בפעם השניה בונקובר החלטתי לעבור מיקום וגם לעבור לדירה. הדירה, סמוך מאוד ליילטאון וממש מול גראנוויל איילנד הוזמנה מ-Airbnb כחודשיים וחצי לפני ההגעה. זה מצחיק אבל המארחת שלי הייתה מאוד נחמדה, למרות שבכלל לא פגשתי אותה. בכל מקרה, בתקופה הזו של השנה הדירה הייתה יחסית זולה, אזור 60$ ללילה ובסה״כ הייתה תמורה טובה למחיר. האם היה מוצדק לעבור? מבחינת הנוחות של הדירה כן, מבחינת האזור לא במיוחד. הדאונטאון קטן ואני אהבתי את גאסטאון קצת יותר מיילטאון. מה שכן, לדירה יש גם חסרונות. אלה שאני נתקלתי בהם – הרבה יותר קשה למצוא את מי לשאול דברים. ערב אחד שאלתי את הקופאי בסופר איך משלמים באוטובוס. במלון יש מישהו לשאול. הגעתי בערב בטיסה מווייטהורס – הגעה מאוד נוחה עם הרכבת – ל-Canada Line יש תחנה במרחק כמה דקות הליכה מהדירה. כביסה, סופר ולמיטה. בשלב הזה אני עדיין די מבואסת שחזרתי מווייטהורס והמוטיבציה שלי לטיול בונקובר היא לא בשמים.
יום חמישי-
בוקר אפור וקצת גשום. בתכנית – ללכת למוזאון המדע (נאמנות מקצועית...) ומשם לאי גרנוויל. רואים את השוק בגרנוויל מחלון הדירה אבל עדיין צריך עיקוף גדול כדי להגיע ברגל. יש סירות שמביאות לשם – משהו כמו מונית שירות. אותן סירות גם מגיעות ממש קרוב למוזאון המדע, אז אני מחליטה לקנות פס יומי לסירה ולעשות טיול שיט. יש שתי חברות שמציעות את השירות הזה ועד כמה שאני הבחנתי אין הבדל ביניהן. יש תחנה ממש קרוב לדירה, הלכתי לשם ועליתי על הסירה הראשונה שהגיעה. במקרה הזה Aquabus. עלות פאס יומי – 15$. הייתי לבד בסירה והנהג התנהג בחביבות אופיינית ועשה לי סיור מודרך בדרך אל המוזיאון. יש לציין שחופשת האביב, במיוחד סמוך לסוף השבוע של הפסחא, זה לא זמן טוב לבקר באטרקציות שקהל היעד העיקרי שלהן הוא ילדים. היה מאוד עמוס, למרות שהגעתי די מוקדם. די מוקדם זה עניין יחסי: בונקובר מקומות רבים נפתחים רק ב-10 והרבה פעמים נסגרים כבר ב-17:00. בכל מקרה, הגעתי קצת אחרי 10 וכבר היה תור גדול בכניסה. הגעתי לימים האחרונים של תערוכת החיות מבפנים – כמו תערוכת הגופות שהייתה בארץ לפני כמה שנים רק עם חיות. היה מרשים ומעניין. חוץ מזה קניתי גם כרטיס לקולנוע ה-OMNIMAX שנמצא במבנה הכדור הגדול. הסרט שראיתי היה על פארקים לאומיים בארצות הברית. ציפיתי שהוא יהיה דומה לסרט של Fly Over Canada אבל הוא דווקא היה די עלילתי. עשיתי סיבוב קצר בתערוכה קטנה על מישהו שצנח צניחה חופשית מגבול החלל החיצון ובזה סיכמתי את הביקור. התרשמתי שהיתר היה מיועד לילדים, ובכל מקרה היה מאוד צפוף וכבר נגמרה לי הסבלנות. המתנה של כמה דקות ואני בסירה לגרנוויל איילנד. הסתובבתי קצת בשוק העמוס מאוד, קניתי פסטה טריה וקצת ירקות, כמה מקרונים ושוקולד. מוכרת השוקולד אמרה לי שיש שוקולטייר בלגי שביקש לתת ללקוחות שלה דוגמיות חינם מהשוקולד שלו, כדי שיחשבו על הבלגים ועל האסון שלהם בפיגועים. זה עבד. אכלתי מחוץ לשוק והחלטתי לחזור הביתה ולנוח, ולחזור אחר הצהריים להמשך הביקור. בפועל, עד שיצאתי שוב בערב הכל כבר היה סגור (סוגרים ב-17, כבר אמרתי). אז הסתובבתי קצת באי וראיתי הרבה חנויות סגורות שאולי היו מעניינות. מכיוון שהיה לי פאס יומי לסירות עשיתי שיט לטיול בכל המסלול וחזרתי הביתה לבשל את הפסטה שלי.
יום שישי-
הבוקר הצטרפתי לסיור חינמי של חברת (ארגון?) tour guys. הסיור היה ב-downtown ונמשך כמעט שעתיים. בגלל שהוא התחיל רק ב-11 היה לי זמן לסיבוב קניות ומזכרות, וגם עצירה בפטיסרי / שוקולטרי Thierry (שזה גם חרוז). יהיה פוסט סיכום קולינרי עצמאי, אבל בגדול נראה שרק הצרפתים יודעים להכין קינוחים טובים בקנדה. הקנדים לא חזקים בקולינריה ובקינוחים אפילו פחות. אבל השוקו החם של טיירי היה טוב והפרלינים היו טובים מאוד וזה של הג׳נדויה בלט במיוחד לטובה.
את הסיור העבירה בחורה בשם אמה, שהיא גם סטנדפיסטית ומכאן שהסיור היה גם אינפורמטיבי וגם מצחיק. הוא נגמר בקנדה פלייס. משם מרחק הליכה לגאסטאון ולחנויות המזכרות שברחוב Water. הייתי שם עד שנגמר לי הכוח, ואז התשתי את עצמי אפילו עוד בחיפוש אחר משהו לאכול (כבר היה די מאוחר בצהריים) ובסוף אכלתי במקום של לחמניות באו מאודות שהמדריכה בטיול המליצה עליו. היה טעים, ועם זאת, די שאבתי את הבאו מרוב רעב. לא היה לי כוח ללכת חצי שעה ברגל עד הדירה אז נעזרתי בקו ה-Canada Line מתחנת ווטרפרונט הקרובה. בערב – סיבוב קצר ברחובות הבילויים של יילטאון ופסטה בבית. לא ממש היה לי כוח לצאת. למעשה, בקושי היה לי כוח לסיבוב הזה.
יום שבת –
התחזית לא צופה גשם וזה טוב, כי בתכנית שלי לבקר בסטנלי פארק. ע׳ יעץ לי לשכור אופניים ברחוב Denman שסמוך לפארק אבל באזור קצת פנימי יותר של הרחוב ולא ממש על הפארק, למשל בפינה של דנמן ורובסון. מהשוואה בין המחיר שקיבלתי בפועל ובין מה שהופיע באתרי האינטרנט – הוא צודק. כדרכי הגעתי מוקדם וכרגיל, לא כל החנויות היו פתוחות עדיין. מצאתי מקום עם מחיר סביר והנחה לסטודנטים. אני לא 100% בטוחה אבל נדמה לי שהמחיר שאני קיבלתי ב-9:30 היה נמוך יותר מהמחיר שקיבלו אחרים שהגיעו כשאני כבר חזרתי, בערך ב-12:30. למודת ניסיון ממוזאון המדע, פתחתי את הביקור באקווריום שבפארק. הגעתי קצת אחרי הפתיחה ולשמחתי עוד לא היה ממש עמוס. האקווריום נחמד אבל פחות מרשים מאחרים שראיתי באילת או בסידני. בעיקר אהבתי את המדוזות הזוהרות. מי שמכיר אותי כבר איזה זמן יודע שיש לי פינה חמה מאוד ליצורים ימיים זוהרים. לא הצלחתי למצוא Sea Pansy, שזה היצור הימי הזוהר החביב עלי. יש במקום גם לוויתני בלוגה לבנים (ארקטיים) וגם דולפינים ואריות ים. צפיתי במופע, לא בטוחה עד כמה השתכנעתי מזה שהאילוף והמופעים הם בשביל לבדוק את הבריאות הפיזית והנפשית של החיות. עלות הכניסה כ-20$ ויש הנחה לסטודנטים. לאחר ביקור של בערך שעה המשכתי לטייל בפארק – בשלב ראשון ברכיבת אופניים סביב ה-Sea Wall, הכביש שמקיף את הפארק לאורך הים. הרכיבה מהנה מאוד, אם כי יחסית עמוסה. ככל שהיום התקדם השמש יצאה, עד שבסוף הרכיבה היה לי ממש ממש חם. יש מסלול לבעלי גלגלים – אופניים ורולר בליידס, ויש מסלול להולכי רגל. ההפרדה נשמרת וזה נוח. לאחר שסיימתי להקיף את ה-Wall (כ-8 ק״מ) נכנסתי לרכב גם בשבילים פנימיים בפארק, שם הרכיבה היא בתוך יער הגשם המוצל. בשבילים האלה יש הרבה פחות אנשים והיו לא מעט רגעים שהייתי ממש לבד. היה יפה ומרענן. שניה אחרי שהייתי עייפה מדי החזרתי את האופניים. העלות הייתה באזור 15$ לפני מס עבור קצת יתר מ-3 שעות.
משם המשכתי ברחוב רובסון למסעדת Forage הזכורה לטובה מהבוקר הראשון. זה סופשבוע וזו שעת בראנץ׳. בתוך דקות נמצא מקום על הבאר ואכלתי ארוחה כיפית וטעימה. משם – עוד קצת קניות ברובסון והפעם הביתה ברגל. בערב – ארוחת ערב ויאטנמית עם ע׳ וד׳, ואח״כ גלידת מלאנתלפים טעמים שהייתה טעימה מהצפוי. לאחר שטעמתי כ-5 טעמים מוזרים יותר או פחות (בלסמי מצומצם?) בחרתי בשוקולד עם פקאנים מומלחים. לא הגלידה הכי טעימה שלי בחיים, אבל החוויה שווה את זה. נראה כמו מסע בזמן לשנות ה-80. וזה, כזכור, מאפיין במידה את המתוקים הקנדים.
יום ראשון (ואחרון) –
ביליתי את היום באוניברסיטת בריטיש קולומביה. לא בתפקיד. התחלתי במוזאון האנתרופולוגיה שבמקום – מוזאון מעניין אך סובל מקשיי נגישות מהעיר. צריך לקחת אוטובוס מהדאונטאון לאוניברסיטה ובהצלחה עם לאתר את הקו המתאים. בסוף ניסיתי את moovit, שנתנה תוצאות שתאמו יפה את המידע שקיבלתי ממרכז המידע בשבת. מרחוב גרנוויל לוקחים קו 4 או 14. נוסף לחוסר הנוחות הכללי האוטובוס גם התקלקל בדרך ונאלצנו להחליף. אחרי שיורדים במסעף של האוניברסיטה צריך להגיע למוזאון – או בהליכה של כרבע שעה, או בקו אוטובוס פנימי (לא יוצא מאיפה שהתחנות ל 4 ו-14 אלא ממקום אחר שמצריך גם הליכה) או במונית. אני הלכתי, בשלב הזה עוד היה לי קצת כוח, אבל לא הרבה, אחרי ההתשה של אתמול בפארק ובעיר. המוזאון מעניין ואני מאוד מציעה לקחת בו סיור מודרך. בדרך כלל אני לא אוהבת סיורים מודרכים במוזאון אבל הפעם אני חושבת שזה היה מוצדק, שכן אני לא יודעת הרבה על ה-First Nations של האזור וזה מאוד עוזר שמישהו מסביר. הסיור היה טוב ובחינם. הכניסה למוזאון בתשלום אבל כנראה שדי נפוץ למצוא גרופונים (אני באתי עם גרופון ושילמתי 8$). אחר כך הסתובבתי עוד חצי שעה בערך בתערוכות השונות עד כבר התחיל להיות לי קשה ללכת.
עדיין רציתי להספיק לגנים הבוטניים, שגם אליהם היה לי גרופון. הלכתי ברגל לגנים מרחק כ-1.5 ק״מ לאורך יער גשם ומצוק לים. יש גם שבילים בתוך היער. עד שהגעתי לגנים כבר באמת התעייפתי ולכן הביקור שם היה יחסית קצר, כחצי שעה בסה״כ. היה מאוד מאוד יפה, זה אביב ויש פריחה מקסימה, בעיקר של מגנוליות אבל לא רק. הדובדבנים עוד פורחים אבל בסוף הפריחה, ואני שמחה שיצא לי לראות את השיא לפני שבועיים.
משם כבר ממש לא היה לי כוח אז לקחתי את השאטל (עלות אוטובוס עירוני רגיל), אך למרבה הצער ירדתי במסעף אבל לא איפה שהיה האוטובוס שהייתי צריכה. קצת המתנה לקו אחר שהסתבר שלא פועל בימי ראשון, עיקוף של המסעף ואני בתחנה הנכונה. חצי שעה נסיעה צפופה, עצירה במסעדה אסייתית לא משהו בכלל אבל ליד הדירה, ומהר להתקלח ולארוז כי הבטחתי לצאת ב-5. הכל עבר בשלום ויציאתי לדרך לשדה התעופה.
ותודה רבה לבריטיש איירוויז על הקונקשן הארוך בלונדון שבלעדיהם היה לוקח לי הרבה יותר זמן לכתוב את שני הפוסטים האחרונים.
