יום שישי בבוקר, אני ממריאה ללונדון עם עצירה קצרה בפריז. הכל עובר די חלק והטיסה נוחה למרות שאין שום מערכת בידור. אנחנו נוחתים בטרמינל 4 בהיתרו, טרמינל צדדי ולא מרכזי במיוחד. קיוויתי שבזכות זה ביקורת הגבולות תעבור במהירות אבל ההפך הוא הנכון. חיכיתי כ-40 דקות בחדר הרבה יותר מדי מחומם כדי לספר לפקיד למה באתי ועד מתי אני מתכננת להשאר. הוא לא ממש התעניין ומהר מאוד הוא חתם לי בדרכון. לידי עוד מתחקרים אנשים שהיו לפני בתור. עכשיו מתחיל מסע בתוך שדה התעופה. אני צריכה להגיע ישירות לאוקספורד והדרך הטובה ביותר היא אוטובוס. אין אוטובוס מטרמינל 4 יש או מהתחנה המרכזית בטרמינלים 2-3 או מטרמינל 5. אחרי מסע ארוך בשדה אני מגיעה לתחנה המרכזית של האוטובוסים, טרמינלים 2 ו-3. המכונות לא מכבדות כרטיסי אשראי זרים והקופה איטית. בדיעבד, אפשר גם לקנות כרטיס אצל הנהג. הכי טוב. מכאן הנסיעה נוחה. היא נמשכת בערך שעה ורבע ובאוטובוס יש WIFI חופשי. בחלק מהדרך עוד אפשר לראות שאריות של השלג שירד אתמול. אני יורדת בתחנה שנקראת Headington Shops, הרחוב הראשי של העיירה הדינגטון שצמודה לאוקספורד. אוקספורד ההיסטורית מוקפת בכמה עיירות מודרניות והדינגטון היא אחת מהן. הקולג'ים והאוניברסיטה נמצאים במרכז העיר אבל דווקא המעבדות שאני מתראיינת בהן נמצאות בקמפוס קטן יותר שצמוד להדינגטון. מכל מקום, הערב אני מגיעה לחברי האהובים ב' ו-א' שבעצמם הגיעו לכאן לפני כמה חודשים לפוסט דוקטורט. ההתרגשות גדולה. למחרת אנחנו מעבירים את הבוקר בבית. בחוץ קר ויורד שלג קל שלא נערם. לא ממש נעים להסתובב בחוץ ולכן בצהריים אנחנו נוסעים למוזאון הטבע שצמוד למוזאון האנתרופולוגיה (כניסה חופשית). המוזאון היה יכול להיות מרשים ומעניין אבל הוא מאוד מאוד עמוס והוא מתווך גרוע. אין הסבר כללי על מה בתצוגה אלא רק מידע קטלוגי על כל פריט ופריט. ובכל זאת, הוא שווה ביקור במזג אוויר גרוע במיוחד ומתאים גם לילדים.
הראיון שלי רק בשעה 14:00 ואפילו אם כוללים זמן התברברות וחיפושים עדיין יש לי כמה שעות בעיר. אני מתחילה ללכת בכיוון אקראי ומגיעה לנהר התמזה. בניגוד לקור ולשלג של אתמול, הבוקר הזה בהיר ומקסים וממש כיף להיות בחוץ. אני לא בטוחה למה בדיוק ציפיתי אבל אני מופתעת מכמה שאני מתחילה לאהוב את אוקספורד.
אחרי הטיול לאורך הנהר אני מגיעה למרכז העיר ונכנסת לכמה חנויות. אפשר להרגע, יש פרימארק באוקספורד. הוא סניף די קטן ולא אטרקטיבי במיוחד. לא קניתי כלום. קצת שיטוט במרכז, קצת קפה ואני חוזרת לאכסניה להתקלח והחליף בגדים לקראת הפגישה שלי. אחרי הפגישה המוצלחת אני הולכת שוב ל-ב' ול-א', שכאמור, גרים ממש קרוב לקמפוס. למעשה, אני מבלה איתם את כל הערבים.
למחרת בבוקר אני עוזבת את האכסניה ועוברת לישון במועדון של האוניברסיטה, לחדר שהוזמן עבורי על ידי המעבדה השניה שהתראיינתי בה. אני מגיעה לשם ממש מוקדם וכמובן שהחדר עוד לא מוכן ולכן הם מציעים לי לחכות ב”לובי” עם אינטרנט ועם שוקו חם מארוחת הבוקר של המקום. היום הזה חופשי לגמרי ואני מתכננת להגיע לאחד מהסיורים בעיר שיוצא בשעה 11. תכננתי לקחת את הסיור החינמי אבל אני מתקשה לאתר את המקום לפי ההסברים שבאתר ובדרך אני מוצאת חברה אחרת שמוציאה סיורים בתשלום שכולל גם כניסה לקולג' (9 פאונד לסטודנט). מילה על הנושא הזה – יש קולג'ים שפתוחים לציבור בתשלום ויש כאלה שלא פתוחים לציבור בכלל. ייתכן שיש כאלה שפתוחים גם בחינם אבל זה נקודתי. בכל מקרה, אני חושבת ששווה להכנס לפחות לאחד אבל עדיף לעשות את זה עם איזושהי הדרכה. אם רוצים לבחור אחד אז אני ממליצה על כרייסצ'רצ' שהוא מרשים במיוחד וארחיב עליו בהמשך. אני יודעת שיש עוד כמה שהם מאוד מרשימים אבל לא הייתי בהם אז אני לא יודעת פרטים. בכל מקרה, הסיור היה בסה”כ בסדר גמור. נכנסנו לקולג' ביליאול (Balliol) שצמוד לרחוב Broad ממנו יוצא הסיור. הקולג' הזה מאוד עתיק – בערך בן 800-900 והוא יפה. המדריך קצת הפליג בהסברים שלו על כל הדיוקנאות שתלויים באולם האוכל וזה היה קצת יותר מדי בעיקר למי שלא ממש בקיא בפוליטיקה אנגלית ו/או בהיסטוריה אנגלית. משם חצינו את הרחוב לכיוון התאטרון השלדוני (Sheldonian theater) ואל ה-Divinity School שאליו אחזור גם בהמשך. הדיביניטי מוכר לחובבי הארי פוטר כבניין המרפאה. בכלל, כמה מאתרי הצילום המרכזיים של הארי פוטר הם באוקספורד, בהם הספריה והאולם הגדול.
מכאן ממשיכים לרדקליף קאמרה האייקוני (לא פתוח למבקרים, נמצא בתמונה העליונה) ולעוד פינה ספרותית שסמוכה לקולג' ברייסנוס (Brasenose) – הדלת ופנס הרחוב מנרניה. קיי. סי. לואיס היה חבר בקולג' הזה והסיפור הוא שערב אחד הוא יצא מפתח הקולג' לעולם מושלג כולו וראה לנגד עיניו את פנס הרחוב ומכאן ההשראה לעולם הדמיוני של נרניה. האריה מופיע במקוש על אחת הדלתות הסמוכות, היום שייכת למשרד.
זה לא נגמר כאן. אנחנו ממשיכים לקולג' כרייסצ'רצ', לא נכנסים פנימה אבל עוברים ליד הדשא שבו אליס לידל נהגה לשחק, בין היתר עם לואיס קרול, חבר של אביה וחבר בקולג' ושם, לפי הסיפור, הוא ראה ארנב לבן שמקפץ על הדשא. בהמשך הוא סיפר לאליס על הארנב ועל איך היא רדפה אחריו לתוך המחילה.
הסיור נמשך כשעתיים ונגמר במרכז העיר. עוד יש לי כוח ולכן אני מחליטה לבקר בכנסיית סנט מארי ולעלות למגדל שלה. הכניסה לכנסיה היא חופשית אבל העליה למגדל בתשלום. רוב הטיפוס למעלה הוא במדרגות לוליניות צרות שבקושי מאפשרות לשני אנשים לעבור במקביל. הנוף מלמעלה מקסים אבל הביקור לא מתאים לסובלים מפחד גבהים ו/או מקומות סגורים.
אני יורדת בדיוק בזמן לארוחת צהריים. רציתי לאכול איפשהו בשוק המקורה אבל היה שם עמוס מדי אז הלכתי למסעדה איטלקית סטנדרטית בסביבה. באופן כללי עדיף לחכות עם ארוחת צהריים לאזור השעה 14:00 ואז הרבה מקומות מתרוקנים. בהמלצת המדריך מהסיור המודרך אני ממשיכה לסיור מודרך בספריה הבודליאנית שעברנו לידה קודם. הסיור נפתח ב-Divinity School וממשיך לספריה התיקה והמרשימה ביותר (שאסור לצלם בה). בעבר המקצוע החשוב ביותר שאפשר היה ללמוד באוקספורד הוא לימודי דת ולכך שימש הדיביניטי סקול. היום נערכות שם בחינות. הספריה נבנתה ואז נהרסה עד שהגיע אדון עשיר בשם בודלי שתרם הרבה מאוד כסף להקמת הספריה ובנוסף ערך הסכם עם מוציא לאור מרכזי בלונדון לפיו הספריה תקבל עותק חינם מכל ספר שהם מדפיסים. ההסכם עדיין מתקיים והספריה מקבלת עותקים מכל מה שמודפס בבריטניה. אני השתתפתי בסיור קצר של חצי שעה. לא יודעת להגיד אם הייתי נהנית יותר בסיור ארוך יותר. בכל מקרה, היה יפה ומרשים.
למחרת שוב יש לי פגישה בקמפוס הדינגטון בצהריים. אני מעבירה שעה-שעתיים ראשונות של הבוקר בקצת עבודת מחשב ויוצאת לכרייסצ'רצ' קולג'. כרייסצ'רצ', כאמור, הוא אתר צילום חשוב נוסף בהארי פוטר. האולם הגדול של הוגוורטס מבוסס על חדר האוכל של הקולג' הזה וכן נמצא בו גם גרם המדרגות הגדול שבכניסה להוגוורטס. במקור התכנון היה לצלם שם את חדר האוכל אבל אז הסתבר שיש מקום ל-3 שולחנות ארוכים ולא ל-4 כמו שצריך בהוגוורטס, ולכן ההפקה בנתה העתק של האולם שנמצא היום באולפנים באנגליה. לאולפנים, אגב, לא הצלחתי להגיע הפעם כי לא היו כרטיסים לתאריכים שלי גם חודש מראש. בחזרה לכרייסצ׳רצ׳ – יש במקום גם קתדרלה מאוד מרשימה. אחרי שהסתובבתי קצת ניגשתי לאחת העובדות במקום וביקשתי שתסביר לי קצת על הכנסיה. קיבלתי סיור אישי מודרך של 20-30 דקות, כשהיא מראה לי ציורי קיר, פסלים, ויטראז׳ים וכד׳. נהנתי מהביקור בכרייסצ׳רצ׳. אם צריך לבחור קולג׳ אחד לבקר בו אז כרייסצ׳רצ׳ הוא בחירה טובה אבל כדאי לוודא מראש שגם הקתדרלה וגם האולם פתוחים לביקורים כי יכול להיות שלא הכל פתוח. האתר שלהם נותן שעות פתיחה מעודכנות כל שבוע.
נשאר לי קצת זמן לפני שאני צריכה להתארגן לראיון וזה בדיוק מספיק לביקור בספריית ווסטון, הבניין המודרני של הספריה הבודליאנית. יש שם תצוגה מתחלפת של ספרים נדירים מהספריה והכניסה חופשית. מאוד מאוד מומלץ בעיני. כשאני ביקרתי היה עותק מקורי של המאגנה קרטא, ספר מקורי של ניוטון, עותק מקורי של התנ״ך המודפס מגוטנברג, עותק מקורי של ההוביט ושל אליס בארץ הפלאות (גם טולקין היה באוקספורד), היו מפות עתיקות מקוריות ועוד המון דברים מרשימים מאוד. הספריה נמצאת ברחוב ברואד (Broad) במרכז העיר והכניסה חופשית אז זה בהחלט מומלץ.
הייתה קצת לפני 12 בצהריים אז הספקתי להגיע לקנות סנדוויץ׳ מדוכן שווה בשוק עוד לפני העומס. אח״כ נסעתי לראיון בקמפוס הדינגטון, נשארתי בהדינגטון בערב (יצאנו לאכול בפאב השכונתי) וחזרתי לישון במועדון של האוניברסיטה.
בבוקר אני שוב עובדת קצת ואז יוצאת מהר להספיק לסיור החינמי של 11. קצת קשה לאתר אותו כי האתר פשוט מציין כתובת בלי סימני זיהוי נוספים אבל על רוב הבתים ברחוב אין מספרים, אז לטובת מי שאולי יצטרפו לסיור – נקודת המפגש היא ברחוב Broad במרכז העיר והיא קרובה מאוד למקום בו הרחוב הופך להיות רחוב ג׳ורג׳. אם באים מהצד השני של הרחוב אז פוגשים בדרך כמה חברות שמוציאות סיורים בתשלום כמו זה שלקתי יומיים קודם לכן. הפעם הסיור קצת יותר לרוחי. האווירה יותר צעירה וקלילה ומגיעים לראות יותר מקומות כי לא נכנסים לאף קולג׳ ולא מפרטים על כל דיוקן שרואים.
אחה״צ אני הולכת לבקר במוזאון ההיסטוריה של המדע בבניין העתיק האשמוליאן (Ashmolean Museum) שנמצא בדיוק מול ספריית ווסטון. לשמחתי כמה דקות אחרי שאני מגיעה אמור להתחיל סיור מודרך בחינם של 30 דקות (הכניסה למוזאון חופשית). כבר אין לי המון כוח או סבלנות ולכן זה מתאים לי בדיוק. המוזאון הזה קצת יותר טוב ממוזאון האנתרופולוגיה פיט ריברס אבל עדיין יש מקום לשיפור בתחום התיווך של המוצגים. במוזאון מוצגים הרבה מאוד מכשירים עתיקים – שעונים, מכשירי ניווט, טלסקופים, כלי ניתוח, כלי מעבדה ועוד. כשאני הייתי הייתה גם תערוכה קטנה על הפניצילין והיא הייתה טובה.
בזה תם הביקור שלי באוקספורד המקסימה. נסעתי מהמוזאון להדינגטון ונשארתי עם החברים עד למחרת כשהם נסעו ללונדון ולקחו אותי טרמפ.
בפרק הבא – קיימברידג׳.
