את הבוקר השני התחלתי בשעה חמש בבוקר.

יקיצה טבעית. זה כשבארוחה בערב שלפני הח'ברה הוייאטנמים השקו אותנו בנדיבות רבה בhaapy water.

האחוז הגבוה באלכוהול עשה את שלו ונפלתי לישון.

שעתיים אחרי הקימה הם כבר הגישו לנו ארוחת בוקר. לא כזאת שאנחנו רגילים אליה בשגרה. מרק אישי לכל אחד עם טעמים אסיאתיים משובחים יחד עם בקר ואטריות אורז.

בהתחלה הפרצוף קצת התעקם אבל למרות שלא היינו רעבים כל הצלחות נגמרו.זה פשוט היה טעים בטירוף.

אחרי זה יצאנו לדרך.

זה התחיל בטיפוס ואז זחילה בין סלעים שהתמוטטו במשך השנים ויצרו תוואי מאתגר.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

פתאום מוצאים את עצמנו מזדחלים בין סלעים,

צילום: מורן כהן פור צביאלי

הולכים על הברכיים ולאורך כל הדרך נטיפים חיים שמטפטפים עלינו ולעיתים יוצרים ממש בריכות קטנות מתחתיהן ,

צילום: מורן כהן פור צביאלי

עד שהגענו לבריכת מים ענקית שצצה כאילו משום מקום.

ואז התחילה חוויה מטורפת שפשוט קשה לתאר.

אנחנו שוחים במערה במים עמוקים, מעלינו מצד אחד נטיפים מטורפים בגבהים שלא נגמרים ומהצד השני קירות שיש מהפנטים.

צילום :מורן כהן פור צביאלי

שילוב מטורף!

ואז שוב זה מגיע, אנחנו שוחים וכמו מחלום צץ מולנו האור שבקצה המערה כשג'ונגל מרהיב מציץ מפתח המערה בצד השני.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

מה רבו מעשייך השם!!

זה המשפט היחיד שפשוט קפץ לראש באותו רגע.

וכולנו, כל אחד ואחד מאתנו בהודיה על הזכות הזאת שניתנה בידנו.

ככה המשיך היום שלנו.

ראינו תצורות בסלעים שכאילו יצאו מסרט בדיוני

צילום: מורן כהן פור צביאלי

טיפוס על בולדרים בתוך מערה אחת

צילום: מורן כהן פור צביאלי

ואז מפגש עם חול ים שאנחנו מחליקים עליו.

לא יאומן איזה שילוב של קסם בכל אחד מהרגעים שעברנו היום.

ואז מעבר מהיר בחזרה לג'ונגל בדרך אל המערה הבאה.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

בדרך הצוות המדהים הזה פינק אותנו בארוחת צהריים מפנקת של אורז מוקפץ ואגרולים.

וכאילו לא הספיק היום המטורף הזה ואז אנחנו עולים על רתמות סנפלינג כדי לחצות על הדופן של מערה נוספת בעומק מטורף.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

אנחנו הולכים בזהירות, הם הגדירו את זה כוויה פראטה ואנחנו גילינו שזה וייאטנאם סטייל. הולכים כל הדרך על נטיפים מטורפים

צילום: מורן כהן פור צביאלי

ממש לא יודעים לאיזה כיוון להסתכל כדי לספוג את כל היופי הזה

צילום: מורן כהן פור צביאלי

וגולשים מעין סנפלינג קצר.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

הגוף כבר התחיל להרגיש מותש ואנחנו דוחפים עוד קצת כדי להגיע אל הסוף.

צילום: מורן כהן פור צביאלי

מצאתי את עצמי הולכת גם היום עם טליה שנכנסה לי ללב והציעה לי לחבור אליה למסע הזה כששתינו צוהלות כמו ילדות קטנות, מתגלגלות מצחוק לא נשלט ומאושרות כמו שלא הרגשנו מזמן כשאנחנו מרגישות זכות גדולה לחוות את העוצמות של הטבע הנדיר הזה.

בנוסף גם החבורה מתגבשת, לומדים להכיר האחד את השנייה ומבלים זמן רב בשיחות אישיות.

היום השני מגיע לסיומו כשהשרירים כבר מותשים ואני רק מייחלת שכדורי המגנזיום יעשו את קסמם הלילה לפני המסע של מחר שאני קצת חוששת ממנו....

  • מוזמנים לעקוב אחריי לעוד טיולים וחוויות באינסטגרם