טטרה - נמוכים, גבוהים וגן עדן של ממש בסלובקיה + בודפשט בקטנה

סיפור טיול שנערך בתאריכים 19-31.8.2019

אז אחרי אוסטריה, הולנד,  אזור האגמים באנגליה, האלפים הצרפתיים, ושוב אוסטריה, הוחלט השנה על יעד של יותר מסלולים וסלובקיה ישבה כבר כמה שנים במגירה כיעד מתאים.

בפועל, מאוד דומה לאוסטריה והאלפצי"ם ובהחלט גם פה כל משפחה כל יום יכולה לבחור כיוון: אטרקציות, טיול או מה שלנו עבד הכי טוב - שילוב יומ-יומי של השניים.

המשפחה: אבא, אמא, בת 21, בת 18, בן 14 ובן 10

סוף-סוף שוב כל החבורה ביחד! לאחר שנתיים שיצאנו בהרכב חסר.

נחיתה בבודפשט בלילה ולינה סמוך לשדה, נסיעה להרי הטטרה ולינה בת 7 לילות בBesenova (טטרה נמוכים) וסיום של 2 לילות במרכז בודפשט.

מזג אוויר - תהפוכות

תקשורת - עברנו כל המשפחה מספר חודשים לפני לwe4G ויש להם חבילות נוחות יחסית לחו"ל.

היות שחשבתי בעיקר על פיצולים של הבנות ושל האשה, רכשתי 3 חבילות של G1 אינטרנט ושיחות בממוצע השקל לדקה ופחות, על מנת שיהיה קל לחבור יחד לאחר פיצול. זה היה מאוד נוח, בפרט השיחות הרגילות, כי לא תמיד היתה קליטה טובה לאינטרנט, אבל הטלפון תמיד עבד.

כל חבילה עלתה 89 ש"ח וכל שיחות הטלפון הרגילות (הכוונה, לא דרך הווץ) שעשינו עלו פחות מ100 ש"ח.

19.8 יום שני – טיסה ולינה ליד השדה בבודפשט

התחלה מעניינת,

יוצאים בדרך לשדה התעופה אחר הצהריים נרגשים, ופתאום קופצת לי הודעה, משהו מאל-על.

היות שאני הנהג, נתתי לאשתי להקריא ומסתבר שישנה דחייה של כ4 שעות של הטיסה.

התייעצות קצרה ומחליטים שזו הזדמנות לבקר את אבא.

יושבים לארוחת ערב קלה במסעדה (אלא מה? אנחנו כבר בנופש, לא?)

תוך כדי מתכתבים עם המלון ומאשרים שיהיה מי שיקבל אותנו בארבע לפנות בוקר במקום בחצות.

יוצאים שוב לשדה.

הזמנו מראש שירות החנייה (valet), שירות חדש של רשות שדות התעופה, אשר תמורת 100 ש"ח נוספים לתעריף הרגיל של 40 ש"ח ליום, מקבלים את פניך סמוך לאולם היוצאים וכך גם מחזירים את הרכב ביום החזרה.

בניגוד לחברות שמחנות מחוץ לשדה, כאן הרכב מוחנה בשדה ובאחריות הרשות.

מצאנו את השירות נוח למדי.

גם עכשיו חיכתה לנו תקלה, הפעם באחריותי, שלא שמתי לב שיוצאים לטיסה מטרמינל 1.

לקחנו את ההסעה הראשונה לטרמינל ועדיין נשאר לנו זמן רב לנוח.

בהגיענו לבודפשט, מצאנו מיד את שירות המוניות שבכניסה נוח למדי.

האחראית ארגנה לנו במהירות שיא שתי מוניות במחיר 7 יורו כל אחת למלון (Hotel Ferihegy) שנמצא במרחק פחות מ10 דקות נסיעה.

המלון הפתיע ממש לטובה.

קודם כל צ'ק-אין סופר מהיר ואדיב.

הזמנו 3 חדרים מראש במחיר 49 יורו לחדר - כולל ארוחת בוקר

חדרים נקיים, ענקיים וממוזגים, ושינה ערבה.

20.8 יום שלישי - המעבר לסלובקיה

איחרו לנו את הצ'ק-אאוט ל11:00, כך שהספקנו לקום ב09:30, ולקפוץ לארוחת בוקר (בסיסית ביותר, אבל במחיר הזה ללינה + ארוחת בוקר - כ90 ש"ח לאדם, בערך מחיר ארוחת בוקר בלבד במלון בישראל, קשה להתלונן...)

ביקשתי הסעה לשדה התעופה (שוב 7 יורו) ולאחר כחצי שעה יצאתי כבר עם הרכב ששכרנו - מרצדס ויטו ע נ ק י ואוטומטי - בונוס נחמד.

אספנו את כולם מהמלון והעמסנו את הציוד וקדימה, לסלובקיה!

עוצרים עוד בצד ההונגרי לקפה קצר (הקפה במלון - לא הצד החזק...), ומיד לאחר הגבול תרים במרץ אחר תחנת דלק שמוכרת אישור נסיעה בכבישי האגרה של סלובקיה (10 יורו).

זה לא כמו אוסטריה או שוויץ למשל, בהן מדביקים מדבקה ונגמר העניין.

בסלובקיה זה עובד עם מצלמות שבודקות את לוחית הרישוי ולכן המוכרת בתחנה צריכה לעשות רישום של הרכב לתקופה של 10 או 14 יום.

הבנתי מאחרים כאן בפורום שניתן לעשות זאת ישירות מול האתר הסלובקי, אז שווה לבדוק.

בכל אופן,

חיפשתי במשך לילות רבים מה עושים על הדרך לטטרה.

האופציות שיותר במזרח המדינה מאריכות בעיני את הנסיעה יתר על המידה למי ששוהה בטטרה הנמוכים.

באנסקה ביסטריצה נבחרה ליום החזרה (ובדיעבד גם זה לא קרה, אבל על כך בהמשך...)

חיפשתי וחיפשתי ולבסוף מצאתי.

הפארק הלאומי Štiavnické vrchy למי שמסתכל במפה, נמצא בדיוק במערב הכביש הראשי המוביל לטטרה הנמוכים מבודפשט.

נוסעים בכביש מהמם ביפי נופיו, עולים ומטפסים, עד שמתקרבים לגובה 1000 מטר (כך הראו נתוני הרכב) ומגיעים למחסום.

מחנים את הרכב, וממשיכים לטפס על הכביש ברגל עד שמגיעים לשלט: Hrad Sitno.

פונים שמאלה ובמרחק כ300 מטר עומדים שרידיה של הטירה מהמאה ה13 - טירת סיטנו

שרידי הטירה משתלבים באופן מושלם בטבע שמסביב, ותצפית יפהפייה מחכה לעולה על השרידים (בזהירות!).

הבן הגדול ואני ממשיכים לטפס עוד כ20 דקות של עלייה מאומצת עד לפסגה לעוד תצפית נחמדה של 360 מעלות. יורדים ונפגשים עם השאר בדרך לרכב למטה.

הנקודה הבאה הינה עיירת המחוז Banská Štiavnica.

עיירת תיירות יפה ושקטה בתוך השמורה ובה שתי טירות: הטירה החדשה (Nový Zámok) מהמאה ה16 והטירה הישנה (Starý Zámok) מהמאה ה13.

לצערנו הגענו בסביבות ארבע אחה"צ, וזה כבר היה מאוחר מדי מכדי להיכנס לסיור באחת מהן.

סיירנו מעט בעיירה היפה והתיישבנו לאכול.

עכשיו נותרה לנו כשעה ומחצה להגיע לBesenova, בה נשהה בשבעת הלילות הקרובים.

מצאנו דירה מאוד נחמדה דרך booking ושמה Apartmány Janka + camp

הזמנו שתי דירות בעצם, אחת מעל השנייה - הראשונה לאשתי ולי, בעלת חדר שינה אחד וסלון\מטבח, והשנייה לארבעת הילדים, בעלת שני חדרי שינה ועוד מטבח.

מרווח מאוד, חצר ענקית ואיזור לפיקניק ובעלות של כ100 יורו לשתיהן יחד ללילה, ממש מציאה!

החיסרון היחיד שמצאנו זה שלמרות מה שכתוב, לא נמצאה מכונת ייבוש באף דירה. הסתדרנו.

ועכשיו קצת תמונות מהמעבר לסלובקיה:

21.8 יום רביעי - ערוץ הרוהץ' אבל בקטנה וזאקופנה

מתחילים את הבוקר בסופר המקומי - תגבור כמובן לסופר ענק שמצאנו אתמול בעיירה באנסקה סטיאבניצ'ה.

השמים מתבהרים והלב גם, והחלטתי שנתחיל בעלייה ברכבל כיסאות נחמד בערוץ הרוהץ' שפה בפורום כבר הפך לידוע, אולי ללא הטיול המפורסם והארוך (10 קילומטר או משהו כזה, 7 שעות) שכתבו עליו לפני, ומשם אפתיע מעט את המשפחה.

האישה מכינה לה ספר היות שהכנתי אותה ואת כולם שאולי נגיע לפארק מים.

אני מבטיח לה שלא יהיה לה זמן פנוי לקריאה.

יצאנו לדרך מצויידים בסנדביצ'ים טעימים, נופים מהממים משתוללים בחוץ, המון התלהבות ו...

פלייליסט נוראי של 10-20 שירים שחבורת הדי-ג'יי (במקרה כולם מתחת לגיל 30) החליטו שנאלץ להאזין להם בלופ אינסופי...

בטוח משתמשים ברשימה הזאת באיזה שהוא מחנה עינויים בצפון קוריאה...

איפה מצעד שנות השבעים שממש נהנינו לשמוע רק לפני שבועיים בגלגל"ץ???

עינוי אוזניים של 45 דקות ואנחנו בחניון הRohace.

עולים כולם יחד ברכבל ספסל נוח ל6 ומזג האוויר הופך לערפילי במיוחד.

רואים מסלול של 55 דקות לנקודת תצפית  בשם Predny Salatin, herben ועוד לא הפנמנו שלסלובקים יש שעונים הרבה יותר איטיים...

בשעון שלנו עברה יותר משעה ובקושי הגענו לחצי...

בשלב הזה גם מתברר שהשיפוע עולה וכך גם עייפות המשפחה.

הוחלט להתפצל, ארבעה יורדים חזרה בניחותא, והבן הגדול ואני רצים למעלה, ואכן גם לנו, המהירים שבחבורה, לקח לא מעט זמן להגיע לפסגה.

אבל הפרס ראוי מאוד!

הפסגה בגובה 1790 מטר.

הערפל נשאר מספר מטרים מתחנו ואנחנו נשמנו אוויר פסגות ונוף משכר.

חמש דקות מנוחה וצילומים, השלט מורה חזרה תוך 35 דקות.

דוהרים למטה ואכן הגענו מספר דקות לאחר שאר החבורה וכנראה עמדנו פעם אחת בכל השבוע הזה בזמנים...

יורדים חזרה ברכבל, השעה כבר שעת צהריים והוחלט פה אחד לוותר על ההליכה לאגמים ולצאת לכיוון ההפתעה...

מיד כשיוצאים מהחנייה מתחיל לטפטף וקריר.

מתחילים לנסוע ורואים מולנו מסעדה נאה בבית עץ בתוך הערוץ.

לא נעצור לקפה ומאפה טעים? ודאי שכן!

נכנסים ומה רבה שמחת האישה בראותה אח מבוערת יפהפיה ומולה שולחן גדול וריק שממתין רק לנו.

עצירה משובחת!

מתחילים לנסוע ובתוך פחות משעה מוצאים את עצמנו חוצים את הגבול לפולין.

אנחנו בדרך לזאקופנה - עיירת הנופש הפולנית שחמותי עוד ביקרה בילדותה כשגרה בפולין.

הפתעה ממש לאישה שמתוך שלא הייתה מעורבת בתכנון הטיול לא חשבה אפילו בכיוון.

מתפצלים - האישה לסיור ומעט קניות ברחבי העיר, ואילו הילדים ואני בדרך לפארק המים הממש שווה שם.

מבלים כארבע שעות.

האישה, למרבה האירוניה בינתיים רוכשת מוצרים בעיקר בסניף סופרפארם מיובא מארץ הקודש.

חוץ מזה נהנית מכל רגע של שיטוט במרכז העיר היפה.

זמן לקריאת ספר לא היה לה כלל...

נפגשים לארוחת ערב במסעדה של מלא קרפלאך (אלא מה???) וחזרה שעה וחצי לצימר הנחמד שלנו.

22.8 יום חמישי – חופוק, מערת החופש והאגם הקטן

תחזית - בואו נדבר על זה...

עוד לפני שיצאנו בכלל לחופשה, בדקתי שבעים אלף פעם בכל אתר אפשרי ונראה שהם פשוט הרימו ידיים - החליטו נכתוב תמיד גשום ו ט.ל.ח.!

כל! יום לפחות חלק מהתחזיות בחלק מהעדכונים שלהם טענו שירדו ממטרים רציניים ובחלקם גם סופות ברקים מאיימות. (סיפור קצת מפחיד על זה בהמשך...)

בפועל, כמה שהתמרחנו בקרם הגנה, נשרפנו לא מעט לאורך כמעט כל ימי שהותנו בטטרה...

למעט היום.

היום, קבעתי נחרצות, לפי כל האנליזות (כבר חשבתי לתת שיעורים לדני רופ...) השמש תצא במלוא הדרה...

אז זהו...יצא שזה היום היחיד שהמבול תפס אותנו באמצע ההליכה בפסגת חופוק הגבוהה.(כנראה אוותר על סדרת ההרצאות המרשימות שתכננתי במטאורולוגיה...)

מה שכן, שתי תובנות מתוך הניסיון המוגבל שלנו:

א. השמש יוצאת הרבה פעמים בבוקר בסביבות השעות 09:00-10:00, ולקראת אחר הצהריים יש סבירות ליותר משקעים.

ב. לבדוק את כמות המשקעים באתרים, ולא רק טמפרטורה - כשיש סבירות שמעל 50%, אז באמת יש סיכוי משמעותי לגשם, וכדאי לתכנן תכנית גיבוי.

יוצאים מרוצים לעלות לגג העולם - או לפחות הגג של הטטרה הנמוכים...

רכשתי כרטיסים ערב לפני בGoPass לעלייה לחופוק ובאותה הזדמנות כבר רכשתי גם ליום שבת, לפארק המים בבסנובה.

את הכרטיסים קיבלנו במשרד ליד הרכבלים ואז כבר השתמשנו בהם גם בבסנובה ובטטרה הגבוהים הטענו אותם במכונה והשתמשנו שוב, נוח מאוד.

חונים בכניסה לאתר הסקי בJasna.

אנחנו חנינו כאן אבל זה לא בהכרח המקום הכי מוצלח ויש עוד אפשרויות המובילות לפסגה דרך מעליות אחרות.

בכל אופן, מתרכבלים לפסגה, ולא רואים כלום ממטר!

החלטנו לערוך טיול קצר לתצפית בDerese - הסלובקים סימנו 45 דקות ואכן היה מסלול מאוד מוצלח ומישורי יחסית שבפועל לקח לנו כשעתיים הלוך-חזור כשבדרך מדי פעם הערפל מתפזר מעט והנוף המקסים מתגלה.

ברבע השעה האחרונה לעומת זאת, תפס אותנו מבול מטורף ועברנו להליכה מהירה, עד שהגענו חזרה לבניין הרכבל ובו מסעדת פסגה טיפוסית לאתרי סקי.

מקום מקסים לעצירת קפה ומאפה, אם כי יקר יותר מאשר למטה.

חזרה למטה והגשם ממשיך לסירוגין.

ואם גשום מה עושים? הזדמנות טובה להגיע למערת הנטיפים - מערת החופש.

בהחלט מערה גדולה, יפה, ומומלצת.

העלייה למערה של כ10 דקות סלובקיות, אבל בשביל מאוד מסודר ונוח.

נכנסים לסיור מסודר, הסיור שלנו היה של כשעה.

המדריך דיבר בעיקר בסלובקית אך היה אדיב, חילק לדוברי האנגלית דפים שמתארים כל נקודה באנגלית ואף השתדל לשאת מספר משפטים באנגלית בכל נקודת עצירה.

לקראת סיום אף יצר קשר לא מקצועי בעליל עם הבנות...הן מצדן נהנו מצילומים בתוך המערה שאמורים להיות בתשלום, וחבר סלובקי בפייס ובאינסטוש.

משם, כשהשעה כבר חמש אחר הצהריים, אבל לי עוד היה חבל לוותר על האגם הנחמד Vrbické pleso ובהמלצת משפחה ישראלית נחמדה שפגשנו במערה, חנינו במלון הזה.

סיבוב קצר מאוד מסביב לאגם באווירה מסתורית ולחה וחוזרים.

היות שנהיה מאוחר מעט וחששנו שהסופר המקומי בבסנובה כבר ייסגר לנו, הוחלט לקפוץ לסופר בLiptovský Mikuláš.

להפתעתנו החיובית הסתבר כמרכז קניות (outlet) לא קטן בכלל וסופר גדול של Tesco במרכזו, מומלץ.

קניות, ארוחת ערב נחמדה והסתיים לו עוד יום, גשום, אבל נהדר.

23.8 יום שישי - סוחה בלה בגן העדן הסלובקי

נראה שהולך להיות מזג אוויר סביר  (מה שמסתבר כמזג אוויר מושלם!) ויוצאים לSuchá Belá - גן העדן הסלובקי.

נסיעה של כ50 דקות לחנייה. הליכה של כ10 דקות ומשלמים ממש בכניסה לערוץ.

פה העסק מתחיל להסתבך...

ההתחלה בתוך המים וצריך אקרובטיקה מדהימה כדי להתחמק מזה.

אין ברירה, חלק נכנסים למים עם הנעליים והבנות מורידות נעליים.

לאחר דיון של כעשר דקות אם לוותר או לא על הטיול בכלל, ממשיכים.

אני באופטימיות הבלתי נלאית שלי, מודיע שזה רק 100 מטר ואחר כך יסתדר...

עוברים 100, 200, 300 מטרים, העצבים של האישה והבנות התרופפו משהו...ופתאום ספסל קטן.

מסקנה מהירה (מדי) שהמים מאחורינו ואפשר לחזור לנעליים.

יוק!

50 מטר בקושי אחרי, ומסתבר שאין שום דרך להישאר יבש.

בצעד התאבדותי (לנעלי העור כמובן...) הבנות מחליטות להיכנס בנעליהן למים ו...מגיע לאבא שלא לקח בחשבון את העניין ועל כך ישלם בנעליים חדשות...

אז כבר מכאן, קחו טיפ לא קטן שמשום מה לא הודגש מספיק בפוסטים היפים של קודמיי (אולי אצלם התייבש הערוץ, או שפספסתי), חייבים לבוא מוכנים עם נעליים למים (הבן הקטן הסתדר יפה עם סנדלי שורש).

ועכשיו למסלול עצמו:

הוא מהמם! ממש!!!

המון סולמות, חלקם מאוזנים - כך שאי אפשר להיעזר בידיים, מעברים מאתגרים וכיפיים, והמון סוגים של יתדות - מדרכי רגליים מקובעים לסלעים בערוץ.

ניכר שהסלובקים לא שמעו עדיין על בטיחות...אבל אנחנו דווקא מצאנו את ההליכה הרבה יותר משעשעת ונהנינו בזכות זה יותר מהאתגר.

מים לאורך רוב הדרך ולמרות שהיה בסופו של דבר יום שמשי לחלוטין, הכל מוצל.

לקראת הסוף, לאחר כשעתיים וחצי נהדרות במים, יש עוד כשעה של עלייה מתונה יחסית ללא מים, אך גם היא בצל ומהנה.

עוברים לכביש ולאחר כ100 מטרים פוגשים את משכירי האופניים החביבים.

האישה לא רצתה לרכוב והצטרפתי אליה להליכה באותו כביש שהרוכבים יורדים בו.

למרות אזהרת המשכירים שהכביש במצב לא מושלם בלשון המעטה, שכרתי אופניים לארבעת הילדים ב7.5 יורו האחד.

לבן הקטן, זו הייתה הפעם הראשונה על אופניים של בוגרים (26 אינץ').

הסתבר כמובן שהמשכירים לא הגזימו בתיאורם ואכן הדרך למטה משובשת...

ממש התפעלתי תוך כדי הליכה לראות מה הם הצליחו לעבור ברכיבה.

הבן הקטן החליק מעט באמצע הדרך, בנקודה שאפילו מעט מים חוצים את הכביש.

פגשנו אותו מעט לאחר נקודת ההחלקה, אך הוא היה מרוצה ורק החליט שמספיק לו.

על כן, השאיר בידי את האופניים, ואילו הוא המשיך במסלול עם אימו.

מפה לשם, מצאתי את עצמי גולש למטה במהירות מטורפת, אבל ממש, ממש בכיף!!!

לסיכום הסוחה בלה:

מסלול מופלא, ממש כיף להליכה ולאתגרים.

אבל:

א. הטיול לוקח חמש שעות ומעלה - שלוש וחצי בעלייה ואז כשעה וחצי בירידה בכביש.

ב. חייבים לקחת בחשבון הליכה במים עם הנעליים -  לא מקטעים קצרים, אלא ממש חלק משמעותי מהשעתיים הראשונות של הטיול.

ג. ילדים קטנים - על אחריותכם, אפשרי, אבל בהשגחה צמודה, מאוד!

ד. לאחר השעתיים- שעתיים וחצי הראשונות בתוך המים, יש כשעה של טיפוס מתון מחוץ למים עד שמגיעים לכביש.

ה. אופניים - רק אם ממש מתורגלים לירידות יחסית קשות בדרכי עפר משובשות, אני מצאתי אותן לא קלות הגם שאני רוכב מיומן - איכות האופניים היתה סבירה (מה שחשוב זה בעיקר לבדוק את הבלמים ובמקרה שלנו הם היו בסדר).

ו. אם לא באופניים אז יש ירידה קלה אבל ארוכה של כשעה וחצי.

בכל אופן, אם כול דלעיל מסתדר לכם, זהו טיול נדיר! אל תוותרו!

סיפור מפחיד בעניין מזג האוויר שסופר לנו על ידי משפחה ישראלית נחמדה שפגשנו ליד משכירי האופנייים:

ערב קודם, החלה אחר הצהריים ובשעות הערב המוקדמות סופת ברקים.

ראינו ושמענו, אבל בעיקר שהינו בצימר בזמן הזה.

מסתבר, שבאזור זקופנה בפולין, חבורה שטיילה על גשר ברזל באותו זמן קיבלה מכת חשמל ואנשים רבים נפגעו.

זה לא צריך להרתיע, והסיכוי שבדיוק יפגע ברק באזור שלכם הוא קטן מאוד (ובוודאי לאו דווקא בטטרה, זה ממש היה מקרי שהיינו שם באותו הזמן), אבל קחו בחשבון אם מזג האוויר מחמיר במהלך השהיה שלכם באזורים מסוג זה, בידקו עם המקומיים (שוב, לאו דווקא בטטרה או בארצות אלה בכלל), ואז אין שום סיבה שתגיעו חלילה למצב כזה מסוכן.

עד כאן הסיפור המפחיד ומסקנתו, ומכאן חוזרים לעליצות שבה יצאנו כולנו ממסלול הסוחה בלה הנפלא!😎

האמת, שיום שישי היום וכבר תכף שבת, אז עכשיו ממהרים לקניות בסופר המקומי, מבשלים מעט מה שצריך, ומקבלים אותה בצימר הנעים שלנו! 😊

24.8 שבת – פארק המים בבסנובה

היום שמש בהירה (למרות התחזית הקודרת שראינו אמש) והילדים ואני צועדים בסך לפארק המים בבסנובה.

האישה מלווה אותנו לכניסה ויוצאת לה לטיול רגלי בעירה וסביבותיה.

כאמור, רכשתי את הכניסה לפארק המים מראש, אז רק העבירו עבורנו אותם וקיבלנו צמידים.

הצמידים משמשים לכל דבר, כולל כל רכישה של מזון שתתבצע בפארק, כך שלא צריך להסתובב בפארק עם כסף כלל.

 הפארק עלה לחמישתנו בסביבות ה100 יורו ובהחלט מצויין.

סקירה (לא מלאה, רק לתת תחושה):

חלק חיצוני -

1. מגוון בריכות גופרית נעימות בטמפרטורה קבועה של עד 40 מעלות, חלקן מבעבעות.

2. אטרקציה חביבה של בר משקאות בתוך המים עם מספר פינות ישיבה במים.

3. מספר מגלשות חיצוניות יחסית פשוטות יותר, בעיקר לגילאים צעירים יותר.

4. עמדות אוכל ומשקאות.

5. הופעות חיות - הייתה הופעה של להקת כיסוי (לא זוכר לאיזו להקה) - לא רמה גבוהה במיוחד...אבל חביבה

חלק פנימי -

1. בריכה גדולה לשחייה

2. בריכה שחלק מהזמן הופכת לבריכת גלים ובקצה שלה קיר טיפוס ממש נחמד, מי שנופל, נופל למים

3. עלייה אינסופית לכ6 מגלשות א ר ו כ ו ת ומוצלחות.

הבעייה עם שתי המגלשות המהירות שביניהן שמרוב חום ומהירות ממש נכוונו בגב מההחלקה המהירה לאורך הדפנות החמות.

היה משעשע לראות לא מעט אנשים עם פסים אדומים לאורך הגב.

בכל אופן, לא משהו שדורש טיפול, או שכאב לאחר מכן.

יום  ממש חביב שהילדים אהבו.

בערב זוגתי ואני יצאנו לנו רגלית לפאב מקומי נחמד ובהמשך אף קראנו לילדים שרוצים, להצטרף.

25.8 יום ראשון - פארק האופניים Hrabovo ומסלול מלון Diery

היום יום שיא לבן הגדול ואף שהעניין מלווה בחשש לא קטן לנו.

מתחילים את הבוקר (שוב, התבהר לחלוטין) בנסיעה של כ20 דקות לרכבלים של רוזמברוק, לפארק האופניים בHrabovo הקרוי Malino Brdo.

הבחור, כולה עוד לא בן 15, רוכב שטח מצטיין.

בשנים קודמות רכבתי אני איתו, אלא שבפעם האחרונה הפרש היכולות בינינו הפך לכל כך משמעותי, עד שממילא לא רכבנו ביחד ולא ממש יכולתי להיות אחראי עליו. (הוא לעומת זאת, בדק מדי פעם שאני בסדר...)

חוץ מזה, הפעם להשאיר את שאר המשפחה בלא תעסוקה משמעותית היה לא לעניין.

לכן הגענו כולם עם הנער לפארק - רכשנו פס לרכבל, אופניים כמובן, ואת כל המיגונים האפשריים, טלפון בהישג יד, ואינספור הוראות בטיחות.

לא מרגיע ממש, אבל מצד שני, שכנענו את עצמנו שהפארק הוא דווקא מקום שקצת יותר מוגן ומתוכנן לרכיבה מאשר סתם גבעות בארץ.

נפרדנו ממנו ויצאנו לדרך.

 נסיעה של 30-40 דקות לחניון שמאחורי מלון Diery.

יוצאים למסלול נחמד, ובסדרי גודל רגוע יותר מהסוחה בלה...

למיטב ידיעתנו, זהו מסלול מעגלי בערך.

המסלול הסטנדרטי מסומן בצהוב-כחול.

לקראת אמצע המסלול ראינו פיצול שמטפס בתוך היער, ומסומן בלבבות אדומים על העצים.

סקרנים, החלטנו ללכת-בעקבות-הלב.

הבנות, סקרניות מעט פחות...החליטו להמשיך במסלול.

התחלנו לטפס במתינות, לחצות ערוץ מים קטנטן מדי פעם, כשהלבבות ממשיכים ללוות אותנו, אך היעד עדיין עלום.

לאחר מספר דקות פגשתי זוג גברים צ'כים, וסקרנותי, שלא נתנה מנוח, פקעה לה ושאלתים אנה הלב מוביל?

תשובתם לכך הייתה מעניינת ביותר:

אם תתמידו בעקבות הלבבות, יגיע פרס, בירה מצוינת צוננת!

טוב, לא יודע מה אתכם קוראים חביבים, אני, לא צריך יותר מזה...

המשכנו והמשכנו, עלינו וירדנו  - לא קשה במיוחד ובצל יער עבות - במשך כחצי שעה.

לפתע הסתיים היער בקרחת ומולנו מספר בקתות עץ בשום מקום!

על הבקתות ממשיכים הלבבות והפעם בליווי שלט המורה למסעדה.

ואכן לאחר ניווט קצרצר בינות הבקתות, מצאנו מסעדה חביבה ונהנינו מבירה קרה לי ושתייה קרה, גלידה ועוגה לאישה ולילד.

החלטתי שאני כבר ארד רגלית בדרך עפר אשר הבנתי שמתחברת לכביש המוביל חזרה לחניון המלון.

התכנית היתה לבוא לאסוף אותם מהמסעדה, אך תוך כדי ירידה הסתבר שהדרך משובשת מאוד ומתאימה לרכב 4x4, ובודאי לא לרכב הענק שלנו.

התקשרתי ומסרתי שירדו גם הם עד שיפגשו את הכביש הראשי ושם יחכו.

ואכן, אני בהליכה של כמחצית השעה הגעתי לרכב, אספתי את הבנות, וביחד אספנו גם את רעייתי ובני הקטן.

עכשיו המשכנו בדרכנו לאיסוף הבן הגדול מפארק האופניים.

יצא תיאום מושלם, כך שפגשנו אותו ממש מספר דקות לאחר שמסר חזרה את ציוד הרכיבה שלו.

הוא חזר כולו מאושר, לא יכול היה לקבל יום טוב יותר מזה. יצא לטובה!

הספקנו עוד סיבוב קניות לא קטן במרכז הקניות בליפטובסקי מיקולאש וחזרה לצימר.

26.8 יום שני - הטטרה הגבוהים

היום סוף-סוף יוצאים לבקר גם בהרי הטטרה הגבוהים.

שוב מזג האוויר מפתיע לטובה, נסיעה של כשעה ואנחנו בחניה בTatranska Lomnica.

משלמים בעמדת טעינה של הGoPass, ועולים בשני רכבלים לאגם-שלולית SkalnataDolina.

משם שלט המורה לכיוון Hrebienok ומודיע שנגיע תוך שעה ושלושים וחמש דקות, סלובקיות, אלא מה?!

ההליכה כולה במגמת ירידה, אבל רוב המסלול חשוף (לשמש, במקרה שלנו) ובחצי הראשון בעיקר, השביל עובר על אבנים ממש גדולות והאישה פחות אהבה...

פוגשים בדרך לפחות 3 משפחות ישראליות ומקשקשים היחד.

אנחנו הישראלים הולכים בדרך היורדת ואילו משפחות שנראו לי מקומיות, העדיפו כנראה כאתגר מסויים, לעשות את המסלול הפוך, בכיוון העלייה.

אנשים בריאים הסלובקים האלה...

לאחר כשעתיים וחצי בערך, ולאחר מעבר במספר מפלים, נחמדים - לא משהו מרשים במיוחד, הגענו להרבניוק.

הפסקת שתייה גלידה ומנוחה.

במקור זכרתי שניתן לרדת עם קורקינטים או משהו כזה, אבל לצערנו לא מצאנו מקום שניתן לשכור אותם.

אולי פספסנו...לא נורא בכלל.

יורדים כולנו ברכבת המיוחדת שיורדת לעיירה Starý Smokovec.

בעיירה, הלכנו במורד הרחוב לתחנת הרכבת ורכשנו כרטיסים לרכבת שתחזיר אותנו לרכב שחונה בTatranska Lomnica.

הסתבר שנותרה עוד יותר מחצי שעה לרכבת הבאה (בערך כל שעה עגולה), ועל כן התיישבנו בבית קפה ממש חמוד ומומלץ! ואפילו במיוחד עם ילדים קטנים.

בית הקפה סמוך לנקודת הסיום של הרכבת שהורידה אותנו מההר.

עולים על הרכבת החביבה שנוסעת במקביל לכביש ותוך כמחצית השעה או אולי קצת יותר כבר היינו חזרה בחניון, אוספים את הרכב בדרך חזרה לצימר.

לא מסלול חובה, פחות התלהבנו מאשר בשאר המסלולים, אבל גם לא אופציה רעה כמובן.

משהו באמצע.

הערב שוב יצאנו כולנו בכיף לפאב השכונתי לאחר ארוחת הערב בצימר לחגוג את סיום השהות בצימר ובסלובקיה בכלל.

🍻

27.8 יום שלישי - קארטינג במורד ההר ועזיבה לבודפשט

היום עוזבים את הצימר.

אורזים הכול, מתקשרים לבעלת הצימר שאפילו לא עניין אותה לראות כיצד השארנו אותו (רמז, מושלם!), ויוצאים לדרך.

החלטנו להתחיל את היום שוב בנסיעה לפארק האופניים ברוזמברוק, הפעם על מנת לרדת מההר עם התלת-אופן  או דאון-היל קארטינג, שהילדים התעקשו לכנות בימבה.

עולים להר כולנו, האישה רק על מנת לטייל מעט למעלה ולחזור ברכבל, ואילו אנו עולים עם הבימבות שלנו.

הירידה מהירה בטירוף, לא מעט תחקירי כמעט ונפגע בוצעו על ידי עוד בשטח, אבל החוויה משעשעת מאוד-מאוד, ובסופו של דבר הגענו כולנו חזרה למטה בחתיכה אחת.

כמובן שניתן להאט מאוד ולרדת ממש בצורה בטוחה.

פחות עבד אצלנו...

🙄

בשורה התחתונה, ממש מומלץ, אבל בזהירות!

למטה, הבן הקטן מבקש להיכנס לכדור ים ענקי ולצוף בתוכו - מה שנקרא: אקווה זורבינג.

בסופו של עניין, יצא מזיע ולא התלהב במיוחד, סיפר שקשה להתייצב.

מתיישבים לפיקניק קצר וברוב קולות מחליטים שכדאי כבר לצאת לבודפשט, כאשר השאיפה היא להגיע באור יום.

הבנות בשאיפות ונשיפות מוגברות ממש להגיע לעיר הקניות...

החלטתי שלא נעצור כבר בבאנסקה ביסטריצה כמו כולם.

גם כי היא עדיין רחוקה שעתיים וחצי מבודפשט,

וגם כי אם כבר נעצור שם, זאת תהיה עצירה ארוכה...

נשמור את העיירה הזאת כבר לפעם הבאה, יחד עם המון מקומות שלא הספקנו הפעם ושווים בהחלט ביקור חוזר.

אז עצרנו לאחר שעתיים בעיירה שכוחת אל, לקפה ומנוחה.

המנוחה הייתה בסדר, הקפה הרבה פחות…

(בודפשט תפצה בעניין הקפה בגדול!)

בכל אופן, מגיעים לדירה במרכז בודפשט, צמוד לרחוב קיראלי ולרובע היהודי.

הדירה, מסתברת כדירת פאר עם מיטות ל10 אנשים ויותר וחדרים ע נ ק י י ם!

היא ממוזגת כמובן וממש מגניבה.

אני מחזיר את הרכב לשדה התעופה וחוזר תוך כשעה וחצי למרכז העיר לסיבוב קצר עם האישה והבנים כשהבנות כבר חוגגות ברחוב ואצ'י בסיבוב קניות ראשוני להכרת השטח (כן, ממש כמו במבצע צבאי כהכנה להתקפה...)

בערך בשמונה וחצי נפגשים כולם לארוחת ערב נחמדה במסעדה איטלקית.

28.8 יום רביעי - בית הכנסת בית הקפה ומצודת הדייגים

במהלך השבוע הזמנתי באינטרנט כרטיסים לביקור בבית הכנסת הגדול להיום בשעה 10:00.

הכרטיסים הם לביקור הבסיסי המיועד למי שרוצה להצטרף להדרכה פתוחה.

הם גם מאפשרים כניסה ללא תור, כשהדבר היחיד שנתבקשתי להציג, זה את המייל של האישור.

סיירנו לבד כחצי שעה, עד שהחלה הדרכה על ידי מדריך מקומי בעברית.

מדי פעם נחו עיניי על פניהם של ילדי.

איך לומר זאת בעדינות, הם לא הקהל הקלאסי להדרכות מהסוג הזה, לצערי...

לא הפעם!

המדריך היה עם מבטא הונגרי כבד, אך כפי הנראה האוטנטיות הוסיפה המון קסם להדרכה.

הוא עורר בהם עניין עצום, והם אף שאלו שאלות וזכרו כל פרט.

ההדרכה כוללת גם סיור קצר בחצרות בית הכנסת, שבהן בית קברות מיוחד, פסלים לזכרם, הנצחה לחנה סנש ועוד.

חוץ מזה, יש מוזיאון יודאיקה מעניין ועוד אגף להרצל בקומות העליונות.

סיור מומלץ בחום!

משם מתפצלים, הבנות לקניוניהן (הן במלחמה לכבוש את כלל אתרי הקניות, זוכרים?) ואנו, השאר, מסתובבים מעט.

קופצים לבית הקפה הטרנדי המיוחד של בודפשט (מומלץ מאוד, אבל רק למי ששותה בלי סוכר) ומתיישבים בסופו של דבר לארוחה צהריים קלה ומעניינת בDrum Cafe, על פי המלצות כאן מהפורום.

המנה הצמחונית שאני לא זוכר את שמה, אך עשויה בצק וגבינות, טעימה עד מאוד.

משם יוצאים ברכבת התחתית לקניון Mammut שבעיני הוא די מאכזב אבל מצאנו באולינג שבחום היום דווקא היה מרענן.

מרגיש לנו שקצת נמרח היום, מבלי לחוות ממש את בודפשט, למעט בית הכנסת בבוקר.

לחום המעיק יש בוודאי חלק די גדול בתחושה הזאת.

אבל זהו, מכאן שבנו להנות מביקור אורבני מרהיב!

בין הערביים, יצאנו רגלית מהקניון לכיוון מצודת הדייגים.

הגענו לעת ערב.

אפקט ההארה של המצודה והנוף המהמם שנצפה ממנה, החזיר לנו ממש את התשוקה לטייל בעיר.

יצאנו שוב רגלית, וחזרנו מבודה לפשט בחציית הדנובה על גשר השלשלאות המרשים.

סיור ערב מואר ויפה!

שוב נפגשים כולם לארוחת ערב אחרונה בבודפשט.

29.8 יום חמישי - סוכר, גלגל, בזיליקה, גלידה וחזרה הביתה

שוב אורזים הכול, הפעם המזוודות ממש מפוצצות כל טוב ובעיקר כל טוב האופנה...

👚👜👛👠

משאירים את המזוודות במשרד שמשכיר את הדירות - מרחק 20 מטר מהדירה בכוונה להגיע לקראת שבע בערב חזרה לאיסוף על ידי מונית שהוזמנה על ידי המשרד מראש לשדה התעופה (50 יורו).

כרגיל, נפרדים מהבנות שיוצאות לטרוף את מעט החנויות שעוד נשאר בהן משהו...

הפעם אני מתכונן כמו שצריך ליום טיול אחרון במסענו.

עוברים בSugar המפורסמת.

הבנים, על אף שכבר אינם צעירים עד כדי כך, מאבדים את עצמם לחלוטין במרחבי הממתקים האינסופיים.🍭

כל אחד מקבל קופסא ענקית וממלא Jelly Belly ואני נפרד מעוד 100 ש"ח עכשיו וכנראה כמה אלפים נוספים בעתיד אצל רופא השיניים שלהם...

עכשיו אנחנו בדרך לעוד אטרקציית ילדים - העין של בודפשט 🎡 - הגלגל הענק בכיכר ארזבת'.

חוויה נחמדה ותצפית יפה על העיר.

נהנינו גם אנחנו.

מפה הליכה ממש קצרה, ואנו מול הבזיליקה הגדולה של העיר - הלא היא סנט אישטוון.

סיור קצר בתוככי הכנסייה עצמה, וטיפוס גבוה מאוד לכיפה הגדולה שלה.

המבנה והנוף מרשימים ביותר, אולי אף גבוה יותר מהגלגל הענק.

חוויה מומלצת גם היא.

ועכשיו, לאחר הטיפוס המאומץ, מגיע לנו פינוק נוסף.

הפעם כמובן בדמות גלידה רוזה  🍦 שממוקמת ממש מול הכניסה לבזיליקה.

הגלידה אמנם מפורסמת בצורתה, אבל לדעתנו צריכה להתפרסם עוד הרבה יותר בזכות טעמה המשובח (אל תפספסו את טעם האגס בתוספת שוקולד מלוח, ממש ממש מיוחד!).

עכשיו החלטנו שהרווחנו את לחמנו מבחינה 'סיורית', וכדאי גם לנו לקפוץ לקניון נוסף, הArena ואולי נמצא משהו לבנים או לנו.

קניון זה הינו הרבה יותר מודרני והשהיה בו הייתה הרבה יותר נחמדה מאשר יום קודם ב Mammut.

קונים ונהנים, ושוב אוכלים, אך לבסוף אין ברירה ומוכרחים לחזור.

נפגשים חזרה במשרד, לשם מגיעות גם הבנות - שנאלצו כבר לקנות עוד מזוודה, מרוב קניות...

😶

גם ההסעה הקדימה ויוצאים לשדה.

טיפ אחרון - לטסים בטיסת לילה - המסעדות בשדה התעופה נסגרות מוקדם ונשארים רק מעין דוכני סנדוויצ'ים ואולי איזה בורגר-קינג, אז מומלץ מאוד לבוא כבר מהעיר עם אוכל להמתנה למטוס.

בסופו של דבר, אחרי כל האוכל הטעים בבודפשט, סיימנו מעט רעבים, אך מאוד-מאוד מרוצים!

סוף סיפור, והגיע הזמן להתחיל לתכנן את שנה הבאה.