שמח לשתף אתכם בחוויותינו מטיול לאלפים הצרפתיים שנעשה בין 24.7-6.8.
בסיכום אתן את דעתי גם על הייחודיות שלנו בבחירה באזור אבוריאז בניגוד למה שראיתי מרוב המספרים כאן, שישבו בהרים באזור שאמוני.
אקדים, שאנחנו בוגרי זלצבורג-לנד שבאוסטריה, הולנד ואיזור האגמים באנגליה.
זלצבורג והאלפצי"ם בהחלט תפסו את שני המקומות הראשונים וכמשפחה וכזוג נשמח לחזור אליהם.
לאגמים באנגליה נשמח לשוב כזוג ובהולנד היה נחמד אך ממצה (מקווה שעוד אסכם גם טיולים אלו בעתיד).
פותח בקומץ צילומים מאתרים שונים לאורך הטיול
יום ב' 24.7
יצאנו אשתי, אני ושלושה מילדינו בגילאים 19, 12 ו-8 בטיסת איזי ג'ט ב13:05 לג'נבה.
עברנו לצד הצרפתי בשדה התעופה, על מנת להשיג מחיר שכירות רכב זול יותר. שכרנו דרך אתר economycarrentals ובביצוע סוכנות Alamo\Enterprise.
קיבלנו הסבר שהיות שההחזרה הינה לפנות בוקר, יש תיבה לשים בה את המפתחות.
השירות היה טוב אך התעכב מעט ותוך כשעה התיישבנו ברכב המדהים - פיג'ו 5008 רכב ענק שמיועד ל7 נוסעים שמלכתחילה נועד לשאת גם את בתנו בת ה16 שמשום מה החליטה שלא להצטרף הפעם (ברור שהצטערה בדיעבד...).
הרכב, לשמחתי הרבה, הכיל כבר את המדבקה לשוויץ , כך שלא נאלצתי לרכוש (ב40 פרנק) או להימנע מכבישים מהירים שם, שהרי בדרך לאלפצי"ם יש לחזור בכל מקרה עם הרכב לצד השוויצרי ולחצות את ג'נבה לכיוון דרום.
החזרת הרכב היתה סיפור מסובך מאין כמוהו...אבל על כך בסוף + הסבר איך לא להסתבך כבונוס 😅
יצאנו וכיוונו ישר את הGPS לגשר Les Ponts de la Caille שבמרחק כ45 דקות מהשדה.
הגשר מקסים ושווה לעבור בו בדרך, 10 דקות וממשיכים ליעדינו להיום - הדירה שלנו באנסי.
יום ג' 25.7
יוצאים לכיוון הקניון Gorges du Fier שנמצא במרחק רבע שעה לכיוון כללי צפון.
התחושה היא שבכלל לא יצאנו מתחום אנסי, ואכן הנהר Fier אף עובר ממש בתוך אנסי.
הקניון בסיור עצמי, הלוך-חזור לא ארוך ולא היה עמוס.
נחמד מאוד, אבל לא שווה נסיעה ארוכה בשבילו. אם אתם כבר באנסי, שווה לגשת.
מתחילת המסלול ניתן גם לעלות לטירה היפה שלידו Château de Montrottier.
עלינו וסובבנו את הטירה אבל בשל רשמים של קודמים לנו (אם אינני טועה, צריך שם סיור מודרך), ובשל העובדה שתכננו בכל מקרה להגיע היום גם לטירה Château de Menthon-Saint-Bernard הוחלט לוותר.
חוזרים מהטירה לרכב למטה בחניון, ולשם הגיוון חוזרים ברגל בצד הכביש ובדרך נהנים ממראה מגרש אימון גולף יפה.
יצאנו עם הרכב לכיוון הטירה Château de Menthon-Saint-Bernard שאכן הוכחה כשווה ביקור.
משפחת מנטון עדיין גרה בחלק ממנה והטירה מספרת יפה את סיפור המשפחה והתקופה, ואפילו מחכה לכם הפתעה בעברית!
ירדנו לעיירה היפה Talloires לשם שייט אפשרי, אך הגענו והסתבר שמאוחר מדי, ועל כן רק ישבנו לקפה בין ערביים נחמד, ושכשכנו רגליים באגם.
יום ד' 26.7
נוסעים בבוקר ל Col de La Forclaz לתצפית המפורסמת ממלון אדלוייז. הנוף הוא בעיקר סביבות האגם, והוא יפהפה! כשמוסיפים לתמונה גם את עשרות מצנחי הרחיפה וגלשוני האוויר זאת הופכת לחגיגה שלימה לעיניים!
מיד "חשנו" את הרעב של הילדים לחוויה באוויר...
שוחחנו עם אחד הנציגים של החברות המפעילות והתברר:
1. התענוג + צילום עולים כ 115 יורו לאדם
2. נקודת ההתחלה היא בדרך כלל נקודת הסיום, ליד הכפר Doussard, משם אוסף רכב של המפעיל את ה"טייסים" עולה איתם למעלה וכך לבסוף חוזרים לנקודת ההתחלה ברחיפה.
3. ילדים מתחת למשקל מסויים יכולים לרחף במצנח רק מוקדם בבוקר ולאחר מכן, בשל חשש מסחיפת רוחות, יכולים לגלוש בגלשון בלבד.
במקרה (או שלא...מה זה חשוב...), התפנו להם שני מצנחים וגלשון אחד לבן הקטן.
לחצנו מעט...וב100 יורו לילד עלו שלושתם לחוויה נפלאה באוויר, בעוד שזוגתי ואני "גולשים" לנו לאיטנו ברכבנו לנקודת הסיום, בדיוק כדי להספיק לראות אותם מלמטה וכשהם נוחתים בשלום - היה שווה!
עכשיו, לאחר ההתרגשות ועדיין באתר הנחיתה, הפסקת צהריים קלה לאוכל.
אולי זה הזמן לציין את "מנגנון" הארוחות שאימצנו בנסיעותינו ועובד לנו טוב:
קמים בבוקר ודואגים כמובן לפת טרייה (וצרפת היא בפירוש מלכה בענייני לחם\באגט\כל מאפה בוקר שרק ניתן לחלום עליו בבולונז'רי...). משלימים מצרכים נוספים אם צריך, ומכינים ארוחת בוקר טובה.
את שאריות הביצים + ירקות + סלט טונה ושאר ממרחים מארגנים בסנדוויצ'ים לרוב, מוסיפים פירות, מעט חטיפים ומים. לנו לא מסתדר סגנון הפיקניק המסורתי שבו פורסים הכול בשטח ואז מכינים.
חוץ מזה, במהלך היום עושים לפחות עצירה אחת בבית קפה לקפה ועוגה או\ו גלידה.
ארוחת ערב מכינים שוב (כל המשפחה, זה טקס!) פסטה\קוסקוס + דגים + סלט (שומרים על כשרות).
אבל זוהי סתם הערת אגב - "הצעת הגשה" אם תרצו...
נחזור לתיאור...מנקודת הנחיתה יצאנו לאגם במטרה לשכור סירה.
מצאנו בצד הצפון מזרחי על גבול העיר אנסי בחור נחמד, אשר בעבור 55 יורו לשעה הוביל אותנו לסירת מנוע נחמדה ביותר.
בתחילה, לא הורדתי את המצערת עד הסוף והסירה הגיעה סך הכול למהירות מעט גדולה יותר מסירת פדלים, אבל אז הבנתי את הטעות...מאז אני קורא לחוויה - שייט בסירת מרוץ...איזה כיף!!! בדקות מועטות ניתן להגיע מצפון האגם לדרומו. ואילו נופים מגוונים!
במרכז האגם מכבים את המנוע ויוצאים לשחייה חטופה וצילומים במים.
הילדים גם הם השתתפו בהשטת הסירה, מה שבהחלט העצים את החוויה.
לנו שעה הספיקה די והותר! (הקדשנו כרבע שעה רק למצוא את הדרך חזרה למעגן ממנו יצאנו...אני איבדתי לגמרי את הכיוון...מזל שאשתי והילדים שמו לב לנקודות ייחוס טובות יותר...)
ו...עוד יום נפלא עבר ואנחנו רק ביום השלישי!
יום ה' 27.7
עולים בבוקר לLe Semnoz, כעשרים דקות מאנסי, לתצפית יפה על המון-בלאן האימתני.
חונים בתחתית גבעונת ועולים כחמש דקות לפסגתה ולתצפית המרהיבה.
בפסגה פוגשים עדר עיזים ענק מדנדן לשמחת כולנו.
יושבים מול הנוף לפיקניק קצר, חוזרים לרכב ובנסיעה קצרה של פחות מחמש דקות חוזרים למגלשות הרים נחמדות. פחות ארוכות מאלה שיצא לנו לגלוש באוסטריה, אך מהנות ביותר.
קנינו כרטיסיה של עשר עליות ועלינו בהרכבים שונים (ניתן לעלות שניים ביחד במחיר עלייה אחת).
משם ממהרים לChatillon בקצה הצפוני של אגם Bourget, דרך מעבר הרים יפה.
לצערנו, למדנו בדרך הקשה שלכתוב שם עיירה בלבד בצרפת זהו רעיון טוב בערך כמו לכתוב בישראל שאני רוצה להגיע לרחוב הרצל, בלי שם העיר...
וכך מצאנו את עצמנו במרכז שום מקום שקרוי באותו שם ובמרחק כחמישים דקות מהיעד הרצוי כשהן הוויז והן הנווט שברכב סחפו אותנו לשם במן תיאום מרגיז.
המפה של גוגל בסופו של דבר הייתה היחידה ש"הבינה" לאן באמת התכוון המשורר.
היות שלדעתנו זהו חוף מקסים ומומלץ, לטובת הבאים אציין מיקום יותר ספציפי:
Châtillon 73310 Chindrieux France
חוף יפהפה שמסעדה נחמדה צמודה אליו.
חצי שעה בחוף, והבוגרת כבר להוטת שופינג, אז יצאנו חזרה לכיוון מרכז הקניות הענק Epagny.
זה באמת מרכז ענק עם אינספור אאוטלטים, והאמת תהינו איך מרכז כזה ריווחי אל מול סך הכול ערים די קטנות כמו אנסי וסביבותיה?
אבל מה זה חשוב, אנחנו נהנינו מאוד! התחלנו בDecathlon המפורסם, שכמובן עכשיו, כשהם הגיעו גם לישראל, זה נשמע קצת ארכאי, אבל אז התלהבנו וכמובן עשינו רכישות לרוב...
משם עברנו לקניון המקומי - Grand Epagny.
הבוגרת התלהבה מאוד מהסניף הגדול של H&M ואילו אנו והילדים נכנסנו לסופר העצום בגודלו שהוא בעצם חנות כלבו, כשהאוכל תופס בערך חצי מגודלו, ומלבד הצטיידות להמשך, קנינו גם לפחות תריסר חולצות זולות לזכרים שבחבורה.
יום ו' 28.8
כאן מתחיל יום עמוס ונהדר שעיקרו טיול רכוב. (תודה מיוחדת ללימור! מהרגע שקראתי את הרעיון ליום הזה, הוא נחרט בתכנון כיום חובה, ולא אכזב!)
יוצאים לכיוון Beaufort, כפר יפהפה, מסיירים מעט מסביב לכנסייה העתיקה, עוברים בשוק העתיקות שהיה במקום ומתיישבים לקפה מול הנוף המקסים של מרכז הכפר, ליד הבולונז'רי המקומי. ועוד קפה...ועוד עוגה...כל-כך יפה שנדבקנו לכיסאות...הבנים משוטטים ומצלמים בנחת...ואנחנו בבטן-גב סטייל האלפצי”ם …
רגע רגע...בקצב הזה לא נספיק כלום! יאללה לדרך למעלה (באוטו כמובן )
עלייה תלולה מביופורד לסכר רוזלנד, או בשמו המלא Roselend Dam.
האגם הצבוע בתכלת עזה במיוחד - עד כדי כך עזה שהאישה חושדת שיש שם חומרים חשודים, ועוד בנוסף, אין ציפורים או בכלל יותר מדי בעלי חיים לשפתו.
אמא מטילה וטו! לא הרשתה לנו הפעם לטבול.
נו טוב, שחינו באנסי ובבורז'ה ועוד עתידים לשחות בהמשך, לא נורא גם להקשיב ולחסוך מדאגות בן\בת הזוג מדי פעם...
חוצים את הסכר בהליכה על אף שניתן גם ברכב, יושבים לפיקניק ומצלמים.
חוזרים למראשות האגם ומנווטים הפעם למעבר הרים Little St Bernard Pass היפה!
בדרך עוברים ליד העיר Bourg-Saint-Maurice ואתר הסקי הגדול Les Arcs.
עולים במעלה המתפתל עד שמגיעים לנקודת הגבול עם פסל הסן ברנרד ושלט המורה על הגובה של כ2,100 מטרים!
הרגשה נעימה של קצה העולם, מזג אוויר מעט ערפילי ומסתורי – ככה מדמיינים מעבר גבול אמיתי!
ממשיכים לתוך איטליה, בירידה יפה ובנוף שונה לחלוטין לעמק אאוסטה.
בפעם הבאה אדאג לצלם יותר .
הפעם הניווט לCourmayeur לפיצה וגלידה איטלקיים "אותנטיים". ובאמת לא התאכזבנו וגם הקפה והבירה היו משובחים.
מה שעצבן קצת הייתה הדרישה כחלק מהחשבונית לתשלום 2 יורו לאדם לשירות, כך שאם ניקח בחשבון שעלות האוכל הייתה פחותה מעשרים יורו, יצא חלק השירות 30%! מוגזם, אבל כנראה ככה זה שם ולא התווכחנו.
פעם הבאה נזמין ב200 יורו ונדפוק את המערכת 😉
עכשיו צריך לחזור, והפעם לא נחזור בדרך הארוכהההה בהרים, אלא נקצר.
מיד כשיוצאים את קורמאייר, רואים מולנו את מנהרת המון-בלאן המדהימה! 11 קילומטר של מנהרה במהירות 50-70 קמ"ש (ו40 יורו בערך שנפרדים מהם...) ואנחנו שוב חזרה באלפצי"ם שלנו. תענוג!
איזה יום כיף ומעייף!
שבת 29.8
כשומרי שבת, כל שנה עולה המחשבה איך מתארגנים לשבת, ללא היכולת לנסוע ברכב ולקנות?
דורש מחשבה ותכנון מראש, בעיקר לגבי מקום לינה שמתאים לכך, אך ניתן לביצוע, ואם תוכנן טוב התוצאה מהנה לא פחות מביום חול.
אז הפעם, שמרנו לשבת את הרכיבה באופניים סביב לאגם ולאחר מכן שחייה בו.
שוכרים מראש אופניים (בערך 40-50 יורו לחמישתנו לארבע שעות, אבל לא זוכר בדיוק, https://pedaledouce.com/ והנה לימור קיבלה עוד קרדיט מוצדק!), וכן דואגים לכרטיסים לחוף המעולה באגם (כ10 יורו למשפחה), מכינים הרבה אוכל "פיקניקי" ויוצאים לדרך.
אז בבוקר יצאנו לחנות האופניים pedal douce, אספנו אותם ל4 שעות וקדימה, לצד המערבי של האגם.
לאישה, זאת הייתה אחת החוויות בטיול כולו, ובאמת, מין שילוב מדהים של רכיבה מאוד נוחה ומישורית, רוגע, ,נופים ,מזג אוויר וחברה הכי טובה בעולם! לא רצינו שייגמר…
והבתים האלו...מטר מהמים...מעניין לכמה מטיילים כמונו...עלתה תוך כדי רכיבה מחשבה “מטורפת” שכזאת, שלא משנה כמה חדרים יש לנו בבית, נמכור הכול ונקנה דירה אפילו של חדר אחד...רק כדי לקום כול יום לנוף והרוגע הזה...
ככל שהתקדמנו דרומה, מזג האוויר נעשה מעונן ואף החל לטפטף.
פיקניק קצר באחד החופים המוצלים (עצים נטועים שבמפתיע די הגנו מהגשם), וחוזרים.
מזג האוויר מתבהר תוך כדי רכיבה צפונה חזרה לעיר אנסי.
מתברר בעצם, שהיום החליטו כמה עננים לשבת בדרום האגם ולטפטף קלות להנאתם...לא ברורים העננים לפעמים…
אנסי וצפון האגם נשארים שמשיים להפליא, וזה מסתדר מצויין כי...
מחזירים את האופניים לחנות, ויוצאים לחוף מסודר במרכז החוף הצפוני, ושמו Plage de l'Impérial.החוף מאוד נעים ומסודר ויש בו מגלשת מים מהירה לתוך האגם, ושתי מקפצות נחמדות.
אין תמונות מפאת השבת כמובן...מוזמנים להוסיף כאמור.
זהו להיום.
שבת רגועה וכייף גדול!
ועוד טיזר קטן להמשך, השבת הבאה, לעומת זאת, היתה לחלקנו האקסטרימיסטי לא רגועה בכלל, אבל מה זה כיפית!!!
ראשון 30.7
מתכוננים לפרידה בצער מאנסי היקרה.
יוצאים עוד לתפוס את השוק בעיר העתיקה, ומבלים בו שעה קלה, כולל כמובן גלידה (אחד הימים החמים בטיול) בגלידרייה המפורסמת Glacier des Alpes שמשום מה באותה שעה עמדה ריקה לרגע. כן, לא ייאמן, כנראה שיש גם זמנים כאלה.
השוק עצמו נחמד מאוד, אך עמוס לעייפה.
קנינו בירה אחת מעניינת (שתוכה התברר לבסוף די סתמי...) ושני סכינים לחיתוך ירקות.
מכירת הסכינים אמנם הייתה "מלכודת" שוק של מכירות טיפוסית, ואכן הפטנט שמצמידים לסכין מעין קפיץ שיוצר פרוסות אחידות ודקות הסתבר כלא נוח במיוחד, אבל הסכינים עצמם מיוחדים בכך שאינם משוננים ובכל זאת חדים להפליא ואנו מאוד נהנים מהם.
יוצאים לדרך חדשה, ובהתרגשות!
תוכננה עצירה בSamoens שבה אמורות להיות כמה אטרקציות נחמדות כמגלשות הרים ועוד נופים, והיא ממש בדרך לאבוריאז, אך כשהגענו הסתבר שהגענו לעיירה התחתונה ואין שם כלום, ואל האטרקציות צריך לטפס לתחנה\עיירה Samoens 1600 שכשמה, מצוייה בגובה 1600 מטר.
היות שמזג האוויר החל להיות סגרירי וגם בקרב יושבי הרכב החל רחש בחש ורצון להגיע כבר ליעד, הוחלט לוותר על הטיפוס ולהמשיך.
בעיירה הסמוכה Morillon שבה עברנו בדרך לSamoens, צד את עינינו בית קפה קטן שראינו, וממש בא לנו, במיוחד במזג האוויר הזה, שבינתיים הפך לגשם סוער, לעצור שם.
מוצאים אכן את בית הקפה, אך כשעולים לתוכו סחוטים (מהאוטו למסעדה עוברים אולי עשרה מטרים, אבל גשם מטורף!), הבעלים בעדינות מסביר לנו שהם עומדים לסגור, ובכל זאת יעשו לנו טובה וייתנו לנו קפה קטן. כנראה עינינו האומללות עשו את העבודה וריככו את הלב הצרפתי שלו.
מתיישבים כמובן, ולאט לאט מגלים שהם אפילו נחמדים הרבה יותר. הציעו גם עוגת פירות יער מדהימה שהפכה לשתיים או שלוש...ושוקו לילדים...ועוד קפה... ותוך כדי גם מגלגלים שיחה נחמדה עם בעלי המקום...בקיצור זאת אחת החוויות הקולינריות היותר כיפיות שעברנו בצרפת.
אנקדוטה נוספת ראויה לציון במקום, האישה מזמינה קפה, וכדרכה בקודש, מסבירה בפירוט רב כיצד לחזק את הקפה ואיך לסדר את החלב.
אין חלב, מסבירה המלצרית בחביבות, יש קרם (שמנת מתוקה)
אופפפס – פעם שעברה זה קרה רק למרגול בארומה (חפשו מרגול בארומה בגוגל)
גם אם ראיתם עשרים פעם, שווה לראות שוב, במיוחד כדי לקבל את האווירה שלנו בסיטואציה
יקירתי כבר קוראת לנו לצאת החוצה לגשם ולחפש מקום אחר, בידיעה ודאית שזה לא ייערב לחיכה העדין, אך לפתע מתרצה ומחליטה לנסות.
מסתבר שקפה עם כמה טיפות קרם עושה לה את זה הרבה יותר!
מאז, כבר למעלה מחודשיים, שותה קפה רק עם שמנת מתוקה...
מוסר ההשכל ברור וידוע - צריך לנסות דברים חדשים, ובמיוחד כשאין ברירה...
יוצאים שוב לדרך והבן הגדול רואה את אחד הטנדרים עם הגלגלים המפלצתיים האלה שדורסים מכוניות בשביל הכיף.
חוצים נהר (שמסתבר בהמשך שזהו אותו נהר הפייר מהביקור בקניון שעשינו ביום הראשון) ונתקלים בסירת ראפטינג בצד הדרך, המשמשת כפרסומת. עוצרים חיש מהר לידה מבררים מתי הולך להיות גשום שזה נחשב יום טוב לראפטינג בניגוד לפעילויות אחרות.
הנציגה מבררת ומודיעה שיום רביעי אמור להיות כזה.
בסופו של דבר הסתבר יום רביעי כעוד יום שמש נהדר.
למעשה...היום היתה בעצם שעת הגשם היחידה שמצאה אותנו בשבוע הזה, מלבד טפטוף קליל או שניים של מספר דקות בהמשך השבוע.
משלמים מקדמה (המחיר כ32 יורו לאדם לחוויה של כשלוש שעות) ויש לנו כבר פעילות ליום רביעי, וממשיכים.
מוצאים מודעת פרסומת לרכבים הענקיים ומסתבר שיש במקום מופע בערב למחרת. יופי! נכנס עוד משהו ללו"ז.
ממשיכים בנסיעה כ25 דקות לMorzine.
לפני כ50 שנה יצא ממורזין גולש סקי אחד, עם רעיון להקים עיירה גבוהה מיוחדת לסקי, כך שניתן יהיה לצאת מהחדרים ישירות לגלישה – אבוריאז.
העיירה מורזין גדולה, ומלאה בחנויות, בעיקר לענייני סקי ואופניים.
היות שיום ראשון היום, ובעיירות הקטנות החנויות סגורות כעקרון, הופתענו לראות שכאן הכול!, אבל הכול פתוח.
אני מכין את כולם שצריך להצטייד לקראת אבוריאז, כי שם בטח סגור ביום ראשון ולך תדע אם בכלל יש חנויות.
בטח ישנה שם איזו מכולת אחת, קטנה, ולא מצויידת.
האמת, די חששתי שאנחנו מגיעים לשום מקום שכל יציאה ממנו תלווה בנסיעה אינסופית והתחלתי לחשוב שעם קצת יותר הכנה בטח היינו נשארים במורזין.
בכל אופן כרגע זה מה יש!
מוצאים סופר ומצטיידים ככל האפשר לקראת העלייה למעלה (מגובה 1000 לגובה 1800! מטר).
מטפסים לאבוריאז.
בכניסה לאבוריאז, מבנה גדול מעץ (באבוריאז בעצם הכול מעץ, חוץ מהמבנה של מכבי האש ), כמין פרגולה ענקית שמשמשת חנייה לפריקה והעמסה בלבד ושם נעצרים עם הרכב.
אבוריאז הוא אתר נטול רכבים, וזאת הנקודה שבה פורקים את כול הציוד, ומחנים את הרכב בחניון גדול בתשלום (נדמה לי שכ26 יורו לשמונה ימים).
מכאן ישנן שתי אופציות בקיץ: רכב של המקום שמסיע את כולם תמורת 7 יורו, נסיעה של כחצי קילומטר או עגלות מאוד נוחות שבכל אחת ניתן להעמיס מספר מזוודות.
בחרנו ברכב (בחזרה, בלילה, כבר העדפנו את העגלות).
בנקודה הזאת עוד היה נראה באמת שהגענו לשום מקום...הייתה במקום עוד משפחה אחת בדרך החוצה וכבר אמרתי ספק בצחוק, אולי הם בורחים ואנחנו נשאר אחרונים...
מה גדולה הייתה טעותי...
תוך כ200 מטר נכנסים למרכז, ושם מאות, אם לא אלפי אנשים מסתובבים להנאתם עם ילדיהם, גם בשעות מאוחרות.
מאות רבות של חדרים בתוך בנייני עץ ענקיים, שהיו יכולים להיות יפים להפליא, אלא שקיבלו גוון שחור משחור.
ואז ההפתעה רק גדלה, רחוב ארוך, מלא בחנויות ושני סופרים ענקיים והכול פתוח ואפילו ביום ראשון, עד שמונה בערב! למי שרגיל לבלות בעיירות מנומנמות באירופה זאת הפתעה כל כך טובה!
בתשע ועשר בלילה הבארים פעילים לגמרי (לא שאנחנו כאלה בליינים...), ולילדים מאורגנות הופעות והפעלות. איזה כיף!
עולים לדירה בקומה השביעית.
הדירה קטנה בהרבה מהדירה באנסי אך מסודרת באופן מושלם.
ובנוסף, חלון לאגם הנחמד של אבוריאז, כשלבסוף, מרוב טיולים ופעילויות שנכונו לנו בשבוע הקרוב, לא הספקנו לטייל אליו. ניחא, לפחות נהנינו מנופו.
יוצאים לבאר לכוס בירה.
לאישה, שלצערי לא שותפה לאלכוהול - המלצר היה צריך לפשפש ארוכות במגירות בכדי למצוא שקית תה צמחים. כנראה תה הוא לא בדיוק הcup of tea של רוב באי המקום....
זהו, עכשיו התמקמנו בגן עדן של מעלה!
שני 31.7
מרכז המידע לתיירים שבמרכז (אגב, ממש במזל בחרנו בדירה הממוקמת צמוד לרחוב המרכזי, עניין שכדאי לשים לב אליו) מכיל רעיונות נהדרים לטיולים ואטרקציות במרחב הענק של Portes du Soleil.
אנחנו אהבנו במיוחד חוברת קטנה ומופלאה, שהכילה 5-7 טיולי הליכה יומיים מצוינים ברמות שונות אשר יוצאים אליהם מאבוריאז.
הטיולים האלה משלבים הליכה ועליות\ירידות במעליות הסקי הכיפיות, כך שבעצם אין צורך כלל ברכב.
החוברת הינה באנגלית ובצרפתית.
יצא ששילבנו 4 ימים בטיולים מהחוברת הלז ותיכף אפרט...
מכאן יוצא שגם הרבה תכניות לימים שלמים שתכננתי מראש שונו להפעם. אבל זה בדיוק העניין, להיות גמיש, ואם יש משהו שיותר מתאים לעשות כאן ועכשיו, אין צורך לדבוק בתכנית, כמו שנאמר, התכנית היא רק בסיס לשינויים...
הבונוס הגדול הוא שכבר יש תכנית מוכנה לפעם הבאה כאן, ותהיה, בטח שתהיה!
רק המחשבה שבעיירות אחרות באזור ובכלל, היינו מקבלים עוד חוברות כאלה לטיולים טובים לא פחות, תענוג!
אז מתחילים בטיול ירידה מאבוריאז.
התכנית היא ירידה בגובה של כ600 מטר לאורך בערך 6-7 קילומטר עד Les Prodains ואז עלייה חזרה במעלית גדולה בשם זה.
רוכשים כרטיסיה - סביבות 3.5 יורו לעלייה בכרטיסייה של 8 עליות, ויוצאים לדרך.
הירידה רובה נוחה מאוד ומוצלת, אם כי מסלול לא מאוד קצר. בחוברת תיארו את המסלול כבינוני מבחינת הקושי, ואכן כך היה.
השלטים מההתחלה סימנו את הדרך לMorzinette (מורזין הקטנה? מישהו?), ואכן, לאחר כשעתיים וחצי (פיקניק ועצירות אחרות) הגענו למורזינט הקטנה רק בשביל לגלות שזהו מין כפר נטוש של 6-7 בקתות. אולי בקתות נופש? לא ברור, ואין הסברים.
מבט נוסף בחוברת מראה מיד שמורזינט היא רק הנ.צ. האחרון לפני הרכבל.
מה שנקרא, אם לא קראת את האותיות הקטנות, קרא לפחות את הגדולות...
שלט ברור (המון שלטים בדרך עם זמנים) מראה שאל הרכבל יש עוד הליכה של כשעה.
הזמן המשוער של כשלוש שעות התארך יותר לכיוון הארבע, אבל נאמר לזכותם שהאישה קצת סחבה רגל בשל תקול קל באופניים בשבת.
אז פה הזמן להחמיא על כוח הרצון לא לוותר, שכמובן השתלם!
ביומיים הבאים נוריד הילוך מבחינת הליכות מה שהקל והביא להחלמה מלאה.
ירידה יפהפייה ביער סבוך של כשעה ועוד הליכה קצרה באחו יפה, הביאה אותנו בשלום אל המעלית חזרה.
צריך לשים לב טוב עד מתי המעליות פתוחות שלא לפספס, כיוון שמסובך הרבה יותר לעלות בדרך אחרת.
שורה התחתונה - טיול מאוד מומלץ, אך דורש כושר מסוים ורצון של כולם בפעילות מהסוג הזה.
לא לדאוג...יש בחוברת גם טיולים מסוג אחר לגמרי...מיד!
לפני שנעבור ליום הבא, נזכיר שיצאנו, הבנים ואני למופע מכוניות (מפלצות) הפעלולים ב Morillon לקראת הערב והבנים היו מאושרים וכמובן מפוצצי תמונות וסרטונים...
שלישי 1.8
יוצאים לשוויץ במעליות!
שוב טיול שהוגש לנו ברוב חן בזכות החוברת.
הפעם, רוכשים פס ליום שלם לכל המעליות (29, ליתר דיוק) במחיר מדהים של 9 יורו לאדם! חכו כשנגיע לאזור שאמוני כדי להבין כמה המחיר הזה טוב.
מי ששוכר דירה במקום ששותף עסקי למרחב הגדול הזה (אנחנו לא), משלם 2 יורו בלבד ליום לאדם! חיני חינם ממש.
יוצאים בירידה במעלית כיסאות ל les lindarets כפר העיזים המפורסם, אבל היות שדורש כ10 דקות הליכה לכיוון השני, ניגש אליו בסוף היום.
פונים לצד ימין, למסלול הליכה של כחצי שעה לאורך נחל ובין העצים. למעשה הנחל הוא המסלול היחיד שנלך ברגל לשם ובסוף היום בחזרה (בחורף פתוחה מעלית נוספת שמגשרת גם על הדרך הזאת). למי שממהר ולא מעניין אותו הטיול (אבל בשביל מה באנו בעצם?...), יש מצד ימין עלייה מקבילה על שביל עפר נח אבל לא מוצל.
בסוף הנחל מחכה לנו מפל יפה, Cascade des Brochaux ומעלית ארוככככה שמעבירה אותנו לשוויץ.
עכשיו פסגה גבוהה - Pointe des Mossettes וכידוע בפסגות, ובפרט בגבוהות שבהן, הנוף מהמם!
ממשיכים בירידה לעיירה הקטנה והציורית Les Crosets מטפסים במעלית נוספת רחבה ל8 אנשים.
עכשיו צריך לטפס ברגל, אבל רק 100 מטר הליכה, לא לדאוג!
מכאן יורדת מעלית גדולה. (cable car - מין תא גדול שבו נכנסים בדרך כלל החל ממספר עשרות ויש גם כאלה של שתי קומות שכבר מכילים 200 איש ומעלה. במעלית כזאת יש בו זמנית תא שעולה ותא שיורד)
המעלית, שיוצאת פעם בחצי שעה, יורדת ליעד הסופי שלנו, העיירה היפה Champéry.
יושבים בעיירה לקפה\בירה\שוקו + עוגה משיבי הנפש, ומתחילים את הטיול חזרה.
הפעם עוברים בצד הנחל ולא בתוכו, וממשיכים בכביש לכפר העיזים הנחמד.
חשבנו להתיישב, אך לפתע החל לטפטף, והיות שהיה עלינו עוד לעלות מעלית אחת חזרה לאבוריאז, זנחנו את הרעיון והשבנו פנינו אל המעלית.
מה רבה הייתה מבוכתנו כשדקה טרם הגיענו אל המעלית (בדרך עוד ראינו אותה עובדת) עצרו אותה בשל חשש לסופת ברקים.
מה עושים???
שאלנו את המפעיל, אך המסכן נאלץ לחזור על עצמו אינספור פעמים שאינו נביא ואין לדעת אם היום עוד יפעילוה.
השעה 16:00 וב17:00 היא אמורה להסגר.
החלטתי לעלות בעצמי (גם בשביל הספורט כמובן...) בריצה את שבעת הקילומטרים בעלייה המפותלת, תוך כדי גשם לא פוסק. ריצה שהפכה לריצה-הליכה (לכול דבר יש גבול...), ובינתיים המשפחה מבלה בבית הקפה למטה.
הסתבר, שהאתר לא מפקיר את המטיילים ואכן הגיעה נציגה לספור את מספר התקועים מטה, בכדי לדאוג להסעה.
בסופו של דבר, הסופה נחלשה והוחלט להפעיל את המעלית שוב למספר דקות בכדי להעלות את כולם למעלה וכך יצא שכולנו הגענו ביחד.
רביעי 2.8
היום יוצאים לרפטינג!
קבענו עוד ביום ראשון לשעה אחת וחצי, כך שמתחילים באיזי.
האישה העדיפה טיול במורזין ועל כן התכוננה לירידה ברכבל שעשינו כבר ביום שני בעלייה.
עם ההגעה ברכבל לתחתית ההר, ישנו שאטל קצר חינמי לעיירה.
הדיווח שלה היה שנהנתה, על אף, ואולי בזכות... יום חופשי בלעדינו.
אנחנו לעומת זאת יצאנו לדרך ובאחת וקצת מגיעים להתארגנות לרפטינג כמו שנתבקשנו.
מזג האוויר תוכנן להיות גשום, אך זאת הייתה התכנית ביום ראשון ומחולל מזג האוויר לא ממש מתחשב בתכניות שלנו. נו מילא, כל עוד זה לטובה, מה לנו כי נלין.
מתלבשים בחליפות הדוקות וחמות (למרות שהיה חם, במים זה היה מושלם) מקבלים הדרכה קצרה ויוצאים לנסיעה של כרבע שעה לנקודת ההתחלה בSixt.
מורידים את הסירות אל הנהר, שוב מספר הסברים קצרים מהמדריך הנחמד, הסברים שלנו לבקשתו של המדריך למילות מפתח שאמנם הוא ינסה להשתמש בהן לאורך כול המסלול, אבל למעט המילה "סבבה" שאותה הוא קלט מיד...אנחנו נאלצנו להבין ש "דימה" משמעותו לחתור קדימה ו"אאורה" לאחור.
יוצאים לדרך וזוהי פשוט חוויה נפלאה!!! משפריצים, שוחים בצורה מיוחדת, קופצים מעל אבנים, מי שרוצה (כמונו כמובן...) קופץ לנהר מגובה של כ5 מטרים באחד הנקיקים, ועוד ועוד.
סופו של דבר, הילדים החליטו שלמרות שחשבו עד כה שהמצנחים היו פסגת האטרקציות, הרפטינג לחלוטין השווה, לא פחות!
לא תאמינו, לחלקנו היה גם יותר, בהמשך...
חזרנו לאחר כשלוש שעות והבנים עוד באנרגיות, אז הקפצנו את הגדולה לאבוריאז לבקשתה, וחיש מהר ירדנו לאגם Montriond המהמם ביופיו ובכיף שבו.
הוא קטן בהרבה מאגם אנסי ומאגם בורג'ה, אבל דווקא בזכות זה הרגיש לנו ביתי.
ישנן שתי דרכי גישה אליו, האחת מכפר העיזים והשנייה ממורזין, אליה הוא מאוד קרוב.
מכל צד ישנו חוף, זה שקרוב למורזין הוא יותר מסודר אבל הרגיש קצת ממוסחר (ושמענו על מסעדה יקרה בו), והשני פחות מסודר אבל כיף ועם מסעדה שמגישה גלידות גן עדן - אמנם גם הן לא ממש זולות (6-7 יורו) אבל מה זה שוות!
אנחנו, לאחר ההקפצה לאבוריאז הגענו מכפר העיזים ולכן חנינו בשפה הפחות מסודרת לשחייה קלה וגלידה ולאחר מכן איסוף יקירתנו ממורזין.
חמישי 3.8
היום נוסעים לשאמוני, נפגשים עם חברים, ועולים למון-בלאן, או כך חשבנו...
יוצאים מוקדם בבוקר, נסיעה של שעה וקצת לחניון של האגיל דו מידי - המעלית למון-בלאן (Parking Grepon, Chemin À Batioret, 74400 Chamonix-Mont-Blanc), אליו הגענו ב08:50.
מזג האוויר היא כמובן בעיית הבעיות, ומסתבר, לאחר נסיעה מוקדם בבוקר שמעונן, על אף כל התחזיות...
ב09:00 עומדים כבר בקופות, ולאחר מספר דקות בתור המטורף, עובר עובד האתר ומסביר לנו באדיבות שרק נגיע לקופה בעוד כ3 שעות! ואז עוד צריך לחכות למעלית עצמה...
הוחלט ברוב קולות שמוותרים בינתיים על המון-בלאן, ואם אנחנו כבר כאן, נעלה לאגם הלבן - Lac Blanc.
לשם כך עולים על הרכבים וחונים כעבור מספר דקות בחניון הTéléphérique de La Flégère.
באותה שעה, עוד חשבנו לרכוש פס יומי לכל המעליות ואולי אחר כך לעלות למון-בלאן.
הקופאית באדיבותה מסבירה לנו שכבר אין סיכוי שנספיק לעלות היום גם למון-בלאן, ואכן הוחלט בסופו של דבר לרכוש רק עליה וירידה לכיוון האגם הלבן.
גם כי כבר לא היה כוח והיה חם ומעייף, וגם כי העלות שערורייתית! פס ליום ליחיד עולה 63 יורו.
למעשה גם העלייה סך הכול לאגם הלבן, עניין הכולל שתי מעליות בכיוון אחד ומעלית אחת בחזרה, עולה 29 יורו לאדם.
פשוט עניין של היצע וביקוש, ולדעתנו, הלא מקצועית אמנם, בלי כול קשר לעלות תפעול המעליות או איכותן.
טוב, עלינו את שתי המעליות (Flegere ו L'index) והסתבר שגם חם ביותר וגם אין עץ אחד לצל לרפואה.
הסתבר גם, שאף אם עולים את שתי המעליות, והמגמה היא ירידה, עדיין ישנן גם פה ושם עליות.
לשמחתנו הגברת החלימה טוב ביומיים שעברו לה בנחת.
בסדר, ממשיכים בטיול טרשי אך מסומן היטב לכיוון האגם הנכסף, ובדרך פוגשים שלוגית אחת, מסכנה ואפורה שנשארה תלויה איכשהו על צלע הר. לא יותר מזה.
לבסוף, אחרי שעה ומשהו, מגיעים לאגם, שהוא קטן וללא טיפת שלג סביבו, וצבע מימיו טורקיז כמו של Lac de Roselend בו ביקרנו לפני מספר ימים.
חצינו למסעדה, אך בשל הרצון למשהו קל וזול, התיישבנו במזנון שמתחת, ועדיין, עוגה ושתייה קלה שקנינו, עלו לא פחות מלשבת במסעדה טובה למטה…
האמת זכותם, כי כמו שסיפרו פה לפני, המוצרים מגיעים במסוק, ועל זה צריך לשלם...
זהו, חוזרים למטה ישירות למעלית Flegere. גם אליה יש בסוף עליה חדה, אבל קצרה יחסית ולא נוראה.
לסיכום, הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הטיול, הוא על הנוף המיוחד של המון-בלאן מולנו, שילוב של חום ולבן אימתני ובזכותו יצאה התמונה היפה והמיוחדת של הטיול כולו.
בעצם, עוד דבר טוב...זה המקום היחיד שפגשנו המון! ישראלים, כולם נחמדים, חייכנים וטיילים טובים, על אף שהאכזבה ניכרת גם בפניהם, ובשיחה עם כמה מהם...
חוזרים לשאמוני לשבת לארוחת צהריים, בקושי מוצאים חנייה, כשגם החניונים בתשלום מלאים בצהריים עד אפס מקום.
העיירה עצמה מרגישה גדולה, עם נופים יפים להרים הענקיים שסביבה.
מצד שני, נראה היה לנו שאותם הרים כאילו "חונקים" אותה, וביום חם, בשאמוני חם ומחניק יותר. למיטב זכרוני היינו באנסי באותה טמפרטורה, או אף בימים חמים יותר, והתחושה באנסי הייתה הרבה יותר קרירה וקלילה, אולי בזכות המרחב הפתוח של האגם.
בכל אופן, הסתובבנו במדרחוב זמן מה והתיישבנו לאכול.
נפרדנו מהחברים, קצת מותשים, שמחים ועליזים מאוד לשוב לקרירות והיופי של אבוריאז.
שישי 4.8
היום יוצאים שוב לשוויץ, הפעם עם החברים.
היה כל כך כיף שלשום, אז למה לא שוב? ועוד עם חברים!
הפעם, הגענו עם הרכב וחנינו בחניון בתחתית המעלית הראשונה ב les lindarets בכדי שבסוף היום נוכל להמשיך ישירות לאגם שלנו Montriond לשחייה עם החברים.
הפעם טיילנו הרבה ב Champéry השוויצרית שהיא באמת עיירה נעימה, שקטה וציורית ושוב, לא התאכזבנו, וממליצים בחום.
והנה סיימנו עוד יום נפלא, לא לפני שקופצים עם החברים לשחייה נוספת באגם הבית.
שבת 5.8
לא להאמין, אבל הגענו ליום האחרון 😥
מתפצלים.
האישה, הבוגרת והבן הקטן יוצאים לטיול מעליות ותצפיות מפסגה לא רחוקה (איזה כיף שניתן לקפץ ככה בין ההרים, ללא מאמץ ובזול), ולאחר מכן נפגש כולם למנוחה וכיף בארק המים אקווריאז שבתוך אבוריאז.
היות שהיום שבת, וכמצוין בשבת הקודמת, הננו שומרי שבת, פארק המים הוא אחת הסיבות לגור באבוריאז, כאטרקציה כיפית ללא צורך בנסיעה.
לבן הגדול (12) שוחר האקסטרים ולי מתוכנן יום אופניים בהרים!
קונים מראש ביום שישי כרטיסים לפארק, פס למעליות לכולם (אגב, פס לאופניים הוא במחיר שונה - כ25 יורו ליום, אבל בדיעבד אין ספק ששווה כל יורו סנט!) ושכירות אופניים (50-60 יורו לאדם). מכינים אוכל ליום, ויוצאים לדרך.
נתחיל בגברות ובקטן שנהנו מאוד מעוד סיור קל הליכה בהדרכת החוברת הנפלאה. 2-3 מעליות, והנוף שונה לחלוטין, צופה ממש מלמעלה על אגם מונטריונד והסביבה.
יפה! קשה היה להם אפילו לתאר לנו עד כמה יפה "שם".
תענוג!
ובמעבר חד אלינו 😆
אנחנו חובבי סקי ואופניים.
לונה פארק מדהים של ירידות דאון היל, עם פיתולים וקפיצות מדהימות!
קשה מאוד לאטרקציות האחרות להתחרות בו...
גם לבן וגם לי זו הייתה החוויה האטרקטיבית ביותר בטיול ללא ספק.
הכיף הגדול, בו המעלית מעלה כל פעם את האופניים לפסגה נוספת ואנחנו גומאים את הנוף ואת אתגר הרכיבה בירידה מהירה הוא אתגר לא פשוט לתיאור.
אנסה…
הבן "חופר" כבר מספר ימים על המסלול השחור הזה שחייבים לעשות פה וההוא ששם עם הקפיצות שנעשה ועוד כהנה וכהנה...
אבל...במהלך טיול הרכבלים לשוויץ, בראותנו את המסלולים השחורים האימתניים והרוכבים המנוסים, הבנו שכנראה צריך להתחיל מבסיס הרבה יותר נמוך, ונראה למה זה יתקדם...
מתחילים ביציאה מחנות האופניים באבוריאז במסלול כתום.
מסלול כתום הנו סך הכול גישה למסלולים המסומנים לירידות "אמיתיות", ברובו מישורי, או ירידות עליות קלות.
מסתבר, שאפילו בו יש אתגרים, בעיקר עד שמתרגלים לאופניים.
עכשיו כבר מקננת בנו הצניעות ומתחילים לכוון לעשות לפחות את המסלולים הירוקים וכנראה לעצור שם.
מגיעים לירוק, הרמה ההתחלתית, אבל יחד עם העלייה ברמה, עולה גם הביטחון העצמי והשיפור הטכני.
נהנים מספר פעמים וקדימה לכחולים, שם כבר קפצנו והטנו עצמנו כמעט לשכיבה בסיבובים (ככה הרגשתי...) ומרגישים מקצוענים.
ניסינו אפילו אדום אחד בשלט שהראה לכיוון האדום זרוע שרירית ולכיוון הכחול תרנגולת פחדנית, רק שלאחר מספר מטרים נתקענו בקפיצה מעל פלג נחל קטן, מה שהיה כבר למעלה מכישורנו, ונאלצנו לחזור מבויישים מעט כתרנגולות מהוססות.
איך הכול מסודר שם יפה, מדויק ולפי רמות, מדהים!
מקפצות, פיתולים מיוחדים, גשרים ומה לא?
חווית אדרנלין אינסופית ומומלצת ביותר לכל חובב רכיבת שטח, גם אם הוא\היא ברמה הבסיסית ביותר.
ידעתי שאסחף "קצת" בתיאור, ומתנצל בפני הקוראים שלא מתלהבים כמונו, אבל אפילו עכשיו, כמעט חודשיים אחרי, אני נלהב ונסחף בזיכרונות...
חייב לציין שלבשנו מיגון מלא, מכף רגל ועד ראש!
למתחילים כמונו, זוהי חובה, אבל לא רק, זה משחרר מהפחד מכל נפילה קטנה, מהפציעות הקטנות והמעצבנות, ואכן הבן, שנפל פעם-פעמיים בשל ניסיונות אתגריים...ממש לא הרגיש את הנפילה, קם והמשיך ללא סימן וללא כאב כלשהו.
אחר הצהריים מחזירים עייפים ומאוד מחויכים את האופניים, והופ! למפגש עם שאר המשפחה בפארק המים הקטן והנחמד אקווריאז.
זהו!
בלילה לקראת 02:00 מניחים את כל המזוודות בעגלות המיוחדות ולרכב, לנסיעה של כשעתיים לשדה בג'נבה.
על פי הסבר שקבלנו מישראלי שפגשנו בשדה בהתחלה, השדה רק נפתח ב04:30 ולכן אין טעם להגיע לפני. הטיסה בשבע, אז אכן הזמנים מסתדרים.
מוצאים תחנה לתדלק ויאללה לשדה, לצד הצרפתי כמובן.
אופפפפס...לא מוצאים את הצד הצרפתי בכלל...שלושה נווטים, וייז, גוגל מאפס, ואפילו הנווט של הרכב כושלים!
לאחר מספר סיבובים אף מצאנו החזרת רכב וחנינו, רק בשביל להבחין שנייה אחר כך שכל שאר הרכבים הם שוויצרים ורק שלנו צרפתי...לא מתאים...
יצאנו, השעה כבר כמעט חמש וחצי וכבר התחלנו להתייאש...מה עושים???
במזל החלטתי פשוט לכתוב את שם העיירה בצד הצרפתי - Ferney-Voltaire במקום למקד להחזרת רכבים, וזה הציל אותנו...סופסוף עוברים במעבר גבול וזה כבר סימן טוב.
אבל עכשיו לא רואים סימן לכניסה לשדה התעופה...עוד לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה.
למזלנו בכיכר הראשון החלטנו לעשות פרסה ולחזור למעבר הגבול ולשאול.
טיפה לפני המעבר רואים שלט קטן יחסית, מואר באור קלוש, מורה ימינה Airport, French Sector - .
עכשיו כבר מקבלים טיפה ביטחון, ואכן, לאחר נסיעה של קילומטר-שניים לצד השדה ומחוץ לגדר, סופסוף מסומנת כניסה להחזרת רכבים שכורים, הפעם בצד הנכון 😅
פורקים מהר ובמהירות שיא נכנסים לשדה, משאירים את המפתחות בתיבה המיועדת של סוכנות הרכב, ואצים רצים לצד השוויצרי לצ'ק-אין שכבר כמעט ונסגר.
בסיום, לאחר קבלת הכרטיסים, אני בתמימותי וללא משים שואל את הפקידה מתי העלייה למטוס, אולי חשבתי אפילו לעצור לקצת דיוטי פרי.
רוצו! נובחת הפקידה מילה אחת ממצה...
לא היה צריך לומר יותר, ממש רצנו ישר לתוך האוטובוס האחרון למטוס...
סוף טוב, הכול טוב.
לסיכום:
האלפים הצרפתי באופן כללי:
יתרונות:
1. מרחקי נסיעה לא גדולים במיוחד, כמו גם קרבה יחסית לשדה בג'נבה
2. אגמים שניתן לרוב לרחוץ בהם, בניגוד לאוסטריה לדוגמא, שלפחות במקרה שלנו היה שם הרבה יותר קר ולא מתאים.
3. טיולי טבע מהממים (וזולים), בין אם בהליכות קצרות ובין אם בטיולי יום שלם.
4. הרבה אטרקציות, ולכל הגילאים
5. מחירים סבירים, תלוי כמובן איך מתכננים.
חסרונות:
1. מעט אתרים סגורים כמו בריכות, פארקי מים, מערות, מחצבות ואתרים אחרים שמתאימים לימים גשומים.
2. אין ממש כרטיסי הוזלה, כמו שיש בזלצבורג או ביער השחור
3. בשני המקומות בסעיף הקודם, עושה רושם שיש יותר אטרקציות, בעיקר אם טיולים רגליים הם מחוץ לתחום.
אבוריאז מול שאמוני:
אני בטוח שהמון מטיילים, נהנו ונהנים עד בלי די מהשהייה באזור שאמוני ומהאתרים הקרובים אליה.
ההוכחה היא שזהו האתר המועדף על תיירים בכלל, ישראלים בפרט, והחברים הטובים בפורום זה בכללם.
יחד עם זאת, וחלקם אף דווקא בגלל הפופולאריות הגבוהה, ישנם חסרונות לדעתי:
א. מחירים יקרים - למעליות בפרט (60 יורו ומעלה לאדם לפס יומי לעומת פחות מעשר באבוריאז! לזה לא ממש מצאתי הצדקה, חוץ מהיצע וביקוש), אך גם לאטרקציות אחרות.
ב. עומסים וחוסר חנייה
ג. העיירה עצמה נמוכה ומוקפת הרים וכששוהים בה בשיא הקיץ, עלול להיות בה חם ומחניק.
לעומת זאת, באבוריאז:
א. המחירים נוחים בהרבה כאמור.
ב. נמצאים בהרים עצמם, האוויר מדהים והנוף יפה לא פחות.
ג. העיירה עצמה תוססת ומלאת פעילויות לצעירים בפרט, אך גם למבוגרים ובכל שעות היום.
ד. המון חנויות שפתוחות כל יום (כולל יום ראשון) ועד שמונה בערב.
ייתכן בהחלט ואגיע פעם גם לחופשה בשאמוני, (כנראה זוגית - חסכוני 😉) ואז נהנה יותר גם מהאזור הזה, אבל היה לי חשוב להציב אלטרנטיבה מעניינת.
תודות לחברי הפורום:
קראתי בעניין רב המון! מהתיאורים המעניינים שקדמו לי ובזכותם בוודאות שדרגתי את הטיול בכמה רמות!
אני מעדיף שלא לקפח אף אחד ולכן גם לא אזכיר שמות, אבל ממש מודה לכול מי שכתב ופירט.
לא היה סיפור אחד שלא תרם להחלטות שלי, שלא לדבר על כך שפשוט כיף לקרוא עוד ועוד.
שוב, תודה!!!
מקווה שגם מי שיקרא תיאור זה ייהנה וייתרם
שלומי - ספטמבר-אוקטובר 2017