הקדמה קצרה + המלצות

ההחלטה על הטיול ליפן התקבלה כבר לפני שנה וחצי. אומנם מדובר על יפן, אבל בשבילי זה היה "סינית", פשוטו כמשמעו. השמות של המקומות, המיקום שלהם, נעלם אחד גדול. התחלתי לחפש באתרים שונים באינטרנט, ולשמחתי, מצאתי הרבה כאלו. זה המקום להודות לכולם, לכתוב על מסלול הנסיעה שלנו והמלצותינו לנוסעים לארץ השמש העולה.

בשלב ראשון, בדקתי וקראתי עשרות תכנונים של מסלולים והמלצות והבנתי שרוב המקומות המומלצים לטיול ביפן, לפחות בטיול הקלאסי הראשון נמצאים באי המרכזי – הונשו (ביפן עצמה יש למעלהמ-3,000 איים).

אם רוצים למקם בגדול את המקומות העיקריים במסלול, אפשר למצוא בצד המזרחי את טוקיו (מצפונה את ניקו ודרומית מערבית אליה את אזור האקונה), בצד המערבי את קיוטו, נארה ואוסקה (הירושימה נמצאת עוד יותר במערב) ובצפון נמצאים האלפים היפנים בהם נמצאים בין היתר, מטסומוטו, טקייאמה וקנאזאווה – ככה בגדול.

צריך להודות על האמת, יפן היא לא מדינה יפה במיוחד אלא מיוחדת, שונה ומדהימה בייחודיות שלה. יש מקומות ונופים יפים, אבל מה שבעיקר מושך אליה את מרבית המבקרים זה המנהגים המיוחדים, הסדרים, הנימוסים ותרבות שאנחנו לא רגילים אליה ולא חסרות דוגמאות. איפה תמצאו עוד מקום בעולם שיש בו סימון על רציף הרכבות היכן לעמוד ע"מ להיכנס לקרונות, וכולם מסתדרים בתור בסבלנות ובשקט (טוב, אולי בגלל שכמעט כולם עסוקים עם הטלפונים שלהם...).

קראתי גם שרוב הטיולים והמסלולים מתבססים על מערכת הרכבות המצוינת של היפנים, אבל אני עדיין סבור שהכי קל, פשוט, יעיל ונוח זה להתנייד ברכב שכור. אולי זה קצת יותר יקר מרכבות אבל שווה כל אגורה. אין שום בעיה להגיע לכל חור ולכל מקום, בלי להיות תלוי בלוחות הזמנים של האוטובוסים והרכבות (בעיקר שיש להן מגבלה של שעות פעילות או חשש לטייפונים ואז יש שיבושים). יתרון נוסף וענק זה שהמזוודות אתך כל הזמן ובכל מקום מבלי להיסחב איתן הלוך ושוב.

אלו החוששים מנהיגה בצד שמאל של הדרך יכולים להיות רגועים – מתרגלים מהר. אין גם מה לחשוש מהשילוטים, נכון שלא כולם רשומים באנגלית, אבל, וכאן מגיע החלק החשוב ביותר, בכל תכנון של טיול ברכב מומלץ להכיר את הנתיבים ולהחליט מראש על הדרך. לסמן באיזו יציאה עוזבים את הכביש המהיר כולל בחירת מקום החניה מראש ו"נעיצתו" במכשיר הניווט.

אפשר להרחיב המון על ההיסטוריה העשירה של יפן, "ארץ השמש העולה" עוד לפני תקופת אדו (שמה הקודם של טוקיו), על תקופת הסמוראים, השוגונים והנינג'ות, אבל לא נראה לי שזה המקום המתאים. חשוב לדעתי לציין מספר פרטים וטיפים רלוונטיים לנסיעה:

  • אין טיסות ישירות ליפן אלא דרך תחנת ביניים (ויש עשרות אפשרויות).
  • המטבע המקומי (הין היפני) "סובל" מתנודות שערים זה מספר שנים. למי שמתכנן לנסוע מראש שווה לעקוב אחרי שערו היציג ולקנות מספיק ינים כשהשער נמוך. מצאנו שהשער הגיע לרמה של 3.08 ₪ ל-100 ין.
  • המחירים ביפן ממש לא נוראיים כמו ששמענו. האוכל למשל יותר זול ברוב המקרים (למעט כמה סוגי פירות שהמחיר שלהם פשוט לא הגיוני). דלק יותר זול במקצת, רכבות יקרות מאוד (אלא אם רוכשים כרטיס נסיעה תקופתי).
  • מתח החשמל ביפן הוא כמו בארה"ב, כלומר 100-110V ואותם סוגי שקעים בקיר.
  • למי שמחליט כן לנהוג ביפן, לא הצלחתי להבין מה מגבלות המהירות המותרת בה. אמנם יש תמרורים עם הגבלה, אבל לא ראיתי אף אחד הנוהג לפיהם, בעיקר בכבישים המהירים. לשים לב שבתוך הערים, יש אור ירוק גם כשרוצים לפנות ימינה וגם לרכבים הבאים ממול יש אור ירוק, לא להתרגש, לעצור באמצע הצומת עד שהיא תתפנה ואז לפנות בשלום. יש צמתים בהם יש רמזור אדום כללי, אבל חץ ירוק לאחד הכיוונים או יותר, אפשר לנסוע. לשים לב שבפניה שמאלה חייבים לתת זכות קדימה להולכי רגל ולא נהוג לנסוע לפני שמעבר החציה פנוי לגמרי.

דבר אחרון, מומלץ להזמין מראש רכב עם מתקן וקורא כרטיסים של ETC המאפשר כניסה ויציאה חופשית בכבישים המהירים.

  • גם בנסיעות בתוך הערים הגדולות, עם הרכבות המקומיות (סאבווי, מטרו, JR), כדאי לתכנן את המסלול מראש. אופן התשלום במכונות לא מסובך אחרי שמתרגלים פעם, פעמיים ובכל מקרה הכי פשוט ונוח להיעזר באנשי הרכבות הנמצאים בכל תחנה וישמחו לסייע.
     הכי נוח, קל ומומלץ זה לרכוש כרטיס שנקרא "סוויקה" (Suica), כרטיס נטען המזכיר את ה"רב קו" אצלנו (ניתן לשלם עם הכרטיס הזה גם במקומות נוספים כמו חנויות וכד').
     בזמן הנסיעה ברכבות מתבקשים לשים את הטלפון במצב של שקט.
  • מומלץ מאד לרשום (כפי שיופיע בהמשך) בכל מקום שניתן את שם המקום בכתב היפני. אם יש צורך לשאול מקומי שלא דובר אנגלית, הוא יבין מה רשום בשפתו ויוכל לעזור.
  • כל מה ששמענו או קראנו על היפנים, נכון מאוד ולוקח זמן רב להבין שהנכונות שלהם לעזור היא טבועה בדם שלהם – פשוט מדהים.
  • בזמן בחירת מלונות, לשים לב לגודל של החדר, אפשר ליפול על חדרים קטנים ולהיזהר ממיטות זוגיות קטנות (מיטה וחצי). למעט במלון אחד, בכל שאר המלונות היו חדרים גדולים ומרווחים. בכל שירותים יש בידה עם מים חמים ונעימים ואסלות חשמליות...
  • צריך לקחת בחשבון שרוב המאכלים שלהם שונים ומבוססים בעיקר על החי בים בצורות שונות ומשונות. לא מתאים לכל אחד. מצד שני, יש הרבה רשתות כמו 7/11, פמילי מרקט, לאוסון ואחרים שפתוחים 24 שעות וניתן לקנות דברים מוכרים יותר. היה מוזר לראות שכמעט כל דבר שנמצא בתוך שקית עטוף בנפרד (לא כמו אצלנו וביתר המקומות) .
  • ביפן הניקיון בולט מאוד. כל הזמן מנקים וגם היפנים עצמם שומרים את הלכלוך עד שניתן לזרוק אותו. מידי פעם ראינו אנשים הולכים כשבידם שקיות עם הזבל שלהם.
  • מזג האוויר עשוי להשתנות מידי יום. מומלץ לעקוב מראש אחרי התחזית. למרות שברוב הימים היה חמים ונעים, היו גם ימים גשומים (גשם קל שלא הפריע לטיול) ואפילו עברנו סופת טייפון (שלא עברה כל כך באזורנו) ותוך יום מזג האוויר חזר להיות בהיר.
  • כשהיינו ביפן חווינו רעידת אדמה ברמה 4.6. לא הרגשנו כלום ולא היינו יודעים עליה אלמלא קיבלנו עדכון לטלפון הנייד.
  • יפן נמצאת מזרחית לנו והפרש השעות בינינו הוא שש שעות.
  • מרבית היפנים משתייכים לדת הבודהיזם והשינטו, זו כנראה הסיבה לכמות הבלתי נתפסת של מקדשים בכל פינה.
  • אתר מומלץ על יפן - https://www.japan-guide.com/

הגעה ליפן, יום ראשון בטוקיו

זהו, סוכות 2018 הגיע ואנו יוצאים לדרך. את כרטיסי הטיסה הזמנו כבר בתחילת השנה. הזמנו טיסה לטוקיו עם חניית ביניים קצרה במוסקבה עם חברת אירופלוט. יש לציין שהם ממש עמדו בלוחות הזמנים של הטיסות.

יצאנו בטיסת צהרים למוסקבה (Sheremetyevo) ואחרי המתנה של שעתיים המראנו בערב בטיסת המשך לטוקיו. עברנו למעשה לילה בטיסה (משך טיסה 9:35 שעות) ונחתנו בטוקיו למחרת בבוקר בשדה התעופה הבינלאומי Narita (成田空港, Narita Kūkō, NRT)– טרמינל 1.

שדה התעופה בנריטה הוא השדה הראשי ביפן וממוקם ליד העיר נאריטה הנמצאת כ-60 ק"מ צפונית מזרחית למרכז טוקיו. יש בו 3 טרמינלים. בטרמינלים 1 ו-2 יש תחנות רכבת.

כבר אחרי הנחיתה מרגישים את השינוי והתחושה שהגענו למקום שונה. קבלת הפנים, הסדר, העזרה – פשוט תענוג.

התוכנית המקורית שלנו הייתה לשכור את הרכב באותו יום ולנסוע לניקו. כשלושה - ארבעה חודשים לפני הנסיעה החלטנו לעשות שני שינויים מהותיים בתוכנית. הראשון היה לוותר על ביקור בניקו (במהלך הטיול ראינו מקדשים רבים אחרים) ולהשאיר את היום הראשון להתאוששות, התארגנות וביקור ראשון של חצי יום בטוקיו. בדיעבד, תוכנית זו עבדה לטובתנו מכוון שהגענו לטוקיו ביום גשום וכך נחסכה מאתנו נסיעה וביקור בגשם (השינוי השני יפורט כשנגיע לאוסקה).

עקב השינוי בתוכנית, אחרי הנחיתה בטרמינל 1 לקחנו (מחוץ לטרמינל בתחנה מס' 16) את השאטל שיוצא כל 20 דקות למלון שהזמנו ליד השדה.

בסביבות 11:30 הגענו למלון Narita Airport Rest House成田エアポートレストハウ

כתובת: Narita International Airport, Narita, 282-0004, Japan

טלפון: +81 476 32 1212

מחיר: ¥11,340 (כ-102$) כולל א.ב.

למרות שאפשר לקבל את החדרים רק אחרי השעה 13:00, קיבלנו את החדר כבר בשעה 12:00.

בקבלה כבר חיכתה לנו המעטפה עם כרטיס ETC עבור הרכב ששכרנו.

לאחר התארגנות בחדרים יצאנו מהמלון (גם בשאטל) לעבר שדה התעופה (טרמינל 2) ושם לקחנו את הרכבת למרכז טוקיו.

יש כמה אפשרויות להגיע משדה התעופה נאריטה (טרמינל 1+2) אל מרכז טוקיו:

הדרך הקלה והנוחה - ע"י רכבת Narita Express (קו JR) וזה לוקח בין 75 ל-90 דקות ישירות למספר תחנות ראשיות בטוקיו, עולה 3,200 ין לכיוון אחד או 4,000 ין הלוך חזור. יש רכבת כל 30 – 60 דקות.

הדרך המהירה – עם חברת Keisei Line המפעילה את רכבות Skyliner משדה התעופה נאריטה עד תחנת Nippori בטוקיו, זה לוקח כ-36 דקות ועולה 2,470 ין (אם מזמינים אונליין עולה 2,200 ין. יש רכבת כל 20 – 40 דקות .

היות ולא מיהרנו בגלל מזג האוויר, בחרנו את הדרך הזולה ולקחנו את רכבת Keisei Limited Express לתחנה הסופית Keisei Ueno(כ-75 דקות) ועולה 1,030 ין. יש רכבת 3 פעמים בשעה.

2 אתרים מומלצים לנושא הרכבות משדה התעופה לטוקיו:

יצאנו מתחנת הרכבת Keisei Uenoוהתחלנו את הביקור בטוקיו בשוק אמיוקו (Ameyoko アメ横市場 - השוק הכי גדול בטוקיו שנמצא כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת לכיוון דרום. השוק משתרע מדרום לתחנה כאמור עד לאזור תחנת אוקאשימאצ'י (Okachimachi), בשני רחובות מקבילים המחוברים ביניהם בסמטאות עם עוד מגוון דוכנים. אפשר למצוא כאן כמעט הכל, אם כי לא מצאנו מציאות ממש שוות. כאן נחשפנו לראשונה למחירם היקר של הפירות שארוזים כל אחד בנפרד ובעיקר למחיר הענבים.

מכיוון שכבר הייתה זו שעת צהרים, חיפשנו מקום לאכול באחת המסעדות בשוק ומצאנו מסעדת סושי אותנטית שהזכירה מסעדה בסגנון עממי (חוץ מהמחיר שהיה יקר יחסית למה שפגשנו בהמשך הטיול).

בסיום הביקור הגענו כבר עד לאזור תחנת אוקאשימאצ'י (Okachimachi), המשכנו ברחוב הראשי (העובר צמוד למסלול קו הרכבת) דרומה לכיוון אזור אקיהברה 秋葉原 Akihabara- רובע החשמל והאלקטרוניקה המפורסם. עברנו ליד תחנת כיבוי אש מקומית מצוחצחת כמו שאפשר לראות רק ביפן והגענו לבניין ה-UDXהגדול. לא נכנסנו לחנויות בתוך הבניין, אלא המשכנו עוד קצת ופנינו ימינה לרחוב המקביל Chuo Dori ונכנסנו לסניף המקומי של רשת Bic Camera (נמצא ליד סניף מקדונלדס) המשתרע על פני 7 קומות של הבניין בו הוא נמצא. עברנו בין הקומות ונדהמנו משפע המוצרים הנמכרים שם. כל קומה ייעודית לנושא ספציפי: סלולר, משחקים, מוצרי חשמל, מחשבים וכו'. מצאנו גם המון פריטים הקשורים לאנימציה החביבה מאוד על היפנים.

כשיצאנו מהבניין כבר ירד הערב על טוקיו, מחשיך שם מוקדם יחסית, כבר בשש בערב, אבל אז גילינו את טוקיו של הלילה ושפע האורות המאיר את הרחובות מהטלוויזיות הענקיות ומשלטי הפרסומות. טיילנו קצת ברחובות הסמוכים, המשכנו דרומה ברחוב Chuo Dori ופנינו לכיוון תחנת הרכבת של אקיהברה. לפני כן, נכנסנו לבניין רדיו קייקאן Akihabara Radio Kaikan ובו 10 קומות עם חנויות שונות ומשונות (בדיעבד היה אפשר לוותר).

עלינו על קו הרכבת Yamanote lineהמקיף את כל מרכז טוקיו ועוצר כמעט בכל מקום חשוב בטוקיו. נסענו כחצי שעה עד לצד השני של העיר כשהיעד הוא אזור Shibuya שיבויה 渋谷אזור הבילוי העיקרי של טוקיו בלילה. מקום מדהים. תחנת שיבויה היא אחת התחנות הגדולות והעמוסות בטוקיו, אבל עקבנו אחרי השילוט (יש גם באנגלית) צפונה לכיוון יציאת האצ'יקו Hachiko Exit(ע"ש הכלב המפורסם). אחרי שיצאנו מתחנת הרכבת הגענו למעבר החצייה המפורסם והעמוס ביותר בעולם (Shibuya scrumble crossing). גם אנחנו נכנסנו לסניף של קפה סטארבקס Starbucks Shibuya (שנמצא ליד חנות המוסיקה Tsutaya), עלינו עם הקפה לקומה השנייה והתיישבנו ליד החלון. יש כאן את התצפית הכי מומלצת על הצומת ומעבר החציה המפורסם. גם אחרי שרואים את המוני האנשים חוצים את מעבר החצייה כמה פעמים זה לא מתיש ומרתק כל פעם מחדש, ואלמלא התחשבנו בתיירים אחרים ופינינו להם את המקום, היינו יכולים לשבת כאן עוד זמן רב. ע"פ הנתונים חוצים את הצומת בכל פעם כ-2,000 איש וכמה מאות אלפים במשך היום. המשכנו לטייל קצת ברחובות הסמוכים, לטעום מחיי הלילה הנפלאים של טוקיו תוך הבטחה לחזור לכאן שנית בסוף הטיול.

חזרנו ברכבת למלון שבשדה התעופה נריטה.

יוצאים לדרך לכיוון מערב 

בבוקר לקחנו מונית לעבר תחנת ההשכרה של חברת Budget (מערבית למלון ולמסלולי השדה). כתובת: 1513 Komaino, Narita-shi, Chiba-ken, Japan

〒286-0121 千葉県成田市駒井野1513

טלפון: +81-92-735-8886, אתר: https://www.budgetrentacar.co.jp/en/

השכרת רכב ביפן שונה מכל מקום אחר שהכרתי. את ההזמנה עשינו דרך חברת Tocoo ובחרנו מסלול שכלל מעבר ונסיעה חופשית בכבישים המהירים וביטוח חלקי.

כתובת האתר שלהם: https://www2.tocoo.jp/en/office/detail?office_id=4890

באתר יש כמה סוגי מבצעים/מסלולים, בוחרים את סוג הרכב שמתאים, המיקום ואת חברת ההשכרה. לאחר מכן, מקבלים אישור המיועד לחברה שנבחרה.

כשהגענו למשרדים של חברת באדג'ט, עברנו תדריך מקיף אצל הבחורה החייכנית שקיבלה אותנו וחתמנו בטופס ההשכרה לאחר שהבנו כל סעיף וסעיף בהסברים שלה (כולל סרטון הדרכה בסוף התדריך). קיבלנו רכב מיני ואן גדול של חברת הונדה, מרווח מאוד עם המון מקום לכל המזוודות.

חזרנו למלון לקחת את המזוודות ויצאנו משדה התעופה בכיוון כללי מערבה לעבר עמק קיסו והאלפים היפנים. הנהיגה ביפן היא בצד שמאל של הכביש, אבל אני כבר רגיל לנהיגה בצד שמאל והנסיעה עוברת חלק. אחרי היציאה מאזור שדה התעופה עולים על הכביש המהירShin-Kuko Expressway לוקחים את הנתיב השמאלי לכיוון העיר טוקיו. אמנם רוב השילוטים בדרך כתובים ביפנית, אבל שמות הישובים, הכבישים והיציאות רשומים גם באנגלית. בהמשך הדרך הכביש נקרא Keiyo Road, עוברים עוד עמדות תשלום לכיוון טוקיו, ואח"כ עוברים מספר נהרות (Edogawa, Shinnaka, Naka, Arakawa, Sumida) וחוצים את טוקיו מצפון לפארק הגדול של הארמון. אחרי הפארק נכנסים למנהרת Chiyoda (לשים לב בתוך המנהרה לקחת את הנתיב הימני לכיוון Shinjuku , כביש 4 / Chuo Exp).

חוצים את טוקיו מערבה בכביש Metropolitan Expressway No. 4 Shinjuku Route (או בקיצור כביש 4), עוברים ליד הבתים הגבוהים של אזור שינגוקו וממשיכים מערבה ובהמשך הכביש הופך להיות Chuo Expressway.

הנסיעה אורכת הרבה יותר זמן מהצפוי בגלל עומסי תנועה גדולים מהרגיל, כנראה בגלל שזה היה יום יפה בסוף שבוע ובנוסף היה גם איזה חג. המוני יפנים החליטו לצאת מטוקיו מערבה. אחרי כ-200 ק"מ וכארבע שעות נסיעה, עצרנו בתחנת דלק גדולה בכביש המהיר Chuo Expressway (יציאה 15-1 - Futaba) במקום שנקרא Futaba SA up, 2395 Ryuji, kai yamanashiלהפסקה ומנוחה ונהנינו גם מתצפית יפה על הר פוג'י מצידו הצפוני.

אחרי ההפסקה חזרנו לכביש המהיר והמשכנו בנסיעה צפון מערבה לכיוון אזור אגם Suwa ,諏訪湖

באזור זה הכביש המהיר מתפצל (במחלף 21), לקחנו את המסלול הימני לכיוון נגויה (Nagoya) בו ממשיך כביש Chuo Expressway דרומה. כאן הדרך כבר הייתה פנויה וחלקה. יצאנו במחלף 23 לכיוון Ina וכביש 361. אחרי היציאה מעמדת התשלום, פונים ימינה לכיוון קיסו /כביש 476 ובהמשך לעבר כביש 361. בהמשך הדרך פונים דרומה (ימינה) לכביש 19 עד המלון. כ-130 ק"מ, כשעתיים.

הגענו למלון Nezame Hotel ねざめホテル– אחד היחידים שנראו לנו בעמק. כנראה בגלל מיעוט מלונות באזור והייחודיות של האזור, המחירים כאן יקרים יותר בממוצע. למעשה זה היה המלון היקר במהלך טיולנו - ¥17,000 (כ-160$).

כתובת: 399-5601 Nagano, Agematsu, Agematsu 1888, יפן

טלפון: +81 264 52 2245

צ'ק-אין: בין השעות 15:00 עד 21:00

עמק קיסו, מטסומוטו, האלפיים היפנים, טאקיימה.

התעוררנו לבוקר שמשי ונעים. ממש מול המלון נמצא קניון שנקרא Nazame-no-toko

כחלק מנהר קיסו החוצה את העמק. זהו סלע טבעי שנוצר על ידי זרימת הנהר העובר בין הסלעים המקיפים אותו. הוא ידוע כאחד מ-8 המראות הציוריים של אזור קיסו. זוהי נקודה ייחודית בנוף. הניגוד בין המים הירוקים כמו האמרלד לבין סלעי הגרניט הלבנים הטהורים פשוט מהמם. הכניסה הרשמית לאתר היא דרך מקדש קטן בשם Rinsenji (ליד חנות 7/11), דמי הכניסה סימליים בסך 200 ין. יורדים בשביל בעמק (שעובר מתחת לפסי רכבת) עד סופו, קרוב לסלעים. מקום מקסים ומושלם להתחלת טיולנו.

אחרי הביקור בקניון, נסענו דרומה בכביש 19 ואח"כ ימינה לכביש 256 ואחרי כמה מאות מטרים עצרנו באחד החניונים שבצד הדרך. חצינו את הגשר הקטן ונכנסו לביקור ב-טסומאגו (Tsumago). כ-30 ק"מ, כחצי שעה. אחד מהכפרים העתיקים שהוקמו במאה ה–17 אשר השתמרו/שוחזרו ומהווים היום אטרקציה לתיירים על מנת לחוש את החיים ביפן בתקופה ההיא. רוב הבתים עשויים מעץ ולמעשה ברובם פועלות היום חנויות מזכרות או סדנאות לעבודות יד.

יש שביל הליכה מפורסם העובר בין הכפר טסומאגו (Tsumsgo) לכפר הבא בו נבקר מאגומה Magome. זהו קטע קטנטן מתוך דרך נאקאסאנדו (Nakasendo) העתיקה, שעברה בעמק קיסו ואשר חיברה את אדו (טוקיו של פעם) עם קיוטו שלאורכה 69 תחנות להפסקות והתרעננות. אורך השביל בין שני הכפרים הוא כ-7.8 ק"מ והוא עובר ליד בתי התושבים בתוך הכפרים, אבל שאר חלקיו עוברים בתוך היער וגם צמוד לכביש.

חזרנו לרכב ונסענו דרומה בכביש 256 ואז ימינה לכביש 7 לכיוון הכפר מאגומה Magome 馬籠, כ-8 ק"מ, כרבע שעה. בחלק מהדרך עוברים בתוך היער צמוד לשביל שהוזכר קודם. יש מספר חניונים ליד הכניסה לרחוב הראשי בכפר.

חניה מומלצת:B-4 Parking, Magome, Nakatsugawa, Gifu Prefecture 508-0502

זהו עוד כפר עתיק, אבל מפורסם יותר והאמת גם יפה יותר. אם צריך לבחור רק כפר אחד אין ספק שעדיף לבחור בו. כבר בכניסה לכפר אפשר לחוש בהבדל, הרבה יותר חנויות מזכרות, מסעדות , דוכנים וכמובן תיירים. עיקר הביקור הוא בטיול רגלי לאורך הרחוב הראשי של הכפר. גם כאן הבתים עשויים ברובם מעץ בסגנון מסורתי עתיק.

בסיום הביקור בכפר חזרנו לחניה ויצאנו צפונה. חזרנו בדרך בה הגענו דרך כבישים 7 ו-256 ואז ימינה (צפונה) דרך כביש 19 העובר לאורך הנהר בתוך הנופים הציוריים של עמק קיסו המפורסם בו עברה כאמור חלק מדרך נאקאסאנדו, ואנחנו בדרכנו צפונה לאיזור האלפים היפנים (Japanaase Alps). אלו שרשרת הרים המתנשאת לגובה מעל 3,000 מ' (שניים אחרי הפוג'י), והם מחלקים את האי המרכזי הונשו לשני אזורי אקלים שונים: החוף המערבי, מול ים יפן הסוער והגשום, והחוף המזרחי, הפסיפי, הנוח יותר למחיה. ההרים גבוהים וירוקים, נהרותיהם תלולים וזורמים בקניונים עמוקים.

אחרי שסיימנו את קטע הנסיעה בעמק קיסו פנינו שמאלה לכביש 304 לעבר העיר מטסומוטו (Matsumoto 松本市) העיר השנייה בגודלה ובירת מחוז נאגאנו (Nagano) כ-105 ק"מ, כשעתיים וחצי (ממאגומה). העיר עצמה משעממת ואין מה לעשות בה, אולם היא מפורסמת בזכות הטירה היפה השוכנת כאן. היא מהווה גם בסיס טוב לטיולים באלפים היפנים וסביבתם.

נסענו ישירות לעבר טירת מֵטסוּמוֹטו 松本城 Matsumoto-jō) – אחת הטירות העתיקות והמובילות ביותר

ביפן. היא ידועה גם כ"טירת העורב" השחורה (烏城 Karasu-jō) בגלל המראה החיצוני שלה. בניית הטירה הושלמה בשלהי המאה ה-16.

האזור עצמו היה עמוס מבקרים, רובם מקומיים (כנראה בגלל החג), כל מגרשי החניה היו עמוסים וכאן נחשפנו לראשונה לפטנט מיוחד שנמצא בחניונים קטנים – מנגנון נעילה החוסם (הירוק) את אחד מגלגלי הרכב ולא מאפשר יציאה עד לתשלום (במכונה כמובן) בהתאם לזמן החניה.

יצאנו לטייל סביב הטירה אך לא נכנסנו לבקר בתוך הטירה, במקום זאת נשארנו להפסקת צהרים.

חזרנו לחניה "לשחרר" את הרכב, עזבנו את מטסומוטו ונסענו בכיוון דרום מערב בכביש 158 המוגדר כאחד הכבישים היפים ביותר ביפן. אחרי נסיעה של כ-30 ק"מ, 45 דקות, כמה מנהרות ושני סכרים קטנים (יחסית) הגענו לסכר נאגואדו Nagawado (奈川渡ダム היושב על נהר אזוסה

(Azusa)ואחת מתחנות החשמל ההידרואלקטרי החשובים באזור שנקראת

Azumi Pumped Storage Power Station .(安曇発電所)המים נופלים מאמצע הסכר (כ-60 מ' מפני האגם) עד תחתית העמק, נפילה של 90 מ' בערך בתוך הסכר. כתוצאה מבניית הסכר הגבוה (לקח 5 שנים), נוצר במקום אגם גדול בצורת U כשצבע המים ירוק משגע.

לאחר הביקור בסכר ולימוד עצמי מהשלטים המפורטים, המשכנו בנסיעה בכביש 158 בכיוון צפון מערבה. הכביש מתפתל ביער בתוך הרי האלפים היפנים ויש בו גם הרבה מנהרות עד שהגענו לתחנה הבאה - מפלי Hirayu (Hirayu Otaki) 平湯温泉平湯大滝結氷まつり (כ-22 ק"מ, כ-40 דקות). יש חניה חופשית במקום. מהחניה יש שביל הליכה סלול לעבר המפל שנופל מגובה 64 מ' ונחשב לאחד המיוחדים ביפן.

בסיום הביקור במפל, ירדנו לכיוון הכביש הראשי (158) ועצרנו במסעדה מקומית לטעום מאכלים מקומיים מסורתיים. בסיום, המשכנו בכביש 158 מערבה כ-35 ק"מ, כשעה לעבר טַאקַאימַה (Takayama) 高山市 בירת האלפים היפניים.

הזמנו מקום במלון TABINO HOTEL Hida Takayamaたびのホテル飛騨高, מלון חדש יחסית שנמצא בפאתי העיר, אבל לא היינו ממליצים עליו כי החדרים מאוד קטנים ולא נוחים.

כתובת: 13-1, Takayama, 506-0802

טלפון: +81 577 36 1220

צ'ק-אין: בין השעות 15:00 עד 24:00

מחיר: ¥14,000 (כ-130$)

טַאקַאימַה, שיראגאווה-גו, קאנאזאווה

אחרי ארוחת הבוקר נסענו לרובע העתיק (Shimosannomachi) של טַאקַאימַה השוכנת במרכז האלפים היפנים. חנינו קרוב למרכז והתחלנו את הטיול הרגלי בסמטאות היפות של הרובע שנשתמר כמעט בשלמותו מאות בשנים ולא נפגע במלחמת העולם. הרובע נמצא ממזרח לנהר והבתים (שרובם עשויים מעץ) הדו קומתיים ברחובות הקטנים עמוסים במסעדות, חנויות מזכרות, דוכני אוכל ועוד.

הלכנו דרומה לכיוון הגשר מפורסם Nakabashi Bridgeומיד לידו נמצא שוק הבוקר הקטן ג'יניה (Jinya Mae). בשוק זה אפשר למצוא בעיקר תוצרת כפרית, מזכרות ועבודות יד שהמפורסמות ביניהן הן בובות רכות ואדומות (בדרך כלל) ללא פנים המהוות קמע יפני של מזל. הבובות הייחודיות לאזור זה ואשר נקראות סרובובו (Sarubobo) נעשו בעבר על ידי הסבתות עבור הנכדים שלהם והיום הן נמכרות בשוק.

חזרנו דרך הגשר ונכנסנו לסמטאות הרובע העמוסות מבקרים (תיירים ומקומיים) צפונה תוך שיטוט בחנויות השונות. ביציאה לרחוב ראשי פנינו שמאלה לכיוון הנהר והמשכנו לאורכו בין הדוכנים של שוק הבוקר השני מייגאווה Miyagawa. בשוק זה מצאנו בעיקר מאכלים מקומיים ומזכרות (איך לא).

לאחר הביקור בשוק המשכנו צפונה לאורך הנהר וברחוב השני פנינו ימינה (מתחת לשער גדול) לעבר מוזיאון המרכבות, ייטאי קאיקן (Yatai kaikan). יש כרטיס משולב למוזיאון ולמקדש הסמוך אליו. במוזיאון מוצגות המרכבות הגדולות והיפות מאוד אשר משמשות את פסטיבל מרכבות האלים המפורסם המתקיים פעמיים בשנה בחגים (באביב ובסתיו), ואז עשרות אנשים מסיעים את המרכבות ברחובות טאקאימה.

ביציאה מהמוזיאון קפצנו לביקור קצר במקדש Sakurayamahachimangu (מהמאה ה-5) הסמוך וחזרנו לרכב. שמנו לב שאחד הרחובות בדרך לחניה היה סגור לתנועה ועמוס מקומיים והבנו שזה היה עוד יום חג.

חזרנו לרכב ונסענו מטַאקַאימַה מערבה בכביש 41 ועלינו על הכביש המהיר Chubu Jukan Expwy(כ-20 ק"מ) ולאחר מכן עלינו על הכביש המהיר Tokai-Hokuriku Expressway(כ-26 ק"מ). בכביש זה יש מנהרות ארוכות, צריך לשים לב לשילוט במנהרה הארוכה המסמן את היציאה (מס' 14) לעבר הכפר שיראקווה-גו (Shirakawa-go). סה"כ כ-50 ק"מ, כשעה.

יש חניה מרכזית הנמצאת ביציאה מהכביש המהיר (אחרי המנהרה) ממערב לנהר ולכפר. גם כאן הורגשו עומסים (כנראה בגלל החג), אבל היפנים מתורגלים, ויש עשרות אנשים שמווסתים ומכוונים את התנועה למגרש החניה, מחיר החניה 1,000 ין. מהחניה חוצים את הנהר בגשר להולכי רגל למרכז הכפר.

הביקור בכפר שיראקאווה-גוֹ ייזכר כאחד המקומות היפים והמקסמים בטיול למרות כמויות המבקרים בו. הכפר מוכר כאתר מורשת עולמי מטעם אונסקו וידוע בזכות הבתים הגדולים והמיוחדים בעלי גגות הקש שנועדו להתמודד עם הקור והשלגים לדאוג לבידוד הבית ע"מ לשמור על החום בתוכו. בחלק מהבתים מתגוררים עד היום אנשים המטפחים את הגינה הצמודה לביתם, ובחלק אחר של הבתים יש חנויות, בעיקר מזכרות לתיירים ואוכל.

הבתים הגדולים מאד שהכילו משפחה מורחבת, עד כדי עשרות אנשים בבית אחד, זאת בכדי לחסוך בעלויות. החלונות מאוד גדולים, במטרה שאם השלג יצטבר ואי אפשר יהיה להיכנס מהדלת, אפשר יהיה להיכנס דרך החלון של קומה ראשונה ואפילו שנייה או שלישית.

בסיום הסיור בכפר כולל מנוחה וארוחה קלה, המשכנו צפונה דרך כביש 156 ועלינו חזרה על הכביש המהיר Tokai-Hokuriku Expresswayגם בקטע זה יש הרבה מנהרות וגשרים שחוצים הרים ועמקים ואחרי כ-32 ק"מ ואח"כ יוצאים במחלף 16 ואחרי עמדת התשלום עוברים לכביש 304 ואח"כ שמאלה לכביש 27 מערבה (כ-26 ק"מ) לכיוון קאנאזאווה - 金沢市 Kanazawa , סה"כ כ-65 ק"מ, כשעה ורבע.

נסענו ישירות לחניון במרכז העיר ליד גן קֵנרוֹקוּאֵן (Kenroku-en Park兼六園-הנחשב לאחד משלושת הגנים היפים ביותר ביפן (עניין של טעם).הגן הוקם לפני כ- 350 שנה כגן חיצוני של הטירה ממולו ונפתח לקהל הרחב בשנת 1871. פרוש השם הוא "גן ששת התכונות" ויש בו בעיקר מגוון גדול של עצים שונים המספקים לגן מראה שונה בכל עונה. יש בגן מספר בריכות קטנות המחוברות ביניהם באמצעות תעלות. הגענו כשעתיים לפני הסגירה ולכן לא היו בגן הרבה אנשים אך זכינו לפגוש חתן וכלה שהצטלמו בגן. מכיוון שנכנסנו לגן מהכניסה הצפונית (מול הטירה) הגענו די מהר ל- Kotojitoro Lantern, מן פנס אבן העומד על 2 רגלים שנמצא מצפון לבריכת Kasumigaike והוא הסמל הידוע של הגן. טיילנו בשבילי הגן ובגשרים מעל התעלות וחזרנו לכניסה.

יצאנו מהגן וחצינו את הגשר לעבר הטירה של קאנאזאווה (,( Kanazawajō. הטירה הגדולה שחלקה העיקרי משוחזר נשלטה ע"י שבט מאדה (Maeda) החזק במשך 14 דורות עד שנת 1871.

שעות פתיחה רגילות: כל השבוע מ-7:00 עד 18:00 (בחורף עד 17:00)

מחיר כניסה לגן: 310 yen

הכניסה לשטח הטירה חינם.

נשארנו באזור לאכול במסעדה בסגנון מקומי בשם 和食と和カフェさくら茶屋 (אין כיתוב אחר), כתובת: Kenrokumachi, 2−50. לאחר מכן, נסענו למלון הכי טוב והכי מומלץ בטיול:

HOTEL MYSTAYS PREMIER Kanazawa ホテルマイステイズプレミア金沢

כתובת: 2 Chome-13-5 Hirooka, Kanazawa-shi, Ishikawa-ken 920-0031,

טלפון: +81 76 290 5255

צ'ק-אין: בין השעות15:00 עד 24:00

מחיר: ¥12,000 (כ-113$)– כולל א"ב.

קאנאזאווה, צוקי טוג'ימבו, אוסקה

התחלנו את הבוקר בביקור בשוק אומיצ'ו – Omi-cho Market 近江町市場. מול השוק יש מרכז מסחרי לא גדול בו מצאנו חניה. חצינו את הכביש ונכנסו לסיור בשוק.זהו שוק מקורה, מאוד נקי ונעים להסתובב בין הדוכנים השונים. בשוק יש הרבה דוכני דגים ופירות ים, אבל גם הרבה ירקות ופירות (מחירים מאוד יקרים) וגם חנויות בגדים ואופנה. השוק פתוח השעה 9:00 עד 17:00.

אחרי הביקור בשוק, נסענו לאזור רובע השעשועים המזרחי Higashi Chaya District 東茶屋街.

בקנאזאווה השתמרו שלושה רובעי שעשועים: המזרחי (הגדול והמעניין יותר) בו טיילנו, המערבי  Nishi Chaya District 西茶屋街 ועוד אחד קטן רובע Kazuemachi

יש ברובע המזרחי 3 בתי תה הפתוחים לקהל הרחב (בית תה chaya הוא סוג ייחודיי של מסעדה שבה האורחים היו מבודרים על ידי מארחות/גיישות באמצעות שירים וריקודים):

Shima Teahouse – בו ביקרנו, פתוח מ-9:00 עד 18:00 . 30 מטרים בצד הצפוני של הרחוב

מחיר כניסה - 500 yen

Kaikaro Teahouse– פתוח מ-9:00 עד 17:00, 100 מטרים בצד הדרומי של הרחוב

מחיר כניסה - 750 yen

Hakuza Gold Leaf Store – פתוח מ-9:30 עד 18:00, נמצא ליד בית התה Shima Teahouse

הרחובות ברובע שמרו על הסגנון היפני הישן והמסורתי, רוב המבנים בנויים מעץ בצורה פשוטה. מלבד בתי התה, אפשר למצוא גם חנויות מזכרות ודוכני אוכל.

אתר למקומות בעיר: https://www.japan-guide.com/e/e2167.html

צוקי טוג'ימבו

בסיום הביקור ב-קנאזאווה נסענו דרומה לעבר אוסקה. בדרך עצרנו באחד המקומות המיוחדים ביפן, מצוקי טוֹג'ינבּוֹ Tojimbo CliffsTōjinbō -東尋. ע"מ להגיע לכאן, נסענו מערבה בכביש 25 כ-6 ק"מ ועלינו על הכביש המהיר Hokuriku Expressway (שעובר צמוד לקו החוף הצפוני של יפן) דרומה. אחרי כ-50 ק"מ יוצאים מהכביש הראשי במחלף 11 (לשים לב בשלט לכיוון Kanazu , Awara ) ואחרי עמדת התשלום פונים שמאלה (מערבה) לכביש 124 עוד כ-18 ק"מ עד החניון לפני הצוקים. סה"כ כ-75 ק"מ, כשעה ורבע.

מאזור החניה עברנו דרך הרחוב המוביל לצוקים. כצפוי, גם כאן יש מסעדות, דוכני אוכל מהיר וחנויות מזכרות. בדרך, עברנו ליד מגדל התצפית אבל מכיוון שמזג האוויר לא היה אידיאלי, ויתרנו עליו והמשכנו ישירות לצוקים.

אין ספק שמדובר בתופעה נדירה, הצוקים יוצאים מתוך היבשה אל הים ומזכירים כף יד ענקית עם הרבה אצבעות. טיילנו בשבילים הסמוכים לצוקים, בחלק מהמקומות ניתן להגיע קרוב לקצה, כנראה בגלל זה המקום נחשב פופולרי להתאבדויות.

אחרי הביקור בצוקים, יצאנו לכיוון אוסקה. חזרנו מזרחה לכביש הראשי Hokuriku Expressway(כ-16 ק"מ) והמשכנו בו כ-81 ק"מ עד מחלף Tsuruga והמשכנו בנסיעה דרומה בכביש 8 ובהמשך ל-161 שעובר ליד אגם Biwa הגדול עוד כ-82 ק"מ ובסוף עלינו על הכביש המהיר Meishin Expressway כ- 40 ק"מ עד הכניסה לאוסקה. הגענו מצפון ונסענו בכביש 423 כ-12 ק"מ לכיוון המלון. סה"כ כ-230 ק"מ, שלוש וחצי שעות + הפסקה באמצע הדרך.

באוסקה כאמור החלטנו על השינוי השני בתכנון הטיול ששוב הוכיח את עצמו. אחרי 4 לילות בהם החלפנו מלון כל לילה, החלטנו להישאר באוסקה שלושה לילות, לצאת מכאן לטיולים ולחזור לישון כאן (מן כוכב קטן). כך יכולנו לממש גם נסיעה להירושימה ברכבת המהירה ה-שינקאנסן ולכן בחרנו מלון שנמצא קרוב לתחנת הרכבת Shin-Osaka.

מלון Hotel Quartz Shin-Osakaホテルクォーツ新大

כתובת: Yodogawa-ku Miyahara 2-8-11 Osaka

טלפון: +81 6 6397 9002

צ'ק-אין: בין השעות 15:00 עד 24:00

מחיר ל-3 לילות: ¥36,120 (כ-331$)– כולל א"ב ומיסים.

אוסקה -大阪 Osaka

אוסקה יושבת סמוך למפרץ באותו שם על גדת נהר היודו (Yodo), והיא העיר השלישית בגודלה ביפן ובירת מחוז אוסקה. העיר מונה מעל שנים וחצי מיליון תושבים. אוסקה היא הבירה הכלכלית וההיסטורית של יפן ומרכז פיננסי חשוב עד היום. מספר האנשים העוברים בעיר מידי יום מציבים אותה שנייה בגודלה אחרי לטוקיו. בעיר נתקלנו בהרבה רוכבי אופניים והרבה גורדי שחקים וגשרים.

אחרי ההתמקמות במלון בערב, יצאנו לתחנת הרכבת Shin-Osaka לרכוש כרטיסי נסיעה להירושימה ליום המחרת. לאחר מכן, לקחנו בתחנה את קו הרכבת האדום דרומה (7 תחנות) עד לתחנת נמבה Namba. אזור זה, הנמצא בדרום אוסקה ידוע גם כרובע הבידור וחיי הלילה של העיר. נמצאים כאן הברים הפופולריים ביותר של העיר, מסעדות, מועדוני לילה, בתי קולנוע ועוד. מזכיר את רובע שיבויה בטוקיו. יצאנו מהתחנה וצעדנו צפונה כמאתיים מ' לעבר מדרחוב דוטונבורי Dotonbori התוסס המהווה את לב האזור. המדרחוב (והסמטאות הסמוכות) היו מלאים באנשים שיצאו לבלות. למרות שהיינו בלילה, האזור היה מואר מאוד מכמות אינסופית של שלטי תאורה צבעוניים וגדולים. תורים ארוכים השתרכו ליד דוכני האוכל, בעיקר ליד אלו שהכינו כופתאות תמנונים.

טיילנו לאורך הרחוב ובשלב מסוים פנינו צפונה באחד הגשרים, עברנו ליד התעלה המפורסמת המלאה במסעדות. באחד הבתים בצד הצפוני של התעלה ראינו את השלט ענק של אצן שמניף את ידיו, שלט המהווה את סימלה של אוסקה. חזרנו דרך הרחוב המקביל לתעלה מצפון. אזור זה כבר פחות נוצץ ונמצאים כאן בעיקר מועדוני חשפנות.

הגענו חזרה לרחוב הראשי Mido-suji שבחלקו זה, מצפון לתעלה ידוע כרחוב קניות, וכאן תמצאו את מרבית חנויות המותגים הידועות כולל חנות ענקית של אפל.

הירושימה

אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לתחנת הרכבת .Shin-Osaka תוך 15 דקות כבר היינו ליד הרציף הנכון ועוד היה לנו מספיק זמן להצטייד קצת לפני הנסיעה. ע"ג הרציף עצמו יש סימונים של מספרי הקרונות, ויש להמתין במקום המתאים ע"פ הקרון אליו נרכשו הכרטיסים. בזמן ההמתנה עברו ברציפים הסמוכים רכבות מהירות ליעדים אחרים והיה מדהים להתרשם הן מעוצמת הרכבת (עם הקטר המיוחד) והן מהסדר. הרכבת שלנו הגיעה כצפוי כמה דקות לפני הזמן. עלינו על הרכבת שיצאה בדיוק בשעה הנקובה.

יש כמה סוגים של הרכבת המהירה "שינקאנסן" JR Shinkansen (שנקראת גם ה"בולט" bullet):

הרכבות נוזומי (Nozomiומיזוהו (Mizuho) מהירות יותר ולוקח להן כ-80 דקות לעבור את הנסיעה מאוסקה להירושימה (341 ק"מ), בעוד שלרכבות סאקורה (Sakura) לוקח עוד כמה דקות.

מחיר נסיעה רגילה (ספטמבר 2018) לכיוון אחד מאוסקה להירושימה היא 9,710 ין למושב לא שמור (יש קרונות מיוחדים למקומות לא שמורים), 10,240 ין למושב שמור על רכבות סאקורה וכ- 10,400 ין למושב שמור ברכבות Nozomi או Mizuho.

אין ספק שהנסיעה ברכבת המהירה היא אחת האטרקציות המרתקות של יפן. הקרונות השמורים מרווחים מאוד ונוחים יותר מהכיסאות במטוסים. אחד הדברים שהפתיעו אותנו במהלך הנסיעה אלו אותם עובדים (כרטיסנים לא ראינו שכן הכל נעשה אוטומטי) שעוברים כשלוש, ארבע פעמים במהלך הנסיעה, קדים בכניסה לקרון, עוברים בין הנוסעים (אולי מישהו התעלף), מגיעים לקצה הקרון ושוב קדים לנוסעים.

שני אתרים לבדיקת לוח זמנים של הרכבות

http://www.shinkansen.co.jp/jikoku_hyo/en/sanyou/sdh_shinoosaka.html

http://www.hyperdia.com/en/

אתר לבדיקת מחירי הנסיעה:

https://www.japan-rail-pass.com/?ap=j0095g

האי מיאג'ימה

אחרי שהגענו להירושימה עם הרכבת המהירה, לקחנו באותה תחנה את הרכבת JR עד לתחנה Hiroden-Miyajima-guchi, 広電宮島口駅, ושם לקחנו שייט של כשלושים דקות (בקו הארוך יותר אך עם תצפית יפה על השער המפורסם והמקדש) במעבורת אל האי מיאג'ימה (Miyajima).

יצאנו מרציף ופנינו דרומה לאורך החוף לכיוון המקדש והשער הענק. בדרך פגשנו הרבה איילים שמסתובבים חופשי ומחכים לקצת אוכל. בדרך עברנו גם ברחוב עם הרבה דוכני אוכל וחנויות מזכרות אבל לא התעכבנו אלא המשכנו ישר לכיוון השער טורי Torii (厳島神社大鳥居) הענק בצבע כתום שניצב כ-200 מ' מהחוף ממול המקדש. הוא מתנוסס לגובה של 16.6 מ', משקלו כ-60 טון והוא אחד האתרים הנערצים ביפן. השער הראשון נבנה כאן לראשונה בשנת 1168 ובמהלך הגאות השער נראה כאילו הוא צף על פני המים.

אחרי הרבה תצפיות ותמונות, המשכנו לעבר מקדש איטסוקושימה (Itsukushima Shrine)

厳島神 הידוע כ"מקדש הצף" על פני הים, הוא אחד המקדשים המפורסמים ביפן והאזור ידוע כאחד משלושת המקומות היפים ביותר ביפן.

המקדש הראשוני נבנה בשנת 593 על ידי סאקי קורמוטו (Saeki Kuramoto) שהאמין כי האלים בחרו את האי הזה בגלל המפרץ הסגור שהיה מתאים עבור המקדש. בשנת 1168 המקדש נבנה מחדש בסגנון אדריכלי שבו נבנו בתי האצולה באותם ימים. המקדש המרכזי נפגע מאש פעמיים, בשנים 1207 וב-1223, אך יש הטוענים כי בכל שחזור שנעשה המקדש קצת השתנה. למקדש יש יותר מ 1,400 שנות היסטוריה, בשנת 1996 והוא הוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

טיילנו במסדרונות "הצפים" (בנויים כמו המקדש עצמו על גבי עמודים בגובה כמטר מעל קרקעית הים, כך שגם בזמן הגאות המקדש ניצב מעל המים) בין חלק מ-19 המבנים המרכיבים את המקדש המרכזי ויצאנו מצדו הדרומי של המקדש לתוך הרחובות של הכפר המקיף את המקדש. המשכנו בטיול לכיוון הפגודה בעלת 5 הקומות הבנויה על גבעה, וממנה נשקף נוף של כל המפרץ. ויתרנו על המשך הטיול לכיוון פסגת האי וחזרנו דרך הסמטאות לעבר הרציף ולמעבורת חזרה.

אתר של המקדש: http://www.en.itsukushimajinja.jp/index.html

מרכז הירושימה

חזרנו במעבורת (במסלול הקצר הפעם) לתחנת הרכבת וחזרנו הפעם עם קו מס' 2 (הפנימי), למרכז הירושימה וירדנו בתחנת Genbaku Dome-Mae, 原爆ドーム前駅 הקרובה לפארק השלום.

הירושימה - 広島市 Hiroshima נמצאת בדרום מערבו של האי המרכזי הונשו ולרוב מהווה את הנקודה המערבת למטיילים ביפן. היא יושבת על שפת הים כששישה חוצים אותם (מתפצלים מנהר Ota). העיר נבנתה מחדש בצורה מודרנית לאחר שנחרבה ב-6 באוגוסט 1945.

בשעה 8.15 בבוקר, הטיל מטוס אמריקאי פצצת אטום על גשר ה-T שבמרכז העיר. חצי דקה והעיר שרוב בתיה היו בנויים מעץ הפכה לתל חרבות. הפצצה מחקה הכול. רק מעטים ניצלו וגם הם סבלו ממחלות עור, מחלות פנימיות ומסרטן, ומתו מות ייסורים.

ממש קרוב לתחנה מדרום הגענו לאחד המבנים היחידים ששרדו את הפצצה, בית עם כיפה, ששימש כמרכז קונגרסים ואשר עומד עד היום בחורבותיו והכיפה מתנוססת בראשו כאנדרטה. כיום הוא נקרא Atomic Bomb Dome והוא הפך להיות אחד הסמלים של ההפצצה.

לאחר מכן, המשכנו דרומה לאורך הנהר וחצינו את הגשר לכיוון האי עליו משתרע פארק השלום. Hiroshima Peace Memorial Park 平和記念公園. הפארק עוצב ע"י האדריכל היפני קנזו טאנגה Kenzō Tange. זהו פארק זיכרון בלב הירושימה שניצב במקום שהיה פעם רובע המסחר והמגורים השוקק של העיר. הפארק נבנה בשטח פתוח, שנוצר על ידי הפיצוץ. כיום בפארק מספר אנדרטאות שהנושא המרכזי הוא זוועות המלחמה והוא מוקדש למורשת של הירושימה כעיר הראשונה בעולם שסבלה מהתקפה גרעינית, ולהנצחת זכרם של הנפגעים הישירים והעקיפים של הפצצה.

התחלנו בפינה הצפונית של הפארק שם ניצבת מצבת הילדים, Children's Peace Monument原爆の子の像, לזכרה של הילדה סדקו ססקי, המסמלת את כל הילדים שנפגעו.

סדקו הייתה בת שנתיים כאשר התפוצצה הפצצה והייתה בין הנפגעים. בעקבות נזקי הקרינה הרדיואקטיביות שספגה היא חלתה בלויקמיה חודשיים לפני יום הולדה ה-12. לאחר שרופאיה העריכו כי נותרה לה רק שנה לחיות, היא החליטה לקפל אלף עגורי אוריגמי, זאת בשל האמונה היפנית כי קיפול מספר זה של עגורים אשר מחוברים בעזרת חוט העובר ביניהם יביא להגשמת משאלת לבו של המבקש והיא תבריא. ע"פ המיתוס, סדקו נפטרה לאחר שקיפלה רק 644 עגורים וחברותיה השלימו את מלאכת קיפול יתרת העגורים. במציאות, סדקו הצליחה לקפל אלף עגורים ומשראתה שמשאלתה להבריא לא מתגשמת, המשיכה לקפל עגורים נוספים עד יום מותה חודשים וחצי לפני יום הולדתה ה-13.

סדקו מונצחת באנדרטה שהוקמה במקום על ידי פסל ברונזה המוצב בראשו של בסיס העומד על שלוש רגליים. הפסל מתאר ילדה אשר זרועותיה פרושות מעלה כשהן מחזיקות עגור מצופה בזהב.

לצד המצבה יש תשעה מכלי זכוכית המכילים אלפי קיפולי נייר בדמות עגורים.

אחרי שהתרשמנו מסיפורה של סדקו ומכמות עגורי הנייר שבתוך מכלי הזכוכית, המשכנו עוד כחמישים מטר צפונה לעבר פעמון השלום - Peace Bell 平和の鐘 הנמצא בתוך מבנה בעל ארבע רגלים וגג מעוגל. זכינו לראות קבוצת ילדי בית ספר שניסו להפיק קולות מהפעמון הגדול באמצעות מוט העץ המחובר אליו.

חזרנו דרומה לעבר מרכז הפארק. בחלק הזה של הפארק נמצאים, אנדרטת אש השלוםFlame of Peace (האש לא תכובה עד אשר יחוסלו כל כלי הנשק האטומיים) שנמצאת בתוך בריכת השלום המלבנית(Pond of Peace) ובקצה הדרומי של הבריכה נמצאת האנדרטה לזכר קורבנות הירושימה (Cenotaph for the A-bomb Victims) בצורת קשת מבטון, כאן מומלץ לעמוד בתור ע"מ לצלם את התמונה הבאה:

בהמשך הפארק דרומה נמצא המבנה של מוזיאון השלום Hiroshima Peace Memorial Museum עליו ויתרנו והמשכנו דרומה תוך שאנחנו עוברים ליד אנדרטת מזרקת התפילה Fountain of Prayer (ברחבה מדרום למוזיאון) לעבר הכביש הראשי בו נמצאים "שערי השלום" Gates of Peace,

סיימנו את הביקור בפארק השלום, והיות וכבר היינו בכביש הראשי, לקחנו מונית, לביקור בגן שוּקיאָן (Shukki-en Garden縮景園 היפיפייה. זהו גן יפני היסטורי בעיר הירושימה והגן היפה שביקרנו בו בטיולנו ביפן. בניית הגן שפירושו "גן הנוף המכווץ" החלה בשנת 1620 במהלך תקופת אדו והוא נפתח לציבור בשנת 1940. גם הגן נפגע בהתקפה הגרעינית על הירושימה, ולאחר מכן הפך למקלט לקורבנות המלחמה. הגן נפתח מחדש בשנת 1951 לאחר שיפוצו.

טיילנו בשבילי הגן מסביב לאגם שהמרכז הגן. לאחר כן, המשכנו לכיוון תחנת הרכבת המרכזית של הירושימה, וגם כאן ראינו שיש הרבה מאוד רוכבי אופנים. לאחר ארוחת ערב, חזרנו שוב ברכבת המהירה לאוסקה.

טירת הימייג'י, קוראשיקי, גשר סטו אוהשי, האי שיקוקו

אחרי הפסקה של יום, חזרנו לטיול ברכב. יצאנו מהמלון באוסקה בכביש 423 צפונה ואחרי כמה ק"מ פונים שמאלה (מערבה) ועולים על כביש המהיר מס' 2 לכיוון Ikeda. אחרי כ-10 ק"מ עולים על הכביש המהיר Chugoku Expresswayכ-70 ק"מ. לשים לב שאחרי כ-30 ק"מ עולים על הכביש המהיר 2E, Sanyo Expresswayלכיוון אוקאימהOkayama. יוצאים ביציאה 6 לכיוון Himeji (ליד האגם). סה"כ כ-93 ק"מ, כשעה וחצי.

הגענו לביקור בטירת הימג'י (姫路城 - Himeji-jo) שנמצאת בעיר הימייג'י  (Himeji)שבמערב האי המרכזי ביפן. חנינו בחניה גדולה ומסודרת שנמצאת מדרום לטירה (מחיר: ¥600).

טירת הימאג'י ידועה גם בשם "טירת האנפה הלבנה" (Shirasagi-jo) בשל המראה האלגנטי הלבן שלה. היא נחשבת כאחת הטירות המרהיבות ביותר של יפן הן בגלל הגודל המרשים שלה והן בגלל היופי שלה שהשתמרו היטב לאורך השנים.הטירה, שמוכרת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו משנת 1993, היא אוצר לאומי ביפן והיא נפתחה מחדש לציבור במרץ 2015 לאחר שעברה שיפוץ נרחב שהחזירו בין היתר את הגג האפור לשעבר לצבעו הלבן המבריק המקורי. הביצורים הראשונים שנבנו בטירה במאה ה-14 (1333) הורחבו בהדרגה במשך מאות שנים על ידי החמולות השונות ששלטו באזור. בנייתו הושלמה בשנת 1609 וקומפלקס הטירה כפי שהוא היום שרד מעל 400 שנה. ברחבי הטירה יש מעל 80 מבנים הפזורים בחצרות שבתוכה ומחוברים ביניהם באמצעות שבילים מפותלים ושערים רבים.

אחרי שחנינו צעדנו לעבר הטירה שמוקפת חומה ותעלת מים להגנה. חצינו את גשר העץ מעל התעלה ונכנסנו לטירה דרך שער (עץ)Otmon לתוך רחבה גדולה הנקראת .Sannomaruהכניסה לרחבה/מדשאה זו המוקפת עצי דובדבן היא ללא תשלום, והיא מקום פופולרי לצלם את הטירה ולצפות בפריחת הדובדבן בעונה. התקדמנו לעבר קצה הרחבה מצד שמאל שם נמצאת קופת הכרטיסים. מכיוון שקראנו לא מעט דעות שאומרות שהטירה מרשימה מבחוץ הרבה יותר מאשר בפנים, ויתרנו על הביקור בפנים והעדפנו להמשיך הלאה בהתאם לתוכניות לאותו היום.

שעות פתיחה: 09:00 – 17:00

מחיר כניסה: 1,000 ין

אחרי הביקור בטירה נסענו מערבה. הייתה לנו בתוכנית אופציה לעצור בדרך ולבקר בגן קוֹרָאקוּאֶן(Kōraku-en) 後楽 שבאוקאימה - Okayama שנחשב גם הוא לאחד משלושת הגנים היפים והמטופחים ביפן.

אבל אחרי שנהנינו כל כך בגן בהירושימה, ויתרנו עליו ונסענו ישר לעבר רובע "ביקאן"- Bikan Chiku - החלק העתיק של העיר ההיסטורית קוראשיקי - 倉敷市 Kurashiki - עיר המסחר העתיקה השוכנת במערב האי הונשו. מרבית הנסיעה מתבצעת בכביש המהיר Sanyo Expressway, סה"כ, כ-103 ק"מ, כשעה וחצי. חנינו באחד מהחניונים הרבים שמסביב לרובע.

כבר שהתחלנו לטייל באזור, גילינו שמדובר בקסם של מקום שהרבה מטיילים מפספסים אותו.

במרכז הרובע נמצאת תעלת מים משומרת (המחוברת לנהר קוראשיקי המוביל לים) המתוארכת לתקופת אדו (1603-1867), כאשר העיר שימשה כמרכז חשוב להפצת אורז. למעשה, את השם "קוראשיקי " אפשר לתרגם ל "עיר של מחסנים", אשר מתייחס למחסנים הרבים בהם נשמר האורז.

רבים מהמחסנים הישנים של קוראשיקי הוסבו למוזיאונים, גלריות, חנויות מזכרת ובתי קפה. יש כאן דוגמאות רבות של מחסני עץ (Kura) מהמאה ה-17 צבועים בלבן עם אריחים שחורים מסורתיים.

על מנת לשמר את הרובע בצורה אוטנטית קרוב למראה בתקופה ההיא, אין עמודי חשמל ברובע.

הרובע נמצא במרחק של כעשר דקות הליכה מתחנת הרכבת של קוראשיקי.

מקוראשיקי נסענו דרומה בכביש המהיר Seto-Chuo Expressway עד שהגענו לגשר הגדול - סטו אוהאשי Seto Bridge.田之浦下津井 כ-32 ק"מ, כחצי שעה

גשר סֶטוֹ הגדול (סטו אוהאשי) הוא גשר כפול המחבר את מחוזות אוקאיאמה וקאגאווה ביפן, על גבי חמישה איים קטנים בים סטו. הגשר מחבר את האי המרכזי הונשו עם האי שיקוקו, שניים מארבעת האיים הגדולים המרכיבים את יפן. גשר סטו הוא היחיד שיש עליו מסילת רכבת. אורכו 13.1 ק"מ והוא הגשר הכפול הגדול ביותר בעולם. בקומה העליונה יש שני נתיבי מכוניות בכל כיוון ובקומה התחתונה - מסילת רכבת אחת לכל כיוון. בנייתו של הגשר נמשכה 10 שנים, בין 1978 ו- 1988, ועלתה 7 מיליארד דולר. חצייתו במכונית או ברכבת נמשכת 20 דקות. לפני שהגשר נבנה, השתמשו במעבורות, וזמן החצייה נמשך שעה.

עלות הנסיעה בגשר במכונית היא 3,500 ין אבל לנו הוא נכלל בתוכנית הנסיעה החופשית בכבישי האגרה. לקח לנו כרבע שעה לחצות את 13 הק"מ של הגשר בנהיגה רגועה (לא כולל עצירה לתצפית על האזור באחד האיים בדרך). זו גם הייתה הנקודה המערבית בטיולנו ביום זה.

עלות הנסיעה בגשר במכונית היא 3,500 ין אבל לנו הוא נכלל בתוכנית הנסיעה החופשית בכבישי האגרה. לקח לנו כרבע שעה לחצות את 13 הק"מ של הגשר בנהיגה רגועה (לא כולל עצירה לתצפית על האזור באחד האיים בדרך). זו גם הייתה הנקודה המערבית בטיולנו ביום זה.

האי שיקוקו

חצינו את גשר סטו הגדול דרומה עד סופו ופונים שמאלה (מזרחה) לכביש המהיר Takamatsu-Higashi העובר בחלק הצפוני של האי שיקוקו Shikoku – האי הרביעי בגודלו מבין האיים המרכזיים של יפן, הן בשטחו והן בגודל האוכלוסייה. המשכנו עדגשר Ōnaruto Bridge 大鳴門橋 המוביל לאי נוסף, קטן יותר בשם אוואג'י (淡路島) כ-100 ק"מ, כשעה ורבע.

מהגשר המשכנו בנסיעה צפונה באי אוואג'י בכביש המהיר Kobe-Awaji-Naruto Expressway לעבר גשר אקשי-קייקיו הידוע גם בשם "גשר הפנינה" ומחבר את האי אוואג'י לאי המרכזי הונשו. כ-70 ק"מ, כשעה.

גשר אקשי-קייקיו Akashi-Kaikyo Bridge (明石海峡大橋) הוא גשר תלוי ביפן, החוצה את מיצר אקשי ומחבר בין העיר קובה Kobe לבין האי אוואג'י, כחלק מן הכביש המהיר הונשו-שיקוקו. בנייתו הושלמה בשנת 1998 והוא הגשר התלוי הארוך ביותר בעולם נכון לשנת 2014, הן בממדי החלק המרכזי (1,991 מטר) והן באורכו הכולל (3,911 מטר). הגשר האדיר הוא אחד משלושה גשרים על דרך הונשו-שיקוקו, בהן עברנו, המחברים בין שני גבולותיו של הים הפנימי.

חצינו את הגשר חזרה לאי המרכזי מזרחה חזרה לעבר אוסקה. ממשיכים בכביש המהיר Kobe-Awaji-Naruto Expressway (אחרי הגשר הכביש עובר בתוך מנהרה). לשים לב אחרי היציאה מהמנהרה לפנות שמאלה (ביציאה מס' 3) לכיוון אוסקה (°180) ואחרי עמדת התשלום לעלות על הכביש המהיר Daini-Shinmei ואח"כ Hanshin Expressway, כ-65 ק"מ, כשעה ורבע.

אמנם החושך כבר ירד אבל הערב היה צעיר והחלטנו בספונטניות לחזור לאזור דוטונבורי, מרכז חיי הלילה של אוסקה והחלק המעניין שלה.

נארה – פארק הצבאים, מקדש טודאי-ג'י, קיוטו – אראשיאמה, גיון

אחרי שלושה לילות באוסקה הגיע הזמן להמשיך בטיול לכיוון נארה וקיוטו, אבל לפני כן קפצנו לביקור ב- Floating Garden Observatory – בניין רב קומות מיוחד הנמצא בצפון מערב העיר ברובע קיטה Kita-ku (北区), לא רחוק מתחנת הרכבת אומדה ((UMEDA. הבניין שנמצא בקומפלקס Shin Umeda City נקרא גם Umeda Sky BuildingאוKuchu Teien Observatory לכן עדיף לזכור את שמו ביפנית梅田スカイビル. המבנה מורכב למעשה מ-2 מגדלים אשר מחוברים זה לזה בקומות האחרונות במן רבוע שבמרכזו עגול פתוח ומשמש כתצפית מיוחדת של 360 מעלות על אוסקה וסביבתה מגובה של כ-170 מטר.

לצערנו, התצפית בקומת הגג הייתה סגורה לשיפוצים עקב נזקי הטייפון החזק שפקד את יפן כשלושה שבועות לפני ביקורנו כאן.

שעות פתיחה: 10:00 – 22:30

דמי כניסה למבוגר: 000¥1,

אתר: http://www.skybldg.co.jp/

כתובת: 1 Chome-1-88 Ōyodonaka, Kita-ku, Ōsaka-shi, Ōsaka-fu 531-0076, , כ-15-10 דקות מתחנת הרכבת הראשית

עזבנו את אוסקה ונסענו מזרחה לעבר נארה. נוסעים לאורך הכביש המהיר Hanshin Expressway(שמתחלף ל-Daini Hanna, במנהרת Hanna) כ-30 ק"מ ויוצאים לכביש 308 שמתחלף ל-369 כבר בתוך נארה כ-7 ק"מ. סה"כ כ- 40 ק"מ, כשעה.

חניינו ליד שער הכניסה למקדש טודאיג'י, Nandaimon Gate of Tōdaiji

נארה - 奈良市 Nara

העיר נ‏ארָ‏ה נוסדה בשנת 710 והייתה עיר הבירה הקבועה הראשונה ביפן במשך 74 שנים. כתוצאה מההשפעה, ההעזה והשאיפות הפוליטיות של המנזרים הבודהיסטיים שהיוו איום רציני על הממשלה הוחלט בשנת 784 להעביר את הבירה לעיר נגאוקה (Nagaok) ואחרי כמה שנים לקיוטו. בגלל עברה כבירת הקבע הראשונה, נשארו בה הרבה אוצרות היסטוריים, כולל כמה מהמקדשים העתיקים והגדולים ביותר של יפן. בנארה יש שמונה מקדשים גדולים שביחד עם ארמון הייג'ו (Heijō) ויער Kasugayama Primeval זכו להכרה כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

חנינו קרוב לפארק הצבאים הגדול, היפה והמפורסם, בו הצבאים משוטטים בחופשיות ומקווים לקצת אוכל (מותר להאכיל אותם רק בביסקוויטים מיוחדים אותם אפשר לרכוש בחנויות שבכניסה לפארק). טיילנו בין עשרות הצבאים לעבר האטרקציה המרכזית בנארה: מקדש הבודה הגדול טוֹדָאי-גִ'י Todai-ji Temple (東大寺) שממוקם בחלק הצפוני של הפארק בנארה. בדרך למקדש עברנו דרך שער עץ ענק (Nandaimon Gate of Tōdaiji).

מצד שמאל נמצא מוזיאון Tōdaiji.

דמי כניסה: 1,000¥ (כרטיס משולב למוזיאון + המקדש)

המקדש פתוח כל ימות השנה.

שעות פתיחה:

7:30-17:30 אפריל עד אוקטובר

7:30-17:00 נובמבר עד מרץ.

המשכנו לכיוון המקדש, מצד ימין נמצא אגם קטן המוסיף קסם למקום. את מתחם המקדש מקיפה חומת עץ והכניסה נמצאת מצד שמאל. לאחר שנכנסנו, לא יכולנו שלא להתפעל מהמבנה המדהים שנחשב לבניין העץ הגדול בעולם (או לפחות אחד הגדולים למרות העובדה ששחזור המבנה בשנת 1692 הוא רק שני שליש מהגודל המקורי של המקדש) ואחד האתרים שלא כדאי לפספס ביפן.

המקדש נבנה בשנת 752 כמקדש המרכזי של כל המקדשים הבודהיסטים ביפן, התעצם וגדל עד כדי כך שהבירה הועברה כאמור מנארה לנאגאוקה בשנת 784 כדי להקטין את השפעת המקדש על ענייני השלטון.

נכנסנו להיכל הראשי במקדש שנקרא היכל בודהה גדול (Daibutsuden) בו נמצא יושב פסל בודהא ענק מברונזה הידוע כבודהא של ואירוקאנה Vairokana. זהו פסל הבודהא הגדול ביותר שקיים ביפן ושגובהו 15 מטרים. כף ידו (הענקית) הימנית של הבודהא מצביעה כלפי מעלה וכף ידו השמאלית פתוחה לרווחה כמזמינה. משני צידי ההיכל נמצאים עוד 2 פסלי בודהא קטנים בתנוחה דומה.

אטרקציה פופולרית נוספת היא עמוד עם חור בתחתיתו שנקרא "הנחיר של בודהה" כי הוא באותו גודל כמו הנחיר של הדאיבוצו Daibutsu . אומרים שמי שמצליח לעבור דרך החור הזה, יזכה להארה בחיים הבאים שלו.

אחרי הביקור המרשים במקדש חזרנו לביקור במוזיאון טודאי-גי שנפתח לציבור בשנת 2011 ומנסה לתאר את ההשתלשלות ההיסטוריות של המקדש לצד אוסף גדול של אמנות דתית ואוצרות תרבות רבים, כולל פסלים בודהיסטים גדולים.

יצאנו מהמוזיאון ונכנסו לעומקי פארק הצבאים הגדול של נארה. בפארק שהוקם בשנת 1880, יש קרוב ל- 1,200 צבאים הנחשבים להיות השליחים של האלים והפכו להיות סמל העיר.

טיילנו בשבילי הפארק לכיוון מקדש שינטו קאסוגה Kasuga-Taisha (春日大), עוד מקדש מפורסם בנארה.

המקדש הוקם באותה תקופה שנארה הייתה הבירה. והוא מפורסם בפנסים הרבים שבו, אשר נתרמו על ידי המתפללים. ניתן למצוא מאות פנסי ברונזה תלויים על הבניינים, וגם הרבה פנסי אבן. הפנסים מוארים רק פעמיים בשנה בשני פסטיבלי פנסים, אחד בתחילת פברואר ואחד באמצע אוגוסט. הכניסה לרוב שטח המקדש היא ללא תשלום למעט האזורים הפנימים.

סיימנו את הביקור באתרים שרצינו בפארק זה, חזרנו לרכב בשבילים אחרים של הפארק ונסענו לכיוון המתחם של מקדש Kōfuku-ji (興福). מלבד המקדש נמצאים במתחם גם כמה מבנים בעלי ערך היסטורי רב, כולל פגודה בעלת חמש קומות (השנייה בגובהה ביפן) ופגודת שלוש קומות. גם מקדש בודהיסטי זה שהיה פעם משבעת המקדשים הגדולים של נארה הוקם בתקופה שנארה הייתה הבירה. בשיא תפארתו היו במתחם המקדש מעל 150 מבנים. היום, המקדש הוא אחד משמונת המונומנטים ההיסטוריים של נארה העתיקה, שהוכרו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

כתובת: Noboriojicho, Nara, Nara Prefecture 630-8213

המקדש נוסד בשנת 669, מהבניינים ששרדו כלולים אולם מתומן (Nan-endo), שנבנה בשנת 813 לספירה וביתו של הפסל Fukukenjaku-Kannon משנת 1188, יחד עם פסלים יפים מאוד של ארבעת שומרי השמים ואת ששת האבות של כת הוסו (Hosso). בחזית האולם נמצא פנס ברונזה של המאה התשיעית עם כתובת המיוחסת ל- Kobo-daishi, וכן לפגודה של שלוש קומות.

האולם המזרחי (To-kondo) עם פסל המאה ה -15 של Yakushi-nyorai, לצד פסלים מהמאה השמינית. וגם פגודה מפוארת בעלת חמש קומות שהוקמה בשנת 730, זו הפגודה השנייה בגובהה ביפן (פחות ב-50 מטר) המכילה פסלים היסטוריים רבים.

סיימנו את הביקור בנארה ויצאנו צפונה לעבר קיוטו. יוצאים צפונה בכביש 754 (כ-7 ק"מ) ועולים על הכביש המהיר Keinawa Expressway  ואח"כ לכבישים Shin-Meishin Expressway ו- Daini-Keihan, Keiji By-pass ו- Tanba-Ayabe לכיוון קיוטו (כ-33 ק"מ). יוצאים מהכביש המהיר וממשיכים בכביש 9 לעבר רובע אראשיאמה (Arashiyama) ויער הבקבוקים.

סה"כ כ- 56 ק"מ, אך במקום כשעה נסיעה, לקח לנו כמעט שעתיים בגלל עומסי תנועה.

הגענו לאיזור אראשיאמה (Arashiyama) שבמערב קיוטו אחה"צ, חנינו קרוב לתחנת הרכבת וצעדנו לעבר האתר העיקרי כאן, יער הבמבוקים Arashiyama bamboo grove(竹林小径)

הגענו למסלול ההליכה (Chikurin-no-Komichi) דרך הרחוב הראשי (מצפון למקדש Sanshu-in), פנינו שמאלה לשביל המוביל לכיוון היער (יש שילוט ברור).

בהתחלה רואים יער במבוקים דליל ואחרי שעוברים את הפניה, מגיעים לקטע היפה והמפורסם, בו השביל עובר ביער במבוקים עם אלפי עצי במבוק. אורכו של השביל כמאתיים מ'. בקצה השביל פנינו שמאלה לכיוון פארק אראשיאמה.

טיילנו בשבילי הפארק וירדנו לכיוון שפת הנהר Katsura שעובר מדרום לאראשיאמה. טיילנו לאורך שפת הנהר עד גשר מעבר הירח Togetsu-kyo Bridge(渡月)

חזרנו דרך הרחוב הראשי העמוס חנויות מזכרות, דוכני אוכל ומסעדות לחניה.

עזבנו את אראשיאמה ונסענו כרבע שעה למלון Rhino Hotel Kyoto リノホテル京都 בו לנו שלושה לילות.

כתובת: Saiinsanzocho, Ukyō-ku, Kyoto, Kyoto 615-0021 17

טלפון: +81 75 316 1200

אתר המלון: http://rhino.co.jp/english/index.html

צ'ק-אין: בין השעות 15:00 עד 24:00

מחיר: ¥35,200 (כ-322$)– כולל א"ב ומיסים לשלושה לילות.

חניה: ¥1,500 ללילה

המלון הזה מומלץ מאוד לדעתנו. מעבר להיותו מלון נוח (כולל מרכז בריאות וספורט), הוא נמצא במיקום טוב וליד 2 תחנות רכבת: Saiin ו-Sai.

אחרי ההתמקמות במלון ומנוחה קצרה, יצאנו לסיור במרכז העיר. השארנו את הרכב בחניית הקומות של המלון, ירדנו בתחנת Saiin שליד המלון ולקחנו רכבת תחתית קו Hankyu העוברת מתחת לאחד הרחובות הראשיים Shijo Dori עד לתחנת Kawaramachi (3 תחנות).המשכנו לטייל ברחוב הראשי הזה מזרחה, עברנו מעל נהר Kamo והגענו לרובע גיון. פנינו ימינה (דרומה) לרחוב המרכזי ברובע Hanamikoji Dori ולפני שנכנסנו לאחת המסעדות ברובע הספקנו לצפות במספר גיישות בדרכן לעבודה או בחזרה. מרבית הבתים באזור הם דו קומתיים מעץ בסגנון מסורתי, בחלקם נמצאים בתי התה בהן עובדות הגיישות, באחרים תמצאו מסעדות, דוכני אוכל או חנויות מזכרות. טיילנו דרומה ברחובות ובסמטאות הרובע המוארים באור חלש של פנסים יפניים מסורתיים. חזרנו לכיוון הנהר ולתחנת הרכבת התחתית וחזרה למלון.

קיוטו יום ראשון - מקדש הזהב וגן האבנים, מקדש קיומיזו-דרה ומקדש פושימי

התעוררנו ליום גשום (צפוי בהתאם לתחזית) והתחלנו את הטיול במקומות המרכזים של קיוטו שקצת אכזבה אותנו בהתאם לציפיות כמובן שהיו לנו. מדובר על עיר מרכזית ללא דופי (אחת מעשר הערים הגדולות ביפן), אבל הפתיע אותנו לראות את "הבלגן" של חוטי החשמל בעיר שמזכיר ערים אחרות לא מפותחות. דבר נוסף שהפתיע אותנו אלו אותם רחובות צרים שעמודי החשמל "תקועים" בכביש ולא בשוליים. אבל לקיוטו - 京都府 Kyoto ששימשה כבירת יפן ומעון הקיסרים בין השנים 794 עד 1868, מגיעים בעיקר על מנת להתרשם מאוסף המקדשים הגדול שיש בה. העיר הוסרה למזלה מרשימת ערי היעד של הפצצה האטומית, ניצלה מחורבן בזמן מלחמת העולם שנייה ותודות לכך נשמרו אינסוף מקדשיה, אוצרותיה ויתר המבנים ההיסטוריים שלמים.

התחלנו את הטיול בצפון עיר במקדש הזהבKinkaku-ji הנקרא גם מקדש פביליון הזהב. יש חניה קרובה מאוד למקדש. מצוידים בשכמיות נגד גשם נכנסנו לשטח המקדש. השביל מוביל די בתחילתו לתצפית הידועה על המקדש.

זהו מקדש זן בודהיסטי ואחד המבנים הפופולריים ביותר ביפן. הוא מושך אליו מספר רב של מבקרים מדי שנה ואחד מתןך 17 אתרים עתיקים והיסטוריים בקיוטו שהוכרו כאתרי מורשת עולמית מטעם אונסק”ו. המבנה היה ביתו של השוגון אשיקגה יושימוצו Ashikaga Yoshimitsu שעל פי רצונו הפך ביתו לאחר מותו בשנת 1408 למקדש זן. זהו מבנה תלת-קומתי מרשים המשקיף על בריכה גדולה כאשר שתי קומותיו העליונות מכוסות לחלוטין בעלי זהב. המקדש נשרף כמה פעמים לאורך ההיסטוריה ונשרף שוב בפעם האחרונה בשנת 1950 על-ידי נזיר קנאי. הוא נבנה שוב מחדש בשנת 1955.

ממשיכים לטייל בין הטיפות בשביל המקיף את המקדש בתוך הגן ויוצאים חזרה לרכב.

כתובת: Kinkaku-ji, 1 Kinkakujicho, Kita, Kyoto, Kyoto Prefecture, Japan

שעות פעילות:  כל השבוע 09:00-17:00

מחיר כניסה: 400 ין

חזרנו לרכב ונסענו לתחנה הבאה, המשך מתבקש למקדש הזהב שנמצא במרחק של כקילומטר וזהו מקדש ריוֹאנגִ'י 龍安寺) Ryōan-ji) בו נמצא גן האבן המפורסם ביותר ביפן. גם מבנה זה היה בעבר ביתו של אריסטוקרט שהוסב למקדש זן בשנת 1450.

נכנסנו דרך שביל הכניסה שנמצא ברחוב הראשי. טיילנו בשביל שבגן המקדש בין העצים ליד שפת אגם קטן. באמצע הדרך יש שביל קטן המוביל לאי קטנטן במרכז האגם ובו מקדש קטנטן. חזרנו לשביל המרכזי והמשכנו לעבר המבנה המרכזי. יש לחלוץ נעלים לפני שנכנסים למקדש. נכנסנו למקדש ופנינו לעבר מרפסת העץ המשקיפה על הגן המפורסם ששטחו 248 מ"ר (בערך 25 מ' על 10 מ'). בתוך השטח המלבני יש 15 אבנים בגדלים שונים, מורכבות בקפידה בחמש קבוצות; קבוצה אחת של חמש אבנים, שתי קבוצות של שלוש, ושתי קבוצות של שתי אבנים. תכונה מעניינת של עיצוב הגן היא שמכל נקודת תצפית לפחות אחד הסלעים יהיה מוסתר לצופה. תאריך הקמת הגן אינו ידוע (כנראה במאה ה-15), ויש מספר השערות לגבי המעצב שלו.

כמו המבקרים האחרים, גם אנחנו ישבנו על המדרגות ליד הגן בניסיון לספוג קצת מהרוגע שהמקום משרה. בסיום הביקור המשכנו בשביל במקיף את האגם הקטן עם הפוגות בהתאם לקצב הגשם.

שעות פתיחה: 08:00 – 17:00

מחיר כניסה: 500yen

כתובת (רישמית) 13 Ryoanji Goryonoshita-cho, Ukyo-ku, Kyoto-shi, Kyoto

באחת ההפוגות של הגשם חזרנו לחניה ונסענו דרום מזרחה לביקור במקדש קיומיזו-דרה Kiyomizu-dera (清水寺), שממוקם על אחת הגבעות של הר אוטאווה ממזרח לקיוטו ואשר משקיף עליה מכיוון זה. פירוש השם של המקדש הוא ”מים טהורים” או ”מים צלולים” והוא נקרא גם מקדש המרפסת בגלל מרפסת העץ ממנה נשקף הנוף של העיר קיוטו. חנינו באחד החניונים באזור המקדש. טיפסנו ברחוב Matsubara Dori (מתחיל במרכז העיר) שמוביל למקדש. בחלק זה של הרחוב יש בתי עץ בסגנון ישן בהם יש חנויות מזכרות מכול הסוגים, דוכני אוכל שונים, רחוב מעניין.

כשהגענו לרחבה בקצה הרחוב לפני המדרגות המובילות למקדש הגשם החליט להתחזק. עטופים בשכמיות עלינו למקדש שנוסד בשנת 778 למרות שהבניינים הנוכחיים כאן נבנו בשנת 1633. זהו אחד המקדשים הבודהיסטים העתיקים ואחד המפורסמים ביותר ביפן. בשנת 1994 המקדש הוכר כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק”ו. טיילנו הרבה בין הבניינים השונים והפגודה בשטח המקדש כולל תצפית מהמרפסת (לא ירדנו לכיוון המפלון). בשטח ראינו הרבה יפנים ובעיקר יפניות בתלבושות המסורתיות שלהם שמוסיף המון לססגוניות של המקדש המקסים הזה.

Kiyomizu-dera, 294 Kiyomizu 1-chome, Higashiyama Ward, Kyoto
טלפון: +81 75-551-1234
שעות פעילות: 06:00 – 18:00.

מחיר כניסה: 400 ין

חזרנו לרכב שוב דרך מדרחוב Matsubara Dori אבל הפעם בדקנו יותר לעומק את הסחורות שהיו בחנויות. לאחר מכן, נסענו דרומה למקדש האחרון שלנו באותו יום, עוד אחד מהמקדשים הפופולריים ביותר ביפן - מקדש פושימי אינארי - Fushimi Inari Taisha(伏見稲荷大社), מקדש האל אינארי (Inari)אשר נמצאבדרום מזרח קיוטו. ליד הכניסה למקדש יש חניה מסודרת וחופשית וגם הרבה דוכני מזון מהיר של מאכלים יפנים, מומלץ לנסות ולטעום, המחירים לא יקרים בכלל. 

המקדש יושב במורדות של הר אינארי בגובה 233 מ'. בראש ובראשונה, מקדש מסקרן זה הוקדש לאלוהי האורז ע"י שבט האטה עוד במאה השמינית. עם השנים שפחתה חשיבותה של החקלאות, סוחרים ויצרנים אמצו את האל ע"מ להבטיח את הצלחת עסקיהם עד היום. מקדש זה, המוקדש לאל של אורז סאקה כולל גם עשרות פסלים של שועלים. השועל מייצג את האל אינארי (אל התבואה)

גם הכניסה לשטח המקדש היא חופשית ללא תשלום. התחלנו את הסיור בין המבנים בחלק התחתון של המקדש. התחלנו לעלות בגבעה לכיוון האטרקציה המרכזית של המקדש שהיא שורה ארוכה באורך של כארבעה ק"מ של שערי הטורי Torii כתומים. בתחילת המסלול השערים גדולים מאוד ואח"כ מגיעים לשביל עם השערים המפורסמים. לא טיפסנו לאורך השביל כי הערב כבר עמד לרדת ולא רצינו לעבור את המסלול ולחזור בחשיכה. לגבי מספר השערים, לא מצאתי מספר מוחלט אבל במרבית המקומות כתוב שיש מעל 30,000! שערים. כל השערים נתרמו ע"י בעלי העסקים הכמהים לברכה והצלחה. עלות שער רגיל נע סביבות 400,000 ין ומעל מיליון ין עבור שער גדול. שם העסק רשום בצד האחורי של השער.

כתובת: Yabunouchi-cho 68, Fukakusa Fushimi-ku, Kyoto
טלפון: 81-075-641-7331+

המקדש פתוח ברצף 24 שעות ביממה

הספקנו היום לבקר בארבע מקדשים מהחשובים שבקיוטו וביפן. נסענו שוב למרכז העיר ונכנסנו לבית כלבו Kyoto Marui שליד תחנת הרכבת Kawaramachi. אכלנו שם, טיילנו בקומות השונות אבל שם התברר לנו שהולכים לסגור למחרת היום את מרבית המקומות בקיוטו בגלל חשש מהטייפון עליו דיברו כל היום. גם במלון אישרו את הנתון הזה והלכו לישון לקראת הלא נודע.

קיוטו יום שני – מקדש היאן, מקדש הכסף, שביל הפילוסופים ורובע גיון

קמנו לבוקר מעונן ללא ממטרים. בטלוויזיה דיברו על הטייפון כל הזמן והראו נזקים והצפות במקומות שהוא כבר עבר בהם. בתחזית של ה-BBC נראה שהטייפון עובר מצפון לקיוטו ולכן החלטנו לצאת ולהמשיך בתוכנית הביקורים שלנו בעיר. העדכונים שקיבלנו בקבלה של המלון הייתה שהטייפון יגיע לקראת שעות הצהרים ואז גם תיפסק התחבורה הציבורית כולל הרכבות. לנו זה לא שינה את התוכניות מכיוון שנסענו עם הרכב והתחלנו את הבוקר בביקור בטירת ניג'ו (Nijo-jo) - טירת השוגון ניג'ו שנמצאת במרחק כעשר דקות נסיעה מהמלון. המקום נראה שליו וחשבנו שסתם הגענו לפני הזמן (תשע בבוקר) אבל מהר מאוד התברר לנו שזהו אחד המקומות שהחליט לסגור את שעריו בגלל החשש מהטייפון.

סגור כאן, אז ניסינו את מזלנו ונסענו למקדש הבא בתור - מקדש היאן Heian Shrine (平安神)

המקדש נמצא במזרח העיר קיוטו והגן הגדול שלו מוקף חומה מכל הכיוונים. הכניסה נמצאת ברחוב הראשי Okazaki Saishojicho. בשנת 1895 תוכננה בניה חלקית של המקדש כחלק מארמון היאן לציון 1100 להקמה של Heian-kyō (שמה הקודם של קיוטו). לאחר מכן, המקדש נשמר לזכרו של הקיסר ה-50, הקיסר קאמנו ששלט כשהיאן-קיו הפכה לבירת יפן. בזמן שיקום העיר לאחר מלחמת העולם השנייה, שיקום המקדש היה סמל לתחייתה של העיר. בשנת 1976 המקדש הוצת ותשעה מהבניינים, כולל המקדש הראשי נשרפו. המבנים השרופים שוחזרו שלוש שנים לאחר מכן בעזרת התרומות שנאספו.

למזלנו, המקדש היה פתוח למבקרים. יחד אתנו הגיע אוטובוס עם מטיילים. ברחוב המוביל למתחם המקדש מדרום יש שער טורי ענק. התחלנו לטייל בין המבנים הראשיים המרכיבים את המקדש (חלקם מוזיאונים) בדרכנו לגן היפיפה שמהווה את האטרקציה העיקרית במתחם, אבל נאמר לנו שבגלל החשש מהטייפון, הגן סגור ובקרוב מאוד הם יסגרו גם את הכניסה למקדש.

מחיר כניסה: הכניסה למתחם המקדש בחינם, כניסה לגנים עולה 600 ין.

המקדש פתוח כל יום מ-6:00 עד 17:00 והגנים משעה 8:30 עד 17:00

לא התייאשנו ונסענו לעבר מקדש הכסף Ginkaku-ji (銀閣) שנמצא כעשר דקות צפון מזרחית למקדש היאן.

אין גישה עם הרכב קרוב למקדש אז חנינו ליד נתיב הפילוסופים. הכביש המוביל למקדש עובר בין דוכני אוכל וחנויות מזכרות לתיירים. לא היו הרבה אנשים ברחוב וגם חלק מהחנויות היו סגורות אבל לשמחתנו המקדש היה פתוח למבקרים וכאן כבר פגשנו עוד תיירים.

זהו מקדש זן הנמצא בגבעות המזרחיים של קיוטו. בשנת 1482 בנה השוגון אשיקאג'ה יושימאסה את בית הפרישה שלו בשטח של המקדש היום, ועיצב אותו כמקום בו ינוח אחרי פרישתו. הווילה הוסבה למקדש זן לאחר מותו בשנת 1490. כיום, מתחם המקדש מורכב מחצי תריסר בניינים אחרים, גן אזוב יפהפה גינה ייחודית ומסלול הליכה סביב שטח הגן והמקדש. למרות שמו, מקדש הכסף מעולם לא היה מכוסה כסף. בשנת 2008 החל שיקום נרחב של המקדש.uהעבודות הסתיימו באביב 2010

אחרי הקופה מגיעים ישר למבנה הראשי של מקדש הכסף. התחלנו את הטיול בשביל הסובב את הגן. בתחילה הגענו לגינה בה ניצב תל דמוי חרוט קטום אשר מייצג את הר פוג'י.

המשכנו לטייל בגן המקסים בשביל העובר ליד שפת הבריכה בין עצים וגשרים. אח"כ השביל מתחיל לטפס ביער כשמידי פעם יש הצצה על קיוטו מבין העצים. תוך כדי טיולנו בשביל התחלנו לקבל הודעות לטלפון המתריעות מפני הטייפון, אבל שמנו לב שהמקומיים לא מתרגשים וממהרים לברוח, אז גם אנחנו המשכנו לטייל בגן היפיפה בנחת. בסוף הדרך הגענו לחנות מזכרות ומסעדה שנמצאים לפני היציאה והן מלאות מטיילים. נשארנו גם אנחנו להפסקה לפני שהמשכנו בטיול.

מחיר כניסה: 500 ין.

שעות פתיחה: יום יום מ-8:30 עד 17:00 (בחורף 9:00 עד 16:30).

כתובת: Ginkakujicho, Sakyo Ward, Kyoto, Japan 2.
 אחרי ההפסקה, ירדנו חזרה לכיוון החניה והתחלנו לטייל בנתיב הפילוסופים Philosopher's Path (Tetsugaku no michi). מדובר על תעלה מלאכותית צרה עם שבילים משני צידיה. כנראה שהזמן המתאים לטייל כאן הוא באביב בשיא פריחתם של עצי הדובדבן. לנו זה הספיק, ויתרנו על המסלול כולו של כ-2 ק"מ, וחזרנו לרכב.

למעשה הספקנו את מרבית אתרי החובה שנמצאים בקיוטו למעט שוק נישיקי – שוק האוכל המקורה ומרכזי של קיוטו וטירת ניג'ו שהיו סגורים בגלל החשש מהטייפון הפעם בחר לעבור מצפון לעיר. השעה הייתה עדיין מוקדמת יחסית, אז החלטנו לחזור לטייל ברובע גיון. עשר דקות נסיעה לכיוון מרכז העיר וחנינו בקצה המזרחי של הרחוב הראשי Shijo Dori ליד מקדש Yasaka Shrine שנראה מרשים גם מרחוק. בדרך לרובע עברנו ברחוב הראשי Shijo Dori עצמו וכאן כבר מרבית החנויות היו פתוחות ופעילות.

נכנסנו שוב ברחוב הראשי Hanamikoji Dori של הרובע והגענו למסקנה שצריך לבקר כאן גם ביום וגם בלילה. למרות ההתרעות, הרחוב המה מטיילים והחנויות היו מלאות. המשכנו בטיול עד למקדש קנינג'י (Kenninji), טיילנו בין המבנים השונים ויצאנו דרך הסמטאות לכיוון הנהר וחזרה לרחוב הראשי. שוב הופתענו לראות את האי סדר בחוטי החשמל ברחובות העיר לו לא ציפינו שנראה ביפן.

הייתה כבר שעת צהרים והחלטנו לחזור למלון. אחרי שמסרנו את הרכב שעלה במעלית למקומו הקבוע בחניון של המלון, חיפשנו מסעדה באזור של המלון שתהיה ממש מקומית ושנרגיש את טעם האוכל האמיתי ולשמחתנו, מצאנו מסעדה כזו, מקורית, פשוטה, אוכל טעים ולא יקר (בכלל, האוכל ביפן ממש לא יקר). כולם היו כאן מקומיים וטוב שהיה תפריט באנגלית עם תמונות. בקומת הכניסה יושבים ליד הדלפק וישיבה ליד השולחנות נמצאת בקומה השנייה. המחירים היו כאלו מצחיקים שהזמנו כל מה שנראה לנו בלי לדפוק חשבון. המלצרית בטח חשבה שלא אכלנו שבוע...

שם המסעדה - Gyozanoosho Saiinten(餃子の王将西院店), ממש ברחוב מאחורי תחנת הרכבת Saiin.

חזרנו למלון. מתחתיו יש מרכול מרשת 7-11. הצטיידנו בקצת מצרכים ושתייה להמשך הטיול. מכיוון שגם מרכזי הבריאות במלון היו סגורים, החלטנו לנצל את שארית היום למנוחה וצבירת כוחות להמשך הטיול.

קיוטו – נגואיה / טויוטה – האקונה 

כצפוי, החשש מהטייפון בקיוטו היה מוגזם, ירדו גשמים מקומיים פה ושם, אבל הטייפון עבר מצפון. בהתאם לתוכנית לאותו היום, יצאנו יחסית מוקדם מהמלון בקיוטו כשהיעד הוא ביקור במפעל/מוזיאון טויוטה - Toyota Kaikan Museum אליו הזמנו מקום מבעוד מועד. לקחנו בחשבון אפשרות לעומסי תנועה, אבל לא באופן בו נתקלנו בתוך קיוטו. אולי בגלל שזה היה יום יפה אחרי הסגר יום קודם בגלל הטייפון, אבל הדרך שהייתה אמורה לקחת שעתיים, שעתיים וחצי גג, לקחה לנו כארבע שעות ! לפחות נהנינו מקטע הנסיעה בכביש המהירIsewangan Expressway  בקטע שעובר דרומית לנגויה, קרוב לים ולנמל, יש קומפלקס מרשים של גשרים העוברים מעל נהרות.

כמובן שאיחרנו לסיור שמתחיל בשעה 11:00. אחת האחראיות במקום ששמעה שפספסנו את הסיור, כמעט פרצה בבכי בשבילנו והתנצלה עד עמקי נשמתה כאילו איחרנו בגללה – רק ביפן זוכים למחווה כזו.

במקום זה נשארנו להסתובב במוזיאון טיוטה עצמו. במוזיאון, שהוא לא גדול, יש 2 אזורים עיקריים. בראשון יש תצוגה של מכוניות חדישות ובצד השני הדגש הוא על בטיחות ועל העתיד (מכונית שתנוע על מימן). בקומה השנייה יש חדרי הרצאות ואירוח לקבוצות וחנות מזכרות כמובן.

עוד פרטים אפשר לקבל באתר הבא: https://www.japan-guide.com/e/e3308.html

נוסעים מזרחה לעבר נגויה 名古屋市 Nagoya. בכביש המהיר Meishin Expressway (כ-8 ק"מ). ממשיכים עם הכביש הזה כ-15 ק"מ, עד מחלף 30-1 (Kusatau) ויוצאים ממנו שמאלה ועולים על הכביש המהירShin-Meishin Expressway מזרחה.אחרי כ-50 ק"מ עולים במחלף 30-1 (Kameyama) על הכביש המהיר Higashi-Meihan Expressway  לכיוון טויוטה ונגויה ונוסעים עוד כ-30 ק"מ עד מחלף 29-1 (Yokkaichi). פונים ויוצאים שמאלה לעבר טויוטה Toyota ועולים על הכביש המהירIsewangan Expressway  העובר דרומית לנגויה, קרוב לים ומעל נהרות.אחרי כ-60 ק"מ יוצאים מהכביש המהיר ביציאה 2 (Toyota -higaghi), עושים "פרסה" חזרה מערבה ופונים ימינה לכביש 248 לכיוון מרכז טויוטה כ-3 ק"מ לכיוון מוזיאון טויוטה.

סה"כ כ-160 ק"מ

לאחר הביקור במוזיאון המשכנו בנסיעה מזרחה לכיוון הר פוג'י ואזור האקונה. חוזרים דרומה דרך כביש 248 ועולים על הכביש המהירIsewangan Expressway מזרחה. הכביש עובר דרך הרבה גשרים ומנהרות ומתמזג עם הכביש המהירTomei Expressway  ואחרי כ-170 ק"מ יוצאים ביציאה 7 לכיוון Gotemba ע"מ לערוך תצפיות יפות על הפוג'י נקי מעננים מכיוון דרום.

ממשיכים למלון דרך כביש 24 העובר בין הכפרים כשהפוג'י ברקע. סה"כ כ-210 ק"מ, כשלוש שעות.

הגענו למלון: Symba Resort Gotembaシンバリゾート御殿 בשעות הצהרים המאוחרות

כתובת: Higashitanaka 1908-2, Gotemba, Shizuoka 412-0026, Japan

טלפון: +81 550 81 5519

צ'ק-אין: בין השעות 15:00 עד 24:00

מחיר: ¥25,920 (כ-235$)– כולל א"ב ומיסים.

החדרים במלון היו גדולים ומרווחים מאוד, כולל חדר האמבטיה. לא היו הרבה אנשים במלון, כנראה בגלל מיקומו מחוץ למסלול באזור האקונה, אבל לנו עם הרכב גם היה ממש נוח. יש מהמלון תצפיות (כמו בתמונה הזו) על הפוג'י.

בנוסף, לא רחוק מהמלון נמצא אאוטלט גדול מאד בשם Gotemba Premium Outlets -御殿場プレミアム・アウトレット. בילינו כאן כמה שעות טובות כולל ארוחת ערב במקום.

כתובת: Japan, Shizuoka, Gotenba, Fukasawa, 1312 1312 KENZO

פתוח: כל יום מ-10:00 בבוקר 20:00.

אתר: https://www.premiumoutlets.co.jp/en/gotemba/

רשימת חנויות: https://www.premiumoutlets.co.jp/en/gotemba/brands/

חשוב לדעת ברוב החנויות ניתן לקבל החזר מס במקום בקניה מעל 5,000 ין (משתנה בין החנויות), ולכן צריך לבוא עם הדרכונים בהם החנויות מדביקות את חשבון הקניה לביקורת במכס ביציאה מיפן.

אזור האקונה – תצפיות על הר הפוג'י - אגם אשי

קמנו לעוד בוקר נפלא והתחלנו את היום - במקדש Shizuoka Prefecture富士仏舎利 שנמצא ממש ליד המלון ויש מכאן תצפית יפה על הפוג'י.

מכאן המשכנו לעבר אזור האגמים שמצפון להר פוג'י שנוצרו לפני אלפי שנים כתוצאה מההתפרצויות של הר הפוג'י. החמישה המפורסמים הם ימָ‏נאקָ‏ה (Yamanaka), קָ‏ו‏ואגוּ‏צִ'י (Kawaguchi), סָ‏אי (Sai), שוֹ‏גִ'י (Shoji) ומוֹ‏טוֹ‏סוּ‏‏ (Motosu). ראשון, נסענו לאגם המזרחי – אגם ימָ‏נאקָ‏ה (Yamanaka). כ-25 ק"מ, כ-35 דקות נסיעה. הגענו לנקודת תצפית טובה אבל ההר שהיה נקי כמעט התכסה עננים ונתן לנו שיעור טוב על השינויים סביבו בכל רגע נתון. המשכנו לעבר אגם קאווגוצ'י Kawaguchi. אלו שני האגמים המומלצים מתוך החמישה בהם הסיכוי הטוב לתצפית טובה על הפוג'י.

עזבנו את אזור האגמים והדרמנו לכיוון אזור האקוֹנֵה (Hakone) שמפורסמת במעיינות החמים והמינרלים שבאזורה. נסענו עם הרכב לאוואקודני Owakudani (大涌谷), אחד המקומות המיוחדים באזור שנמצא ברכס האקונה. אפשר להגיע לכאן ברכב כמונו (יש חניון מסודר, מחיר חניה 520 ין) או בסדרת רכבלים (הממשיכים עד לאגם אשי) כחלק מטיול סובב אזור האקונה.

בגובה 1,044 מטר, יש תצפית על עמק אוואקודני (Owakudani) ועל הפעילות של הגופרית והעשן המיתמר משם. ליד תחנת הרכבל יש חנות מזכרות גדולה ומסעדה וגם כאן יש סיכוי לתפוס תצפית טובה על הפוג'י.

אחרי הביקור במקום, נסענו לכיוון אגם אשי (Ashi no-ko), עשר דקות נסיעה בכביש 735 והגענו למזח בטוגנדאי Togendai-ko (桃源台駅), כאן מגיע גם הרכבל שהוזכר קודם. אגם אשישנמצא בתוך מכתש בצד הדרום מערבי של רכס הר האקונה, נוצר לאחר ההתפרצות האחרונה של הר הגעש בשנת 1170 לפנה"ס. האגם נמצא בגובה של 723 מ' מעל פני הים. עומקו המקסימלי 43.5 מ' וממוצע עומקו 15 מ'.

פרטים על מועדי ההפלגות ניתן למצוא באתר הבא:

https://www.hakone-kankosen.co.jp/foreign/en/timesheet/

בחרנו בשייט שחוזר לטוגנדאי. מחיר כרטיס למסלול מלא עלה לנו 1840 ין לאדםעלינו על אניית פיראטים יחד עם עוד עשרות רבות של תיירים. שטנו דרומה כ-25 דקות לתחנה הראשונה בהאקונה מצ'י.Hakonemachi. הורידו כאן את כולנו ועברנו לאניית פיראטים אחרת, חלק מהנוסעים המשיכו לטייל באופן עצמאי למקומות אחרים או סתם נשארו במקום. המשכנו עם האנייה החדשה כעשר דקות למוטו האקונה MotoHakone ואח"כ חזרנו לטוגנדאי. אמנם היה לנו מזג אוויר בהיר ומושלם אבל זכינו לראות את הר פוג'י בקושי בגלל הסנוור של השמש. השייט נחשב כאטרקציה תיירותית מאוד, מומלץ לא לוותר עליו כי זהו אחד המקומות היפים ביותר ביפן.

החזרת רכב – יום שניבטוקיו

יצאנו בבוקר חזרה לכיוון שדה התעופה נריטה להחזיר את הרכב. נסענו בכביש המהיר Tomei Expressway שעובר מדרום לטוקיו (ורובע שיבויה), החלק היפה בדרך זו הנסיעה על גשר קשת בענן Rainbow Bridge (レインボーブリッジ). המשכנו מזרחה בכביש המהיר Higashi-Kanto ומחזירים את הרכב עם טנק דלק מלא בשדה התעופה. כ-170 ק"מ, כשעתיים וחצי. תהליך ההחזרה היה מהיר ובסיומו לקח אותו נהג של החברה לתחנת רכבת בטרמינל 1.

הפעם נסענו משדה התעופה בדרך הקלה והנוחה עם רכבת Narita Express (קו JR) וזה לוקח בערך כ-90 דקות ישירות עד תחנת .Shinjuku כאן כבר רכשנו את כרטיס "סוויקה" (Suica) וטענו אותו לראשונה. מחיר הנסיעה לכיוון עולה 3,200 ין או 4,000 ין אם קונים מראש כמונו הלוך חזור (כרטיסים נפרדים – לא כחלק מהטעינה בכרטיס ה"סווקיה"). יש רכבת כל 30 – 60 דקות.

בתחנת Shinjuku החלפנו לקו Yamanote (תחנה אחת) עד תחנת Shin-Ōkubo הנסיעה כלולה במחיר הכרטיס.

התמקמנו במלון Tokyo Plaza Hotel, 東京プラザホテル

כתובת: 〒169-0073 Tokyo, ShinjukuHyakunincho, 2−15

מחיר: ¥35,500 (כ-316$)– כולל א"ב ומיסים.

טלפון: +81 3 3366 0707

כנראה בגלל שהזמנו חדרים גדולים קיבלנו את 2 החדרים בקומה העליונה.

(סופרים את הימים לאולימפיאדה שתערך כאן בשנת 2020)

כמה מילים על טוקיו Tokyo (東京) בירת יפן.

בשנת 1603 החליט השוגון טוקוגאווה איאיאסו (Tokugawa Ieyasu) להפוך את טוקיו (Tokyo) שנקראה בעבר אדו (Edo) לעיר בירה של יפן, אבל רק בשנת 1869 עבר הקיסר מוצוהיטו בן ה-17 מקיוטו לאדו, שינה את שמה לטוקיו, והפך אותה רשמית לבירת יפן. יש המשווים את קו הרקיע של טוקיו העמוס גורדי שחקים (בעיקר באזור שינג'וקו) לזה של מנהטן – לא כל כך לדעתי, אבל לא נראה לי שמישהו יחלוק על זה שמערכת התחבורה הציבורית שלה נחשבת לטובה ביותר בעולם. לא רק הדיוק ותכנון הנסיעה אלא גם הסדר בעליה/ירידה מהרכבות פשוט מדהים. לצד גורדי שחקים, רחובות רחבים עמוסים מכוניות, גשרים ומחלפים, ניתן למצוא בה לא מעט פארקים וריאות ירוקות המאפשרים מקומות מנוחה מהחיים הסואנים ל-13 מיליון תושבים החיים בה. טוקיו מחולקת לרבעים/אזורים שכל אחד מאופיין בדרך אחרת, בהמשך נזכיר את מרבית האזורים המעניינים. קו Yamanote של רכבת JR עובר במעגל במרבית הרבעים הנ"ל. בשנים האחרונות התפתחה טוקיו מבחינה קולינרית ויש בה כ-160 אלף מסעדות בסגנונות שונים.

(בכל מסעדה מוצאים דוגמאות של המנות מפלסטיק עם השמות והמחירים)

לשמחתנו החדרים שלנו היו מוכנים כבר כשהגענו למלון, כך שהתארגנו במהירות ויצאנו מהמלון לתחנת המטרוShin-Ōkubo  אליה הגענו. כאן לקחנו את הקו Yamanote (תחנה אחת) לתחנת שינג'וקו  Shinjuku(新宿), תחנת הרכבת העמוסה בעולם ע"פ ספר השיאים של גינס. כבר בירידה מהרכבת וחיפוש אחר היציאה המתאימה, הרגשנו את הגודל והעומס של התחנה, ולמרות הקצב והלחץ, הכל מתנהל בסדר מופתי. הלכנו לכיוון היציאה המערבית של התחנה ויצאנו לאזור גורדי השחקים שבו נמצאים כמה מהבניינים הגבוהים בעיר, ביניהם אפשר למנות את בניין Tokyo Metropolitan Government, בניין Shinjuku Center Building ובניין Sumitomo. מכמה מהם ניתן לצפות על העיר וסביבתה. המשכנו ברחוב הראשי היוצא מהתחנה מערבה לכיוון מגדל Tokyo Metropolitan Government Office Observatory-東京都庁

נכנסנו לבניין מספר אחד, עלינו לקומה הראשונה שם לקחנו את המעלית לקומת התצפית ממנה נשקפת תצפית מלאה ומהנה על טוקיו וסביבתה מגובה 202 מ'. במרכז האולם של התצפית יש מסעדה וחנות מזכרות. הכניסה לתצפית היא בחינם ולהפתעתנו לא היו תורים ולא היה עומס.

כתובת: 2-8-1, Nishishinjuku, Shinjuku-ku, Tōkyō-to 163-8001 Japan

ירדנו מהתצפית והמשכנו לטייל באזור הרובע. כשהתחיל לרדת הערב, לקחנו מונית לכיוון אזור Harajuku הראג'וקו 原宿 הידוע כרובע הצבעוני והתוסס של צעירי טוקיו. נכנסנו לרחוב טאקשטה דורי Takeshta-doriהרחוב המרכזי של האזור שהיה עמוס בצעירי וצעירות טוקיו, אבל גם בהרבה תיירים כמונו. הרחוב שופע חנויות ייחודיות לאופנת הצעירים הייחודית לאזור זה, לנו זה נראה מתאים למצוא כאן פריטים לתחפושת בפורים…

חרשנו את הרחוב מזרחה עד סופו ופנינו דרומה ברחוב ראשי המוביל לשדרות אומוטסנדו Omotesando(表参道) אחת השדרות המרכזיות בטוקיו הידועה גם כ-"שאנז אליזה" של טוקיו כי בה נמצא בניין לכל מעצב-על בתחום האופנה.

טיילנו בחלק מהשדרה המפוארת, חזרנו אחורה ופנינו דרומה לרחוב Cat שמזכיר את אזור שינקין בתל אביב. גם כאן אפשר למצוא מסעדות מעוצבות, גלריות מיוחדות והרבה צעירים. המשכנו לאורך הרחוב עד סופו בו הוא מתחבר עם רחוב Meiji Dori המוביל לרובע שיבויה  .Shibuyaאין ספק שזהו מקום שאפשר לחזור אליו כל ערב בסיום יום טיולים בטוקיו בדומה לכיכר טיימס בניו יורק.

יום שלישי בטוקיו, מקדש מייג'י, ארמון הקיסר, אסאקוסה ורובע גינזה,

התחלנו את הבוקר בביקור במקדש מייג'י Meiji Jingu(明治神). יצאנו מהמלון מערבה שוב לתחנת Shin-Ōkubo, שם לוקחים את הרכבת קו המעגלי Yamanote שתי תחנות עד תחנת Yoyogi (¥320) ומשם 5 דקות ברגל נכנסנו לשטח המקדש דרך השער הצפון מזרחי. צעדנו בשביל העובר ביער גדול המקיף את המקדש ובו כ-100,000 העצים שנשתלו במהלך בניית המקדש. המקדש הושלם והוקדש לקיסר מייג'י ולקיסרית שוקן בשנת 1920, שמונה שנים לאחר פטירתו של הקיסר ושש שנים לאחר פטירת הקיסרית.

הקיסר מייג'י היה הקיסר הראשון של יפן המודרנית. הוא נולד בשנת 1852 ועלה לכס המלוכה בשנת 1867 בשיא העידן הפיאודלי. הוא זה ששם קץ לשלטון הפיאודלי והחליט להתקרב למערב ולאומות הגדולות בעולם ולפתוח את יפן בפני המודרניזציה. הקיסר מייג'י נפטר בשנת 1912. המקדש נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה, אך שוקם מחדש זמן קצר לאחר מכן. הכניסה לשטח המקדש מסומנת על ידי שער טורי ענקי.

המקדש פתוח כל השנה מהזריחה עד השקיעה, כדאי לעקוב אחרי שעות הפתיחה המשתנות כל חודש בשנה (אוק' 05:40 – 16:40).

אסור לצלם בחלק המרכזי של המקדש.

למרות שהמקדש נחשב לאחר החשובים ביפן ובטח שבטוקיו, לדעתנו המקדש באסאקוסה אליו הגענו בהמשך היום מרשים יותר.

יצאנו מהמקדש בשביל המוליך ליציאה הדרום מזרחית ליד תחנת הרכבת של הראג'וקו .Harajuku

כאן כבר הרגשנו מאוד בנוח לנווט ביער הרכבות המורכב של טוקיו. שוב עלינו על קו Yamanote המעגלי, הפעם צפונה עד לתחנת Takadanobaba (4 תחנות) ושם החלפנו לרכבת קו Tozai עד לתחנת Takebashi (5 תחנות) - ¥330. יצאנו מהתחנה ביציאה 1a ונכנסנו לגני הארמון דרך השער הצפוני Kita-hanebashi-mon. בכניסה (חינם לשטח הגנים) מקבלים מהשומר פתק אותו יש להחזיר ביציאה, כנראה שיטה בכדי לוודא שאף אחד לא נשאר בשטח הגנים אחרי הסגירה.

ארמון הקיסר Tokyo Imperial Palace (皇居) הוא מקום מגוריו הפרטיים העיקרי של קיסר יפן ומשפחתו כיום. זהו שטח גדול דמוי פארק והוא כולל את הארמון הראשי ( מקום המגורים של המשפחה הקיסרית), ארכיון, מוזיאונים ומשרדים מנהליים. הארמון נבנה במקום בו עמדה טירת אדו הישנה מהמאה ה-17. השטח הכללי כולל הגנים הוא 1.15 קמ"ר. בשנת 1888 הסתיימה הקמת ארמון החדש. הארמון נהרס במלחמת העולם השנייה, ונבנה מחדש באותו סגנון, לאחר מכן. החלק הפנימי של הארמון סגור לציבור למעט ה-2 בינואר (ברכה לשנה החדשה) וב-23 בדצמבר (יום ההולדת של הקיסר), אפשר לבקר ולהיכנס לתחומי הארמון הפנימי ולראות את בני המשפחה הקיסרית, שעומדים במרפסת. בשאר ימי השנה אפשר להצטרף לסיורים מודרכים באזור הארמון שנמשכים כ -75 דקות.

בסמוך לשטח הפנימי של הארמון נמצאים הגנים המזרחיים של הארמון (The Imperial Palace East Gardens) אליהם הכניסה כאמור בחינם. הגנים הללו פתוחים לקהל הרחב במהלך השנה בכל הימים למעט ימי שני ושישי ובין התאריכים 28.12 עד 3.1, בשעות 09:00 עד 16:00. לדעתנו זהו בהחלט לא אחד מאתרי החובה בעיר ובדיעבד היינו מוותרים עליו בשקט.

יצאנו מגני הארמון משער Ote-mon המזרחי הנמצא מול רחוב Eitai Dori המוביל לתחנת Otemachi שמסתבר שגם היא תחנה גדולה מאוד. כאן נסענו תחנה אחת עם קו Tozai עד תחנת Nihombashi ומשם המשכנו עם קו Asakusa עד תחנת 280¥– Asakusa.

יצאנו מתחנת אַסַאקוּסָה Asakusa (浅草) הנמצאת ברובע באותו השם הידוע כעיר העתיקה של טוקיו. יצאנו מצפון התחנה ישר לתוך מדרחוב מקורה עמוס חנויות שונות וגם דוכני אוכל. טיילנו בכמה מרחובות הרובע לפני שחזרנו לרחוב הראשי נקמיז Nakamise-dōri שמוביל למתחם מקדש אסאקוסה. לכל אורכו (כ-200-300 מ') של מדרחוב הקניות הזה, יש עשרות חנויות מזכרות (הרבה מניפות), המון דוכני אוכל, חנויות בגדים, נעלים, תבלינים ומה לא, צבעוני, מהנה ובסגנון מסורתי כולל פעמון נייר ענק.

בסוף הרחוב לפני הכניסה למתחם המקדש עברנו דרך שער הוזומון Hōzōmon, שער עץ גדול המזכיר את השער בנארה. נכנסנו למתחם המקדש הבודהיסטי הידוע גם כמקדש אסאקוסה קאנון  Asakusa Kannon Temple (浅草) וגם כמקדש Senso-ji, זהו המקדש העתיק, החשוב ואחד המקדשים הצבעוניים והפופולאריים ביותר של טוקיו. האולם הראשי של המקדש ופגודת חמש קומות היפה שנמצאת לידו נהרסו במהלך המלחמה, והמבנים היום משוחזרים, אבל הם נבנו בצורה שמשמרת את הסגנון הקדום מהמאה השביעית.

האגדה מספרת כי בשנת 628 שני דייגים מקומיים תפסו ברשתם בזמן שדגו בנהר סומידה Sumidaפסל זעיר של קאנון, אלת הרחמים. למרות שהם החזירו את הפסל חזרה לנהר, הוא תמיד חזר אליהם ואז הם החליטו לבנות מקדש כדי לכבד את פסל קאנון. המקדש הושלם בשנת 645, מה שהופך אותו למקדש העתיק ביותר של טוקיו.

במתחם המקדש נמצא כד קטורת גדול (במרכז התמונה) שלפי האמונה המקומית יש לו סגולות מרפא. ראינו אנשים חולים שהובאו לכאן אשר מאמינים שאם יוליכו את ריח הקטורת (אותו אוויר שנשמו האלים) אל האיבר הכואב בגוף או שיש להם מחלה, הם יבריאו בעתיד.

היפנים שמגיעים להתפלל (לא רק כאן), תורמים מטבע אותו הם מטילים לתוך מיכל גדול, בוחרים קופסת עץ, מנערים אותה ומוציאים מקל עץ ועל פי מספר המקל פותחים מגירה בהתאמה. מוצאים ממנה דף וקוראים את הכתוב בו. אם הכתוב בו טוב או מתאים, לוקחים את הדף לעצמם ואם חלילה הכתוב אינו טוב, משאירים אותו קשור במקדש (על חבלים מיוחדים) יחד עם עוד דפים רבים אחרים. בתחילת התפילה הם מוחאים כף.

אנחנו מאוד נהנו מהביקור ברובע הזה ולדעתנו זהו אחד מהמקדשים היפים שפגשנו ביפן וזהו גם אחד האתרים הכי מומלצים על ידנו לביקור בטוקיו. חזרנו דרך מדרחוב הקניות נקמיז Nakamise-dōri (רק שהפעם התעכבנו קצת בחנויות) לתחנת רכבת של אסאקוסה. לקחנו הפעם את הרכבת בקו Ginza10 תחנות עד לתחנת גינזה ברובע גינזה Ginza(銀座)- ¥280.

תחנת גינזה היא עוד תחנה ענקית היושבת מתחת לצומת המרכזית בגינזה במפגש שני הרחובות הראשיים ברובע, רח' Chuo Dori ורח' Harumi Dori. במפגש הרחובות כאן עומד בניין וואקו (Wako) שנבנה בשנת 1932 ומהווה את סימלה של גינזה. בראש הבניין, בו שכן מטה חברת השעונים סייקו יש שעון גדול נבנה על ידי קינטרו האטורי Kintarō Hattori, מייסדה של חברת סייקו Seiko. זהו גם הבניין המפורסם ביותר מבין המבנים בסגנון בנייה אירופאי שנשארו באזור.

מול הבניין הזה באלכסון, שוכן בניין Ginza Place המיוחד. במתחם זה שנפתח בשנת 2016 נמצא אולם התצוגה של חברת המכוניות ניסן (קומת כניסה) ואולם התצוגה ומכירה של חברת סוני (בקומה גבוהה יותר). ברחוב Chuo Dori נמצאת חנות גדולה (10 קומות) של יוניקלו Uniqlo.

אזור גינזה ידוע כאחד מאזורי הקניות המובילים בעיר, ונמצאים בו בוטיקים יוקרתיים, מהודרים ומהמשובחים ביותר בעולם. הוא גם אזור האוכל והבילוי המפורסם ביותר של טוקיו, הכולל בתי כלבו רבים, חנויות אופנה, גלריות לאמנות, מסעדות, ברים של סושי, בתי קפה ומועדוני לילה. מטר מרובע אחד של הקרקע במרכז של האזור שווה יותר מ -10 מיליון ין, מה שהופך אותו לאזור הנדל"ן היקר ביותר ביפן. יש בצדק את אלו שרואים ברחוב הראשי את השדרה החמישית בניו יורק.

רוב החנויות בגינזה פתוחות כל יום בשבוע. ביקור מומלץ יותר הוא בימי ראשון אחר הצהריים, כאשר רחוב Chuo Dori המרכזי סגור לתנועת כלי רכב והופך למדרחוב גדול. סגירת הכביש מתבצעת בין השעות 12:00 ל-17:00 (עד 18:00 בין אפריל עד ספטמבר), יוזמה שהחלה בשנות ה-60.

השם גינזה בא לאחר הקמתה של מטבעת כסף ברובע בשנת 1612, בתקופה שטוקיו עדיין הייתה אדו (גינזה פירושו "מטבעת כסף" ביפנית). המטבעה פעלה בין השנים 1612 ל-1,800, והרובע התפתח כמרכז קניות בעקבות רעידת האדמה הגדולה בשנת 1923.

את העיצוב עבור האזור סיפק אדריכל יליד אירלנד בשם תומס ווטרס כאשר משרד הבינוי של משרד האוצר היה אחראי על הבנייה. שנה לאחר מכן, כבר נבנתה טיילת קניות בסגנון מערבי ברחוב היוצא מגשר שימבשי Shinbashi עד גשר קיובשי Kyubbashi בחלק הדרומי-מערבי של רובע צ'ו Chōō עם בניינים לבנים בני 2-3 קומות בסגנון ג'ורג'יאני.

גם את היום השלישי בטוקיו סיימנו ברובע שיבוייה במסעדת סושי מומלצת בחום בשם Katsumidori Seibu Shibuya הנמצאת בקומה השמינית של בית הכלבו Seibu Shibuya(ממש ליד הסטארבקס שמול מעבר החצייה).

כתובת: agnès b.,21-1 Udagawacho, Shibuya, Tokyo 150-0042, Japan

יום רביעי ואחרון בטוקיו, שוק הדגים, רופונגי האי אודייבה.

גם ביום האחרון יצאנו כהרגלנו מהמלון (שהצדיק את מיקומו המעולה) לעבר תחנת Shin-Ōkubo ונסענו שוב ברכבת בקו Yamanote 5 תחנות עד תחנת Ebisu שם החלפנו לקו Hibiya 8 תחנות עד תחנת Tsukiji ¥370. יצאנו מהתחנה דרומה לעבר הנהר כשהיעד הוא שוק הדגים צוקיג'י Tsukiji Fish Market(築地魚市場), שוק הדגים המפורסם של טוקיו. יש שילוט ברור המכוון מהתחנה לאזור השוק, הבעיה היחידה שבדיוק באותה תקופה בה הגענו השוק היה בשלבי מעבר למשכנו החדש. אמנם גם ככה לא תכננו להגיע לפנות בוקר לצפות במכירות הפומביות, אלא טיילנו בין הדוכנים השונים בחלק שנקרא "השוק החיצוני" Tsukiji Outer Market (築地場外市場) שנמצא בסמוך לשוק הסיטונאי ומשרת את הציבור. הוא מורכב מכמה מתחמים מקורים של חנויות קמעונאיות קטנות ודוכנים ומסעדות רבים לאורך הסמטאות הצרות. רוב הדוכנים עמוסים בדגים ופירות ים טריים שרק הגיעו לפני כמה שעות מהים. מעבר לדגים אפשר למצוא כאן מגוון מוצרים נלווים כמו סכינים וכלים אחרים. רוב הפעילות בשוק מתרחשת בין השעות 8:00 ל-11:00.

אחרי שנרגענו מכמויות הדגים ופירות הים של השוק החיצוני, חזרנו לכיוון תחנת Tsukiji ממנה הגענו לאזור. שוב לקחנו רכבת קו Hibiya עד לתחנת Kamiyacho (5 תחנות) - ¥170.

יצאנו מהתחנה ברחוב הראשי דרומה ושמאלה כ-10 דקות לכיוון "מגדל טוקיו"  Tokyo Tower(東京タワ). בנייתו הסתיימה בשנת 1958 והוא נבנה בהשראת מגדל אייפל כמגדל תקשורת עם אנטנות בראשו וצבוע כתום לבן כדי לעמוד בתקנות בטיחות האוויר. הוא מתנשא לגובה ב 332.9 מטר אשר מעניקים לו התואר של המבנה השני בגובהו ביפן. יותר מ- 150 מיליון תיירים ומקומיים ביקרו בו ובשתי התצפיות שבו. התצפית הראשית נמצאת בגובה 150 מ' והשנייה נמצאת בגובה 250 מ'.

מחיר כניסה (מבוגר) – 900 ין לתצפית הראשית (150 מ'), 2,800 ין לשתי התצפיות.
פתוח כל השנה בין השעות 09:00 עד 23:00 (כניסה אחרונה ב-22:30)

אתר: https://www.tokyotower.co.jp/en.html

לצערנו, יומנו האחרון בטוקיו וביפן חזר להיות חורפי ומעונן, ובהמלצת הבחורה ההגונה בקבלה, ויתרנו על עליה לאחת מתצפיות המגדל.

לא הרחק ממגדל טוקיו, שוכן רובע רופונגי Roppongi)六本木( הנחשב גם הוא כרובע בילויים אשר ידוע בחיי הלילה שלו. היות והגענו באמצע היום, המשכנו ישר למתחם רופונגי הילס Roppongi Hills (六本木ヒル) המהווה את אחת הדוגמאות הטובות ביותר לעיר בתוך העיר.

זה היה אחד הפרויקטים הגדולים בטוקיו וביפן. הוא נבנה על ידי הטייקון מינורו מורי (Minoru Mori). במגה-קומפלקס הזה שנפתח לציבור ב -25 באפריל 2003, משולבים שטחי משרדים, דירות מגורים, חנויות, בתי קפה, מסעדות, בתי קולנוע, מוזיאון, מלון, אולפן טלוויזיה גדול, אמפיתיאטרון וכמה פארקים. זהו בניין משרדים ממשלתי המצויד ברשתות מיוחדות, עמידות בפני רעידות אדמה.

החזון של מורי היה לבנות אזור משולב רב קומות עירוני ולאפשר לאנשים לחיות, לעבוד ולשחק כשהכול בסמיכות אחד לשני ובכך חסל את זמן הנסיעה היקר. הוא טען שזה יגדיל את זמן הפנאי ובהתאם את איכות החיים. במרכז של רופונגי הילס עומד מגדל מורי בן 54 הקומות המתנשא לגובה 238 מטר, והוא אחד הבניינים הגבוהים בעיר. בעוד רוב הבניין מאוכלס על ידי משרדים (קומות 8-48), בקומות הראשונות יש מסעדות וחנויות ובקומות העליונות ממוקם מוזיאון מורי לאמנות מודרנית עם דגש על רעיונות אמנותיים חדשים מכל רחבי העולם. בקומה העליונה נמצאת עוד אחת מהתצפיות היפות על טוקיו - Tokyo City View .

שעות פתיחה: 10:00 עד 23:00 (עד 01:00 בימי שישי ושבת) כאשר מזג האוויר מאפשר זאת ומסתיימת 30-60 דקות לפני מועד הסגירה.

דמי הכניסה: ¥1,800 לאדם (יש כרטיסים משולבים לתצפית עם מוזיאון מורי).

כתובת: Chome-11-1 Roppongi, Minato-ku, Tōkyō-to 106-6108, Japan6

גם בבניין מורי הבחורה בקבלה אמרה לנו שלא מומלץ לעלות לתצפית בגלל מזג האוויר והעננות ושפשוט חבל על כספנו (מדהימים היפנים ביושרה שלהם). במקום זה, טיילנו קצת במתחם, עברנו ליד פסל העכביש הענק שנמצא ברחבה ליד המגדל. מכיוון ששוב התחיל לרדת גשם, עשינו הפסקה בסטארבאקס.

כשפסק הגשם, ירדנו לתחנת רופונגי Roppongi שנמצאת ממש קרוב למתחם ולקחנו רכבת בקו Hibiya עד לתחנת Ebisu (2 תחנות), שם החלפנו לרכבת בקו Rinkai שאחרי 3 תחנות בתחנת Osaki הופכת לקו Saikyo (נשארים באותה רכבת), אחרי 4 תחנות מגיעים לתחנת Tokyo Teleport שבאי אודאיבה. ¥660. הגענו לאי מלאכותי Odaiba אודאיבה お台場- עוד אחד המקומות היותר מומלצים בעת ביקור בטוקיו.

האי נבנה בשנת 1853 כדי להגן על אדו (טוקיו של אז) מפני התקפות אפשריות מן הים. האי הורחב באופן דרמטי ממאה שנה מאוחר יותר במהלך המאה ה-20 המאוחרת, כאשר האיים הקטנים הסמוכים צורפו לאי גדול על ידי הטמנת זבל ופסולת וכיסויה יחד עם הקרקע, כשיטה מיוחדת של הרחבת הקרקע על מנת להשמיש אותה למרכז מגורים, קניות ובילוי פופולרי. בתחילת שנות התשעים היה נדמה שהפרויקט נכשל והמקום נשאר כמעט ריק. אבל במחצית השנייה של שנות התשעים, נפתחו כאן כמה בתי מלון, קניונים וגם קו הרכבת Yurikamome אשר החל לפעול כאן, והנ"ל הביאו להתפתחות של האי אודאיבה כאחת האטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר של טוקיו.

לאחר שירדנו מתחנת הרכבת, המשכנו דרומה לעבר ונוס פורט- Venus Fort - קניון סגור בסגנון של המאה ה-18 בו למעלה ממאה חנויות, בתי קפה ומסעדות. התקרה צבועה כחול כמו שמיים.

משמאל לקניון (צפונית אליו) נמצא ה-דאיקנרנשה Daikanransha – גלגל ענק המתנשא לגובה 115 מ', אחד הגדולים בעולם. גם הוא לא פעל בזמן ביקורנו באי. המשכנו צפונה לעבר מרכז הבידור והקניות DiverCity Tokyo Plaza שנפתח בשנת 2012 שהאטרקציה המיוחדת בו היא הרובוט גאנדם הענק הנמצא בכניסה אליו.

חצינו את הכביש לעבר אולפני הטלוויזיה של רשת פוג'י - Fuji Television– מבנה גדול, מיוחד ויוצא דופן. עלינו במדרגות הנעות לסיור חופשי בקומה החמישית (פתוח שלישי עד ראשון, 10:00 עד 18:00). אפשר לעלות לתצפית בצורת כדור תמורת 550 ין. כמובן שלא עלינו בגלל הגשם אלא פנינו צפונה לעבר עוד מרכז קניות - אקווה סיטי - Aquacity. לפני שנכנסנו אליו, המשכנו עוד קצת צפונה לכיוון המפרץ, שם ניצב לו עותק קטן של פסל החירות האמריקאי Odaiba Statue of Liberty. במקור הפסל הוקם בשנת 1998 כמחווה זמנית ליחסים של יפן עם צרפת, אבל הפסל היה כל כך פופולרי שהוא הפך לקבוע בשנת 2000. הפסל משקיף על גשר הקשת בענן ומפרץ טוקיו.

סיימנו את היום בקניון אקווה סיטי, קצת קניות, מזכרות וארוחת ערב. כשיצאנו כבר ירד הלילה וחזרנו שוב לכיוון המפרץ והמראה של פסל החירות על רקע גשר קשת בענן Rainbow Bridge מואר על רקע אורות גורדי השחקים של טוקיו בערב, מראה היוצר סצנה מדהימה ואחת היפות ביותר בטוקיו ביום ובעיקר בלילה.

עלינו לתחנת Odaiba-Kaihinkoen ולקחנו את הרכבת בקו Yurikamome העוברת דרך גשר קשת בענן עד תחנת Shimbashi ושם שוב עם קו Yamanote המעגלי עד לתחנה שלנו ליד המלון ¥520

טיסה חזרה

בבוקר שוב יצאנו בפעם האחרונה לתחנת המטרוShin-Ōkubo  ושוב לקחנו את הקו Yamanote (תחנה אחת) לתחנת שינג'וקו Shinjuku.כאן לקחנו את רכבת Narita Express אליה רכשנו כרטיסים מראש ביום הראשון ותוך שעה וחצי היינו שוב בטרמינל 1.

בצהרים טסנו חזרה למוסקבה ולמרות שהטיסה ארכה כעשר שעות, הגענו בשעות אחר הצהרים, אחרי המתנה של כשעתיים וחצי טסנו חזרה לארץ שמחים ומאושרים.