יומיים וחצי בוואדי אל חסה שבירדן

כתב: אדוארדו אוקסמן

חצינו את הגבול במעבר בית שאן (שייח חוסיין) ביום ד' 12.10.2011 ב-6:30 בבוקר.

עברנו עם מכונית פרטית, עם ציוד טרקינג כי פנינו היו לוואדי חסה (או נחל זרד בשמו העברי).

מעבר הגבול הזה הוא לעיתים בעייתי לתרמילאים המתכננים לינת שטח. בשונה מאד ממעבר עקבה שאין בעיה כזאת. הוסבר לי ע"י נהג המונית כי ככה זה עובד בירדן: שני מעברי הגבול בעלי חוקים שונים (מסיבות הגיוניות: המעבר הדרומי מקבל מאסה של תיירים, בעיקר לפטרה ולכן לא בודקים ברצינות. בצפון, כוונת המטיילים היא יותר לכיוון לינת השטח, המעבר גבול הוא יותר רדום ויש להם יותר זמן להתעסק "בקטנות").

פגשנו בוואדי חסה קבוצה של 4 ישראלים שעברו "טרטורים בירוקרטים" במעבר הצפוני שבסופו של דבר הכריחו אותם להפקיד שקשי"ים ולקבלם בחזרה (כביכול כדי למנוע לינה פרטיזנית בשטח) והפסידו כמעט יום שלם בטרטורים.

מי ש-"עושה את הבעיות" זה ה-TOURIST POLICE כאשר רואים תרמילאים עם תלבושת קרבית. משפחתי ואני חצינו עם מכונית פרטית, סיפרנו להם שנבלה בפטרה ובים המלח, הביגוד שלנו לא "מכר" אותנו ועברנו ללא בעיות (יתרון לחציה עם מכונית פרטית).

בשלב מאוחר יותר במעבר הגבול, מעבירים את הציוד בשיקוף, אבל זה "ישות" אחרת (המכס) ולהם לא חשוב איפה אתה מטייל, והם לא מלשינים ל-TOURIST POLICE.

הירדניים רוצים כי קבוצות מעל 4 מטיילים יטיילו בשטח רק עם מדריך מקומי (מוריד מהפרטיות ועולה כסף), אבל לקבוצות עם פחות מ-4 מטיילים, הם גם עושים בעיות במעבר.

נהג המונית סיפר לי כי המגבלה הזו של הירדנים המקשה על מטיילים ישראלים לטייל לבד בוואדיות נובעת דווקא מבקשה של ממשלת ישראל, שעקב תאונות שקרו, היה צורך בהזנקת מסוקי חילוץ ישראלים, תאום בטחוני וכו' ואז שלטונות ישראל ביקשו מהירדניים להקפיד ולהקשות כניסה לנחלים למטיילים ישראלים ללא מדריך מקומי. נכון, לא נכון? זאת עובדה, יש קשיים.

נהג המונית שלנו: AHMED ALSHARO המפורסם:

00962-796668455
 00962-777041801
[email protected]

הוא אכן תותח ומכיר את הישראלים, את המנטאליות שלנו, יש לו את כל הפתרונות, לאחר 8 שנים בארה"ב מדבר אנגלית מצוינת, יש לו נייד ירדני ונייד ישראלי (עבור המקומות בהם יש קליטה). הוא דייקן ומאד גמיש. המחירים שלו סבירים והוא בעל אמינות גבוהה. הוא לא מנסה לשנות מחירים שנקבעו מראש גם אם צצות בעיות: הוא מבין כי מטייל מרוצה ימליץ עליו (הוא קורא את הדיווחים בפורום למטייל ע"י GOOGLE TRANSLATE) והוא שולט בתרגומים. הוא עוקב אחר הדיווחים עליו בפורום ולכן המוניטין שלו חשוב לו והוא תמיד מלא עבודה הנובעת מהמלצות מטיילים.

סיכמתי במייל ובטלפון טרם יציאתנו כי ניפגש בסאפי (נקודת הסיום של מסלול ואדי חסה), שם נשאיר את המכונית שלי במשמורת אצל מכר שלו, והוא יסיע אותנו לתחילת המסלול. חישבנו את השעות ממעבר הגבול וקבענו בסאפי בין 12:00 ל-13:00 בצהריים, והיינו בקשר פלאפוני כל הבוקר, כך שהוא ידע בדיוק איך אני מתקדם. בשלב מסוים, הסינון שיחות שלי נכנס לתוקף והוא לא יכל לתקשר איתי ישירות, הוא לא הרים ידיים ושלח לי SMS. בחור מאד חכם וזריז. אני מצדיע לו.

נפגשנו (המונית הירוקה שלו בולטת מרחוק). הוביל אותנו לעיירה בשם "נגע", שכונה דרומית של סאפי, קרובה לשפך ואדי חסה יותר מאשר סאפי עצמה. העברנו ציודנו מהאוטו שלי למונית שלו ונפרדנו מבעלי הבית ומהאוטו שלנו שראינו רק 3 ימים לאחר מכן.

המידע שהשתמשנו לטיול נלקח ממספר מקורות:

אני רוצה לומר כי למרות שעשיתי שעורי בית, שני דברים הפתיעו אותי בטיול:

בקישור אפשר לראות סרטון שצילמנו לאורך כל המסלול:

כפי שמנחם מרכוס כותב וממליץ, יש לחלק את הטיול לפחות לשני ימים מלאים (התחלת הליכה מוקדם בבוקר וסוף ההליכה לפני החשיכה) עם לינת לילה אחת בתוך הנחל. ביום הראשון הולכים 8 ק"מ וביום השני הולכים עוד 15 ק"מ ע"מ לסיים 23 ק"מ של אורכו הכולל של וואדי חסה. החלוקה האסימטרית של מרחקי ההליכה של כל אחד מן הימים נובעת מהעובדה כי תוואי השטח ביום הראשון הוא קשה יותר מאשר היום השני.

כמו כן, אוסיף ואומר כי סיפורי הדרך של מנחם מרכוס לא ממש עזרו לנו להבין איפה אנחנו נמצאים במסלול, כמה זמן נותר לסופו, ואיך לחלק את זמני ההפסקה בעיקר ביום השני.

כמו כן, היות ומי הנחל לא ראויים לשתייה, ביום הראשון אין מעיינות למילוי מים עד למעיינות סולטנא (נקודה 8, די לקראת סוף היום הראשון), אז ליום הראשון יש להצטייד במלאי מים מספיק. ביום השני יש מעיינות/נביעות כמעט לאורך כל המסלול.

מכשיר GPS עם מפה טופוגראפית כמו זו של הטכניון, היה עוזר ע"מ להבין איפה אתה נמצא יחסית לסוף, בעיקר ביום השני (אין צורך ב-GPS לנווט בנחל, בסה"כ הנתיב הוא אחד ויחיד ואין פניות ימינה ושמאלה, אלא במורד זרם המים כל הזמן).

במשך יומיים וחצי של הליכה רגלית, פגשנו 2 רואי צאן מקומיים, 4 ציידים, 2 בדואים שעלו מסאפי במעלה הנחל לכיף וקבוצה של 4 ישראלים עם מדריך מקומי (וזה היה בחופש סוכות!!). כלומר: היינו לבד כל הזמן, וזה כיף, אבל דבר שיכול להיות בעייתי במקרה של תקלה.

הגדרת רמת ההליכה שלנו (ע"מ לתת המחשה נוספת לקושי המסלול יחסית לקורא הפוטנציאלי):

היינו קבוצה בת 3 נפשות: בתי בת ה-23, כושר סביר אך לא מטיבת לכת, יוצאת טרקים בגאורגיה. אשתי ואנוכי בגילאי ה-50, בכושר טוב +, אני מגדיר את עצמי כ-"מיטיב לכת בשנות ה-50 שלו". ללא ספק, אנחנו לא מיטיבי לכת ברמת צעירים יוצאי צבא בגיל ה-22 שלהם, אבל אנחנו בוגרי טרק ה-ABC בנפאל ולא מתפנקים. זה טיולנו הראשון עם כל הציוד על הגב. (ב-ABC היו לנו פורטרים -; דבר שעוד לא המציאו בירדן J).

מסלול וואדי חסה היה מסלול הטרק הקשה ביותר שעשינו בכל החיים שלנו, וטיילנו הרבה: נפאל, טרקים באירופה, גאורגיה, סקי, צלילה, מסעות אופניים, אבל מסלול וואדי חסה היה לנו מאד קשה.

נופים מדהימים שאין בארץ, מים זורמים, מפלים, מעוקים, גנים תלויים, מעיינות קרים וחמים, אתה לבד, טיפוס, ירידות, 5 תצורות גיאולוגיות שונות במהלך 23 קילומטרים ארוכים. לעיתים, נופים יותר יפים מהקניון בפטרה, אבל קשה, קשה, קשה. מה קשה? הרבה קילומטרים והמטען על הגב. העובדה שהיינו בלי מדריך? לא ממש הפריעה לנו.

חלוקת הימים שעשינו:

יום ראשון: תחילת הליכה ב-15:00 (ביום זה חצינו את הגבול בבוקר), 3 שעות ירידה לאפיק הנחל ולינה ראשונה (ראו בהמשך).

יום שני: תחילת הליכה ב-8:00, ועד 18:00 (התחלנו את היום הזה כ-2 ק"מ לפני נקודה 7) וסיימנו כ-1.5 ק"מ בתוך הגנים התלויים לאחר נקודה 9 (מקום הלינה המומלץ של מנחם מרכוס ללינה היחידה שלו).

יום שלישי: תחילת הליכה ב-7:00 וסיום הליכה ב-18:40 (11:40 שעות הליכה), באותו יום החשיך ב-18:30, כלומר, היציאה מהאפיק למוניות הייתה בחשיכה.

לטובת ה-23 ק"מ אורך של כל המסלול, הלכנו סך של 25 שעות (כשעה אחת לק"מ אחד, כולל הפסקות).

בשום פנים באופן אני לא ממליץ ללכת בנחל בחושך: נתקעתם? תעצרו, תפרסו שקש"ים וחכו לבוקר, גם אם אין מים ואוכל. הליכה בוואדי בלילה מסכנת חיים !!

לפי המדריך של מנחם מרכוס, יש להיכנס לנחל מחמאם עפרה (נקודה מספר 1 במפה של הטכניון -; אצרף קובץ בהמשך). הבעיה היא כי בנקודה זו יש שוטרים שאוסרים על כניסה לנחל למטיילים שמתכוונים ללון בנחל ללא מדריך. קבוצה הבאה עם מדריך לא תהיה לה בעיה כלל.

אחמד, נהג המונית פגש אותנו בסאפי, מקום בו השארנו את המכונית שלנו. מסאפי נסענו במונית לתחילת המסלול, נסיעה של שעתיים דרך העיר טפילה. היות והגענו לנחל מדרום, לא הגענו למחסום השוטרים בחמאם עפרה.

הכוונה היא לרדת לנחל בדרך הג'יפים המסומנת במפה ומביאה אותך לנקודה 7 (איפה שהמפל היפה עם המעוק לפי מרכוס), או לחתוך בדרך לא דרך ולרדת לערוץ הנחל מזרחית לנקודה 7 אך מערבית לחמאם עפרה וכך לעקוף את השוטרים. לפי המלצה של אחמד, אנחנו חתכנו לערוץ במקום להמשיך על הדרך הראשית, והירידה הייתה תלולה ומסוכנת.

יום ראשון: התחלת הליכה בשעה 15:00 מהרמה המדברית בה אחמד הוריד אותנו לכוון הנחל. ירידה תלולה ולא מסומנת עד לאפיק לקחה לנו 3 שעות כמעט עד החשיכה. ירדנו לנחל כ-2 ק"מ מזרחית לנקודה 7 והקמנו את האוהל (כן, לקחנו אוהל, פינוק נחמד שנתן לנו ביטחון והגן מפני הרוח בלילה). לא היה קר בכלל, רחצנו בנחל, אכלנו והלכנו לישון. לפנות בוקר היה קצת קריר ונכנסנו לשקי השינה.

תחילת הליכה ב-8:00, קצת מאוחר ומיותר, רצוי להתארגן ולהתחיל ללכת עם אור ראשון. כעבור שעתיים הליכה, לעיתים בסבך קוצני, שורט וחותך, הגענו למפל והמעוק בנקודה 7.

בשעתיים האלה לא היה צורך בניווט ממש, אך היה צורך במציאת הדרך הנוחה דרך הסבך, ימינה ממנו או שמאלה ממנו, או במים. כאן מדריך אולי היה עוזר, כאן נדרש ניסיון ניווט מסוים, לזהות תוואי הליכה, לעקוב אחר עקבות קודמות והגיון פשוט, כי זה חוסך כוחות ושריטות.

המים בנחל הם לא ראויים לשתייה ואחרי היום הראשון והבוקר השני, מלאי המים הלך ואזל. לפי המפה והתיאור של מרכוס היינו אמורים להגיע למעיינות סולטנא ולמלא מים שם. הבעיה היא כי ההליכה מהמפל ועד למעיינות היא קשה ואיטית ונשארנו שעה בלי מים עד שהגענו למעיינות בצהריים. מלאנו מלאי מים והמשכנו ללכת בנופים מדהימים. עצרנו לארוחת צהריים והמשכנו. הבנתי כי קצב ההתקדמות שלנו הוא כ-20% איטי יותר מהמוצע, וזה עלול לגרום לכך שיום למחרת לא נצא מהנחל באור יום. זאת הסיבה כי כאשר הגענו לנקודה 9 במפה (חיבור של ואדי קאטרה לוואדי חסה) שהוא המקום המומלץ של מרכוס ללינה, היה לנו עוד שעה וחצי של אור. ידעתי כי אני חייב לנצל זמן זה ולהמשיך ללכת ע"מ לקצר את ה-15 ק"מ של יום המחרת. המשכנו ללכת. ואז מצאנו את עצמנו באזור של הגנים התלויים. איזה יופי !! אבל חברים, זה קטע קניוני של הנחל, מים זורמים ואין גדות רחבות היכולות להציע משטח נוח לשינה!! איפה ישנים? חוזרים? אבל אנחנו עייפים, ורצינו להרוויח עוד ק"מ אחד !! הנחתי את התיק בצד, ליד משהו שנראה כמקום שיכול לשמש אותנו לחניון לילה ורצתי קדימה בלי הבנות ובלי התיק ע"מ לנסות ולשפר עמדות. החשיכה הולכת וקרבה. עוד 200 מטר, ואני רואה משהו טוב יותר, עוד קצת, ועוד משהו נחמד. בסוף, לאחר כ-600 מטר, מצאתי פינת חמד, שרקתי שריקה (סימן מוסכם בינינו) והבנות התחילו להתקדם לאיטן לעברי. אספתי את התיק ומיקמנו את מחנה הלילה השני כ-1.5 ק"מ בתוך הקניון עם הגנים התלויים. מקום מקסים, אווירה מדהימה, אוכל, פיפי ולמיטה.

ידענו כי יום המחרת יהיה ארוך. הייתי מציע למנחם מרכוס להוסיף בספר: נקודה 9 היא נקודה מומלצת ללינה, לא רק כי היא מקום יפה ויש את ואדי קאטרה עם המעיינות, אלא כי אחרת, אתה נכנס לקטע קניוני של הנחל ומקומות הלינה פחות בנמצא.

מדובר על 15 ק"מ, מהם הנחתי כי עשינו 1.5 ק"מ מנקודת הלינה המוצעת ע"י מרכוס. אז נותרו לנו 13.5 ק"מ ופחדתי כי עקב קצב ההליכה האיטי, אנו נצטרך לישון עוד לילה בוואדי כי הליכה בחושך לא באה בחשבון. לא נורא, אבל לא חישבנו את האוכל וגם הזמנתי לילה אחד במלון מפואר בים המלח בצד הירדני לפינוק לאחר המסע המפרך והיה חבל עליו. ידעתי כי צריך לנצל כל דקת אור, ללכת בכיף ולא בלחץ אך בקצב טוב. כוונתי שעון מעורר ל-5:30 וב-7:00 התחלנו ללכת. סיימנו ב-18:40 (קצת בחושך -; 10 דקות) לאחר 11:40 שעות הליכה (אני עם 30 קילו על הגב). 48 שעות לאחר הטיול, לאחר מסאג' מפנק במלון ושינה טובה במיטתי (עם הכרית שלי!!) הגוף עדיין כואב !!

שמענו כי הרבה טיילים נתקעו בתוך החשיכה בנחל ועוד המשיכו את ההליכה בחשיכה: אנא, הימנעו מזה, כמה שזה מסוכן.

ביום השלישי הזה, היה חסר לי ה-GPS ע"מ שאני אדע מה קצב ההתקדמות שלנו: האם אפשר לעשות עוד הפסקה, האם כדאי, או שמא אנחנו כבר מגיעים או שעדיין צריך להחזיק את הקצב... בשעה 11:00 (אחרי 4 שעות הליכה) פגשנו בציידים מקומיים שעלו מסאפי. אמרו לנו כי יש עוד 6 ק"מ עד לסאפי, כ-3 שעות הליכה, לנו זה לקח עוד 7.5 שעות!! הצלבנו מידע עם מקומיים אחרים: לא לסמוך על זה !! ברוב המקרים, המידע לא אמין, הזמן לא חשוב אצלם, הם גרים שם ולא ממהרים לשום מקום, ובמקרה שהמידע שהם נותנים הוא נכון לגביהם, אז בטח הוא לא נכון לגבנו, עם מטען על הגב וקצב הליכה שונה.

המיוחד ביום השלישי הזה, היות וגומעים מרחק רב: כ-15 ק"מ הוא המעבר החד בין תצורות גיאולוגיות שונות הכוללת אבן גיר, גרניט ואבן חול צבעוני. מסלול מדהים ביופיו, אך היופי הזה גובה מחיר קשה ע"מ לתת לך ליהנות ממנו: בדיקת הגבולות הפיזיים והנפשיים שלך !!