכרתה בין השנים 1881 ל-1883, אורכה של התעלה כ-6.3 קילומטר, רוחבה הממוצע כ-23 מטר ועומקה מעל 80 מטר. התעלה חוצה את מצר איסתמוס, מחברת את המפרץ הסרוני עם מפרץ קורינתוס ומקצרת את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס ב-320 קילומטר. עומק המים הוא 8 מטר מה שמאפשר מעבר של סירות, יאכטות וספינות בינוניות.

אחרי הפסקה ותצפית מהגשר, נסענו לתצפית פחות ידועה מגשר Corinth Canal Footbridge שלמעשה הינו להולכי רגל ונמצא בצד המערבי של הגשר. 

עזבנו את הנקודה האחרונה במסלולנו ונסענו צפון מזרחה בכביש 8A,לכיוון אתונה כ-75 ק"מ, כשעה נסיעה.סה"כ נסענו היום כ-500 ק"מ, ממש לא נורא עם כל העצירות בדרך.

 לנו במלון The Stanley, מלון מומלץ עם בריכה על הגג ותצפית על האקרופוליס.

כתובת: Odisseos 1, Athens, Greece (ליד תחנת מטרו Metaxourgeio)

טלפון: +30 21 1990 0900

יומיים באתונה

 אתונה, בירת יוון היא העיר הגדולה ביוון, אשר נמצאת במישור המרכזי של מחוז אטיקה  Attica (בו טיילנו ביום הראשון לטיולנו) והיא מוקפת הרים סביבה.

צריך להודות על האמת, אתונה לא מזכירה כהוא זה בירות אירופאיות אחרות, ואזורים רבים פשוט לא מושכים אליהם תיירים. ייחודה של אתונה, אחת הערים העתיקות ביותר בעולם, הן העתיקות הרבות שהשתמרו בה בצורה כזו או אחרת. העיר שנוסדה לפני כ-4,000 שנה הפכה למרכז חשוב במאה ה-15 לפנה"ס והגיעה לשיאה במאה ה־5 לפנה"ס. השקיעה החלה במאה הרביעית לפנה"ס ולאחריה חזרה לגדולתה רק במאה ב-19 לספירה.

 התחלנו את הטיול באתונה בכיכר כיכר סינטגמה (Syntagma Square) הכיכר המרכזית שבעיר הנמצאת 3 תחנות מהמלון עם קו מטרו 2M עד תחנת SyntagmaΣύνταγμα. 

הגענו לכיכר כעשרים דקות לפני השעה 11:00 שעת קיום טקס חילופי המשמרות המרשים סמוך לאנדרטת החייל האלמוני (The Tomb of the Unknown Soldier) בכל יום ראשון. הכיכר כבר הייתה מלאה תיירים אבל מצאנו מקום טוב באמצע. בדיוק בשעה 11:00 התחיל הטקס כאשר שומרי הפרלמנט (חיילי חי"ר לשעבר שנקראים Evzonoi), לבושים בבגדים מסורתיים הכוללים חצאית לבנה, טייץ לבן  ונעלי פונפון צועדים בצורה מיוחדת. 

הטקס ארך כחצי שעה והסתיים בצעידה של השומרים צפונה. נשארנו לטייל קצת בכיכר שפירוש שמה הוא "כיכר החוקה" כי בשנת 1843, המלך היווני הכריז על כינון החוקה מבניין הארמון המלכותי שהיום הוא בניין הפרלמנט היווני Hellenic Parliament. הכיכר ראתה הרבה אירועים היסטוריים והפגנות שונות כמו הפגנה של מתנגדי החיסונים לקורונה בערב הקודם שפוזרה ע"י המשטרה בגז מדמיע.

אחרי הסיבוב בכיכר סינטגמה, צעדנו מהכיכר מערבה כק"מ במורד מדרחוב ארמו (Ermou Street) לעבר אזור מונסטיראקי (Monastirak) האזור הישן בלב אתונה. באמצע המדרחוב בערך נמצאת כנסיית מרים הבתולה Assumption of the Virgin Mary. הגענו לכיכר מונסטיראקי (Monastiraki Square) הגדולה. בצד המזרחי של הכיכר נמצאת כנסיית Pantanassa, כלומר המנזר הקטן, מהמאה ה-10.

מדרום לכנסייה יוצא מדרחוב Mitropoleos המקביל למדרחוב ארמו בו אפשר למצוא מסעדות רבות, ודרומה משם ובמקביל אליהם יוצא מדרחוב הקניות Pandrossou. המדרחוב ממשיך בצד השני של הכיכר מערבה ושם הוא נקרא Ifestou. שני הרחובות העמוסים עשרות חנויות בגדים, נעלים, סנדלי עור, מזכרות, דוכני אוכל ועוד מזכירים לנו בסגנונם את הבזארים והשווקים.

המשכנו ברחוב Ifaistou לעבר שוק הפשפשים המפורסם שפופולרי בפעילותו בעיקר ביום ראשון, יום ביקורנו. השוק שנמצא בכיכר Plateia Avissynias פעיל כבר למעלה ממאה שנה ואפשר למצוא כאן את אותם דברים שרואים בשווקי פשפשים אחרים. 

לאחר הביקור בשוק, יצאנו מדרום לרחוב Ifaistou לאזור אגורה העתיקה (Ancient Agora of Athens). מאחורי כנסיית פיליפ (Naos Agiou Filippou) נמצא גשר מעל מסילת הרכבת המהווה כניסה למתחם, 5 דקות משוק הפשפשים.

אגורה העתיקה (Ancient Agora)

בכניסה לאתר של אגורה העתיקה רכשנו כרטיס כניסה משולב לעשרה אתרי תיירות ארכיאולוגיים ביניהם, אגורה העתיקה, האקרופוליס ועוד 8 אתרים נוספים. מחיר כרטיס משולב עולה 30 יורו למבוגר כאשר רק הכניסה לאגורה העתיקה עולה  10 יורו, למתחם האקרופוליס 20 יורו, כך שמומלץ לרכוש כרטיס משולב. הכרטיס המשולב נכנס לתוקף החל מהכניסה הראשונה.

אגורה העתיקה או העיר התחתונה שוכנת לרגלי האקרופוליס. זה היה המרכז המסחרי והפוליטי של אתונה בעבר הרחוק עם חנויות, תיאטראות ושוק. נכנסנו למתחם ומיד פנינו שמאלה (מזרחה) לעבר אחד משני המבנים השמורים במתחם – הסטואה של אטלוס או רק סטואה (The Stoa of Attalos, Attalus or Stoa). הנבנה נקרא על שמו של המלך פרגמון אטאלוס השני, אשר שלט בין 159 לפנה"ס עד 138 לפנה"ס. המבנה הנוכחי שוחזר בין השנים 1952 ל-1956 וכיום שוכן בו מוזיאון האגורה העתיקה. המבנה המקורי נחשב משוכלל וגדול יותר ממבנים אחרים באתונה העתיקה, היו לו שתי קומות ו-42 חדרים בקומת הקרקע ששימשו כחנויות. מידות הסטואה הן 115 על 20 מטר ובמבנה המרשים עשרות עמודים רחבי ידיים אשר שימשו כטיילת מקורה. הרגשנו את הקרירות במקום למרות שהיה חם בחוץ. עלינו לקומה העליונה לבקר במוזיאון והתרשמנו מהממצאים שנמצאו באתר. 

יצאנו ממתחם הסטואה ופנינו מערבה תוך טיול בין השרידים המרשימים שנמצאו בשטח של אגורה העתיקה ואפשר בקלות לזהות את הרחובות שהיו כאן. הגענו למבנה השמור השני – מקדש הפאסטוס  (Héphaïstéion Temple of Hephaestus)שהוקם בין השנים 449 עד 440 לפני הספירה. המבנה שמזכיר את מקדש הפרתנון שבמתחם האקרופוליס נחשב למקדש השמור ביותר ביוון. אין ספק שמדובר בשריד היסטורי ומדהים. שוטטנו בין 34 העמודים המקושטים לכבוד האלים היוונים שנחצבו בעמודים. 

יצאנו ממתחם אגורה העתיקה ופנינו מזרחה דרך רחוב אדריאנו Adrianou למתחם האגורה השני בעיר – אגורה הרומית (Roman Agora) - כלול בכרטיס במשולב.

הכניסה היא ליד המבנה של ספריית הקיסר אדריאנוס Hadrian's Library, שנבנתה בשנת 132. מתחם האגורה הרומית נבנה כשלוחה של אגורה העתיקה על ידי יוליוס קיסר ואוגוסטוס ועל כן הוא מוכר גם בשם הפורום הרומי.

מדובר על מתחם קטן יותר מאגורה העתיקה, עם פחות שרידים, בעיקר עמודים שמזכירים שמדובר בפורום והמבנה היחיד ששרד כאן הוא מגדל הרוחות (Horologion) המפורסם שנבנה בסביבות שנת 50 לפני הספירה. זהו מגדל שיש מתומן בעל שמונה צלעות שגובהו 12 מטר וקוטרו כ-8 מטר שתפקד כשעון ונחשב לתחנה המטאורולוגית הראשונה בעולם. המבנה כולל שילוב של שעוני שמש, שעון מים ושבשבת רוח. בחלק העליון של כל אחת מצלעות המגדל יש פסל המייצג את אחד האלים של הרוחות. הזמן נקבע על ידי שעון מים שהונע על ידי מים שירדו מהאקרופוליס.

סיימנו את הביקור במתחם בהצצה לתוך מסגד פטייה (Fethiye mosque) המשופץ שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-17. זהו מסגד עות'מאני המורכב מחדר מרובע גדול ואכסדרה בתוך המסגד, הסתפקנו כאמור רק בהצצה.

יצאנו ממתחם אגורה הרומית ופנינו מזרחה לעבר הרובע העתיק של אתונה, הפלקה (Plaka) שקיבל את שמו על ידי חיילים אלבנים וגם הוא שוכן למרגלות האקרופוליס. טיילנו בעיקר במדרחוב הראשי רחוב אדריאנו (Adrianou) אשר נמשך לאורך כל הרובע וחוצה אותו. האיזור נחשב למתוייר ביותר בעיר אתונה ולדעתנו הינו גם בעל קסם רב.

לאורך כל הרחוב חנויות מזכרות, טברנות, ברים, בתי קפה, גלידריות ומסעדות. באחת מהן מצאנו מקום פנוי לארוחת צהריים. לאזור הפלאקה Plaka מומלץ להגיע גם בערבים.

בתום הארוחה המשכנו מהרחוב הראשי מזרחה לעבר קשת אדריאנוס (Hadrian's Arch) שנבנתה לחגוג את הגעתו של הקיסר הרומי אדריאנוס בשנת 131 לספירה. הקשת המזכירה שער ניצחון רומי נבנתה על כביש עתיק ממרכז אתונה לצד המזרחי של העיר שכלל את מקדש זאוס והאצטדיון האולימפי. גובה הקשת הוא 18 מטרים, רוחבה 13.5 מטרים ועומקה הוא 2.3 מטרים. העיצוב שלה הוא סימטרי לחלוטין מלפנים לאחור ומהצדדים. 

מאחורי קשת אדריאנוס, בפינה הדרום מזרחית נמצאים השרידים של מקדש זאוס האולימפי (Temple of Olympian Zeus) שנחשב למקדש הגדול ביותר ביוון העתיקה. למרות שהכרטיס המשולב שהיה לנו מקנה זכות לבקר במתחם, החלטנו לוותר על הביקור כאן, הספיק לנו לראות מהגדר שלמעט כמה עמודים לא נשאר כאן כלום. חתכנו לתחנת המטרו הקרובה – Acropolis.

4 תחנות עם קו מטרו 2M עד תחנת Metaxourgeio שנמצאת בכניסה למלון ואת שאר היום בילינו בבריכה שעל גג המלון. 

השארנו את הדובדבן שבקצפת ליום האחרון – מתחם האקרופוליס Acropolis. בבוקר לקחנו שוב את קו מטרו 2M מהתחנה שמתחת למלון עדלתחנת המטרו Acropolis (בה סיימנו את היום אתמול) אשר נמצאת מול מוזיאון האקרופוליס החדש וליד הכניסה המזרחית והראשית למתחם האקרופוליס (Acropolis) מרחוב דיוניסיו אריאופגיטו (Dionysiou Areopagitou). כאן גילינו את היתרון ברכישת הכרטיס המשולב מראש - אין צורך לעמוד בתור הארוך גם לרכישה וגם בכניסה, פשוט מגיעים, מציגים הכרטיס ונכנסים.

האקרופוליס שפירושו העיר העליונה הוא האתר המפורסם ביותר באתונה אשר יושב על גבעה רמה  ובולט מעל העיר. האקרופוליס הוא האנדרטה המפורסמת ביותר בעולם מימי קדם והוא אחד מסמליה המוכרים של יוון העתיקה ששרד עד ימינו. במתחם הגדול נמצאים כמה שרידים של מקדשים, תיאטראות ועוד מבנים שהחשוב מכולם הוא הפרתנון (Parthenon) אליו הגענו בהמשך.

אחרי שנכנסנו למתחם, התחלנו לטפס במעלה הגבעה. אחרי שעוברים בין שרידים מגיעים לשריד הראשון המפורסם – תיאטרון דיוניסוס (Theater of Dionysus) הבנוי על המדרון הדרומי של גבעת האקרופוליס. התיאטרון שנבנה במאה הרביעית לפני הספירה הגיע למלוא הקיבולת שלו כ- 17,000 צופים. בהמשך הדרדר מצבו עד לריקבון בתקופה הביזנטית והוחזר למצבו הנוכחי רק במאה ה-19 כאשר רק כ-20 שורות שוחזרו אבל אפשר לדמיין את גודלו במעלה הגבעה.

המשכנו לטייל דרך "הסטואה של אומנס" Stoa of Eumenes, בין שרידי שורת העמודים שנבנתה במאה ה-2 לפני הספירה ברחוב שחיבר את תיאטרון דיוניסוס עם האודיאון של הרודס אטיקוס (Odeion Theatre of Herodes Atticas), תיאטרון נוסף למרגלות גבעת האקרופוליס. הוא נבנה בשנת 161 לספירה על ידי אזרח רומי בשם הרודס אטיקוס לזכרה של אשתו הרומית, ומכאן שמו. התיאטרון נבנה מאבן עם שיפוע תלול ומקדימה היה קיר בן שלוש קומות וגג עץ מארז הלבנון. הוא שימש כמקום לקונצרטים עם קיבולת של 5,000 עד שנהרס בשנת 267 לספירה. הוא שופץ רק בשנת 1950. הדרך למעלה הגבעה עוברת ליד התיאטרון אך על מנת להיכנס לתוכו יש להגיע מהכניסה המערבית או בירידה מהאקרופוליס.

המשכנו לטפס במעלה הגבעה. לכאן גם הגיעו מבקרים דרך הכניסה המערבית – שער ביאול (Beule Gate) והורגש עומס של מבקרים. כמו בימי קדם, גם היום הכניסה לראש מתחם האקרופוליס היא דרך הפרופילאייה (Propylaia) שהייתה השער המונומנטלי לאקרופוליס.

למרות שהוא לא נבנה כמבנה מבוצר, היה חשוב למנוע מאנשים שונים גישה למקדש. בנוסף, לא היה ניתן להכניס עבדים ופורעי חוק אחרים למתחם המקדש שם הם יכלו לתבוע את הגנת האלים.

גם היום יש סדרנים המכוונים את זרם המבקרים למדרגות של הפרופילאייה ובכך שולטים על הנכנסים. הבנייה החלה בשנת 437 לפני הספירה וארכה 5 שנים ומצבו טוב יחסית לעתיקות אחרות במתחם.

הפרופילאייה (Propylaia) הוא הראשון מבין ארבעת המבנים עיקריים על האקרופוליס בהם ביקרנו. האחרים הם, הפרתנון (Parathenon), מקדש הארכתאון (Erechtheum) ובית המקדש של אתנה נייקי (Temple of Athena Nike).

עברנו עם זרם המבקרים את הפרופילאייה והגענו למרחב הגדול בראש האקרופוליס עליו בולט המבנה החשוב, המפורסם והמעניין מכולם - הפרתנון (Parthenon). הפרתנון הוא המקדש המרכזי והגדול ביותר על האקרופוליס אשר הוקדש לאלה אתנה, שתושבי אתונה ראו כפטרונית שלהם. בנייתו החלה בשנת 447 לפנה"ס עד להשלמתו בשנת 432 לפנה"ס, אורכו 69.5 מטר ורוחבו 30.9 מ'. מידות הסלה Cella (החדר הפנימי) היה בגודל של 29.8 מטר על 19.2 מטר,

הפרתנון, ואתרים אחרים על האקרופוליס, נבנו ביסודם כחגיגה לניצחונם על הפולשים הפרסים וכהודיה לאלים על ניצחון זה. הוא נבנה לכבוד האלה אתנה כתחליף למקדש ישן יותר, שנהרס ע"י הפרסים בשנת 480 לפנה"ס. הפרתנון הוא מקדש דורי היקפי בסגנון אוקטסטי עם מאפיינים אדריכליים יוניים ונחשב לדוגמא הטובה ביותר של אדריכלות יוונית.

הפסלים הדקורטיביים שלו נחשבים לכמה מנקודות השיא של האמנות היוונית, והוא אחד המונומנטים התרבותיים העתיקים הגדולים בעולם. בסוף המאה ה-6 לספירה, הפרתנון הוסב לכנסייה נוצרית המוקדשת למרים הבתולה. לאחר הכיבוש העות'מאני בשנת 1460 הפך הפרתנון למסגד ובשנת 1687 הוא ניזוק קשה מהתפוצצות תחמושת עות'מאנית כתוצאה מהפצצות ונציאניות במהלך מצור על האקרופוליס. מאז 1975, נעשו פרויקטים רבים בקנה מידה גדול כדי להבטיח את היציבות של המקדש. לפרתנון היו 46 עמודים חיצוניים בקוטר של 1.9 מטר שגובהם 10.4 מטר ועוד 23 עמודים פנימיים קטנים יותר.

 קיים ברשת מידע רב נוסף ומעניין על מקדש הפרתנון, על האדריכלות המעניינת בבנייתו, על רצף האירועים שעברו עליו, השערות ועובדות שונות ועוד כיוצ"ב. 

המשכנו לטייל במרחב של פסגת האקרופוליס. מצפון לפרתנון נמצא הארכתאון (Erechtheion) – עוד מקדש יווני עתיק שהוקדש בעיקר לאלה אתנה, אשר השתמר במצב יחסית טוב. ההשערות הן כי הוא נבנה משנת 430 לפנה"ס בקירוב. ייחודו של המקדש בכך שבנייתו הלא סימטרית אינה תואמת את סגנון האדריכלות היוונית הקלאסית. בצידו הדרומי של המקדש (מול הפרתנון) נמצא מבנה קטן הנקרא Caryatids שהוא לדעתנו המרשים ביותר ובו 6 עלמות חן מפוסלות המשמשות כעמודים התומכים ארכיטקטונית את הגג מעל ראשיהן.

המשכנו לטייל בין השרידים עד לקצה המזרחי שם יש תצפית על כל השכונות בצד המזרחי של אתונה כולל הפלקה וגבעת ליקאוויטוס (Lycabettus) אליה מומלץ לעלות ע"מ לתצפת על האקרופוליס. אחרי מנוחה קצרה והתרעננות מהחום היווני בקיץ, הקפנו את הפרתנון מצפון וחזרנו לכיוון היציאה דרך הפרופילאייה, לא לפני שעברנו בבית המקדש של אתנה נייקי (The Temple of Athena Nike) המוקדש לאלות אתנה ונייקי שהייתה אלת הניצחון במיתולוגיה היוונית. הוא נבנה בסביבות 420 לפנה"ס, מצפון לפרופילאייה והוא המקדש היוני העתיק ביותר במתחם האקרופוליס. בניגוד לכניסה לאקרופוליס שהיא דרך הפרופילאייה, מקדש זה היה פתוח, בזכות גרם מדרגות צר בצפון. המבנה עצמו קטן ושמור היטב עם ארבעה עמודים מצד מזרח וארבעה ממערב. 

אחרי שעתיים מעייפות אך מהנות עד מאוד עשינו דרכנו החוצה, הפעם דרך הכניסה המערבית דרך שער ביאול (Beule Gate).

אחרי שירדנו ויצאנו מהמתחם, עלינו על גבעת אבן (Areopagus Hill) שנמצאת למרגלות האקרופוליס, מדרום לאגורה הישנה, ומשמשת כתצפית נהדרת על האזור. 

המשכנו שוב מזרחה לכיוון רובע פלקה והפעם שוטטנו בהרבה יותר סמטאות, והמסקנה המתבקשת – מספיק להישאר ברחוב הראשי אדריאנו Adrianou. גם הפעם סעדנו באחת המסעדות הטובות שברובע וחזרנו לסיום הבילוי ביוון בכלל ואתונה בפרט בבריכה שעל גג המלון.