טרק הואי ואש שבהוארז - פרו HUAI HUASH TREK - HUARAZ PERU

טרק הואי ואש: סיכול ממוקד ולא רק ליוצאי סיירות מובחרות אפריל 2014
אזור הוארז שבפרו

1. תאור הקבוצה
אדוארדו, אב המשפחה בן 54 בכושר טוב
ל' אם המשפחה בת 53 בכושר טוב
ל' הבת הגדולה בת 25 בכושר טוב
ק' הבת הקטנה בת 21 בכושר טוב
ב' חברה של ק' בת 21 בכושר טוב
למשפחה ניסיון בטרק ה-ABC שבנפאל ובטרק המון בלן באירופה TMB.

 2. חלון זמנים בו בוצע הטרק
ק' מטיילת כבר 4 חודשים בדרום אמריקה עם ב', ועל כן החליטה המשפחה לערוך לה ביקור. חודש אפריל הביא לנו את חופשת הפסח, ואחרי שגנבנו קצת לפני וקצת אחרי, נותרנו עם כ-23 ימים ברוטו.
על טרק הואי ואש הוחלט בעוד מועד בארץ וק' הביעה את רצונה שנצטרף אליה לעשות אותו.
על כן, הוחלט על "סיכול ממוקד" לטרק הואי ואש: טיסה הלוך חזור מהארץ לפרו, אוטובוס להוארז, הטרק וחזרה לארץ (ללא תוספות).
אשתי ואני הכרנו את פרו לפני כ-30 שנה ולכן קוסקו ומצ'ו פיצ'ו לא היו בגדר חובה, וגם כי לא היה זמן.
חודש אפריל נחשב קצת לטרום עונה. עדיין יש גשמים, בהשוואה לחודשי השיא (יוני, יולי ואוגוסט). היתרון היחסי של אפריל הוא שעקב השמיים המכוסים עננים בלילות אמור (???) להיות פחות קר.
 היה מאד קר!!! ולעיתים בגלל הגשמים גם רטוב ולח, צירוף לא נעים לגוף. נאמר לנו שגם בחודשי השיא, מאד קר (אף יותר ממה שחווינו). במקרה שלנו בלילה הטמפרטורות הגיעו למינוס 7 מעלות, ואחה"צ היה גם מאד קר. במשך היום, אם הייתה שמש חזקה הטמפרטורה הגיעה ל-10 מעלות.
בדיעבד, בזמן שאני כותב שורות אלה, אומר כי היה לנו הרבה מזל עם מזג האוויר במהלך הטרק. בגדול בעונה זו יש חלון של שמיים בהירים בבוקר עד לפחות השעה 14:00 בצהריים. חוץ מיום אחד, שמזג האוויר התהפך (טפטף בבוקר ושמש אחה"צ) הכלל הזה התקיים.
בקשנו מהחברה המארגנת שלא נעשה ימים ארוכים, מקסימום 5 עד 6 שעות הליכה ביום, ולכן "חלון הבוקר" הספיק ונתן לנו אפשרות להגיע למחנה לפני הגשם. שעות הליכה מעטות כמובן התבטאו בכך שהטרק בוצע ב-12 יום ברוטו, 10 ימי הליכה נטו. זאת בהשוואה לטיולי "החבר'ה" שמסיימים את כל הטרק ב-7 או 8 ימים תוך הליכה של כ-8 עד 10 שעות ביום. למשפחתי, הקצב הזה לא מתאים ולכן העדפנו להאריך את הטרק מלכתחילה.

3. החברה המבצעת
לאחר מספר בדיקות, בחרתי בחברה enjoyhuaihuash השייכת למשפחת CALLUPE. על המשפחה, עליה למדתי הרבה, ארחיב בנספח 1.
נחשפתי לחברה/משפחה לאחר שקראתי את יומן המסע של אפרת נקש שביצעה את הטרק בשנת 2008.
החברה מאד מכוונת לקהל הישראלי, ועל כן, מעידים הפוסטרים הרבים בעברית במשרד בהוארז או בבית המשפחה בעיירה POCPA.
80% מקהל החברה הם ישראלים (טיול אחרי צבא לרוב) ויותר מ-50% מהישראלים המגיעים לבצע את הואי וואש עושים את הטרק עם חברה זו שיש כפי שאמרתי חבילה מוכנה וזולה יחסית לטרק בן 8 ימים. התחלתי לנהל משא ומתן עם אנחל קלופה, האח שמנהל את המשרד, עוד בארץ טרם היציאה.
 אני לא מוצ'ילר שמטייל חודשים בדרום אמריקה, וכל יום חופש אצלי חשוב, על כן רציתי שהכל יהיה סגור עד הפרט האחרון. כמו כן יש לזכור כי היה צורך לתאם את המפגש עם הבת ק' שמטיילת לה בדרום אמריקה.

4. הגעה מישראל להוארז והתארגנות ראשונית
טסנו מת"א דרך מדריד ללימה בחברת LAN CHILE. טיסה מצוינת, ב-3.4.2014. ב-4.4.2014 נחתנו בלימה וכבר באותו היום המשכנו להוארז באוטובוס (לא הייתה טיסה באותו יום מלימה להוארז).
חברת אוטובוסים: MOVIL TOURS, עם כרטיסים שרכשתי דרך האינטרנט. האוטובוס כלל מושבי מיטה FULL CAMA , במפלס התחתון וחצי מיטה SEMI CAMA במפלס העליון (80 ו-60 SOL)
(1 סול =1.2 ₪) פחות מ-100 ש"ח לנסיעה בת 8 שעות.
הנסיעה כללה ארוחת צהריים שניתנת באוטובוס (כמו בטיסה) סבירה. וסרט.
(יש לפחות 10 חברות טובות שעושות את הקו הוארז-לימה. בחרתי בזו כי ניתן היה לרכוש כרטיסים דרך האינטרנט, דבר שלא קורה עם כל החברות האחרות). כפי שאמרתי, השרות היה מצוין.
בשעה 21:00 הגענו להוארז ושם חיכו לנו מסנר קלופה (אח של אנחל וגם מבעלי החברה המשפחתית) שידענו כי הוא יהיה המדריך שלנו לטרק ולימי ההתאקלמות יחד עם חואן הנהג (JUAN ), בעל רכב מסחרי עם 10 מקומות שהחברה שכרה ע"מ לשרת אותנו לפי הצורך. העמיסו את המוצ'ילות והמזוודות ולקחו אותנו להוסטל שהזמנתי עוד בארץ: הוסטל HATUN WASI ברחוב DANIEL VILLAIZON.
מומלץ מאד עליו ארחיב בנספח 2.
העלו את המזוודות להוסטל ונפרדנו לשלום וקבענו כי ניפגש למחרת בשעה 10:00. אציין כי חוץ מאנוכי, ל' האמא ול' הבת הגדולה שבאנו ישירות מישראל היו ק' וב' שבאו איתנו לטרק (5 אנשים) אך גם היו איתן ה' וש', שתי בנות נוספות שטיילו ביחד איתן ובאו איתנו להוארז ע"מ לטייל איתנו במשך ימי ההתאקלמות, אך בזמן שנעשה את טרק הואי הואש, הן לא יבואו וימשיכו לקוסוקו.
 על כן, ב-3 ימי התאקלמות היינו 7 משתתפים.

5. התאקלמות לגובה רבות נכתב על נושא זה. אני אכתוב רק את החוויה והניסיון שלנו, אך זו לא בהכרח הדרך בה חייבים להיעשות הדברים. טרק הואי ואש ו/או הטיולים ב-"הר הגבוה" או ב-SIERRA בפי המקומיים, הם טיולים שמתרחשים בגבהים שמעל 3500 מטר ובמקרה של טרק הואי ואש עד לגובה של 5150 מטר. העיר הוארז ממוקמת בגובה של 3050 מטר, ושהיה בה כבר עוזרת להתאקלמות. קצת על התאקלמות לגובה או מחלת גבהים בקיצור נמרץ: בגובה שמעל 3500 מטר החמצן דליל יותר מאשר בגובה פני המים. על כן, גוף האדם חייב לייצר כמות גדולה יותר של כדוריות אדומות ע"מ שיותר כדוריות אדומות ישנעו יותר אוויר עם פחות חמצן לרקמות הגוף. תהליך היווצרות כדוריות אדומות נוספות אורך מספר ימים.
אנחנו שהינו בהוארז 4 ימים בו עשינו טיולים, והיום ה-5 נסענו מהוארז למקום תחילת הטרק. על כן, הקצנו לנושא ההתאקלמות 5 ימים שלמים טרם תחילת ההליכה בטרק עצמו. כמו כן נטלנו כדורים אורומקס למניעת הופעת סימפטומים של מחלת הגבהים. כולנו עשינו את הטיולים, ופה ושם כאב הראש לכמה מאתנו (בגדר הנורמה).
 ביום החמישי, יצאנו מהוארז לכוון נקודת תחילת הטרק וכעבור 4 שעות נסיעה עם JUAN הגענו ל-POCPA, לבית ההורים של מסנר ואנחל לאכול ארוחת צהריים.
העיירה POCPA ממוקמת בגובה 3500 מטר, ולאחר הארוחה היינו אמורים להגיע עם האוטו למחנה הלילה הראשון שלנו ב- QUARTEL HUAIN, חור מבודד בגובה 4150 מטר.
לאחר ארוחת הצהריים ל' אשתי הרגישה לא טוב (עם סימנים מובהקים של מחלת גובה - ביום החמישי של ההתאקלמות...) ועל כן, מסנר המדריך החליט כי נעשה את הלילה בבית הוריו בגובה 3500 מטר ולא נטפס ל-4150 מטר באותו יום. החלטה נבונה שלמחרת הבנו את התוצאות: ל' כבר הרגישה טוב, וסביר להניח כי אם היינו עולים עוד באותו יום ל-4150 מטר, למחרת היינו צריכים לרדת עקב סיבוך המחלה אצל ל'.

7. טיולים בימי ההתאקלמות
ב-5.4 כפי שהובטח, הגיעו מסנר ואנחל להוסטל וישבנו איתם על תוכנית ימי ההתאקלמות. הוחלט כי באותו יום נעשה הליכה בת 3 שעות מהוארז לגבעה בקרבת מקום עם תצפית יפה על העיר, למחרת ניסע לקרחון ה-PASTORURI וב-7.4 נעשה את המסלול הקשה ל LAGUNA 69.
על המסלולים הנ"ל קראו בנספח 3. כאשר שאלתי אותם מה עושים ב-8.4, מסנר אמר כי הוא ממליץ לא לעשות כלום. אחרי 3 ימי התאקלמות ולפני יציאה לטרק הגדול הוא הציע לנו לנוח. כמה הוא צדק!!! כאן הניסיון שלו בא לידי ביטוי. אותו יום נוצל ללכת ולשבת איתם על התפריט לטרק, יחד עם מיגל הטבח ולערוך כמה קניות בסופר, וגם כמובן להתארגנות עם הציוד האישי. יום המנוחה הזה היה מאד חשוב.

 8. ציוד ולוגיסטיקה שסופקו ע"י החברה
3 אוהלי לינה טובים DOITE. למרות הטמפרטורות הנמוכות, הברד וכו' האוהלים החזיקו יפה ולא היה קר בתוכם.
שק"שים של SUMMIT למינוס 10 מעלות. יחד עם ליינר עשו את העבודה.
חלק מאתנו הביאו ליינר אישי, אך החברה גם סיפקה ליינר מפליס, מחממים למדי.
מגזרוניות פלציב עבים, חדשים, נוחים מאד.
אוהל חדר אוכל עם שולחן וכסאות (לא נוחים).
אוהל מטבח לשימוש הצוות. אוהל שירותים שהוקם במחנות בהם לא היו שירותים בנויים.
10 חמורים עם שני חמרים (אנשי צוות שהתעסקו בהעמסת החמורים ופריקתם, בניית המחנה ועבודות שירותים שונות). בספרדית: arrieros. מדריך צמוד אלינו,
מסנר קלופה, אספר עליו רבות, אשר שימש כמפקד המבצע... טבח, בשם מיגל, ששימש גם כמדריך משנה (כאשר מסנר חלה יומיים שימש מדריך ראשי). ב-4 ימים הראשונים היו לנו 2 סוסים וביתר הזמן היו לנו 3 סוסים. בדרך כלל הסוסים (סוס אחד לכ-6 אנשים) משמש כאמצעי חרום. אצלנו הסוסים עבדו שעות נוספות והקלו על הולכי הרגל כל פעם שניתן. בקיצור: 4 אנשי צוות ל-5 טיילים. פינוק אמיתי. כמובן, רכש כל האוכל והכנתו. התחושה הייתה של שרות VIP כל הזמן, וזה עזר. כמובן, איסוף בליל ההגעה, הסעות לטיולי ההתאקלמות, הסעה לתחילת הטרק (בשני חלקים כי אשתי חלתה), חזרה מסוף הטרק להוארז, לינה בבית הוריו של מסנר ביום הראשון וביום האחרון של הטרק, וארוחת PACHAMANCA מסורתית ביום האחרון.
והרבה תחושה של משפחתיות.
כל הנ"ל, תמורת 535 דולר למשתתף. כלומר, 12 ימים בטרק ועוד 3 ימי התאקלמות. העלות הזו לא כוללת דמי מעבר, או דמי קהילה או דמי פרוטקשון שיש לשלם כמעט כל יום לקהילה שאתם עוברים דרכה. זו תוספת לאדם של כ-50 דולר לכל ימי הטרק. זה מקומם, כי הממשלה מגדלת קהילות של פרזיטים שמתרגלים לקבל את הכסף (בשיא העונה יכולים להיות כמה אלפי שקלים ליום) והם לא עובדים בכלום, אפילו לא מנקים או מתחזקים את השירותים שבמתחם המחנה. עולם שלישי. לא להתעצבן, זה לא עוזר.
כמו כן, בסוף הטיול נתנו 70 סול טיפ לכל arriero, 250 סול טיפ למיגל הטבח ו-600 סול טיפ למדריך מסנר. טיפים לציוד שאנחנו לקחנו.
 כמובן הסעיף החשוב כאן הוא התמודדות עם הקור ו/או הגשם ו/או הביגוד הרטוב. בגדול, ביגוד שנרטב, יהיה קשה מאד לייבש אותו. לרבות נעליים. חייבים נעליים אטומות למים, גם אם הרגל נכנסת לשלולית שתכסה את הנעל, רצוי כי מים לא ייכנסו. הנעליים שלי מחברת KEEN מילאו אחר דרישה זו. אצל יתר המשתתפים פחות והן סבלו מרגליים רטובות וזה קשה מאד. נעלים שנרטבות בפנים יהו רטובות גם בבוקר וכן הלאה.
כדאי להביא עיתונים לייבוש הנעלים (מכניסים פנימה) ובמקרים קיצוניים היינו שמים נעלים רטובות מתחת לכירת הגז במטבח.
לפחות 4 זוגות גרביים.
2 זוגות כפפות (אם זוג אחד נרטב),
 שני כובעי פליס/צמר.
מכנס סערה ופונצ'ו: הוכיחו את עצמם בריבית דה ריבית.
שקיות חימום ללילה. ההצלחה הגדולה שלנו: בקבוקי מים חמים (כמו אלה של סבתא). אצלנו מילאו אותם במים חמים אחה"צ כ-3 פעמים. מעיל רוח לא מספיק.
 2 הבנות שלי טיילו עם מעילי סקי ואני ואשתי עם מעילי SOFTSHELL. יש הרבה אוכל והרבה תה שסופק ע"י החברה. אבל בשלב מסוים כבר יוצא לך מכל החורים תה הקוקה ואנחנו עברנו למרך נמס בכוס שהבאנו מהארץ.

9. סדר יום במחנה
6:00 בבוקר (לעיתים אם צפוי יום ארוך ב-5:45) דופקים באוהל ל-WAKE UP TEA שאתה שותה בתוך האוהל כדי להפשיר ושיהיה לך כוח להחליף בגדי הלינה לבגדי טרק, ושיהיה לך כוח לצאת מאוהל חמים לטמפרטורה סביב האפס מעלות בחוץ.
6:15 מקבלים גיגית עם מים פושרים להיגיינה אישית.
6:30 ארוחת בוקר בחדר אוכל כאשר כל הציוד שלך כבר ארוז ומוכן להעמסה על החמורים. ארוחת בוקר כוללת תה (איך לא?) וחביתה או חביתה עם גבינה או טוסט עם גבינה או גרנולה (טובה מאד) עם יוגורט או פנקייק עם ריבת חלב. מקבלים גם SNACK לבוקר: קרטון שתייה (כמו טרופית), פרי, שוקולד ו/או עוגיות.
 דווקא SNACK סביר שלעיתים וויתרנו על הפרות היבשים שהבאנו מהארץ.
7:00 תחילת הליכה. תחילה הטיילים והמדריך וכעבור כמה דקות מדריך המשנה (הטבח) היה משיג אותנו.
בימים ארוכים (היו 2 כאלה) הטבח הביא את האוכל איתו ואכלנו בשטח. יתר הימים הגענו למחנה סביב השעה 14:00 ואכלנו ארוחת צהריים במחנה. הארוחות תמיד כללו מרק (לרוב טוב, מזין וטעים), ומנה עיקרית: בשר עם אורז, עוף עם אורז, ירקות עם אורז, פסטה עם רוטב. הרבה פורלים (שדגנו בנהרות). האוכל היה טוב. אורז אמרתי? לבסוף קינוח (לעיתים טוב מאד: לפתן פרות מקופסא, לעיתים בלתי אכיל). ב' צמחונית ולא סבלה, אך תמיד היה לה פתיתים למקרה חרום. בליל הסדר, הכנו שקשוקה. היה טוב. ב-17:00 מגישים פופקורן או חטיף טעים אחר (עם תה כמובן) וב-19:00 ארוחת ערב, דומה לארוחת צהריים. ב-21:00 לכל היותר אני הייתי בתוך השק"ש. אנחנו היינו יוצאים לדרך בשעה 7:00 כאשר שני אנשי השרות נשארו לפרק את המחנה ולהעמיס את החמורים. בדרך כלל כעבור שעתיים/שלוש היו עוקפים אותנו ובשעה 14:00 היו מחכים לנו עם מחנה בנוי ואוכל מוכן.

10. יצאנו לדרך
9.4.2014 -; DAY 1 
אכלנו ארוחת בוקר בהוסטל, וכבר עם מוצ'ילות מסודרות, הפקדנו את המזוודות במחסן ההוסטל וב-9:00 מסנר וחואן באו עם הרכב לאסוף אותנו.
גגון הרכב היה עמוס בכל מיני ארגזים שהכילו אוכל, בלוני גז, אוהלים וכו'.באוטו היה גם מיגל, הטבח, שהכרנו כבר בטיול ללגונה 69 וידענו שהוא יהיה הטבח שלנו. לא דברן גדול אך טבח טוב ומדריך משנה עוד יותר טוב שמאד עזר להצלחת הטרק ולמרות השקט שלו, הוא התחבב מאד אלינו. ביום האחרון ק' הקטנה הצליחה לנהל שיחה בת 10 דקות איתו והוא אף התעניין בטיול שלה עד כה ומה צפוי לה בהמשך.

ברשימת התספוקת של החברה, הופיע מערכת נשימה של חמצן, ולאחר ששאלתי ואי הבנות מסוימות, התברר כי הם יצטרכו לקחת את מערכת הנשימה מהאוטו של חואן כי לא התארגנו.
ל' הגדולה אסתמטית ולא רציתי לקחת סיכון. אחרי דין ודברים, המערכת של חואן נלקחה בהשאלה, אך לשמחתנו לא הזדקקנו לה. (בארץ בררנו עם רופא ראות והוא אמר שאין כל קשר בין מחלת גבהים לאסטמה והוא ממליץ לל' להתרגל לגובה כמו כולנו ואף לקחת כדורי אורומקס וכך פעלנו ולא היו סיבוכים).
ב-10:00 יצאנו לנסיעה בת 4 שעות עד ל- POCPA, תחילה על אוטוסטרדה אך לאחר שעה וחצי הדרך הפכה לדרך עפר והנסיעה הייתה איומה. נסיעה איומה בנוף מדהים, אך בהחלט נסיעה קשה. רכב (לא 4X4) עמוס שנסע בדרך עפר רעועה עם תעלות מים זורמים, אבנים , קולייסים, פרות ומה לא... מיומנותו של חואן עם הרכב גרמו לנו לדרוש אותו לנסיעה חזרה, למרות שהוא היה מובטח ושמור לנו. יום זה ששימש אותנו כיום חמישי להתאקלמות, ללא הליכות, הביא אותנו לאחר 4 שעות ל- POCPA, עיירה עם כ-100 בתים, כאשר הבית של ROSALINO CALLUPE, אב המשפחה הוא הבית המפואר ביותר ביישוב ואף יש לו צלחת לווין וטלוויזיה, ובערב באו כ-10 כפריים לשבת בסלון המשפחה לצפות בתוכנית טלוויזיה. בבית יש גם חשמל ואף מים זורמים, מצרכים שלא קיימים בבתים האחרים ביישוב.
כל הבתים לרבות בית המשפחה בנויים קירות בוץ דחוס, מצופה טיח וצבע. בדיוק משפחת קלופה הייתה בעיצומה של הרחבת הבית, וראיתי את תהליך הבניה עם בוץ. הוחזרתי מאה שנים אחורה. פועלים עושים סוג של טפסנות, ופועלים אחרים מביאים בוץ רטוב מהאזור, שופכים בתוך ארגזי הטפסנות ובעזרת כלי ייעודי דומה לפטיש ענק פשוט דוחסים את הבוץ. יש חלונות, חשמל בתוך הבוץ הצבוע ואינך מרגיש כי הבית לא עשוי בטון או לבנים. כפי שאמרתי קודם, ל' אשתי חשה במחלת הגבהים, ומסנר המדריך החליט כי אותו לילה נישאר בבית הוריו בגובה 3500 מטר ולא נעלה למחנה השטח הראשון המתוכנן ב-4150 מטר. נרגשים, הלכנו לישון.

 10.4.2014 -; DAY 2
QUARTEL HUAIN - PASO CACANAN - MITUCOCHA JANCA
PASO CACANAN 4700 מטר
טיפוס: 550 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 500 מטר (אפשר עם סוסים)
גם חואן הנהג נשאר לישון בבית המשפחה ובשעה 7:00 לאחר ארוחת בוקר שמיגל הכין במטבח של JUSTA, אמא של מסנר, יצאנו לדרך.
קור חד קיבל את פנינו בשעה מוקדמת, לא הבנו כי הוא מבשר לבאות.
תוך כדי נסיעה, מסנר הצביע על אבל ואדוארד, שני חברי הצוות הנוספים שלנו שעסקו באיסוף שני הסוסים והחמורים שהיו אמורים לשרת אותנו.
נסיעה של כשעה אחת הביאה אותנו למקום המחנה שהיינו צריכים לישון בלילה הקודם: כלום, כלום , כלום, חוץ מקור.
מזג האוויר היה בהיר. מזל שהיינו עם מסנר ומיגל, כי היינו באמצע שום מקום בגובה 4150 מטר.
כל החפצים הורדו מהאוטו, (כמות מרשימה), תרמילי יום על הכתפיים, מקלות הליכה הוכנו באורכים המתאימים ושני הסוסים היו מוכנים עם אוכפיהם.
עקב ההרגשה הקשה של ל' בלילה הקודם, אמנם היה שיפור ניכר במצבה, הוחלט כי היא ול' הגדולה יעשו את ה-550 מטר טיפוס לפאס הראשון, רכובות של סוסים.
ק', ב' ואנוכי, התקדמנו אחריהם רגלית יחד עם מיגל הטבח. צעד אחר צעד, הטיפוס היה קשה, ולמרות ימי ההתאקלמות, לעיתים היה צורך לעצור אחרי 10 צעדים כדי להחזיר את הנשימה.
הנוף כבר התחיל לכבוש אותנו, למרות שבהשוואה לימים הבאים לא היה שום דבר מיוחד, אך לנו המפגש הראשון עם הירוק, המים, המרחבים העצומים ופה ושם פסגה מושלגת היה מפגש מרגש.
ל' ול' רכובות על סוסים עם מסנר התקדמו ודי מהר נעלמו מעיננו.
ק', ב', אנוכי ומיגל התקדמנו בקצב כייפי, שום דבר לא האיץ בנו. כעבור שעתיים וחצי, מסנר חזר עם 2 הסוסים, אני עליתי על אחד ועשיתי את החצי שעה האחרונה לפאס רכוב.
 כייף ופינוק. ל' ול' חיכו למעלה בפאס יחד עם החמורים שבינתיים עקפו אותנו. הבנות הצעירות הגיעו לפאס בכוחות עצמן, נחנו קצת והתחלנו את הירידה בת השעתיים עד למחנה.



ל' ול' רכובות על סוסים, הגיעו למחנה לפני הגשם אך בסביבות השעה 14:00 החל לרדת גשם חזק.
אני לבשתי את הפונצ'ו אך הבנות לא והם הגיעו למחנה די ספוגות במים. זה היה לקח חשוב, ובימים הבאים מיד עם תחילת הטפטוף כבר לבשנו את מכנסי הסערה והפונצ'ו.
זה היה בעצם המפגש הראשון שלנו עם המחנה, אוהל חדר האוכל, אוהלי הלינה, שירותים בנויים לא מי יודע מה נקיים ומקומי אחד שבא לגבות מאתנו תשלום של 20 סול על כל מטייל.
לאחר הגשם שנמשך אולי חצי שעה, זרחה השמש, ושתינו תה ישובים מחוץ לאוהל עם הנוף של פסגת ה- JIRISHANCA. מרשים. תמונות, קבלנו תה וקצת יותר מאוחר את ארוחת הערב.
התארגנו ללינה. הלילה היה קר מאד באופן שהפתיע אותי. שמעתי כמה מהבנות משתעלות בלילה ונלחצתי איך נשרוד 10 ימים בתנאים כאלה. לא ישנתי. חשבתי כי אולי ל' ול' יחזרו וייסעו לטייל בקוסקו, שזה קשה מיד עבורן ואולי אני אמשיך עם הצעירות. לא ידעתי. ב-5:30 קמתי ודברתי עם מסנר שאולי כולנו נחזור.
 הוא היה מופתע והגיב באיפוק. כמה ימים לאחר מכן, עם חיוך על הפנים, הזכיר לי את הסיטואציה הזאת. הוא ידע שאני צריך להתגבר על ההלם הראשוני. שאלתי את ל' ול' אם הן יוכלו להמשיך. אמרו שקשה אבל שהן ימשיכו.

11.4.2014 -; DAY 3  
MITUCOCHA JANCA - PASO YANCA PUNTA (O CARHUAC) - LAGUNA CARHUACOCHA

PASO YANAC PUNTA 4560
 מטר טיפוס: 450 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 600 מטר (אפשר עם סוסים)
ה-"הסכם" שהיה לנו עם מזג האוויר, מעבר לחלון "היבש" בבוקר היה כי אם קר בלילה, זה עקב השמיים הבהירים, ועל כן, התעוררנו לבוקר בהיר ושמשי שמאד עודד אותנו.
לאחר "נוהל" בוקר (WAKE UP TEA, גיגית פושרת, SNACK ומילוי מים בבקבוקים), יצאנו לדרך. ל' ול' רכובות על סוסים עם מיגל, ב', ק' ואנוכי ברגל יחד עם מסנר.
העלייה ארכה כשעתיים וחצי, הבנות עשו אותה כולה ברגל, מסנר ואנוכי היינו חולים (לי היה חום) ועל כן, במחצית הדרך לפי המלצה של מסנר, התיישבנו והוא אמר: "נחכה שמיגל יחזור עם הסוסים".
השמש הייתה נעימה. אני נשכבתי ונרדמתי. גם החום וגם העובדה כי לא ישנתי בלילה השפיעו.
הסוסים הגיעו לאחר שהביאו את ל' ול' לפאס והביאו אותנו במהרה לפאס.
לאחר שלקחתי כדור להורדת החום, הרגשתי יותר טוב אך את הירידה גם עשיתי על סוס.
 כעבור שעתיים הגענו לתצפית מעל LAGUNA CARHUACOCHA, השמש זרחה, היה חמים והתצפית מעל ה- LAGUNA הייתה מהתצפיות היפות בטיול.


מעבר ל- LAGUNA, הגיחו בין העננים לסירוגין שלשת הפסגות שילוו אותנו ביום למחרת:
JIRISHANCA - 6094 meter
YERUPAJA - 6634 meter
(ההר הגבוה ביותר ברכס הואי ואש).
SIULA - 6344 meter
לאחר צילומים ומנוחה בתצפית, ירדנו עוד כחצי שעה עד למחנה שהוקם על הלגונה בנקודה חלומית.
היה חם, מאד, עד שאת ארוחת הצהריים אכלנו מחץ לאוהל חדר האוכל. ציורי בתוך הנוף הזה.
 שנ"צ בשמש/צל עד שהתחיל להתקרר. בגלל החום, החלטנו לעשות "מקלחות" שדה, היה כייף וגם כביסה: טעות, הכביסה לא התייבשה וסחבנו אותה רטובה עוד כ-3 ימים.
דברנו רבות עם מסנר על התוכנית של יום המחרת, יום ארוך ומורכב שלא ניתן לעשותו בעזרת סוסים כי המסלול דרך פאס SIULA אסור למעבר בעלי חיים. אבל על הפרטים, מחר.

 12.4.2014 DAY 4
 LAGUNA CARHUACOCHA - PASO SIULA - HUAI HUASH
PASO SIULA  4800 meter 
טיפוס: 750 מטר (אפשר חלקית עם סוסים)
ירידה: 600 מטר (אפשר חצי שעה אחרונה עם סוסים)
בלילה לא היה נורא קר והאוהלים לא היו מכוסים בקרח.
לפי ה-"הסכם" קמנו לבוקר בהיר ושלשת הפסגות שיום האתמול היו מכוסות עננים חלקית, כעת הפגינו את מלוא הדרן (ויש הדר...). ל' האימא עדיין לא הרגישה במיטבה ועל כן הוחלט כי היא תרכב על סוס יחד עם החמורים והחמרים שע"מ להגיע לנקודת המחנה הבאה ביישוב בשם HUAI HUASH, יעשו מעקף.
ל' הגדולה הפתיעה כאשר אמרה שהיא תבוא אתנו רגלית. הסידור היה כדלקמן: הצעירות ב' וק' בעלות הכושר הטוב, יצאו רגלית עם מסנר, ואילו ל' הגדולה ואנוכי יצאנו עם אבל אחד החמרים רכובים על שני הסוסים. הסוסים יכלו להגיע (חוקית) עד ללגונה הראשונה (הראשונה מתוך שלשת האגמים המפורסמים במסלול זה) וכך לחסוך טיפוס של כ-150 מטר (מאד עזר לנו). הגענו כעבור שעה לנקודה זו ואבל החזיר את הסוסים לב' וק' שהיו עם מיגל מאחורינו. אנחנו בינתיים טיפסנו 5 דקות לראות את הלגונה מלמעלה. מרשים.
כל הרכיבה עד כאן הייתה ליד שלשת הפסגות שכבר לוו אותנו מאתמול כאשר כל מספר דקות שומעים התמוטטות קרחונים ברעש מחריש אוזניים. חלק מהמפולות הצלחנו אף לראות.
הצעירות אחרו להגיע והיות והיה תכנון זמן צפוף ליום הארוך הזה, מסנר החליט להמשיך. לקח לל' הגדולה את תרמיל הגב ע"מ להקל עליה וככה טיפסנו צעד אחר צעד, מסנר כל הזמן מדבר ומדרבן את ל', מדהים. עבודה פסיכולוגית מקצועית, יש לציין כי לל' זה היה יום ההליכה הראשון (והכי קשה) לאחר יומיים על סוסים.
 ברגע מסוים ראינו הרחק מאחור את הצעירות עם מיגל ומסנר נרגע. אט אט הרווחנו גובה והלגונות המפורסמות הלכו ונעמדו אחת על השנייה עד שהגענו בתזמון מושלם כולנו ביחד ל- MIRADOR, נקודת תצפית מן המפורסמות בטרק ממנה רואים את שלשת הלגונות במדורג. מרגש. מנוחה, צילומים והמשכנו עוד כשעה וחצי טיפוס עד לפאס.


לאט לאט, מאד לאט, כל 10 צעדים נחתי. היה תלול באופן לא הגיוני. היה לי הכי קשה והייתי האחרון. כנראה המחלה שלא הבראתי ממנה כל הטרק החלישה אותי ואולי עדיין נושא התאקלמות לגובה לא היה לגמרי פתור. פעם ראשונה בחיים שלי הרגשתי כי לאחר שעצרתי, לא רציתי להמשיך: "שיבואו לקחת אותי", ואז הבנתי כי אם אני לא זז, אף אחד לא יעשה את זה עבורי. במאמץ אדיר ובסיפוק עוד יותר גדול העפלנו לפאס. מיגל הכין לנו צהריים טעים עם אבוקדו, קרקרים וסלט. השעה 14:00. עבדנו יפה.
אבל ה-"הסכם" שלנו עם מזג האוויר שהבטיח לנו חלון יבש בבוקר התקיים למופת: התחיל טפטוף קל, ובמשך הירידה, הפך לגשם כבד ואף סופת ברד שנמשכה כשעתיים לאורך כל הירידה. מכנסי הסערה והפונצ'ו עשו את העבודה ומותשים הגענו ללגונה שאני לא זוכר את שמה, שם חיכה לנו אבל עם שני הסוסים. הצעירות רכבו עליהם ול' הגדולה ואנוכי הגענו למחנה ברגל.
ל' האימא הייתה מאד מודאגת כי לא ידעה כלום עלינו כל היום ופחדה בגלל סופת הברד. זהו, הכל בסדר. אנחנו עמוק עמוק בתוך הטרק, אחרי שלשת הלגונות: אף אחד לא ייקח את זה מאתנו. החלפנו בגדים רטובים ובמחנה כולו ספוג במים בגלל הסופה, התארגנו לשעות עד הלינה. היה קר.

DAY 5 13.4.2014
 -;   HUAI HUASH - PASO PORTECHUELO - LAGUNA VICONGA -AGUAS CALIENTES

PASO PORTECHUELO  4750 meter 
טיפוס: 550 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 550 מטר (אפשר עם סוסים)
התארגנו ללא גשם אך כאשר התחלנו ללכת, התחיל טפטוף. לבשנו בגדי סערה ופונצ'ו. היה קר. מזג האוויר ביום הזה (היום היחידי בכל הטרק) היה הפוך.
 ירד גשם/שלג במשך ההליכה ואחה"צ כאשר הגענו למעיינות החמים הייתה שמש נהדרת.
מסנר סידר לנו סוס שלישי, ואז לוגיסטיקה הסוסים הפכה ליותר קלה. הצעירות ול' האימא החלו ברכיבה עד הפאס, בזמן של' הגדולה ואנוכי, הלכנו לאט עם מיגל.
מעבר הפאס היה תחת שלג, מחזה יפה למי שלא סובל מקור.
הירידה עד ללגונה וויקונגה הייתה יותר קשה מן העלייה. אני ירדתי את זה על סוס, הבנות הצעירות הלכו ברגל.
 הגענו למחנה ליד המעיינות החמים, מקום מקסים, מה גם שהשמש זרחה.


 תלינו את הכביסה הרטובה ונהנינו (מאד) מן המעיינות. במחנה היה זוג צרפתיים שעשו את הטרק לבד, ללא מדריך וללא עזרת חמורים (איך???). גם לא היה להם הרבה אוכל, אז הבחור הצרפתי הלך לדוג. הוא חזר עם כחצי תריסר של פורלים ובהסכמה עם מיגל הטבח, סיכם כי נחלוק את הפורלים ותמורתם הם יקבלו ארוחת ערב שלמה. WIN WIN SITUATION והפורלים היו מה זה טעימים. במעיינות החמים גם פינקנו את הגוף בשמפו וסבון. ריח טוב נשאר על גופנו. אני חושב כי בשלב הזה, נכנסנו ל-"מוזיקה" של הטרק. ידענו כמה הוא קשה וגם כמה הוא מספק חוויות של פעם בחיים. נוהל לילה והתכוננו ליום המחרת.

14.4.2014 -; DAY 6 
AGUAS CALIENTES - PASO CUYOC - CAMPAMENTO PAMPA ELEFANTE

PASO CUYOC  5000 meter
טיפוס: 800 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 650 מטר (אפשר עם סוסים חלקית)
בהשוואה ליום האתמול, היום הזה נפתח לפי "הסכם", בהיר ושמשי.
ל' האימא ול' הגדולה ואנוכי, התחלנו ברכיבה אל עבר מעבר הרים CUYOC.
הייתה רכיבה מדהימה בנוף מדהים, בהיר וראינו קרחונים שביום הגשום של אתמול לא הצלחנו ליהנות מהם.
כאשר הגענו לכ-200 מטר לפני הפאס, מיגל החזיר את הסוסים למטה לבנות הצעירות.
 אנחנו התקדמנו לאט לשיא גובה חדש עבורנו: 5000 מטר. הנוף היה עצום, פראי, ירוק, מים זורמים והמון פסגות מושלגות לרבות הר CUYOC עם הקרחון שלו בגובה 5500 מטר מרחק נגיעה מהפאס אליו הגענו.


צילומים מנציחים את הרגע ב-5000 מטר והתחלנו ירידה ארוכה עד המחנה.
בפאס עצמו הייתה כתובת אבנים בת מספר ימים: "פרו 2014" ומגן דוד, עדות אילמת לאוכלוסייה הפוקדת את הטרק הזה.
במחנה היה קר מאד עד למחרת. הקרקע הייתה גם ספוגה במים. תנאים לא קלים.
אותו ערב היה ליל הסדר של פסח ובארץ התארגנו בבוא מועד כדי להפתיע את ב': הבאנו הגדות, מצות, יין, מרק קניידלך והיא בעצמה הכינה שקשוקה. ה-"מה נשתנה" באותו לילה שנשמע מבעד אוהל חדר האוכל לדעתי היה בסדר הפסח הכי גבוה בעולם... וזה היה אנחנו בגובה 4200 מטר. היה כייף, מפתיע ומרגש.
 שבעים ומאושרים הלכנו לישון. ידענו שלמחרת מצפה לנו יום קשה עם נקודת הגובה הגבוהה ביותר בטרק.

15.4.2014 -; DAY 7  

CAMPAMENTO PAMPA ELEFANTE - PASO SAN ANTONIO - CUTATAMBO
PASO SAN ANTONIO 5150 meter (הנקודה הגבוהה ביותר בטרק)
טיפוס: 800 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 850 מטר (אפשר עם סוסים חלקית)
נתחיל ונומר (ע"מ להפיג את כל המתח) כי היום הזה היה אחד הימים היפים מהטרק ואולי אף היפה ביותר.
היו הרבה התלבטויות לקראתו: אם מזג האוויר לא יהיה טוב אז נוותר לגמרי ואולי אף נקצר את הטרק ביום (אין טעם לעלות לפאס בגובה זה אם מזג האוויר לא טוב).
רוב הטיילים (לרבות הישראלים) לא חוצים את פאס SAN ANTONIO אלא עולים ל-MIRADOR, נקודת תצפית בגובה דומה לפאס, מסתכלים ויורדים בחזרה למקום המחנה ומשם מתגלגלים לנקודת המחנה הבאה.
חציית הפאס לצד השני לכוון עמק CALINKO גורמת לסיבוך לוגיסטי. גם מסלול זה אסור למעבר בעלי חיים, על כן, החמורים צריכים לעשות מעקף גדול כדי לפגוש אותנו מהצד השני של הפאס.
 אני לא ידעתי את זה, ומסנר בעדינות שלו, גם לא רמז לי על כך.
קמנו למזג אוויר בהיר, ועל כן החלטנו לדבוק במטרה ולחצות את פאס SAN ANTONIO לצד השני. רכיבה קצרה של סוסים, ומיד מצאנו את עצמנו הולכים ברגל עליה מאד תלולה שנמשכה כשעה. היה קשה. לאחר מכן, ל' הגדולה, ק' ואנוכי המשכנו עם הסוסים עד לכ-200 מטר לפני הפאס ומיגל החזיר את הסוסים לל' האימא וב'.
היה מעונן וירד שלג קל. איך התהפך לנו מזג האוויר? ומה? לא נראה כלום למעלה?
המסלול הזה הוא לא המסלול הרגיל, מעט טיילים פוקדים אותו, ולכן זכינו לראות הדר של 4 וויקוניות (VICUNIA), חיה יפיפייה דומה לצבי, שרצה לא פחות מהר. היה מרגש. גם מהצד השני של הפאס ראינו עוד אחת בודדה שהוסבר לנו ע"י מסנר שהיא מנודה... ולכן היא לבד.
ל' הגדולה, ק' ואנוכי, מצאנו עולים את ה-100 מטר האחרונים לגובה המרבי של 5150 מטר לאט לאט בתוך סופת שלג. כולנו עם תפילה בלב שלמעלה יתבהר ונזכה לפרס למאמץ הטיפוס. "יש אלוהים!!!!" הגענו לפאס, סופת השלג התחלפה בשמש נעימה והנוף אל האופק התחיל להתבהר. איזה נוף!!! שתי לגונות טורקיז הרחק מתחתינו, פסגות מושלגות וקרחונים. אולי הנוף היפה ביותר בטרק.


חצי שעה של צילומים ותודות לאלוהים על המתנה שקבלנו, התחלנו לצלול אל תוך הנוף הזה תוך שאנחנו יורדים בין ריכוזי שלג וקרח. מדהים. היינו בשיא ההתרגשות.
 עדיין צפתה לנו ירידה קשה בת 3 שעות ללא סוסים. בשונה מגיחה למירדור (נקודת התצפית -; שממנה חוזרים חזרה למטה למחנה) אנחנו אט אט צללנו לתוך הנוף והלכנו והתקרבנו לקרחונים וללגונות. כל פעם עוד קצת, כך שחווינו את הנוף הזה במשך 3 שעות מהמון זוויות שונות. חוויה מומלצת מאד. הגענו למחנה יבש ושמשי, ולאחר ארוחת הצהריים, שכבנו לנו ולגמנו מקפה עם הל שהבאנו מהארץ.הוואוווו !!! היה שיא. כאן מסנר הסביר לנו כי הסרט של סיימון שנפצע כאשר טיפס על אחת הפסגות קרה כאן. הלילה עבר על כוחותינו בשלום, לא קר מידי ובעיקר הכל היה יבש, נעליים, מכנסיים, הכל.
חלומות פז עם חיוך על הפנים מהיום היפה שעברנו. תודה.

16.4.2014 -; DAY 8  
CUTATAMBO - HUAYLLAPA
טיפוס: 0 מטר
ירידה: 1000 מטר (אפשר עם סוסים)
קמנו לבוקר בהיר. בלטו הפסגות של SIULA ו-YERUPAJA מזוויות הפוכות ממה שראינו עד כה. (התחלנו לסגור את המעגל....). ההליכה בעמק קלינקו הייתה קלה. חלק רכבו וחלק הלכו. פסטורליה.
 ההליכה הייתה לאורך עמק ירוק ליד הנהר השוצף-קוצף. שמש נעימה. עצירות והפסקות רבות. לא מיהרנו. לא היה צריך לטפס.


בצהריים הגענו ליישוב הגדול ביותר בו נתקלנו עד כאן (ללא ציביליזציה כמה ימים זה היה הלם). HUAYLLAPA הינו יישוב המונה כ-1000 עד 2000 תושבים, עניים מאד, בתי בוץ, פה ושם חנות שקוונו לקנות אבוקדו ובקושי היה בצל ושום.
טלפון ציבורי אחד ממנו חייגנו לארץ. המבנה המשמעותי ביותר היה בית הספר, והמחנה שלנו הוקם במגרש הספורט של בית הספר.
מלא ילדים נחמדים בהתחלה שמהר מאד הפכו למציקים.
 איפה השקט והבדידות שהיו לנו בימים עברו? כמעשה קונדס, הילדים גנבו כמה יתדות של אוהלי הלינה דבר שהקשה עלינו בימים הבאים. עולם שלישי בשיאו.
היישוב בגובה 3500 מטר היווה הנקודה הנמוכה ביותר בטרק. כל הימים האחרים התנהלו בגובה שמעל 4000 מטר. על כן, הלינה ביום הזה הייתה בטמפרטורות סבירות.

17.4.2014 -; DAY 9
 HUAYLLAPA - PASO TAPUSH - CAMPAMENTO ANGUSHCORRAL
PASO TAPUSH 4800 meter
טיפוס: 1300 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 600 מטר (אפשר עם סוסים)
הירידה הממושכת ביום הקודם והלינה בגובה 3500 מטר, גבו מאתנו מחיר כבד ביום הזה. טיפוס אינסופי בן 1300 מטר עד למעבר TAPUSH.
ידענו שיהיה יום קשה, והתחלנו לאט. ל' האימא, ל' הגדולה וב' התחילו ברכיבה עם מיגל ואילו ק', אנוכי ומסנר הלכנו (טיפסנו). לא קל. טיפסנו בצל לאורך עמק תלול לאורך נהר, לא משהו. קשה.
טפסנו כ-400 מטר בשעתיים וחצי עד שראינו את הסוסים מגיחים משום מקום כאשר רחוק מהם מיגל זורק עליהם אבנים כדי שיגיעו אלינו מבלי שהוא בעצמו ירד אלינו.
 התחלנו לרכוב ותוך חצי שעה הגענו לבנות שהלכו להן קצת ברגל.



היו המומות והבינו כי ק' ואנוכי טיפסנו המון ברגל. התחלפנו בסוסים, ול' הגדולה ואנוכי המשכנו ברגל.
טיפוס ועוד טיפוס וכעבור שעה וחצי הגיע מסנר עם הסוסים. החלפה שניה. הגענו לפאס TAPUSH ללא שום מאפיין ייחודי והתחלנו מיד בירידה בת שעתיים עד למחנה ב-ANGUSHCORRAL.
היה מעונן ולעיתים הגיחה השמש. המחנה היה באמצע שום מקום, מוקפים בהרים גבוהים חלקם עם שלג.
נוהל התארגנות ללילה, ארוחת צהריים, ארוחת מנחה וארוחת ערב.
התחלנו להרגיש את סוף הטרק. עייפים, מרוצים, שמחים ובוכים. זה טרק הואי הואש: הוא מוציא ממך את כל הרגשות מקצה לקצה. זה היה הלילה באוהלים לפני האחרון וזה גרם לכולנו תחושה טובה.
 עוד קצת וזהו: מיטה !!! ולא קור יותר, לא רטיבות יותר.

18.4.2014 -; DAY 10
CAMPAMENTO ANGUSHCORRAL - PASO YAUCHA - MIRADOR YAUCHA -; JAHUACOCHA
PASO YAUCHA 4800 meter
טיפוס: 600 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 700 מטר (ללא סוסים - קשה - לא שפויה ללא דרך מוגדרת)
היום הזה היה אחד מימי הטיול היפים והמאתגרים של הטרק. לילה קר מאד הבטיח לנו יום עם שמיים בהירים, וקפוא.
לאחר נוהל בוקר (תה, גיגית פושרת, ארוחת בוקר וכו') יצאנו לדרך מוקפת שלוליות קפואות שק' נהנתה מאד לשבור עם מקל ההליכה.
דשא קפוא, הכל לבן חוץ מהשמיים בצבע תכלת בוהק. מדהים. ק' ואנוכי יחד עם מיגל, הלכנו. יתר הבנות, רכבו.
 טיפסנו כ-300 מטר במשך כשעתיים, עד שראינו את מסנר חוזר עם הסוסים. כעבור שעתיים וחצי מתחילת ההליכה הגענו ל- PASO YAUCHA, ממנו נפרש נוף עוצר נשימה כאשר ה- YERUPAJA כיכב במלוא הדרו. צילומים. קצת אוכל.
כאן הייתה נקודת החלטה: לרדת לאורך הנהר עד ללגונה בדרך הרגילה או לשמור על קו גובה וללכת עד לנקודת תצפית MIRADOR MESNER (נקודת תצפית על שם מסנר) על שם המדריך שלנו שהוא "גילה אותה" לפני כ-15 שנה.


ההליכה על הרכס בגובה 4700 מטר הייתה עוצרת נשימה כאשר הפסגות המושלגות של רכס ההואי הואש מלוות אותנו ללא הרף. תחושה מדהימה. מהמירדור, ראינו את שלושת לגונות ההפשרה של הפסגות האלה בצבעים של טורקיז וירוק כדי ליצור אחד הנופים היפים של הטיול. ישבנו כרבע שעה ליהנות מהנוף האולטימטיבי הזה לפני שהתחלנו ירידה בת 700 מטר ללא דרך מוגדרת, תלולה ברמות שאלמלא מקלות ההליכה היא הייתה מהווה בעיה רצינית לברכיים.
כמו גדולים הגענו למחנה הממוקם ליד הלגונה כדי לגלות כי הוא היה יחסית "עמוס" מטיילים נוספים שיוצאים מ-POCPA למיני טרק בן 3 ימים ושני לילות.
לילה אחרון שלנו באוהלים. זהו. למחרת כבר ישנים בבית משפחת קלופה ב-POCPA. נוהל רגיל, אכלנו פורלים שמסנר והחמרים דגו, היה טעים כארוחת פרידה.
 לילה אחרון בשטח בנוף מדהים לאחר יום מדהים עוד יותר. לילה טוב.

19.4.2014 DAY 11
JAHUACOCHA - PASO SHULKA - POCPA
PASO SHULKA 4600 meter
 מטר טיפוס: 500 מטר (אפשר עם סוסים)
ירידה: 1000 מטר (חלקית עם סוסים)
יום ההליכה האחרון. זהו עשינו את זה.
כולו 500 מטר טיפוס ועוד 1000 ירידה. מה זה עבורנו? העיקר בסוף היום ישנים במיטה... לאחר נוהל בוקר, ק' ואנוכי התחלנו רגלית עם מיגל ויתר הבנות על הסוסים.
מזג האוויר היה טוב. פרידה טובה ליום האחרון. טיפסנו לאט. ק' הייתה עייפה. עלינו כ-250 מטר במשך כשעתיים וחצי ומסנר הגיע עם הסוסים לאחר שהשאיר את הבנות כמעט בפאס. פאס אחרון.
הטיפוס הרגלי ובהמשכו רכיבת הסוסים הייתה יפה, נוף יפה ומנקודה זו ראינו את נקודת התצפית של מסנר (MIRADOR MESNER) בה היינו אתמול כולה מכוסה שלג שירד בלילה. מרשים. מרשים כל מה שעשינו אתמול, היום.
 הגענו לפאס שולקה, פאס אחרון. נרגשים, הקבוצה הצטלמה בפאס האחרון לפני הירידה.

התחלנו בירידה ארוכה בת 3 שעות.
ל' האימא עלתה קצת על סוס והגיעה ראשונה ל-POCPA. כבר מהפאס רואים את בתי העיירה. קטנים ואט אט עם הירידה המתקדמת הם מקבלים ממדים אנושיים יותר.
ירידה ארוכה עם כ-3 עצירות. הפלאפון של ב' מנגן שירים. כולם יורדים ושרים בקול, יש כאלה שרוקדים. זהו. זהו. זהו.
הגעתי לעיירה לפני הבנות, וחיכיתי להן עם וידאו מוכן. אמרתי להן שאני מצלם בוידאו. התפרקו, צרחו וצחקו, נשפכו על הרצפה.
טקס תודות מצולם למסנר, מרגש. זהו. תמו 10 ימי הליכה קשים. עשינו את זה, נגד כל הסיכויים. הכנות של חודשים הוכתרו בהצלחה. וואווו !!!

 אכלנו צהריים שמיגל הכין במטבח של JUSTA , אמא של מסנר. לא זוכר מה אכלנו, כי כולנו היינו דרוכים לקראת ה-PACHAMANCA, תבשיל פרואני מסורתי שידענו שנוכל בערב. ב-17:00 קראו לנו לראות איך הם מכינים אותו: אבל הכין מבנה קטן של אבנים ומתחתיו הוא הדליק אש עם קרשים שחיממו את האבנים. פרקו את כל מבנה האבנים, הניחו על הגחלים תפוחי אדמה ועליהם חתיכות עוף וכבס עטופות בנייר וכיסו הכל באבנים הלוהטות. על זה הניחו הרימה של עשב טרי (אולי כדי לחנוק את האש), על זה יריית פלסטיק ועליה כ-20 קילו אדמה. חתיכת מבנה.

כעבור 40 דקות קראו לנו שנבוא לראות איך הם מוציאים את התבשיל. קניתי לכולם קולה ובירות וישבנו לאכול מהתבשיל ומהסלטים הטעימים שמיגל הכין. הרמת כוסית. התרגשות. ריח של עוף וכבש (הכבש טיפה התייבש לטעמי אבל למי אכפת???) העיקר החוויה והיא הייתה והייתה מאד.
לילה אחרון. מסנר פינק אותי והכין לי דלי מים רותחים. הלכתי למקלחת הקרה של משפחת קלופה עם הדלי והתפנקתי במקלחת חמה. וואוו. גם נקי. הבנות העדיפו לחכות עוד יום להוסטל בהוארז.
חואן הנהג שנפרדנו ממנו לפני 10 ימים, הגיע עם קבוצה חדשה של מטיילים, אכל אתנו ונשאר לישון. מיטה. לא קרקע רטובה של אוהל. רכות. מגיע לנו.
כאן הסתיים הטרק. בהחלט. לילה טוב ב- POCPA.

20.4.2014 -; DAY 12 
נסיעה באוטו של חואן להוארז. 4 שעות של נסיעה איומה, אבל דווקא רכס ההואי הואש פינק אותנו ללא ענן אחד.
נפרדנו ממנו בחיוך. כמה עצירות לתמונות יפות והגענו "הבייתה" להוסטל בהוארז HATUN WASI, למקלחות חמות ומיטות נוחות. יש כאלה? הספקנו לשכוח. תם ונשלם. טרק הואי הואש מאחורינו.


 סרטון על הטרק ניתן לראות כאן (23 דקות):
picasaweb.google.com/103240746572429550410/cNPbSJ
(הערה: לעיתים זה עובד ולעיתים לא, נא להפעיל מספר פעמים)

 נספח 1: חברת enjoyhuaihuash ומשפחת קלופה
נחשפתי לראשונה למשפחת קלופה כ-4 חודשים לפני הטיול.
בתהליך לקט המידע על הטרק, קראתי את הרשימות של אפרת נקש על הטיול שלה בפרו בכלל ובטרק הואי הואש בפרט בשנת 2008 ושם היא ציינה כי אנחל קלופה, אז בחור צעיר, שימש אותה ואת קבוצתה כמדריך.
במקביל, באתר גרינגו ובאתר למטייל קראתי המלצות חמות על החברה. התקשרתי בפעם הראשונה לפרו למשרדי החברה, ובצד השני ענה לי אנחל בעצמו. שמחתי והרגשתי בידיים טובות.
במשך חודשיים ניהלנו משא ומתן על אופי הטרק, ימים, מסלול וכו' כולל טיולים מוקדמים לימי ההתאקלמות. רציתי כי הוא יהיה המדריך שלנו, אך עם הזמן הבנתי שאט אט הוא הפך לאיש המשרד ופחות לאיש השטח. תחילה הוא אמר לי כי אבא שלו רוסלינו בן ה-57 יהיה המדריך שלנו ומספר ימים לפני הטיסה, אמר לי כי מסנר אחיו ישמש אותנו כמדריך.
בדיעבד אני חושב כי יצאנו נשכרים. אנחל כבר לא מחובר לשטח והוא לא היה יוצא אתנו בכלל, וטוב שלא התעקשתי על כך.
רוסלינו, אבא שלהם הוא שועל וותיק ומכיר את רכס הואי ואש מכל הכוונים, אך הוא מבוגר קצת ונראה לי כי הגישה לבנות הייתה פחות טובה ולבבית מזו של מסנר.
מבחינת ידע, רוסלינו ומסנר מתחרים חזק, ודי היה לראות את הניתוח של המסלול הצפוי לנו בערב שנשארנו בביתו של רוסלינו כדי לראות לאיזה רמה של דיונים הגיעו השניים.
מסנר שימש הרבה שנים כמדריך החברה וחברות אחרות אך משנת 2009 הוא פנה לתחום אחזקת מכרות בו ניסה את מזלו וראה כי זה לא זה והחליט לחזור לחברה המשפחתית. היה זה הטיול הראשון שלו לאחר 5 שנים של הפסקה וגם הוא היה נרגש.
מסנר גדל ב- POCPA ורכס ההואי הואש היה מגרש המשחקים בילדותו. על כן הוא מכיר כל שעל, כל זווית, כל עליה וכל ירידה, כל פסגה וכל נהר. כמות הסיפורים שלו עצומה כמו הידע בבעלי חיים וצמחיה. רק תשאל והספר נפתח.
מפוסטרים שקיימים במשרד ובבית המשפחה, והשבחים שהחבר'ה הישראלים הרעיפו למסנר הבנו כי זכינו למדריך מן הטובים באזור.

קצת היסטוריה: רב הסבא של מסנר, בהיותו נער, לפני כ-120 שנה, הסתבך יחד עם כמה נערים נוספים ברצח והתפזרו לכל מיני חבלים בפרו.
רב הסבא הגיע ל-POCPA, אז, כולו יישוב קטן שכלל אחוזה של משפחה אחת, משפחת קלופה, והיא זו שאימצה אותו ונתן לו את שם המשפחה שכולם נושאים עד היום.
רוסלינו, אבא של מסנר הוא שם דבר ב- POCPA וברכס הואי הואש. בעל נכסי אדמה, צאן, ובתים, משמש כשריף היישוב.
 מעסיק אנשים בבניה, בגידול סוסים וחמורים לטובת לוגיסטיקה של טרקים, והוא הגב והלב הפועם של חברת ENJOYHUAIHUASH.
הבנים שלו, אנחל ומסנר רוכשים לו כבוד כמו שפעם רכשו כבוד בנים להורים. מדהים. JUSTA אמא שלהם לא פחות דומיננטית. אחראית על מלאכת הבישולים של הבית, עבור באי הבית והפועלים הרבים שעובדים שם. גם מבשלת לטיילים שמתחילים או מסיימים את הטרק בביתם. מטבח פרימיטיבי עם תנור עצים, תמיד עובד.
משפחת קלופה היא אימפריה לא קטנה ומעבר לנכסים שיש להם ב- POCPA יש להם בניין בהוארז בו גרים שני האחים וקומות ריקות לקבל את ההורים או אורחים אחרים, וגם בניין מגורים בלימה. יחד עם זאת, צניעות המשפחה ראויה לשבח.
בשתי ההזדמנויות ששהינו בביתם, הרגשנו בבית. משפחה חמה ולבבית.

נספח 2: הוסטל בהוארז ומסעדות
להוסטל HATUN WASI ברחוב דניאל ווישיזון בהוארז, הגעתי לפי המלצות באתר HOSTELBOOKERS.
בימי ההתאקלמות, בהם היינו 7 מטיילים, לקחתי חדר זוגי עבורי ועבור אשתי, חדר זוגי עבור שתי בנותיי וחדר טריפל לשלושת הבנות האחרות.
ההוסטל הינו הוסטל משפחתי הכולל 4 קומות עם כ-20 חדרים.
מנוהל ע"י הבת ליז, חמודה וזריזה, וההורים שלה המבוגרים גם ברקע. החדרים מרווחים ונקיים. בקומת הקבלה בה שהינו (ההוסטל היה כמעט ריק בגלל טרום העונה) יש סלון גדול עם כורסאות וטלוויזיה ורוב הזמן בילינו שם. וויפי סביר עם שתי רשתות. לעיתים הייתה בעיה עם מים חמים, אך ברגע שאמרנו להם, הם הפעילו דוד נוסף או דוד חשמלי והבעיה נפתרה.
היינו בהוסטל 4 לילות לפני הטרק, השארנו את המזוודות במחסן ובחזרה שהינו עוד 2 לילות. עם החזרה הייתה לנו הרגשה של חזרה הביתה. הוא מרוחק כ-12 בלוקים מהמרכז, אבל מונית בעלות של 3 סול מביאה אותך לשם תוך 5 דקות. האזור שקט בהחלט, פרט לנביחות הכלבים בבוקר כמו בכל הוארז.
ארוחת הבוקר מוגשת במרפסת עליונה בקומה חמישית, הצופה אל כל הנוף מסביב להוארז, וכל בוקר אמרנו שלום לפסגת ה- HUASCARAN, ההר הגבוה בפרו. באותה המרפסת מטבח לשימוש האורחים. ק' המטיילת כבר 4 חודשים בדרום אמריקה אמרה כי תמורת ה-10 דולר ששילמנו לאדם ללילה, ארוחת הבוקר הכוללת מוזלי היא פינוק אמיתי.

בהוארז אכלנו בעיקרון במספר מסעדות: BRASA ROJA די במרכז: שניצלים, פיצות טובות, פסטה ומרקים טובים. מחירים סבירים בהחלט.
 אכלנו בה מספר פעמים. בקרבת ההוסטל אכלנו במסעדה איטלקית LA COMEDIA. פתוחה רק בערב. שרות איטי ולא יעיל אך אוכל מעולה (וגם יין טוב).
אכלנו פעם אחת במסעדת BRUNO, האיטלקית, פתוחה רק בערב. מומלצת גם בחום.
בהמלצת מסנר אכלנו ב-CEVICHERIAHUARAZQUERIDO. לא נהנינו. האוכל היה חריף עד כדי שלא יכולנו לאכול אותו, ולא טעים.
פעם אחת אכלנו ב-EL FOGON. מול מסעדת BRASA ROJA. וגם לא נהנינו.

נספח 3: טיולי התאקלמות
הגענו להוארז 7 מטיילים ל-3 ימי טיולי התאקלמות. שתי בנות חזרו לארץ/נסעו לקוסקו, ולכן לא הצטרפו לטרק הואי הואש עצמו. הגענו להוארז בשעה 21:00 ביום שישי ה-4.4.2014.
ב-5.4.2014 עשינו יחד עם מסנר טיול/הליכה קצר לנקודת תצפית מעל הוארז. כ-3 שעות הליכה רק כדי לתת לגוף להתחיל להרגיש מאמץ בגובה.
ב-6.4.2014, נסענו למסלול טיול די פופולרי לקרחון ה-PASTORURI. נוסעים דרומה כשעתיים, נכנסים לפארק הלאומי HUASCARAN, משלמים 10 סול לאדם ונוסעים עוד כברת דרך עד לגובה של 4800 מטר. גובה מכובד שבה אפשר לעלות עם מכונית. גם כאשר העלייה היא במכונית הגוף מתרגל לגובה.
 מגובה זה היה צריך לעלות באופן מתון מאד עד לאגם/קרחון ה- PASTORURI, בנוף די יפה. עקב הגובה, מאד קר. אנחנו הגענו מוקדם (הראשונים) וכאשר ירדנו חזרה לאוטו, ראינו אוטובוסים של תיירים לא מודעים שעלו לשם עם מכנסיים קצרים (קור קרוב לאפס מעלות) ובחזור ירד קצת שלג.
 סרטון של יום הטיול ל-PASTORURI, כאן:
youtu.be/5LMRoOxQwKQ

הטיפוס האיטי מ-4800 מטר לכ-5100 נמשך קרוב לשעה אחת והנוף למעלה שווה כל צעד. קרחון בנגיעת יד, לפניו אגם עם טמפאנוס ( tempanos- חתיכות קרח צף). לק' זה הזכיר את פריטו מורנו שבארגנטינה (ללא התמוטטות הקרח). חזרנו לאוטו וביציאה עצרנו ליד קקטוסים ענקיים בשם PUYA RAIMONDI, וליד מעיין שיוצאים ממנו מים חמים מבעבעים.
בדרך חזרה עצרנו ביישוב TICAPAMPA, בו אכלנו במסעדה מומלצת. אני אכלתי פורל מטוגן (אני מאד אוהב והיה טעים מאד). במקום גם מכינים מאכל אוטנטי בשם CUY, שזה בעצם שרקן אפוי. (כל תרבות וההרגלים שלה). בחלק האחורי של המסעדה כלוב ענק מלא שרקנים "לבחירה"... הגענו להוסטל חזרה סביב השעה 16:00.

יום למחרת ב-7.4.2014 נסענו ללגונה 69. היות והאוטו עמד לרשותנו, בחרנו לצאת מההוסטל בשעה 4:00 לפנות בוקר כדי לנצל את החלון מז"א היבש ולעשות את המסלול ללא טיילים אחרים. בדרך כלל הסיורים המאורגנים יוצאים מהוארז ב-6:00. בשעה 7:00 התחלנו ללכת לאחר ארוחת בוקר שמיגל הכין לנו עם הגעתנו.
מיגל בא אתנו יחד עם מסנר ע"מ לבשל לנו ארוחת צהריים בלגונה. פינוק אמיתי.

 סרטון של יום הטיול ללגונה 69, כאן:
youtu.be/NZkfVXAUCsA
נוהל "חלון יבש" לא התקיים ובדרך ללגונה ירד עלינו גשם (לא כבד). הלכנו יפה, אך הטרק הזה קשה מאד. הגענו ללגונה בגובה 4800 מטר (600 מטר עליה) אחרי 5 שעות, קצת גשם. אבל כאשר הגענו אליה, השמיים נפתחו והשמש קבלה את פנינו עם אחד הנופים היפים של כל האזור. לגונה בצבע תכלת/טורקיז, שוממה. הרבה תמונות, ארוחת צהריים של פורלים מטוגנים ע"י מיגל עם אבוקדו וקרקרים והתחלנו ירידה חזרה לאוטו בת 4 שעות.
 סה"כ טרק מפרך בן 9 שעות הליכה. רצוי להגיע לטרק הזה לאחר מספר ימי התאקלמות בהוארז.