עלינו צפונה,
ולקראת ערב הגענו לעיירה קונקונג.
ישנו בhome stay מטורף שהביא אותנו אליו Daniel Attia
אחד מהמדריכים המדליקים שלנו שחי בוייאטנם תקופה ארוכה וגם דובר את השפה.
ממש אירוח ביתי של משפחה כשכולנו ישנים בחדר אחד מדליק בטירוף בקומה הראשונה ובחלק למטה אנחנו מתארחים.
המשפחה שמארחת אותנו נמצאת סביבנו עם התינוק היפייפה שלהם שעובר מיד ליד כל היום. האמא שנראית בת 13 בעצם בת 26 ומסביבה מסתובבים אמאבא סבאסבתא וגם כמה סבים רבים, כולם נראים צעירים מאיתנו.
הבוקר התחיל רגוע.
אחרי ארוחת בוקר יצאנו לטרק במה שנחשב לאמזונס של מזרח אסיה.פומט.
אחרי מה שעברנו במערה זה היה נשמע קטן עלינו.
הצטרף אלינו ריינג'ר מקומי בכניסה לשמורה.
התחלנו בטיפוס, עליה בזווית חדה במיוחד שלפעמים גורמת לך עם כל צעד אחד קדימה להחליק 2 אחורה.
ממשיכים בעלייה. תוך כדי אני עדיין בהתלבטות עם עצמי האם הגוף עייף או שאפשר לעבור את זה בסבבה.
באופן מפתיע הגוף זורם עם קצב ההליכה למרות שהיא ממש לא פשוטה.
הולכים לנו בג'ונגל עצום שרק אנחנו מטיילים בו.
העלייה קשה אבל המראות מסביב משכיחים הכל וברקע כל הזמן מפל שמנעים את אוזננו.אנחנו יודעים שבסוף נגיע אליו.
בשלב מסויים כשהגענו לראש המפל
צעד אחד לא מחושב הביא אותי לנפילה כואבת וקשה כשהרגל החליקה וחצי השפגט שעשיתי גרם לי לחטוף סלע ישר בעצם הזנב.לא יכולה לתאר את התחושה שהתפשטה לי בגוף כשזרם חד עבר לי חוליה אחרי חוליה בעמוד השגרה עד שהביא אותי לפרץ בכי בלתי נשלט.
לקח לי כמה דקות להירגע. בסיטואציה כזאת פשוט צריך להמשיך.
החברים היו לצידי. תמכו ועזרו ולמזלי אני סוחבת בקרבי כח רצון גדול במיוחד.
המשכנו.
העלייה רק הפכה חדה יותר והריינג'ר לא מצא את הדרך ביער הסבוך.
עברנו כבר את הטיפוס של 500 מטר בעלייה חדה במיוחד. הריינג'ר מפלס עם מצ'טה את הדרך.
ואנחנו כבר מעלים ספקות עד כמה הלכנו לאיבוד.
אבל זה חלק מהחוויה.
לעיתים עולות קריאות של התפעלות מהחוויה ולעיתים צעקות על הריינג'ר שלא יעלם כי הוא 5 מטרים מקדימה ולא רואים אותו ולאן ללכת.
בסוף הגענו לפסגה.
כשהיא הייתה במרחק של 20 מטר ממני וכבר ראיתי את האור, תרתי משמע, כי יצאנו מהג'ונגל לרגע, השרירים כבר צרחו הצילו.
המוח היה צריך לתת פקודה אחרונה שלא לעצור.
ואז צריך גם לרדת את כל מה שעלינו.....
מפה ישר לסיירת מטכ"ל.
הירידה הייתה לא פחות מורכבת בגלל תוואי השטח המחליק.
אבל שרדנו גם אותו.
וכן, למרות כל הקושי ההנאה הייתה גדולה כ"כ והאושר על הפנים ניכר.
(כולם בבתים בשיחות וידאו אומרים לכולנו שאנחנו פשוט זורחים, הטיפול הנפשי והקוסמטי הכי טוב שיש)
ואז הגענו למפל.
מסתבר שהוא היה 100 מטר מההתחלה ויכולנו לוותר על הטרק
התמונות מהמפל מדברות בעד עצמן.
ואיזה כיף לי שהבאתי דוגמנית מהבית.
בסוף יש תחושת סיפוק שזר לא יבין.
של התמודדות הגוף והנפש.
תוך טיול בנופים שקשה להסביר את העוצמות שלהן.
בערב כשחזרנו חזרה לhome stay והתור למקלחת היה ארוך החלטתי ללכת לצלם קצת בכפר יחד עם טליה.
לקחתי באמתחתי בלונים שתמיד משמחים את הנפש ובכל פעם שפגשנו ילדים האינטרקציה תוך שניה הפכה למלאה חיוכים מצידם ומצידנו.
באחד מהשבילים שמענו קריאות ילדים מאחד מהבתים. ישר ניפחנו בלונים וקראנו להם. ואז התחילו לצוץ הרבה ראשים מהפתח. לא הצלחנו להבין אם קוראים לנו עם היד או אומרים לנו ללכת. בסוף נכנסנו לבקשתם. ישבו שם חבורה של גברים עם שני ילדים. הגברים היו באמצע ארוחת ערב שתמיד מלווה בhappywater עם אחוז אלכוהול גבוה.הם כמובן הזמינו אותנו להצטרף וכולנו היינו באושר גדול.
בארוחת הערב שלנו המפנקת שלנו השלמנו עוד כמה כוסיות,
וקצת לאחריה פתאום שמעתי קולות גבוהים, מסתבר שאחרי יום שלם בג'ונגל פלוס כמה שעות טליה מצאה עלוקה במפשעה. פתאום כמות גדולה של דם ולחץ גדול עוד יותר שהיא לא נדדה למקומות לא לה .
בסוף גם זה הסתדר.
לסיום הערב אוהד הנווד פינק אותי במסז משובח שלאחריו גבי המהממת עשתה לי טיפול דיקור בתקווה להקל על הכאבים מהנפילה.
מה אפשר לבקש יותר.
יום רווי חוויות....
מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם או בפייסבוק https://www.facebook.com/moran.tzvieli?mibextid=ZbWKwL
