הקלאן הגרעיני יוצא להיילנדס באינברנס ועוד יומיים באדינבורו והפתעה לא קלה בסוף, לבעלי לב חזק בלבד!

סיפור טיול שנערך בתאריכים 14-28.8.2022

הכל התחיל טוב, ממש טוב. בעצם, הכל היה טוב, עד הסוף. כמעט.

הסיפור הזה מתחיל כמעט שנתיים לפני...

סתיו 2020, ואנחנו מחליטים שהיעד עם המשפחה לקיץ 2021 הוא סקוטלנד.

עוד קודם לכן, בקיץ 2020, הקורונה ביטלה לנו טיול זוגי מתוכנן להפליא לאירלנד השכנה, ונשארה כמיהה גדולה להגיע בכל זאת לאזור צפון בריטניה.

התחושה היא שכמשפחה עם 4 ילדים, שפחות מתאים לה טיול נודד, סקוטלנד תתאים יותר מאירלנד.

קיץ 2021 מתקרב, והקורונה מסרבת להיעלם, ובנוסף, החוקים הרפואיים הבריטיים משגעים אותנו עם בדיקות יקרות בתחילת הטיול ובסופו, וכך, כשלושה חודשים לפני החלטנו לבטל ולצאת בכלל לחבל טירול באוסטריה, שהיתה כבר הרבה יותר רגועה בעניין הקורונה ומזמינה.

הכיסופים לאזור לא כהו ושוב הזמנו מקום בהיילנדס.

התכנון המקורי היה לייצר שני "כוכבים", כשבוע כל אחד, בOban להיילנדס התחתונים, ובInverness לגבוהים.

אלא שבינתיים בשל הקורונה שדועכת, הטיסות והאירוח מתייקרים מאוד, ומשיקולי תקציב ואי זמינות, הוחלט להזמין בהיילנדס כוכב אחד בלבד, באינברנס ל9 לילות (כ5,000 ש"ח), ועוד שני לילות לטיול עירוני באדינבורו (כמעט 3,000 ש"ח).

אז קודם כל יש מגורים, שזה הסידור הכי חשוב בעיני.

עכשיו מזמינים טיסות בטורקיש דרך איסטנבול לאדינבורו. הטיסה לבדה עולה מעל 10,000 ש"ח לכולנו! חלק לא מבוטל בכלל אלו דמי הביטול, אבל מה לעשות, הקורונה לימדה אותנו כמה דברים בדרך הקשה.

מזמינים גם רכב, וגם ההזמנה הזאת מתייקרת, וכך רכב גדול (מאוד) עולה לבדו כמעט 7,000 ש"ח.

יקר אמרנו...

את התכנונים לימי הטיול עצמם כבר עשיתי שנה קודם ושמרתי בגוגל מאפס (מומלץ!), צריך רק להתאים אותם לנקודת המוצא היחידה שלנו, אינברנס.

ההרכב כאמור 6 נפשות:

אשתי, אני, בת 24, בת 21, בן 17 ובן 13.

14.08 ראשון - הגעה דרך טורקיה (טרמינל עצום והמון לאומים, לא להשתמש בסים אירופאי!)

טיסת בוקר של טורקיש לאיסטנבול עברה ללא אירועים מיוחדים.

שהות של 3 שעות בדיוטי הענק, והחדיש של שדה התעופה איסטנבול , השדה המרכזי של איסטנבול גם היא עוברת בנעימים ומעניינת בשל מגוון עצום של לאומים שעוברים בו.

טריוויה: השדה נפתח רק ב2018 (זה לא אטא טורק), הוא כבר העמוס ביותר באירופה, ומתוכנן להיות העמוס ביותר בעולם!

נקודה אחת לשים לב אליה בטורקיה, היא סים אירופאי. במידה ויש לכם אחד כזה, טורקיה לא באיחוד!

איך שהגענו הפעלתי סים איטלקי שחבר נתן ועוד טענתי בארץ ב10 יורו, וכמה דקות בתוך השדה והסים התרוקן...

לא נורא, קריאה נרגשת לחבר כשהגענו כבר לאדינבורו ותוך דקות הוטען הסים בעוד 10 יורו שכמובן הספיקו לכל השהות.

בשדה יש ויפי חינם לשעה, ולאחר מכן ניתן לרכוש ב5 יורו להמשך (לא זוכר בדיוק).

עוד 4 שעות טיסה נינוחות ואנחנו כבר באדינבורו.

אוספים את מטעננו ויוצאים בגשם שוטף (צפוי, לא?) לאיזור השכרת הרכב, הליכה של כ10 דקות שרובה ככולה מתחת לסככות.

שכרנו רכב ענקקקק עם 11 מקומות ישיבה, ידני של מרצדס דרך חברת ההשכרה Alamo. בשורה התחתונה, היה מיושן טיפה עם מסכון מולטימדיה (אם אפשר לקרוא לזה ככה בכלל) ואפילו לא מסך מגע, אבל עשה את העבודה יפה מאוד ובנוחות, ונסענו המון המון.

יוצאים לדרך אחר הצהריים לנסיעה של כ3 שעות ומגלים מהר שאנחנו די רעבים.

בתכנון, חשבתי להכנס בדרך לראות את פסלי הסוסים הKelpies בFalkirk, אבל כבר היה מאוחר, אז ויתרנו ולשמחתי בכל זאת הספקתי לתת בהם הצצה מהכביש הראשי (9M).

תוכנית נוספת היתה להכנס לעיירה Stirling על מנת לראות את הטירה המרשימה שלה.

בפועל אכן נכנסנו לעיירה, אבל רק כדי לאכול, ומרחוק הצלחנו בכל זאת לתצפת על הטירה.

עצירה גם בסופר המקומי להצטיידות התחלתית (מה שכבר פוצץ אפילו את הרכב הענקי שלנו) ונסיעה כבר לקראת ערב לכיוון אינברנס, לבית של Rodger.

הנסיעה קשה לי ביותר כיוון שכולנו לאחר לילה בלי שינה, אך מגיעים בסופו של דבר אל דירה מקסימה שמתאימה לכ7 אנשים, ומצויידת בכל מה שצריך.

הקומה התחתונה של הדירה, זאת יש לדעת, היא בעצם רק פרוזדור שניתן להשאיר בו מעילים מטריות ונעליים, ובשביל כל השאר יש לטפס קומה.

15.08 שני - היכרות עם המקום, ניסיון לטירת Urquhart ו Plodda Falls

הבוקר מתחיל בריצת איפוס שלי להכרת האיזור. כשבחרתי בדירה ראיתי שיש כ500 מטר הליכה למרכז אינברנס או קצת יותר, והיה נראה לי סביר ומקסימום ניסע ברכב למרכז.

היתרון הגדול הוא שהשכונה נראתה שקטה ורגועה כמו שאנחנו אוהבים.

מסתבר שישנו שביל עפר באורך של כ100 מטר שמקצר ומוציא ישר לסופר ענק של Morison’s כך שבהליכה ממש קלה מוצאים כל מה שרק צריך.

200 מטר משם כבר נמצא מרכז העיר, קרוב ויפה ממש. עוד 200 מטר, ואנחנו כבר על שפת הנהר Ness, מושלם!

ממשיך בריצה במקביל לנהר צפונה ומגיע עד לחיבור שלו, או בעצם המקור שלו, שפך Beauly.

ממש בקצה עומד לו מזח ישן, או מה שנראה כמו מזח ונקרא Carnarc Point.

המזח לא בשימוש אבל ממוקם בו האלמנט הראשון שהחלטתי לחפש ממנו בטיול הזה כמה שיותר, הלוא הוא המגדלור! במקרה הזה, המגדלור ישן, קטן, ואכול חלודה, אבל מגדלור. איזה כיף 😀 

יצאתי שוב, הפעם עם כולם בשביל החביב שליד הבית, ערכנו השלמות מהסופר להצטיידות אמש מסטירלינג (תמיד יש השלמות 🙄), קפצנו רק לראות את המרכז, וחוזרים הביתה לארוחת בוקר משפחתית ויציאה ליום הראשון שלנו בהיילנדס.

כיוון שכבר די מאוחר ואני תמיד אוהב להתחיל ברגוע, העדפתי גם להשתמש ביום הראשון הזה במטרות קרובות, אף שכבר הצהרתי בקרב המשפחה שאכן נבלה בטיול הזה בדרכים שעות רבות.

אז התחלנו בנסיעה של כחצי שעה לטירת  Urquhart, כי מה יותר מתאים מלהתחיל בסקוטלנד סיור בטירה.

הטירה נטועה לה במרכז האגם, אולי המפורסם בעולם, הלוא הוא לוך נס.

את האגם כולנו מכירים, אבל הנה שני נתוני טריוויה מעניינים.

הראשון, התחתית שלו ואדמת ההרים מסביבו עשירות בכבול – חומר אורגני דחוס וכהה שסקוטלנד בכלל עשירה בו ולכן האגם כהה והמים נראים לא צלולים. מי יודע, אולי פני האגם הכהים הם בסיס המסתורין למפלצת הידועה.

השני, האגם, שני בגודל שטחו אפילו בסקוטלנד (ללוך לומונד כמובן), אבל עמוק כל כך, כ230 מטר בשיא, לכן, לא רק שהוא הגדול בנפחו בכל סקוטלנד, ולמעשה בכל האיים הבריטיים, למעשה, האגם מכיל יותר מים מאשר כל האגמים באנגליה ובוולס ביחד!

אולי עכשיו כשאנחנו בדרך ביום הראשון לטיול, נכון לספר כיצד אני, בתור הנהג, חוויתי את הכבישים בסקוטלנד.

הכבישים המהירים, כפולי נתיב לכל כיוון, הם רגילים ביותר והמהירות הסטנדרטית המירבית היא 70 מייל לשעה (קרוב ל120 קמ"ש).

לאחריהם באים כבישים בין עירוניים ראשיים, אות עם ספרה אחת או שתיים (9A למשל) שבהם נתיב לכל כיוון, והמהירות המירבית המותרת היא 60 מייל לשעה (כ100 קמ"ש).

שני אלו הראשונים, הם הכבישים בהם נסענו ביום הראשון מאדינבורו לאינברנס והם נוחים, אם כי משעממים 😴. 

באיזורים הפחות ראשיים שולטים שני סוגי כבישים, כשגם באמצע הדרך הם משתנים ביניהם.

הראשון ולטעמי הקשה ביותר לנהיגה הוא כביש עם לכאורה נתיב לכל כיוון כשבדרך כלל רשמית המהירות המירבית בו היא 60 מייל לשעה. בפועל, בקושי ניתן לשתי מכוניות לחצות זו את זו בבטחון, וההרגשה היא של מזל גדול כל פעם שזה מצליח...

הטיפ היחיד כאן הוא להאט, אם כי הבעיה שזהו למשל הכביש שנוסעים בו לאורך לוך נס, וזהו ציר די עמוס ולא נעים להאט את כל התנועה.

בכל אופן, שורה תחתונה, הסתדרנו יפה גם עם הרכב הענק והרחב שלנו וללא פגע.

הסוג האחרון של הכבישים, באיזורים היותר נידחים, הינו נתיב אחד לשני הכיוונים ביחד, עם מפרצים קטנים באחד הצדדים, הקרויים passing ways שבהם מוטל על מי שהמפרץ בצד שלו לעצור כשהוא רואה מולו מכונית מתקרבת.

הבריטים כידוע אדיבים ביותר (וגם אנחנו), ולכן הנסיעה בכבישים אלו דווקא היתה כיפית והשרתה בטחון.

עד כאן בענייני נהיגה.

הגענו לטירה שנראית מרשימה, אבל לרוע מזלנו היא עמוסת מבקרים והשומר בשער החנייה מודיע שהחנייה מלאה ובכלל, אם נרצה להכנס ניאלץ להמתין זמן רב.

ויתרנו.

עצרנו לצילומים על רקע האגם הענק במפרצון בדרך, והמשכנו.

נסיעה של כ40 דקות ל Plodda Falls. בדרך עוצרים לקפה ועוגה מעולים בבית קפה קטן שלצערי שמם ומיקומם המדוייק איננו עמי.

עוד עצירה קטנה לצילומים יפים של אגמון קטנטן ושושנות המים שצפות להן בנחת עליו.

הליכה קצרה ואנחנו במפלים היפים הראשונים, יורדים גם להתקרב לתחתית המפלים. שלווה מוחלטת ואנחנו די לבד שם.

ממשיכים למפלים הגבוהים, מעל ל40 מטר גובהם בנוף היפה של היער.

דק עץ גדול מסדר נקודת תצפית גבוהה מולם, וממשיכים בירידה במסלול לתחתיתם.

סיבוב יפה באורך של כ2.5 קילומטר.

חוזרים לאינברנס ונשות הקלאן אף מספיקות להסתער מעט על החנויות שמצויות באינברנס בשפע מרשים.

16.08 שלישי - אופס, הנשים מחליטות על יום עירוני לקניות ומוזיאונים באינברנס ואנחנו ספונטנית הולכים לעלות על פסגה ולעשות טיול רגלי ארוך יותר. Abriachan Forest Trust

השיטוטים בחנויות והקניות בסוף יום אתמול משאירות אצל בנות הקלאן טעם של עוד. מי אשר הזמינה משהו וקיבלה הבטחה שהיום תקבל, מי שהחנות כבר נסגרה בפניה ו'חייבת' להשלים, ומי שבאופן כללי רוצה לשחרר את הדחף הזה שהצטבר.

הוסכם בין כולם שביום הזה עושים הפרדה מגדרית לפי דרישה נשית...

אז פשוט הכנסתי, או שמא הקשתי לגוגל trails near Inverness וראה זה פלא, נמצאו מאות מסלולים ואף יותר.

בחרתי במסלול הזה, שגם מעגלי, גם נראה לא ארוך מדי ולא קצר מדי (כ9 קמ'), וגם קשה מספיק לבנים שוחרי הקרב שלי.(עוד פרטים על המסלול כאן)

יוצאים שוב לנסיעה של כ30-40 דקות ומוצאים בקלות את החניון שנקרא Abriachan Forest Trust.

הבעיה היא שלמעט מפה חביבה באיזור החניון, אין ממש סימונים כמו שצריך בדרך, ולפחות בעניין סימוני שבילים, ישראל לגמרי מובילה.

גשם מתחיל, אנחנו במרכז הTrust ומחפשים את המסלול שלנו.

מטיילים מעט במין פארק חביב עם מתקנים והסברים לילדים קרוב לחניון, והבן מוצא את הנתיב בין המתקנים שממשיך ועולה לכיוון הפסגה של Càrn na Leitire והגשם מפסיק ומגיעים לפסגה לתצפית יפה למרות ראות לא משהו.

מכאן ממשיכים במסלול הנוח לירידה מהCarn שלפי מיטב הבנתי זוהי מילה בגאלית שמציינת גל אבנים, בדרך כלל על פסגה.

המסלול כאמור מעגלי ובערך באמצעו ישנה פנייה לאיזה מן שיחזור של מזקקת ויסקי ישנה ואנחנו יורדים במעין חורש סבוך לכיוונה אך לצערנו, לאחר שירדנו למעלה מחצי קילומטר להערכתנו, הבנו שפספסנו את המזקקה וחזרנו, אך בכל מקרה נהננו לצעוד בצמחייה העבותה.

חוזרים לרכב מרוצים מאוד מההזדמנות שנפלה לחיקנו לעשות גם מסלול הליכה אחד משמעותי ויפה.

באינברנס עוד מספיקים לפאב לפיש אנד צ'יפס טעימים ו'זוכים' גם לנגינת חמת חלילים יללנית.

17.08 רביעי - Fyrish Monument וקצה העולם ימינה John o' Groats ו Wick

היום יום מיוחד, מסוג הימים שכבר בתכנונים אתה כל הזמן אומר לעצמך כמה אתה רוצה כבר להגיע ליום כזה ותוהה האם יהיה זה יום מוצלח או שמא יום שנרצה כולם לשכוח?

אז היה מוצלח, ממש מוצלח ולדעת כולם פה אחד!

הרעיון בגדול הוא פשוט לנסוע הרבה ולהגיע לקצה העולם, או במקרה שלנו לפינה הצפון מזרחית של האי הבריטי. כשמצאתי שם בשיטוטי המפות את המגדלור בפינה, הבנתי שזו הנקודה המדוייקת שאני רוצה לנעוץ.

נסיעה בדרך המהירה לשם מהדירה שלנו היא באורך של פחות מ200 קמ' (120 מייל) ואורכת קרוב ל3 שעות. אבל כמובן שרציתי לשלב משהו בדרך, וגם לא לנסוע הלוך-חזור באותו תוואי.

אז התחלנו את היום בנסיעה צפונה לכיוון Fyrish Monument.  האנדרטה הזאת אינה חלק מטירה או חומה עתיקה. יש פה סיפור.

מדובר על גנרל בשם הקטור מונרו בסוף המאה ה18, שהיה חלק מהמלחמה בין הבריטים להולנדים בהודו ורצה לבנות מונומנט דומה לשער שראה בNegapatam, עיירה שצבאו כבש.

אותם ימים, השנים שלאחר ההשתלטות האנגלית על סקוטלנד היו ימים של מצב כלכלי קשה במיוחד והגנרל הקטור מיודענו, שהיה סקוטי במקורו והלורד של האיזור, החליט להקים את אותו מונומנט על גבעת פיריש לרווחת תושבי האיזור ובזמן הבנייה לפרנס את התושבים ככל האפשר. האגדה מספרת (או שמא באמת כך היה) שהגנרל היה מגלגל אבנים גדולות לתחתית הגבעה כדי להעלות את שעות העבודה הנדרשות ובכך להוסיף תשלום לתושבים הרעבים.

עד כאן הסיפור. בכל אופן, יצא לו אחלה מונומנט שהחלטנו לבקר.

כשביקשתי מהגוגל מאפס דרך מהדירה למונומנט, האדון הדיגיטאלי לא ידע שאני מחפש בעצם חנייה קרובה לאתר, ושלח אותי בדרכו המעשית לשביל סופר משובש שיוצא הכי קרוב לאתר.

כך מצאנו עצמנו מטפסים עם רכב ענק שהפך לסוג של 4x4 בשביל עפר משובש כל כך עד שבשלב כלשהו נאלצנו לעצור ולהשאיר בצד את הרכב החביב שלנו שבינתיים גידל לו זקן חביב של ענפים במרכב התחתון שלו.

אז עצרנו והמשכנו ברגל כ45 דקות הליכה במגמת עלייה יפה, בהתחלה במעטה עצים ולאורך פלג יבש של נחל, ולבסוף באיזור חשוף שהראה לנו גם שאנחנו מתקדמים לפסגת הגבעה.

המראה למעלה מהמם וכולל, חוץ מכמובן המונומנט היפה, את שפך ה Cromarty, ההר Ben Wyvis האימתני ועוד.

אינספור מטיילים אחרים שהגיעו כמובן מהחניון המסודר, הסבירו כיצד להגיע לחניון בקלות. הבן הגדול ואני חזרנו בריצה קלה אל הרכב, והשאר ירדו אל החניון הזה.

נפגשנו בחניון והמשכנו צפונה. הכבישים נעשים נידחים ויפים להפליא ואנחנו ממשיכים במגמה למצוא בית קפה ראוי בדרך העולה. האמת, שהיה קשה למצוא קפה בכלל ובטח קפה ראוי, וככל שהצפינה הדרך הכול נראה נידח יותר ויותר, ואכן, גם כשלבסוף עצרנו בבית קפה חביב בתחנת דלק שמנוהל על ידי כמה נשים, גם הקפה וגם העוגות הנלוות ממש לא הלהיבו. בכל אופן התרעננו והמשכנו.

בשלב מסויים, לאחר נסיעה יפהפיה לאורך קו החוף, מנווטים בקצה העולם, מסתובבים לנו בין בתי חווה נידחים, והנה הגענו אל היעד הנכסף, המגדלור של Duncansby Head  סמוך לJohn o' Groats, במרחק 1110 קילומטר מלונדון.

קשה להסביר במילים את החוויה שעוברים בחור הנידח והמקסים הזה. אין לי גם דרך לדעת אם לא חלק מרכזי בהתלהבות שאחזה בכולנו קשורה לאורך הנסיעה, אבל ממש התלהבנו מהמקום, משוטטים לנו בין עדרי עיזים ברות מזל.

מתחילים במגדלור אפוף ההוד, וממשיכים בחריצי הענק שנוצרו במצוקי האיזור ובהם מקננים אלפי אלפי שחפים על נקרות סלע חדות וגבוהות להחריד. לי נגרמה סחרחורת רק מלראות את הקנים הללו על פי תהום.

בשל קוצר הזמן לא יצאנו להליכה קצרה לנקרות נוספות שהומלצו, אבל למי שעתותיו בידו, זהו טיול קצר של כחצי שעה ונראה שכדאי.

יוצאים חזרה לדרך, הפעם ישירות דרומה לאורך קו החוף. רעבים ממש, מצאנו את עיירת המחוז Wick.

מרכז קטן לעיירה ובו פאב נחמד מאוד בשם The Alexander Bain. הפאב היווה סיום חביב מאוד ליום העמוס והמקסים הזה. מכאן נסיעה רציפה של כשעתיים ו160 קמ' לבית שלנו באינברנס.

באמת באמת מומלץ!

מונומנט פיריש:

בדרך צפונה:

ובסוף העולם ימינה:

18.08 חמישי - Ben Nevis ו Fort William

אם אתמול הגענו לפסגה של מרחק נסיעה, היום נבחר להגיע לפסגת הגובה. אז נוסעים לבן נביס, ההר הגבוה בבריטניה כולה – 1345 מטר.

התחזית מבטיחה מעונן חלקית, אבל כידוע בחלק הזה של העולם, מזג האוויר דינאמי מדי בשביל להבטיח משהו בכלל. אז אחרי שרוב הנסיעה אכן היה מעונן חלקית, ואף התבהר לעתים, דווקא כשהגענו למרגלות ההר, לתחתית הרכבל האימתני, החל טפטוף מעצבן.

הגדול, רוכב אופניים מצטיין שמכיר את סצנת הרוכבים בהר, מתחנן לכמה שעות רכיבה. אבל בשל השעה ומזג האוויר המתעתע, החלטתי שאולי בהזדמנות אחרת עדיף, ואכן נמצאה כזאת מספר ימים לאחר מכן.

עולים ברכבל, ושם שני מסלולים טיול רגליים עיקריים, שאגב, לא מגיעים בכלל לפסגה, אלא לגובה נמוך משמעותית.

בוחרים במסלול קצר הלוך-חזור של כ40 דקות לפסגה קטנה והנוף מרשים ביותר, ומקבל נופך מיוחד עקב מזג האוויר הקצת קשוח שקיבלנו.

חוזרים מהמסלול הראשון, נשות החבורה מבכרות להכנס למסעדה החמימה שבראש הרכבל, ואילו אנו הבנים יוצאים למסלול השני, שמוביל לפסגה אחרת מרוחקת קצת יותר.

לאחר כקילומטר הטפטוף הופך לגשם עוקצני, רעיון הטיול נזנח וגם אנחנו חוזרים למסעדה לקפה חם ועוגה.

יורדים ברכבל ונוסעים מספר דקות לעיירה הגדולה באיזור, הלוא היא Fort William, שנבנתה אף היא למרגלות ההר הגדול.

העיירה יפה עם חנייה נוחה ליד סופר Morrisons גדול שממש צמוד לשרידי מבצר ויליאם, ועל שמו קרוייה העיירה.

לא טיילנו במדשאות המבצר שממנו נשאר בעיקר חלק מהחומה, שוב, בשל מזג האוויר. לעומת זאת, עשינו את דרכנו במעבר הולכי רגל מתחת לכבישים הראשיים שמוביל ישירות למרכז העיירה.

המרכז הוא בעצם רחוב אחד ארוך ויפה שחלק גדול ממנו מקורה, מה שהיה מצויין כיוון שבהתחלה כשהגענו, עדיין טפטף.

משוטטים בחנויות וברחוב היפה, חוזרים לMorrisons להשלמת קניות לארוחת ערב וחוזרים הביתה.

בן נביס:

פורט ויליאם:

19.08 שישי - The Falls of Measach - Corrieshalloch Gorge ו Ullapool

יום שישי מרגיש תמיד קצר יותר, כיוון שאנחנו לא נוסעים בשבת, אז צריך להגיע לפני שהיא נכנסת, אלא שפה היא נכנסת ממש מאוחר, אז תכלס, יום רגיל כמעט, אלא שנשתדל להגיע מעט מוקדם יותר על מנת לבשל טיפה לפני הכניסה.

יוצאים לנסיעה בת כשעה למפלי Messach שצופים בהם מלמעלה תוך כדי טיול קצר של כחצי שעה- שעה בקניון Corrieshalloch עם השם הגאלי והבלתי ליגאלי הזה...

לצערנו כמעט כל השהות בקניון היתה מטופטפת, כשלקראת הסוף, הטפטוף הפך למבולון קטן ואפילו אנחנו מיהרנו חזרה לרכב.

אבל בכל זאת נהננו מהקניון הצר והעמוק, משתי נקודות התצפית היפות במפלים ומהגשר שחוצה את הקניון אי שם למעלה.

ממשיכים כ20 דקות ואנחנו בעיירת הדיג  (כנראה לשעבר) והתיירות Ullapool.

עיירה יפה, בעיקר בחלק הראשי על שפת Loch Broom. חנינו בסופר Tesco שבמרכזה, מתוך כוונה גם לערוך קצת קניות בסוף השיטוט בעיירה.

מנסים לטייל ברחובותיה החביבים ומלאי המסעדות, אך הטפטוף מכריע אותנו ומאלץ להכנס למסעדה.

אלא שכל המסעדות מפוצצות ואנחנו מוצאים את עצמנו מתרוצצים כחצי שעה רק כדי למצוא מקום בסופו של דבר במסעדת הדגים הראשונה שראינו. מסעדה חביבה אך פחות מתאימה לקפה ועוגה. לא נורא, הסתדרנו.

לשמחתנו, בצאתנו מהמסעדה התבהר כמעה ונוצרו נופים נהדרים של הלוך, כלי השייט שבתוכו וההרים שתוחמים אותו.

מסתובבים קצת גם בחנויות שברחוב הראשי, סיבוב קניות קצר בסופר (שלא נרגיש לא נעים שסתם חנינו שם...) וחזרה הביתה.

מפלי Messach:

אולפול:

20.08 שבת - בריכה באינברנס

בארץ, הרבה תודות לקורונה, אני משתדל לרוץ כמעט כל יום. בטיולים, בארץ ובמיוחד בחו"ל זאת חוויה הרבה יותר כיפית, וכל ריצה הופכת לטיול מדהים, עם נופים חדשים ולא מוכרים.

לעתים, בטיולים קודמים, העדפתי לצאת עם הרכב בכדי לערוך את הריצה-טיול באיזור אחר.

באינברנס לא מצאתי שום צורך בכך משום שממילא לא הספקתי מלא מסלולים שחשבתי עליהם, וכל ריצה שעשיתי, הביאה אותי לנקודות חדשות יפות.

אגב, אשתי טוענת שלאחר ריצה אני הרבה יותר רגוע בחו"ל ומטייל בנינוחות ללא קוצים בפלחיים. אם היא מרוצה, אני מרוצה 😃

כשם שעשיתי ביום הראשון את ריצת ההיכרות, שתעזור לנו אחר כך להבין היכן כדאי לטייל בעיר, כך גם ניווטתי במהלך השבוע מספר ריצות לכיוון הבריכה העירונית, שעוד בתכנון המקורי חשבתי עליה כאופצייה לבילוי שבת, בה אנחנו לא יוצאים מהעיר. מצאתי דרך מקסימה אליה של כ3 ומשהו קמ', שעוברת על שפת הנהר נס ואף חוצה אותו באי קסום שנמצא במרכזו.

כך מצאנו את עצמנו בשבת בבוקר, אשתי ושני הבנים (הבנות התעצלו לקום, זכותן) הולכים בדרך לבריכה, כאשר אשתי רק מלווה אותנו ותמשיך הלאה לטייל לאחר שנכנס לבריכה.

זהו טיול מקסים ומומלץ ברחבי העיר, שיוצא ממרכזה, ממשיך אל הנהר ומקבל יופי מיוחד נוסף כאמור באי שגשרים תלויים מעבירים אליו וממנו.

אירוע מעניין נוסף הרווחנו תוך כדי צעידה לבריכה, בעת שהגענו למרכז העיר. לפתע חצתה אותנו הפגנה רבת משתתפים שעניינם בעד ניתוק ועצמאות של סקוטלנד מבריטניה וכפי שהבנו, חבירה לאיחוד האירופי.

זכינו במצעד הזה לכל החבילה, הרבה גברים עם קילטים ונשים בלבוש מסורתי וכן נגינת חמת חלילים פה ושם, תענוג!

הבריכה מסתברת כהצלחה ענקית, ובמיוחד שלא בנינו יותר מדי על בריכה עירונית פשוטה לכאורה.

קודם כל, המחיר, בסביבות 16 פאונד, לשלושתנו – כבר יצא לנו לשלם בעבר פי 2, לאדם אחד!

בנוסף, יש בריכות זרמים ובילוי חביבות, וגם 3 מגלשות מים שוות ממש.

כשהגענו, עוד בטרם נכנסנו למים, חיכתה לנו חוויה מעט מפחידה.

הוציאו את כולם מהאיזור שנקרא לו לצורך העניין פארק המים ומעבירים למה שנראה בריכת השחייה העירונית הסמוכה בצדו השני של האולם. הסתבר ששוחה צעירה איבדה את ההכרה במים באחת מהבריכות בחלק של הפארק. אם כן, שחינו קצת כמו שצריך בבריכה השחייה הרגילה המלבנית ולאחר בערך חצי שעה פינו את הבחורה הצעירה צוותי רפואה, נראה היה גם שהיא כבר שבה להכרתה, ואנחנו חזרנו לפארק המים.

בילינו שם כשעתיים שלוש בכיף וטיילנו בנחת חזרה.

אנצל את ההזדמנות שסיפרתי על הטיול בשבת, למספר תמונות מפינות חמד על שפת הנהר Ness שצילמתי בזמן הריצות במהלך השבוע וברובן גם עשינו את דרכנו בשבת לבריכה:

ובהמשך הנהר פרטים מעניינים:

וטיול-ריצה אחר בצפון מערב העיר שמסתבר שעובר גם בתחילת התעלה הקלנדונית:

ואחרון חביב, סיפור עצוב ומונצח על סלע שניטע בחוף סמוך למקום האירוע הטרגי מסוף המאה ה19:

21.08 ראשון – הבן רוכב בLaggan Wolftrax Mountain Biking Trail Centre והשאר בHighland Folk Museum

עוד יום שציפיתי לו רבות, הרבה בזכות הכותבים פה בפורום ואני מתנצל שלא זוכר לציינם בשמותיהם כראוי. זה פשוט כי קראתי את רוב הפוסטים עוד לפני כשנה וחצי, כאשר תכננו את הנסיעה המקורית  🤷‍♂️

היום נוסעים לכפר משוחזר או יותר נכון מקטעים של כפרים סקוטיים משוחזרים מכמה תקופות.

המוזיאון נמצא בפאתי Newtonmore, ובהחלט עונה על כל הציפיות, כמעט לכולנו.

למה כמעט? כיוון שהבן הגדול מקבל פיצוי ראוי על כך שלא רכב בהר בן נביס כמה ימים קודם לכן.

מצאתי עבורו פארק אופניים ראוי ביותר וקרוב למוזיאון, אם כי ללא מעליות הרים כמו שבדרך כלל היו בטיולים קודמים, מה שאומר שצריך גם לטפס ברכיבה.

לא נורא, הבחור מתאמן גם כך לקראת שירותו הצבאי הקרב ובא, ומה שלא הורג, מחשל!

הפארק נקרא Laggan Wolftrax Mountain Biking Trail Centre ויש בכניסה אליו חנות חביבה להשכרת אופניים שהאישה שמפעילה אותה כנראה ממש מבינה עניין ובמי מדובר ומשדכת את הבן לאופניים הפרטיים שלה שהם איכותיים ביותר.

האופניים בהחלט קיבלו יחס מתאים מהבן. הוא גם דיווח בסוף היום שאכן הפארק מעניין, מגוון וכיף גדול לחובבי רכיבת שטח אתגרית בכל הרמות.

בונוס גדול ברכיבה בסקוטלנד, זה לעבור את החוויה במזג אוויר קריר ומדוייק למאמץ מהסוג הזה.

אם כך, הורדנו אותו בפארק האופניים ויצאנו למוזיאון הפתוח.

בכניסה לשטח המוזיאון יש אפשרות לשלם, אם כי לא חייבים. אנחנו שילמנו ויצא כ60 פאונד לחמישתנו למיטב זכרוני. לדעתי שווה כל פני, כי בעצם ניתן לבלות במקום יום שלם בקלות.

התחלנו בבית חווה מעניין מלפני כ200 שנה ומיד לאחר מכן נכנסנו לאחת האטרקציות המפורסמות של המוזיאון, הלא הוא שיעור בבית הספר הקהילתי שנראה ממש לקוח מ"בית קטן בערבה" הבריטי (והתנצלותי לצעירים שלא צפו כמונו באדיקות בסדרה בשנות ה80).

המורה, קשיש חביב לבוש בגלימה מכובדת, עומד ומרצה על הכתב האנגלי המחובר, לנו, התלמידים הכנועים, שממהרים למלא את פיסת הנייר שניתנת לנו בעזרת עט ציפורן שניזונה בדיו מקסת הקבועה בראש השולחן.

מונחת לה בשלווה רצועת עור בצד ימין של שולחן המורה, מוכנה להלקות אצבע סוררה או שמא ישבן קופצני מדי...רק ליתר ביטחון...

למזלנו, המורה שלנו במצב רוח טוב ואנחנו באמת משתדלים למלא מיד אחר הוראותיו...

הכתב המחובר שלנו באנגלית ספק אם השתפר, אבל יופי של שיעור בהיסטוריה בטוח קיבלנו.

יוצאים מהשיעור ועוברים למשכנו של תופר הבגדים עבור הליידי המושלמת והאדון המכובד, משם לרוצע העורות, ולנגר המוכשר. לרובם שם המשפחה מתחיל בקידומת מאק-משהו.

ממשיכים ליער הסמוך ולשומר היער שביתו הוחרב רק בשנים האחרונות מסופה פתאומית.

עוד קצת, ואנחנו בקרחת יער גדולה ובה כפר נוסף, הפעם לוקח אותנו הכפר למאה ה18, ושמא אף לפני.

בתים קדומים מעץ (משוחזרים על פי הבנתנו) וגג להם עשוי קש.

שתי נשים בלבוש מסורתי גם מספרות לנו על ארחות חייהם של תושבי הכפר, ותוך כדי מתרוצצים סביבנו תרנגולות וארנבים לשמחת הצעירים שבמטיילים.

חוזרים ובדרך אף עוברים ליד אגם קטן ויבש משום מה, שהמבנים שלצדו מספרים לנו על משחקי חורף שהיו כאן עד לפני כמה עשרות שנים כשהיה האגם קופא עם מן אבנים מסותתות שהיו מחליקים עליו.

בהמשך כשחזרנו לאיזור המרכזי של המוזיאון, הגענו לחנות המכולת והדואר בני ה200 ואף רכשנו תופיני קרמל מעניינים שבאמת מספרים מה היה פעם, גם אם טעמם לא ערב כל כך לחך המודרנית...

ישנם עוד בתים ומוצגים לרוב, בית קפה קטן וחביב, וכמובן גם זוג פרות היילנד לתפארת.

זהו באמת יום שווה, מלא ומעניין.

בדרכנו חזרה אוספים את הבן, וגם הוא מלא ברשמים וחוויות טובות משלו.

22.08 שני - Eilean Donan Castle, Jaggy Thistle Food Stop ו Falls of Foyers

היום האחרון בהיילנדס ולמעשה, חוויה אחת חשובה עוד לא עברנו - ביקור בטירה.

את טירת Eilean Donan סימנתי כבר בתכנונים בשל יופיה ומצבה המשומר היום. הטירה, בנוייה על אי בלוכים המערביים של סקוטלנד ומכאן שמה הגאלי – האי של Donan.

יופיה החזותי הוא זה שגם הפך אותה לאתר צילום לסרטים רבים.

טרחנו ונסענו כשעה וארבעים, מה שעכשיו, לאחר יותר משבוע עתיר נסיעות, כבר לא נחשב בעינינו לטורח כלל, וגם הפעם, היה שווה כל מייל.

הטירה נבנתה לראשונה במאה ה13 ועברה מאז הרבה שינויים ותהפוכות מעניינים במקביל לסקוטים תושבי האיזור.

בתחילת המאה ה18, לאחר שהטירה הוחזקה על ידי חיל מצב ספרדי תומך המורדים היעקוביטים, הגיעו 3 אוניות מלחמה אנגליות והפציצו במשך 3 ימים את הטירה, כבשו אותה ואף מצאו חביות חומר נפץ והפציצו את הטירה והפכוה לתל חורבות.

200 שנה אחרי, בתחילת המאה ה20, מגיע קצין צבא בריטי, סקוטי במקורו, משבט MacRae, ומחליט כפרוייקט חייו לשחזר את הטירה. 20 שנה זה לקח והטירה חזרה לימי תפארתה.

צאצאי השבט משתמשים בה עד היום לאירועים מיוחדים, אך כמובן רובה מתוחזקת כמו הרבה טירות, על ידי כך שמשמשת מוזיאון, וזהו מוזיאון מרשים.

בילינו בטירה כשעתיים, כמובן עם אינספור צילומים יפהפיים של הטירה, האי כולו ושלושת הלוכים שהאי במרכזם.

הדרך חזרה מקסימה ועוצרים תוך כדי גם לצילומים של Loch Oich שמשקף יפה את הנוף. לאחר כשעה מגיעים לבית הקפה Jaggy Thistle Food Stop שראינו במפה ממש מעט דרומית לפורט אוגוסטוס שבפינתו הדרומית של לוך נס.

הבעלים, מקסים כדרכם של הסקוטים שפגשנו לאורך כל הטיול, מוזג לנו קפה טעים ומגיש עוגות טובות וסקונס (נהייתי ממש מכור ללחם המתוק והמוזר הזה...).

בסיום הביקור הוא פונה אלינו בהצעה שלא לחזור בדרך המהירה יותר לאינברנס, ממערב ללוך נס, אלא הפעם לעבור בצד המזרחי של הלוך, להינות מדרך יפה הרבה יותר ופחות ראשית, ואף להגיע למפלים של Foyers על אם הדרך.

קיבלנו את הצעתו ואכן הדרך יפה פי כמה ומגוונת.

עוצרים בLoch Tarff ועושים שוב משהו שטרם עשינו בסקוטלנד, נכנסים לטבילה בלוך. אין מה לומר, קר בסקוטלנד. אבל אותם רגעים היה בהיר, וחום היום היחסי בכל זאת הפך את העניין לנסבל בשעת אחר צהריים זאת, והאמת, ממש נהננו לצד הברכיות החביבות ששטו להן בשלווה.

כבר הרווחנו עוד חוויה.

ממשיכים לנהוג לFoyers שזו בעצם עיירה קטנה על גדת נהר באותו שם, שיוצא מלוך נס. מטיילים כשעה לצד המפלים היפים, כותבים המלצה חמה על בעל בית הקפה (קוראים לו  Jaggy? באמת?) בTrip Advisor וחוזרים ללילה אחרון באינברנס מרוצים מאוד.

בדרך עוברים ליד גשר יפה ועוצרים:

הטירה והנופים הנשקפים ממנה:

ושוחים:

מפלי Foyers:

23.08 שלישי – נסיעה לאדינבורו, The House of Bruar, The Royal Mile

אורזים הכל ועוזבים את הבית היפה שלנו ומתחילים את הנסיעה הארוכה חזרה לאדינבורו ליומיים שנותרו.

חושבים יחד על מקום לעצור בדרך ולי היתה מסומנת עוד מהבית המזקקה ב Blair Atholl.

אמנם לא חשבתי שנכנס למזקקה היום, היות שהעדפנו יותר זמן באדינבורו, אבל זוהי גם נקודה פחות או יותר באמצע הדרך וגם נראה איזור שבו יש סיכוי טוב יותר למצוא קפה על אם הדרך.

כשהתקרבנו, ראינו חניון גדול עם מרכז שנראה נקי מדי כמרכז קניות בשם The House of Bruar, אבל גם ראינו שמסומן שיש בו בית קפה. חנינו בחניון ולהפתעתנו הנעימה אכן הסתבר שזהו מרכז קניות יוקרתי כזה ומיוחד ובמרכזו בית קפה גדול ומקורה לרווחת הקונים.

לא יודע לומר אם זה מרכז קניות שיעניין ילדים קטנים, וכמו כן ישנם הרבה דוכנים לבית ולגן, כך שלתיירים יש פחות מה לקנות, אבל החנויות כל כך יפות ומזמינות שכיף סתם להסתובב קצת.

בית הקפה מציע יופי של מבחר ובמחירים דומים לבתי הקפה האחרים שהיינו בהם.

משם נסיעה של כשעה ומחצה ואנחנו במרכז אדינבורו, באכסנייה הבאה שלנו ליומיים הקרובים, הלוא הם מעונות הסטודנטים בFountainbridge.

הורדתי את כל המשפחה והפקלאות, וידאתי שאכן קיבלו אותנו וקיבלנו מפתחות לדירה וחדריה, ואני יצאתי לשדה התעופה להחזיר את הרכב.

מלכתחילה, כפי שכבר כתבתי בתחילת הסיפור, היתה עלות הרכב יקרה יחסית – 1500 יורו.

אך כחודש לפני הטיסה שמתי לב שהזמנתי את הרכב ליום נוסף ולכאורה מיותר. ניסיתי לבדוק ולשכור שוב רכב כזה ליום אחד פחות, אבל חודש לפני הטיסה התמחור, לאותו רכב ואפילו פחות יום, עלה ל6500 יורו  😮

נשארתי כמובן עם ההזמנה המקורית.

מה שמשעשע היה שבכל זאת, כשהגעתי להשכרה, שמו לב שהחזרתי יום אחד קודם. הם היו נחמדים והחזירו את ההפרש 🙂

אם כן, חזרתי ישירות למרכז העיר, לשם גם שאר המשפחה הגיעה בינתיים, והילדים כבר הספיקו לשחוט את הסניף המקומי של Primark, כאילו אין קשר לזה שהם כבר ניקו את הסניף של רשת ה'עלית' הזאת באינברנס.

מטיילים בעיר ומסיימים בפיצרייה נחמדה, והאישה ואני עוד קופצים למנת ופל בלגי בקפה מקסים.

משם ממשיכים לעלייה לעיר העתיקה לטיול לאורך הRoyal Mile ועוד 10 דקות ואנחנו בבית.

תיאור הבית החדש שלנו, המעונות, הוא כזה: הדירה היא בעצם יחידת דיור עם 6 חדרי שינה זוגיים קטנים שביחד עלתה לנו כ1400 ש"ח ללילה. לא זול, אך במרכז אדינבורו וגם נזכרתי להזמין רק כחודש-חודשיים לפני הנסיעה, כך שזה היה צפוי. מצד שני למחיר הגבוה יחסית, קיבלנו חדר נפרד לכל אחד ומטבחון להפגש בו כולם, ולדעת כולנו זו היתה אחלה מציאה.

שני חסרונות לציין בכל זאת, האחד שהדירות הגדולות הם בקומה רביעית ואין מעלית, והשני שכל חדר שינה ננעל כל פעם שיוצאים, מה שגורם לכל מיני אילתורים כשיוצאים לרגע, אבל אלו ממש חסרונות קטנים לטעמנו.

24.08 רביעי – הגלריה הלאומית הסקוטית והמוזיאון הלאומי של סקוטלנד

מתחיל את היום כרגיל בריצה.ראיתי במפה שהמעונות במרחק של פחות מ100 מטר מהUnion Canal. זוהי תעלת מים ארוכה ושביל תענוג ללכת, לרוץ או לרכב לצידה.

באותו מרחק גם נמצא סניף Tesco Express, כך שגם מבחינת סופר אנחנו מסודרים.

יוצאים ברגל כרבע שעה למרכז, הילדים לענינייהם ואנחנו פניינו מועדות להתחיל בScottish National Gallery. תערוכת ציורים יפה ולא ענקית שמיצינו לאחר כשעה. התחנה הבאה היא הNational Museum of Scotland.

לא לפני שעוצרים לקפה ועוגה לפני שנכנסים כיוון שבין מוזיאון למוזיאון נדרשת לנו (לי בעיקר...) הפסקה קלה.

המוזיאון גדול ומרשים מאוד ומסודר יפה לפי נושאים. ניתן לבלות בו הרבה שעות ומתאים לכל הגילים.

המוזיאון מציג החל מתצוגות היסטוריות של ממצאים ארכיאולוגיים מעניינים, והמשך בהמון מיצגים היסטוריים של התקדמות טכנולוגית, כמו אופניים, מחשבים ואף רובוטיקה.

תצוגה מיוחדת שתפשה את תשומת ליבנו היא של מכונות הכתיבה, מראשית ימיהן ועד סופן. להפתעתנו עד לפני כ10 שנים עוד יוצרו מכונות כאלו!

הסתבר שסקוטלנד היוותה מרכז עולמי לייצור מכונות כתיבה במהלך המאה ה20, כששתי חברות מהשולטות בשוק בתחום, Olivetty וRemington בנו את מרכזי הייצור שלהן בגלאזגו.

לצערי תערוכת מכונות הכתיבה היתה זמנית, אבל לאור מה שראינו, יש במוזיאון בכל עת תערוכות מעולות, קבועות וזמניות.

התיישבנו שוב לארוחת צהריים מאוחרת בDeacon Brodies Tavern, פאב גדול, שהסיפור של נותן השם, בילי ברודי, שהיה נגר וחבר מועצה מכובד בעיר ביום, וגנב רב מעללים בלילה, בהחלט מוסיף לאווירה שגם ככה שורה בין הקירות העתיקים. גם האוכל המקומי טעים ומגוון.

ממשיכים לשוטט ברחובות, כשלקראת ערב נפגשים עם הילדים באותו קפה מאתמול לוופלים מעניינים וטעימים לכולם.

בתעלה הצמודה למעונות הסטודנטים:

25.08 חמישי – The Edinburgh Dungeon ו...חזרה הביתה...לכאורה!

אורזים הכל ומפנים לחדר אחסון עד שנגיע לאיסוף. מזמינים מונית שתגיע לשדה כמעט שלוש שעות בטרם הטיסה שנקבעה ל16:40.

הנשים יוצאות להן, מי לקניות, ומי לשיטוטים אחרונים בעיר, ואנחנו הגברברים יוצאים לפחד בדאנג'ן של העיר.

הספקנו עוד בדרך באופן ספונטני לבקר ולהתרשם מכנסייה או קפלה שכונתית קטנה ומעניינת ששייכת לScottish Reformation Society שמטרתה לקדם בעצם את הכנסייה הפרוטסטנטית, וקיבלנו מהכומר האחראי והחביב הסברים מפורטים על המקורות.

משם מטפסים במדרגות סופר מעניינות בתוך מבנה עתיק שבו אולמות אירועים של Underbelly Cowgate מתחת לגשר, כיוון שצריך לחצות את הRoyal Mile שבפסגת הגבעה ואז לרדת ליעד שלנו, הדאנג'ן.

רוכשים כרטיסים במקום בתור קצר של כ15 שעה או קצת יותר ובעלות של כ20 פאונד לאדם. שווה כל פאונד!

גם מי שלא שלא הבין כל מילה (וזה כמובן כולל גם אותי...ובמיוחד במבטא הסקוטי העתיק והמקסים הזה של השחקנים), הבין את רוח הדברים. חוץ מזה, המון פירוטכניקות משעשעות מאוד הופכות את העניין לכיף גדול של מעל שעה.

בינתיים מקבלים מספר סמסים שמודיעים על איחור של הטיסה, וכשהגיע הסמס השלישי הגעתי למסקנה שאין טעם לשבת בשדה ולהמתין למעלה מ4 שעות לטיסה. אז התקשרתי לחברת המוניות לעכב את המונית.

טעות, טעות גדולה!

עוברים בקפה למשהו קל ואני עוד מספיק לקפוץ עם הבנים ל20 דקות, קצרצרות, אבל ממש מהנות במוזיאון הלאומי מאתמול. מתמקדים באולם הטכנולוגי בעיקר והם מרותקים.

יוצאים בהליכה מהירה חזרה למעונות, מגיעים בזמן שקבענו עם הנהג, הנשים כבר מחכות שם, ואפילו הנהג מחכה לנו חביב ומחוייך.

ובכל זאת, כאן מתחיל הכל להשתבש 😰😰😰  

כולם עוזרים ומעמיסים את המזוודות, אבל מסתבר שאין מספיק מקום לכולנו, על אף שביקשתי מפורשות מונית ל6 עם 6 מזוודות גדולות.

בסדר.לא נורא. אני והגדול שמתלווה אלי נגיע ברכבת, וכולם יחכו לנו שם עם כל המזוודות, גם שלנו.

יוצאים לדרך, הבן ואני בקצב הליכה מהיר, וידענו שההפרש בינינו למונית בהגעה לשדה לא יעלה על מספר דקות, כך שאפילו אנחנו נגיע כמעט 3 שעות לטיסה.

5 דקות ברכבת ועוד כ20 דקות לפנינו, ולפתע שיחת טלפון נכנסת מהאישה.

לבת הגדולה נפל מכשיר הטלפון תוך כדי שהיא העבירה מזוודות כנראה. מתקשרים למעונות ואכן המכשיר אצלם.

יורדים מהרכבת אבל לא מוצאים עמדה חדשה לרכישת כרטיסים לצד השני, ואלה שבידינו מורים על נסיעה לכיוון השדה. רכבת מתקרבת לכיוון העיר ובהחלטה של רגע אנחנו עולים עליה גם בלי הכרטיסים.

למזלנו, כרטיסן עומד בקרון שעליו עלינו. אני ניגש אליו מיד ומסביר לו את הסיפור ומראה את הכרטיסים הקיימים. הכרטיסן הנחמד מחליט בכלל לא לסמן אותם וכך נוכל להשתמש בהם בפעם השלישית שנעלה על הרכבת.

אנחנו חזרה במרכז העיר ועכשיו כבר בקצב משולש לכיוון המעונות. הפקידים הנחמדים מוסרים לנו את המכשיר ואנו ממהרים לעלות על הרכבת חזרה כשכל הסיפור עיכב בכחצי שעה. לא נורא, עדיין מגיעים לשדה כשעתיים ורבע לפני שעת הטיסה המעודכנת.

מגיעים ברכבת לשדה...ו...הכל קורס...

הדלפק של הצ'ק אין ריק!

מסתכלים על לוח הטיסות, יש עוד יותר משעתיים לטיסה, טיסות רבות שיוצאות עוד לפניה עושות צ'ק-אין, אבל הטיסה של טורקיש לאיסטנבול במצב CLOSED.

תחושה רעה מתחילה להזדחל לתודעה.

מה עושים???

לידנו עומד איש עסקים ומשוחח בטלפון במה שנראה לנו כטורקית.

פותחים איתו בשיחה ומסתבר שגם הוא עיכב את ההגעה בגלל אותן הודעות סמס.

בדקנו את הסמסים ואכן כתוב שם שהצ'ק אין הוא בשעה המקורית. מתסכל!

הוא נמצא בשיחה עם טורקיש שהתמשכה בסופו של דבר יותר משעה. הוא השיג טיסה למחרת ובסופו של דבר ויתר ויצא לחפש מקום לעבור בו את הלילה.

גם אנחנו מנסים לדבר איתם, אבל מגלים מהר שהיות שהזמנו את הטיסה בחברת אינטרנט (GOTOGATE), אמורים לעשות את זה דרכה, המשרדים של הסוכנות האינטרנטית כבר סגורים להיום, ובעצם בכל מקרה טיסה מחר לטורקיה לא תועיל, כיוון שאני מברר, זה יום חמישי וטיסה לישראל שיש בה מקום לכולנו תהיה רק בהמשך השבוע הבא.

מה עושים??? הלחץ נוראי!

יושבים על מחשבים וטלפונים ומנסים למצוא טיסה חלופית. כל זה קורה כשבינתיים הטיסה המקורית עוד לא יצאה בכלל, תחושות של תסכול וחוסר אונים משרתים אותנו בערבוביה. כולנו עובדים כמו מכונה, לא מוציאים כעסים ורק מחפשים פתרונות.

האמת, אני מסתכל על זה במרחק של שבועות אחרי וגאה במשפחה הזאת. קלאן אמיתי!

בשל שמירת השבת הכי הגיוני שנטוס למקום כלשהו שממנו יוצאות טיסות ישירות לישראל ובתנאי שיש ביום ראשון טיסה.

בת ה21 מתכוונת לחזור הביתה מהר ככל האפשר כי ביום ראשון כבר עולה על טיסה עם החבר ומשפחתו לחופשה אחרת, ולכן מזמינים לה טיסה לפראג ביום שישי שתגיע לישראל כבר במהלך השבת.

זה לוקח שעות. בשלב מסויים התיישבנו בסטארבקס לשתות, לאכול ולהמשיך לחפש ונהיה ערב כבר.

בשלב מסויים מחליטים שהכי דחוף עכשיו זה למצוא לינה ללילה ודרך בוקינג אני מוצא דירה סמוכה ממש לשדה (פחות מ10 דקות נסיעה באוטובוס). אני מתקשר ומוודא שאכן בעל הבית אישר את ההזמנה.

יוצאים באוטובוס כולנו לדירה ופחות משעה מרגע ההזמנה, אנחנו מתמקמים מחדש בדירה הגדולה וממשיכים לחפש לנו מוצא.

לבסוף מוצאים טיסה של אייר פראנס לפריז בשישי בצהריים וטיסה של אלעל לישראל ביום ראשון בצהריים.

מעל 16,000 ש"ח נוספו להם כבר פתאום למחיר הטיול...

את המלון כבר נזמין מחר...

תמונות אחרונות מאדינבורו:

26.08 שישי – עוד טיפה חופשה באדינבורו וטיסה לפריז אבל הבלגן ממשיך...

קמים בבוקר ומלווים את הבת לתחנת האוטובוס שנמצאת כ20 מטר מהדירה וממנה יוצא האוטובוס לשדה.

לשאר מזמינים מלון במרכז פריז במלון ברשת Ibis לשני לילות ל3 חדרים במחיר של כ1500 ש"ח.

מזמינים כבר גם מונית דרך בוקינג שמסדרת אוטומטית את השעות ויודעת מקור ויעד ובתוספת עלות של עשרות שקלים בודדים ויוצאים לשדה.

הבת כבר בדיוטי-פרי ומחכה לטיסה שלה לפראג ומשם לטיסה שאמנם התאחרה בשעה שעתיים, אבל הביאה אותה בשלום לארץ המובטחת.

אשתי ואני מחליטים שעושים מהלימון הזה לימונדה וכך כששאר הילדים מעדיפים לנוח עם המסכים שלהם בסטארבקס, אשתי ואני יוצאים לנו ברכבת לבילוי קצר אחרון באדינבורו היפה.

מטיילים מעט, עורכים עוד טיפה קניות, יושבים בקפה ברחוב Rose הקסום וחוזרים לשדה.

לעומת טורקיש, אייר פראנס רק מתחילה את הצ'ק אין פחות משעתיים לפני הטיסה (וגם בזה היא לא עמדה...) ומסיימת כ40 דקות לפני הטיסה. איזו קארמה דפוקה היתה לנו.

עולים לטיסה שעברה בנעימים, וכשנוחתים הנהג מבוקינג כבר השאיר סמס שהוא מחכה.

אבל אבוי! כל המזוודות מגיעות למעט אחת של הבנים.

לא עברנו מספיק???

מפלסים את דרכנו בהמון לדלפק האבידות של השדה והפקיד שמקליד את הנתונים מסביר שהמזוודה אכן נשארה משום מה באדינבורו ותשלח ישירות לישראל.

שאלנו לגבי קניות שניאלץ לעשות בשל חוסר בציוד שנמצא המזוודה החסרה והשיבו שניתן להוציא 100 יורו לכל אחד מבני המשפחה. נו שוין, נוסיף ללימונדה קניות בפריז, יש ברירה?

הנהג בינתיים מודיע שחיכה כבר שעה, ואם לא היינו מופיעים עוד דקה-שתיים היה גם הוא בורח לנו.

נו מילא, נתנו לו טיפ נדיב והוא סיים מרוצה.

מגיעים למלון עייפים, אבל גם רעבים. משוטטים ברחובות השכונה ומוצאים מסעדה ממש נחמדה של אוכל בעיקרו הודי. מזמינים מנות סופר טעימות שהן צמחוניות. בשיחה עם המוכר מסתבר שכל הבשר חלאל, כיוון שהאוכלוסיה בשכונה בעיקרה מוסלמית. לא סוג הכשר שאנחנו מסתמכים עליו, אבל מעניין...

27.08 שבת – Tuileries Garden, Musée d'Orsay, Cathédrale Notre-Dame de Paris

מרתק איפה בנאדם יכול למצוא את עצמו פתאום באמצע החיים ובלי שום תכנון...

הילדים שלנו למשל, מצאו עצמם בפעם הראשונה במרכז פריז...

באמת לא המקום הכי נורא בעולם 😄

יוצאים במטרו לכניסה לגני  Tuileries ומטיילים לאורכם. חם בחוץ, בסביבות 28 מעלות, אבל למרבה הפלא, בכל פיסת צל, קטנה ככל שתהיה, ממש קריר. אולי בשל הלילות הקרירים.

ממשיכים למוזיאון d’Orsay שפעם קודמת שאשתי ואני ביקרנו בעיר היפהפיה הזאת (ואשתי לעולם תעדיף את לונדון...לונדופיליות היא כנראה מחלה חשוכת מרפא...), היה סגור.

בניגוד לגלרייה באדינבורו, המוזיאון הזה גדול ממש! אז בחרנו לנו מספר תצוגות וביניהן פיקאסו וחברים. לא התאכזבנו. מומלץ, אבל לא יחד עם הלובר. תנו כבוד, ולכל אחד הקדישו יום משלו לפחות.

משם הלכנו לכנסיית הנוטרדאם שכידוע סגורה בעת הזאת לשיפוצים עקב השריפה הנוראה שפרצה בה לא מכבר.

כך שלהכנס לא ניתן, אבל הם כיסו בלוחות מלאים כיתובים שנראים סופר מעניינים מסביב לה כגדר. יסלחו לי הקוראים דוברי הצרפתית היקרים, אבל נראה שהאגו הצרפתי לא נתן להם לכתוב אף משפט אחד באנגלית וזה ממש חבל.

דווקא במוזיאון כמעט הכל היה מתורגם גם לאנגלית לשמחתנו.

נפגשים עם הילדים שפחות התלהבו מלהכנס למוזיאון, בנקודה שתכננו ברחבת הנוטרדם, ויוצאים להליכה קצרה ברובע הלטיני שמשום מה, אולי עודף תיירות, איבד את חינו בעיני וגם השאר פחות אהבו.

חוזרים למלון ובערב יוצאים שוב למסעדה ההודית החביבה מאתמול, מסעדת הבית שלנו.

28.08 ראשון – מגדל אייפל לצילום משפחתי אחרון, קניות בשביל ההחזרים וסוף סוף בית

רצים בבוקר כדי להספיק ל"בקר" בתחתית מגדל אייפל. קצת קשה לי עם ההגדרה של "ביקור" שבמקרה הזה כללה בעיקר כ100 סלפים של הילדים עם המגדל, ועוד כמות נכבדה גם בעזרת סלפאית מסכנה שסתם ישבה שם לנוח אחרי מן הסתם סלפי מתיש משלה. בכל אופן, השגנו את המטרה.

סלפי.

יש עוד קצת זמן בטרם תגיע המונית שהזמנו לשדה (לא לדאוג, הפעם לקחנו זמן בטחון על מלא...) והוחלט שאני אצא במטרו לחנות מזוודות, לרכוש אחת נוספת בשביל הקניות המעטות שנוספו, והרי אייר פראנס הבטיחו שיחזירו, לא ננצל?

הבן מצא אחלה חנות ליד כנסיית Sacré-Cœur הידועה, באיזור מקסים שלצערנו הפעם לא יצא לבקר בו.

מתחיל לדבר עם בעל החנות והוא מיד מבחין במבטא ה'מקסים' שלי וממשיך בעברית משובחת. ככה זה כששם המוכר יהודה אלבז...

רכשתי מהר מזוודה גדולה, מאוד, ומיהרתי חזרה למלון ואף הספקנו בנחת למלא את המזוודה עוד לפני שהגיעה המונית.

בשעה טובה הגענו אחר כבוד לנמל שארל דה גול לטיסת אל על לתל אביב במטוס הדרימליינר 787 החדש  😊

נקודות לסיכום:

1.     יופי - סקוטלנד, לדעתי לפחות, נראית פחות יפה או מרשימה מאוסטריה בתמונות (לפחות בתמונות שלנו).

אני בכוונה משתמש באוסטריה, כי היא נקודת ייחוס ברמה גבוהה מאוד לדעתי.

בכל אופן, אל תתנו לזה להטעות אתכם, היופי הפראי שלה קשה לתיאור במילים. עם כל אהבתינו לנופים המהממים של אוסטריה, סקוטלנד שבתה את לבנו לגמרי!

2.     גשם – אי אפשר להיערך אליו ובהחלט עלול לפגום פה ושם בטיולים רגליים בעיקר, וגם בשיטוט בחוצות עיירה זה לפעמים מוריד (לנו זה קרה בUllapool), אבל בניסיון שלנו, להסתמך על אתרי מזג אוויר ולתכנן הכל לפי זה, זה גם חסר תוחלת, פשוט כי מזג האוויר דינאמי מדי, ולשני הכיוונים. לפעמים הבטחה ליום גשום הפכה ליום מעונן חלקית, אך לדוגמא שמרנו ליומיים קדימה את בן נביס ליום שמשי, וכשהגענו היה מטופטף בכבדות ואף גשם שוטף שמנע את אחד המסלולים על ההר.

מצד שני, כשמתרגלים לעניין, זה הופך להיות חלק מהחוויה ובדרך כלל לחיוב.

3.     נסיעה בצד שמאל – כפי שכבר כתבתי במהלך היום הראשון, הנהיגה בצד שמאל הופכת לטבעית מהר מאוד ובמיוחד כשנוסעים בכבישים עם תנועה רבה. גם הכיכרות שבמחשבה ראשונה זה נראה מבלבל. מה שקצת יותר מסובך זה להבין אילו נתיבים מובילים ליציאה מהכיכר, כשמדובר בכיכר עם שני נתיבים ומעלה, ואילו ממשיכים, אך זו בעייה מאתגרת גם בנסיעה בצד ימין...

עניין נוסף שכבר ציינתי, זאת הזהירות הנדרשת בנסיעה בכבישים דו-כיווניים צרים.

4.     תקשורת – רכשנו בפאונד אחד סים של SMARTY (למעשה תת מותג של Three) בסופר והטענו ב10 פאונד לחודש ל50 GB! אפשר גם לשוחח חופשי בין הסימים. אם יוצאים איתו למדינות האיחוד יש רק 12 GB שגם זה לא מעט בכלל. את כל הפרוצדורות עושים מולם באתר או באפליקציה וזה כולל אפשרות לביטול חידוש אוטומטי. ניתן אחר כך לחדש שוב כשנוסעים בכל אירופה (אבל אם לא משתמשים חצי שנה כנראה שמתבטל הסים).

5.     כוכב\ים או טיול נודד – שאלה מורכבת. לנו היו שני שיקולים עיקריים לעשות כוכב אחד בהיילנדס:

א.     ל6 נפשות קשה יותר למצוא דירות טובות ובמחיר סביר, מה גם שרצינו הרבה חדרים

ב.     בשל שמירת כשרות נוח יותר היה להכשיר מטבח אחד ולא כמה

חוץ מזה, גם די נחמד לחזור לבית שכבר התרגלת אליו, ובמקרה של אינברנס זוהי עיר יחסית גדולה שתמיד כיף להסתובב בה אחר הצהריים ובערב.

כמובן, שמנגד זה אומר נסיעות ארוכות יותר, או ויתור על איזורים אחרים ומציאת אטרקציות קרובות (ולא שחסרות כאלו).

אומר רק שבהנתן שנסיעה יומית של עד כשעה וחצי לכיוון היא נסבלת, כוכב באינברנס מכסה את החלק המרכזי של ההיילנדס לא רע.

6.     מידג'ס – ה'יתוש' הסקוטי. אנחנו לא סבלנו מהם במיוחד. רק באחד הקניונים, כשהיה לח מהרגיל. רכשנו תכשיר שמרחיק אותם וזה היה מספיק (תכשיר נגד יתושים כנראה פחות יעיל או לא יעיל כלל)

7.     אוכל – מתבדחים על האוכל הבריטי, אבל היום המסעדות כל כך מערבות אוכל בין לאומי שזה לא באמת משנה, ומאוד ערב לכרסנו.

8.     בירה – בישראל אני מאוד אוהב את סוג הIPA שהוא מריר יותר בשל עודף כשות (סיפור בריטי קולניאלי ידוע...). גיליתי שהPale Ale הבריטי הרגיל גם הוא מספיק מריר וטעים לי.

9.     צ'ק אין לטיסה – מי שהחזיק מעמד עד עכשיו בקריאה (וואו! לא מובן מאליו...מעריץ על זה 😘 ), יודע כבר לבד שזו הנקודה הכי חשובה ומוסר ההשכל מהסיפור שלנו:

תמיד, אבל תמיד! לוודא היטב מתי הצ'ק-אין ובמיוחד כשזמני הטיסה משתנים.