הקדמה 

תאילנד היא מזמן יעד מספר 1 של ישראלים. קשה לתפוס את זה עד שמגיעים לשם. בסוף עם כל הלבטים לאן לנסוע לטיול 3 שבועות במזרח, גם אני הגעתי לשם.

החלטתי לכתוב פוסט על הטיול שאני עשיתי בתאילנד, בתור אחד שזהו הטיול הראשון שלו למזרח ובתור אחד שממש, אבל ממש, לא חובב מקומות OVER-מתויירים וממוסחרים, ומשתדל להתרחק ממקומות הומי ישראלים בחו”ל (לא בקטע רע, אבל לא נסעתי 8000 ק”מ כדי לשמוע אייל גולן ב”בית הישראלי” בקופנגן, את זה אני אעשה בחינם אצלי בסלון).

מה אני בא להגיד בתכל'ס? – אפשר לטייל בתאילנד טיול כמעט עצמאי לגמרי וליהנות ממנה לא פחות. אני אפרט כאן על טיול בן שלושה שבועות מהצפון לדרום ובחזרה לבנגקוק, באופן שבו אני תכננתי אותו ואני גם אנסה לענות על שאלת הזהב, שלצערי לא הצלחתי לענות עליה לפני הטיול וחוויתי את זה על בשרי – כמה זמן להשקיע בכל מקום? התשובה הקלאסית היא “כל אחד לפי מה שמתאים לו”, אבל כשלא נוסעים לטיול שהוא לא מוגבל בזמן חשוב לדעת לתכנן טוב (לי אישית היו כמה מקומות שהייתי מקצר לטובת מקומות אחרים).

קריאה מועילה!

אופק.

הכנות לטיול

תיק – עם בגדים נוחים שאתם אוהבים (בעיקר בגדי קיץ), לא הרבה מדי כי חבל על ההיסחבות, אפשר לכבס שם בקלות במכבסה (30-50 באט לקילו) ויש בערך 35 מליון מכבסות על כל קילומטר מרובע. תיק גדול לכל הקניות תקנו בבנגקוק בשבוע האחרון לפני הטיסה :)

טיסה מישראל– אל על החברה היחידה שטסה ישירות לשם, וגם בין היקרות. אני לא אתן פה פרסומות סמויות וכל אחד שיעשה מה שנוח לו, אני אישית טסתי ישירות כי זה נוח ולא התאים לי להתחיל לטרטר את עצמי (בסוף זו טיסה ישירה של 10 וחצי שעות ועם נוסיף לזה טיסות קונקשן.. הרבה יותר). אתר מאוד מומלץ להשוואת מחירי טיסות שנעזרתי בו הרבה במהלך הטיול – www.kayak.com.

טיסות פנים – את כל הטיסות הפנימיות שביצעתי הזמנתי כבר בתאילנד בסוכנות נסיעות, שגם במקרה הזה יש פחות או יותר 70 מליון סוכנויות כאלה בכל עיר במדינה. בכל עיר מרכזית בתאילנד יש שדה תעופה (וגם באיים הגדולים קוסמוי ופוקט), ובחלק גדול מהמקרים תוכלו למצוא קווי טיסה ישירים מעיר לעיר או לאיים, ובמקרה שלא – עם קונקשן קצר דרך בנגקוק תגיעו ליעד. המלצה אישית: לבדוק תמיד אופציה לטיסה לא ישירה בתוך תאילנד, לפעמים זה מוזיל את המחיר ב-100-200 דולר, וזמן ההמתנה הוא לא נורא (אני חיכיתי שעה בין הטיסות, זה לגמרי בקטנה).

מלונות – בכל מקום יש כל כך הרבה מלונות בכל הרמות ומאוד קל למצוא את עצמך. אני אישית נעזרתי הרבה פעמים באפליקציה של booking.com לשריין מלונות במקומות שלא רציתי להגיע ולהתחיל לחפש את עצמי. זה מומלץ מאוד כי שם אפשר למצוא מלון בדיוק במיקום הרצוי, בתקציב הרצוי, לדעת אילו שירותים הוא מציע והכי חשוב – לקרוא חוות דעת של אנשים שהיום שם לפניכם. לא נפלתי אף פעם בשום הזמנה שביצעתי. חשוב לדעת – בוקינג לא מחייבת את האשראי בעת הזמנה אלא רק לוקחת פרטים לצורך עירבון של המלון – למקרה שלא תגיעו ואז תחויבו באחוז מסוים מהמחיר ללילה.

כסף – יש מליון אופציות למשיכת כסף אבל אני אישית הגעתי עם כרטיס אשראי ומשכתי אחת לשבוע אלף שקל (בערך 10,000 באט). העמלה קצת גבוהה (20 ש”ח) וזה לא מתאים לכל אחד, אבל מבחינתי זה היה נוח בהיבטי שליטה על התקציב. מה שבטוח – אל תגיעו עם כל הסכום במזומן ישר על ההתחלה!

מבנה הטיול

חילקנו את הטיול לשלושה חלקים, כל חלק ארך פחות או יותר שבוע:

שבוע 1 – צפון תאילנד

  1. נחיתה בבנגקוק – טיסת המשך ישר לצ'יאנג מאי
  2. צ'יאנג מאי ← פאי (4 ימים בפאי)
  3. פאי ← צ'יאנג מאי (3 ימים צ'יאנג מאי)

שבוע 2 – דרום תאילנד והאיים

  1. צ'יאנג מאי ← סוראט תאני (וישר מעבורת לקופנגן, 3 ימים באי)
  2. קופנגן ← קראבי (2 לילות בקראבי)
  3. קראבי ← קופיפי (3 ימים קופיפי)

שבוע 3 – פטאייה ובנגקוק

  1. פוקט ← פטאייה (מעבורת מקופיפי לשדה”ת בפוקט רק לטיסה, יומיים פטאייה)
  2. פטאייה ← בנגקוק (4 ימים מלאים בבנגקוק)
  3. המראה מבנגקוק ← ישראל

כמה דברים על תאילנד לפני שאפרט את הטיול:

  1. לפני שטסתי קראתי המלצות, שמעתי מאנשים חוויות והתחלתי לתכנן. ללא קשר למה שיש באמת לתאילנד להציע, התחושה שלי הייתה שהישראלים מתרכזים בפחות או יותר 5 אטרקציות מרכזיות, שאם לא עושים אותן אז אין מה לעשות בתאילנד (אומגות ביער, טיול ג'יפים בצ'יאנג מאי, פיל מצייר, להצטלם עם נמר, MBK והקוואסן וכו'). אני בכוונה קצת מגזים אבל לי זה נתן תחושה של טיול מוכתב ולכן דילגתי על חלק מהמקומות האלה, גם בדיעבד לא מתחרט בכלל! פשוט תזרמו לבד, זה לא פחות כיף.
  2. אני לא רוצה לבאס אף אחד, אבל אחרי שבוע בתוך הטיול, כשכבר עברנו שוק או שניים וראינו כבר מקום או שניים, מאוד בולטת העובדה שתאילנד היא פשוט העתק הדבק של עצמה. השווקים מציעים פחות או יותר את אותה הסחורה- בגדים, משקפיים, מזכרות ושטויות אחרות. בכל עיר ישנם את אותן החנויות, מסעדות, מכבסות וסופרמרקטים של 7/11 בכל 4 מטר. הדבר בולט במיוחד בתחום הבגדים (לכל הישראלים חובבי הזיופים) כאשר המגוון מאוד מוגבל ומאוד מהר אתה מגלה שיש את אותם הבגדים בכל מקום.
  3. למי שמגיע לתאילנד לחדש את המלתחה ולהעמיס חולצות בקילוגרמים – כן, זה זיוף. לפעמים ממש גרוע, לפעמים די סבבה, אבל זה זיוף. אין פה חוכמות, זה לא הגיע מהמפעל של טומי הילפיגר שמייצר בתאילנד ואף אחד לא ידע עליו, וזו לא סחורה מקורית שנפלה ממשאית – זה ממש זיוף, ומרגישים את זה בבגדים. זה נחמד להסתובב, לקנות קצת ולהתמקח, אבל גם המגוון לא ממש גדול וגם יש המון חולצות פשוט שלא שוות את הכמה שקלים האלה (חולצות 100% פוליאסטר באוגוסט בתל אביב, בהצלחה!).
  4. תאילנד היא מכונת תיירות שכל אחד יכול להסתדר בה בקלות – התחבורה נוחה, זולה ופשוטה, בכל עיר ימצאו אתכם אנשים שיציעו לכם מלונות בקרבת מקום מרכזי, בדר”כ כולל הסעות וכל מיני דילים נוחים ואפילו התפריטים במסעדות הם עם תמונות (למתקשים יותר..).
  5. תאילנד באמת זולה יחסית לישראל והשקל שלנו קונה שם יותר (שקל=10 באט פחות או יותר). זה כיף, זה חלק מהעניין וזה לגמרי אמיתי. מסאז' ב-25 –30 ש”ח לשעה הופך אותו לכיפי הרבה יותר :) יש כל מיני אמירות כמו “2000 דולר כל הטיול ואני חי כמו מלך תאילנד..”, לא צריך להגזים, היא לא זולה בצורה קיצונית, אבל בסופו של יום אתם תחיו ממש טוב שם.
  6. בתקציב של 12-14 אלף שקל לאדם, כולל הכל (טיסות ותחבורה , לינה, אוכל, יציאות ובזבוזים) אתם תחיו לדעתי בסדר גמור, ואפילו יותר מזה!

שבוע 1 – פאי וצ'יאנג מאי

פאי – המקום שהכי אהבנו בכל הטיול! עיירה הממוקמת כ-130 ק”מ צפונית לצ'יאנג מאי. תתכוננו לנסיעה משוגעת ש-90% ממנה היא סיבובים ועלייה בהרים. אני ממליץ ישר עם ההגעה לצ'יאנג מאי לעלות לפאי ואז לחזור ולסיים בצ'יאנג מאי (ומשם לטוס למקום אחר). משדה התעופה פשוט לקחנו מונית לתחנת האוטובוס המרכזית ומשם במיניוואן ממוזג ישר לפאי (150 באט לאדם).

אני לא ארחיב יותר מדי על המקום כי אין לי מה לחדש עליו יותר מכל ההמלצות שקיימות באינטרנט. הדבר הכי טוב במקום הזה זו האווירה- מקום שקט, קריר יחסית לתאילנד (אפילו קר במיוחד בלילה), אוכל טוב, מפלים, מעיינות חמים, רחוב ראשי נחמד עם אחלה מסעדות ופאבים, ומקומות הלינה סטייל צימרים ואין כמעט בתי מלון של ממש.

המקום שומר על האווירה השלווה ולקראת 12 בלילה כולם כבר מתפזרים והשקט יורד. מי שמחפש מסיבות מטורפות זה לא המקום וגם הקניות שם זה לא העניין המרכזי. אין צורך להזמין מקום לינה מראש, המקום ממש קטן ובשנייה מוצאים משהו בקרבת הרחוב הראשי.

ממליץ פשוט להגיע, להשכיר קטנוע (חברת AYA SERVICE הכי טובה שם כי היא גם מציעה ביטוח מלא ב-80 באט) ולטייל באזור עם המפה שנותנים לך בסוכנות השכרת האופנועים.

שורה תחתונה – מקום יפה, האווירה ממכרת ורגועה, אמנם העיירה קטנה אבל יש מה לעשות מסביב ואפשר בקלות לבלות בה 4-5 ימים. אני הייתי שם 4 ימים ויכולתי להישאר אפילו עוד.

ממליץ!

צ'יאנג מאי – כפי שציינתי מעלה, לא עשיתי את הטיול ג'יפים המפורסם של צ'יאנג מאי (של החברות “טאנא ו”רד בריק”). צ'יאנג מאי עצמה היא עיר נחמדה ויפה, מוקפת הרים והתחושה בה שהיא כמו בנגקוק רק קצת יותר מסודרת ונקייה. בתכל'ס, יש בה את שוק הלילה (night bazzar) הגדול והמוכר, ושווה לקחת מלון בסביבתו. השוק באמת מטורף ושווה ביקור של לילה או שניים, האווירה שם טובה והגודל עצום. שוב, המגוון באיזשהו שלב נגמר אבל עדיין כיף להסתובב שם.

שוק הלילה בצ'יאנג מאי:

5_19.jpg

צ'יאנג מאי ידועה גם בחוות הפילים שיש בסביבתה, וההמלצה שלי היא שמי שרוצה לעשות משהו הקשור בפילים, מומלץ שיעשה זאת באזור צ'יאנג מאי (יש אפשרות לרכיבה על פילים כמעט בכל עיר בתאילנד, ואפילו בחלק מהאיים, אבל הרבה יותר ממוסחר ופחות מומלץ). כמה דברים שמאוד חשובים לי אישית בנושא הפילים בתאילנד:

  1. למי שלא ידע או חשב אחרת, פיל לא אמור לצייר ציורים, לקפוץ, לשחק כדורגל, להתגלגל או לשאת על עצמו רתמה כדי שירכבו עליו.
  2. פיל שמשתתף במופע כזה, עובר אילוף אכזרי מאוד במשך שבועות רבים אשר מטרתו “לשבור את רוחו” ולגרום לו לפחד מהמטפלים הצמודים אליהם. חלקם אף מתים בתהליך האילוף מהטראומה שהם עוברים. צירפתי קישור לסרטון המראה קצת את מה שקורה לאותם פילים שמשתתפים בקרקסים האלה בתהליך האילוף (סרטון לא קל לצפייה) –
  1. ישנן גם חוות בתאילנד שלא נותנות יד בתעשיית קרקסי הפילים והן אף פועלות לשיקום הפילים וגידולם בסביבה טובה יותר. אני אישית ממליץ על החווה שאני הייתי בה baan chang elephant park – במקום יש כיום 49 פילים אשר נאספו ממחנות עבודה וקרקסים למיניהם, עברו שיקום וכיום הם חיים בחווה בתנאים טובים יותר. המקום מציע אפשרות האכלה ורחצה משותפת עם הפילים באגם, וכן גם רכיבה על הפיל אבל לזמן קצר וללא רתמה (יושבים על הראש של הפיל במקום שלא פוגע בו). ניתן לקנות כרטיסים למקום דרך “המרכז למטייל צ'אנג מאי”, כולל הסעה מהמלון ובחזרה. ישנו מקום נוסף מומלץ שרציתי להגיע אליו אבל הוא מאוד מבוקש ויש צורך להזמין מקום מראש די הרבה זמן מראש (באמצעות שליחת מייל פשוטה) והוא נקרא elephant nature park (אתר: http://www.elephantnaturepark.org/​). פגשתי בתאילנד כמה אנשים שהיום שם ולדעתי החווה הזו מומלצת יותר.
  2. שורה תחתונה – אני מקווה שאני אצליח לתרום את חלקי ולגרום לפחות למישהו אחד לוותר על מופעי הפילים האלה. זאת באמת חיה מדהימה וזה באמת שווה לראות אותם מקרוב. ממליץ בחום, רק על החוות שלא נותנות יד בתעשייה של קרקסי הפילים!

כמה ימים אפשר לבלות בצ'יאנג מאי? לדעתי 3 לילות זה די והותר!

שבוע 2 – קופנגן, קראבי וקופיפי

דרום תאילנד מחולקת לשלושה אזורי תיירות עיקריים –

  1. שלושת האיים המזרחיים: קוסמוי, קופנגן וקוטאו
  2. האזור היבשתי של דרום תאילנד: סוראט תאני וקראבי
  3. האיים המערביים: קופיפי ופוקט

מי שמתכוון להגיע לאזור לשבוע פחות או יותר, או גם לתקופה ארוכה יותר, כמה דברים:

  1. האיים קופנגן וקוסמוי פחות או יותר דומים מבחינת מה שהם מציעים, אולי בקוסמוי יש חופים יפים קצת יותר. רק עברנו באי ולא שהינו שם. בקוסמוי יש שדה תעופה לכן קל פשוט “להיתקע” בו אבל קופנגן לא פחות יפה לדעתי ושם גם מתקיימת מסיבת ה”פולמון”. לדעתי צריך לבחור אחד מהם ולהשתקע בו ולא לבזבז את הזמן על מעברים ועל התמקמות מחדש. אנחנו התמקמנו בקופנגן שלושה ימים (מתוכם יום וחצי של גשם, קצת מבאס).
  2. קוטאו זה אי שמיועד בעיקר לצוללים וחובבי שוניות והוא מיוחד יותר מבחינת תוואי הנוף שלו. למי שיש זמן שווה להגיע בסירה מקופנגן או קוסמוי ולבלות שם יום אחד לפחות (צוללים אולי יישארו שם לילה או יותר).
  3. יש טיסה ישירה מצ'יאנג מאי לקוסמוי שאורכת כשעה וההגעה קלה יחסית.
  4. המעבר בין האיים המזרחיים למערביים מתבצע באמצעות מעבורת ליבשה (סוראט תאני) ומשם אוטובוס לצד השני (קראבי) ומעבורת נוספת (קופיפי, פוקט וכו'). פשוט קונים כרטיס משולב מסוכנות נסיעות שמאחד כבר את כל אמצעי התחבורה יחד.
  5. שווה לעצור ללילה או שניים באזור קראבי ומשם להמשיך במעבורת לקופיפי (סוראט תאני, העיר הקרובה לאיי המזרח, פחות מתויירת והיא משמשת בעיקר נמל המעבר לקוסמוי וקופנגן).
  6. איי המערב קופיפי ופוקט מאוד מתויירים. אנחנו התמקדנו רק בקופיפי. לדעתי פוקט הוא אי פחות מעניין, בטח אם הגעתם לשם אחרי שעברתם כבר שני איים קטנים ויפים יותר כמו קופנגן וקופיפי. לדעתי יש בפוקט קצת תחושה שהוא מקום מתועש וגדול ומאבדים בו את תחושת “האי” (בתכל'ס הוא כבר מחובר בכביש ליבשת תאילנד אז הוא לא ממש אי..). יש בפוקט את שדה התעופה הקרוב ביותר לאיי המערב אז מאוד נוח לקחת מעבורת של שעתיים מקופיפי לפוקט, להישאר באי או לטוס משם ליעד הבא. אנחנו רק עברנו שם בדרך וטסנו משדה התעופה באי ישר לפטאייה.

מפת להמחשה (ירוק: איי המזרח; אדום: איי המערב; צהוב: המפרצים שמובילים לאיים – סוראט תאני וקראבי)

קופנגן- האי האמצעי מבין שלושת האיים המרכזיים של הים המזרחי (קוסמוי, קופנגן וקוטאו). הגענו לאי ביום של מסיבת ה”פולמון” (23.1.2016, אפשר לראות את תאריכי הפולמון של השנים הקרובות באתר הרשמי בכתובת – http://www.fullmoonparty-thailand.com/). המלצה ראשונה – אם אתם באמת רוצים להגיע לאי בתקופת הפולמון, תשריינו מקום מראש כי מאוד קשה למצוא מקום פנוי (אנחנו במזל הצלחנו להתמקם במקום טוב ובמחיר סביר, אבל תכל'ס תמיד תמצאו מקום איפשהו רק שכנראה תצטרכו להתפשר על המיקום, איכות החדר או התקציב שהגדרתם).

אחרי שהתמקמנו בגסטהאוס התארגנו ונסענו לחוף הפולמון.

שתי מילים על הגסטהאוס: מקום מומלץ מאוד בשם O' SOLE MIO. בבעלות זוג איטלקי שגר באי 3 שנים, הגסטהאוס ממקום במרכז האי על קו המים, מחיר טוב לאחלה חדרים ואוכל מדהים! יש שם גם אחלה סנוקר-בר במקום.

9071058_85_b.jpg

FULLMOON PARTY – אני הולך להרוס ל-6 מיליון ישראלים שהיו שם לפניי את האשליה. מתחיל מהסוף – מסיבת הפולמון היא לא הייתה יותר ממסיבה רגילה על החוף! הגענו במונית מהגסטהאוס לחוף HAAD RIN בדרום האי שם מתקיימת המסיבה. איתנו עוד אלפי תיירים שנוהרים לאזור במוניות מכל רחבי האי. המוניות מורידות אותנו ואת שאר אלפי האנשים במרחק כמה מאות מטרים מהחוף, במעין מדרחוב/שוק שמציע בעיקר דוכני מכירת אלכוהול (באקטים למיניהם) ודוכנים למכירת צבע זוהר באולטרה סגול – חלק מהמוכרים אף מציירים לאנשים על הגוף בתמורה לתשלום נוסף (פרפרים, חלזונות, כוכבים, חייזרים, פרחים ועוד כל מיני הזיות). התלהבנו מהאווירה, קנינו באקט וצבע זוהר והתחלנו לתדלק ולהיצבע. כשהרגשנו מוכנים הצטרפנו לזרם האנשים הצבעוניים והתחלנו לעשות את דרכנו לחוף. בדרך נפרדנו מ-20 באט, מס כניסה למסיבה לטובת ניקוי החוף אחרי המסיבה (כפרה על השני שקל).

לאורך רצועת חוף של כמה מאות מטרים היו פרוסים כמה פאבים ודאנסברים שלרגל הפולמון פתחו רחבות גדולות יותר על החוף, כל מקום ניגן מוזיקה בסגנון שונה. בין הרחבות, היו מספר מוקדים של מופעי אש (שנעשו בידי צעירים תאילנדים, די זורם באווירה). התאורה במסיבה די חשוכה ואין איזשהו אפקט של אולטרה סגול שמאיר את קשקושי הגוף שאנשים ציירו על עצמם. תכל'ס זה די מבאס כי אף אחד לא טרח להגיד שברגע שנכנס למתחם הפולמון זה כבר לא משנה אם נצבעת או לא, אף אחד לא יראה את זה ממילא. בשורה התחתונה, המוזיקה טובה, מלא תיירות ותיירים, אבל התחושה היא שזו פשוט לא מסיבה אלא הרבה דאנסברים שפועלים על החוף. אולי מי שמגיע דלוק מחומרים אחרים שאינם אלכוהול (לא משדל פה אף אחד חלילה) האווירה מקבלת צבע אחר :) 

לדעתי, הפולמון הוא הרבה יותר מותג מאשר מסיבה בסגנון ייחודי... אבל אם כבר הגעתם לאיים – שווה לא לדלג על זה! (אגב, כמה אנשים אמרו לי שמסיבת ההאלף-מון, חצי ירח, היא אפילו יותר טובה, לא יצא לי להיות אבל בהחלט שווה בדיקה...).

יום אחרי הפולמון החל לרדת גשם מטורף מלווה בגלים גבוהים בים, ונאלצנו להישאר את רוב הבוקר והצהריים בגסטהאוס. כמובן שאירוע כזה נלקח בחשבון תמיד בכל מקום בתאילנד (המזל הוא שהגענו בשיא העונה היבשה ככה שאירועים כאלה די נדירים). אחרי שהפסיק הגשם עדיין נשאר אפור וקודר בחוץ. ההמלצה שלי – קחו מפה, תשכירו קטנוע ולכו לטייל לבד באי. האי פשוט יפה, יש שם מלא מקומות לראות (מפלים, תצפיות, חופים נידחים ומסעדות שוות) וכיף לגלות את המקומות האלה לבד. זה מה שאנחנו עשינו במשך היומיים הבאים שבילינו באי. הייתי ממליץ להישאר שם לפחות 3-5 ימים, כולל הפולמון. מי שאוהב בטן גב, אפילו יותר. לאחר מכן לקחנו מעבורת חזרה ליבשה (סוראט תאני) ומשם אוטובוס לקראבי (כשעתיים נסיעה).

קראבי – האזור היבשתי שמוביל לאיי המזרח (המרכזיים – קופיפי ופוקט). בעיר קראבי שדה תעופה וניתן להגיע לאזור בטיסה. מדובר ברצועת יבשה יפהפיה שמרביתה צוקים מיוערים חדים וגבוהים שמקיפים את העיר והכפרים באזור, ומגיעים עד קו המים.

phuket.jpg

בגדול האזור מחולק לשניים: העיר קראבי שנמצאת מספר קילומטרים מהחופים ואזור החופים. בעיר קראבי עצמה אין הרבה מה לעשות וכל התיירים מתמקמים באזור החופים. יש אנשים שלא לוקחים בחשבון את אזור קראבי בתכנון הטיול וישר ממשיכים לאיי המערב, לקופיפי ופוקט.

כאמור, יש בחופי קראבי המון מפרצים וחופים יפים וישנם הרבה מקומות לטייל בהם. המקום המוכר ביותר באיזור הינו מפרץ ריילי (RAILAY BAY) שנמצא בקרבת החוף AU NANG. בגלל שמפרץ ריילי מוקף מכל צידיו בצוקים, אין אפשרות להגיע למקום דרך היבשה ויש צורך לקחת סירה. אנחנו לא הגענו למקום ונשארנו רק באזור חוף AU NANG. החוף יפה והוא ממוקם בקרבת טיילת מלאה מסעדות ובארים טובים. ממליץ לקחת מלון בקרבת החוף הזה כי הוא נחשב לחוף המרכזי באזור קראבי.

חוץ מאחלה זמן של בטן גב בחוף, לקחנו בהמלצת המלון טיול קיאקים בין המפרצים של חופי קראבי (טיול שעלה 900 באט לאדם כולל הסעה מהמלון וחזרה).. הטיול כלל שיט של חצי יום (כ-5 שעות) בקבוצה של מס' קיאקים (2 על כל קיאק) והמסלול עבר בין צוקים ויערות שצומחים על קו המים. טיול כיף ומומלץ! יש בקראבי מספר חברות שמפעילות טיולים כאלה.

שורה תחתונה – בטן גב, נופים מדהימים וחופים יפים. רוב האטרקציות הן סביב השיט או הסיור באיים מסביב. נקודת עצירה טובה בדרך לאיי המערב.

זמן שהייה מומלץ – 2-4 ימים (תלוי אם שטים גם למפרץ ריילי) 

קופיפי – אי קטן הממוקם כשעתיים הפלגה מנמל קראבי. האי המיושב נקרא PHI PHI DON והוא למעשה מורכב מרצועת חוץ של כ-800 מטר (האזור המיושב) ומשני צידיו מצוקים גבוהים.

viewpoint.jpg

בגלל גודלו הקטן של האי אין שם כבישים וההתניידות שם היא ברגל בלבד. אי יפהפה שלכל אורכו ורוחבו מסעדות, בארים, בתי מלון וגסטהאוסים, והתחושה היא שכמעט אין בו מקומיים תאילנדים שחיים שם. אין הרבה מה להרחיב על האי, פשוט להגיע ולראות במו עיניכם. לכל חובבי הקעקועים למיניהם, אחלה מקום להתחדש בקעקוע באחת מחנויות הקעקועים (יש שם חברה מקצועיים מאוד שעושים עבודה מעולה, מניסיון!).

לדעתי, אי עם אווירה כיפית ששווה להישאר בו לפחות 4-5 ימים. אמנם רוב האטרקציות באי הן לקחת שיט לסיור בין האיים השונים מסביב (“טיול שבע האיים”) או טיולי צלילה למיניהם, אבל חוץ מאלה פשוט אפשר ליהנות בכיף מהאווירה הרגועה ביום או ממסיבות חוף טובות בלילה (לאורך החוף יש אחלה מסיבות, לא פחות טובות מהפולמון!).

לאחר 4 ימים באי, לקחנו מעבורת המשך לכיוון האי פוקט (כשעתיים) ומשם ישירות לשדה התעופה במונית וטיסה ישירה לפטאייה.

שבוע 3 –פטאייה ובנגקוק

בגלל העובדה שהטיסה הביתה תהיה תמיד מבנגקוק, נכון להשאיר הבילוי המשמעותי בעיר לימים האחרונים של הטיול. בסביבת בנגקוק ישנן כמה ערים מתויירות נוספות שהן במרחק נסיעה של שעות בודדות וביניהן פטאייה וקנצ'נבורי. מפאת קוצר זמן בחרנו לנסוע רק לפטאייה (היה לנו נוח לתכנן את זה כי ביררנו והסתבר לנו שיש טיסה ישירה פעם ביום מפוקט לעיר וככה חסכנו זמן). בנוסף, פטאייה היא יעד נוח כי היא ממוקמת כשעתיים נסיעה מבנגקוק באוטובוס.

אני מניח שכמעט כל ישראלי שמכיר קצת את תאילנד שמע את השמועות על פטאייה – עיר חטאים, מועדוני גו-גו, זונות רחוב, סדום ועמורה, תיירות מין וכל מיני מושגים מהעולם הזה. אז השמועות נכונות.

עובדה ראשונה – רוב התיירים שמגיעים לעיר, לפחות ממה שאני ראיתי, הינם גברים שמגיעים לעיר לבד (?!).

גם אנחנו הגענו לעיר מתוך הסקרנות לראות על מה כל המהומה ולצפות בתעשייה הזו מקרוב. אז כמה מילים על פטאייה –

אמנם היא עיר חוף אבל החופים שם אינם החופים של האיים (אפילו לא מתקרבים) – אם זה אחד השיקולים שלכם להגעה, עדיף שתישארו באיים.

כל עולם התיירות בעיר סובב סביב מקום אחד – WALKING STREET – שזהו המדרחוב שבו ממוקמים רוב מועדוני החשפנות (או החשפנות+) בעיר (או ברחובות הסמוכים אליו). המקום הומה אדם החל מרדת הלילה וחוץ מהמועדונים בו – יש שם אחלה פאבים ודאנסברים. שוב, המקום המרכזי להגיע אליו זה מדרחוב ה-WALKING STREET והעיר כמעט ולא מציעה אטרקציות נוספות מספיק מעניינות חוץ מזה.

מי שיש לו בעיה להתחבר לאווירה של תיירות מין (שכוללת גם המון תיירים מבוגרים שהולכים עם בחורות אסיאתיות, חלקן נראות אפילו קטינות) – לדעתי אין לו מה לחפש בפטאייה.

במהלך היום אין כמעט מה לעשות בעיר (מרכזי הקניות סבירים אבל בבנגקוק הם הרבה יותר שווים, והשווקים לא ממש מעניינים לדעתי).

שורה תחתונה – בעיקר תיירות מין. אנחנו קיצרנו לילה והיינו שם שני לילות. זה מספיק למי רק לספוג אווירה ולא בא לחגוג על תעשיית המין עד אובדן חושים.

משם לקחנו אוטובוס לבנגקוק. הנסיעה ארכה כשעתיים.

בנגקוק-

העיר שבה מתחיל ונגמר הטיול. עיר עצומה בסדר גודל לא נורמלי, עמוסה במכוניות (וב-30 מליון טוקטוקים) והזיהום אוויר הגבוה בה מורגש (ריח חזק קבוע של אגזוז מכוניות). אבל לא באתי לבאס אתכם.

העיר סה”כ מגניבה והאווירה בה טובה. כל ישראלי, גם מי שלא מכיר את תאילנד יודע שהמקום המרכזי בשבילו הוא רחוב הקוואסן. רחוב באורך כמה מאות מטרים שבו מרוכזים פאבים, מסעדות, שוק וסוכנויות נסיעות. רוב הסוכנויות הישראליות, המרכז למטייל הישראלי ובית חב”ד ממקומים ברחובות הסמוכים לרחוב הקוואסן.

החלק המרכזי שכולם הכינו אותי אליו זה אירוע הקניות בשווקים ובקניונים. כתבתי על זה כבר בפתיח ואני לא ארחיב על זה יותר מדי פה, אבל בגלל שמדובר בסוף בסחורה באיכות ירודה, בסופו של דבר החלק היפה והמעניין באירוע הקניות זה השפע הגדול וההסתובבות עצמן בשווקים והקניונים העצומים, ופחות ההתעסקות בקניון עצמן.

ראיתי הרבה תופעות של ישראלים שמעמיסים 10-15 חולצות בדוכן אחד (לפעמים זיופים באמת דוחים שאני לא מבין איך אפשר ללבוש את זה בכלל) ואני חושב שהבהלה לקניות הזולות די מיותרת. אני לא אגיד שלא חזרתי לארץ עם כמה חולצות שאהבתי, אבל בסוף לא פוצצנו מזוודה ברמה לא סבירה (בסוף גם הבית לחץ להביא מתנות).

לפני שאכתוב בקצרה מה עשיתי בבנגקוק, אומר שלפי דעתי 3-4 ימים מספיקים בהחלט למי שבא רק לספוג אווירה ולעשות קניות (אני אישית לא התעניינתי כבר בסיורי מקדשים ובארמון המלך או בשייט בנהר). קיבלתי גם המלצות מאנשים להקצות לעיר לפחות שבוע אבל אני אישית חושב שזה מוגזם ביותר. 

מה עשינו בעיר?

קוואסן – ישנו במלון סמוך לרחוב. יש ברחוב אחלה חיי והשוק נחמד ויש מה לקנות (במסגרת חוק “העתק הדבק” של תאילנד). מי שהתגעגע למסעדות ישראליות יש באזור כמה וכמה כאלה.

קניות ב-MBK – האמת, מדהים! בתור אחד שלא מסוגל להסתובב בקניון יותר משעתיים בלי לחטוף עצבים, מצאתי את עצמי מטייל 8 שעות בין הקומות של המרכז העצום הזה וגם חזרנו אפילו ליום נוסף (רצינו לתקן טלפון ונסחפנו לעוד יום בקניון). השפע עצום, וכל קומה מתמקדת בתחום מוצרים אחר. קומת האלקטרוניקה (קומה 4) מומלצת ויש שם המון חנויות טלפונים וגאדג'טים ומתחם האוכל בקומה 5 (FOOD AVANUE) ממש מגוון והאוכל שם מדהים וזול! בקיצור, בטוח תמצאו מה לקנות והזמן עובר שם בכיף!

The-Best-Places-to-Buy-Cheap-Electronics

שוק פט-פונג – שוק לילה הממוקם כרבע שעה נסיעה בטוקטוק ממתחם הקוואסן. באזור מתקיימים גם רוב מופעים ה”פינג-פונג שואו” הידועים לשמצה (לא ארחיב עליהם פה, אותי אישית זה דוחה, חפשו באינטרנט). תתכוננו לקבל כמעט מכל נהג טוקטוק או כל תאילנדי מפוקפק ברחוב הצעה ללכת למופע כזה, אני קיבלתי אזהרה מנהג מונית לא ללכת למופעים שמציעים כניסה חינם כי בפנים תקבלו מחיר מופקע על השתייה ותמצאו את עצמכם מוציאים הרבה כסף שלא תכננתם.

נחזור לעניין השוק – מקום מגניב ויש שם קצת דוכנים שונים ממה שרואים במקומות אחרים (יותר דוכני נעליים, אביזרי מין למי שמעוניין, דוכן של קוסם שמוכר טריקים וכו'). אבל מה שבאמת מעניין פה – עניין המיקוח בתאילנד עובד בשוק הזה יותר מכל מקום אחר שהיינו בו! כמעט כל מחיר מוגזם שזרקתי במטרה להוריד את המחיר ההתחלתי התקבל ע”י המוכרים. זה לא רק אני, שמעתי מאנשים נוספים שיחסית קל להתמקח שם, זה נחמד וזה מוסיף אחלה נקודות לאגו :) שווה ביקור של לילה אחד.

קניון האלקטרוניקה PANTIP PLAZA – לכאורה התכוננו לקניון מטורף בסדר גודל של ה-MBK אבל קיבלנו בסוף 5 קומות שבאמת מציעות מוצרי אלקטרוניקה וגאדג'טים, אבל ממש ממש לא כמו שתיארו את המקום. המקום ענק, אבל החנויות מעטות ויש אזורים שנראה כאילו הקניון חצי נטוש. אין שם באמת מגוון מטורף והסחורה מבולגת ולא מפתה לקנות. מרגיש יותר כמו שוק מאשר קניון. לא ממש שווה ואין שם מציאות ברמה ששווה להתעכב עליהם. יחסית קרוב ל-MBK אז אפשר לקפוץ ולהתרשם.

עד כאן הדברים המרכזיים שאני עשיתי בבנגקוק. אני הייתי שם 5 ימים מלאים ולדעתי זה היה הרבה יותר מדי זמן. כמו שאמרתי – 3-4 ימים זה מספיק אם המטרה היא לספוג אווירה ולעשות קניות.

עד כאן הטיול שלי.

השתדלתי לכתוב את הדברים בצורה אמיתית ונכונה ולא באתי לצייר מציאות יפה איפה שהיה פחות נחמד. אני מאמין בכתיבת המלצות וגם אני לקחתי הרבה מאחרים לטובת התכנון שלי. היו חסרים לי אישית כמה דברים במהלך התכנון ועליהם השתדלתי לענות בשביל אחרים. מקווה שעזרתי.

טיול מהנה!

אופק.