להורדה חינם http://mendele.co.il/?p=2631
לקריאת חוות דעת של קוראים:
http://abahorid.blogspot.com/2010/09/blog-post.html
48.אור למטייל
קצת באיחור, בגלל ההתעכבות השטותית שלי, ובגלל שאני עושה מלחמות על אוויר, אנו מגיעים לבית חולים מאיר, שם יש את המקום הזה שקוראים לו 'מאיר למטייל'. מרפאות החוץ, קומה ראשונה. המקום גדוש בהמוני אנשים מקסימים ואדיבים. אווירה קלילה ונעימה, מעין קרנבל של טרום חופשה. רובם המכריע של האנשים הם צעירים אחרי שירות צבאי, שרוצים לצאת להתאוורר, לראות ולחוות עולם. רוב היעדים של הצעירים הם למדינת העולם השלישי, המזרח הרחוק, דרום אמריקה וכאלה. זה הגיוני כי אין צורך בחיסונים בטיולים למדינות העולם המערבי.
האווירה הנעימה, האנשים היפים והמקום המלא באנרגיות טובות, משדרים את הסולידריות השוררת בין צעירים ישראלים הפוגשים אחד את השני בחו"ל. בהשפעת האווירה הנינוחה אני נרגע מכל פרשת האוויר בתחנה, ואפילו בנשה כבר חזר לחייך אלי בחזרה.
המקום עצמו די מבולגן. בכניסה יש תור גדול. לוקחים מספר ועומדים בתור, כי זה הגיוני שמכונת מספרים הניצבת לאורך תור מסוים, מחלקת מספרים לאותו תור. אחרי כמה דקות מתברר שהתהליך מתחיל מהפנים ורק בסופו חוזרים אל התור הספציפי הזה שבכניסה לצורך סיום ההליך. מזל שיש חבר'ה כאלה אדיבים עם אנרגיות טובות שכבר עברו את הטעות הזאת בעצמם, ולכן טורחים מיוזמתם ובליווי של חיוך, לעדכן אותנו בסדר הנכון. "מתחילים בפנים, תעמדו מול אחד החדרים של אחד הרופאים," אומרות לנו שתי צעירות מהקריות שמתכננות טיול לנפאל. אנחנו הולכים לעמוד מול החדר שלו.
האנרגיות הנעימות והאדיבות של קהל הממתינים עושה את ההמתנה לנסבלת ונעימה למרות העומס וחוסר הסדר שבה. איש נחמד וחייכן יוצא מאחד החדרים ומנסה לעשות סדר מיוזמתו במספרים. אף שהוא בכלל לא נראה כזה, מסתבר שהוא בעצמו הרופא.
"לאן אתם נוסעים?" הוא שואל אותנו ובנשה עונה.
"לדרום אמריקה, רק אני," ושנינו מחייכים אל הרופא בחזרה.
"בואו, תיכנסו בבקשה," אומר הרופא. בנשה קם ונכנס, ואני אחריו, על אף שאני בכלל לא נוסע. במשך שלוש דקות תמימות הוא שואל בסבלנות את בנשה לאיזה מדינות הוא נוסע ולכמה זמן. אז הוא אומר מה מומלץ, וגם רושם על פתק קטן את שמות החיסונים שמומלץ לעשות על מנת להימנע מנגעים של מחלות זיהומיות קשות. הוא הקפיד לשאול אם יש עוד שאלות, ואז יצאנו.
אני שבע רצון. זה מאוד נכון בעיניי שהמדינה דואגת לבנים שלה, שיוצאים לטייל ולראות עולם במחוזות רחוקים, שיחזרו לכאן בריאים ושלמים. יפה להרגיש שדואגים ככה לאלו שסיימו לשרת את המדינה. יש כמו, ביטוי של הערכה כשמקצים במיוחד עבורם רופא, המסביר את מה שהייתה יכולה להסביר כל פקידת רפואה פשוטה. נעים להרגיש שיש הערכה לשנות השירות הצבאי, כלפי אלה שהשתחררו, חסכו את כספם בכל מיני עבודות מועדפות, מתוך כוונה לערוך טיול מסע בעולם, לפני שהם מתחילים את שלב האזרחות בחיים. ייעוץ רפואי, ככה הם קוראים לשלב הזה וכל צעיר או מבוגר שבא לקבל את החיסונים המומלצים, מחויב איכשהו לעבור את השלב הזה. אולי גם זה מכורח של איזה חוק טוב, שכל מטרתו לשמור על שלום האזרחים. סך הכול, כל החיסונים עולים בערך כחמש מאות ותשעים שקלים. חלק מהסכום אפשר לבקש בחזרה מקופות החולים. הייעוץ הרפואי, אינו נכלל בסכום הזכאי להחזר.
ואז... אז אני מבין שעבור אותן שלושת הדקות, סימפטיות ככל שיהיו, משלם כל אחד מאותם הצעירים שבמרכז מאיר, סכום הזוי של תשעים שקלים! אני לא מבין שום כלום בכלכלה, אבל בחישוב פשוט אפשר להבין שבקצב כזה, הרופא הזה מייצר הכנסה של מעל אלף שש מאות שקלים, עבור כל שעת עבודה שלו. עשרת אלפים שקלים עבור יום עבודה שכזה, זה פשוט מכרה זהב. מה גם שאין שום קשר בין הייעוץ לגבי סוגי החיסונים המומלצים לבין עובדת חובת היותו של הממליץ להיות מוסמך כרופא, שהרי זאת טבלה מוכנה מראש, על פי המלצות משרד הבריאות. כל פקידה יכולה לעשות את זה, אבל אולי יש איזה 'חוק טוב' שמחייב שהדברים יאמרו מפיו של הרופא. אולי, אבל בטוח שעבור ייעוץ מפיה של אחות קשה לגבות סכום של תשעים שקלים עבור שלוש דקות.
שאלות ומחשבות מתחילות להתרוצץ בראשי. מי מרוויח את כל הכסף הזה? למי בכלל שייך הגוף הזה עם השם הסימפטי הזה 'מאיר למטייל'? הרי בשביל הסכום הזה, שגוזרים מהצעירים הללו תוך שלוש דקות, עבד כל אחד מהם כארבע שעות תמימות בתדלוק ובשאר עבודות מועדפות, אז למה, למה לנצל את ההזדמנות ולתת להם ככה בראש, רק בגלל שהם יוצאים לטייל?
אבל לא נראה שלאיש מלבדי יש ראש לעסוק בשאלות הללו. האולם ומסדרונות ההמתנה מלאים בחדווה ועליצות של אווירת 'קדם הטיול גדול'. בנשה עובר בין חדר החיסונים של 'צהבת B' לחדר החיסונים של טיפוס המעיים. מאחר ואני נחוש בהחלטתי שלא להעביר אותו שוב את אותו הסיפור שעבר איתי בתחנת הדלק, אני מתיישב על ספסל שבמסדרון ומאלץ את עצמי להתכנס להמתנה שקטה. יש עיתונים ואני מנסה בעזרתם להסיח את דעתי מהמתרחש סביבי במפעל ההמוני של 'מאיר למטייל'.
אבל אין אפשרות למצוא שום שקט בכותרות, כי הן מספרת על נפלאותיו של אולמרט. הוא עוד לא מוכתר ממש כגנב. המשטרה רק ממליצה להגיש נגדו כתב אישום. כבר קרוב לשנתיים שהוא ממלא שתי פונקציות במקביל ובמשרה מלאה, האחת כחשוד בגניבה והשנייה, כראש ממשלה. הכותרת מספרת על כמה פרשיות שונות של שוחד, מעילה, טובות הנאה, גניבה. אני מנסה לרדת לפרטי פרטים: "ראשון טורס, הדירה ברחביה, שולה זקן, הולילנד", עוד כל מיני פרשיות ישנות. אבל אין מצב שאדם מן הישוב, יצליח להתחקות אחרי כל בליל הפרשיות ומגוון האשמות השוחד.
אז כולם מחכים לתוצאותיה של טחנת הצדק והמשפט של המדינה. ובמקרים כאלה בהם הם דנים בפושעים רמי מעלה, היא טוחנת לאט במיוחד. ובינתיים, בזמן הזה, ללא שום שמץ של בושה, הוא ממשיך וממשיך להיות לנו ראש ממשלה, ממשיך להנהיג את האומה, משמש לנו דוגמה ומנחיל לנו נורמות מוסריות.
אני לא רוצה אפילו יום אחד נוסף ראש ממשלה החשוד כגנב במספר פרשיות שונות, נשיא מדינה החשוד כאנס ועבריין מין סדרתי, שר אוצר גנב, שר אחר שמשוחד על ידי פושעים, ושר נוסף המוכר את הנכסים הלאומיים של כולנו לכל מיני מיליארדרים ואוליגרכים הנגועים במגלומניה קשה, תמורת טובות הנאה.
לא מאמין שאדם הנתון במשך חודשים ארוכים תחת חקירה יסודית, כמו במקרה של ראש הממשלה שלנו, יכול להמשיך לתפקד באופן רגיל. רוב האנרגיות, היכולות והמשאבים האישיים שלו מוקצים לצורך המאמצים ליצירת 'ספק' קטן בכל אחד מסעיפי האישום הרבים. וכך, בעזרת כסף רב ועורכי דין בלתי מוסריים מהשורה הראשונה, יוכל להטות משפט, לצאת זכאי מחמת הספק, להתייצב בגאווה מול מצלמות הטלוויזיה ולדבר אלינו בפתגמים של עברית ספרותית יפה כגון, 'עורבא פרח' או 'ההר הוליד עכבר'. לא מאמין שלאדם כזה נשאר מספיק זמן לשחרר את גלעד שליט.
יכולתי גם לנסות לכתוב מי האחראי למצב הזה, אבל למי זה אכפת? מי בכלל שואל אותי מה אני רוצה, למה אני מאמין או לא מאמין, לגבי כל אלה? הרי אני רק אזרח פשוט, ועוד אחד מאותם אלה שמעשנים סמים.
אין לי שום נחמה מהעיתון, אני מרגיש את המועקה גוברת ואת עגמת הנפש שלי הולכת ומצטברת. אוף... אני רוצה הביתה!
49.בית
בדרך חזרה ממרכז מאיר, אני מניח את ראשי על החלון, עוצם עיניים, מנמנם ומנסה להתנתק. די לי בעגמת נפש ליום אחד. אני כבר לא רוצה לעשות כלום ולא לחשוב על כלום. מה גם שמחר מצפה לי יום עמוס במיוחד. מהמחשבות על היום העמוס של מחר, נודדות המחשבות אל נועה בתי, שגם היא עברה את 'מאיר למטייל', וכבר נמצאת בדרום אמריקה עם לירון, הארוס שלה. אליהם בנשה אמור להצטרף לטיול למשך כמה חודשים.
נועה, הילדה הקטנה שלי, כבר לא ילדה. היא בחורה צעירה, יפיפייה ושאפתנית, המאורגנת ומסודרת בצורה המעוררת התפעלות וגם קצת קנאה מצדי. מייד עם שחרורה מהצבא, היא ולירון התחילו לעבוד המון שעות, בהמון עבודות מועדפות וקשות. משך כשנה חסכו שקל לשקל לקראת הטיול הגדול שלהם. כשהגיעו לסכום הדרוש להם למימון הטיול, נועה ערכה המון סידורים, מול המון רשויות וגורמים שונים: קופת חולים, ביטוח לאומי, ביטוח נסיעות, יתרות בנק, כרטיסי טיסה, פלאפון ועוד ועוד. כל נושא הוא תיקייה בתוך כיס ניילון, עם כיתוב המסומן במרקר צבעוני. יומיים לפני שעלתה על המטוס היא הפקידה בידי קלסר עם המון צילומים של מסמכים, ושל...
"אבא הוריד ראש" ספר להורדה חינם! חביב במיוחד על מטילים צעירים.
קבלתי תגובות מהודו עד כוש :-) וגם מאוסטרליה וארצות הברית.
הספר הינו סאטירה חברתית נוקבת על סמים קלים מול נגעים קשים של החברה הישראלית
להורדה חינם http://mendele.co.il/?p=2631
לקריאת חוות דעת של קוראים:
http://abahorid.blogspot.com/2010/09/blog-post.html
קריאה מהנה 
