6 שעות בפלנטה אחרת: סיור בחברון ומערת המכפלה
מפוסט שפרסמתי בפייסבוק כמה שעות לאחר הביקור:
"שנים אני רוצה לערוך ביקור בחברון. גם אם אני בעד או נגד, קצת יותר או קצת פחות. במשך שנים השמות "חברון", "תל רומידה", "בית הדסה", הושמעו ללא הרף בחדשות. סקרנות. אוהב את הארץ ואוהב להכיר אותה לאורכה ולרוחבה. כמעט 40 שנה שעליתי ארצה ואף פעם לא בקרתי שם. זו לא התנצלות. הסיור שם, מכל הבחינות ובהרבה רבדים השאיר אותי בהלם. 6 שעות לאחר שנסענו משם, אני מתקשה (מאד) לעכל את מה שהחושים החשופים ספגו ללא מסננת. ייקח לי עוד הרבה זמן עד שהכול ישקע, וכבר אמרתי שאכתוב דווח מלא על הביקור, אבל כמו שסיפרתי ליענקלה ידידי בטלפון כמה דקות לאחר ש-"חזרנו ארצה", חשוב גם להעביר את החוויה הלא מעובדת, בעלת העצמה החזקה ביותר. אז אם זה TOO MUCH אתם מוזמנים לדלג. הפוסט הוא לא פוסט פוליטי, אלא כמה תמונות בודדות, למרות שעצם ההגעה לשם מראה על סקרנות מסוימת, והכל מעורב בעצב רב בגלל המצב הקשה והבלתי אפשרי של התושבים היהודים וערבים כאחד".
נתונים ולוגיסטיקה
הרעיון למסלול קבלתי מהאתר המצוין של ערן ודוד גלאור: "מסלולים". ניתן להתרשם מהמסלול בקישור כאן.
ניתן לבצע את הסיור באופן חד יומי. הנסיעה מקרית גת ועד לחברון אורכת פחות משעה אחת. גם הנסיעה מירושלים לחברון אורכת פחות משעה. לעשות את הסיור באופן חד יומי מת"א יהיה טיפה מעייף, אך זה עדיין אפשרי.
אנחנו לנו בירושלים ערב קודם, ועל כן, נסענו לחברון לאורך כביש 60 במכונית פרטית ללא לווי, ללא אבטחה וללא נשק. הטיול היה בערב שמחת תורה, יום ראשון ה- 4.10.2015 לאחר שני פיגועים קשים שאירעו בחג, וכוחות ביטחון היו פרוסים באופן מוגבר לאורך הכבישים ובכל צומת, ועל כן, הרגשנו בטוחים לאורך הנסיעה.
מידע על העיר חברון, פעילויות ולינה אפשר לקבל ב-02-9965333
תוכנית הסיור ולו"ז
מהמסלול המוצע ע"י "מסלולים" (קישור לעיל) החלטתי לחלק את הסיור למספר שלבים:
השלב הראשון היה ביקור בבית הדסה
סיור רגלי באזור חברון העתיקה
לבסוף להגיע למערת המכפלה.
בדיעבד התברר כי התכנון היה נכון, ואף נוספו לתכנון נקודות עניין נוספות (ראו בהמשך).
הסיור בבית הדסה
רשמו בוויז בית הדסה בחברון. אפשר לחנות ממש מול המבנה המרשים.
התחלת הסיור בבית הדסה התבררה כבחירה מוצלחת. בסיור מקבלים הסבר כללי ומפורט על חברון לאורך השנים (החל מלפני 3500 שנה ועד היום).
הסיור בבית הדסה כולל חזיון אורקולי באורך 20 דקות, ואחריו סיור מודרך במוזאון. הסיור הוא בתשלום של 30 ₪ לאדם וכדאי לתאם מראש בטלפון 02-9965333. באופן תאורטי, כל הסיור אורך כשעה, אך אנחנו היינו לבד והמדריכה המצוינת, הגברת ציפי שליסל השקיעה באנו מרצונה ומכמות הידע העצום שלה, ובילינו במחיצתה קרוב לשעתיים. אנחנו פחות התחברנו לחיזיון האורקולי, אך חמשת החדרים של המוזיאון עם הממצאים שבהם, הינם מרתקים ומרגשים.
בבית הדסה יש שירותים מסודרים וגם קפטריה נחמדה. אם לא הבאתם אוכל להמשך הסיור, אפשר לקנות כאן.
הסיור בחברון העתיקה
במשך הסיור בבית הדסה, הצטרף אלינו בן המקום, בניה אפרסמון. בסוף הסיור, הוא התנדב להתלוות אלינו ולשמש לנו מדריך לסיור בחברון העתיקה. את הסיור התכוונו לעשות בכל מקרה, אבל אין להשוות סיור מודרך עם בן המקום, אשר לכל ממצא הוא מוסיף מהחוויה האישית שלו. אנחנו התכוונו לעשות את הסיור באופן רגלי, כפי שמתואר בקישור לעיל. אכן הכול במרחק הליכה, אמנם יש מספר עליות (וירידות) ואין טעם להסתובב עם המכונית בשכונה הצפופה בעלת מחסור בחניה. אבל בניה היה עייף וביקש שנעשה את הסיור באוטו, והוא כמובן שלט וכיין אותנו למקומות החניה. הסיור הרגלי מגיע לכל המקומות החשובים והוא מסומן בסימון שבילים כחול, ויש גם שלטי הכוונה שמיים. אין צורך במדריך.
מבית הדסה עלינו עם האוטו עד למקום החפירות של חברון העתיקה (תל רומידה). בעצם, האתר הארכאולוגי נמצא בשכונה היהודית של חברון העתיקה. בשכונה מספר מבני קרוואנים, ולידם בניין חדש יחסית בעל 4 קומות. קומת העמודים של הבניין הנ"ל בעצם מאכלסת את העתיקות של חברון העתיקה. לידם אפשר גם לראות את גרם המדרגות שדרכו היו יורדים למערת המכפלה והחומה ברוחב 4 מטר בת אלפי השנים. לצערי, אתר העתיקות די מוזנח.
לאחר שהתרשמנו מהעתיקות, בניה הזמין אותנו לביתו השוכן בבניין המדובר ואמו אסתר כבדה אותנו בשתייה קרה.
בגג הבניין, יש תצפית מסודרת על העיר חברון כולה. יש לעלות במדרגות עד לגג. אם הדלת סגורה, יש לבקש מאחת המשפחות את קוד הכניסה. בגג, יש גם שירותים.
הנוף הנשקף מגג הבניין הוא עוצר נשימה. נוף בעל 360 מעלות, ולכל כוון יש תמונה עם שמות המקומות החשובים. בנוסף לכל המבנים הישנים והחדשים של חברון הערבית, כיכר השוטר, מרכזי קניות ועוד, נצפים מהתצפית גם השכונה היהודית אברהם אבינו, את בית הדסה וכמובן את מערת המכפלה. לאורך כל השהיה בגג התצפית, שומעים את הרעש שבא ממרכז העיר חברון הערבית, הדי פיצוצים של רימוני הלם (היו יידויי אבנים והפרעות סדר בזמן הביקור שלנו). בניה, המדריך שלנו לא התרגש: "יש לנו את זה כל הזמן כאן".
לאחר שירדנו מהתצפית, חזרנו למכונית ונסענו לבית העלמין היהודי של חברון. נסיעה של כ-400 מטר, בה חולפים על פני בסיס צבאי, חוליות חיילים שמאבטחים כל צומת וגם ברחובות של בתים ערבים. הרגשתי בטוח כל הזמן, אבל השטח הוא לא סטרילי לחלוטין. מחצרות הבתים הערבים או מהמרפסות האטומות ברשתות הילדים הקטנים עושים לך "שלום" ומנפנפים בידיים. מרבית המרפסות של בתי הערבים סגורות עם רשתות ברזל. תחילה חשבתי שזה ע"מ למנוע יידויי אבנים מהן, אבל לאחר מכן הבנתי גם שבעלי הבתים התקינו אותן ע"מ למנוע שמתנחלים יהודים ינפצו את הזכוכיות ביידויי אבנים "כחול/לבן".
הכניסה לבית העלמין מתאפשרת גם בעזרת קוד כניסה, אותו מקבלים מהמוקד. טלפון המוקד רשום בכניסה לבית העלמין. בבית העלמין מספר אזורים שונים כדלקמן:
ליד ברושים גבוהים יש את קבר התינוק אברהם נחשון (נקבר כאן בזכות נחישות אמו בשנת 1975) שפרצה מחסום של צה"ל והיגיעה לבית העלמין שהקבורה של יהודים בו הייתה אסורה.
מצבות של 67 חללי ממאורעות תרפ"ט.
מצבה של בניה שראל, שנהרג בקיץ 2014 במבצע צוק איתן.
החלק המשוחזר של בית העלמין העתיק. תחילת השחזור נעשתה ע"י פרופ' בן ציון טבגר.
בסיום הביקור בבית העלמין, חזרנו למכונית ובנסיעה קצרה הגענו לאתר חפירות חדש בו נחשף אזור תעשייתי עתיק עם גתות גדולות ומערכות מקוואות בעלות 3 גרמי מדרגות. באתר שלטי הסבר, והוא עדיין נמצא בעיצומו של חפירות. אתר החפירות מוקף בתי ערבים ולא הייתה אבטחה במקום. החנינו את האוטו ליד הכניסה וסיירנו במקום. כפי שאמרתי קודם, המקום לא סטרילי.
חזרנו למכונית ונסענו במורד ההר לביקור בבית רומנו. לא אתאר כאן את ההיסטוריה הענפה של המבנה הזה שכיכב שנים רבות בחדשות. המבנה ממש על קו התפר בין העיר חברון היהודית לחברון הערבית, ובטונדות, גדרות תיל ומצלמות מעגל סגור בולטים בכל מקום. המבנה לאורך השנים היה מבנה מרשים בין שתי קומות. לאחרונה נוספו למבנה 2 קומות נוספות והפך לישיבה.
נסיעה קצרה נוספת הביאה אותנו לעליה לכוון מעיין אברהם. מעיין אברהם היה מקור המים העיקרי לחברון העתיקה. יש להשאיר את האוטו במרחק מסוים מהמעיין, ליד בתי ערבים. רצוי להשאיר משהו ליד האוטו. ליד המעיין, שהיה ריק מתיירים/טיילים ברגע שהגענו, היו 4 חיילים ששמרו על המקום ועל מבקריו. אם עד לכאן הגענו, החלפתי לבגד ים ונכנסתי למים הצוננים. הכניסה למעיין די עלובה, אך בפנים, המערה בה נמצא המעיין גדולה מאד. המים עמוקים וקרים. תוך כדי הטבילה, אני עדיין שומע ברקע את הדי הפיצוצים של רימוני ההלם. מציאות סוריאליסטית.
סיור בשכונה אברהם אבינו
המקום הפנוי לבניה בחברון העתיקה (תל רומידה) מצומצם מאד ואין מקום לאכלס משפחות יהודיות נוספות. על כן, נבנתה השכונה החדשה אברהם אבינו בתחתית העמק בסמיכות לחברון הערבית. בנסיעה בת 3 דקות הגענו לשכונה, בה נמצא בית הכנסת העתיק של חברון, שהוא כיום משחוזר.
השכונה המודרנית, נבנתה עדיין בצפיפות, בעיקר עקב האילוצים הרבים. תפס לי את העין, גן הילידים של השכונה, שמעליו מרחק של 10 מטרים יש עמדת שמירה של צה"ל. עוד עדות למציאות בלתי אפשרית.
סיור במערת המכפלה
שלוש דקות נסיעה הביאו אותנו לרחבת החניה של מערת המכפלה. מגודל החניה, וכמות גדרות משטרה ניידות, שלטי הכוונה, כמות השירותים ועוד כל מיני סימנים, הבנו כי במקום יכולים להיות אלפי מבקרים. אנחנו היינו לבד.
מבנה מערת המכפלה מבחוץ מרשים. אכן, החלק התחתון שלו מזכיר את הכותל המערבי, וכפי שהסרט בחיזיון האורקולי מציין זאת: גם הכותל המערבי (ובית הכנסת השני) ומערת המכפלה נבנו ע"י אותו אדם: הורדוס.
סיירנו בתוך המבנה. אני לא אדם דתי, על כן, פחות התחברתי לפן הדתי של המקום.
אוכלים פלאפל מסוחרים ערבים
השעה הייתה 16:00 אחה"צ, ערב חג. היינו רעבים. המסעדה שבמתחם הייתה סגורה. פנינו לרחוב ממול, שם יש מספר חנויות מזכרות של סוחרים ערבים. סוחרים משועממים מפאת היעדר מוחלט של מבקרים הסתכלו עלינו: "אכל" אמרתי, ואחד מהם פנה אליי, ושלח את בתו בת ה-10 בריצה לכוון העיר חברון הערבית. כעבור 10 דקות חזרה עם 2 מנות פלאפל. הוא ידע שלנו אסור להיכנס לחברון הערבית, אז הוא שלח את בתו. ישבנו לאכול. במפתיע (לאור נסיבות הקניה), היה טעים. קבלנו קפה. התפתחה שיחה סביב פוליטיקה ביני לבין שני תיירים גרמנים ששתו קולה במקום עם המדריך הפלסטינאי שלהם. לא פשוט. "למה האזרחים נושאים נשק?" הייתה אחת השאלות של התייר הגרמני. הסברתי מנקודת מבטי, המדריך הפלסטינאי, באנגלית רהוטה, הסביר מנקודת מבטו. הדיון נמשך מעל חצי שעה. "כל עוד מדברים, יש תקווה" סיכמתי. קמו והלכו להמשך הסיור שלהם. לא פשוט.
הנסיעה חזרה
כאשר הקשתי "בית", הוויז לקח אותנו מחברון דרך קריית ארבע לכוון קריית גת דרך כביש 35. בגדול הדרך יורדת מהר חברון לאזור לכיש בתוך נוף עוצר נשימה. במכונית היה שקט. היינו מותשים, לא פיזית, אלא נפשית. היה מסע מדהים, עצוב, קשה.
