ביקרנו באיטליה אינספור פעמים, אבל איכשהו יצא שלא חזרנו אליה עשור שלם. שכחנו את כל מילות המפתח, אבל די מהר שחזרנו אותם בעת קבלת ההסברים ברחוב.
כבר לא חייבים לטוס בלואו קוסט, אפשר לטוס גם ב"אליטליה" לכל עיר ובמחיר שווה לכל נפש באמצעות גוגל פלייטס או אתרים אחרים.
הפעם (שבועות, מאי 2018) ניסינו את זה אחרת – בלי רכב שכור, נסיעות רק ברכבת בינעירונית, לינה בקרבת תחנת הרכבת, איחסון הטרולי לשמירה במלון לפני היציאה לטיול יום. כך נחסכו מאיתנו טרדת הנהיגה וחיפושי החנייה. כל האיטלקים שנתקלנו בהם, הן דוברי האיטלקית והן דוברי האנגלית, כולם כאחד היו חביבים והתאמצו לסייע, אפילו סטו מדרכם כדי להראות לנו את הדרך.
יש באיטליה מסעדות דגים, אבל כל חנות שלישית היא פיצריה או גלידריה. הפיצה עם הבצק הדק והפריך. כשהם מציעים "פיצה לבנה" עם ארבע גבינות, הם כוללים גם את הגבינות הפיקנטיות רוקפור וגורגונזולה. לחובבי גלידת הלימון, איטליה היא גן עדן. גם הלחם והסנדביצ'ים פריכים וטריים. והקפה...אין שני לו. מנת פיצה משפחתית נמכרת ב-6-8 יורו. אספרסו נמכר בכ- יורו אחד, חצי ליטר בירה מהחבית ב- 3-5 יורו.
המחשבה הראשונה על גנואה נולדה מצפייה אקראית בשידור החוזר של "גיל חובב מבקר בגנואה". מאחר שהטיסה הסדירה לגנואה נחתה בתשע וחצי בערב, חיפשנו מראש מלון נגיש ליד תחנת הרכבת המרכזית Princhipe (פרינצ'יפה). קו אוטובוס מפואר Vola Bus נוסע כל 30-45 דקות משדה התעופה אל תחנת רכבת זו ויתר רחבי העיר. במרחק 150 מטרים מהתחנה, מלון Chopin נקי, קומפקטי, קטן, לא יקר, עבר רענון וקבל ציונים נהדרים למרות פשטותו. השרות היה אדיב ביותר, כולל ארוחת בוקר ואינטרנט. הזמנו ישירות ולא דרך האתר, לאחר שיחת טלפון. לנו בו בערב הראשון ובערב האחרון. 72 יורו כולל מס.
קראנו המלצות על בתי המלון באתרי תיירות ובחרנו גם אותם על סמך המרחק מתחנת הרכבת. לאחר קריאת ביקורות בטריפ אדוויזר, והשוואת מחירים בין הזמנה ישירה במלון לבין רכישה באחד האתרים הסיטונאיים, הזמנו את רוב הלינות ישירות בטלפון מול בתי המלון. באיטליה, בעת הזמנת החדר, לא די לציין חדר לשני אנשים, אלא מומלץ לציין במפורש חדר עם מיטה זוגית, כדי להבדיל מחדר עם שתי מיטות אישיות נפרדות. בכל בתי המלון שבחרנו, סופק שרות אינטרנט ללא תשלום.
בכל בתי המלון שלנו בהם, לא סופק בחדר קומקום להכנת שתיה חמה. למרות זאת, בכל מלון ביקשנו בערב קומקום וקבלנו מגש עם קנקן מים חמים, שני ספלים ושקיקי תה, אותם העלינו לחדר.
בעיר גנואה יש לציין את הארמונות הרבים ברחובות Via Balbi, Via Cairoli, ,Via Garibaldi ומשם כדאי לגלוש למטה ברגל, דרך כל סמטה שתבחרו, אל הנמל העתיק Porto Antico. לאורך המסלול הזה תמצאו גם שפע של בתי קפה קטנים, פיצריות וגלידריות. בשיטוט ב- Via Cairoli נכנסנו במקרה לגלידריה של Rosa Pinasco, עלמה צעירה ונמרצת, המפתחת קו גלידות משלה ואי אפשר לפספס שיחה ערנית איתה – חפשו Profumo di Rosa. אולי יום אחד היא תגדל ותהיה כמו "אמזון".
לתצפית הייחודית Spianata Castelletto שמשקיפה על העיר, אפשר לטפס ברגל או לעלות במחיר סמלי במעלית הייעודית Ascensore di Castelletto.
לצד הביקור בגנואה, המשכנו לביקור בחמשת הכפרים , Chinque Terre הקרובים יותר לעיר לה ספציה La Spezia. ההגעה אליה (מאה ק"מ מגנואה) ולכפרים נעשית בנסיעה ברכבת, עם לוח זמנים תדיר ונוח. לקראת כל נסיעה ברכבת, יש לוודא על הצג הדיגיטלי מאיזה רציף היא יוצאת (Bin). לעתים קרובות הרכבת מאחרת בכמה דקות והודעה על כך נמסרת מראש על גבי הצג הגדול.
בדרכנו אל הכפרים, הגענו לפנה"צ לעיר לה ספציה ואיחסנו במלון את הטרולי (וכך גם למחרת בבוקר). המלון שבחרנו היה איכותי, במחיר בינוני ובמרחק 170 מ' מתחנת הרכבת, וכלל ארוחת בוקר מפנקת במיוחד – מלון Firenze e Continentale. הזמנו ישירות באתר המלון. השרות היה אדיב. בעיר זו הלינות היו יקרות יותר, הזמנו מראש באתר המלון (130 יורו כולל המס).
חמשת הכפרים הוותיקים ניבנו על צלע הר ונצבעו בצבעים עזים והם במרחק של כעשר דקות נסיעה ברכבת מהעיר לה ספציה. בשנות השישים פותח אזור תיירות זה והכפרים חוברו זה לזה ברשת כבישים מפותלים. מקריאת חוויות מטיילים לפנינו, התברר שאין כניסת רכב לכפרים ולעומת זאת ההגעה אליהם ברכבת נוחה למדי.
בקריאה ראשונית נוצר הרושם שרצוי לבקר בכל אחד מחמשת הכפרים. בעיון חוזר הגענו למסקנה שנסתפק בשני הכפרים היפים – Manarola ו- Vernazza וכל היתר כנראה חוזר על עצמו או פחות מעניין. בהתאם לבחירה, אפשר לרכוש כרטיס רכבת יומי בלתי מוגבל לכל חמשת הכפרים או להסתפק בכרטיסים נפרדים לכל קטע נסיעה. אל Portovenere, כפר המרוחק במקצת, לא ניתן להגיע ברכבת, אלא רק באוטובוס מלה ספציה. נחמד להתרווח שעתיים בטיילת מול המים.
שבילי הליכה של שעה עד שעתיים מחברים ביניהם לאורך קו המים. בדיעבד התברר שהמידע לא היה מעודכן – בעת ביקורנו באמצע חודש מאי, מרבית השבילים שעוברים סמוך לקו המים היו סגורים בגלל נזקי גשמים. חלקם נסגרו לכמה שנים וממתינים לתקציב פיתוח, חלקם נסגרו רק לשבוע. תכננו מסלול הליכה קליל מ-Vernazza אל Corgnilia, אבל בתחנת המידע ב-Vernazza, הסתבר שהשביל נסגר זמנית בשל הגשמים העזים שירדו שבוע קודם לכן.
הסתבר שלאורך קו המים, בפועל היה רק שביל אחד הפתוח לקהל, השביל מהכפר Vernazza לכפר MonteRosso al Mare, רק 3.5 - 4 ק"מ... אין להקל ראש בשביל הזה – טיפוס של כחמש מאות מדרגות סלע למעלה, ולאחריהן ירידה של כחמש מאות מדרגות תלולות למטה. בצהרי היום היה השביל גדוש מטיילים, מילדים ועד בני שמונים, כל אחד בקצב ההליכה שלו. בירידה התלולה למטה, בסככה בין הכרמים, עמד חקלאי ומכר כוסיות לימונצ'לו בשני יורו. טעים ומרענן.
השבילים הפתוחים האחרים טיפסו פנימה מעלה אל קו ההר והיו ארוכים ומאומצים יותר.
בביקור בכל כפר רצוי לעלות לנקודת תצפית מעליו ומשם ניתן להבחין ביופיו ולצלם תמונות מרהיבות. יש אוכל רחוב ומסעדות לרוב. בשעות הצהריים הכפרים הומים מתיירים, לרבות קבוצות המגיעות באוטובוסים ובספינות. זה לא יהיה מוגזם להתחיל את הביקור בכפר כבר בתשע בבוקר.
אתר מפורסם אחר, לא הרחק מגנואה הוא המעגן בכפר Portofino, שהתפרסם לפני כשישים שנה בלהיט של הזמרת הנודעת דלידה Dalida ("I found my love in Portofino"). בהפלגה קצרה מ- Rapallo או מ-Santa Margarita (15 יורו הלוך ושוב) אל פורטופינו, נגלה מראה מרהיב כשמתקרבים למעגן. הכפר מאד ממוסחר, פופולרי גם לחותרי הקייקים. לאחר שתסרקו את החנויות, טיול חביב הינו הטיפוס למגדלור, כ- 120 מדרגות מעלה, בשביל נוח, מוצל ויפה.
לשם הביקור בפורטופינו, אפשר ללון ב- Rapallo או Santa Margarita, כ-30 ק"מ מגנואה. על סמך ציון גבוה בטריפ אדוויזר, ובמרחק 550 מ' מתחנת הרכבת, בחרנו במלון קטן San Desiderio, Rapallo. קטן, קומפקטי, בבעלות שני חברים, כולל ארוחת בוקר. שרות אישי. הזמנו ישירות לאחר שיחת טלפון. כל כך סומכים כאן על האורחים, שאפילו לא ביקשו כרטיס אשראי לביטחון. 72 יורו כולל המס.
אם היה נותר לנו זמן, היינו מוסיפים טיול ברכבת מערבה מגנואה, לשוק יום שישי של הכפר VentiMiglia בגבול צרפת, ובחזרה ממנו לגנואה, עוצרים גם בכפר Finale Liguria.
