את הבוקר השני התחלתי בשעה חמש בבוקר.
יקיצה טבעית. זה כשבארוחה בערב שלפני הח'ברה הוייאטנמים השקו אותנו בנדיבות רבה בhaapy water.
האחוז הגבוה באלכוהול עשה את שלו ונפלתי לישון.
שעתיים אחרי הקימה הם כבר הגישו לנו ארוחת בוקר. לא כזאת שאנחנו רגילים אליה בשגרה. מרק אישי לכל אחד עם טעמים אסיאתיים משובחים יחד עם בקר ואטריות אורז.
בהתחלה הפרצוף קצת התעקם אבל למרות שלא היינו רעבים כל הצלחות נגמרו.זה פשוט היה טעים בטירוף.
אחרי זה יצאנו לדרך.
זה התחיל בטיפוס ואז זחילה בין סלעים שהתמוטטו במשך השנים ויצרו תוואי מאתגר.
פתאום מוצאים את עצמנו מזדחלים בין סלעים,
הולכים על הברכיים ולאורך כל הדרך נטיפים חיים שמטפטפים עלינו ולעיתים יוצרים ממש בריכות קטנות מתחתיהן ,
עד שהגענו לבריכת מים ענקית שצצה כאילו משום מקום.
ואז התחילה חוויה מטורפת שפשוט קשה לתאר.
אנחנו שוחים במערה במים עמוקים, מעלינו מצד אחד נטיפים מטורפים בגבהים שלא נגמרים ומהצד השני קירות שיש מהפנטים.
שילוב מטורף!
ואז שוב זה מגיע, אנחנו שוחים וכמו מחלום צץ מולנו האור שבקצה המערה כשג'ונגל מרהיב מציץ מפתח המערה בצד השני.
מה רבו מעשייך השם!!
זה המשפט היחיד שפשוט קפץ לראש באותו רגע.
וכולנו, כל אחד ואחד מאתנו בהודיה על הזכות הזאת שניתנה בידנו.
ככה המשיך היום שלנו.
ראינו תצורות בסלעים שכאילו יצאו מסרט בדיוני
טיפוס על בולדרים בתוך מערה אחת
ואז מפגש עם חול ים שאנחנו מחליקים עליו.
לא יאומן איזה שילוב של קסם בכל אחד מהרגעים שעברנו היום.
ואז מעבר מהיר בחזרה לג'ונגל בדרך אל המערה הבאה.
בדרך הצוות המדהים הזה פינק אותנו בארוחת צהריים מפנקת של אורז מוקפץ ואגרולים.
וכאילו לא הספיק היום המטורף הזה ואז אנחנו עולים על רתמות סנפלינג כדי לחצות על הדופן של מערה נוספת בעומק מטורף.
אנחנו הולכים בזהירות, הם הגדירו את זה כוויה פראטה ואנחנו גילינו שזה וייאטנאם סטייל. הולכים כל הדרך על נטיפים מטורפים
ממש לא יודעים לאיזה כיוון להסתכל כדי לספוג את כל היופי הזה
וגולשים מעין סנפלינג קצר.
הגוף כבר התחיל להרגיש מותש ואנחנו דוחפים עוד קצת כדי להגיע אל הסוף.
מצאתי את עצמי הולכת גם היום עם טליה שנכנסה לי ללב והציעה לי לחבור אליה למסע הזה כששתינו צוהלות כמו ילדות קטנות, מתגלגלות מצחוק לא נשלט ומאושרות כמו שלא הרגשנו מזמן כשאנחנו מרגישות זכות גדולה לחוות את העוצמות של הטבע הנדיר הזה.
בנוסף גם החבורה מתגבשת, לומדים להכיר האחד את השנייה ומבלים זמן רב בשיחות אישיות.
היום השני מגיע לסיומו כשהשרירים כבר מותשים ואני רק מייחלת שכדורי המגנזיום יעשו את קסמם הלילה לפני המסע של מחר שאני קצת חוששת ממנו....
מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם
